אחרי הזכייה בליגת האלופות נפתח לי קצת התיאבון להשקיע:
עוד מישהו חושק בחולצת הפולו המרגשת הזו? המחיר שלה הוא 55 יורו וזה סבבה - אבל המשלוח, משום מה יש אופציה אחת בלבד - של אקספרס, והעלות היא 48 יורו. אז סה"כ 103 יורו על החולצה נראה לי די מוגזם. מה שחשבתי זה שנזמין כמה במכה אחת וככה המשלוח יתחלק בין כמה חבר’ה. יש עוד כל מיני פרטים די חביבים שהגיעו
מכתב הסליחה לבנזמה\דור רומנו| עם סיום עונה 2021/22 המטורפת, דור רומנו לא שכח להודות בטעות (זו מעלה גדולה) וגם להודות לגיבור - החלוץ הצרפתי. זה שהשמצנו בכל דרך אפשרית, זה שהעדפנו את מוראטה על פניו, זה שהתביישנו ורצינו להקיא כשענד את סרט הקפטן. ודווקא הוא אחראי אולי לעונה הגדולה ביותר שראינו משחקן ריאל מדריד (ועוד בתחילתה העזתי לעצמי לקנות חולצה שלו). מי היה מאמין: אני אוהב אותך, קארים בנזמה.
מעטים הם אלה שמודים בטעות אבל אומרים שזו מעלה גדולה לבקש סליחה. ועל כן, דור רומנו לא שכח את זה שגרם לו לכלכך הרבה רגעי אושר השנה וכותב את מכתב הסליחה לקארים בנזמה.
בקיץ 2009 רציתי את דויד ויאה כחיזוק לחוד. שחקן שתמיד אהבתי, היה בשיא הקריירה, התקיים מאבק מול ברצלונה, והוא גם שחקן ספרדי. אבל את קארים בנזמה קיבלתי דווקא בזרועות פתוחות. הוא היה שחקן מעניין עם שליטה טובה בכדור וזה חשוב. הוא הבקיע נגד חרז שער ענק – שערו הראשון, עם אותה פדלאדה כמו של רונאלדו-פנומנו אלילו. רציתי לראות את ראול משחק כמה שיותר במה שידעתי שתהיה אחת מהעונות האחרונות שלו, אבל לא היה לי שום ‘אנטי’ כלפי בנזמה. אוטומטית כל שחקן שמגיע לריאל מדריד מרגש אותי.
אבל ‘הצרות’ הגיעו אחר כך. תמכתי ללא צל של ספק בגונסאלו היגואין בעניין ה-‘שבוע-שבוע’ ביניהם והמשפט של ז’וזה מוריניו על לצוד עם חתול – תפס חזק בתודעה. פיפיטה כבש שערים מכריעים כבר בצעירותו ותמיד היה שחקן מרגש יותר בגלל המהירות, התשוקה, שפת הגוף, החיבור לקהל היה טבעי. טענתי שהוא לא מבקיע מספיק למעט עונת האליפות 2011-12.
אז בין ריאל מדריד ובנזמה, אלא אם כן מדובר בפלורנטינו פרס – זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. לא הבנתי איך מגינים עליו בחירוף נפש. בין אם זה פרס שהעז להגיד שהוא שילוב של הגולים של רונאלדו והטכניקה של זיזו. כן, תפסתי יותר אצ הצד של גארי ליניקר עם ‘מה יש בו?’. ובחזרה לימים אלה - הנסיקה של בנזמה מרגשת, מפוארת, מפתיעה, והיכולת הפנומנלית שלו עכשיו לא בהכרח אומרת שטעינו, הרי חלק מהביקורות מוצדקות, אבל למי אכפת.
אני מבקש סליחה על הזלזול הגדול בכך. שהשם שלך היה עולה בגיחוך בכל דיון עם אוהד ברצלונה על מספר האליפויות הנמוך שלנו; אני מבקש סליחה על כך שעשיתי לייק לדף ‘כרית בנזמה’ (סגרו?); אני מבקש סליחה על כך שאמרתי שאני נגעל לראות אותך עונד את סרט הקפטן של הקבוצה שלי; אני מבקש סליחה על כך שאמרתי שאתה המשרת של כריסטיאנו; אני מבקש סליחה על כך שדרשתי אפילו את אלברו מוראטה בהרכב לפניך.
אף פעם לא היה לאף אחד ספק בכדורגל של בנזמה, עוד הרבה לפני הדריבל ההוא על הקו נגד אתלטיקו. אבל הוא קצת ‘ויתר’ לעצמו. הוא לא ניצח מספיק משחקים כשהיינו צריכים. היה נראה שגארת’ בייל יהיה הכוכב ביום שאחרי קייב 2018 וכשכריסטיאנו הלך. איפה.
בנזמה היה טוב כבר ב-2018-19 אבל היינו סקפטיים – כי עם כל הכבוד ל-30 גולים שזה יפה – רובם היו נגד היריבות החלשות| הוא היה טוב מאוד בעונת האליפות עם זידאן ואפילו בתמונת הפיצ’יצ’י, ראש בראש עם מסי– אבל גם שם היה לו איזה משברון ארוך מאוד| הוא המשיך להשתפר עוד יותר בעונה שעברה ועשה גולים מכלום, בישל וכבש. אבל קשה היה להגדיר את זה כ’התפוצצות’.
ואז הגיעה העונה הזו, בה בכל משחק מצאנו עוד שיא חדש ומרגש. עונה בה היה אפשר באמת לקרוא ‘פיצ’יצ’י קארים’ ולא לצחוק מזה. אני מודה שתמיד חשבתי שזה ייעצר מתישהו. אמרתי לעצמי שהשלושער נגד פ.ס.ז’ זו ההצגה האחרונה שלו – רעב לטרף, ניצול מקסימלי. ואז הגיע השלושער נגד צ’לסי – משחק הראש הפנומנלי הכה שוב וגם איך הוא מהפנט ככה וגורם לפאניקה אצל השוערים; ואז הקלאסה נגד מנצ’סטר סיטי – גול ממצב קשה מאוד אחרי הבישול של מנדי וכמובן הפנדל עם ביצים של שור, ארבעה ימים אחרי שהחמיץ בליגה. לאורך כל שלבי הנוקאאוט הסתכלתי על הבעות הפנים שלו. סוף סוף יצא ממנו משהו. בין אם זה במשחק נגד פ.ס.ז’ כשהוא הביט למעלה או כשדפק ספרינט לברך את רודריגו אחרי הוולה נגד צ’לסי.
אם בנזמה היה מבקיע את שער הניצחון בגמר ליגת האלופות זה היה מושלם, אבל בעולם אין מושלם. בעצם הייתה לו בכל מקרה עונה מושלמת. עונה של ציון 10. עונה בה לקח מנהיגות והסתכלו אליו בהערצה. עונה בה היה בשיא האמונה. למשל השער השלישי נגד פ.ס.ז’ - איך הוא האיץ ורץ הכי מהר שהוא יכול לרחבה, הריח את הטעות וסיים עם הפאלש. עם כל אחד אחר – ויניסיוס לא היה מתקדם ככה, תהיו בטוחים. כנ"ל רודריגו. הוא – ויני - תמיד היה צריך את המבט של בנזמה, הצ’אפחה, הפרגון בתקשורת, הדיבור במתחם האימונים. כן, אותו שחקן ש"אל תמסור לו – הוא משחק נגדנו".
עונה בה כבש 44 שערים וסיפק 15 בישולים והתעלה שוב ושוב ושוב במאני טיים; עונה בלבל של כריסטיאנו רונאלדו, לחלוטין, וביחס לכך שלא היה מוקף בקבוצת על – זו אולי העונה הכי טובה שראיתי משחקן ריאל מדריד. וכמה זה מגיע לו להניף את הגביע ולזכות בהכרה הזו – הפיצ’יצ’י, מלך השערים, הבלון ד’אור שבדרך. רק העונה היה לי אומץ לקנות חולצה שלו, חולצה שהפכה לקמע. חולצה שיחד איתה צפיתי בגמר ו’הנפתי את הגביע’. אז אם אפשר שישאיר את התחבושת על היד ושיישאר בריא ושלא יגמר לעולם.
והשער הבא שלו, אתם יודעים – הוא יתנתק מראול, גיבור הילדות שלי ושל עוד מיליונים – ויטפס למקום השני בטבלת הכובשים של ריאל מדריד. מי היה מאמין. אני אוהב אותך, קארים בנזמה.
אמנם כלפי מסי אני לא מסוגל להיות אובייקטיבי, אבל אני חושב שהעונה של בנזמה היתה הגדולה ביותר שראיתי משחקן כדורגל, בכלל.
קצת קשה לי להאמין שאני כותב את זה, אבל בהתחשב בנתונים, בתארים, ביכולת, ובבדרך (10 שערי נוקאאוט במאני טיים מול 4 הקבוצות הטובות בעולם) שעשה בנזמה העונה, פשוט לא זכור לי כזה דבר בעבר.
