את וירץ לא ראיתי מספיק, לכן לא יכול לתת דעתי. אבל באופן כללי: השאיפה לקישור צריכה להיות שחקן מוכח, לא פוטנציאל. כרגע המצב הוא שני צרפתים לא אפויים עד הסוף ועוד טורקי שהוא בגדר שווה לתת יותר דקות בעונה הבאה. ברור שיש מקום לעוד שחקן טוב שיאתגר את מי שנמצא ויוודא שאם הם לא מתפתחים כמתוכנן אז יש מחליף.
כל שחקן איכותי יתאים. מברנרדו סילבה עד לאון גורצקה. לא רוצה עוד פוטנציאל.
לגבי האם קמא פדה וטשואמני מתאימים או כמה הם טובים - אני לא רוצה להזכיר מה אמרו פה על ויניסיוס לפני 3-4 שנים, או על 3/4 מהשחקנים שלנו.
לא יודע איך זה טיעון בכלל. בלי קשר, בגלל שאתה אומר דברים בסגנון דומה כבר המון זמן - תזכיר לי בבקשה מה אמרתי על ויניסיוס או על 3/4 מהשחקנים שלנו. מת לראות דוגמה שבה פסלתי שחקן והוא סיים ככוכב כדורגל פרט למרסלו.
מסכים לגבי הפרופיל הנחוץ לקישור בסיטואציה הנוכחית. ברנרדו זה חלום אבל דיי חסר סיכוי.
נתחיל מהסוף - הפרופיל הוא הנקודה שלי. התגמשות בסוג שחקן בשביל הרמה שלו.
איך זה טיעון?
כי לרוב עד שהם נאפים הם נראים לא ברמה. הנחת העבודה לא צריכה להיות שאחד יצליח והשני לא - אלא שיתכן ומישהו יצליח אבל אנחנו לא יודעים מי. אחרי כמה שנים יודעים אם זה ‘לא’, התלבטות (‘קובצ’יץ’, אשראף) או ‘כן’. אותו דבר יקרה עם קמאבינגה וטשואמני, אבל זה יקח עוד שנה שנתיים של עליות וירידות. רק אז ניתן לראות אם מדובר בשחקן שבא לעבוד כמעט כל משחק או יותר רגעים. דווקא מסכים איתך שטשואמני נראה יותר בכיוון מקמה כרגע, אבל זה עוד מוקדם.
על ויני ספציפית דווקא אתה אמרת ש’יש בו משהו’, שלא תגיד שאני לא הוגן:
מה אמרת על כל שאר השחקנים אני כבר לא זוכר, וזה לא מאד משנה. אגב, אתה זה שאמרת לאריאל (?) שאנחנו בפורום קצת פולנים. במילים אחרות, מעריכים בחסר את מה שיש לנו. לא מהיום, לדעתי הרבה שנים שזה ככה.
בדיוק ולכן זה דיון מעניין. זה מסוג הדיונים הכי מעניינים שיש לדעתי - פוטנציאל גולמי וצעיר מאוד ששני זוגות עיניים מאוד מנוסות (שלי ושל טיטי לצורך העניין) רואים בצורה שונה. מה יותר מעניין מלדון על מניה של סטרטאפ? בסוף המסקנה שלנו בשני הדיונים האחרונים הייתה שזה מוקדם מדי כדי לקבוע בנחרצות, ולטעמי אף אחד פה לא היה נחרץ.
לגבי ויני ספציפית - בדקות הראשונות שהוא קיבל בגיל 17 הוא נתן כדור רוחב אחד מאגף שמאל עם רגל ימין תוך סיבוב מאוד לא מובן מאליו של הגוף, והכדור הגיע מושלם. שם ידעתי שלא משנה כמה הוא נראה טמבל, יש לו שכל. לא כוס התה שלי אבל לחלוטין מבין את האיכות, בדיוק כמו קרוס או עוד המון דוגמאות. אף אחד פה לא אובייקטיבי לגמרי, אבל אחרי מעל שני עשורים ואינספור החלפת דיעות ורשמים עם אנשים שאני מאוד מעריך, גם בפורום וגם מחוצה לו, אני מרשה לעצמי להגיד שהבנתי איך צריך להראות בממוצע פרוספקט שיש לו סיכוי להצליח בריאל. זה כמובן לא יהיה מדויק אף פעם ב100 אחוז, אבל זו הערכה ראשונית מאוד טובה. רוב מי שלא עונה לפרופיל הזה פשוט יתמסמס לאיטו, או על הספסל שלנו, או בהשאלות, או בארסנל. מדי פעם יבוא מרסלו שיהמם את כולנו, הלוואי הלוואי הלוואי שקמא יהיה כזה.
