בטח שמתם לב ש...גירסת ריאל מדריד

[LUKA]

אכן מרגש, ספורטאי ענק, וקודם כל בן אדם.
זכינו, ובעיקר זכו כל הילדודס בקבוצה שיש להם מנטור ומודל לחיקוי כזה.

[EJB]

דעה אולי קצת לא פופולארית:

אישית, אף-פעם לא התרשמתי כל-כך ולא הבנתי למה עושים סיפור מהדברים האלה, כשהשחקן המנצח “מנחם” את השחקן המפסיד. אני לא רואה בזה שום דבר מנחם עבור הצד המפסיד, אם הייתי במקומו, ומהצד המנצח - אני לא חושב שדרושה “גדלות נפש” מיוחדת לעשות את זה. הוא הרגע ניצח, מרגיש על גג העולם - ברור שפתאום הוא יתמלא ב"נדיבות" ו"רוחב לב", להפגין חמלה כלפי הצד המפסיד.
אלה שמנצחים ומנפנפים בזה כלפי הצד המפסיד הם החריגים לרעה, אבל זה לא אומר שצריך פתאום לציין לטובה את אלה שמתנהגים כמו בני אדם נורמליים.

הרבה יותר היה מרשים אותי לראות ‘מפסידים בכבוד’, שמפגינים כבוד והערכה כלפי אלו שניצחו אותם (את זה אגב כמעט ולא רואים אף-פעם בכדורגל), מאשר ‘מנצחים בכבוד’.

*כמובן שאין בדברים האלה משום הקטנה של הספורטאי הענק מודריץ’, ישתבח שמו לעד.

[Dovi]

אולי כי רואים מקרים אחרים של מנצחים שנהנים להשפיל ולהקניט את הצד המפסיד למרות שהם על גג העולם?

[Niro]

ראול החמיץ מול קאניזרס החמצה כפולה מזעזעת במשחק מול ולנסיה. מה עשה ראול אחרי ההחמצה? או, טוב ששאלת, הלך ללחוץ יד לקאניזרס.

במילים אחרות, מסכים עם כל מילה שלך. גדלות נפש זה להביע כבוד לאחר הפסד, להביע כבוד לאחר ניצחון זה מובן מאליו במקרה הטוב והתנשאות במסווה במקרה היותר נפוץ. מי שמזלזל ביריב לאחר ניצחון הוא ספורטאי מזן מאוד נחות בעיני.

[Raulito-7]

עבדכם הנאמן מחליף קידומת וחוגג 30 ולרגל המאורע החליט לדרג את 30 השחקנים הטובים בהיסטוריה של ריאל מדריד מנקודת מבטו – שילוב של פרק הזמן במועדון, הפיק שלו מבחינת היכולת, ההצלחה במועדון-תארים בין היתר וכמובן הסיפור מאחורי והרגש - כי הכדורגל לא שווה כלום בלי רגש. לא מעט נותרו בחוץ כמובן.

1. כריסטיאנו רונאלדו - שיאן השערים, מיסטר שער+ למשחק.

2. אלפרדו די סטפאנו - בזכותו ריאל הייתה כה גדולה בעבר

3. ראול - השחקן המזוהה עם הקבוצה יותר מכל

4. סרחיו ראמוס - הגיע כילד וכבר בגיל 19 היה תותח

5. איקר קסיאס - התפקיד הכפוי טובה של להיות שוער ריאל מדריד…

6. פאקו חנטו

7. פרנץ פושקאש

8. לוקה מודריץ’

9. זינדין זידאן - כדורגל קסום מרגל לרגל, כמו באגדות

10. רוברטו קרלוס - “נגד חוקי הפיזיקה”, שינה את תפקיד המגן

11. פרננדו היירו

12. אמיליו בוטראגיניו

13. קרלוס סנטיאנה

14. הוגו סאנצ’ס

15. מרסלו - שיאן התארים של המועדון איי פעם, יש כבוד

16. קארים בנזמה

17. חואניטו - האיש שייסד את הרמונטדות והמיתוס של הברנבאו

18. מנואל סאנצ’יס

19. קאסמירו וטוני קרוס

20. פרננדו רדונדו

21. גוטי - לא יציב, לא עושה הגנה, אבל כשהוא עולה מהספסל ומוסר…

22. איבן זאמורנו - הרבה סביב השלושער הקסום באותה המאניטה

23. גארת’ בייל

24. לואיס פיגו - האיש שפתח את עידן הגלאקטיקוס

25. רונאלדו-פנומנו - הפנטזייה, הגולים, ההילה

26. פפה

27. מיצ’ל ופירי

28. צ’אבי אלונסו וקלוד מקאללה

29. חוסה אנטוניו קמאצ’ו

30. חוסה סנטאמריה

[Dovi]