אני בטוח שיהיו וויכוחים למען מסי וכריסטיאנו, או אולי רונאלדיניו, רונאלדו פנומנו. מישהו כאן אבל טוען שזו לא היתה לפחות אחת מ5 העונות הגדולות ביותר של שחקן כדורגל בתקופתנו?
בסימן טוב ומזל טוב
https://twitter.com/madridxtra/status/1533089650562191360?s=21&t=66jvPpDXMkCnDYNBiAnj2g
טוב מאוד. עכשיו הקטע שבו יורם ארבל מציע, 739 פעמים במשחק, לאזרח שחקן ולתת לו לשחק בנבחרת ישראל, יקרה גם במשחקים של ריאל. כבר משהו.
את זה שמודריץ’ נשכב על קרוס אחרי השריקה כולנו ראינו. מסתבר שהוא נשכב גם על קאסמירו אחרי השער של ויני.
https://twitter.com/DrNacho_RM/status/1533031399564926979?s=20&t=oTkN8yAvEDoGjXxvLFvNhA
ואלה שתי דקות שאף פעם לא יימאס לצפות שוב ושוב
https://twitter.com/J7Patrick/status/1532884739400650754?s=20&t=PQf1VgSpp_xqUd4G_gbNIg
הדקות האחרונות מול סיטי היו הכי מטורפות שראיתי אי פעם מהקבוצה שלנו. שני מצבים של 100% לסיטי, עם הצלות לא נורמליות של קורטואה ומנדי, ואז שני שערים שלנו כדי לכפות הארכה.
כמות האוהדים החדשים שהרווחנו העונה היא אסטרונומית. זה לא רק התואר. בעיקר בזכות הדרמה והרגש שהקבוצה ייצרה העונה עם קאמבקים לא מהעולם הזה.
לכבוד הזכייה המרגשת בגביע ה-14 לפי קצת פחות משבועיים - יצאתי למשימה לא פשוטה בכלל. קבלו את הדירוג העדכני: 20 המשחקים הגדולים ביותר של ריאל מדריד בליגת האלופות| איזה גמרים נותרו בחוץ? האם יש משחק שמאפיל על חלום הדסימה? ואיפה רונאלדו והמספרת נגד יובנטוס?
באווירה החגיגית של הזכייה ה-14 שלנו בליגת האלופות, הנה דירוג עדכני של המשחקים הגדולים שלנו בליגת האלופות לפי דעתי – “ממוצע” של המעמד כמובן, היכולת עצמה, החוזק של היריבה והסיפור מסביב. כמובן שמשחקים גדולים נותרו בחוץ, כמו למשל הרמונטדה והבליץ על פ.ס.ז’ העונה בברנבאו, למשל. כמו גם הגמר העונה נגד ליברפול.
עוד נותרו בחוץ: 0:3 קל על ליברפול באנפילד בשלב הבתים (2015)| ניצחון 1:2 על באיירן בחוץ ברבע גמר 2017| 0:3 על בורוסיה דורטמונד ברבע הגמר בעונת הדסימה (2014)| 0:3 על רומא באולימפיקו בשלב הבתים מצמד של גוטי (2002-03)| גמר 2016 המותח נגד אתלטיקו מדריד – הכרעה בפנדלים| 2:3 מותח על לאציו בשלב הבתים ב-2000-01. ועכשיו לדירוג::
במקום ה-20: הניצחון 1:6 על שאלקה בשמינית הגמר 2014| ה-B-B-C כבשו לבדם את כל ששת השערים, ועד לאותו ערב ריאל ניצחה רק פעם אחת על אדמת גרמניה – ריספקט. נכון שהגרמנים היו סופר-נאיבי עשו טעות קטלנית עם ההגנה הגבוהה, אבל למי אכפת. אחד השערים של כריסטיאנו היה בונבון אמיתי ודומה לשער נגד גלאטסראיי במחזור הפתיחה.
במקום ה-19: ה-0:2 על בורוסיה דורטמונד בחצי הגמר ב-1998| המשחק בו השערים בסנטיאגו ברנבאו קרסו ושריקת הפתיחה התעכבה-התעכבה והאמת אף היה חשש מסוים לקיום המשחק. אבל משחק היה גם היה. ריאל ניצחה את אלופת אירופה המכהנת במשחק גדול! קראמבו ומוריינטס הבקיעו והיה ממש כיף.
במקום ה-18: הניצחון 1:3 על צ’לסי העונה ברבע הגמר בלונדון| זה היה הניצחון הראשון שלנו אי פעם על הבלוז, נקמה גדולה על ההדחה אשתקד (תמיד אמרתי שמה שהיה לא משקף את יחסי הכוחות) המופע של בנזמה, פעמיים בנגיחה ועוד אחד אחרי טעות נוראית של השוער מנדי (וגם קצת מודריץ’ ו-ויניסיוס).
במקום ה-17: הניצחון 1:3 על פ.ס.ז’ ב-2018| “ברור שהעתיד שלי תלוי במשחקים האלה”, אמר זידאן במסיבת העיתונאים כשגם המצב בליגה היה רע. והצרפתים, שבאו נפוחים ואופטימיים מי עם אמבפה וניימאר - אף הובילו. ואז צמד של כריסטיאנו ואחד מרגש של מרסלו שגלש בחיוך אל עבר מאמנו. אל תשכחו מי אלופת אירופה, ולא רק של העונה הזו.
במקום ה-16: הניצחון 2:4 על באיירן מינכן בברנבאו ב-2017| רבע גמר מחשמל עם דרמה גדולה, משחק שנקלע להארכה וניצחון חמישי ברציפות על הבווארים – חסר תקדים. שלושער של כריסטיאנו כמובן, עם קצת עזרה מחברים כמו מרסלו עם בישול גדול (אולי במשחקו הגדול בקריירה, הערב בו שיתק את אריאן רובן) ופאשלה של השופט.
במקום ה-15: ה-0:2 על באיירן מינכן בברנבאו בחצי הגמר בשנת 2000| בשלב הבתים הגרמנים כבשו נגדנו שתי רביעיות וזה לא היה כוחות, ממש היינו חסרי אונים. אבל ראול סיפק שני בישולים יפים בכדורי עומק – אחד לאנלקה שיבקיע גם בגומלין ואחד למיצ’ל סאלגדו שגרם לשחקן הגנה לכבוש שער עצמי – ועשינו את זה.
במקום ה-14: הניצחון 0:2 על ברצלונה בקאמפ נואו בחצי גמר 2002| זה היה ניצחון ראשון של ריאל במגרש הארור הזה מאז 1984. הגיע הזמן מה שנקרא. אחרי שסזאר השוער עבד קצת קשה - הגיע שתי הקפצות – ואסילינה של זידאן מעל רובו בונאנו מבישול של ראול ואחת של מקמנמן ממש בתוספת הזמן – ויאללה לגלאזגו!
במקום ה-13: הניצחון 0:2 על באיירן מינכן ב-2002| ריאל התגברה על הפסד 2:1 לא צודק בחוץ ועל בונקר מפוארת של אלופת אירופה שבאה להאט את הקצב וביזבזה זמן דל בוסקה פתח גם עם סולארי כדי להוסיף יצירתיות מקדימה אבל עד קרוב לדקה ה-70 השער המיוחל לא בא. הלגרה גאל אותנו מייסורינו וראול בישל לגוטי בדרך לחצי הגמר.
במקום ה-12: גמר 1998 נגד יובנטוס| היום בו ריאל מדריד חזרה להיות מלכת אירופה, 32 שנה אחרי. החלום הפך למציאות. פדג’ה השתלט על הבעיטה של רוברטו קרלוס, עשה 0:1 והוציא אותנו לחגוג מול האיטלקים החזקים (דל פיירו, זידאן, אינזאגי, דוידס) שהיו בגמר שלישי ברציפות. היירו בלט גם כן במשחק חייו.
במקום ה-11: הניצחון 2:3 באולד טראפורד בשנת 2000| צמד של ראול ולא פחות ממנו, משחק מושלם של פרננדו רדונדו ובישול אלוהי בעקב – הובילו את ריאל של דל בוסקה לחצי הגמר על חשבון הטרבליסטית הגאה. בדקה ה-52 לוח התוצאות הראה כבר 0:3. היינו כחולמים בהמשך יונייטד ניסתה להחזיר את הכבוד וזהו.
במקום העשירי: ה-0:3 על אתלטיקו מדריד בחצי גמר 2017| הייתי בברנבאו אז ולכן הדירוג הגבוה. כריסטיאנו עם שלושער עצום – כמו בקאלדרון בליגה, כמו ברבע הגמר נגד באיירן. לא היה טעם לגומלין. כל הקהל שאג יחד עם הכרוז: " hattrick de cristiano ronaldo". ריאל של הדאבל. מרגש
במקום התשיעי: גמר 2002 נגד באייר לברקוזן| עונת המאה הסתיימה בצורה הטובה ביותר עבור המועדון הגדול בתבל – עם הזכייה התשיעית. זה סיפור על הוולה המדהים של זידאן ששבר את המנחוס בגמר, וגם הגורל שעמד לצד איקר שהחליף את סזאר וסיפק סדרת הצלות מטורפת.
