בטח שמתם לב ש...גירסת ריאל מדריד

IMG_17851290×2409 430 KB

וזה עוד בלי לדבר על האקסים שלא מפסיקים לכבוש נגדנו וזה שלא כבש נגדנו (עדיין) כבש שער ניצחון עצמי לטובת ברצלונה🤦🏻‍♂️(מותר עדיין לכתוב פה ברצלונה?)

image828×552 108 KB

שימו לב לזה: הסנטיאגו ברנבאו עבר 1,985 (!) ימים בלי לראות שער של ריאל מדריד בבעיטה חופשית ישירה. האחרון שעשה זאת היה איסקו נגד רומא בליגת האלופות ב-19 בספטמבר 2018. סרחיו ראמוס (2019/20) וטוני קרוס (2020/21) הבקיעו במשחקי בית שנערכו בוולדבבאס בקורונה. במשחקי החוץ מאז כבשו דויד אלאבה אשתקד נגד אלמריה ורודריגו בפיחואן נגד סביליה, קארים בנזמה נגד אספניול ודני סבאיוס נגד בטיס ב-18/19. קרוס רשם 14 ניסיונות, אלאבה 13, קארים בנזמה 11 ורודריגו עשרה. בתקופה הזו ברצלונה היא הקבוצה שהפיקה את המקסימום מהפעולות האלה: 9 שערים מ-140 ניסיונות בבית ו-15 מ-301 בסך הכל. אבל עם ניואנס. מאז שליאן מסי עזב, בארסה כבשה רק שער אחד מבעיטה חופשית ישירה: פראן, מול בטיס בספטמבר האחרון.

הנה עוד גרף עם נתונים:

image561×2876 127 KB

למי שתוהה, ריאל מדריד לא מאשרת ללה ליגה לצלם קטעים מתוך האיצטדיון עד רגעים לפני שריקת הפתיחה. לכן מראים יותר מדי זמן את האיצטדיון מבחוץ, וזו הסיבה למה לא ראו שום דבר מהמחווה של הקהל לסרחיו ראמוס.

התקדים המסוכן של עונת 2003-04. לפני עשרים שנה, עם רונאלדו ואיקר קסיאס בשיאם ובלי הגנה - ריאל מדריד של קרלוס קיירוש רצה לאליפות. 12 מחזורים לסיום היא הוליכה בפער של שמונה נקודות על פני ולנסיה של רפא בניטס, אחרי שני ניצחונות חוץ די מרשימים יחסית, ועל אף לוח משחקים קשה מאוד - היה נראה שהתואר שלה. אז זהו - שלא, הגיעה הקריסה…שבעה הפסדים, חמישה מהם ברציפות, עבור רבים הנפילה החלה בקלאסיקו.
במבט על העונה הנוכחית ותסלח לנו ג’ירונה, כמובן שריאל עוד תפגוש את ברצלונה בקלאסיקו ביתי ואין מקום לטעויות. ריאל תשחק נגד ריאל סוסיאדד בחוץ, במאסטייה כבר בשבוע הבא, תבקר באוססונה שזה תמיד קשה ובלה סרמיקה של ויאריאל המנחוסית. ברצלונה פרט לסנטיאגו ברנבאו עוד תפגוש את אתלטיקו מדריד וג’ירונה בחוץ וגם יש את את הסאן ממס והפיחואן.

המצב בטבלה במחזור ה-26

1. ריאל מדריד – 59 נק’
2. ולנסיה – 51 נק’

ריאל מדריד – מה שנשאר: אתלטיק בילבאו (חוץ), אתלטיקו מדריד (חוץ), ברצלונה (בית), דפורטיבו לה קורוניה (חוץ)
ולנסיה – מה שנשאר: דפורטיבו לה קורוניה (בית), אתלטיק בילבאו (חוץ), סביליה (חוץ), ויאריאל (חוץ)

הטבלה בסיום:

1. ולנסיה – 77 נק’
2. ריאל מדריד – 70 נקודות

מאזן – ב-12 המחזורים האחרונים - ריאל מדריד: 3-2-7
מאזן – ב-12 המחזורים האחרונים - ולנסיה: 8-2-2

בפעמיים שהוא חתם בריאל הוא חתם בקבוצה שנראתה גמורה ושאף אחד לא האמין בה והוא החזיר אותנו לחיים ולקח תארים, במיוחד בפעם השנייה כשהוא חזר לקבוצה של אחרי רונאלדו.