דור,
אני באמת מנסה להבין מה גארת׳ בייל עושה ברשימה הזאת בכלל ולפני רונאלדו הברזילאי בפרט.

[Raulito-7]

הסוף של גארת’ בייל היה ממש מסריח ועצוב אבל ההתחלה הייתה מצוינת. דעתך לגיטימית כמובן. הוא חלק מקבוצה שעשתה היסטוריה עם הרבה רגעים אייקונים כמו המספרת, הגול בגמר הגביע נגד ברצלונה (חלק יחלקו עליי - כשהיריבה בקופה דל ריי היא ברצלונה בגמר אז מבחינתי לתואר הזה יש משמעות קצת אחרת), ואפילו בדסימה. רונאלדו-פנומנו זה שם שהייתי חייב והוא גם מופיע בספר - בגלל הריגוש, הסיפור. היו לו שנתיים גדולות, השנתיים הראשונות. ב-2006 הוא שמר את הרגליים למונדיאל ובקושי שיחק לצערי הרב. אם לא העונה האחרונה אגב בנזמה גם לא מקום 30

[Raulito-7]

גם אתם בטח שאלתם את עצמכם מתי מגיעה ‘התגבורת’ והסגל יתמלא. הנה הלו"ז המלא המסתמן של שחקנינו במונדיאל ומתי וולדבבאס יהיה שוב מלא. למעשה כבר בשבת הזה יחזרו לאימונים המודחים בשלב הבתים - הבלגים, אנטוניו רודיגר ופדה ואלוורדה, הנגלה הבאה ביום שלישי תכלול את הספרדים מרקו אסנסיו ודני קרבחאל שהודחו בשמינית הגמר. ב-26 בדצמבר יחזרו הברזילאיים בעוד חצאי הגמר ב-28 בדצמבר, יומיים לפני משחק החזרה נגד ויאדוליד. כל השישה לא יהיו רלוונטיים כמובן.

יום שבת הקרוב 17.12: הזאר, קורטואה, רודיגר, ואלוורדה
יום שלישי, 20.12: אסנסיו וקרבחאל
יום שני 26.12: מיליטאו, ויניסיוס ורודריגו
יום רביעי 28.12: מודריץ’, טשואמני וקמאבינג

[Raulito-7]

“הדיון” או ההתעסקות של הטור הזה בספורט5 הם נכונים וזה מעשה מבורך ומתאים לגודל המאורע. **המורשת של לוקה מודריץ’ ומקומו ההיסטורי **מה שכן, ‘התערבתי’ כי אני מרגיש שנעשה ללוקה מודריץ’ עוול. הדיון הוא בכלל לא האם הוא ‘ליד’ צ’אבי ואנדרס אינייסטה שמקומם בכבודם מונח - זו בכלל לא שאלה האם הוא ברמה שלהם - אלא האם הוא מאפיל עליהם. כל אחד יכול לבחור וכל דעה לגיטימית, ואוהד ברצלונה הגיב לי “כולם ענקיים - לא צריך לבחור” וגם זה בסדר. אבל אל תציגו את מודריץ’ בשורה אחרת או ברמה מתחת. לצערו, מודריץ’ היה תקוע בטוטנהאם יותר מדי זמן והוא לא נולד ספרדי, מה לעשות, ואכן הדרך שלו לטופ הייתה כבר ארוכה יותר. מעבר לכך שבגיל הנוכחי שלו - צ’אבי כבר פרש ממשחק ואינייסטה מזמן עבר ליפן (זה נאמר כדי לפאר את לוקה, ולא כדי ‘לקטול’ את שתי האגדות האחרות) - אפשר לומר שצ’אבי, מהגדולים איי פעם - היה קשר טוב אבל לבטח לא מצוין וחווה רנסנס מיורו 2008 פחות או יותר

