יש פה שחקנים מרגשים ואהובים, אבל חייב לומר זאת -
אתה מסתכל על הרשימה הזאת ומבין מצוין למה ההנהלה שלנו מתנגדת לרכישות בחורף.
זה כבר הוכח עד כמה רכש נכון בחורף יכול לעשות את ההבדל, לא היינו זוכים באליפות 2007 בלי פיפיטה ובלי פרננדו גאגו, גם אם הם לא היו השחקנים הכי חשובים בסגל. מעבר לכך ב-2003/04 עוד הייתי ילד שניזון מ-‘ידיעות אחרונות’ או ספורט5, ועדיין, דיברו המון זמן על דוד אלבלדה\רובן בארחה וגם על רוברטו אז’אלה. אם אחד מהם היה מגיע אולי היינו זוכים באליפות. כל אוהד זוכר איך אדגר דווידס שינה את ברצלונה מקצה לקצה ב-2003/04. בהחלט יכול להיות שהעובדה שלא החתמנו חלוץ בחורף (מדבר כבר עתידית) תמנע מאיתנו לזכות בכתר, אפילו אם בנזמה כן יהיה כשיר עד לסוף.
כך מקרה פחות ‘סקסי’ - ברצלונה ואובמיאנג בשנה שעברה. הם נהנו ממנו לחצי עונה והצליחו למכור אותו בסכום סבבה לצ’לסי לדוגמא. לא צריך להירתע.
בהחלט רכש בחורף יכול להועיל. הטענה שלי היא שרכש בחורף בא משתי סיבות:
- פציעה
- בניה קלוקלת בקיץ
רכש בעקבות פציעה, כמו דייגו לופס, הוא הכרחי. עם זאת, נדיר שקורות פציעות שמאלצות ללכת לשם. לראייה שיש פה שחקן אחד בלבד כזה ברשימה.
רכש בעקבות בניה לוקה בקיץ לעומת זאת, מביא הרבה פעמים שחקנים “סבבה” בלא מעט כסף שמהווים פתרון לטווח הקצר במקרה הטוב, וברובם של המקרים מהווים בזבוז משאבים במקום קניה של שחקן מוצלח יותר בקיץ כחלק מתוכנית שלמה לקבוצה. במקרים הפחות טובים נוחתים פאוברטים למיניהם (מישהו עדיין זוכר?). בגלל שאלו רכישות שמאופיינות באופן מבני בחוסר חשיבה לטווח הארוך, הן פחות טובות כמעט תמיד.
תסתכל על הרשימה הזו. יש פה שחקן אחד שהגיע כדי למלא חור של פצוע, דייגו לופס כאמור. עשה את זה מצויין לטובתו ייאמר. אבל הוא אחד כזה לארוך המון שנים.
מתוך שאר ה9, יש עוד 2 שחקנים שהינם בגדר באמת רכישות מוצלחות - מרסלו והיגוואין. אנחנו מדברים על שחקני הרכש הכי טובים כאן.
הווה אומר - רכישות בחורף הן לא טאבו, אבל עדיף שיישארו בגדר חוסר עורקים במידת הצורך.
לאס דיארה הגיע בזמנו אחרי פציעה של מהמאדו דיארה שהושבת כמעט לכל 2008/09, זו סתם דוגמא. אני חושב שהוא היה שחקן בסדר גמור למרות איבוד הכדור הבלתי נסלח ההוא בקלאסיקו. הכדורגל התקדם מאז אבל היה לו מה שצריך להיות קשר אחורי טוב. איך אתה מגדיר את המצב עכשיו? אני כן רואה בנייה קלוקלת מאוד בקיץ כי אין לנו חלוץ מחליף אמיתי לקארים בנזמה. הרשימה של ריאל מדריד היא קצת מוזרה, אפשר להשוות לשחקני טופ אחרים. וירג’יל ואן דייק הגיע לליברפול בינואר. אנחנו לא מחפשים מספיק טוב זו הנקודה שלי.
אגב, אני לא באמת זוכר מה אז היה, אולי אם היינו מחכים לקיץ כדי להחתים את גונסאלו היגואין אז הייתה תחרות קשה יותר או אפילו שהיה חותם בקבוצה אחרת. רוצה לומר, היפ
אני מאוד אהבתי את לאס, אבל אני מניח שאתה בעצמך יודע למה הוא נתן פה 3 שנים ולא מעבר, וגם אחרינו לא היה בטופ האירופי. לדעתי אגב היה חסר לו הגרוש ללירה כדי להפוך לכזה, אבל זה כבר מים מתחת לגשר.
לגבי הבניה עכשיו
אני חייב להגיד שלכאורה יש בעיות בסגל, תמיד יש. השנה מדובר בעיקר במגן ימני וחלוץ מחליף כאמור (אני מאוד רוצה לומר קיצוני ימני, כי אני לא חושב שההתפוצצות של פדה באגף הייתה צפויה). עם זאת, תמיד יש מקום לשיפור, השאלה אם סביר לצפות אותו. אני חושב על זה שעברנו פרידה מכריסטיאנו, קורונה, בניה של האיצטדיון ושהזיזו לנו את הגבינה השייחים שהצטרפו לענף, ואנחנו עדיין ממשיכים לקטוף תארים, ומבין שהמצב טוב יותר משהוא נראה כשמסתכלים על ה"חורים".