תדמיין כנרת מלאה.

פער מדהים בין ריאל לשאר הקבוצות.
נכון ללפני שנה היו לריאל 20 שערים פסולים. 7 נוספים מאז פברואר 2023.

זינדין זידאן חייב לצאת לפנסייה בגיל 52? מפריע לי שהוא פעמיים עזב ככה בטריקת דלת ונעלם, לא הסביר, לא כלום חוץ מחצי מכתב ב-AS. לדעתי זה מוערך מאוד שהוא חזר במרץ 2019 והוא לא ציפה שאדן הזאר שהגיע לאחר מכן יהיה כזה מגעיל. הכדורגל בפרק ב’ באמת היה קשה לצפייה אבל כמעט עמדנו ביעדים, אם לא השופטים ב-2020/21 למרות כל הפציעות והבעיות והעונה הגדולה של אתלטיקו מדריד - האליפות שלנו. אגב לטעמי הכדורגל בין 2016 ל-2018 לא היה רע.

לגבי השערים הפסולים זו לא סטטיסטיקה שהעדפתי לייחס לה יותר מדי חשיבות. הרי נכללים שם גולים של נבדל של קילומטר וגם משהו אכזרי יותר כמו השער של מרקו אסנסיו בעונה שעברה. מעבר לכך סטט’ שיכולה ‘לאזן’ את זה היא גם לגבי פנדלים. אני זוכר למשל שה-VAR עשה את עבודתו באמת נאמנה למשל באותו קלאסיקו ארור שהושפלנו בלי מסי - וקבע פנדל של רפאל ואראן שהפיל את לואיס סוארס. עם ה-2:0 המשחק היה בדרך להתפרקות…

אגב, אפשר לפרש את זה גם בכיוון ההפוך: שופטי מגרש נוטים לטובתנו. ואם המספרים מעידים משהו על התקופה של לפני ה-var…

ברור שאין לה חשיבות. אנחנו כובשים הכי הרבה ולכן גם הסיכויים הם שיפסלו לנו הכי הרבה. סתם אנקדוטה בימים אלו שאנשי ברצלונה דוחפים את המנטרה שאנחנו זוכים לשיפוט עודף ופלורנטינו משלם לשופטים.

טיעון שקל מאוד לפרק,ריאל זכתה בתארים לפני הואר,אחרי הואר,לפני בוסמן,אחרי בוסמן,עם 2 נקודות לניצחון או כשהיה עדיין נהוג לשחק במערך 2-1-7 ,אין מהפכה בכדורגל שגרמה לריאל לרדת ממעמדה כמועדון הגדול בעולם מאז שנות ה 60.

איך אומרים? “זהו יום הבוחר” לכבוד יום השבתון והבחירות לרשויות המקומיות - ספרו לנו מי הם שחקני ריאל מדריד האהובים עליכם איי פעם. משוכנע שזו לא הפעם הראשונה שאני מציג את הרשימה שלי. בכל מקרה, האמת שאת הרשימה הראשונה עשיתי כילד לפני גיל עשר, ורוב השמות שהיו - עדיין בעשירייה.

image1114×725 110 KB

1. ראול - ראול הוא ריאל מדריד…
2. כריסטיאנו רונאלדו - זה ברור.
3. סרחיו ראמוס - אדון הדסימה.
4. איקר קסיאס - עצר הכל.
5. לואיס פיגו - הגלאקטיקו הראשון
6. זינדין זידאן - הקסם!
7. רונאלדו פנומנו - אם לא הפציעות…
8. רוברטו קרלוס - ניצח את חוקי הפיזיקה.
9. פרננדו היירו - “הקפטן של הקפטנים”.
10. מרסלו - היורש.