במקום השמיני: גמר 2000 נגד ולנסיה| זכייה שנייה בשלוש שנים וכל ההיסטוריה הייתה יכולה להשתנות. מוריינטס, מקה בוולה וראול בשער יפה – גרמו לכך שהגמר הראשון בין שתי קבוצות מאותה מדינה היה גם אחד החד-צדדיים במפעל – 0:3 ענק. לילה לבן לריאל ששיחקה בשחור.
במקום השביעי: ה-0:3 על יובנטוס בטורינו ב-2018| אותו ניצחון קודם כל היה אחד הגדולים של ריאל מדריד בחוץ איי פעם, בעונה בה היא ניצחה בחוץ גם בשמינית הגמר, גם ברבע הגמר כאמור וגם בחצי הגמר. מרסלו עשה ברחבה ככל העולה על רוחו בשער השלישי, ומה נאמר ומה נגיד על השני של כריסטיאנו שהיה במספרת מדהימה? העולם עצר מלכת.
במקום השישי: הניצחון 1:3 על מנצ’סטר יונייטד ב-2003| זה לא משחק גמר אבל מדורג גבוה בגלל הקלאסה (גם של יונייטד), התחושה שהייתה מדובר בגמר לכל דבר (המורבו בתקשורת) ואיכות הכדורגל. מבחינה אסתטית, פרויקט הגלאקטיקוס הגיע לשיאו. גם בלי רונאלדו ששמר את שלו לגומלין. ראול עם צמד, אולי במשחקו הגדול בקריירה, וזידאן עם שני בישולים (אחד לפיגו שבעט לחיבור) – ניצחו על התזמורת. “יונייטד עמדה על המגרש כמו ניצבים והייתה חסרת אונים”, ניתח אבי מלר. מאז לא התקרבנו לכדורגל כזה. ספק אם קבוצה אחרת התקרבה.
במקום החמישי: גמר 2017 נגד יובנטוס| מי אמר שאי אפשר לזכות פעמיים בליגת האלופות? אין משהו שריאל מדריד לא מסוגלת לו. הגמר שהיה אמור להיות אולי הכי קשה – הפך להכי קל, עם חצי שעה של גארבץ טיים. רונאלדו פתח, מנדז’וקיץ’ השווה בשער אדיר ואז בא קאסמירו בבעיטה מרחוק. מודריץ’ הערמומי בישל את השני של הפורטוגלי שהגיע לעשרה שערים בנוקאאוט ואסנסיו המחליף קינח עם 1:4 מדהים. ריאל של זידאן, הנצחית. בייל שמר את שלו לגמר 2018.
במקום הרביעי: גמר 2018 נגד ליברפול| בייל עלה מהספסל שוב, הפעם בדקה ה-62 ו"עשה את מה שעשה, מה אתה רוצה שאגיד לך?. בדיוק כמו שאמר זידאן. זכייה שלישית ברציפות של ריאל מדריד במפעל (הגביע ה-13) ורביעית בחמש שנים, היינו כחולמים. מרסלו, שחטף התקף חרדה לפני המשחק – היה זה שהרים את הכדור לוולשי שדפק מספרת מהסרטים וגם נעזר אחר כך בקאריוס, שחילק מתנה גם לבנזמה. ואז המסיבה התפזרה. עד שבא אנצ’לוטי…
במקום השלישי: ה-1:3 על מנצ’סטר סיטי בגומלין חצי הגמר| התלבטתי האם ‘נס רודריגו’ והרמונטדה הגדולה שלנו בכל הזמנים שווה את המקום השני. באמת שאין מילים לתאר את מה שקרה. היינו כל כך רחוקים, סיטי הייתה קולות של להגדיל את היתרון ולנצל את מיליון שחקני ההתקפה שלנו על המגרש. בכל שלב היה נראה שזהו-זה, הוצאנו את המקסימום ואין עוד קאמבק או נס בשרוול. רודריגו המחליף עם שני שערים ב-89 שניות, וואו. “הנה זה בא”. הלכתם לראות שידור חוזר?
במקום השני: הניצחון 0:4 על באיירן מינכן בחצי הגמר| הרבה חבר’ה סגרו דיל לליסבון כבר במחצית של המשחק הזה. הלב שלך פשוט פעם חזק. תצוגת תכלית על הפרצוף של פפ והטרבליסטית הגאה (כשכל ההרכב שלהם בשיא הקריירה – רובן, ריברי, להאם, שוונשטיינגר, לא חסר), משחק היסטורי. פעמיים ראמוס שסגר את החוב (שתי נגיחות תוך ארבע דקות!) וגם צמד לכריסטיאנו ששבר שיא. משחק הגנה מושלם הפעם ודי קל לסאן איקר.
במקום הראשון: גמר 2014 נגד אתלטיקו מדריד| הבחירה המובנת מאליה, בלי קשר לכך שהייתי במשחק הזה. ההמתנה בת 12 השנים הרגישה כמו נצח. זה היה נראה אבוד נגד הבונקר המפואר של אתלטיקו והזמן הלך ואזל. ואז בא ראמוס עם שער אלמותי בדקה ה-92:48 בנגיחה אדירה שעברה בסנטימטר היחיד שהיה פנוי בין הקורה לידו הארוכה של קורטואה (אז בצד הלא נכון של ההיסטוריה). בהמשך בייל, מרסלו (והדמעות) וכריסטיאנו חגגו בדרך ל-1:4. לה דסימה!
אני מבין שאמבפה עדיין בפריס, כן? 
להלן המספרים של כל הקשרים שלנו בעונה החולפת, כולל דני סבאיוס שככל הנראה יעזוב וכן גם של הרכש החדש והקטלני שלנו למרכז השדה.
כבר כתבנו בהערות, אבל שימו לב בכל זאת:
-מודריץׁ’ בלט העונה עם הרבה בישולים ורובם סופר-חשובים - בשלבי ההכרעה בליגת האלופות.
-זאת בניגוד לקאסמירו שתמיד היה תורם יותר שערים - מיעט לכבוש, ופדה ואלוורדה גם כן עם שער אחד בלבד בעוד בנבחרת הוא תורם יותר.
-ואם כבר פדה, הוא שיחק נגד צ’לסי פעמיים, נגד סיטי בגומלין וגם בגמר - בכנף ימין, לא בטוח שזה ימשיך בעונה הבאה ועליו ‘להרוויח’ מחדש את העמדה שלו באמצע.
-טוני קרוס היה החוליה החלשה ברוב המשחקים נגד הגדולות, למעט אולי צ’לסי בסטמפורד ברידג’ ובגמר. בדרך כלל הוא הוחלף באדוראדו קמאבינגה שלא פתח באף משחק גדול - והגיע המפנה
ריאל מדריד תיפרד מחר ממרסלו| כמה עצוב, אבל צפוי: ריאל מדריד הודיעה רשמית שמחר ב-14:00 המועדון ייפרד מהאגדה מרסלו באירוע מיוחד בהשתתפות בני משפחתו והנשיא פלורנטינו פרס. אולי גם חלק משחקני הקבוצה יהיו. כל הגביעים בהם זכה שיאן התארים בהיסטוריה של ריאל מדריד יוצבו במקום. 545 משחקים, 38 שערים, 103 בישולים ו-43,233 דקות. Gracias, Leyenda.
גם הקפטן מרסלו ‘מזמין אותנו’ לאירוע הפרידה ממנו מחר בסנטיאגו ברנבאו. לוקאס ואסקס ביטא את התחושות של כולנו והגיב לו: “Leyenda” - אגדה. אנחנו מחכים גם לתגובות של סרחיו ראמוס, כריסטיאנו רונאלדו חברו הטוב - ואחרים. “מחר בשעה 13:00 ייערך טקס הפרידה שלי מריאל מדריד, בוולדבבאס. זה הולך להיות יום מלא ברגשות אבל אין דרך אחרת לסגור את השלב הזה בחיי, אלא עם חיוך על הפנים. הלב שלי מלא אהבה וגאווה. תודה לכולם על התמיכה ונתראה מחר! מכל הלב! אני תמיד אהיה מדרידיסטה!”.
מרסלו נפרד מריאל מדריד: “אני לא מרגיש שאני עוזב. זה יום שמח”| היום העצוב והמרגש הגיע ואי אפשר היה לעצור את הדמעות. השחקן המעוטר בתולדות המועדון זכה לאירוע פרידה גדול עם כל הגביעים שהוצבו בוולדבבאס ובנוכחות הנשיא פלורנטינו, המאמן אנצ’לוטי והקפטן הראשון שלו - ראול, לו הוקיר תודה וגרם לו להזיל דמעה. כל הציטוטים המרגשים, המחוות, המספרים, הרגעים הגדולים והיום האחרון של מרסלו בלבן - בכתבה הזו.