הרי גם בימי השיא של כריסטיאנו, היינו מתחילים עונות עם קשר אחורי יחיד בסגל, קיצוני ימני שזכר את השם של הרופא יותר טוב מאת של המאמן, ושוער שהיה מצויין אבל לא טופ קלאס ובטח לא ברמה של טיבו. באותה התקופה אגב היו גם אינסוף טענות שהקישור לא בועט, כריסטיאנו לא מוסר ובנזמה הלך לפנות שטחים ולא חזר.
יש טעם בכל הטענות, השאלה האם סביר לצפות ליותר טוב מזה.
ברצלונה של מסי, צ’אבי ואינייסטה הייתה היסטורית, אבל גם הייתה קבוצה של גמדים עם נוגח סביר אחד אולי בכל הסגל, וגם הוא בלם.
ספרד של היורו-מונדיאל-יורו הייתה עם שחקני התקפה טובים ברובם, בטח אף לא אחד היסטורי (ויסלחו לי אוהדי דוד וייה).
מה שאני בא להגיד, יש מקום לשיפור, אבל יחסית אנחנו במצב מאוד טוב. אין לנו חלוץ מחליף, אבל יש את רודריגו ואסנסיו שמחלטרים שם סביר ביותר וזה בר-קיימא. המגנים הימניים שלנו סבירים ולא מעבר, אבל זו העמדה הכי פחות קריטית על המגרש (ואני יודע שרבים לא יסכימו איתי) ואפשר לחיות עם שחקנים סבירים שם לעת עתה.
מה שאני בא להגיד, הוא שלאור כל הנסיבות, ניהול הסגל שלנו מצויין, הגם שהיה אפשר טוב יותר.
אני חושב שלאס לא היה מספיק אינטיליגנטי במשחק שלו וזה היה בעוכריו. בכל מקרה הוא היה אחלה שחקן הרכב לפרק זמן קצר וליותר מזה - אחלה סגל ומבחינתי גם זה תחת הגדרה של רכש טוב בינואר. אתה מחפש רק גונסאלו היגואין או מרסלו, שחקנים שיגיעו למינימום שבע שנים? אני חושב שלא. השחקנים האלה הביאו אימפקט מיידי. גם תומאס גראבסן אגב שנתן פה חצי עונה טובה והפך אותנו לקבוצה שכן מסוגלת לחלץ כדור, ורק בזכותו.
אתה מקבל בשלוות נפש שצריך לחלטר עם רודריגו כחלוץ ‘9’ או עם מרקו אסנסיו וחבל. לא אמרתי שיש בעיות בהרכב הראשון בהכרח אלא בסגל. אני רואה בעייה בשתי הכנפיים, גם בעמדת המגן השמאלי. לא סגור על זה שדויד אלאבה מסוגל לרוץ כמו בימיו בבאיירן מינכן, על פרלאן מנדי, אתה יודע…
ותשמע טבעי שתמיד נרצה את הטוב ביותר, המועדון לא מנסה מאז הנפילות עם אדן הזאר ולוקה יוביץ’. אפילו לא רכש צנוע כמו ברהים דיאס שאולי היה יכול להיות שחקן לא רע. המועדון צריך ללמוד ממקרי עבר, אחרי אליפות 2012/13 קרסנו ולמרות שלוקה מודריץ’ הגיע - קבוצות כדורגל חייבות רענון כל הזמן ושדרוג כל הזמן. תראה מה מנצ’סטר סיטי עשו. גם 2018/19 הייתה כאוס מוחלט. גם 2008/09 שהייתה אחרי אליפות די מרשימה יחסית.
2 לייקים
לגמרי מסכים לגבי לאס, מבאס כי מעבר היה לו הכל.
תראה היו פה כמה שחקנים סבירים, לאס, דייגו לופס. עם זאת, זו רשימת השחקנים הכי טובים של ינואר. מפה אתה מבין שהשחקנים האלו הם בעיקרם פלסטרים. או במקרי פציעות, או במקרים של בניה קלוקלת של הסגל. ככל שבניית הסגל בקיץ טובה יותר, הצורך בקניות בינואר פוחת.
לגבי הבעיות בסגל - אני מסכים איתך ברובן המוחלט, אולי למעט דויד אלאבה וקיצוני שמאל (מה הבעיה שם?).
זה גם טבעי, שנרצה את הטוב ביותר, אבל גם טבעי שלא נקבל. אין סגלים מושלמים, אפילו בקבוצות נפט בהן הכסף לא מהווה מגבלה. יחסית, המצב שלנו טוב. ניהול הסגל בריא מאוד, הרכישות יחסית מדוייקות ומדודות. דוגרי? זה לא מה שחתמתי עליו כשנהייתי אוהד ריאל מדריד, וזה מבאס גם אותי שאין גלאקטיקוס אלא כל מיני ילדונים ברזילאים, אבל תנאי המשחק השתנו מאוד. ניהול הסגל צריך להימדד ביחס אליהם.