כפי ששמתם לב, מרסלו הוא היחיד שהוא לא בדרגת חצי אלוהים שנמצא כאן מ"הדור החדש" ולא השחקנים של הגלאקטיקוס. חשבתי ביני לבין עצמי על השורה השנייה ויש שם את קלוד מקאללה. אפילו את איבן הלגרה מאוד אהבתי. גם צ’אבי אלונסו שם, פרננדו רדונדו שאותו ראיתי בדיעבד. מהקבוצה הנוכחית הזו - רק תמשיך ככה ג’וד - אז ג’וד בלינגהאם אולי יגיע קרוב, ופדה ואלוורדה. כמובן לוקה מודריץ’.

ועכשיו אתם, לא להתעצל. מרשה לכם לא לנמק…

1. רונאלדו נזריו
2. מרסלו
3. מודריץ’
4. זידאן
5. רדונדו
6. אלונסו
7. היירו
8. רוברטו קרלוס
9. קרוס
10. כריסטיאנו
11. פפה

איקר ומרסלו. בגלל איקר התחלתי לאהוד את הקבוצה. חבר מהשכונה הראה לי קליפ שלו ותהיתי איך בכלל אפשר להכניע אותו. ככה התחלתי לראות משחקים והשאר היסטוריה.
מרסלו בגלל סיפור החיים שלו, איך שהוא הגיע לריאל מדריד, איך שזה התפתח, אישיות מרגשת, שחקן מדהים, ובנאדם שפשוט כיף לאהוב.

מהקבוצה הנוכחית, ג’וד ופדה.

אגב, שחקנים שאני אמור כביכול לאהוב אבל תמיד גיליתי קושי בלפתח אליהם אמפתיה הם ראמוס ואפילו קצת רונאלדו. משהו באופי המוחצן שלהם מנע ממני להתחבר אליהם.

1. קסיאס
2. ראמוס
3. ראול
4. כריסטיאנו
5. מודריץ
6. אלונסו
7. מרסלו
8. קרבאחל
9. פדה
10. פפה
11. קאקא - אמנם היה פציע אצלינו וכבר בירידה, אבל אחד השחקנים הראשונים שגרמו לי לאהוב כדורגל. גם אצלינו הרשיתי לעצמי להנות מכל רגע שלו על המגרש

מבחינתי שווים אזכור: היגוואין-נורא אהבתי אותו, רוד - אחד הטובים, גוטי, איסקו - היה לו קסם מיוחד, לולא זה שהיו לו מספר של עונות לא טובות גם יכל להיכנס לרשימה מבחינתי, אוזיל

ומילה על השלישיה הראשונה- כנראה שאת ראמוס שמתי מעל ראול כי ראיתי אותו הרבה יותר זמן, אבל גם ב2007 הייתי חולה עליו.
בכל מקרה, אני ככ מודה על זה שהיה לי את המזל לראות את ריאל מדריד עם שלושתם ובעיקר את ראול כי זה כבר היה בסוף יחסית, הם מייצגים את המועדון מבחינתי.
ולדעתי כל מי שהתחיל לראות כדורגל ולאהוד את ריאל מהתקופה של אחרי ראול (ואם זה אחרי קסיאס אז בכלל) חוץ מזה שהפסיד שחקן ענק הוא גם הפסיד את ההבנה של הדנא של הקבוצה והמועדון הזה, גם אם היינו בשנים פחות מוצלחות וטובות מקצועית

1. סאן איקר
2. מרסלו
   .
   .
   (בפער)
3. קרבאחל
4. ואלוורדה
5. ואסקס
   .
   .
   (רגשות מעורבים)
6. כריסטיאנו
7. ראמוס
8. גוטי
   .
   .
9. מודריץ’
10. קורטואה