[Raulito-7]

לוקה מודריץ’ סיים עם נבחרת קרואטיה במקום השלישי במונדיאל| הנבחרת, שגברה 1:2 על מרוקו, עוד הפתעה, במשחק עם לחץ גבוה, שחזרה את ההישג שלה מ-1998 וכמובן שנכנעה שלב אחד קודם ל-2018. קרואטיה הודחה אחרי הפסד 3:0 לארגנטינה בחצי הגמר. זה היה משחקו ה-19 והאחרון של מודריץ’ במסגרת המונדיאל והוא ללא ספק ראוי להיכלל בנבחרת המצטיינים. הטורניר הזה? הרזומה שלו מרשים. 90 דקות נגד מרוקו בשלב הבתים וגם היום, 90 דקות נגד בלגיה, 120 דקות מלאות נגד ברזיל ו-99 דקות נגד יפן. נגד קנדה היו לו 86 דקות ו-81 נגד ארגנטינה במשחק הכואב יותר. הוא כבש שני שערים במסגרת הגביע העולמי - ב-2018 נגד ניגריה ונגד ארגנטינה ורשם בישול. כמובן שלוקה היה אחראי גם על אחד הרגעים היפים בטורניר כשמיד לאחר שברזיל הודחה בפנדלים הוא רץ לנחם את חברו הטוב רודריגו שמירר בבכי אחרי שהחמיץ. הנה גלריית תמונות מהיום: תראו איך גדוד צלמים שלם ‘מסתער’ עליו| בתמונה באמצע למעלה הוא גם משחק עם הבן של החבר הטוב מתיאו קובאצ’יץ’| בצד שמאל למטה - חיבוק עם האבא היקר שבא לצפות בו| ישנה גם תמונה משפחתית כמובן. “עדיין לא סיימת ואנחנו כבר מתגעגעים אלייך, אגדה”, נכתב במארקה בתחושה שמבטאת את הלך הרוח של הרחוב הספורטיבי. אגדה.

“כן, זה אולי המשחק האחרון שלי במונדיאל, אבל אני לא יכול להגיד כלום. כמובן, אני מאוד מרוצה מכל מה שהשגתי בקרואטיה. לזכות בשתי מדליות זה מאוד חשוב, החלום שלי היה לזכות הגביע, זה לא קרה, אבל אני מאוד שמח, אישרנו שלקרואטיה יש נבחרת נהדרת, עם עתיד טוב מאוד לפנינו ואנחנו חייבים להמשיך. בעתיד נראה מה יקרה. אני רוצה להמשיך עד ליגת אומות ואז נראה מה יקרה”. מודריץ’, במונדיאל הרביעי שלו, נתן חשיבות למה שהשיגה קרואטיה לאחר שהייתה הסגנית ברוסיה ב-2018. “כן, אפשר היה לראות על המגרש איך חגגנו. זה באמת אומר הרבה, זכייה בשתי מדליות ב-2018. שני גביעי עולם זה משהו מאוד חשוב ומאוד גדול עבור קרואטיה. אי אפשר יותר לדבר על קרואטיה כעל נבחרת שעושה משהו כל 20 שנה אלא על נבחרת בולטת. אני חושב שעם המונדיאל הקודם ועם זה שמנו את קרואטיה על מפת הנבחרות הגדולות ואנחנו מאוד שמחים. לצערי, להיות בגמר, זה לא היה אפשרי, אבל נסענו הביתה כמנצחים, וזה גם מאוד חשוב”.

[El_Maestro]

מקווה שלא נקלע לדו קרב פנדלים בקרוב.

[Santi_Yago]

אם מסכמים את ההופעות של השחקנים שלנו במונדיאל:
מודריץ’ נתן מונדיאל טוב, אמנם לא ברמות של 2018 אבל זה בלתי אפשרי בגיל 37.

