התכוונתי לשניים בהפרש של שנה-שנתיים, זה גם לא מובן מאליו.
לגבי הסכומים אני כותב כאן כל הזמן שהעברות הן לא המרכיב העיקרי בתקציב, וכשעושים רכש מאסיבי כמו ב2009 הכסף בלאו הכי לא יוצא מהכספת של פלורנטינו בברנבאו. גם אם למועדון יש רזרבות (ותאכלס אין), קיץ כמו 2009 יבוצע באמצעות הלוואות. לכן המאזנים בשוק ההעברות לא חשובים באופן ישיר.
לעניינו, להביא כוכבים גדולים שכבר משחקים במועדונים עשירים זה אף פעם לא רק עניין של כסף. הקושי הוא לשכנע את המועדון שמחזיק בו למכור, או את השחקן למרוד כדי לשכנע את הקבוצה שלו למכור. רוב הזמן ועבור רוב השחקנים זה פשוט לא אפשרי. בדרך כלל ההעברות הגלקטיות מתבשלות כמה שנים, כי צריך לחכות שהחוזה של השחקן יתקרב לסיומו. זה מה שקורה עכשיו עם אמבפה בגדול - מתכנסים לכיוון סיום החוזה ב2022.
עוד נקודה שצריך להתייחס אליה היא שברגע שיש כוכבים בקבוצה, קשה להחזיק על הספסל מחליפים טובים. סגל כוכבים לא בנוי לרוטציות ולא לקידום ויניסיוסים. אם הבאת בייל ונפלת איתו, אז נפלת חזק.
עשור שלם חלף מאז עקב האלוהים של גוטי ושבירת המנחוס בריאזור. 30 בינואר 2010, ריאל מדריד מתארחת אצל דפורטיבו לה קורוניה במגרש בו לא ניצחה מאז 1991/92. היו שם קבוצות ענק של הגלאקטיקוס ואלופות נוספות שפשוט לא הצליחו. ראול היה קרוב לכבוש בבעיטה אדירה מהאוויר אך שוער היריבה עצר. כריסטיאנו רונאלדו נעדר בשל הרחקה ומי שהשתלט על מקום בהרכב הוא הפיראט אסטבן גראנרו שכבש את הראשון בנגיחה בדקה ה-14 אחרי שגיאה גדולה של ההגנה. ראול החמיץ מצב של מאה אחוז ובהמשך הגיע הרגע שכולנו מכירים. דקה 39 - קאקא שולח נהדר את גוטי מול השוער והספרדי במקום לבעוט החליט ככה משום מקום לשלוח עקב קטן לאחור לבנזמה שבעט לרשת. קאקא נראה נהדר, גוטי ניהל, אבל הניצחון עמד בסכנה כשריקי כבש בפנדל בדקה ה-87. בתוספת הזמן בנזמה סגר עניין עם צמד בדרך ל-1:3. ניצחון ראשון (ואחרון) לראול בריאזור.
חייב לומר שאני בתור ילד מתלהב שגדל על ריאל מדריד הקבוצה הטובה בעולם ועידן הגלאקטיקוס (כן למרות עונות בינוניות בליגה) לא הצלחתי לעכל, זה היה בלתי נתפס 18 שנה בלי ניצחון שם, וזה המשיך גם בעונות בהן דפור הייתה באשפתות. זה היה מעין נקודה שחורה כזו, כמו גם הרצף העצוב בקאמפ נואו (18 שנה אם נחשיב את הואסילינות של זיזו ומקה, ו-21 שנה אם לא).
בשורות מרגיעות: קרוס אומר שהוא לא מתכוון לשחק עד גיל 38
וברצינות, קרוס אומר שבתום החוזה הנוכחי (2023) הוא יהיה בן 33 וזה יהיה זמן טוב להתחיל לחשוב על העתיד בלי המחויבות של חוזה ארוך טווח. הוא אומר שבעקרון המחשבה היא לחזור לגרמניה אחרי הפרישה, אבל תאכלס הוא הרבה שנים בספרד והילדים שלו מתחילים ללכת לבית ספר, יש להם חברים בספרד ובסוף זאת תהיה החלטה שלהם איפה המשפחה תגור.
היות וגם ככה הוא לא יוצא מהבית הייתי ממליץ לו להישאר. יותר ימים שאפשר להיות בבריכה ותכלס היום עם החברות לואו קוסט הוא יכול לטוס בתוך אירופה בכלום כסף. מצד שני בהחלט אבין אם החגיגות של מרסלו מהוות מטרד מבחינת רעש, וזה גם עושה ריח של על האש והוא בכלל מעדיף כרוב בתנור
אם קרוס היה צריך לגור בשכונה של מרסלו הוא היה אורז את מלאי הכרוב הכבוש שלו וחוזר לגרמניה עוד באותו היום. הוא שכן של בייל, הכי קרוב לבן תרבות בקבוצה הזאת.
אגב כרוב בתנור זה מדהים. פורס אותו לעיגולים עם מלח-פלפל-טימין, 45 דקות על 180 מעלות. אבל עדיף לצד על האש.
עונה שעברה ראמוס נתפס במצלמות מתנכל לרגילון באימון ובועט עליו כדורים, עכשיו הוא מקלל את אמא של אודגור. בטח כיף להיות שחקן צעיר בסביבת ראמוס. רק שלא הוציא למרטין את החשק לחזור לפה בקיץ…
שזידאן גילה דרך מהפכנית לשמור על השחקנים שלו מפציעות: לא לשחק איתם. לעולם.
הזאר שוב מחוץ לסגל, למרות שהוא כשיר כבר שבוע וחצי. אחרי אוססונה, אנחנו במרחק 2 משחקי ליגה מסיטי וברצלונה. בקצב הזה, במקרה הטוב הוא ישולב כמחליף נגדם.
גם זה לא מבטיח כלום, בייל נפצע בכל מקום אפשרי, גם בגולף, גם בבית, והפציעה הראשונה של הזאר הגיעה באימון רגע לפני מחזור הפתיחה נגד סלטה ויגו. באופן מפתיע הוא לא נשאל אפילו שאלה אחת על הבלגי במסיבת העיתונאים. מה שכן ברור שאני לא אוהב את זה, שני משחקים זה לא מספיק. אולי נגד סלטה ויגו בברנבאו שהיא יריבה לא ממש אגרסיבית וגם לא ממש אגרסיבית - זה סיפתח טוב, אבל אין יותר מדי זמן. אני נוסע לצמד המשחקים האלה הרי סיפרתי לכם - וואלה אני לוקח את החולצה החדשה של ראמוס ולא את של הזאר, מפחד מנאחס.