חודש ינואר הוא לא רק פלסטר כדי לתקן אלא גם מקום לשפר, ואפשר להפוך טוב למצוין. בוא נשווה את זה למועד ב’. אני עשיתי פעם מועד ב’ בתנ"ך אחרי שקיבלתי 80. וזה כבר היה בכיתה י"א או משהו כזה, הרבה מאוד חומר לזכור, ואתה לוקח סיכון שאפילו תפגע בנקודה-שתיים. הציון לא היה נורא אבל שאפתי שיגישו אותי בבגרות על ציון גבוה. וואלה - קיבלתי 96. זו הרשימה של ריאל מדריד ואולי היא עצלה מדי. אני סתם זורק פה שמות של שחקנים אחרים: הנריק לארסון בברצלונה שבישל שני שערים בגמר הצ’מפיונס כמחליף והוא ‘תוספת’ אבל היה אפשר לחיות גם בלעדיו כי סמואל אטו הבקיע בלי סוף| ואדריאנו באינטר ב-2003/04 שעזר לה להגיע לליגת האלופות. הלכתי לבדוק על אינטר ההיא - בסגל היו כריסטיאן ויירי עדיין, חוליו קרוס הסופר-סאב, אובפאמי מרטינס הסילון וגם אלבארו רקובה…
לגבי הסגל הנוכחי: דויד אלאבה בלם די בינוני. אם אתה מסתכל על זה שהוא הגיע בחינם אז זה וואו. כשחקן הרכב זה פחות טוב. אני חושש שהוא לא מסוגל לתפקד טוב כמגן ולרוץ כמו פעם, ואולי החוויה מהמשחק נגד לייפציג בגרמניה קצת גורמת לי לניתוח מוגזם.
בנקודות:
- חודש ינואר כמקום לשיפור - הוא בהחלט מקום לשיפור, אבל הוא שוק דל. רוב הקבוצות לא רוצות למכור כי הן בנו סגל מסויים מותאם לתוכניות וזו אמצע העונה.
- הרשימה העצמה - דור, ברגע שהלכת ל2003/04 כדי להביא שחקנים נוספים שהיו הצלחות, אני אומר דרשני. אגב, גם על הדוגמאות שהבאת אפשר לדבר.
- אלאבה כבלם - מסכים כמובן, הוא בלם בינוני. אני אופטימי שהוא יכול לתפקד טוב משמעותית כמגן. גם מבחינת ניהול המשחק, המעורבות מקדימה, השליטה בכדור, הבעיטה. מהירות? אולי הוא לא בשיא.
בכל מקרה, אולי החמאתי קצת מדי על ניהול הסגל, אגיד את זה. אני חושב שהוא מנוהל בצורה טובה בסה"כ בשנים האחרונות, אבל מסכים שהיה מקום מהותי לשיפור. גם הבלמים שלנו באמת לא מספיק טובים, והיה כמה מקומות שהיה אפשר לפגוע בהם טוב יותר. נו שויין, אני עדיין סומך על הדון ועל ההילה במועדון שאיכשהו נמשיך להרים גביעים, לפחות כל עוד הוא שם ומוצא פתרונות יצירתיים לכסף שמתחלק בין הערבים והאנגלים.
ריאל מדריד הרחיבה אתמול את האידיליה שלה בפנדלים, טפו-טפו-טפו. היא ניצחה בדו-קרב העשירי שלה מתוך 14, על כך כתבנו כבר אמש. עם כל הכבוד לסופרקופה החביב, זה או ב-2020, לעד נזכור את הצמרמורת בגמר האונדסימה נגד אתלטיקו מדריד ב-2016 (ובכלל, תגלו שריאל ניצחה את אתלטיקו בכל ארבעת המפגשים שהוכרעו מהנקודה הלבנה!) ומנגד כמובן שברון הלב נגד באיירן מינכן בברנבאו ב-2012. והנה הרשימה המלאה לכל הסקרנים מביניכם:
- רבע גביע אירופה למחזיקות גביע נגד הכוכב האדום בלגראד 1974-75 - X.
- גמר גביע החנרליסימו נגד אתלטיקו מדריד 1974-75 - V.
- אתלטיקו מדריד -ב- 1980 - V.
- גומלין חצי גמר גביע המלך נגד ריאל סוסיאדד ב-1982 - V.
- גומלין חצי גמר גביע הליגה הספרדית (נדיר) ריאל סראגוסה ב-1983 - V.
- גומלין חצי גמר גביע המלך נגד אתלטיק בילבאו ב-1984 - X.
- ברצלונה ב-1985 - V.
- גומלין הסיבוב השני בגביע אירופה נגד יובנטוס ב-1986 - V.
- חצי גמר אליפות העולם למועדונים נגד נקססה ב-2000 - X.
- חצי גמר הצ’מפיונס נגד באיירן ב-2012 - X| הבועטים: כריסטיאנו, קאקה, אלונסו, ראמוס
- גמר הצ’מפיונס נגד אתלטיקו ב-2016 - V| הבועטים: לוקאס, מרסלו, בייל, ראמוס וכריסטיאנו.