ידענו שיהיה מרגש ועצוב, וכך היה. ידענו שיהיו דמעות, כמו שהיו כבר בחגיגות הזכייה בגביע ה-14 בסנטיאגו ברנבאו, שלו ושלנו - וכך היה. כל גביעי אירופה והתארים הרבים בהם זכה עיטרו את הזירה בוולדבבאס (למה לא ברנבאו? בשל עבודות השיפוץ). מרסלו נפרד לעיני בני משפחתו שהתרגשו ולא רק הנשיא פלורנטינו פרס היה אלא גם המאמן קרלו אנצ’לוטי שאף בכה, הקפטן לשעבר ראול, שהיה הקפטן הראשון שלו והשפיע עליו רבות, וכך גם דני קרבחאל ומרקו אסנסיו ששיחקו במדי נבחרת ספרד (מה לעשות שלא מעט שחקנים שלנו מפוזרים ברחבי העולם עם הנבחרות כמו קארים בנזמה ולוקה מודריץ’, למשל).
האירוע התחיל עם הקרנת ווידאו מרגש עם הרגעים הגדולים של מרסלו, בינתיים מהזכיות בליגת האלופות - הגול בדסימה, הפנדל בזכייה בסאן סירו, הבישולים ב-2017 וב-2018, קצת מחגיגות הזכייה בברנבאו ועוד כל מיני מהלכים נפלאים מרסלו יושב בשורה הראשונה כמובן, משוחח עם בת זוגו ולידם הבן אנזו. המגן הברזילאי היה נרגש מאוד בהתחלה ולאחר מכן חייך. הוא דפק חיוך גדול במיוחד אחרי הבישול לכריסטיאנו נגד באיירן ב-2017 והתרגש מאוד עם מבט על התארים. הסרטון נגמר עם הכיתוב הענק Gracias Marcelo.
פלורנטיני פרס הוא הראשון לדבר: “זה הולך להיות יום מלא ברגשות יום מרגש לכל המדרידיסטאס. היום, כאן, אנחנו עורכים אירוע פרידה לקפטן שלנו, אחד השחקנים הגדולים ביותר שלנו איי פעם. השחקן עם הכי הרבה תארים בהיסטוריה של ריאל מדריד, ורוצים יותר מכל לומר לו תודה”, אמר וביקש למחוא כפיים. “מרסלו היקר, הגשמת את כל החלומות שלך כאן אחרי שהגעת לכאן כילד. אתה הזר עם הכי הרבה הופעות במועדון הזה. השגת כאן הכל”, הוא חזר על כל התארים של מרסלו במועדון וגם התארים האינדיבידואליים. “אתה לא רק אחד המגנים הגדולים בהיסטוריה של ריאל מדריד אלא של הכדורגל בכלל. עשית הכל עם הכדור”.
"אתה שחקן שלא ניתן לחזור עליו. הפנטזיה והאושר שלך היו המפתח לכיבוש התארים. אמרת לנו ביום החגיגה שזה יום שמח. אתה צריך להרגיש גאה בכל מה שיקיריך הצליחו ליהנות. אני רוצה לומר כמה מילות תודה לכל המשפחה שלך. גם לסבא היקר שלך פדרו, שלקח אותך לאימון.
“שידרת את הערכים של ריאל מדריד ותמשיך לעשות זאת. להיות השחקן עם הכי הרבה תארים בהיסטוריה של מדריד זה רק עבור הנבחרים. אתה לנצח תהיה אסמכתא נהדרת לכל אלה שאוהבים הספורט הזה ולנערים ונערות שמעריצים אותך ורואים בך דוגמה מצוינת. התמזל מזלי לחלוק איתך רגעים רבים ואני בטוח שאתה תהיה אחד הנציגים הגדולים של ריאל מדריד. זה תמיד יהיה הבית שלך. מדריד היא המקום בו הגשמת את החלומות שלך תודה רבה על כל מה שנתת לנו וכל מה שגרמת לנו ליהנות עם הכדור. לאוהדים שלנו זה יהיה בלב ואתה מקור לגאווה עבור כולם”.
מרסלו עלה לבמה וקיבל תשואות וקצת נחנק מדמעות, לא ממש הצליח לדבר והדגיש שכולם במועדון, מהמאמנים, השחקנים ועד העובדים - היו חשובים מאוד להצלחה שלו ושהוא הגשים כאן את כל החלומות שלו. “אני רוצה להודות למועדון, לחבריי לקבוצה שהתמזל מזלי לשחק איתם, כל השנים האלה, למאמנים, לצוות שהם כמו משפחה, לאנשים שעובדים במעון, לאנשי הביטחון, לאלה שעובדים והם לא בפרונט. … אנחנו מתמסרים רק לשחק כדורגל, אבל יש אנשים מאחורינו ולמדתי את זה בריאל מדריד. אני רוצה להודות למדריד על כל זה. אלה היו הימים הכי שמחים בחיים שלי להיות במועדון הטוב בעולם. הילדים שלי ראו שהצלחתי לשחק במועדון הטוב בעולם”.
“אני רוצה להודות לאשתי, שנתנה לי את ילדיי שהם נפלאים. הקמנו משפחה ביחד. אם אני מה שאני היום, זה בגללך. אני מודה לכל מי שהוא חלק מזה. כאשר עזבתי את ברזיל התכוונתי לשחק בקבוצה גדולה ולשחק בליגת האלופות. כשחתמתי במדריד, בראש חשבתי שאוכל להגיע לפסגה, והנה אני השחקן עם הכי הרבה תארים בתולדותיה”. בהמשך הברזילאי הפתיע וסיפר ‘משהו שלעולם לא סיפרתי’ - “אני רוצה אזכור מיוחד לראול. כשבני נולד, אתה כקפטן לימדת אותי הרבה. נתת לנו סל עם הרבה דברים ולא שכחתי את זה. מכאן ואילך התחלתי לראות אותך כדוגמה ורציתי ללכת בעקבותיויך. היום אני יוצא מכאן מתוך אפשרות לומר שהיית הדוגמה שלי”, הוא ממשיך. ראול הזיל דמעה.
“אני יוצא מכאן בראש מורם. המשפחה שלי מאוד גאה בי. יש לי מזל, כל מה שהיה לי בחיים הגיע עם העבודה, אבל היה לי מזל באנשים שהיו לי לצידי. תודה רבה לכולם. זה לא להתראות, אני לא מרגיש שאני עוזב את מדריד. אם לא תתנו לי כרטיס, תהיה לכם בעיה. כשאמרתי שהעתיד של מדריד ורוד, אני אומר שמדריד מאוד מבטיחה, כמו תמיד. אני כולל את הבן שלי שנמצא במחצבה. הגעתי בתור ילד ואני עוזב בתור גבר”, הוא מסכם. לאחר מכן הגיעה כמובן התמונה הצפויה והרשת תתמלא כאלה בשעות הקרובות - הקפטן מרסלו, הנשיא פלורנטינו וכל 25 התארים בהם זכה מרסלו, אין מקום כבר מה שנקרא:
מרסלו מסיים את תקופתו בריאל מדריד לא רק כשיאן התארים שזה הישג מטורף בפני עצמו וכשהוא קרוב-קרוב לטופ10 שיאני ההופעות (מדורג במקום ה-12 עם 545 משחקים). מעבר לכך הוא השחקן עם כמות הבישולים הרביעית הכי גדולה במועדון, הישג מטורף לכל הדעות. קצת מעל אלילו רוברטו קרלוס. מרסלו עם 103 בישולים, לאלילו יש מאה. רק ראול עם 114, כריסטיאנו רונאלדו עם 131 וקארים בנזמה עם 159 נמצאים לפניו.
מעבר לכך, זה זמן טוב להסתכל על הפרטנרים וחבריו לקבוצה. לא במפתיע, השחקן איתו שיחק הכי הרבה הוא הקפטן הקודם סרחיו ראמוס, ככה זה כשהם היו יחד 15 שנה בקבוצה. השניים שיחקו יחד 4-5 משחקים – 31,904 דקות. עם כריסטיאנו רונאלדו חברו הטוב יש לו 333 משחקים ו-26,115 דקות, הם בישלו זה לזה 33 שערים (מרסלו בישל את שערו האחרון של רונאלדו במועדון – נגד ויאריאל במחזור הסיום ב-2018), אגב, אבל במקום השני נמצא קארים בנזמה עם 388 משחקים משותפים ו-24,251 דקות – שימו לב. במקום הרביעי איקר קסיאס עם 262 משחקים ואת החמישייה סוגר לוקה מודריץ’ עם 252 משחקים יחד. משלימים את העשירייה: טוני קרוס (235 משחקים משותפים), איסקו (229), פפה (224), רפאל ואראן (214) ודני קרבחאל (309). במקום ה-11 נמצא קאסמירו איתו גם שיחק מעט במדי נבחרת ברזיל כמובן.
מרסלו עונה לשאלות העיתונאים:
אמיליו בוטראגיניו שיבח אותו: "“זה היה כבוד ליהנות מכישרון והקרבה שלך, שיפרת את הקבוצה הזו, ריאל מדריד היא המועדון של חייך בשבילנו אתה אחד המיתוסים הגדולים. אתה מקבל את האהבה וההערצה של הכל. זה תמיד יהיה הבית שלך”.
