בטח שמתם לב ש...גירסת ריאל מדריד

הרבה דברים שהוא תכנן השתבשו, אבל הכל משתבש לטובה, לא? אנטוניו קסאנו עוד פתח בהרכב במחזור הראשון, סתם דוגמא. הדאבל-פיבוט האפור בהיסטוריה של הברנבאו: מהמאדו דיארה-אמרסון. מי שעבר לשחק כמגן ימני - סרחיו ראמוס. סיסיניו נפצע בצורה קשה, מיצ’ל סאלגדו… חוסה אנטוניו רייס לרוב שפתח בהרכב היה שחקן מתסכל מאוד; הייתה מחשבה קצרת טווח לשלב איכשהו את רונאלדו בהרכב, הוא נוסה נגד סביליה בפיחואן, אבל כמובן שהם לא שידרו על אותו גל - ופרימדונה כמו רונאלדו לא היה מועיל, הוא היה מפרק את חדר ההלבשה.

אפילו את הקבוצה האימפוטנטית הזו אהבתי. בכל מקרה תמיד ידעתי שמצפה לשחקנים מקלחת קרה במחצית וצרחות מפחידות של הדון. אני כן זוכר שזעמתי על הכדורגל כילד חצוף בכיתה ט’ אבל לדעתי שמרתי על כבוד ומעולם לא אמרתי שהוא צריך להיות מפוטר.

קאפלו הוא באמת מקרה חריג. הוא פוטר מריאל מדריד אחרי אליפות לא רק פעם אחת, אלא פעמיים!

די הזיה כשחושבים על זה.

טעות בידך, זה לא מדויק שהוא פוטר אחרי האליפות ב-1996/97, הוא העדיף לחזור לאיטליה לאותה מילאן ממנה הגיע אלינו אחרי סכסוך עם הנשיא לורנצו סאנס ז"ל. יש הבדל עצום גם בין שתי האליפויות בהן זכה. מצחיק להלל עונה שבמהלכה הייתי בן ארבע, אבל השלמתי פערים עם המון וידאו וקריאה וכדומה. האליפות ב-1997 הייתה ניצחון עצום על ברצלונה הפנטסטית עם השחקן הטוב בעולם - רונאלדו-פנומנו. ריאל כלל לא הפסידה עד למחזור ה-25 למשל. קאפלו גם הניח את היסודות ל-“לה ספטימה” שבוא תבוא. מוזמן לקרוא על כך בספר שלי :slight_smile:

אגב אם כבר העונה השנייה עם קאפלו, תמיד מדברים על טוני קרוס בהקשר של זינדין זידאן, שגם הצרפתי פרש בגיל מוקדם, לא רצה להוות נטל ואפילו ויתר על שנה בחוזה. זידאן היה טוב בעונה האחרונה שלו בריאל אבל זה לדעתי כמעט היה בלתי אפשרי עבורו להמשיך גם בקבוצה שקאפלו ניסה לבנות. זידאן היה תפור בול על ריאל של הגלאקטיקוס שנכנסת עם הכדור לשער ורוצה לתת שואו (אבל לא מנצחת מספיק).

נחמד, שיבצו לנו שופטת למשחק מול סלטיק

לייק 1

בעקבות “Halloween” שחל אמש - ליל כל הקדושים - במארקה כתבו על המשחק המסויט ביותר של כל קבוצה וקבוצה בליגה הספרדית. לגבי ריאל מדריד, כמובן, נבחר הקלאסיקו הארור מ-2009, אותו 6:2 כואב בסנטיאגו ברנבאו שהאיץ את חזרתו של פלורנטינו פרס לנשיאות. לגבי אתלטיקו מדריד, למשל, נבחרו גמרי הצ’מפיונס 2014 - הנס של סרחיו ראמוס וניסיון הנקמה הכושל בריאל כעבור שנתיים עם הפנדלים בסאן סירו.

מעבר למשחקים האלה אני רוצה לבחור בארבעה נוספים:

-ההדחה נגד יובנטוס בחצי הגמר ב-2002/03. “ארבעת המופלאים”, הגלאקטיקוס, הקבוצה ששיחקה את הכדורגל היפה באירופה. ריאל ניצחה רק 1:2 בברנבאו כשראול פצוע ורונאלדו מבקיע וסוחב רק מחצית. בטורינו היא לא ממש היוותה יריב, כשראול עלה לא כשיר ורונאלדו רק שולב מהספסל. פיגו החמיץ פנדל, נדבד הבקיע את השלישי. הכל התפרק לאחר אותו משחק על אף הזכייה באליפות.

-ההדחה בשמינית הגמר ב-2010. הגמר באותה השנה נערך בסנטיאגו ברנבאו וליון הארורה עם פיאניץ’ סיימו את הדרך של כריסטיאנו הגדול בעונת הבכורה, זה היה אכזרי. הדחה שישית בשמינית הגמר.

-כנראה הטרגדיה הגדולה ביותר. “זו הקבוצה שתביא את הדסימה” אמרו על ריאל מדריד של 2012. אלופת השיאים - מאה נקודות ליגה ו-121 שערים. ימים ספורים אחרי ניצחון האליפות המרגש בקאמפ נואו והפתיחה נגד באיירן מושלמת - 0:2 קליל, כריסטיאנוX2. ואז פפה ביצע פנדל, ירדנו אחורה, והכדור של ראמוס בעננים אחרי שגם כריסטיאנו וקאקה מחמיצים. זה קרה בערב יום העצמאות. לא הייתי מסוגל ללכת לבלות, שברון לב, שנתיים עד ששיחררתי.