טשואמני היה לא רע בכלל, אם כי כמעט כל משחק הייתה לו טעות אחת גדולה. בגמר כמובן פישל בדו קרב פנדלים.
קמאבינגה שיחק רק בשני משחקים, אחד לפרוטוקול והשני בגמר. האמת שהוא הוסיף הרבה לצרפת אחרי שנכנס ודווקא בעמדה שהוא לא רגיל לשחק בה. מאמין שהחוויה והניסיון יעזרו לו להמשך הקריירה.

רודריגו, ויני ומיליטאו עם הופעות סבירות פלוס. ברגע האמת רודריגו פישל בפנדלים, ויני לא ממש תרם ברבע גמר. מיליטאו הוכיח שאפשר לסמוך עליו גם בתור מגן ימני.

קרבחאל איבד את המקום בהרכב ספרד, מונדיאל חלש שלו.
אסנסיו קיבל מקום בהרכב והיה למלם כהרגלו.

רודיגר וגרמניה השתתפו במונדיאל… אין הרבה מה להוסיף.
ואלוורדה לא הביא את היכולת מהקבוצה לנבחרת.

קורטואה ספג שערים באשמתו. הזאר כצפוי לא הצדיק את האמון של מרטינז.

חוץ ממודריץ’ וטשואמני שנשחקו עד דק, רוב השחקנים שלנו זכו לנוח לא מעט החודש.
צריך לראות איך ההחמצות ישפיעו מנטלית על רודריגו וטשואמני.

מבחינת מועדונים אפשר להגיד שפ.ס.ז’ ניצחה את המונדיאל הזה בנוקאאוט. נקווה שהמאמץ של השחקנים יעלה להם בהדחה מוקדמת באלופות… האמת אין להם בעיה לתת לכוכבים לנוח בליגה, במילא האליפות שלהם עוד לפני שהתחילה העונה.

[Tal_rmcf]

פסז׳ המפסידה הגדולה של המונדיאל,מסי וניימאר הגיעו לעונה הזו בשיא הרצינות והכושר רק בגלל המונדיאל,מאמין שאחריו הם יחזרו ליכולת של עונה שעברה.

אנחנו דווקא הרווחנו הרבה,רק שני שחקנים נשחקו,הצעירים צברו ניסיון ולא זכו ככה שהם יישארו מאוד רעבים,רודריגו וצ׳ואמני החמיצו פנדלים קריטיים והם יצמחו מזה,לטובתנו זה קרה בנבחרות ולא בחצי גמר ליגת האלופות.
ובנזמה פרש מהנבחרת.

[Raulito-7]

לפי מה שקראתי, והאתר הזה הוא חצי-כוח, בגדול “אתר אוהדים” - אורליאן טשואמני לא היה אמור לבעוט וכמה חברים השתפנו. אנטואן גריזמן למשל הוחלף וברור שהוא היה אחד הפנדליסטים. אני חושב שהוא היה נתון ללחץ עצום אחרי שקינגסלי קומאן הבקיע, וקראתי שכשחקן בוגרים הוא לא בעט אף פנדל. כל הכבוד לו ולרודריגו על האומץ.
לגבי טשואמני אני דווקא כן מחפש שנראה את ‘תואם קאסמירו’, הגול נגד אנגליה היה נהדר והוא מחפש לשחק קדימה. אבל הוא לעתים שאנן במאבקים הפיזים ומוותר. אולי ההפסד לראיו וייקאנו שהיה תצוגה איומה של כולם - חידד אצלי געגוע לקאסמירו. הגול הראשון שלהם למשל זה גול שקשר אחורי יכול למנוע. אני רוצה את טשואמני של החודש הראשון.

מסכים לגבי רוב הניתוח, אם כי הייתי שמח לראות את אסנסיו משחק עם חלוץ כמו אלבארו מוראטה או אולי בדקות מסוימות כחלק משלישיית מרכז השדה במקום שספרד תתמסר לנצח בלי תאכלס. היכולת של טיבו קורטואה מדאיגה מאוד. ויניסיוס ג’וניור היה לא יציב ואדר מיליטאו זה אולי מדד קצת קטן מדי לגבי היכולת שלו כמגן. אני חושב שלמעט המשחק נגד ספרד דווקא אנטוניו רודיגר לא מזהיר. הוא קצת מתקשה שלא בשלושה בלמים או שאני מחמיר איתו? ואגב כמו ששמעתם קארים בנזמה פרש מהנבחרת…

[titi_camara]

לא משנה מי היה בועט ארגנטינה הייתה מנצחת, הסיכוי היחיד של צרפת היה שאחד יקריב את עצמו וייכנס בשוער בדקה ה 120 ולפצוע אותו ולקבל אדום.
זה שוער שעוצר בממוצע 1 מכל 3 פנדלים, ובבעיטות הכרעה הוא עוצר 3 מכל 4 בעיטות, הזוי.

