דצמבר*. מה שיותר מעיק זה הפעם האחרונה ששחקן התקפה שאינו כרים בנזמה כבש שער ליגה- 30 באוקטובר, יוביץ’ ורודריגו כבשו בדקות האחרונות שערים חסרי משמעות. הפעם האחרונה ששחקן התקפה כבש שער משמעותי היה הזארד ב5 באוקטובר.
שנה שעברה התלוננו על חוסר תרומה מהקישור, אבל מי ידע שזה משחק סכום אפס… בשבוע הבא נסגור כמעט 4(!) חודשים ללא שער רלוונטי מבייל, הזארד, רודריגו, ויניסיוס, יוביץ’ והשאר.
מבאפה וסאנצ׳ו ואנחנו יכולים להיות הקבוצה הטובה בעולם. עם בנזמה זה 4 שחקנים על 3 עמדות. מגן ימני נוסף ואנחנו שוב על הסוס.
המרחק בין טופ שלוש בעולם וניהול מקצועי גאוני לבין עונה משמימה הוא רכש מהטופ של הטופ, וזו הסיבה שהכל נזיל כל כך. בינתיים אני לא בא בטענות לחמשת השחקנים העיקריים בקישור
בכדורגל העולמי נהיה טרנד כזה של שיאים ו’חגיגות האלף’.
ברצלונה חגגה אלף מסירות במשחק נגד גראנדה, קראו לזה טיקי-טאקה וזה נגמר ב-0:1 על גראנדה התשיעית בטבלה שהייתה בעשרה שחקנים 20 דקות.
ליברפול שמחה אחרי אלף ימים בלי הפסד באנפילד - נתון מטורף, כל הכבוד, תזכו באליפות כבר, זו באמת קבוצה שתיכנס להיסטוריה.
ריאל מדריד לעומת זאת ציינה בשנה שעברה אלף שנים כאלופת אירופה (1005), בין 2016 עד 2018. וזה כל הסיפור. אנחנו עוד נחזור.
ועוד משהו: אחרי שנתיים אני שוב במדריד, סגרתי שבוע מטורף שכולל את מנצ’סטר סיטי וקלאסיקו בברנבאו, תאחלו לי בהצלחה מה שנקרא, המשך חיי הצנועים (צנועים מדי הייתי אומר) - ממש תלוי בזה. ואמוס
ריאל מדריד אולי הרגילה אותנו לטוב בעבר, אבל זה מאוד לא טרוויאלי להביא שני כוכבים כמו אמבפה וסאנצ’ו לאותה קבוצה, במיוחד בגילאים כאלה ובמיוחד כשאחד מהם כבר משחק בקבוצה עשירה. הצפייה שיהיו לנו שלושה כוכבי על-חלל בהתקפה ולכן אפשר להזניח את הקישור היא לא משהו שצריך לבנות עליו בעיניי.
לא היה ולא יהיה כמו קיץ 2009 אבל כמובן שגם הקבוצה עצמה הייתה באשפתות וזה לא המצב כיום, עדיין לא. אבל לא צריך שניים. אפילו סאנצ’ו עכשיו ואמבפה בעוד שנה. פיגו 2000, זידאן 2001, רונאלדו 2002, בקהאם 2003 (היה אחד יותר מדי).
אני עדיין חצוי בין האמונה העיוורת של המועדון במה שיש, בין אם זה בנזמה ובין אם זה בייל שיהפוך למנהיג או אסנסיו שצריך להיות ב-11 ושאין טעם לשלם הרבה כסף על שחקנים שיהיו ‘טובים יותר רק בקצת’ לבין אם זה השיפוץ בברנבאו שאוכל לנו את הכיס וכאלה, עד קיץ האחרון שביזבזנו 300 מיליון יורו בצורה לא חכמה לדעתי (אגב אפשר היה לחסוך גם על אודריוסולה ומריאנו איזה 60 מיליון יורו). היה טווח של ארבע שנים בהן היינו בפלוס של איזה 350 מיליון יורו של מכירות מול הכנסות בשלב של עונת הדסימה לדעתי.
התכוונתי לשניים בהפרש של שנה-שנתיים, זה גם לא מובן מאליו.
לגבי הסכומים אני כותב כאן כל הזמן שהעברות הן לא המרכיב העיקרי בתקציב, וכשעושים רכש מאסיבי כמו ב2009 הכסף בלאו הכי לא יוצא מהכספת של פלורנטינו בברנבאו. גם אם למועדון יש רזרבות (ותאכלס אין), קיץ כמו 2009 יבוצע באמצעות הלוואות. לכן המאזנים בשוק ההעברות לא חשובים באופן ישיר.
לעניינו, להביא כוכבים גדולים שכבר משחקים במועדונים עשירים זה אף פעם לא רק עניין של כסף. הקושי הוא לשכנע את המועדון שמחזיק בו למכור, או את השחקן למרוד כדי לשכנע את הקבוצה שלו למכור. רוב הזמן ועבור רוב השחקנים זה פשוט לא אפשרי. בדרך כלל ההעברות הגלקטיות מתבשלות כמה שנים, כי צריך לחכות שהחוזה של השחקן יתקרב לסיומו. זה מה שקורה עכשיו עם אמבפה בגדול - מתכנסים לכיוון סיום החוזה ב2022.