לגבי ההערה לאריאל - נשמע מתאים לי. בכנות אני לא זוכר. בכל מקרה ברור שנתלונן יותר על שחקנים שלנו מאשר על שחקני יריבות שפשוט לא מעניינים באותה מידה. אני חושב שרוב האנשים פה לא באמת מעריכים בחסר, אלא פשוט מתלוננים המון.
אני חייב לציין שלא אהבתי את וניסיוס מההתחלה והיום אני אף אוהב אותו פחות.
את מרסלו אהבתי מהנגיעה הראשונה שלו בכדור, כולם ירדו עליי, אבל כמו אהבה ממבט ראשון, אצלי זה תמיד אהבה מהנגיעה הראשונה.
אין בעיה, אבל הדיון את מי אני מביא או על מי אני בונה צריך להיות מנוהל מנקודה המבט העילית של חלק יצליחו וחלק לא.
אני לא יודע, ניר… עזוב את קרלו, עוד כשזידאן היה. היינו מהקבוצות הטובות באירופה (16/17 הכי טובה) וזה ממש לא היה ניכר בהלך הרוח בפורום. זה לא סתם תלונות אלא מחשבה שהשחקנים שלנו פחות טובים ממה שהם.
תראה, לגבי ה-3 ברצף אני יכול לדבר רק בשם עצמי - התלונות שלי ברובן היו על הסגנון שאני ממש לא מתחבר אליו. אתה יודע נהדר מה דעתי על כריסטיאנו והסגנון שהוא כופה על הקבוצה שמחזיקה בו, אז כריסטיאנו מזדקן זה כבר היה גדול עלי. מעבר לזה לחלוטין הכרתי בגדולה של הקבוצה הזו (הייתי מהסנגורים של הקישור שלנו, לא מאלה שטענו שהם לא שולטים בשום דבר. בכללי בעיני מודריץ’ היה חצי אלוהים בתקופה הזו, הנוכחות שלו במגרש מנטרלת כל יכולת ללחוץ אותך, וזו חצי מהעבודה) אבל בוא לא נאנוס את המציאות לצד השני - האם היינו קבוצה אדירה? בהחלט כן, האם טובה עד כדי “הישג היסטורי” כמו התקדים של ה-2 ואז 3 ברצף? עדיין טוען שלא. מהטובות בעולם? ברור. הרבה מזל? לי אין ספק. שכל אחד יספר לעצמו מה שהוא רוצה.
אני עדיין חושב שהקבוצה הטובה ביותר שהייתה לנו הייתה ההיא של מוריניו שהפסידה לבאיירן בחצי גמר הפנדל של ראמוס. אני לא חושב שאחת הקבוצות של זידאן מתקרבת לשם בכלל.
לגבי דיון הקישור (המעניין) שהיה פה, הדאגה העיקרית שלי היא מזה שאני נוטה להאמין שג’וד באמת כבר לא ישחק בקישור (באופן קבוע) בקרוב. קשה לי להאמין שקרלו ייקח שחקן קישור ויהפוך אותו לאורך שנה שלמה לחלוץ מדומה רק בשביל להחזיר אותו לקישור בשנה לאחר מכן. סביר הרבה יותר להניח שרודריגו יהיה זה שישלם בעונה הבאה את המחיר של אמבפה ולא אחד משחקני הקישור.
וכשג’וד מחוץ למשחק, אני באמת לא מבין איך אפשר לחשוב שפדה, קמאבינגה וטשואמני זה קישור מספיק טוב. לחיץ בקלות ועם כמעט 0 תרומה להתקפה. קמאבינגה מבחינתי זה לא זה, פדה אלהים אבל לא תורם מספיק התקפית בעיניי, וטשואמני עדיין סימן שאלה גדול.
אני לא פוסל בכלל שעוד כמה שנים אני לא ארצה אף אחד מהם בהרכב שלי, שלא נדבר על שלושתם. כמובן שיש סיכוי גדול מאוד (וזה כנראה התסריט הסביר) שאחד מהם יהיה באנקר בהרכב. אולי שניים. אבל אין סיכוי ששלושתם - פשוט כי גם אם שלושתם יהפכו לכוכבי על, זה קישור נגרי הרבה יותר מדי ואין לו מקום בריאל מדריד.
