בצ’ייסר! נשברו שם כוסות…
3 לייקים
למה אף אחד לא מרים את הכפפה ועושה פאק*** סרט על עונת הקאפלו?
מאיפה שלא תסתכל תמצא חתיכת תסריט.
7.1.2007 - ילד ברזילאי צעיר, עם תספורת קצוצה אמנם אבל מאוד מפוזר במשחק שלו עולה מהספסל. זה היה באצטדיון הריאזור, הפסדנו כמיטב המסורת לדפורטיבו לה קורוניה גם בשנותיה האפורות (2:0, אלה שחשוב להם). בספרד דיברו על המשחק הזה זמן רב בגלל משהו אחר בכלל - הופעת הפרידה של רונאלדו פנומנו שעזב לאחר מכן למילאן. אבל - 13 שנה להופעת הבכורה של מרסלו. את הסיפור אתם מכירים, ובכל זאת. הגיע כשחקן הכי פחות חשוב בחורף ההוא, היה די מעצבן, ניסו אותו אפילו כקשר - לקראת סיום עונת 2008/09 וכן מנואל פלגריני, והשאר? היסטוריה. אחת ההפתעות הכי גדולות שאני זוכר בריאל מדריד בניגוד לסרחיו ראמוס שהיה תותח מהרגע הראשון. מי האמין שיהיה אפשר להגיד את השם שלו יחד עם רוברטו קרלוס הגדול. 20 תארים, אוטוטו 500 משחקים (496 ליתר דיוק) ואינסוף מרגעים מרגשים שקשה להתחיל לפרט - הגול בדסימה והבכי עם סאן איקר, הפנדל המצמרר בגמר בסן סירו (כמה פחדתי שהוא יחטיא), משחק השיא מול אריאן רובן ב-2016/17 והבישול לרונאלדו וכמובן הפיניש המטורף בצ’מפיונס. שלא ייגמר לעולם.
ועוד בהקשר מרסלו, שימו לב למה שכתבתי בבוקר: הוא קצת נשכח בצל הפציעות של אדן הזאר, אף מרסלו , היה פצוע לא פחות. זה לא רק שמרסלו רשם העונה עשר הופעות בלבד. הוא בישל נגד פ.ס.ז’ בברנבאו והוחלף בשל פציעה, אבל שימו לב לכל המשחקים אותם החמיץ: פיחואן, דרבי, מאסטייה, קלאסיקו. מתי שהיה צריך. כשההתקפה הייתה תקועה. ברור שיחד עם מרסלו האיזון הגנתי היה מעט מופר אבל ההתקפה הייתה מקבלת חיים חדשים. מחר נגד ולנסיה הוא עשוי להיות הערך מוסף הגדול של ריאל מדריד.
לייק 1
טוב, זה שווה פוסט נפרד ואפילו כמה מילים:
25 שנה למאניטה היסטורית . ה-7 בינואר ייזכר לעד כיום היסטורי בריאל מדריד. לפני 25 שנה, זה קרה. אחד הניצחונות הגדולים בהיסטוריה של ריאל מדריד. 364 ימים, שנה אחרי שספגה חמישייה בקאמפ נואו מרומריו וה"דרים-טים", ריאל מדריד נקמה, וואחד נאקמה עם מאניטה היסטורית משלה בזכות שלושער של איבן באם-באם זאמורנו.
לא הייתי שם בברנבאו לצערי, אפילו לא ראיתי את המשחק באותו הזמן, אבל יש לי צמרמורת רק מלכתוב עליו. אני חושב שעברתי הכל עם ריאל מדריד ב-20 השנה שלי כאוהד, אבל דבר אחד חסר לי - ניצחון מוחץ אחד בקלאסיקו כמו בלילה ההוא. אני יכול לתאר רק מה שהלך שם בברנבאו - טירוף שלא היה ולא יהיה. “קור עז ברחובות ספרד בשיא החורף אבל אווירה לוהטת, מחשמלת ואני יכול להמשיך - בברנבאו”, נכתב בסיקור של ה-AS. “איזה לילה בלתי נשכח”.
זאמורנו, הפיצ’יצ’י של הליגה באותה עונה בה זכתה ריאל באליפות עם ואלדאנו - היה הכוכב הראשי עם שלושער ענק כמובן, על הפרצוף של פפ גווארדיולה ורונאלד קומאן הזועמים. זה היה קלאסיקו הבכורה של ראול שבישל לו את השער הראשון, כשסחב את הכדור שמאלה והחלוץ שלח בעיטה אדירה לרשת כבר בדקה החמישית. בדקה ה-21 הוא קיבל כדור עומק נפלא וכבש בקלילות מול השוער.
