על הניצחון אתמול והעפלה לגמר אליפות העולם למועדונים:
חצי חיוך| ואם היינו מגיעים למשחק האימתני הזה אחרי 0:1 בצד הנכון נגד מאיורקה ומשאירים את חלום ה-36 בחיים, היה קורה משהו? אבל לא בוכים על חלב שנשפך: זו הייתה הזדמנות טובה של ריאל מדריד להתנתק מהליגה ומכל רעשי הרקע ואפילו ליהנות. כמובן שצריך לזכור שכמו שצחקנו על ארתורו וידאל – שום דבר עדיין לא גמור, צריך לנצח, להביא את התואר הביתה, לצבור ביטחון ולהבין שהמשחק הזה לא מדד לכלום לקראת ההמשך.
“אוטובוס” כמו של מאיורקה אלה החיים בליגה שמחכים לנו כל שבוע, זה יקרה לנו עוד הרבה פעמים. המצרים החביבים באמת עשו כבוד (ולא כיסחו), התרגשו מאוד, שיחקו עם קו הגנה גבוה לפרקים, אפשרו לנו כדורי עומק.
מצד שני בואו נהיה הוגנים – עם שני שחקני התקפה, וכשאנחנו מתקשים לא מעט העונה גם בהרכב מלא – ארבעה שערים, חלקם יפים זה נחמד, היו גם מצבים שהוחמצו ועוד פנדל שהיה צריך להישרק. אני מקווה שוויניסיוס החזיר לעצמו את החיוך ושנראה את רודריגו מכדרר עוד יותר, המהלך שבו הוא זרק את הבלם שלהם ובעט לקורה – אתה קופץ ואומר ‘וואו’ ולא משנה שזה מרגיש כמו גביע הטוטו. שיתוף הפעולה ביניהם היה מעולה, חילופי המקומות, תנועה לעומק, לא כדור השינה הרגיל.
פדה שרץ בלי בפסקה זה בדיוק מה שאני רוצה לראות. פדה שמקבל את הכדור ובעל ביטחון לעשות הטעייה ולא לבעוט מיד על אף הבצורת שישבה לו כמו עצם בגרון. שחקן שמסוגל ליצור ולא מוסר מיד אחורה או לקרוס ומודריץ’ שמטר ממנו. אני לא מודד אותו בגולים. שיזכור שלא רק החברים לקבוצה איתו אלא כל הברנבאו ומיליוני אוהדים בעולם.
טוב אפילו שלונין שיחק, שרשם שתי הצלות יפות והרגיש חשוב, לא פשוט להיות במקומו, ואפילו שקמאבינגה עשה את הפנדל והתקשה – כי זה פלסטר, לפעמים נהדר, לפעמים קצת פחות – אבל ריאל צריכה לשחק עם מגן שמאלי ואני מאוד סקרן לראות אותו בקישור.
קראתי הרבה תגובות, אני חולק על רבים בנוגע לטשואמני. הוא עוד חוזר מפציעה, אולי ‘בהלם’ וקשה להחליף את קאסמירו, יש נסיבות מקלות כמובן. אבל אני רוצה לבחון אותו קודם כל הגנתית. לא שתי הבעיטות החביבות שלו לשער או הכדרור, זה לא המדד. אני מצפה ממנו שבדקות הקשות, כשהיריבה טסה למתפרצת – נראה אותו מגיע כמו סילון, דוחף רגל, יורד לגליץ’ ועוצר את ההתקפה – אפילו בפאול. הוא שחקן עם פיזיות ואתלטיות מרשימים ולא הרגשתי את היתרונות האלו באים לידי ביטוי כבר זמן רב, כנ"ל המיקום. לא יכול להיות שטוני יורד ליותר גליצ’ים ממנו.
בצבא הייתה לי מפקדת שאמרה: “זה היה צריך לקרות כבר אתמול” וזו המנטרה שלי לגבי סרחיו אריבאס. ויפה שעה אחת קודם. זה פוקס שבפוקסים שהוא הבקיע בפירורים שקיבל. קרלו – תתעורר. הוא היה חייב לשחק הרבה יותר כשברור שהוא ה-תותח של קסטיליה והקבוצה במצוקה אמיתית, גם בסגל מלא, ועם שלושה שחקני התקפה בהרכב אין לנו אופציות. התרגשתי בשביל הילד, זה היה ה-רגע של המשחק עם כל הכבוד לבישול של סבאיוס החביב (גוטי זה גוטי). יש שער שמשנה את התחושה שלך לחלוטין מאותו משחק. כמו שכתבתי, מ-1:3: “סבבה” ל-1:4 גדול. אוי ואבוי אם עכשיו לא נראה אותו יותר, לתת דקות לאחרים על חשבונו זה בזבוז. הוא מוכן כבר.
הפנדלים – כל פעם שחקן אחר מפשל אבל מפה לשם זו החמצה רביעית שלנו: הזאר נגד סלטה| בנזמה נגד אוססונה| אסנסיו נגד מאיורקה| מודריץ’ אתמול. אני מתחבר למה שאמר אנצ’לוטי שלתרגל באימון זה לא אותו הדבר. נאחל בריאות איתנה לחברנו לקראת הגמר, האללה מדריד