[Raulito-7]

כאלה שקוראים לעצמם עיתונאים, והאמת שבתוכנית בידור הזו יש הרבה שערוריות ושטויות: “ידעתי שמישהו הולך להאשים אותי”, השתעשע טוני קרוס בטוויטר כשאחת העיתונאיות באל צ’ירינגיטו פישלה בגדול ובחרה בו לאחד המאכזבים במונדיאל (יחד עם ויניסיוס ג’וניור). הבעיה היא שהוא כלל לא היה.

בנושא אחר: הפייסבוק הזכיר לי שלפני שש שנים בדיוק כתבתי על שנת 2016 המרגשת של ריאל מדריד - השנה שהחלה עם הזכייה ב-UnDecima ונמשכה ברצף מדהים של 16/17. “שנה של יותר תארים מהפסדים”. המצטיינים היו: כריסטיאנו ואז ראמוס, פפה, לוקאס שזומן לנבחרת ספרד וגם קרוס-מודריץ’. יצאו בחוץ: קיילור נאבאס, קאסמירו, דני קרבחאל, נאצ’ו, בנזמה.

המספרים: 54 משחקים - 40 נצ’, 12 תוצאות תיקו ו-2 הפסדים, יחס שערים 152-51| שלושה תארים: ליגת האלופות, הסופר-קופה האירופי, אליפות העולם למועדונים. שלושה גמרים, שלוש הארכות, שלושה נצחונות| הכובש המצטיין - כריסטיאנו רונאלדו עם 42 שערים.

חלק מציטוטי השנה:

• “אם הייתי יודע שננצח בעשרה שחקנים - הייתי מקבל כרטיס אדום הרבה יותר מוקדם”. הקפטן סרחיו ראמוס מתראיין אחרי הניצחון 2:1 בקלאסיקו בקאמפ-נואו בעונה שעברה.
• “הם חשבו שייתנו לנו רביעייה, שיינצחו את ריאל מדריד בלי להתאמץ. אבל זה כנראה לא עובד ככה. אמרו על כריסטיאנו שהוא לא כובש. אז היום הקבוצה סיפקה את התשובה, וגם רונאלדו”. פפה ממשיך ברוח הקרב גם אחרי שריקת הסיום בקלאסיקו.
• “אחכה לריאל מדריד עד השנייה האחרונה”. פפה, שחוזהו מסתיים בתום העונה הנוכחית - מפרט על סדר העדיפויות שלו בראיון לתחנת הרדיו ‘קדנה-סר’(אוגוסט).
• “נראה אותך מפגין ביצועים כאלה גם בדרבי” - “אתה בכלל לא תשחק בדרבי”. נאצ’ו וקוקה במלחמה הפסיכלוגית לקראת הדרבי של מדריד, עוד בפגרת הנבחרות באימון ספרד. צוחק מי שצוחק אחרון.
• “אתה בסגל הנבחרת אחי. מזל טוב!” - “מה?? לא הבנתי מה אתה רוצה” - “אתה נוסע ליורו, מזל טוב!”. אלבארו ארבלואה מספר ללוקאס ואסקס על זימונו לסגל נבחרת ספרד לקראת יורו 2016, לוקאס ממשיך - “הלכתי לרגע הצידה וראיתי הרבה שיחות והודעות בטלפון. התרגשתי”

[Mikelike]

https://twitter.com/MadridXtra/status/1607040211971629056?t=tu_SKawaSn8vPjz5qLlHDw&s=19

בנזמה שיחק בלי תחבושת במשחק אימון נגד חטאפה.
עוד לא חזרנו מהפגרה וכבר הלכה לנו העונה…

[Raulito-7]