גם לואיס אנריקה, בימים בהם שיחק בצד הנכון - הבקיע. ואמוויסקה היה חתום על השער ההיסטוריה, החמישי. ואלדאנו הבטיח במעמד החתימה: “אחזיר לריאל מדריד את מה שלקחתי לה שנתיים כמאמן טנריפה” (שתי האליפויות האבודות מתחילת שנות ה-90".
האקסטזה הגיעה כאשר מיכאל לאודרופ, ששיחק בברצלונה והצטרף בקיץ, גנב את הכדור מבארקרו ושלח בישול גאוני לזאמורנו בדרך ל-0:3 בדקה ה-39. שלושער ב-34 דקות, ניחשתם נכון. הקשר הדני עצמנו החמיץ באחד על אחד מול השוער. אבל הטוב ביותר היה עדיין בדרך. אנריקה הבוגד עוד שם את ידו והצביע על הסמל של ריאל מדריד לאחר השער הקל שלו (ריבאונד קל מול שער חשוף אחרי בעיטה לקורה של זאמורנו ומבצע של אמוויסקה) וחגג בטירוף. הקהל בברנבאו שאג “אנחנו רוצים חמישייה!!”, ואז זה הגיע. זאמורנו היה יכול לכבוש אבל פירגן לחבר שלו והותיר את אמוויסקה מול שער ריק. לשמוע את השדר הספרדי ולהצטמרר.
“מפואר!”, נכתב בשער העיתון, על רקע תמונה של זאמורנו חוגג כשקרויף האומלל יושב חסר אונים על הספסל ועליו נכתב: “זה מה שנשאר”. ב-AS סיפרו שהעיתון נחטף למחרת כמו לחמניות, נמכר בקצב היסטורי. “זו הייתה מתנת המלכים המושלמת לשחקני ריאל מדריד” (החג בספרד). “בדיוק כמו שהם השפילו אותם - הם החזירו להם”. קרויף עוד הכניס את רומריו שיספוג גם הוא חלק מהתבוסה. אוהדי ריאל מדריד היו יכולים להיות רגועים - החוב הוחזר. בארסה הושפלה כפי שלא הושפלה אפילו בגמר ליגת האלופות נגד מילאן ב-1994. הברנבאו מעולם לא שר כמו באותו ערב קסום בינואר, והם לא ישכחו את אותם 11 הגיבורים בלבן שהיו שותפים לרגע היסטוריה. גם אותם השחקנים לא “כך זה היה”, נכתב בשער המארקה. הנה התקציר
2 לייקים
למי שבא לו קצת מורשת קרב לפני הערב. מוריניו מדבר על ה-קלאסיקו
רשמית ארנסטו ואלורדה פוטר מתפקידו. אני חושב שראוי להגיד לו תודה על רומא ועל ליברפול ועל עוד כמה רגעים טובים. האיש שמזכיר לי יותר מכל את מרקו בלבול יחסר מאד בנוף הכדורגל, אם כי אני מאמין שימצא קבוצת ליגה במידותיו לכשירצה (זה דווקא לא בציניות).
האמת, רחמים על הבנאדם ומזל שאנחנו לא מתנהלים כמוהם.
Eskerrik asko, Ernesto
2 לייקים
כבר שנים שאני מפמפם - היידה פלורנטינו. הליצנות בהנהלת ברצלונה רק מדגישה את זה. היידה פלורנטינו!
לא צריך להיות גאון כדי להבין שהפיטורים של ואלוורדה מקטינים את הסיכוי שלנו לקחת אליפות.
אפשר לקרוא להנהלה של בארסה ליצנים אבל הם בדרך כלל לוקחים החלטות נכונות ובלי סנטימנטים. זאת אחת הסיבות שהם זוללים אליפויות.
ואלוורדה איבד את חדר ההלבשה, לא משנה מי מחליף אותו, כל אחד עדיף על מאמן שהשחקנים כבר לא תומכים בו. חבל מאוד מבחינתנו.
איזה כיף לשחקני ברצלונה שכל האשמה היא על המאמן, כאילו הם לא היו שם בבזיונות האלה, ואלורדה כנראה זה שחלם בקרן בשער הרביעי של ליברפול ולא פיקה וכל ההגנה שלו.