-ההדחה בחצי גמר הצ’מפיונס ב-2015. גמר היסטורי מול ברצלונה נמנע. לא הצלחנו לכבוש נגד יובנטוס שער שדה - רק הפנדל של כריסטיאנו. מבחינתי, תחילת סוף הבלוף של ה-B-B-C. מעונת טריליון הניצחונות הרצופים לא נשאר דבר.

גם ההפסד לברצלונה בקלאסיקו 2017, 3:2 ברגע האחרון, כשריאל מדריד בעשרה שחקנים הולכת בכל הכוח על הניצחון וחוטפת במתפרצת ממסי הגאון - זה היה קשה. אבל העונה הסתיימה עם דאבל. אבל כן, לא ניצחנו אותם. זה הביא לחלק מהתחושה שהרבה משחקים צמודים תמיד הלכו אליהם. מעבר לכך זה היה ערב יום הזיכרון, משתוללים עם לינקים, ראיתי אצל חבר בדיליי. פעם ראשונה ויחידה שקבוצת הוואטספ של ריאל מדריד עידכנה אותי לגבי המתרחש. ואז אני מקבל הודעה ‘מסי’ ומבין שבמהלך הבא נפסיד…

מתגעגעים לדהירות שלו באגף? לואיס פיגו חוגג 50!| האיש שפתח את עידן הגלאקטיקוס כשעשה ‘מעשה שלא ייעשה’ עם המעבר מברצלונה לריאל מדריד - היה אחד השחקנים האהובים ביותר עליי. ולכבוד חגיגות היובל הגיע הזמן שוב לצלול לסיפור של אגדת כדורגל. וגם: המספרים ועשרת הרגעים הגדולים

image

לואיס פיגו הגדול מחליף קידומת ובדיוק היום הוא חוגג יום הולדת 50, סיבה למסיבה. מהשחקנים שגדלנו עליהם. “רבים יזכרו את לואיס פיגו כאיש שעשה את המעשה הלא ייעשה כשעבר מברצלונה לריאל מדריד ופתח את עידן הגלאקטיקוס כפי שהבטיח פלורנטינו פרס - להביא את “מלך האריות” מקאמפ נואו. אבל בואו נדבר גם על כדורגל בתאכלס, בלי כל המסביב, כי הוא היה שחקן כל כך טוב - צריך לזכור את לואיס פיגו גם כגדול הקיצוניים (קשרי הכנף) ששיחק את המשחק”. זה הפתיח שלנו בספר “המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד” על האיש ומספר 10, לו יש פרק של כבוד באגף ‘שחקני העבר הגדולים’. ברור לכם שזו ההעברה מטורפת, כזו שממש לא יכולה לקרות בכדורגל של ימים אלה.

הפורטוגלי שהיה שחקן הרכש היקר ביותר בכל הזמנים באותה נקודת הזמן, סימן את הנסיקה של ריאל שזכתה בשתי אליפויות וליגת האלופות (עם ריאל, איך לא, זכה בגביע בפעם הראשונה בעונת המאה) בשלוש השנים הראשונות בהן הפרוייקט היה נסיקה מסחררת, בזמן שברצלונה כשלה שוב ושוב ולא התגברה על עזיבתו. הוא היה פשוט בלתי ניתן לעצירה בעונה הראשונה וגם שני מגינים לא הצליחו לסגור אותו. תג המחיר העצום לא שיחק תפקיד, “שא בעול בכתפיים איתנות”, כמו שנכתב ב"שיר בעיפרון" הנפלא של בית הבובות. להגיד שהוא יצא מאיזור הנוחות זה אנדרסטייטמנט (קיליאן אמבפה, מישהו?). פיגו היה מהיר כמו שד, חכם, עם הרמה פנטסטית, סיומת, חוכמת משחק, הוא וזינדין זידאן נהנו לשחק זה עם זה. מימין, משמאל, זה לא משנה מאיזה אגף הוא הגיע. כמעט ולא נפצע וגם יורד לגליצ’ים. בזמנו הוא היה מספר 2 שלי אחרי ראול. השילוב בין השניים היה גם כן פנומנלי והוליד לא מעט שערים ורגעים קסומים. למעשה, עם ראול הוא רשם 220 משחקים, שני רק לרוברטו קרלוס (223). הפורטוגלי בישל לראול לא פחות מ-26 שערים- טבח מדופלם. לפיגו 92 בישולים במועדון כפי שתיווכחו והוא מדורג שביעי בכל הזמנים על אף ששיחק כאן רק חמש שנים. גוטי, שמעליו, בישל שער אחד יותר למשל. התחושה שלי הייתה שהוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה עם הכדור, חבל שלא כבש יותר שערים ולא מפנדל.