עוד נקודה שצריך להתייחס אליה היא שברגע שיש כוכבים בקבוצה, קשה להחזיק על הספסל מחליפים טובים. סגל כוכבים לא בנוי לרוטציות ולא לקידום ויניסיוסים. אם הבאת בייל ונפלת איתו, אז נפלת חזק.
עם השער שכבש אתמול מול אוניוניסטס, גארת’ בייל (105) עקף את רונאלדו פנומנו (104) בכמות השערים שלו במדי ריאל מדריד.
לוולשי זה לקח 246 משחקים ואילו בזמנו לברזילאי הספיקו רק 177 משחקים כדי להגיע לזה.
עשור שלם חלף מאז עקב האלוהים של גוטי ושבירת המנחוס בריאזור. 30 בינואר 2010, ריאל מדריד מתארחת אצל דפורטיבו לה קורוניה במגרש בו לא ניצחה מאז 1991/92. היו שם קבוצות ענק של הגלאקטיקוס ואלופות נוספות שפשוט לא הצליחו. ראול היה קרוב לכבוש בבעיטה אדירה מהאוויר אך שוער היריבה עצר. כריסטיאנו רונאלדו נעדר בשל הרחקה ומי שהשתלט על מקום בהרכב הוא הפיראט אסטבן גראנרו שכבש את הראשון בנגיחה בדקה ה-14 אחרי שגיאה גדולה של ההגנה. ראול החמיץ מצב של מאה אחוז ובהמשך הגיע הרגע שכולנו מכירים. דקה 39 - קאקא שולח נהדר את גוטי מול השוער והספרדי במקום לבעוט החליט ככה משום מקום לשלוח עקב קטן לאחור לבנזמה שבעט לרשת. קאקא נראה נהדר, גוטי ניהל, אבל הניצחון עמד בסכנה כשריקי כבש בפנדל בדקה ה-87. בתוספת הזמן בנזמה סגר עניין עם צמד בדרך ל-1:3. ניצחון ראשון (ואחרון) לראול בריאזור.
חייב לומר שאני בתור ילד מתלהב שגדל על ריאל מדריד הקבוצה הטובה בעולם ועידן הגלאקטיקוס (כן למרות עונות בינוניות בליגה) לא הצלחתי לעכל, זה היה בלתי נתפס 18 שנה בלי ניצחון שם, וזה המשיך גם בעונות בהן דפור הייתה באשפתות. זה היה מעין נקודה שחורה כזו, כמו גם הרצף העצוב בקאמפ נואו (18 שנה אם נחשיב את הואסילינות של זיזו ומקה, ו-21 שנה אם לא).
כדי לשבור קללה חייבים קסם.
אגב, לדעתי העקב מול סביליה ב-2006 כמה רמות מעל. לא ראיתי דבר כזה.
בשורות מרגיעות: קרוס אומר שהוא לא מתכוון לשחק עד גיל 38
וברצינות, קרוס אומר שבתום החוזה הנוכחי (2023) הוא יהיה בן 33 וזה יהיה זמן טוב להתחיל לחשוב על העתיד בלי המחויבות של חוזה ארוך טווח. הוא אומר שבעקרון המחשבה היא לחזור לגרמניה אחרי הפרישה, אבל תאכלס הוא הרבה שנים בספרד והילדים שלו מתחילים ללכת לבית ספר, יש להם חברים בספרד ובסוף זאת תהיה החלטה שלהם איפה המשפחה תגור.
אם קרוס היה צריך לגור בשכונה של מרסלו הוא היה אורז את מלאי הכרוב הכבוש שלו וחוזר לגרמניה עוד באותו היום. הוא שכן של בייל, הכי קרוב לבן תרבות בקבוצה הזאת.
אגב כרוב בתנור זה מדהים. פורס אותו לעיגולים עם מלח-פלפל-טימין, 45 דקות על 180 מעלות. אבל עדיף לצד על האש.
בלי שמן זית?
אם כבר כרוב, אז כרוב, גזר ופטרוזיליה חתוך דק דק עם לימון שמן זית וקצת מלח, עוזר לי לרדת בכייף איזה טריליון ק"ג בכלום זמן.
הרבה שמן זית כמובן
סבתא שלי אומרת שהיה לה מדהים בסדנת יצירה עם חברות, אבל זה גם כי קצת מורכב לה החוג בלט או טיול בהודו
שלום לך אייל שני, אתה מזמין אם אני מנצח בליגת החלומות?
כבר סוכם על סושי… אני כל כך חם על זה שאני לא מתכוון לאבד את הפסגה.
אתם מוזמנים בכיף לארוחה וצפייה בכריסטיאנו לוקח עוד צ’מפיונס.
@whykds תעדכן כשאתה בארץ
אני כל היום מחליף חיתולים עם קקי במשקל של איסקו, לא נשאר לי הרבה בעולם הזה חוץ מכרוב בתנור וחלומות על קיליאן
המון מזל טוב!!