בקבוצה של מסי המאמן הוא לא גורם מכריע, הוא יותר כמו קישוט, אם עכשיו יגיע מאמן עם רעיונות זה יותר טוב לריאל מדריד מאשר ואלורדה, אבל אני בספק אם ההנהלה של ברצלונה תביא מאמן כזה, יביאו עוד קישוט שאפשר יהיה להאשים בהפסד הבא.
3 לייקים
הכישלונות של ברצלונה הן לא רק וואלוורדה, וההצלחות שלה הן לא רק מסי. כל צד במתרס מפיל את האחריות על אדם יחיד כדי להרגיש טוב עם עצמו (בעיה נקודתית, ברגע שתסולק הכל יסתדר).
את הטענות שלהם על סגנון המשחק אפשר להבין. יהיה מעניין לראות את השינוי אם יהיה. בנוגע להדחות, מסכים איתך. מעבר לטעות הקשה בקרן ולמשחק הזוועתי של אלבה, זידאן, אדון 9/9 בגמרים, היה קרוב מאוד להדחה משפילה לא פחות מול יובנטוס (בבית!) יום אחרי ההדחה שלהם מול רומא. שנה אחרי כן, יונייטד העלובה השפילה את פסז בפריז עם מהפך מדהים, אייאקס הקסומה שמטה יתרון של שני שערים במחצית אחת באמסטרדם ועפה שנייה אחת לפני הסוף!! זה נראה כמו קטע מיוחד של ליגת האלופות. יכול להיות שהוא נולד אי שם ברומא לפני שנתיים, אבל הוא ממש לא ייחודי לברצלונה (תיקון- הוא נולד דווקא בברצלונה, מול פריז).
למען האמת, אני לא בטוח שקיקה סטיין יוציא מהם יותר, במיוחד לא העונה.
בסה"כ מבין כל המאמנים שבארסה יכלו להביא אני די רגוע מעצם הבחירה בקיקה, אומנם לאס פאלמאס ובטיס שיחקו כדורגל יחסית נעים לצפייה ברוב הזמן איתו, אבל אני לא בטוח שהוא מה שבארסה צריכה בשביל לפתוח את הצ’אקרות ולזלול את כל התארים. אם יקחו את האלופות השנה למשל אני אהיה ממש מופתע.
מאבק האליפות פתוח לחלוטין ואם לא ניקח את זה השנה האשמה תהיה עלינו עם ואלורדה או בלעדיו.
ליגת האלופות די משוגעת בשנים האחרונות, אבל שוב, לגבי הרצף המטורף של זידאן: היינו פחות טובים רק מבאיירן מינכן בחצי הגמר האחרון. במשחק נגד יובה בברנבאו נפסל לנו שער חוקי (איסקו), הראו את זה ב-El Chiringuito. מעבר לכך הברנבאו היה משחק ששתי הקבוצות תוקפות, באיטליה זה היה חד צדדי לחלוטין ועוד רונאלדו רשם החמצה מביכה בסיום וקרוס בעט למשקוף. לא צריך לחפש בכוח.
מבחינה אחת זה שמיים וארץ, רומא וליברפול - מסי היה טוב באנפילד. באולימפיקו זה היה מתחזה כנראה, ואף אחד מאוהדי בארסה לא ממש הזכיר את זה.
אגב, לאו דווקא בדיון הנוכחי אבל אני לא מבין מאיפה הנחרצות הזו שיש לנו מזל שלא פגשנו את בארסה בנוק אאוט בזמן הזכיות שלנו בצ’מפיונס. מי אמר שהם היו עוברים? יש טיעון יותר טוב\אחר חוץ ממסי? חד וחלק, על אף העונה המחורבנת שלנו בליגה בפרידה של זידאן, ואולי אני בדעת מיעוט - לא חשבתי שאנחנו נחותים מהם. בטח לא בפער מביש כזה.
עד 14/15 זו גם הייתה התחושה שלי (ניצחנו אותם די הרבה ובכל המפעלים. וגם ב4-3 בברנבאו בעונה שלפני היינו יותר טובים ונדפקנו עם אדום ופנדל). אבל מאז אנחנו נחותים מהם משמעותית במפגשים ישירים, בייחוד בברנבאו. במפגש נוקאאוט, יכול להיות שה"מוד צ’מפיונס" שלנו (כמו שאתה קורא לזה) היה מכריע, ויכול להיות שה"מוד ברנבאו" שלהם היה מכריע את ההתמודדות. אני תמיד רציתי לקבל אותם בשביל העניין, אבל לרגע לא חשבתי שנהיה פייבוריטים.