“ישנתי טוב גם לפני הקאמפ נואו, לפני הפעם הראשונה שחזרתי לשחק כיריב, אני מבטיח לך. הייתי הגלאקטיקו הראשון והייתי צריך לספוג הכל. הסתדרתי מצוין. עם ראול, עם מוריינטס, עם זידאן, עם רוברטו קרלוס, עם סאלגדו, והיירו שתמיד נכנס למריבות. לא היו שום קרבות אגו בינינו. אני שמח שקיבלתי את ויסנטה דל בוסקה כמאמן”, סיפר פיגו, שהבהיר גם שממש לא שם פקק באזניים כשחזר לקאמפ נואו אלא שהיה מדובר בסה"כ בשיער רטוב. הוא התבקש לתאר כל אחד מהכוכבים במילה. פיגו (על עצמו אמר) - איש עבודה, רונאלדו - שערים, ראול - ווינר, זידאן - יופי ואסתטיקה. כנשאל מה התקלקל בריאל מדריד, עוד בזמן אמת, לא חשש להביע את דעתו על הסיור המיותר לארה"ב כאשר השיקול הפיננסי קיבל מקום של כבוד - קצת יותר מדי - ואף עדיפות על פני הפן המקצועי. החמצת הפנדל שלו בגומלין בטורינו נגד יובנטוס ב-2003, במשחק בו התקשה מאוד עם הפיזיות של טורהאם וזאמברוטה - סימלה את הקץ של כל הקבוצה גם אם בשנה לאחר מכן היא הצליחה לתפקד נהדר עד חודש מרץ, כשעל הקווים המאמן שאותו דווקא העריץ פיגו - אדון קרלוס קיירוש שעשה הכל הפוך.

אי אפשר להזכיר את פיגו מבלי לדבר על הקריירה המוצלחת שלו, חמש עונות פנומנליות בברצלונה כמובן בה היה אימת המגינים בספרד. הוא התחיל את דרכו בפורטוגל כמובן, בספורטינג ליסבון, וקפיצת המדרגה למדים הלאומיים הייתה רק עניין של זמן. הוביל את הנבחרת הצעירה להצלחות וגם בנבחרת הבוגרת נתן את שלו, בעיקר ביורו 2000 כשהנבחרת ביצעה קאמבק מ-2:0 ל-2:3 נגד אנגליה עם השער הפנטסטי שלו בבעיטה לחיבורים. פורטוגל של לפני הייתה נבחרת שנוכחותה בטורניר גדול מוטלת בספק. עם פיגו היא הגיעה גם לחצי גמר מונדיאל ב-2006 מה שהיה “הריקוד האחרון שלו” (פרש לאחר 2004 וחזר) וגם לגמר הביתי ב-2004 שם הפסיד ליוון ברגע הקשה בקריירה שלו, אולי.

כמובן שלאחרונה בעקבות הדוקו הנפלא בנטפליקס על ההעברה שלו - פיגו חזר למרכז העניינים והוא כמובן לא מתחרט על המעבר. בזמנו אמר שזה מדהים לראות מאה אלף איש מקללים רק אותו ומסתכלים רק עליו, כמה שחקנים כבר זכו לזה? “אנחנו שונאים אותך כל כך כי אהבנו אותך כל כך”, התנוסס על אחד השלטים של האוהדים באותו קלאסיקו כשחזר לראשונה לקאמפ נואו, שנתיים לפני שהיה גם ראש חזיר. זה ללא ספק היה אירוע היסטורי שחרג מגבולות הספורט.

בחרנו את עשרת הרגעים הגדולים של מספר 10 במדי ריאל מדריד.

רגע ראשון: כבר דיברנו מספיק על הצגתו לתקשורת כפנים של עידן הגלאקטיקוס והשחקן היקר בהיסטוריה. הופעת הבכורה שלו הייתה מאכזבת עם הפסד לגלאטאסראיי בסופר קאפ האירופי. הפרמיירה בסנטיאגו ברנבאו הייתה דווקא מרגשת עם רמונטדה יפה בדרך ל-1:2. ריאל פיגרה 1:0 נגד ולנסיה החזקה משער של ג’אזיקה מנדייטה, אך ראול השווה כעבור שתי דקות בחצי מספרת ובדקה ה-85 פיגו כבש שער ניצחון פוקסי. הראשון במדריד. פיגו סיפק אגב שבעה בישולים כבר אחרי עשרה מחזורים

רגע שני: ה-19 בדצמבר 2000. ריאל מנצחת 1:3 את ראיו וייקאנו בברנבאו כשפיגו כובש ומבשל, אבל החגיגה האמיתית הייתה לפני המשחק כשלראשונה בקריירה שלו זכה הפורטוגלי בבלון ד’אור והציג אותו לראווה ובגאווה (כמובן, בין היתר, לא מעט על יכולתו הפנטסטית בברצלונה בחצי העונה הקודם וכן ההופעה הגדולה ביורו 2000 עם פורטוגל).

רגע שלישי: מחזור 36 בעונת 2000-01 – ריאל מפרקת 0:5 את אלאבס וזוכה באליפות 28 בתולדותיה, אליפות שרשומה לא מעט על שמו של פיגו הגדול. באותו ערב זה היה ניצחון על טהרת הספרדיים בזמן שפיגו מבשל שלושה שערים. בצ’מפיונס, ריאל נכנעה לבאיירן מינכן פעמיים, שער של פיגו בגומלין חצי הגמר בגרמניה לא הספיק. את עונת הבכורה הוא סיים עם 14 שערים ו-26 בישולים.