- גמר הסופרקופה נגד אתלטיקו ב-2020 - V| הבועטים: קרבחאל, רודריגו, מודריץ’, ראמוס
- חצי גמר הסופרקופה נגד ולנסיה ב-22-23 - V| הבועטים: בנזמה, מודריץ’, קרוס, אסנסיו
בנושא אחר: קרבחאל הגיע ל-350 משחקים בלבן| הפציעה של לוקאס ואסקס הגיעה עבורו בזמן כמה שעצוב להגיד וכך ביום הולדתו ה-31 יכול היה דני קרבחאל לעלות מהספסל ולרשום את הופעתו ה-350 בריאל מדריד - ציון דרך נפלא. קרבחאל מדורג במקום ה-32 בכל הזמנים ובקרוב מאוד יעבור את איסקו לו 353 משחקים. גם את רפאל ואראן שבמקום ה-30 (360 הופעות) ואת רמון גרוסו (366 הופעות) הוא יוכל לעקוף. קרבחאל רשם שבעה שערים ועוד 54 בישולים והשיא בעונת הדאבל עם 12. העונה עם הכי הרבה משחקים הייתה עונת הבכורה שלו, עונת הדסימה, עם 45 הופעות ואחריה העונה השנייה עם 43 הופעות. קרבחאל רשם בין היתר 236 הופעות ליגה, 73 משחקים בליגת האלופות, 21 הופעות בגביע המלך, שמונה הופעות בסופרקופה הספרדי, שבע הופעות באליפות העולם למועדונים, חמש הופעות בסופר קאפ האירופי. קרבחאל השיג 20 תארים ורשם 239 ניצחונות. היריבה אותה פגש הכי הרבה פעמים היא אתלטיקו מדריד עם 27 משחקים (מאזן של 12 ניצחונות וחמישה הפסדים) אותה גם ניצח הכי הרבה, ואחריה ברצלונה עם 21 הופעות. מול אספניול וגרנאדה יש לו מאזן מדהים של 11 ניצחונות ב-11 משחקים.
ולכבוד יום הולדתו שחל אתמול עוד כמה מילים: מדרידיסטאס ענק מבטן ומלידה (הילד שהניח את האבן במגרש החדש יחד עם האגדה אלפרדו די סטפאנו), שהגשים חלום, חזר הביתה וכבר עשור נמצא בריאל מדריד - המועדון הגדול בעולם. אני משוכנע שהוא נמצא גבוה ברשימת השחקנים האהובים של כל עוד. כמה לב ונשמה. אצלו דין אוססונה בבוץ כדין באיירן מינכן בחצי גמר הצ’מפיונס. שד טאזמני (בעברו). ישקיע עד טיפת הזיעה האחרונה כמו נגד מנצ’סטר סיטי אשתקד כשבעונה מלאת קשיים הוא הרים לרחבה בשארית כוחותיו, אסנסיו שיפשף את הכדור ואז בא רודריגו. דני רץ באמוק, חגג בטירוף וכמעט התפוצצו הוורידים שלו. בגמר הוא שיתק את לואיס דיאס וחגג זכייה חמישית בליגת האלופות. יש לו 20 תארים כבר והגיע גם ל-350 משחקים. שנים שהוא נלחם בפציעות הארורות ובקיץ 2021 אחרי העונה הרעה בחייו - המועדון חיבק אותו בהבעת אמון מטורפת וחוזה עד 2025. זה לא סוד שהוא נחלש פיזית ודועך, מאוד מהוסס בהתקפה ואנחנו מתייסרים יחד איתו לאחר המשחקים הרעים. בואו נקווה שדני הלוחם עדיין לא אמר את המילה האחרונה. בטוח שימשיך לרגש אותנו אך גם הוא מצפה מעצמו ליותר…
נאצ’ו פרננדס חוגג יום הולדת 33. מדרידיסטה מבטן ומלידה, באמת שאפשר לכתוב עליו אלף מילים ובקצת פחות מ-300 משחקים (289) לא חסרים רגעים גדולים של “האיש של מועדון אחד” שכולנו תקווה שיישאר גם בקיץ. מהשחקנים האהובים ביותר בסגל על כל אחד ואחת מן האוהדים, אני משוכנע. הרגעים הגדולים? אם זו הופעת הבכורה במאסטייה ב-3:6 על ולנסיה לאחר הזכייה בגביע המלך, איי שם עם ז’וזה מוריניו ב-2010/11| אם זה שער הבכורה בריאל מדריד ב-2014/15| שער הניצחון על פריז סן ז’רמן בשלב הבתים בליגת האלופות| חצי המספרת נגד קולטורל בגביע המלך כשכל השחקנים תופסים את הראש| הוא גם שיחק שעה בגמר ליגת האלופות ב-2018 במקום דני קרבחאל| והצטיין בקלאסיקו ב-2020/21.
כתבתי על נאצ’ו פעם שהוא הבלם הרביעי הטוב בעולם ולא התכוונתי שהוא מדורג אחרי וירג’יל ואן דייק, סרחיו ראמוס ואחרים - סתם זרקתי שמות - אלא שלאף קבוצה אין את הפריבילגיה שהבלם הרביעי שלה יהיה שחקן כמו נאצ’ו. אצלו דין גביע המלך והמגרש המעופש כדין חצי גמר ליגת האלופות. ורסטילי, חכם במשחק שלו, לא פראייר, “המגן הפסימי” כמו שאמר עליו קרלו אנצ’לוטי, כזה שתמיד יחשוש שהרע מכל עלול להגיע ויהיה במצב כוננות.
ואני עדיין רוצה לדבר על המשחק נגד מנצ’סטר סיטי בחצי הגמר אשתקד בגומלין כשדויד אלאבה לא היה כשיר. נאצ’ו התקשה כמו כולם אבל לדעתי נתן את אחד ממשחקיו הגדולים וכיאה לסרט הקפטן - לקח פיקוד, הרגיע בדקות הקשות: “Hasta El Final”. בעבר כבר חטפנו לפעמים שערים כי הוא יצא ללחוץ, האמין בעצמו ופישל. כעת, בווידאו, במצב של 1:1, שימו לב ל-01:19. נאצ’ו מבחין בסכנה, יוצא גבוה מאוד כדי לחטוף את הכדור ונוגח אותו אל עבר פרלאן מנדי. כולנו יודעים איך זה נגמר עם הנגיחה המדהימה של רודריגו שעשה 1:2. ותעקבו רק אחרי נאצ’ו. איך הוא חוגג את השער בחיוך מדהים ולאחר מכן דופק קצת על האדמה מרוב אושר. מ-ד-ר-י-ד-י-ס-י-מ-ו.