1. זידאן - התגלמות הכדורגל בעיניי. לא אכפת לי בכלל יעיל לא יעיל, מספרים לא מספרים, אוברייטד או לא. כל דבר אחר שאני רואה מאז שראיתי את זיזו נוגע בכדור בפעם הראשונה - מושווה למה שראיתי אז (ולכן גם תמיד מפסיד בפער).
   .
   .
   .
2. קרבחאל - שחקן הנשמה המושלם. גם נותן 100% תמיד, גם גדל במועדון, אבל גם עם יכולת אדירה (בשיאו - אחד האנדרייטדים הגדולים, בעיקר מחוץ לאוהדי ריאל אבל לעיתים גם בקרבם). ובניגוד לסמלים רבים אחרים של המועדון - ללא כוכביות שחורות בכלל. אפילו את היכולת הרעה של השנים האחרונות הוא הצליח להשכיח, עם רנסנס מושלם.
3. מודריץ’ - קשר ה-50-50 השלם, ואולי הקשר הגדול אי פעם. מתענג על כל דקה נוספת שאנחנו זוכים לצפות בפלא הזה.
4. אלונסו - הקשר האחורי האמיתי הראשון אחרי כמעט עשור של חיפושים נואשים - ועוד איזה קשר אחורי. ויותר מזה - מאנטש וקלאס מדהים. נשאר יותר מידיי זמן בליברפול לפני שהגיע אלינו - מקווה מאוד שההיסטוריה לא תחזור על עצמה עכשיו כמאמן.
5. ראול - הראשון שגרם לי לקפוץ משמחה כמו ילד מטומטם, וכנראה זה שגרם לי לעשות את זה הכי הרבה אי פעם. תקופה ארוכה מידיי של יכולת בינונית ומטה גרמו לכך שלא נמצא גבוה יותר בדירוג.
6. קסיאס - כילד בשכונה אהבתי לשחק יותר כשוער מאשר כשחקן שדה (בשכונה משחקים אלף מול אלף, הסיכוי הכי גבוה לגעת בכדור כל התקפה היה כשוער). האיידול היה בלי צל של ספק סן איקר. מאז למדתי שאדם חכם יודע לצאת מבעיות שפיקח היה נמנע מהן מלכתחילה, ושאפשר להיות שוער גדול גם אם יש לך משחק רגל סביר וגם בלי לעשות דפיקות לב בכל כדור גובה. אבל עם אהבת נעורים אי אפשר להתווכח. חבל רק על כל הלכלוך בסוף, שקשור כמובן גם במוריניו, אבל גם איקר לא חף כאן מאשמה.
7. בלינגהאם - הוא כאן רק חצי שנה, אבל לא אכפת לי. הדבר היחידי שאשכרה מזכיר לי את אותו אחד מהמקום הראשון, בלי שום אולי ואבל. וזה בא גם עם מספרים שזיזו היה יכול רק לחלום עליהם. אם משום מה משהו ישתבש כאן חלילה, בגלל פציעה, סכסוך או טמטום אחר - זה יהיה מבחינתי הפספוס הכי גדול בהיסטוריה שלי כאוהד. אם לא - הוא צפוי לעלות בקלות במעלה הדירוג.
8. קרלוס - קשה לי לשים את האצבע. אבל המספר המצומצם של פעולות חוזרות, אותן הוא ביצע ברמה הגבוהה ביותר - הפריצות האדירות, כדורי החוץ העוצמתיים, הגליצ’ים, וכמובן הפצצות ברגל שמאל - היו כמו היפנוזה בשבילי, ויכולתי לצפות בהן שוב ושוב. ונקודה חזקה מאוד לזכותו - אני לא זוכר שום דבר רע או תקופה רעה שאני יכול לזקוף לחובתו.
9. מקללה - הקשר האחורי השלם ביותר שראיתי בחיי, למרות גודלו הקטן יחסית ולמרות ששיחק בתקופה פחות מתקדמת של כדורגל. אני מנסה שלא לחשוב יותר מידיי מה היה קורה לארון התארים שלנו אילולא פרז היה נפטר ממנו מהר כל-כך.
10. מרסלו - למרות הלוק והסגנון המעט גרוטסקי, היה לו טאץ’ אלוהי, כמעט ברמה של הגדול מכולם. הוא כמובן הוסיף לזה אפקטיביות אדירה, והוא היה לפחות 70% מהמכונה שהזינה את החייזר הפורטוגלי שמקדימה. התקופה הארוכה מידיי של סבל עד שהפך למפלצת שהיה, מונעת דירוג גבוה יותר.
11. קמאבינגה - לא פטאנזיסטה במובן הפשוט של המילה, אבל מצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש - מה שקשה מאוד לעשות אחרי צפייה אדוקה בכדורגל במשך למעלה מ-20 שנה. אם הדברים יילכו כצפוי, אני צופה לו עתיד מזהיר במיוחד.
12. פדה - ע"ע קרבחאל. צפוי לעלות במעלה הדירוג.