רגע רביעי: מחזור הפתיחה של שלב הבתים בעונת 2001-02, ב-11 בספטמבר המזעזע בו היה הפיגוע במגדלי התאומים – ריאל גוברת 1:2 על רומא אלופת איטליה באולימפיקו. פיגו מבשל לגוטי וכובש בעצמו באחת מהבעיטות החופשיות הכה מוכרות שלו.

רגע חמישי: מחזור 11, קלאסיקו בסנטיאגו ברנבאו. ריאל מוליכה ביתרון דחוק משער של פרננדו מוריינטס. ממש לפני שמתפזרים הגיע סיום כל כך מתוק – התקפה נהדרת של ריאל, זידאן מעביר לראול שפותח רגליים, פיגו נותר פנוי ומגלגל לרשת את ה-0:2. זה היה שערו היחיד של פיגו בקלאסיקוס במדי ריאל אחרי שחטף כהוגן מהאוהדים בקאמפ נואו. נקמה קטנה עבורו. במחזור ה-25 נגד לאס פלמאס, ריאל ניצחה 0:7 ופיגו בישל לא פחות מרביעייה!

רגע שישי: אמנם זה בטח לא היה אחד ממשחקיו הטובים בקריירה, פיגו, שאולי לא ממש היה כשיר ואולי גם התרגש – זוכה בליגת האלופות היחידה בקריירה שלו כשריאל מדריד מנצחת 1:2 את באייר לברקוזן בגמר בגלאזגו (ופיגו הגאון התחמק מחצי הגמר הראשון בקאמפ נואו עם צהוב מכוון). הפורטוגלי הוחלף בדקה ה-61.

רגע שביעי: קפצנו לעונת 2002-03, לפיגו היו מספר משחקי ליגה מצוינים – צמד נגד אלאבס, שער ניצחון דרמטי נגד ראיו וייקאנו בחוץ בכדור חופשי, שני בישולים במאסטייה לרונאלדו נגד ולנסיה. אנחנו מתמקד בצמד שלו בדרבי נגד אתלטיקו מדריד במחזור ה-18. צמד, אחד בפנדל (הוא גם החמיץ מהנקודה) שהיה אמור להספיק לניצחון אלא שריאל, רוב המשחק בעשרה שחקנים – חטפה את ה-2:2 בדקה האחרונה.

רגע שמיני: השער נגד מנצ’סטר יונייטד ברבע גמר 2002-03: אולי משחק השיא של הגלאקטיקוס. הכדורגל היפה מרגל לרגל, “יונייטד שימשה רק כניצבים” כמו שאמר אבי מלר. “הלב שלך פעם ולא היית צריך להיות אוהד ריאל מדריד בשביל זה”, קבע נדב יעקובי. את אותו קונצרט 1:3 החל לא אחר מאשר לואיס פיגו עם בעיטה מסובבת פנטסטית לחיבורים של פביאן בארטז. באותו משחק הוא גם בישל את השער השני של ראול. ריאל הודחה בחצי הגמר נגד יובנטוס אך סיימה עם אליפות ספרד.

רגע תשיעי: עונת 2004-05, עונת הפרידה של הפורטוגלי. במחזור ה-13, שמונה ימים אחרי שחטפה בקלאסיקו בקאמפ נואו ולא ממש היוותה יריב לברצלונה של רונאלדיניו – אז ריאל אירחה את לבאנטה ובאה להוציא עצבים. במשחק נהדר היא ניצחה 0:5 כשפיגו כבש את אחד משעריו היפים בקבוצה עם חיתוך לאמצע ובעיטה אדירה לחיבורים.

רגע עשירי: ריאל סיימה את שלב הבתים במקום השני והתארחה באולימפיקו אצל רומא למשחק ללא קהל בשל התפרעותם של האיטלקים נגד דינמו קייב. ריאל רצתה לנצח בכל זאת ופיגו כבש צמד (אחרי שער יתרון של רונאלדו), השער השני יפה במיוחד, בדרך ל-0:3. צמד ראשון ויחיד בליגת האלופות במדי ריאל. זה היה גם שערו הלפני אחרון במועדון.

המספרים של פיגו בריאל:

עונת 2000/01: 50 משחקים - 4,370 דקות - 14 שערים ו-26 בישולים.
עונת 2001/02: 47 משחקים - 3,918 דקות - 11 שערים ו-17 בישולים.
עונת 2002/03: 51 משחקים - 4,241 דקות - 12 שערים ו-19 בישולים
עונת 2003/04: 54 משחקים - 4,514 דקות - 13 שערים ו-17 בישולים.
עונת 2004/05: 43 משחקים - 3,114 דקות - 7 שערים ו-13 בישולים.
סה"כ: 245 הופעות - 57 שערים ו-92 בישולים

לייק 1

קארים בנזמה החמיץ העונה שמונה משחקים מה-20 של ריאל מדריד, ובמשחק נגד סלטיק הוחלף כבר אחרי חצי שעה, תחליטו אתם איך לספור. בכל העונה שעברה הוא נעדר מ-11 משחקים (וחלקם משחקי ליגה זוטרים לפני גמר ליגת האלופות). גם היום הוא לא התאמן ובספק גדול למשחק ביום חמישי, סיכוי טוב של ישחק נגד קאדיס.
להציג את כדור הזהב ביום שישי בצרפת (במהלך משחק של ליון) - לקארים יש זמן. מי שגם כן התחיל להתעצבן זה גוטי שלא חסך בביקורת באל צ’ירינגיטו: “המצב של בנזמה? אני לא מבין אותו. מסי משחק בפריז סן ז’רמן, רוברט לבנדובסקי משחק עם ברצלונה ועוד כל כך הרבה שחקנים. אתה צריך לקחת את הסיכון של פציעות לפני המונדיאל, אתה לא יכול לתת לזלזל כך במועדון שלך ולתת לו לשקוע”.

image

בסך הכל העונה הזו דומה מאד לזו שעברה. ההבדל הוא שאז היה לנו את בנזמה והיום אין ממש.