וגם בלי המחויבות המדהימה לסמל, כל אחד הוא איפשהו קצת נאצ’ו בחיים שלו. המלחמה ללא פשרות, המאבק, הרדיפה אחרי משהו שאתה ‘מתקשה בו’ ואז הסיפוק האדיר אחרי הדם-יזע-דמעות.
למען האמת אני כועס על עצמי שעדיין אין לי חולצה שלו, אבל זה יקרה בקרוב מאוד. כשנאצ’ו החל את הקריירה רבים חשבו שהוא יהיה בלם מחליף זוטר בריאל. ממש לא. שחקן שהמשקל שלו עולה בחדר ההלבשה שנה אחר שנה. קרלו אנצ’לוטי יודע שהוא מקפח אותו. וגם אם יחליט לעזוב בקיץ - אנחנו נבין את זה ונאחל לו בהצלחה מכל הלב. ובינתיים בואו נהנה ממנו…
לייק 1
יותר מדי שקט פה, בואו נטריל אתכם קצת [זה לא אני, אני רק השליח וזה שהביא את זה לפה]
צירוף מקרים או ילדותיות והעדר קלאסה של הקפטנים של המועדונים היריבים? קבלו את “התמונה הוויראלית” מהזמן האחרון. הטקס הקבוע לפני כל משחק - תצלום של הקפטנים והחלפת דגלון של הקבוצה עם דגלון של היריבה. בעוד קארים בנזמה הצטלם עם דגלון ברצלונה (גמר הסופרקופה) ודגלון אתלטיקו מדריד בהתאמה (רבע גמר הגביע) הרי שהן סרחיו בוסקטס קפטן ברצלונה והן קוקה קפטן אתלטיקו “החביאו” את הסמל של ריאל מדריד ושמו את הדלגון מאחוריו הגב. רשתות החברתיות בנזמה זכה לשבחים על ‘המהלך’ בעוד במארקה נכתב שלא תמיד הוא נהג כך.
2 לייקים
כשמוסיפים לזה את הבובה התלויה אין מילים חוץ מגועל נפש, העיקר מטיפים לספורטיביות, נגד אלימות ונגד הפלישה באוקראינה.
הגיע הזמן להיכנס בתופעות האלה קצת יותר ברצינות, גם בתקשורת, גם ברשתות החברתיות וגם בהתאחדויות/משטרה.
מוציא את החשק.
הייתי מעדיף לפרסם לכם פה עוד איזה גולאסו כמו נגד קסרניו או אתלטיקו מדריד אבל רודריגו שחקן כל כך חכם ומרגש גם אם הפעם מדובר במהלך אחר, חשוב לא פחות. סרטון שכל שחקן צריך לראות. רודריגו מאבד כדור נגד ריאל סוסיאדד אחרי ניסיון דריבל שלא צלח - ורץ בטירוף. הוא מפעיל לחץ על השוער ועל כל הרביעייה האחורית, רץ כמו משוגע ובסוף מצליח לחטוף את הכדור בחזרה. הוא מנסה לא פעם אחת ולא פעמיים אלא שש פעמים. חבל שוויניסיוס ג’וניור לא עושה את אותו הלחץ למשל - ממש ניימאר. בראבוו רודריגו!
https://twitter.com/totalcristiano/status/1620139129190367232
וגם: ככה נראה קצת יותר טוב לחץ גבוה, רצוי ליישם מה שנקרא גם ליתר המשחקים. את זה אפשר לעשות בהרכב עם רודריגו, עם פדה ואלוורדה, עם דני סבאיוס, עם אדוארדו קמאבינגה כמגן שמאלי שרוצה ללחוץ…
לייק 1
למה הפרשן של ONE התכוון כשהוא אמר שעבר על פדה משהו במשפחה?
הוא ואשתו מינה ציפו לילד היא הייתה בהיריון והפילה.
200 פעמים ויניסיוס| יש כאלה מטורפים עליו, יש כאלה שלא מצליחים להאמין בו, אבל אי אפשר שלא להתאהב בשמחת החיים של ויניסיוס, להסכים על כך שהוא ממש בלתי-צפוי ושהוא אחד השחקנים הכי חשובים בקבוצה. לכבוד ציון הדרך שרשם עם משחקו ה-200 במדי ריאל מדריד - כל המספרים וגם עשרת הרגעים הגדולים
לא שכחנו את ציון הדרך הנפלא של ויניסיוס ג’וניור שרשם את משחקו ה-200 במדי ריאל מדריד במהלך הניצחון על ולנסיה. “שער נהדר של הברזילאי במשחק מיוחד מאוד עבורו”, נכתב באתר הרשמי שם הזכירו אותי כגיבור הזכייה בליגת האלופות בפריז עם שער הניצחון בגמר. כמובן שהוא קיבל בהמשך הלילה את החולצה המיוחדת מהנשיא פלורנטינו פרס כמיטב המסורת. לפי הספירה של האתר הרשמי אגב הוא הגיע ל-50 שערים (בספרד טוענים שיש לו 49, כנראה שבמועדון החשיבו לו את הבעיטה נגד ויאדוליד שפגעה בשחקן הגנה ב-2018/19), ויש לו 49 בישולים.