אני אוהב מדי יום לבדוק את “הזיכרונות” בפייסבוק. והפייסבוק הזכיר לי משהו מרגש. בדיוק לפני שבע שנים בפעם הראשונה דיברתי ‘בקול רם’ על הרצון שלי לכתוב ספר על ריאל מדריד. בדברים שחשובים לי אני דוחף קדימה בלי סוף. קבעתי ממש מהר פגישה עם מנכ"ל של הוצאת ספרים בכירה, נסעתי, הצגתי את הרעיון שלי והוא עף על זה ועל התשוקה שלי לכדורגל ולכתיבה. הוא אמר שזה נשמע גאוני ויעזור לי אפילו עם התמונות, הוציא חוזה אבל ההצעה הכלכלית - המחיר - היו גבוהים מדי.

החלום נדחה בקצת פחות מחמש שנים. הספר בסופו של דבר התחיל להיכתב כמה חודשים אחרי שסיימתי את התואר הראשון ולפני שנכנסתי למערכת ספורט1 ואיזה מזל שזה קרה. במהלך הזמן הזה היה אפשר להוסיף עוד פרקים על עוד כמה זכיות בליגת האלופות - הזכייה ב-Undecima - “הגמר שלא נגמר”, הדאבל ההיסטורי שהושלם נגד יובנטוס וכמובן המספרת ב-2018: “כשבייל עף באוויר”. כל עכבה לטובה. פרוייקט חיי.

אז ספר יש גם יש, והשם קצת אחר: “המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד”. והזכייה האחרונה בליגת האלופות, זו בעונה שעברה, הגביע ה-14 האלמותי - מסמלים בצורה הכי טובה שיש את שם הספר. כנראה שכל עכבה לטובה…

מי מכם פה מהקהילה שעדיין לא רכש - יותר ממוזמן לעשות זאת בלינק הבא.

[Raulito-7]

קליפ סיכום של 2022| איזו שנה מדהימה הייתה לנו. אומרים תמונה=אלף מילים, וכמה שווה סרטון? הפעם במועדון באמת השקיעו ופרסמו סרטון של שמונה דקות עם כל הרגעים המדהימים של השנה האחרונה בחלוקה לחודשים. החל מהזכייה בסופרקופה בינואר, המסע המשוגע אל עבר הגביע ה-14 והזכייה באליפות בין-לבין, ומה שעוד היה: הפרידות ממרסלו ומקאסמירו וגם הצטרפותם של השחקנים החדשים ועוד ועוד

[Raulito-7]

עשרת שחקני הרכש הכי טובים שהגיעו לריאל בחורף | כן, זה נראה שבמועדון ימשיכו לדלג כמיטב המסורת על חלון ההעברות שנפתח עכשיו, אבל לזכר הימים הטובים כמו חורף 2007 - ניזכרים במרסלו, בגונסאלו היגואין וגם בפחות מוצלחים. הדירוג המלא אליו השתחל אפילו אנטוניו קסאנו הסורר

השחקן האחרון שהצטרף לריאל מדריד בחלון ההעברות בחורף הוא ברהים דיאס, הקשר הספרדי הצעיר שנרכש ממנצ’סטר סיטי בינואר 2019. גם השנה ריאל מדריד כהרגלה בקודש פוסחת על חלון ההזדמנויות הזה ולא יצטרף חלוץ למשל. בכל מקרה, כזכר לימים היפים, למשל אלו של עונת 2006-07 בה ללא החיזוק בינואר אין סיכוי שהיינו מניפים את גביע אליפות מספר 30 – זה הזמן לדרג את עשרת שחקני הרכש הטובים ביותר שהצטרפו לריאל בחורף.

ההחתמות הכי גדולות של ריאל מדריד בינואר:

1. מרסלו – אין צורך להסביר, זה מובן מאליו. פאביו קאפלו לא ממש האמין בו והוא לא היה רלוונטי לעונת האליפות עם שש הופעות בלבד ו-165 דקות (למרות שאם תחפשו תוכלו לראות בסרטון את המגן הברזילאי הממזר רודף אחרי המאמן ושופך עליו בירה), לקח זמן עד שהחלום להיות היורש של רוברטו קרלוס – הפך למציאות. אבל מרסלו הוא שחקן היסטורי. אף אחד לא האמין שהילד בן ה-18 יישאר בסנטיאגו ברנבאו כל כך הרבה זמן (רצו להשאיל אותו!) ויהפוך לשיאן התארים| המספרים: 546 משחקים, 38 שערים. א-ג-ד-ה.