בסוף כן/לא ליגת אלופות זה מאוד שרירותי. אני מסתכל על זה יותר בלונג ראן. הדסימה יכלה להגיע בקלות ב2010-11 או בעונה שאתה מציין, ואצל זיזו יכולנו לקחת 2 או חלילה רק 1 מתוך ה-3. הקבוצה הזו מהווה איום מתמיד באירופה החל מ2010-11 ברצף עד ימינו אנו, בחלקן גם התמודדנו מול השחקן הטוב בהיסטוריה בצורה ישירה בליגה ועשינו לא רע. מי שטוען שזו לא וואחד קבוצה יש לו קייס רציני להפיל. אני אחרון הטוענים, גם אם יש לי תלונות (ויש ברוך השם).
אני גם חושב כך לגבי עונת 2011/12, את הקינטה דל בויטרה לא ראיתי אבל יש לכם ספק שאם הם היו זוכים בגביע אירופה - והרי תמיד קרה משהו ולא זכינו - היו זוכרים אותם הרבה יותר בראייה היסטורית? הרי חמש אליפויות ברציפות, הקבוצה האחרונה שעשתה זאת, שיאים התקפיים והגנתיים, חמישה שחקני בית ספרדיים שגדלו בריאל וכו’. אבל ליגת האלופות מוסיפה את הזוהר שלה. אני עדיין כואב את הפנדלים ההם נגד באיירן זה הרגע הכי קשה שלי בכדורגל.
מה שכן השאלה אם נכון לדבר על עונה אחת בלבד, כלומר שנה לאחר מכן, על פניו עם תנופה אדירה של אליפות השיאים, תוספת כוח משמעותית של לוקה מודריץ’ (הרי בקבוצה של 2012 שנגעה בשלמות כן היה חסר מגן ימני כמו דני קרבחאל שיגיע שנתיים אחר כך וניצוץ באמצע ויסלח לי סמי קדירה) וכביכול רעב ואובססיה להגיע לדסימה - התבזינו בליגה.
אפשר היה להתלונן על היכולת של ריאל מדריד של זינדין זידאן ביום ממוצע בליגה אבל בליגת האלופות בדרך כלל זה היה ב-ס-ד-ר. אגב עצם זה שלזידאן לא היה כריסטיאנו ‘יוצר’ אלא בעיקר חלוץ זה גם משמעותי.
התזה שלי ממש בקצרה תואמת את האמירה של שליימה על השפיץ של הנעל. ריאל מדריד של זידאן ובכלל - באירופה היה לה את הגרוש הזה ללירה בהמשך, מה שלא היה לה לליגה. הפסדנו בקלאסיקוס צמודים בשנתיים הראשונות של קרלו אנצ’לוטי, גם כששיחקנו טוב הנקודות תמיד נפלו בצד שלהם.
לגבי פדה ואלוורדה, אני כן חושב שעם שחקן אחר בקישור האחורי, נניח טוני קרוס, גם אם על אוטומט פדה הולך ימינה לעזור לדני קרבחאל - אפשר לקבל ממנו יותר בהתקפה, וזה עדיין קצת עניין מנטאלי. מפתיע אותי לראות שאחרי עונה של 12 שערים כמו ב-2023, עדיין כשהוא כבר מגיע למצב הזה של לתת בומבה - הוא ביישן כזה והאינסטיקנט הראשוני הוא למסור. הנה אורליאן טשואמני עוד לפני שנתן גול אחד מחוץ לרחבה - כבר כמה משחקים ש-25 מטר פתוח לו והוא בועט. אפילו טוני קרוס ממשיך לבעוט את הדרד’לה הקבועה שלו בכל משחק למרות שזה נכנס פעם-פעמיים בעונה.
לא בדיוק.
הם במשך עשור היו עדיפים עלינו כמעט תמיד, אבל העונה השניה של קרלו היא הפעם הראשונה שבה הגענו לקלאסיקו עדיפים ולקחנו אותו (עם חמאס ואיסקו בהרכב). אחרי הקלאסיקו הזה היינו צריכים לחכות עד הסופר קופה של אסנסיו כדי לחוש אותו דבר.
מאז שמסי הלך לטובת חוזה מול פיפא שכולל מונדיאל כפרמיה אז הכל השתנה לגמרי כמובן.
אחח התקופה של 4 המהנדסים, עוד קונטנדרית מצוינת לריאל הכי טובה שראיתי. חבל שזה היה לתקופה כ"כ קצרה עד שבייל חזר מפציעה (כ-20 משחקים אם אני זוכר טוב). עוד הוכחה שלאנצ’לוטי אין מושג, וכשההרכב הנכון נכפה עליו פתאום ראינו כדורגל קסום.
ניסיתי קצת לחשוב על התקופה הזו ולהבין עם עצמי ממי החזקתי פחות מדעת הקהל והאם זה היה מוצדק בדיעבד, בגדול יש שניים עיקריים כאלה - רונאלדו וקרוס.