הנה הגרף המלא של הברזילאי אותו הכינו ב-AS לפני המשחק היום. הוא רשם 136 הופעות ליגה, 40 בליגת האלופות, 16 משחקים בגביע המלך, שישה בסופרקופה הספרדי, אחד בסופר קאפ האירופי - העונה, ואחד באליפות העולם למועדונים. הוא רשם 48 בישולים וכבש 50 שערים. בעונה שעברה רשם את שיא ההופעות שלו - 52. העונה יש לו 30 משחקים בהם כבש 13 שערים והוסיף שישה בישולים. בגרף תוכלו לראות גם את החלוקה למפעלים.
בעונת הבכורה רשם ויניסיוס 1,742 דקות, פתח בהרכב 20 פעמים מתוך 31 משחקים ורשם שלושה שערים ושמונה בישולים. כעבור שנה הוא פתח בהרכב אפילו פחות - 17, ומספר הדקות שלו עלה רק ל-1,817. גם העונה השלשית קצת התבזבזה, 31 משחקים בהרכב מתוך 49, בהם כבש שישה שערים והוסיף ארבעה בישולים ב-2,722 דקות. ואז ההתפוצצות אשתקד עם 4,272 דקות, 47 משחקים בהרכב (מאז לבאנטה בערך) מתוך 52 הופעות, 22 שערים ו-16 בישולים. למעלה מ-1,500 אוהדים הצביעו בסקר המארקה ו-75% אופטימיים מאוד וחושבים שהברזילאי יוכל לגרד את 700 המשחקים של ראול ואיקר קסיאס בלבן, והם היחידים שהגיעו להישג הזה בגיל צעיר ממנו.
ויניסיוס עבר כברת דרך. בכדורגל עצמו, במועדון (זוכרים שקארים בנזמה ופרלאן מנדי סיפקו את האמירה האומללה לפי הטלוויזיה - ‘אל תמסרו לו, הוא משחק נגדנו’), עם האוהדים, מול הפרשנים שהעבירו עליו ביקורות קשות מאוד, וכעת גם מול השופטים והיריבים. מעטים הם השחקנים שמגיעים למועדון בגיל כל כך צעיר - ראבאק, הוא קפץ מה-זה למים העמוקים, מהכיף במולדתו ברזיל לסיר הלחץ של ריאל מדריד - וכבר מיד קיבל תפקיד חשוב במועדון הטוב בעולם. כשבנזמה עדיין לא ממש היה ‘המנהיג’ בנזמה, גארת’ בייל כבר הביע סימני שחיקה ואדישות ומרקו אסנסיו לא ממש ‘סחב את המכונית’.
הברזילאי תמיד עלה לכר הדשא עם חיוך על הפנים, היה נועז ושאפתן, אפילו מעצבן. לא היה אכפת לו מה יכתבו עליו מחר בבוקר ואם חבריו לקבוצה יכעסו אחרי עוד דריבל כושל, הוא ינסה עד שזה יצליח. אם כריסטיאנו רונאלדו היה חוטף קריזה ואומר - אני מבקיע עכשיו ולא מעניין אותי שום דבר אחר - אצל ויניסיוס זה הדריבל. אי אפשר להתעלם מהמהירות המסחררת שלו, הדריבל העוצר נשימה וב-2:0 העצוב שחטפנו מריאל סוסיאדד ב-2018/19 - רק בשביל הרגעים שהכדור יגיע אליו, והאוהדים בטח כמו מהכיסא - היה שווה לצפות באותו זוועתון - הפעם הראשונה בה פתח בהרכב בליגה.
ללא ספק הוא שחקן מרגש כי הוא הגיע כילד ויש לא מעט אוהדים שעברו יחד איתו את תהליך הנעורים הזה, מילדים לגברים. בהתחלה כתבנו עליו ‘הלוואי שיהיה חצי רוביניו’, אבל את עונת 2021/22 והנסיקה למעלה מאז המשחק נגד לבאנטה - אי אפשר להסביר. ציפינו אולי מאדן הזאר כשנרכש במאה מיליון יורו והיה לאחד השחקנים הטובים בעולם - שיסחוב את ריאל קדימה יחד עם בנזמה. זה לא קרה, ויניסיוס נכנס למשבצת הזו ועשה עונה ברמת הגארת’-בייל ויותר מאנחל די מאריה. זו הייתה עונה למזכרת והוא מופיע שם בכל הרגעים הגדולים.
ועדיין למען האמת לא הפסקנו לפקפק בו, לא הספקנו להתענג על כל הרגעים. כשהוא היה בועט כמו שצריך לפינה הרחוקה או מסיים בנגיעה - כולנו היינו מתפלאים, ציפינו שיחמיץ. אני חושב שהשער המדהים שלו נגד מנצ’סטר סיטי בעונה שעברה מסכם הכל והרחבתי על כך - בכל רגע הייתי בטוח שאסור לי להאמין שהוא יבקיע, שהוא יבעט בדלי וירגיז אותי - ובסוף הוא הבקיע. יש לו לא מעט נסיבות מקלות - הוא עדיין צעיר, הסגנון שלנו הגנתי מדי ולעתים זה הוא ובנזמה נגד כל העולם. הוא לא נח אף פעם למשל, היריבים אכן מתגרים בו, הגזענות האומללה צפה שוב מצד הקהלים והשופטים לא מספיק מגינים עליו. אבל יש לו את הגב של המועדון, האוהדים כבר עשו עבורו מפגן תמיכה ו-ויניסיוס, ותודה לך קרלו אנצ’לוטי - ינצח את המלחמה הזו.