הדבר הכי קשה בפרידה: “אני לא חושב הרבה על העתיד. אני חי את הרגע, תמיד. קשה לעזוב את מועדון חייך אחרי 16 שנים, הרבה שמחה, סבל, כאב, אימונים… נתתי הכל בשביל המועדון. הייתי עושה את אותו הדבר שוב. ללבוש את החולצה הזו זה דבר מאוד נחמד. העתיד לא מפחיד אותי, מה שהייתי צריך לעשות - היסטוריה, כבר כתוב. ללבוש את החולצה של ריאל מדריד זה יפה ומרגש. עשיתי מה שהייתי צריך ואני מאוד שמח. המשפחה שלי גאה בי”.
הוא כמובן הזכיר את סבו ז"ל. “כל מה שהשגתי היה בחלקו בזכותו. הוא לקח אותי להתאמן, הוא הימר עליי, הוא השאיר אותי חופשי לבחור מה אני רוצה. זה גרם לי לגדול ולהתבגר. הגעתי למדריד כשהייתי בן 18, וחשבתי שאני בוגר, ועכשיו אני יודע שלא היה לי מושג בכלום”.
“ריאל מדריד היא המועדון של חיי. אני בר מזל שעשיתי קריירה כזו, שיחקתי תחת טובי המאמנים כמו זידאן, כמו אנצ’לוטי, כמו מוריניו, ועם שחקנים נהדרים”. הוא הזכיר גם את בניטס ואת סולארי וצחק.
“גם אם שיחקתי פחות העונה הרגשתי מאוד חשוב עבור הקבוצה. העונה הבנתי שזה לא כל כך חשוב לשחק, גם אם רציתי לשחק יותר. כעסתי על אנצ’לוטי כשלא שיחקתי ואז התחבקנו והכל נשכח. בכל מקרה הרגשתי חשוב [על הספסל]”.
הוא אומר כי “אני לא אפרוש, אני חושב שאני עדיין יכול לשחק. מול ריאל מדריד? זו לא תהיה בעיה. אני מדרידיסטה אבל אני גם מקצוען גדול”.
“החיים שלי תמיד היו שמחה אחת גדולה. לא רק מאז שהגעתי לכאן, למרות כל הכיף שהיה – אלא מאז שנולדתי, כל החיים שלי. לימדו אותי לחייך מהחיים. אם לא, יש לך בעיה - כי כשתגיע בעיה אמיתית – לא תוכל להתמודד. עליי לחייך עכשיו. כאן בריאל מדריד מה חסר לנו? אנחנו משחקים, מתאמנים, הברנבאו, התדרוך הטקטי, ההמנון של ליגת האלופות. אני רואה את עצמי כדוגמא למיליונים ואני חייב להיות כזה. לכולנו יש בעיות אבל צריך לחייך”.
“אני מרגיש כמו שחקן נוער, אחרי כל כך הרבה זמן במדריד. אני יודע איך מטפלים פה בילדים, איך הכל עובד. ואיך הקבוצה הראשונה עובדת. זה לא שהעתיד הולך להיות מבטיח. העתיד הוא בעצם ההווה והכל מצוין. והבן שלי במחצבה, כמובן (צוחק). בגלל זה - זה המועדון הטוב בעולם”.
רוברטו קרלוס: “קשה להגיע למועדון כל כך גדול, תמיד יש שחקנים כמוהו בכל עמדה. אמרת לי (העיתונות): “המחליף של רוברטו קרלוס הגיע” אבל אף פעם לא רציתי את זה, רציתי לעשות את הסיפור שלי, את הסיפור מרסלו. לכל אחד יש את הסגנון שלו. בשבילי, לא היה עוד אחד כמוהו. הוא שחקן הכנף הטוב בהיסטוריה. אני מרסלו, הסיפור שלי ממשיך”.
“קשה להגיע למועדון כל כך גדול, תמיד יש שחקנים טובים בכל עמדה. אחת העיתונאיות פנתה אליי כשהגעתי - ‘הנה המחליף של רוברטו קרלוס הגיע’. אבל אף פעם לא רציתי או חיפשתי את זה. רציתי לעשות את הסיפור שלי, את הסיפור של מרסלו. לכל אחד יש את הסגנון שלו. מבחינתי, לא רק כשחקן, והוא היה עצום, לא היה מגן שמאלי כמוהו בהיסטוריה, גם כאדם - רוברטו קרלוס מעל כולם. והסיפור שלי, של מרסלו - ממשיך”.
“כשריאל מדריד התדפקה על הדלת שלי - לא היו לי ספקות. כאן, אתה חי רגעים מיוחדים. אני תמיד אומר את זה לצעירים - ליהנות כי אין דבר יותר טוב מריאל מדריד”.
מה מרסלו משאיר במדריד?: “צניעות, כשאני יודע איפה אני ומה עליי לעשות. דיברתי הרבה עם המשפחה שלי ואני אומר להם שזכיתי בחמש ליגות אלופות, ושיחקתי ארבעה גמרים. לא שיחקתי באחרון, וזה היה הכי חשוב שהרגשתי. דיברתי חמש דקות עם רודריגו על הספסל, והוא היה לחוץ, ועם מיליטאו, עם ואלוורדה… לא עשיתי את זה בארבעה האחרים. זה נחמד להבקיע, לבשל, להופיע בסרטונים. אבל מדברים עם הילדים, מחבקים אחד את השני, כשנותרו שתי דקות. זה מה שאני רוצה להשאיר מאחור. משהו פנימי, שצעירים מבינים שהכל אפשרי. זה הרבה יותר טוב מאשר מה שאתה חושב”.
הוא נשאל על ידי אחת הכתבות מה הרגע הכי מרגש שלו מתוך כל מה שחווה בריאל מדריד ובחר דווקא בפרידה של ריאל מדריד ממנו היום. “אני עשיתי את שלי, עשיתי היסטוריה. לראות את הצעירים שלנו משחקים לא יסולא בפז. פדה, קמאבינגה, רודריגו, ויניסיוס ואחרים. אני רוצה שהם יזכרו אותי בתור האדם שאני, לא בגלל שזכיתי בליגת האלופות או בשל משחק טוב כזה או אחר”.
חזרה למדריד בעתיד: “אין מילים להסביר את הכרת התודה שלי, העבודה של כל מי שעומד מאחוריה, כולם. ניסיתי במשך כל השנים, התייחסתי לכולם בצורה שווה. כשאני עוזב, אני רוצה שייזכרו אותי כאדם טוב לכולם. לא תהיה בעיה לחזור למועדון. אני לא מרגיש שאני עוזב, אז זו לא תהיה בעיה. אני לא אפסיק להיות בקשר עם השחקנים ועם אנשי המועדון. אני לא אפסיק להגיע לברנבאו ולוולדבבאס. אני לא באמת עוזב את המועדון”.
מרסלו עצמו נפרד גם בפוסט מרגש באינסטגרם, עם התמונה הראשית כתמונה משפחתית, אחר כך הוא עם ארון הגביעים, עם פלורנטינו פרס, תמונה אחת מיום הצגתו לתקשורת כשהצטרף ב-2006(!) וגם תמונה שלו מניף את הגביע בסיבלס. “תודה לכולכם על ההודעות שלכם. זה היה יום מרגש מאוד עם המשפחה שלי, החברים שלי, וכל מועדון ריאל מדריד. היום היה היום הכי שמח שלי במועדון הטוב בעולם, הייתי כאן בראש מורם וגאה בכל החלומות שהגשמנו יחד. האללה מדריד! הדבר החשוב ביותר הוא לדעת איפה אנחנו נמצאים בכל עת. שוב תודה לכולם על התמיכה!”
אגב, גם רוברטו קרלוס העלה פוסט, עם התמונה שהמועדון עיצב עם כל התארים והגביעים של מרסלו. “מרסלו, אחי, עברו הרבה שנים. תודה לך על כל מה שעשית עם החולצה של המועדון שלנו. עכשיו מגיע שלב חדש בחייך. שנים רבות של כדורגל לפנינו עדיין, ילד שלי, בוא נמשיך למחוא לך כפיים כי אתה שחקן מיוחד. אני מאחל לך שאלוהים יברך אותך, אנחנו תמיד נעקוב אחריך. נשיקות למשפחה”.
שחקנים רבים בירכו את מרסלו גם כן ותוכלו למצוא הכל בפייסבוק שלנו. טוני קרוס כתב: “עכשיו אני יכול לומר בגאווה ששיחקתי עם המגן השמאלי הטוב ביותר איי פעם”; קאסמירו העלה סרטון קצר וחביב, וגם הברזילאים הצעירים כמו ויניסיוס ורודריגו - בירכו; איסקו העלה תמונה שלהם יחד עולים מהספסל בגמר הדסימה והשאר היסטוריה (“מעטים השחקנים עם הקלאסה והקסם שלך”). סרחיו ראמוס שהוריש לו את סרט הקפטן ולקח אותו ב-2018 לטפס על פסל סיבלס יחד איתו - נפרד בפוסט מרגש עם אותה התמונה. “אח יקר. זמן הפרידה הגיע. אבל האגדה שלך נצחית. אתה גדול. ברכות על שהשגת את הבלתי אפשרי. בהצלחה בכל!”. גם גם סאן איקר, שהתמונה שלו ממרר בבכי יחד עם המגן השמאלי בגמר הדסימה עוד לפני שריקת הסיום נכנסה לנו ללב לנצח - נפרד ממרסלו בצורה סופר-מרגשת ולא צריך להרחיב במילים: "הגעת לכאן כילד ממש. כמה פעמים צעקתי לך ובעיקר עלייך: “מרסלוווו!!! רד!!! (להגנה!!). תודה על כל כך הרבה שנתת, אגדה. חיבוק חזק חבר ואני מאחל לך את הכי טוב לעתיד”.