Screenshot 2022-11-09 at 11.42.08

2 לייקים

ההבדל הכי משמעותי בין השנה לשנה שעברה הוא בכלל ברצלונה.
עם ברצלונה של שנה שעברה, גם עם היכולת הבכלל לא משכנעת שלנו השנה, היינו לוקחים אליפות בקלות. הבעיה השנה שלא רק שברצלונה השתפרה משמעותית (גם כקבוצה אבל בעיקר כאינדיבידואלים - לבנדובסקי vs אובמיאנג, יחי ההבדל הקטן), אלא שהם גם מצליחים לקחת נקודות גם במשחקים שהם לא טובים בהם (בניגוד אלינו…), ואחרי אתמול - מסתבר שגם כשה’בנזמה’ שלהם לא נמצא.
עם כל הקלישאתיות שבדבר - בדיוק ככה לוקחים אליפויות.

בנזמה הוא אכן ההבדל המרכזי ברמת היכולת שלנו השנה, אבל כפי שרואים יפה ממה שהבאת - בינתיים אין לכך כ"כ השפעה ברמת התוצאות (בעיקר בזכות הקפיצה המטורפת ביכולת של פדה).
ההבדל הזה עשוי להיות משמעותי במיוחד, אם וכאשר נרצה לשחזר את הניסים של שנה שעברה בצ’מפיונס.

6 לייקים

בתקופה המקבילה בשנה שעברה, אפילו לא היה לנו את אובמיאנג.

לייק 1

מתוך רביעיית הקסם שלנו, גם אם זה בלט יותר בליגת האלופות: קורטואה-מודריץ’-ויניסיוס-בנזמה - רק אחד מופיע. אני חושב שאני אולי ביקורתי מדי כלפי טיבו - אבל זה נובע מהסטנדרנט הגבוה שהוא הציב, ולא רק בעונה שעברה האלוהית אלא אפילו שנתיים קודם לכן. ותמיד ריאל מדריד וברצלונה זה הולך ביחד, כששמש עולה בצד אחד - בצד השני היא יורדת. אני אבל ציפיתי לראות התקדמות של ריאל מדריד ברמת הכדורגל - לחץ גבוה למשל, רעיונות חדשים בהתקפה. פדה מדהים וזה כיף, אבל זה שהוא בכל כמה משחקים נותן פצצה מרחוק זה ייתאזן מתישהו ולא חשוב כמה הוא בועט טוב. הקבוצה לא התקדמה. גם ההגנה “התחזקה” על הנייר אבל על הנייר בלבד.

כתבתי שברצלונה מועמדת ברורה לאליפות, היא טיטאה את ויאריאל ובילבאו בקלות כשהייתה ‘אמורה’ להיקלע למשבר, ובהמשך הגיעו ניצחונות שהם הרבה יותר ניצחונות של אליפות כמו מאסטייה ועכשיו נגד אוססונה, באמת כל הכבוד. ברצלונה רעבה יותר מריאל מדריד וממוקדת. המונדיאל הרי לא פסח על השחקנים שלה, נכון? למה שם אף אחד לא שומר רגליים? אולי זה הזמן להעביר קצת ביקורת על בנזמה…
אני לא זוכר אם זה עדכני למשחק הקודם או לשניים, אבל צ’אבי עשה 87 נקודות או משהו כזה בשנה הראשונה שלו בליגה כמאמן וזה יפה מאוד.

@EJB, אני חולק עלייך כי ריאל מדריד יכולה לכתוב ספר על לנצח משחקים לא טובים. ברוב העונה הזו אנחנו לא טובים. משחקים בהם אנחנו נותנים רבע שעה הם בדרך כלל נכנסים לקטגוריה הזו. לעתים אני יותר ‘סלחן’ ולעתים אני מתעצבן. לקחתי קשה מאוד את ההפסד האחרון בליגה.

לייק 1

מודריץ’ גם לא היה טוב בתחילת שנה שעברה עד שנכנס לזון כשהתקדמה העונה (גם בתחילת העונה שעברה דיברנו במפורש על זה שהגיל מתחיל לתת את אותותיו), וויני השנה מראה את היכולת הממוצעת שהראה שנה שעברה - לא כמו החודשיים-שלושה המדהימים שלו באמצע העונה, אבל עדיין שומר על סטטיסטיקה עקבית מצויינת. לגבי קורטואה אני מסכים לגמרי.