הרגעים הגדולים של ויניסיוס בריאל מדריד:
רגע ראשון: שלושה ימים אחרי הקלאסיקו השחור-משחור, ויניסיוס פתח בפעם הראשונה בהרכב ריאל מדריד – במשחק גביע זניח נגד מלייה מהליגה השלישית ובישל פעמיים – כשסנטיאגו סולארי כבר היה על הקווים. התאריך היה ה-31.10.2018. בחודש פברואר הגיע שער הבכורה בליגה בוולה אדיר נגד אלאבס. הופעת הבכורה עצמה הייתה עוד עם ז’ולן לופטגי בדרבי כשעלה בדקה ה-89.
רגע שני: ויניסיוס כבר ערך הופעת בכורה בקלאסיקו בחצי גמר הקופה דל ריי נגד ברצלונה, ובגומלין גם פתח בהרכב והלהיב את הסנטיאגו ברנבאו. זכור בעיקר דריבל ענק מול ג’רארד פיקה וחבריו, הוא כמעט כבש שער עצום אבל הבעיטה שלו נבלמה.
רגע שלישי: הברזילאי כובש שער בכורה בליגת האלופות (עונת 2019-20), במהלך משחק זניח נגד קלאב ברוז’ בחו. בהרכב משני במחזור החמישי בשלב הבתים. זו הייתה הפעם הראשונה בה פתח בהרכב במפעל תחת זינדין זידאן.
רגע רביעי: טוני קרוס סימן לו לרוץ לעומק, ויניסיוס הקשיב, קיבל מסירה מעולה והבקיע בזכות התערבות של פיקה וחוסר אונים של מארק אנדרה טר שטגן. שער ראשון של ויניסיוס בקלאסיקו, כל זה לעיני כריסטיאנו רונאלדו ביציע בסנטיאגו ברנבאו. ריאל ניצחה 0:2 כשגם מריאנו הבקיע. זה גם היה שער ראשון שלו בליגה מזה 20 מחזורים.
רגע חמישי: קפצנו לעונת 2020-21. כולנו זוכרים אותו מכדרר חצי מגרש נגד אטאלנטה, עובר מחצית משחקני היריבה ובועט החוצה. נגד ליברפול הגיעה ההצגה הגדולה הראשונה שלו בצ’מפיונס עם צמד נהדר בדרך ל-1:3 במשחק הראשון ברבע הגמר – יתרון שאכן יספיק לנו.
רגע שישי: קרלו אנצ’לוטי הבטיח במסיבת העיתונאים עם מינויו שלא רק קארים בנזמה יכבוש יותר שערים בעונת 2021-22 אלא גם קשר הכנף הברזילאי. ויניסיוס פתח על הספסל בשני המחזורים הראשונים. נגד לבאנטה הוא החליף את אדן הזאר בדקה ה-59 ומאז לא זז מההרכב. הוא כבש שני שערים פנטסטיים והשווה פעמיים ל-3:3. נגד אותה היריבה, אגב, במחזור ה-36, הוא ירשום את השלושער הראשון בקריירה שלו ויוסיף גם בישול. בהעדרו של בנזמה הפצוע, אגב, הוא ייקח פיקוד עם צמד באלצ’ה במחזור ה-12.
רגע שביעי: המחזור השלישי בשלב הבתים בליגת האלופות, ריאל מגיעה כועסת אחרי הפסד ביתי מביך 2:1 לשריף. ויניסיוס כובש צמד ומבשל שער נוסף. השער השני שלו הוא פשוט דריבל עוצר נשימה בו הוא זורק את כל שחקני ההגנה, כמו שעשה כריסטיאנו נגד גלאטאסראיי בעונת הדסימה – ריספקט. שער של יכולת אישית, זריזות ותעוזה.
רגע שמיני: ריאל מארחת את סביליה בברנבאו למשחק צמרת ענק בין הראשונה לשנייה בזמן שברצלונה לא הייתה בעניינים. האנדלוסים הובילו ושיחקו טוב, בנזמה גירד שוויון וריאל התקשתה מאוד. ואז בדקה ה-86 ויניסיוס קיבל כדור ארוך ממיליטאו, דחף אותו קדימה עם החזה וביטל שחקן אחד, עבר את השני בהטעייה וכשכל העולם חשב שהוא בועט לקיבינימאט – ויניסיוס שיחרר טיל לחיבורים וניצח את המשחק עם 1:2. וואו!
רגע תשיעי: השער נגד מנצ’סטר סיטי בחצי הגמר – קרוס אמר שאת המשחק הזה ריאל מדריד הייתה ‘צריכה’ להפסיד 10:1. ובאמת על אף דומיננטיות מוחלטת של האנגלים – יצאנו בזול. כל פעם ריאל כבשה משום מקום בדרך לאותו 4:3 מוזר. בנזמה בנגיעה קטלנית אחרי הרמה של פרלאן מנדי; הפנדל; וכמובן ויניסיוס שרגע אחרי שפיל פודן ופרננדיניו צהלו עם ה-1:3 – החזיר את כולם לקרקע. בדמיוננו אנחנו עדיין רואים את ויניסיוס רץ ורץ ורץ אחרי שהטעה את פרננדיניו שלא היה לו סיכוי להשיג אותו. ורץ ורץ ורץ ובכל רגע האמנתי בלב שלם שהוא יפשל והכדור יברח לו, יתמהמה, יחטיא, לא יודע מה. והוא מתקרב וכבר ממש מול השוער ובסוף ויניסיוס הבקיע שער ענק שלא הוערך מספיק.