ספק אם חשבנו שהמפגש בינו לבין מרסלו היום יהיה כל כך אמוציונלי. ואפשר לומר שעם אותה אנקדוטה הם בעצם סיפרו את הסיפור של ריאל מדריד. מועדון פאר עם כוכבי ענק שהם קודם כל בני אדם, ספורטאים, קפטנים למופת. מרסלו היה קפטן רק שנה אחת. ראול היה במשך שבע שנים, והוא שימש לו מראה טובה מאוד. גם ראול פירסם פוסט מרגש לכבוד מרסלו על רקע תמונה שלהם חוגגים במשחק נגד ספורטינג גיחון ב-2009 - ראול הפך למבקיע הגדול בריאל מדריד איי פעם על חשבון אלפרדו די סטפאנו, בעוד מרסלו כבש שער בכורה בלבן. “תודה רבה על הכל, מרסלו, אתה אגדה של ריאל מדריד. הרבה נחת, בריאות והצלחה לך ולמשפחתך בעתיד”. מרסלו הגיב מיד: “קפטן יקר! איזה כיף היה לראות אותך, אליל שלי”.
סרטון הפרידה המרגש ממרסלו| מצמרר, עצוב ועוצמתי. שלוש דקות שבקלות יכלו להיות גם שלוש שעות, מתבקש. הזרקור הוא כמובן על ליגת האלופות כמובן - הדסימה - השער שכבש, החגיגות אחר כך, הדמעות, הפנדל המדויק בסאן סירו והאמוציות, הבישולים בגמר 2017 וגם ב-2018, ההנפה העונה. שימו לב: שחקן הגנה כביכול. ובסרטון - אין זכר להגנה - לא גליץ’, לא חטיפת כדור, לא נגיחה. ככה אנחנו אוהבים אותך. תבלו
https://twitter.com/realmadrid/status/1536327289037807618
עוד אחת מהמחוות של המועדון, אגב: חולצה מיוחדת לאגדה מרסלו עם פסיפס תמונות נהדרות מכל תקופתו במועדון וכמובן הספרה 12. למי שזוכר, מחווה דומה עשתה ריאל מדריד לראול במשחק גביע הברנבאו ב-2013 כשהגיע עם קבוצתו דאז אל סאאד הקטארית. ניתן לרכוש אותה באתר הרשמי כשהמחירים נעים בין 90 יורו לגבר עד אפילו 165 יורו
משתף דירוג שעשיתי בטוויטר לגבי עשרת השערים הגדולים של מרסלו אצלנו:
https://twitter.com/orenraz10/status/1536353330473082880?t=IBKnsVhCKgpb76r8VRZgBA&s=19
אמ;לק למי שלא רוצה להיכנס ולהתרשם:
נשארו בחוץ: הקלאסיקו בחצי גמר הצ’מפיונס, פסז’ בשמינית של 2017/18, שער חשוב מול ולנסיה בדרך לאליפות של 2016/17, שער בדרבי בליגה ב2009/10, שער בהדחה מול סלטה בגביע ב2016/17
תרגמתי את כל מה שנאמר באירוע הפרידה ואת מסיבת העיתונאים הסופר-ארוכה, כל היום הפצצתי את הפיד שלכם בפייסבוק במעללי מרסלו, עבר-הווה-עתיד ועדיין זה מרגיש שלא עשיתי מספיק. הפוסטים שהכי קשה לכתוב הם פוסטים פרידה משחקני עבר. קניתי כבר חולצה שלו מהגמר הנוכחי. ידעתי שזה יגיע ועם כמה שהכנתי את עצמי כבר חודשים לפרידה - פשוט לא הצלחתי. מצאתי את עצמי מזיל דמעה כשמרסלו לא הצליח לדבר והיה עם דמעות וגרון חנוק ומצאתי את עצמי גם צריך לשטוף פנים איזה פעמיים-שלוש. מה שכן העובדה שזה נגמר כל כך יפה וגם שכתבתי עליו ל-‘וואלה ספורט’ הקלה עליי. שחקן כל כך מיוחד, שווה לקנות כרטיס בשבילו. ותמיד הלב, הרגש, הדמעות, בכל גמר… אני עדיין לא מעכל שהוא עוזב, אני אבין, אקבל את ‘הכאפה’ הזו לפנים רק במשחק הרשמי הראשון של 22/23, שלפניכן לא נראה אותו עם התמונה באימון עושה מספרת, או על הספסל מחייך ורוקם איזו שטות. אני גאה שהיית הקפטן שלנו, מרסלו.
אז לסיום, והפעם באמת: 20 רגעים גדולים של מרסלו בריאל מדריד לפי סדר כרונולוגי:
רגע ראשון: זה התחיל כבר ב-15 בנובמבר 2006, אז הילד הברזילאי הוצג כשחקן ריאל מדריד. בינואר הוא זכה להתאמן לצד אלילו רוברטו קרלוס, ובמחזור ה-17 (שבעה בינואר) הוא ערך את הופעת הבכורה שלו במועדון, כשנכנס כמחליף בהפסד המסורתי 2:0 לדפורטיבו לה קורוניה בריאזור.
רגע שני: במחזור ה-30 הוא פתח בהרכב לראשונה, במשחק החוץ נגד ראסינג סנטאנדר בו הובלנו והפסדנו 2:1 ומאז לא שיחק. אבל עזבו. ברנד שוסטר היה הראשון שנתן לו את הבמה באמת. ב-18 בספטמבר 2007 מרסלו ערך את הופעת הבכורה שלו בליגת האלופות, מפעל שיהפוך לכה מזוהה עימו. ריאל מדריד ניצחה 1:2 את ורדר ברמן. הברזילאי השלים 90 דקות בכל אחד ממשחקי שלב הבתים.
רגע שלישי: מחזור 36, ריאל מדריד מפרקת 1:4 את ברצלונה במשחק הפאסיו המפורסם. מרסלו מצליח להסתדר יחסית עם ליאו מסי והציג משחק מעולה בחלק הקדמי והשלים 90 דקות. זה היה הקלאסיקו הראשון שלו מבין רבים ואחרים (31). בסיום העונה חגג אליפות שנייה ברציפות.
רגע רביעי: משחק החוץ נגד ספורטינג גיחון בפברואר. ריאל מדריד ממשיכה את רצף הניצחונות שלה ומפרקת 0:4 את היריבה. ראול כובש צמד ועובר את אלפרדו די סטפאנו והופך לגדול המבקיעים בהיסטוריה של המועדון, אם כי גם לברזילאי היה הרגע שלו – עם שער בכורה במועדון, בהקפצה נהדרת. עד לסיום העונה הוא יוסיף עוד שלושה.
רגע חמישי: הדרבי הראשון של עונת 2009-10, ריאל, ללא כריסטיאנו רונאלדו, מתארחת אצל אתלטיקו מדריד בוויסנטה קאלדרון. זה עובד נהדר עם פתיחה מוחצת ואף יתרון 0:3. מרסלו כבש את השער השני, דווקא מצד ימין אחרי בעיטה ערמומית מזווית קשה.
רגע שישי: עבור רבים, עונת 2010-11 הייתה עונת המפנה של מרסלו ולא מעט בזכות ז’וזה מוריניו. בשמינית גמר ליגת האלופות ריאל פגשה את ליון ורצתה לשבור את נאחס שמינית הגמר נגד אותה היריבה שהדיחה אותה שנה קודם לכן. ריאל ניצחה 0:3 במשחק גדול של הברזילאי שכבש שער מרהיב בדריבל והוסיף גם בישול. מרסלו גם כבש במעמד חצי הגמר נגד ברצלונה בגומלין.
רגע שביעי: עונת 2012-13 הייתה קשה מאוד עבור מרסלו שסבל מפציעות ורשם רק 19 הופעות. אבל היה לו גם משחק אחד גדול. במחזור הפתיחה של שלב הבתים, ריאל מדריד פיגרה פעמיים אך ניצחה 2:3 את מנצ’סטר סיטי. מרסלו היה זה שהשווה ל-1:1 כשחתך לאמצע וכבש שער יפה ברגל ימין.
רגע שמיני: גמר ליגת האלופות, עונת הדסימה, איך לא. מרסלו פתח על הספסל אבל נכנס גם נכנס, יחד עם איסקו, ושניהם שינו את המשחק. בדקה ה-57 זה קרה. ובחלק השני של ההארכה מרסלו ניצל את השטח, ראה שאף שחקן של אתלטיקו מדריד לא שומר אותו קרוב, דהר ודהר ודהר ובעט כדור שטוח שהכניע את טיבו קורטואה. 1:3 לריאל מדריד. הברזילאי פשט את החולצה, התחבק עם סרחיו ראמוס ולאחר מכן עם השוער איקר קסיאס ולא היה יכול לעצור את הדמעות.