אישית אני לא ציפיתי לשדרוג ביכולת - השחקנים הם אותם שחקנים, המאמן אותו מאמן - מה שהוא לא המציא ב-30 שנות קריירה, הוא לא ימציא פתאום בעונה אחת. ההגנה לא השתפרה למרות הרכש מסיבה אחת פשוטה כמובן - כי המאמן שלנו מסרב להשתמש ברכש כמו שצריך.

לגבי לנצח ביכולת לא טובה - אנחנו אכן לא מסכימים. כפי שניתחתי כאן בעבר, עד לפני 3-4 משחקים, ייצרנו מספיק מצבים כדי שנהיה ראויים לניצחונות שלנו. גם אם זה לא תמיד היה שוטף או יפה לעין, ללא ספק היינו הקבוצה הדומיננטית יותר שגם הגיע לה לנצח (גם אם ההגנה תמיד הייתה פורפרה).
במשחקים האחרונים גם זה לא נכון. אנחנו לא מייצרים יותר מהיריבות שלנו, לא שולטים מספיק בקצב המשחק - כשהמשחק האחרון מול ראיו היה השיא (השלילי). והבעיה - במשחקים כאלה, שאנחנו לא משמעותית טובים יותר - אנחנו גם לא מצליחים לנצח. ושוב, המשחק מול ראיו היה השיא מבחינה הזאת. בכל החצי שעה האחרונה של המשחק, מאז השער השלישי שכבשו - ולמרות ה-10 דקות תוספת שהייתה - היה לי פשוט 0 אמונה שנצליח להוציא משהו.
ולא כמוד תבוסתני אנטי-מדרידסיטה שלי. זה פשוט מאוד מה שהשחקנים עצמם שידרו.

לייק 1

image

13 נציגים לריאל מדריד במונדיאל| זהו-זה, בצהרי יום שישי פירסם לואיס אנריקה את סגל נבחרת ספרד, הסגל האחרון שרלוונטי לריאל. נבחרת צרפת אלופת העולם, יחד עם הסלסאו ברזיל - כוללות שלוש נציגות כל אחת, ובסה"כ שחקנינו מפוזרים בשבע נבחרות. במונדיאל 2018 ברוסיה, בראשות לוקה מודריץ’ שהגיע לגמר - היו לנו 15 נציגים. בברזיל 2014 היו לריאל 12 נציגים כשסמי קדירה היה עם אלופת העולם גרמניה (וטוני קרוס לאחר מכן נרכש). במונדיאלים בצרפת (1998), דרום קוריאה ויפן (2002), גרמניה (2006) ודרום אפריקה (2010) - בכל הארבעה היו עשרה נציגים של ריאל. ומה עם ספרד? במונדיאל 1990 היו לריאל שישה ספרדיים בנבחרת וגם במונדיאל הקודם, וגם במונדיאל 1966. שבעה נציגים זה השיא - בצ’ילה ב-1962 ובמקסיקו 1986.

לגבי נבחרת ברזיל לא היו שאלות, עם השיפור ביכולת של רודריגו| בצרפת, בניגוד לפרסומים המוקדמים - אדוארדו קמאבינגה נכלל בסגל, יממה לפני שחגג את יום הולדתו ה-20 - מתנה נהדרת - על אף שהתקשה בפתיחת העונה הזו. פרלאן מנדי נותר בחוץ לאור כושרו הירוד. קארים בנזמה שהחמיץ המון משחקים בגלל פציעה, בסגל כמובן, הוא לא היה חלק מהזכייה ההיסטורית| בנבחרת בלגיה כצפוי שמרו אמונים לאדן הזאר| בספרד, מרקו אסנסיו זכה לתנופה לאחרונה, הוא מבקיע, מבשל ומשחק, וגם דני קרבחאל ישנו אבל נאצ’ו (וגם האקס האהוב סרחיו ראמוס שבריא ומאושר העונה) - איננו. הוא כבר השלים עם זה בטח. טוני קרוס למזלנו הודיע על פרישה מהנבחרת, דויד אלאבה ואוסטריה לא העפילו אך הוא כן זומן לסגל נבחרתו למשחקי ידידות. הרשימה

נבחרת צרפת: קארים בנזמה, אורליאן טשואמני, אדוארדו קמאבינגה.
נבחרת ברזיל: ויניסיוס ג’וניור, רודריגו, אדר מיליטאו
נבחרת בלגיה: טיבו קורטואה, אדן הזאר.
נבחרת ספרד: מרקו אסנסיו, דני קרבחאל
נבחרת קרואטיה: לוקה מודריץ’.
נבחרת גרמניה: אנטוניו רודיגר
נבחרת אורוגוואי: פדה ואלוורדה

בינתיים לואיס אנריקה התייחס למרקו אסנסיו: “הנקודה הקריטית הייתה בפעם הקודמת שהנבחרת התכנסה, הוא נכלל בסגל על אף שלא שיחק בריאל. זה היה רגע קריטי, המאמן שלו נתן לו יותר דקות והוא היה שחקן מכריע. בשבילנו הוא שחקן חשוב שיכול להיות באגף או אפילו ‘9’ שקרי והוא בלתי צפוי. הוא שחקן שאוהב להיכנס לאמצע. יש לו בעיטה נהדרת, איכות פיזית, הוא משנה קצב ברגע. המצב שלו השתנה ואנחנו שמחים”.