2. גונסאלו היגואין – גם פיפיטה אגדה, שלא תטעו, ובמקרה שלו האימפקט היה מיידי. אמנם הוא לא היה גולר מהרגע הראשון אך הוסיף מהירות אדירה, תחכום, רוח נעורים והתלהבות למשחק ההתקפה. שער בכורה בדרבי הקשה בוויסנטה קאלדרון בו שדדנו נקודה, בישול ב-0:1 הקשה על סראגוסה לפני סיום הסיבוב, מעשה הגבורה נגד אספניול אחרי חילוץ כדור ודאבל-פס עם רייס ז"ל וגם שני בישולים במשחק האליפות נגד מאיורקה. שש וחצי שנים שיחק פיפיטה בלבן וייזכר לעד. מה הפלא שבמשחק הפרידה השתווה לחואניטו. וכן יש לו גם שני שערי אליפות| המספרים: 264 משחקים, 121 שערים.

3. פרננדו גאגו – אמנם הוא לא ממש תואם פרננדו רדונדו, אבל שיהיה. גאגו עזר לגוטי ושידרג את מרכז השדה שלנו בניגוד למהמאדו דיארה ואמרסון האפורים. הפס שלו אלגנטי, הוא תמיד דחף קדימה ובשנתיים הראשונות היה שחקן מעניין מאוד, רץ בלי סוף והיה מתקל לא רע. אולי לא וורלד קלאס אבל בסדר. לנצח נזכור לו את המסירה הצידה לרוברטו קרלוס במשחק המשוגע ההוא. המספרים: 121 הופעות בריאל, שער אחד

4. דייגו לופס – השוער הגבוה שב הביתה בחורף 2013 בהוראתו של ז’וזה מוריניו לאחר הפציעה של איקר קסיאס. וגם כשאיקר שב לכשירות – אי אפשר היה לספסל את דייגו שרשם משחקי על – קלאסיקוס בליגה ובגביע, שמינית הגמר נגד מנצ’סטר יונייטד וגם חצי הגמר נגד בורוסיה דורטמונד. חתול אמיתי, שולט בכדורי הגובה, משרה שקט וביטחון על ההגנה, אחד המנהיגים. היה השוער שלנו במשחקי הליגה בעונת הדסימה ונפרד לאחר מכן. הקריירה שלו ממשיכה. המספרים: 62 הופעות בלבן (בפרק ב’ שלו)

5. תומאס גראבסן – כולנו זוכרים אותו גורם לרונאלדיניו לחשוש. קרחת, מבט מאיים, רץ בלי סוף. גם הגלאקטיקוס רחשו לו כבוד מהרגע הראשון. מה שהיה חסר לריאל מדריד במרכז השדה מאז עזיבת קלוד מקאללה. מדורג גבוה מאוד על אף שבעונה השנייה היה לא רלוונטי, אך שיפר את הקבוצה בצורה יוצאת דופן בחורף 2005, וכל זה כשהוא מגיע בסה"כ מאברטון הבינונית ובגיל לא צעיר. וכן, הוא גם ‘הרביץ’ לרוביניו באימון; המספרים: 49 הופעות בלבן, שער אחד

6. לאס דיארה – פחות או יותר אותו הדבר, פשוט לקפוץ במכונת הזמן ארבע שנים קדימה. לאס הגיע מפורטסמות’ להזדמנות חייו בטופ של הכדורגל אחרי ניסיונות לא ממש מוצלחים בצ’לסי ובארסנל, כשגם התדמית לא ממש עזרה לו. חזק מאוד פיזית, שליטה טובה בכדור, המון ביטחון עצמי. היה שחקן הרכב ברור גם בעונת הגלאקטיקוס2 ב-2009-10 ואף כבש את שער הניצחון במחזור הפתיחה נגד דפור. חילטר גם כמגן ימני לא רע לעת צרה. המספרים: 117 הופעות בלבן, שער אחד