יש הבדל בין להגיד שזה משחק שיכול ללכת לכאן או לכאן ולדמיין את בוני גינצבורג עם תנועות הידיים, ואני שותף יותר לקבוצה הזו, מאשר להציג אותנו כל כך נחותים. זוכר את המשפט של חסה רודריגס לפני חצי הגמר ב-2014/15 כשהייתה אפשרות שיהיה קלאסיקו בגמר? מסכים שאין לי יותר מדי הוכחות בשטח, צמד משחקי הסופרקופה הספרדי ב-2017 זה מעט מדי. ההפסד בברנבאו בעונת הדאבל היה אכזרי אך לא היינו מספיק טובים כפי שהערכתי שנהיה. את העונה שעברה תוציא בבקשה מהמשוואה, לא היינו קבוצת כדורגל.
הבעיה בברצלונה היא שהם פתרו רק עשירית מהבעיה. השחקנים וההנהלה לא פחות בעייתיים מהמאמן. ולא רק שהם פתרו עשירית מהבעיה, הם גם מאמינים שהם פתרו את כל הבעיה וזו בעיה יותר גדולה.
מול ליברפול השחקנים היו אשמים, חד וחלק, ורק אחריהם המאמן. השחקנים עושים מה שבא להם (ארתור הולך לחופשת סקי, פיקה בכלל מרוכז בטניס, שלא לדבר על דמבלה) ויש להם את הקלוב דה אמיגוס כמו שמכנים את זה אוהדי בארסה. קיקה סטיין, שאני מאוד מעריך אגב, לא יפתור את הבעיות הללו.
אם בברצלונה חושבים שיחליפו מאמן והצרות יעלמו הם טועים. יש שם ריקבון מההנהלה ועד לספסל. הסגל שלהם בנוי לא נכון, והם בזבזו עד היום עשרות אם לא מאות מיליונים בצורה לא נכונה. חדר ההלבשה שולט במועדון ובאמת ובתמים אני לא רואה איך דווקא קיקה סטיין, האיש שברזומה שלו נמצאים בטיס ולאס פלמאס במקרה הטוב, משנה את זה.
אגב אני חושב שהגיע הזמן לפתוח דיון יריבות. לאו דווקא ברצלונה, זה יכול להיות כל יריבה שלנו במחזורים הקרובים או ליגת האלופות. הפורום לא נפיץ כבעבר ואנחנו גם ככה מגיבים בפורומים השכנים. אנחנו גם קהילה מצומצמת יותר. לשיקול ההנהלה.
2 לייקים
אמנם מאזן האליפויות ימשיך לגרום לעתים לפנים חמוצות אבל אין ספק שריאל מדריד נמצאת באחת התקופות הגדולות בתולדותיה (אם אפשר לשים בצד את העונה שעברה). במארקה נכתב על “דור ליסבון” - המועדון זכה בלא פחות מ-15 תארים מאז הגמר הבלתי נשכח ב-2014 נגד אתלטיקו מדריד ב-24 במאי. אמנם כריסטיאנו רונאלדו כבר לא כאן אבל דני קרבחאל, סרחיו ראמוס, רפאל ואראן, לוקה מודריץ’ (עדיין!), קארים בנזמה וגארת’ בייל ישנם וכך גם איסקו.
בכתבה ישנו גרף מלא ו חלוקה לתקופות . רק תור הזהב של ריאל מדריד, מהגעתו של די סטפאנו ב-1953 ועד שעזב את המועדון - הצליחו יותר, עם חמש זכיות בליגת האלופות ו-8 אליפויות ספרד. “הוא פתח את הדלת לקבוצה שכתבה את שמה באותיות של זהב בזכות התארים וגם בגלל הכדורגל המיוחד שלה”, נכתב, “זה היה עשור בלתי ניתן לשחזור, עם שם פרטי - ריאל מדריד, ושם משפחה - של חמשת גביעי אירופה”. הבאה בתור היא הקינטה דל בויטרה עם 15 תארים בין 1985/86 ועד עונת 1994/95. הקבוצה הזו זכתה בחמש אליפויות רצופות בספרד אך לא הצליחה להביא את הגביע עם האזניים הגדולות.
בפחות עונות - 7 במספר, ריאל מדריד מסתכלת בלבן של העיניים לקבוצה הגדולה ההיא. והעונה, זה היה התואר הראשון, יש עוד שלושה על הפרק.
הגול האחרון שקיבלנו משחקן התקפה היה אי שם ב 15 לדצמבר, אז בנזמה כבש ב 1:1 במסטאיה. פשוט לא מספיק