כל הנציגים של ריאל במונדיאל הקוסם ברוסיה:

ספרד - 6: סרחיו ראמוס, מרקו אסנסיו, איסקו, דני קרבחאל, נאצ’ו, לוקאס ואסקס

ברזיל - 2: קאסמירו ומרסלו

קרואטיה- 2: לוקה מודריץ’ ומתיאו קובאצ’יץ’

צרפת - 1: רפאל ואראן

פורטוגל -1: כריסטיאנו רונאלדו

גרמניה -1: טוני קרוס

קוסטה ריקה- 1: קיילור נאבאס

לייק 1

נכנסים למונדיאל:

לחובבי המספרים, אבל ממש, נספר שריאל מדריד היא הקבוצה עם מספר הנציגים השלישי הכי גבוה בהיסטוריית המונדיאלים. במארקה קיבצו את המספרים. ריאל שלחה 130 נציגים בסה"כ. יובנטוס מעליה עם 139 וברצלונה ראשונה עם 143. ריאל עקפה את אינטר הרביעית לה 127 נציגים, באיירן מינכן חמישית עם 121, מנצ’סטר יוניטד שישית עם 111. את הטופ10 סוגרות מילאן (105), צ’לסי (88), ליברפול (85) וארסנל (84).

image

הספירה העדכנית עומדת על 12 נציגים לריאל מדריד במונדיאל בשבע נבחרות שונות. ברזיל מובילה עם שלושה נציגים כאשר צרפת רק עם שניים כרגע. עבור מחצית ‘מהנבחרת’, מדובר במונדיאל ראשון – כך לגבי שלושת הברזילאיים: אדר מיליטאו, רודריגו ו-ויניסיוס ג’וניור| כך המצב גם עבור שני הצרפתים – אורליאן טשואמני ואדוארדו קמאבינגה| וגם פדה ואלוורדה באורוגוואי, הוא נכלל בסגל 26 השחקנים למונדיאל הקודם אך נופה מהסגל הסופי שכלל 23.

שיאן המונדיאלים בסגל הוא לוקה מודריץ’ כמובן שזה יהיה הרביעי שלו. ב-2018 הוא הוליך את הנבחרת עד לגמר! כאשר ב-2006 וב-2014 הנבחרת נשרה בשלב הבתים, ולמונדיאל 2010 כלל לא הגיעה. יש לו 12 משחקים בטורניר היוקרתי – כבש שני שערים והוסיף בישול.

שני הבלגים שלנו ישחקו במונדיאל השלישי שלהם. אדן הזאר רשם חמישה משחקים ב-2014 במדי בלגיה ועוד שישה במונדיאל הקודם המבריק שלו – יש לו שלושה שערים וארבעה בישולים ב-11 משחקים. במונדיאל 2010 היא לא השתתפה. לטיבו קורטואה יש אפילו משחק אחד יותר – 12 הופעות. הוא ספג תשעה שערים ושמר חמש פעמים על שער נקי.

אנטוניו רודיגר ישתתף במונדיאל השני שלו. הוא סבל מפציעה ‘בדקה ה-90’ ב-2014 ונופה מהסגל, ושותף למשחק אחד בלבד במונדיאל הקודם.

גם עבור צמד הספרדים מדובר במונדיאל שני. דני קרבחאל, בהחלטה שערורייתית – לא היה בסגל של ויסנטה דל בוסקה במונדיאל 2014 וחואנפראן הועדף על פניו. המגן רשם שלוש הופעות במונדיאל 2018. כך הדברים גם לגבי מרקו אסנסיו, גם כן שלוש הופעות

פארטידזו של קאסמירו היום נגד סרביה. בעל הבית באמצע, לוחץ, מנצח בכל מאבק וחוטף כדורים. וכשבעט נהדר בסיבוב למשקוף - חלקיק שנייה הוא לא התבאס מחוסר המזל אלא טס שוב להגנה וגם חילק שם צ’אפחה כמו מנהיג לרישארליסון כשהוחלף. שחקן המשחק שלי. אגדה. געגועים.

5 לייקים

הוא היה מדהים, גרם לי להתגעגע. הכי טוב על המגרש.

וינסיוס בהופעת וינסיוס קלאסית. דריבלים חלקם יפים חלקם מסורבלים ומיותרים, בעיטות עקומות למדי ומצד שני מספר רגעי קסם שפשוט לא מאפשרות למאמן לוותר עליו.
בישול ענק.

לייק 1

ויני המשיך את יכולתו הלא טובה מריאל מדריד. לא יצר מספיק, לא כבש, לבקש ממנו בישול זה המינימום שבמינימום. כולנו יודעים שהוא מסוגל להרבה יותר מזה. אם ניימאר לא ימשיך את המונדיאל הזה אני מניח שיותר דברים יעברו דרכו. אני בונה המון על המונדיאל הזה שיחזיר את שמחת החיים לויני אחרי החודשים האחרונים והדרמות שעבר בליגה הספרדית.

