לפני שאני אתחיל בחפירה אני רק אציין שהתגובות שלי נאמרו ביחס לטענת התחרותיות בליגה האנגלית, טענה שעלתה בפורום הזה כמה פעמים וראיתי גם במקומות אחרים. אבל הדיון הזה באופן כללי נוגע במקומות רגישים, של חרטה, של רגשות אשם, ושל עוינות שנסחבת שנים, וזה מתחבר לנקודה שלך, האויב הוא בלתי נראה, זה האויב שנמצא בתוכנו ולכן לא נוכל להרפות מזה. לפחות לא להרבה זמן. ועוד הקדמה קצרה, הוויכוח הזה של אנגלית מול ספרדית הוא אחד הדברים שגרמו לי הכי הרבה בידור בהקשר של ספורט בשנים האחרונות. ולכן, חבל לוותר עליו בגלל שאין צד שני, פשוט נברא איש קש ונמשיך להתבדר. בנוסף, מדובר במיקרוקוסמוס של ויכוחים בהם מתווכחים על פני השטח על בדבר אחד אבל בעצם הוויכוח הוא ברמה שונה לחלוטין, שזה בעצם כל וויכוח פוליטי בן ימינו. אבל בגלל שבספורט יש היררכיה מסוימת זה מקרה בוחן בולט יותר.
מה גורם לנו להתווכח על איכות של ליגה? יכולים להיות לכך כמה מניעים. המניע הראשון הוא אהדה והרגשת קשר למדינה המדוברת ולתרבות לה, בדומה לאהדה של קבוצה. זה יכול לבוא בעקבות אהדה לקבוצה במדינה מסוימת, וזה יכל להיות הגורם לאהדה של הקבוצה בה בחרנו. המניע השני הוא אהדה לסגנון כדורגל מסוים, שמשוחק בעיקר במדינה מסוימת. האהדה הזאת גם יכלה לבוא בעקבות האהדה לקבוצה שלנו, והיא יכלה להיות הגורם לה. המניע השלישי, והוא בעיני המניע העיקרי של רוב הנוגעים בדבר, וזה הסיבה ללהט העמוק שהוויכוח הזה נושא, שזלזול באיכות של הליגה הוא בעצם זלזול בהישגי הקבוצה שלך. לקיחת אליפות בסופו של דבר נושאת משמעות בגלל שהיא אינדיקציה לאיכות, ואם הליגה פחות טובה, יש פחות אינדיקציה לגדולה, וויס ורסה. ולכן לכל אוהד של קבוצה מסוימת יש צורך נפשי להאדיר בכמה שאפשר את הישגי קבוצתו. עד כאן האמוציות שעומדות בבסיס של הויכוח.
עכשו נדבר על המבנה הלוגי בו הוויכוח מתרחש. כמו שוויטגינשטיין אומר בטרקטט הלוגי פילוסופי “העובדות במרחב לוגי הן העולם”. אז מהו העולם בו אנחנו נמצאים? כשנחשפתי לוויכוחי רשת כדורגליים בסוף שנות האלפיים האורתודוקסיה הייתה כזאת. וכשאני אומר אורתודוקסיה אני מתכוון שכל אחד שלא אחז בסט האמונות האלו נחשב ליצור נלעג. הנחה א’-הצמרת האנגלית היא הצמרת החזקה ביותר בעולם. ההנחה נובעת מהעובדה שהצמרת האנגלית באופן עקבי הצליחה באירופה בסוף שנות האלפיים. לבד מברצלונה, שום קבוצה ספרדית לא הצליחה באופן עקבי באירופה, וריאל מדריד, הקבוצה השנייה בטיבה בליגה הובכה חדשים לבקרים. המצב של הליגה הספרדית היה נחשב בכי רע, גם בעיני אוהדיה, שגזרו את המסקנות כמו כולם. הנחה ב’-טרנזיטיביות. על פניו מדובר בהנחה מתבקשת. מכיוון שהליגה האנגלית לא חוותה נפילה משמעותית מהטופ 4 שלה מבחינת צבירת נקודות, והפיזור של הטבלה היה דומה לליגות אחרות בהכרח שהמרחק של אברטון ואסטון וילה הוא לא רחוק מבחינה איכותית מליברפול וארסנל. הנחה א והנחה ב’ הביאו למסקנה שהליגה האנגלית היא החזקה ביותר בעולם ללא עוררין. בפורום הקודם בשנת 2009 בין חצי הגמר של בארסה מול צ’לסי לבין הגמר מול יונייטד נכתבה הודעה שאומרת שבארסה בליגה האנגלית תילחם עם אסטון וילה על מקום חמישי. I SHIT YOU NOT. ההודעה הזאת הייתה קיצונית כמובן, אבל שיקפה הלך רוח. הלך רוח ששותף לכולם, כולל אוהדי בארסה. הנחה ג’, שהיא הנחה קוזאלית ולא אנליטית שמצבה הכלכלי החזק של הליגה האנגלית הוא הדבר שגורם להצלחתה. כל ההנחות האלו נשמעים יצוקים בסלע מבחינה לוגית.