מספר תובנות:

• מסתבר שמבחינתי אין משמעות רבה לאורך הפזם במועדון. הרבה מאוד שחקנים ששיחקו כאן ים זמן לא מופיעים ברשימה, ולצידם שחקנים ששיחקו רק 4-5 שנים (זידאן, אלונסו) השאירו עליי חותם משמעותי במיוחד ונמצאים גבוה מאוד בדירוג.
• הרבה מאוד קשרים. לא מפתיע.
• אין לי בלמים ברשימה. אכן תפקיד כפוי טובה, אבל בפועל מה ש"הפיל" את אלה שהיו צריכים להיות ברשימה זה בכלל האופי ולא היכולת המקצועית.
• כמעט ללא חלוצים. סוג של מלכוד 22 - חלוץ טוב חייב להיות חד וישיר במיוחד, מצד שני זה בדיוק מה שהופך אותו למעט משמים בעיניי. הכי קרוב להיכנס (מלבד ראול כמובן) היה רוד.

אלונסו
מודריץ’
ראול
זיזו
רוד
פפה
מרסלו
ראמוס
רדונדו
היירו

במסיבת עיתונאים לפני רבע גמר ליגת האלופות נגד ליברפול ב-2021, כשאף אחד לא האמין שוויניסיוס ג’וניור יבקיע צמד - אז זינדין זידאן הגן עליו. “גם עליי אמרו שלא כבשתי מספיק שערים - הוא צעיר והוא ישתפר”. זידאן בריאל כבש 12 שערים בכל עונה מהשתיים הראשונות, עשרה בעונה השלישית, שישה בעונה החלשה ב-2004-05 ותשעה בעונה האחרונה בה גם בעט פנדלים פה ושם. על פניו 49 שערים זה לא הרבה. כמובן שהשחקן הטוב בעולם באותם הימים היה מסוגל ליותר, אבל:

-זה לא רק מספר השערים אלא מ-ת-י:
גמר ליגת האלופות - V
חצי גמר ליגת האלופות V - גם ב-2002 וגם ב-2003
-רבע גמר ליגת האלופות V - ב-2004.

-מעבר לכך, אני חושב שהוא שיחק כמו אומן, כל נגיעה בכדור. אני כל כך מתגעגע. כדורגל זה לא רק מתמטיקה.

-אולי גם הכדורגל עובר פה שינוי, פעם גולים היו מלאכתם של החלוצים פחות או יותר. לא חושב גם שהיה שכיח מקרים כמו של גארת’ בייל לדוגמא שהוא לא באמת קשר אלא חצי חלוץ. זו לא אותה עמדה אבל אני לא בוחר בוויניסיוס או רודריגו לעולם לפני זידאן וגם לא לפני לואיס פיגו (הוא התראיין לא מזמן ושאל אם היה לו מקום בריאל הזו ואמר: "אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל וודאי שכן - הייתי השחקן הטוב בעולם אז).

אציין פה שמצד אחד לא נעים לי שלא הזכרתי את דני קרבחאל כי אני מאוד אוהב אותו, וכנ"ל פפה, אבל לא הייתי ‘מוותר’ על אף אחד מאלה שציינתי. כל מי שלא מציין את ראול ברשימה שלו צריך לעשות בדק בית