ראיתי כמה עמודי טוויטר שמאוד-מאוד פירגנו לו, אני לא חושב כך. הוא כביכול בישל את השער - דומה קצת לבישול נגד צ’לסי בגומלין בסנטיאגו ברנבאו, ובעט את הבעיטה שהביאה ל-0:1. היציאה מהמקום פנטסטית והוא תמיד מכדרר ורוצה ומנסה, אבל היכולת עצמה די בינונית. מה שכן ראפינייה, היחיד שמשחרר כדור מהר בברזיל וחוזר עם המגן שלו עד לרחבה אפילו, וגם זה חשוב - הכי פחות מסוכן לשער ובכלל שחקן הכדורגל הכי פחות טוב והוא שיחק משחק שלם - תעלומה.

אז המדרידיסטאס מסיימים את חלקם בקטאר לאט לאט. קארים בנזמה ודויד אלאבה שלא הגיעו - כבר הגיעו היום לוולדבבאס. כל שחקן כמיטב הבנתי קיבל עשרה ימי חופשה - יממה לאחר ההדחה.

יממה לא פשוטה עברה על רוב המדרידיסטאס, אין ספק, כולל האקסים האהובים. ויניסיוס ג’וניור, הפעם תורו, לאחר הדיווחים שכעס מאוד ולא הבין מדוע צ’יצ’י החליף אותו - לכתוב פוסט לאחר ההדחה הכואבת מהמונדיאל. הוא מודה שבכה לאחר המשחק ובחדר ההלבשה והמון-המון זמן. שימו לב שלוקה מודריץ’ המלך היה מהראשונים להגיב ולחזק.
“בכיתי על המגרש, בכיתי בחדר ההלבשה, בכיתי לבד במטוס, בכיתי כשחזרתי הביתה ואני אבכה בכל פעם שאחשוב על כמה שהיינו erucho… היום הגרוע בחיי, ללא ספק. אני כל כך עצוב. כתבתי ומחקתי את הטקסט הזה כמה פעמים. חסרות מילים להסביר את התסכול, אבל נותרו דמעות. החיוך נעלם ואני צריך קצת זמן למצוא אותו שוב.
אבל אני אוהב כדורגל וזה ייתן לי הזדמנויות חדשות לשים את ברזיל איפה שהיא באמת ראויה להיות: בפסגה. תוכניותיו של אלוהים גדולות משלנו. נחזור חזקים מתמיד. ברזיל, אומה יקרה, אלף התנצלויות. נכשלנו ברגע החשוב ואכזבנו אותכם, סליחה… תודה לכולכם על התמיכה והחיבה. זה היה חרא.ברזיל מאוחדת תכבוש את הכתר ב-2026. תרשמו”.

והנה הפוסט של רודריגו, הבועט הראשון שלקח אחריות והחטיא וכמובן לא יכל לעצור את הדמעות:

“סלח לי. בוודאות, הרגע הכי כואב בקריירה שלי, כשהלכתי לגיהנום תוך דקות ספורות, זה היה בדיוק כמו שתמיד ביקשתי כדי שזה לא יקרה. אני יודע שהכל עבר ולא משנה כמה זמן - עדיין אין לי כוח לקום, אני בטוח שאתאושש. אני לא יודע איך, אבל אני אשאיר את זה מאחוריי ואהיה הרבה יותר חזק … “רק מוחות מבריקים עוברים ניסויים מסוימים”. אני בן 21, שום דבר לא היה קל כאן וזה לא יהיה, אבל זה יהיה שווה את זה! אני תוהה למה? למה זה צריך להיות ככה? (למה השנה הנהדרת הזו מבחינתו הסתיימה כך). אבל אני גם לא יכול להתלונן על כלום, ואני פשוט ממשיך לתת את המיטב להכל כמו תמיד! שוב, מבטיח לכולם שבשנת 2026 הכל יהיה אחרת, נשמח מאוד! הדור הזה טוב מאוד, הוא ראוי וצריך לזכות בתואר עבור המולדת האהובה ברזיל”.

כמו שכתבתי בדיון בפורום מונדיאל, לוקה מודריץ’, שניות ספורות אחרי שחגג את הניצחון - מיהר “לזנק” על ‘הבן’ שלו ולנחם אותו, וכך עשה גם ניימאר. “אמרתי לרודריגו שכולם יכולים להחמיץ פנדל, עודדתי אותו. אני זוכר שהחמצתי פנדל נגד טורקיה ב-2008. זה לא קל, אבל זה יחזק אותו. שום דבר לא קרה. כולנו נכשלים. חבלי שזה קרה לו ואני בקשר טוב מאוד איתו, אבל אני שמח בשביל הנבחרת והחברים שלי”.

5 לייקים

אני חושב שתמיד ‘חיפשתי’ לראות את שפת הגוף של השחקנים באירועים גדולים ובמשחקים כאלה אבל בשנים האחרונות זה אפילו מעבר לכך ונתתי דוגמאות:

אז ברשותכם, אני צופה בזה ומתמוגג עד כמה הוא ספורטאי על. ולוקה מודריץ’ הגדול עשה את זה שניות ספורות אחרי שצהל באופן טבעי עם ההעפלה לחצי הגמר אחרי סוג של סנסצייה. הוא לא הלך לנחם רק את רודריגו העצוב שנחשב ‘לבן’ שלו כפי שהם מתבדחים (זה כביכול אקט שהוא מובן מאליו) אלא גם את ניימאר ואת אנטוני ממנצ’סטר יונייטד. זה חלק יפה מאוד בספורט. אותי זה (עדיין) מרגש, אבל כן אני צריך לעבוד על עצמי.

10 לייקים