לגבי רונאלדו - לא חוזר בי מכלום. פרספקטיבת הזמן רק חיזקה את התחושה שלי שהוא לא היה עד כדי כך חשוב כמו שהוא נתפס באותה תקופה. אני הייתי בעד לשחרר אותו עונה קודם לכן.
ניסו לצייר מציאות שבה רונאלדו סחב אותנו לתארים האלה וזו גניבת דעת. רונאלדו היה גולר ענק אבל בקבוצה של זיזו היו שחקני על שהיו אחראים על השיטה לא פחות ממנו, אם לא יותר (לוקה ומרסלו בעיקר). והנה, אחרי שרונאלדו עזב, לקחה לנו עונת שוק אחת כדי להשתחרר לגמרי ולחזור לטופ. דוגמה לקבוצה שהכוכב ההתקפי שלה באמת סחב אותה על הגב והתפרקה לחלוטין לאחר שעזב יש לנו ממש ממול. מסי באמת היה כזה גדול כדי להחזיק את כל השיטה של בארסה, ולכן כשהוא עזב לא היו פתרונות בכלל. להגיד שאין מה להשוות מבחינת סגל ומצב כלכלי וכו וכו זה לא מחליש את הטיעון - זו בדיוק הטענה - לריאל הייתה קבוצה אדירה, רונאלדו לא סחב אותנו. ריאל ורונאלדו היו בסימביוזה בזמנו, לא ביחסי טפילות של אף אחד מהצדדים.
קרוס - שחקן עם מוח כדורגל מבריק, רואה הכל, מודע להכל, מתמקם מצוין, קבלת החלטות קרובה לשלמות בהתאם למגבלות. הבעיה העיקרית? המגבלות משמעותיות מדי.
בעיה נוספת שהייתה לי איתו היא שהוא שחקן מסוג כוסית ואני לא אוהב כוסיות.
הדבר שאני טוען שהוא אוברייטד בו זה לא מוח הכדורגל שלו אלא בעיקר יכולת המסירה שבעיני היא לא איזה משהו יוצא דופן וציינתי זאת המון. הוא מתקשה מאוד עם כדור ארוך שצריך להגיע חתוך ולשטח, או בכלל עם מסירות חדות. הקרנות מעידות על כך כאלף עדים.
האם שיניתי את דעתי לגביו? חלקית. מאז הירידה של לוקה הוא לקח על עצמו הרבה יותר והתחיל לשחק קצת יותר בגבריות, לכן גם טענתי שאני דיי נהנה ממנו בעונות האחרונות, ושזו הגרסה הכי טובה של קרוס שראיתי. מה שבטוח הוא שמעולם לא חלקתי על חוכמת המשחק שלו.
מצד שני יש לא מעט שחקנים שהחזקתי מהם מעל הממוצע כמו פפה, מרסלו ומודריץ’, כך שזה מתאזן ובסוף אין לי ספק שמדובר בקבוצת על חלל.
עד שמודריץ’ נפצע, הוא זה שהחזיק לבד את כל הקישור הגנתית.
עם החזרה של בייל שיחקנו כדורגל פחות מהנה, עם הפציעה של מודריץ’ איבדנו את הליגה.
לדעתי האישית זאת הקבוצה הכי טובה שאי פעם הייתה לנו ונתנו לקרלו לאמן אותה, איזה ביזבוז.
אתה צודק, אם בייל היה חוזר ומודריץ לא היה נפצע אמנם היינו משחקים פחות יפה אבל סיכוי גבוה מאוד שהיינו לוקחים אליפות. אבל הכדורגל הקסום שאני מדבר עליו הגיע בלי בייל, זוכר כמה התבאסתי שהוא חזר.
מה שבטוח שאז היית מרחק התעקשות אחת של פרז כדי להשאיר את אלונסו כדי שתקבל את הקישור שאתה חולם עליו מאז, 3 שחקנים עם מוח כדורגל מהטובים בהיסטוריה של המשחק באותו קישור.
פרז נתן לאלונסו ללכת כחלק מהמדיניות שלו שמכבדת את השחקנים ולא מתייחסת אליהם כנכסים אלא כבני אדם. המדיניות הזאת הוכיחה את עצמה מעל ומעבר ובדיעבד היא גם הצדיקה את עצמה.
אני בטוח שזה שסיימנו איתו בצורה יפה ומכובדת תעזור לנו גם ביחסים איתו כמאמן בעתיד. הבנאדם רצה ללכת, תן לו ללכת. אנחנו צריכים ליישם את המשפט ‘ריאל מדריד גדולה מכל שחקן’ ולא רק להגיד אותו.