7. סיסיניו – נשים בצד את כל סיפורי האלכוהול\המסיבות\השטויות. סיסיניו כיאה לשחקן ברזילאי הביא איתו שמחה ורצון לתקוף בלי סוף. כשמיצ’ל סאלגדו כבר היה מעבר לשיאו זה היה מתבקש. מה שלא עבד עם קרלוס דיוגו בתחילת העונה – הצליח יותר עם סיסיניו בהופעותיו הראשונות באירופה. כבש שער ענק נגד סראגוסה בגביע המלך בגומלין חצי הגמר בפצצה לחיבורים והיה טוב בכל 2005-06. בתחילת העונה לאחר מכן נפצע ונעדר לזמן ארוך. ועם קאפלו על הקווים לא היה לו סיכוי. המספרים: 32 הופעות בלבן, שלושה שערים.

8. עמנואל אדבאיור – הוא אמנם לא פתח בהרכב במשחקים הגדולים אך מוריניו התעקש עליו והיה מרוצה מהיכולת שלו כמושאל ממנצ’סטר סיטי. הגיע כשהיגואין חזר מפציעה בגבו שהשביתה אותו למספר חודשים וכשבנזמה היה מאוד לא יציב. אפילו עלה לשחק בגמר הגביע כמחליף בזמן שצמד החלוצים האחרים לא ראו דקות. שמונה שערים ב-22 הופעות זה בסדר גמור, וההילייט העיקרי היה צמד נגד טוטנהאם ברבע גמר ליגת האלופות ב-0:4 בסנטיאגו ברנבאו. במשחק הפרידה נגד אלמריה סיים יפה את הפרק בלבן עם שלושער. מהיר, חזק, ממזר.

9. קלאס יאן הונטלאר – הסקורר הגדול של אייאקס נחת בברנבאו בזמן שרוד ואן ניסטלרוי קרע את הרצועה הצולבת. הציפיות היו גבוהות אך כבר שבמועדון העדיפו, כצפוי, לרשום לליגת האלופות את לאס (היה מותר רק שני שחקנים ששיחקו באירופה) – ראינו מהו מעמדו האמיתי. הונטלאר נכנס לתלם דווקא בערב ההיסטורי בו ראול עבר את אלפרדו די סטפאנו, כשכבש נגד ספורטינג גיחון. הרשית צמד נגד אתלטיק בילבאו בחוץ וגם שער שוויון יפה בדרבי מנבדל. שמונה שערים ב-20 משחקים היו לו ובקיץ עזב למילאן. בשאלקה חזר לחורר רשתות – לצד ראול.

10. ברהים דיאס ואנטוניו קסאנו – כשריאל מדריד של סנטיאגו סולארי חיפשה את עצמה בחודש ינואר – הקשר הספרדי הגיע ב-17 מיליון יורו. קשה לומר שהוא קיבל הזדמנות אמיתית. פתח בהרכב בזוועתון נגד ריאל סוסיאדד (הפסד 3:1) וכבש שער אדיר שמוכיח את הטכניקה העילאית שלו – מיסטר דריבל. סיים עם 11 הופעות באותה עונה ועשר בעונת האליפות עם זינדין זידאן, בה תרם שער בודד. אולי הוא עוד יחזור.

ומה עם הפרחח מרומא שהגשים את חלומו והצטרף למועדון הגדול בעולם בחורף 2006. היה ברור שריאל מקבלת שחקן שמעבר לשיא, עם כרס בירה, ולא את זה ששיגע את הסרייה א’ שנתיים קודם לכן. ועדיין, קסאנו, שהיה ידוע כליצן אמיתי ו"העז" לחקות את קאפלו באימון ולבעוט בדלי פעם אחר פעם – היה משעשע וגם תרם קצת על כר הדשא. לא הרבה, אבל בדרבים זה עבד. שער בנגיחה ב-1:2 הקשה בעונת 2005-06 וכעבור שנה, בוויסנטה קאלדרון כשקאפלו שלף אותו מהספסל בניגוד לכל היגיון בריא – האיטלקי שלח מסירת עומק מדהימה להיגוואין שהבקיע. הציל את הקריירה בהמשך בפיורנטינה ובצמד המילאנזיות. המספרים: ארבעה שערים ב-29 הופעות.