רגע תשיעי: מרסלו בישל פעמיים שני מחזורים ברצף – נגד דפורטיבו לה קורוניה ונגד אלצ’ה, וגם הבקיע ובישל במשחק הפרידה של אותה עונה ב-3:7 על חטאפה, אבל עזבו. בשמינית גמר ליגת האלופות נגד שאלקה המגן חתך לאמצע ושלח בעיטה לחיבורים ברגל ימין וקבע 0:2, שהתברר מאוד כקריטי (ריאל הרדומה תפסיד בברנבאו 4:3).
רגע עשירי: גמר ליגת האלופות 2016. מרסלו שיחק את כל הדקות האפשריות במשחקי הנוקאאוט. גם בגמר הוא היה מצוין, זכה בגביע השני עם ריאל מדריד וגם עמד היטב בלחץ כשכבש בדו-קרב הפנדלים מהנקודה הלבנה. הברזילאי היה הבועט השני שלנו אחרי לוקאס ואסקס.
רגע עשירי: ואולי גם ציון מספר 10. בגומלין רבע הגמר נגד באיירן מינכן בסנטיאגו ברנבאו הוא נתן הצגה ואולי היה זה משחקו הגדול בקריירה. הצליח להסתדר מול קיצוני הסופה אריאן רובן, הציל שער מהקו, עמד איתן בהגנה וגם בישל את השער השלישי של כריסטיאנו רונאלדו כש"המגן" עשה ככל העולה על רוחו מול הגרמנים ופירגן לחברו הטוב. לאחר מכן הם חגגו ב-SSUUII המפורסם. מרסלו גם יבשל בגמר, את השער הרביעי – למרקו אסנסיו.
רגע מספר 12: מאבק האליפות העיקש נמשך, ריאל מדריד וברצלונה צמודות-צמודות בטבלה. ולנסיה כמיטב המסורת עושה לנו צרות בברנבאו, התוצאה 1:1. ואז בדקה ה-86 מרסלו יוצא קדימה, מעביר לרגל ימין ובועט כדור מדויק לפינה, 1:2, שער ניצחון מרגש!
רגע מספר 13: ספטמבר 2017 – מרסלו זוכה לאמון מצד המועדון, ריאל מודיעה על הארכת חוזהו עד 2022. “המגן הטוב בעולם ממשיך”, נכתב בהודעה הרשמית, אמירה שהיה קשה ואולי בלתי אפשרי להתווכח איתה באותו העת. כמובן שהיה זה חוזהו האחרון…
רגע מספר 14: למעשה אפשר לציין את כל הנוקאאוט. מרסלו כבש שער מרגש נגד פריז סן ז’רמן בשמינית הגמר, עשה 1:3 – וגלש אל עבר המאמן האהוב זינדין זידאן כדי לחגוג איתו| ברבע הגמר הוא כבש נגד יובנטוס את השער השלישי בטורינו בנונשאלנט כאילו הוא בחוף בריו| בחצי הגמר הוא השווה ל-1:1 נגד באיירן מינכן בבעיטה אדירה שלא הייתה מביישת את רוברטו קרלוס| ובגמר, שלפניו כפי שסיפר חטף התקף חרדה – בישל לגארת’ בייל בהרמה ברגל ימין. מה עוד אפשר לבקש? לאות הוקרה, הקפטן ראמוס מזמין אותו יחד איתו לטפס על הפסל בסיבלס, וכריסטיאנו כמובן חגג איתו בברנבאו (לפני שעזב).
רגע מספר 15: זה לא סוד שמרסלו הלך ודעך. אבל בעונת האליפות 2019-20 עדיין היה מסוגל לספק את הסחורה. בקלאסיקו השני של העונה, באחד במרץ, עם החבר כריסטיאנו ביציע ורגע לפני שהקורונה משביתה את העולם – זידאן העדיף אותו על חשבון מנדי. מרסלו היה לא רע בכלל, אולי הופעתו הטובה האחרונה באמת – התמודד היטב עם שחקני ההתקפה של ברצלונה וגם הציל שער בגליץ’ מעולה מול מסי. במחזור ה-28 נגד אייבר הוא כבש את שערו האחרון בריאל מדריד. עוד קודם, ב-29 בינואר, רשם את משחקו ה-500 במדי ריאל מדריד.
רגע מספר 16: במחזור הסיום של עונת 2020-21 מרסלו עלה מהספסל לעשרים דקות ורשם את משחקו ה-528 במדי ריאל מדריד – אחד יותר מאלילו רוברטו קרלוס.
רגע מספר 17: עם עזיבתו של סרחיו ראמוס קרה דבר גדול – מרסלו, כצפוי, מונה לקפטן ריאל מדריד והיה לקפטן הזר הראשון (הלא ספרדי) מאז 1904. כמובן שבמועדון זה לפי פז"ם אבל מרסלו מנהיג אמיתי.
רגע מספר 18: ריאל מדריד מפרקת 0:5 את שחטאר דונייצק בשלב הבתים בליגת האלופות. מרסלו ששולב כמחליף רושם ציון דרך עם משחקו המאה בליגת האלופות. הוא יוסיף עוד שני משחקים בעונה הזו, שוב כמחליף – נגד שריף (0:3) וכן ב-3:2 נגד צ’לסי. מרסלו סיים כשחקן עם מספר ההופעות השישי הכי גבוה במועדון בליגת האלופות – 102, משחק אחד יותר מכריסטיאנו.
רגע מספר 19: עם הזכייה בסופרקופה בינואר (עלה כמחליף לארבע דקות) הוא הניף את הגביע והשתווה לפאקו חנטו עם 23 תארים; לאחר הזכייה באליפות ספרד נגד אספניול (פתח והשלים 90 דקות)– הפך מרסלו לשיאן התארים של ריאל מדריד איי פעם. במשחק סיום העונה נגד בטיס, שהיה ברור שזה משחקו האחרון בסנטיאגו ברנבאו – הוא זכה לתשואות רמות מהאוהדים ומחבריו.
רגע מספר 20: הוא אמנם לא שיחק דקה בגמר אבל את הזכייה החמישית בליגת האלופות אף אחד לא ייקח לו. מרסלו, עם חיוך ענק ואחרי ספרינט מהספסל למגרש עם שריקת הסיום – סידר היטב את השיער ואת סרט הקפטן והניף את גביע האלופות ה-14 של ריאל מדריד. זכייה ראשונה ואחרונה שלו כקפטן. הוא כמובן היה הכוכב בחגיגות בסיבלס. כשהכרוז קרא בשמו כולם התרגשו. הוא הניח את הגביע, השתחווה אליו ולאחר מכן פשוט לא היה יכול לעצור את הדמעות כשהאוהדים שואגים את שמו ברקע. מרגש.
התמונה של ראול מדהימה, רואים על הפנים שלו שהוא מבין ומזדהה במיליון אחוז עם מה שעובר על מרסלו באותם הרגעים.
רודיגר 190 וצ’ומא 188 יהיו שני שחקני השדה הכי גבוהים שלנו.
מי יודע, אולי עוד נחזור לכבוש שערים בקרנות.
רודיגר הוא חתיכת איום ברחבה.
ההודעה עצמה הגיעה ערב לפני, כמובן, אבל לפני שנה היה אחד הימים הקשים ביותר שלי, ואני מניח שגם של חלק מכם - כאוהד ריאל מדריד. ב-17 ביוני 2020 סרחיו ראמוס עזב רשמית את ריאל מדריד.
לראות את ההודעה הזו באתר הרשמי על “אירוע פרידה” - הייתה מצמררת, עצובה, כואבת. מיד החל מרתון שלי באתר פה ושל כל כלי התקשורת בספרד, איך אפשר לסכם עידן של אגדה? איך אפשר להיפרד מאחד השחקנים האהובים עלייך איי פעם? הקפטן הגדול בהיסטוריה של המועדון הגדול בהיסטוריה, “אדון הדסימה”, כפי שהגדיר אותו פלורנטינו פרס וזה שנתן לנו כל כך הרבה סיבות לגאווה?
צפיתי בלייב באירוע שהיה בשעת צהריים, ערכתי אותו גם עבור ספורט1 (כתיבת הכתבה) ומצאתי את עצמי, לבוש בחולצה שלו כמובן - בוכה כמו ילד, אחרי שהחל לדבר ונחנק מדמעות. “חשבתי שלעולם היום הזה לא יגיע”, אמר, וכך גם אנחנו. מצד אחד רציתי לכתוב כל כך הרבה ולשחרר את המועקה הזו ומצד שני - כמה שאני איש של מילים - זה היה קשה. בפורים האחרון (לפני עזיבתו) אפילו התחפשתי לראמוס כשיצרתי מסיכה עם הדיוקן שלו והבטחתי שהוא יישאר.