רגע עשירי: שער הניצחון בגמר ליגת האלופות: גם אם הוא היה פורש למחרת מכדורגל, אף אחד לא היה יכול לקחת לו רגע אחד. גם לא הפרשנים שהעבירו עליו את הביקורת הכי קשה שיש, האוהדים שלא האמינו בו אף פעם וכן הלאה. ויניסיוס, שכבש פחות או יותר שער פשוט מאוד כשהתגנב מאחורי טרנט אלכסנדר ארנולד, התחבר לכדור הרוחב הערמומי של פדה ואלוורדה והכניע את אליסון – נכנס לרשימה של אגדות כמו כריסטיאנו רונאלדו, ראול, סרחיו ראמוס, גארת’ בייל וזינדין זידאן שכבשו במדי ריאל בגמר ליגת האלופות. והוא כבש שער ניצחון והביא לריאל את הגביע ה-14, הגביע החשוב מכל. בכל הנוקאאוט ויני בלט. עם הבישול נגד פריז סן ז’רמן בשמינית הגמר, שניים כאלה לראש של בנזמה נגד צ’לסי, אחד בכל משחק, וגם נגד סיטי. אוהדי ריאל מדריד יזכרו לו את זה לנצח וגם את הנשיקה לסמל. תודה
לייק 1
תפס אתמול יפה מאוד בדף הפייסבוק שלנו - ננסה גם פה:
איזה חמישה שערים של ריאל מדריד אתם רואים בלופים כל הזמן, ברגע משבר ובכלל?
הנה החמישייה המרגשת, העוצמתית והבלתי נשכחת שלי:
- הצמד של רודריגו נגד מנצ’סטר סיטי תוך שתי דקות – מצטמרר כל פעם מחדש
- השער של סרחיו ראמוס בגמר הדסימה ב-2014 – הייתי שם
- המספרת של גארת’ בייל ב-2018, גם זינדין זידאן עף על זה - וואו
- השער של ראול נגד ברצלונה בנגיחה בדקה השנייה ב-2007 – מרגש.
- הגולאסו של כריסטיאנו רונאלדו בסופרקופה בקאמפ נואו ב-2017.
כמעט נכנסו לדירוג:
-“הקרקס” לאתלטיקו מדריד בדרבי ב-2003/04.
-עקב האלוהים של גוטי לזידאן ב-2005-06.
-עוד מהעונה שעברה: ה-1:2 וה-1:3 של בנזמה נגד פ.ס.ז’.
-הטאמודזו במחזור לפני הסיום 2007, אין כמו נדב יעקובי "ועכשיו אספניול משווה ל-2:2:.
-רוברטו קרלוס נגד רקראטיבו 2006/07 - מתנת הפרידה.
-חוסה אנטוניו רייס ז"ל נגד מאיורקה 2007 - איזה צמד.
בפוסט יש גם בונוס מרגש של לינק ליוטיוב של חמשת המקומות הראשונים
5 לייקים
-
ראול רץ חצי מגרש ועוקף את השוער בגמר ליגת האלופות 2000. הייתי ילד ומשהו בגול הזה גרם לי להתאהב בכדורגל, בריאל מדריד ובעיקר בראול. לראות את הגול רץ על קיר שלם במוזיאון הברנבאו לפני שנה בירח דבש עשה לי צמרמורות בכל הגוף, אשתי לא הבינה למה נעמדתי במקום עם חיוך מטופש על הפנים שלי.
-
סרחיו ראמוס בדסימה, בעוונותי לא האמנתי שנחזור כבר ולא הייתי מסוגל לראות את אתלטיקו חוגגים לנו על הפרצוף, אז פשוט קמתי והתרחקתי מהסלון כשפתאום קול הצרחות של אבא שלי ואחי החזירו אותי בטיסה, לא חושב שקפצתי ככה בחיים שלי.
-
זידאן והוולה, לא צריך להסביר הרבה, שיא האסתטיקה שניתן להגיע אליה בכדורגל. גול שהבטיח תור זהב שלא באמת הגיע אבל היה כיף לחלום.
-
הנגיחה של רודריגו מול סיטי שנה שעברה. בחיי שפשוט נשתלתי במקום ולא יכולתי לדבר, הרגשתי שאלוהים נגע בקבוצה הזאת באותה עונה, בלתי אפשרי להסביר.
-
התבלטות קשה כאן אבל אלך עם הרגש, ראול הופך למלך שערי ריאל מדריד בכל הזמנים מול גיחון ב2009. הכי סתם גול שיש בסתם משחק שיש אבל כבר אז ידעתי שזה רגע אחרון של היסטוריה אמיתית שראול יכתוב בריאל מדריד. שנים רבות עברו מאז שהוא היה טופ עולמי ואני שמח שלפחות הצליח לסיים ב2 עונות נאות מבחינת כיבושים, לפני האחרונה שהיה שחקן ספסל. האיש שבזכותו אני אוהד כדורגל ואוהד ריאל מדריד, מחכה ליום שישב על ספסל המאמן בברנבאו.
4 לייקים