אבל כבר אז היה שאלות מסוימות שאיימו על האורתודוקסיה הזאת. בקיעים בעולם שבנינו לעצמנו, והספק התחיל לכרסם. אם הליגה האנגלית כל כך טובה, למה אנחנו לא רואים דומיננטיות שלה בגביע אופ"א ז"ל? התשובה לכך הייתה שהקבוצות האנגליות רואות במפעל הלא יוקרתי ולא משתלם מטרד ולכן לא משקיעות בו. יש להן הרי דברים חשובים יותר לעשות. הנחה לא מופרכת, וכדי לשמור על העולם שלנו קיבלנו את ההנחה. להנחה הזאת היה אפילו אלגנטיות מסויימת. הליגה האנגלית היא כל כך טובה שאפילו שקבוצות לא משקיעות בה בכלל הן יכולות להצליח כמו מידלסבורו ב2007 לדוגמא. צריך להעריך את היופי והאלגנטיות של המבנה הזה. אני לא מנסה להיות פה ציני אגב, ככה אני חשבתי בדיוק. אני גוננתי בתוקף על בארסה שלי וטענתי שהיא תעשה חיל בליגה האנגלית גם כן, ושהיא מספיק טובה בכל מקום. אבל קיבלתי את הכוכביות שמתחו לי על הדומיננטיות המוחלטת שלה בליגה שלה.
אבל עדיין לא פתרנו את כל הבעיות. איך זה יכול להיות שאברטון שסיימה לפני ליברפול (אלופת אירופה) בליגה האנגלית הודחה מהמפעל (החשוב!) על ידי ויאריאל הנחותה? ואיך זה שאותה ויאריאל הנחותה נתנה פייט הוגן לארסנל בחצי הגמר ויכלה על חודו של פנדל מפוספס לעלות במקומה? האם זה סביר שמידלסבורו, ליברפול ופולהאם שהשקיעו מספיק כדי לעלות לחצי הגמר ולגמר, לא טרחו להשקיע מול סביליה ואתלטיקו מדריד שכולנו ידענו שהן פחזבל (הן הרי היו סופגות מבארסה וריאל בכמויות)? ואולי אנחנו צריכים לבחון מחדש את ההנחות. כמו שכל סטטיסטיקאי יגיד לך, קוזאליות היא הדבר הראשון שצריך לזרוק מהחלון. אבל אולי גם על טרנזיטיביות צריך לערער? אולי ליגה לא מצליחה כליגה ואין סיבה מאחדת שמסבירה כך או אחרת. אלא כל קבוצה צריכה להיבחן בנפרד לפי מה שהיא משיגה וכך להעריך את יכולותיה? אולי דינמיקה של ליגה ושל מפעלים אירופיים הוא שונה קצת וטרנזיטיביות היא קפיצה לוגית מוגזמת? הלהט על הנושא ותקיפת האוייב הבלתי נראה היא על השנים שאנשים שכנעו אותי לזלזל בהישגים שהקבוצה הנהדרת שלי השיגה. היא התאמצה על המגרש, ולי יש אחריות להחזיר לה על המאמץ הזה. כמו שאמרתי, חרטה ורגשות אשם. אני לוקח את השנים הנוכחיות שבהם כבר כל האנשים הנורמליים עזבו את המבנים הלוגיים המגוחכים, ונלחם איתם ברוחות הרפאים מהעבר. המבנים שלנו נוצרים מהנחות היסוד שאיתם אנחנו מתחילים. והנחות היסוד האלו הן רגשיות, נובעות מהמניעים הרגשיים ולפי אלו אנחנו מסדרים את המבנה הלוגי. וזה היה קצת בגידה אז, כשוויתרתי על הרגשות לטובת פסאודו הגיון שמוצג ככלי ריק כיום.
אם תשאל אותי אם נפלתי לגמרי על השכל. אני אענה שאני מעדיף את זה מלנקות חלונות. לילה טוב.