עד לדקה ה-92:48, עד ל-NoventaYRamos - האמנתי שיישאר. עקבתי בדאגה אחרי כל פרסום. כי סרחיו ראמוס וריאל מדריד היו סיפור אהבה. זה היה שידוך שצריך להחזיק מעמד לכל החיים. המועדון טעה כשלא עשה מספיק למענו, הקפטן טעה כשהלך לשחק בנבחרת פצוע ולא הסתפק בחוזה לעונה. אבל זה בכלל לא חשוב. מותר לכולם לטעות, זו הייתה מעידה אחת. סרחיו ראמוס יהיה לנצח אגדה ואחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המועדון הזה. מבחינתי, שני רק לכריסטיאנו רונאלדו מבין שחקני הרכש בעידן פלורנטינו פרס. אגדות תמיד ממשיכות. והוא עוד יחזור…
פוסט קצת מזוכיסטי, אל תכעסו, אבל הקולאז’ יחסית עדין, היה יכול להיות הרבה יותר עצוב. איזו מבין העזיבות הכי כאבה וריגשה אתכם? ושוב סליחה (אצלי, ראול ללא ספק)
מרסלו: 12.6.22 – עזב את ריאל מדריד אחרי 15 וחצי שנים כשיאן התארים| “אני לא מרגיש שאני עוזב, זה יום שמח היום”.
סרחיו ראמוס: 17.6.21 – עזב את ריאל מדריד אחרי 16 שנים, בתום עונה איומה כשהוא פצוע| “לעולם לא חשבתי שהיום הזה יגיע, הרגע הקשה בחיי”
כריסטיאנו רונאלדו: 10.7.18 – עזב את ריאל מדריד כאלוף אירופה בפעם השלישית ברציפות - אחרי תשע שנים - עם מכתב פרידה באתר הרשמי וזהו-זה. לבקשתו לא נערך שום טקס כלשהו.
איקר קסיאס: 12.7.15 – עזב את ריאל מדריד אחרי 16 שנה. הוא נפרד ‘לבד’ במהלך פזיז ואחרי יום הגיע גם פלורנטינו והגיעו הגביעים בהם זכה | “בכל מקום אליו אגיע אצעק תמיד ‘האללה מדריד’ ואשר אוהד. היא הבית שלי”.
ראול: 26.7.10 – עזב את ריאל מדריד אחרי 16 שנה ולא הצטרף ל’קבוצה אחת בקריירה’ - רצה לשחק כדורגל ולהיות שחקן חשוב| “זה תמיד יהיה הבית שלי. בכל פס, בכל מהלך, גם בחימום – נתתי הכל עבורכם וחשוב לי שתדעו את זה”
גוטי: 25.7.10 – עזב את ריאל מדריד אחרי 15 שנה - ז’וזה מוריניו כלל לא שוחח איתו והגיע מסוט אוזיל| “חשוב לי שיזכרו אותי בזכות המסירות שלי וכמדרידיסטה גדול. יכולתי לעזוב לא מעט פעמים ולא עשיתי זאת”
אז כמובן שכריסטיאנו רונאלדו עזב כשעוד היה בשיאו ברמה המקצועית וכבש 44 שערים בעונתו האחרונה. זה אבסורד שהוא לא זכה לאירוע פרידה (לפי בקשתו, האמת). שימו לב שגוטי וראול למעשה נפרדו בקיץ 2010 בהפרש של 24 שעות זה מזה - פשוט מטורף. פרננדו היירו לא הוזכר כאן, סיים את חוזהו ו"זכה" ליחס מעליב בקיץ 2003.
15 שנה לאליפות הרמונטדות הבלתי נשכחת, אליפות מספר 30, עונת 2006/07. אולי האליפות הכי מרגשת שלנו איי פעם. “מהגלאקטיקוס - למהמאדו דיארה ואמרסון במרכז השדה”, הגדירו יפה במארקה. הרס"ר פאביו קאפלו בא לעשות סדר. במחזור הפתיחה נגד ויאריאל זה נגמר ב-0:0 והסנטיאגו ברנבאו עם בוז מחריש אזניים, אנטוניו קסאנו ודיוויד בקהאם עוד פתחו ב-11. אז מה היה לנו? שחקן העונה היה רוד ואן ניסטלרוי שהפציץ 25 שערי ליגה וזכה בפיצ’יצ’י; הליצן היה קסאנו ש’חיקה’ את קאפלו באימון וזה לא ממש הצחיק אותי; בקהאם, אחרי שסגר בארה"ב - זכה למקלחת קרה מקאפלו וישב ביציע אבל הדון ידע להודות בטעותו ובקס חזר להרכב; איקר קסיאס הדף הכל, כמו תמיד - עצר הכל חוץ מאת הדמעות.
ריאל הגיעה לקלאסיקו הראשון בפיגור חמש נקודות מברצלונה והייתה חייבת לנצח. קאפלו עלה עם ראמוס כמגן ימני ו-4:3:3 לא ממש סימטרי. ואז המגן בישל למלך ראול כבר בדקה השנייה והוא נגח עם כל הלב לרשת. עוד מתפרצת הובילה את ה-0:2 כשרוביניו בישל לרוד אחרי מהלך אדיר של גוטי שביטל את שלישיית המהנדסים של ברצלונה (רייקארד עלה עם צ’אבי-איינייסטה-דקו). שווה אזכור גם בצד הפחות נעים - תבוסה מחפירה 3:0 בבית לרקראטיבו ביום בו קנבארו לא ממש היה נראה כשחקן הטוב בעולם, והפסד ביתי גם ללבאנטה בפתיחת הסיבוב השני כשקאפלו שלח אצבע משולשת לאוהד שהקניט אותו והיה נראה שזה הסוף. אז היה נראה…
בחורף הגיעו שלושה שחקנים - פרננדו גאגו שהבטיחו לנו שהוא פרננדו רדונדו החדש, גונסאלו היגואין שהעיר את החלק הקדמי (זוכרים נגד מי כבש את שער הבכורה) ואחד מגן שמאלי ליצן בשם מרסלו…
-מחזור 33: מפיגור 1:0 במחצית נגד סביליה החזקה בברנבאו ועד 1:3 מחשמל בהובלתו של גוטי שנכנס במקום ראול וסיפק שניים-וחצי בישולים מדהימים - ועם צמד של רוד. גם רוביניו הבקיע, חגג, הוריד חולצה וספג צהוב שני ואדום.
-מחזור 34: כעבור שבוע, מעשה הגבורה של גונסאלו היגואין – מפיגור 3:1 במחצית (שלושער של וולטר פנדיאני) ל-3:4 ענק על אספניול במקדש. פיפיטה כבש את הרביעי, קודם לכן עשו זאת רייס (3:3) וראול עם שער מצמק ענק. חואניטו היה גאה. ריאל מעפילה זמנית למקום הראשון ונשארת גם בתום המחזור אחרי שרפאל סוביס השווה בדקה האחרונה במשחק בין בטיס לברצלונה.
-מחזור 35: לא רמונטדה אבל עדיין מטורף – יתרון כפול ברקראטיבו הולך לאיבוד, 2:2 בדקה ה-88, יש להם כדור חופשי. אלוהים ישמור, בקיצור. ואז - מתפרצת מדהימה בהובלת היגואין וגאגו ובסוף רוברטו קרלוס דפק ספרינט של70 מטר כמו בימים הטובים - והוא כובש ועושה 2:3! “מתנת הפרידה” אפשר לומר| במקביל ברצלונה מפרקת 0:6 את אתלטיקו מדריד בחוץ בניצחון פסיכי לחלוטין (אם מישהו בנה על איבוד נקודות שלה). ראינו את המשחק הזה בבאז-סטופ בטיילת אגב.
-מחזור 37: המאניה-דיפרסיה, הטאמודזו בשיאו. לא רק ספרד במתח עצום אלא כל עולם הכדורגל, שוויון נקודות בין ריאל מדריד וברצלונה שמשחקות באותה השעה. “ועכשיו… אספניול משווה ל-2:2 בדקה ה-90. אני לא מאמין שאני אומר את זה, ריאל מדריד חוזרת למקום הראשון”, כפי שצרח נדב יעקובי, אחרי שוואן ניסטלרוי הגדול סידר לנו 2:2 (השלים צמד, מול אחד כזה של דייגו מיליטו) עוצר נשימה נגד סראגוסה. ובצד השני היה טאמודזו אחרי הינדוס של דלה פנייה. מסי כבש צמד, אחד עם היד.
-מחזור 38: הכל השתבש במשחק האליפות – הסקורר רוד נפצע בתזמון הכי מחורבן שיש (והוחלף בהיגואין), מאיורקה הוליכה 0:1 כבר בדקה ה-17 משער של וארלה. בקהאם במשחק הפרידה שלו קצת התרגש אולי כשטום קרוז צופה ביציע ולא בלט למעט הכדורים החופשיים. מי האמין שדווקא חוסה אנטוניו רייס המחליף (שרשם עונה פושרת מאוד) ז"ל - יכבוש צמד מדהים ואת המהפך יקבע מהמאדו דיארה בנגיחה.
