אהבה שהיא חלום - לכבוד יום הולדת 121. זקנה-זקנה אבל עדיין מרגשת. את הטקסט הזה כתבתי, לפני חמש שנים לכבוד התאריך המיוחל. ריאל מדריד: אהבה שהיא חלום. ועכשיו קצת שבצורים, התמונה כמובן מהעונה שעברה ואפילו לא ממפגש ההקרנה של הגמר. הצטלמתי עם הגביע עוד לפני. איזה חצוף אני. ואפילו לפני גמר 2018 עשיתי תמונה חגיגת ניצחון בבית כי את הגמר ראיתי בפאנג’ויה עם חברים.
קשה להסביר מהי ריאל מדריד בשבילי. ביום האהבה העלתי תמונה בוכה בגול של ראמוס בדסימה – הייתי שם. כל החיים רצו בראש. איזה אושר של רגע. כמה פעמים בחיים שלכם אמרתם “הגשמתי חלום”? כמה פעמים המציאות עלתה על כל דמיון? תראו את האושר הזה - עם גביע הצ’מפיונס. אחרי המשחק נגד פאריס סן ז’רמן (17/18), בו המשכנו את המסורת והרמנו את הליאו-בלומס באוויר כמעט כמו הברנבאו, שלחתי הודעה לחברה מהמפגשים. “משחק כזה גדול, לא שומע ממך\ רואים אותך?” אמרה ‘אין תירוצים’ ואז לא הפסיקה לתרץ. כתבתי לה - ‘כנראה שאנחנו במקומות שונים בחיים, תרתי משמע’. ולפתע הייתה לי הארה:
זה מדהים כמה הם תמיד שם. אלה שלא עוזבים לעולם. בקיץ, בגשם, באושר ובעוני. כששמח וכשעצוב. מה שהכי יפה - שגם בעוד חמש שנים, בגיל 30 - כשכל החלקים בפאזל - יתחברו - אפילו אם אני אגור במושב, עם הפרות והעיזים ברקע - ביום של משחק: הטירוף, התשוקה, הפרפרים בבטן. אני אמשיך לכתוב את ה-2000 מילים לקראת המשחק באתר, בפורום, בפייסבוק, בוואטספ, בכל מקום.
הכל השתנה עם השנים, החברים הקרובים, הזמן הפנוי, סדר העדיפויות. ורק זה נשאר תמיד על דופק גבוה. בשנה שעברה בניסיון להחזיר עטרה ליושנה - ארתור הגיב – ‘דור אתה האדם הכי מרגש בעולם, עשור לאליפות קאפלו המיתולוגית’ וההמשך היה – איזה כיף לכך שאתה כל החיים בן 17. אז לא, אני בן 25. אבל דור תמיד שם, נותן הכל, כאילו הוא בן 17. וזה מדהים ששלושה מהחברים הכי טובים שלי בחיים האלה הם מתנה שקיבלתי מריאל מדריד. הם לא בגילי, לא מהעיר שלי ולא הייתי מכיר אותם בשום דרך אחרת.
דור הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא דור. גאה להיות מזוהה איתה בכל מקום. נקודת האור שלי כשדברים לא הסתדרו ברמה האישית. אחרי הגמר ההוא חשבתי שאהיה רגוע, שפוי. אבל הטירוף והתשוקה לכדורגל רק מתעצמים, בכל משחק. ושלא יגמר לעולם. ריאל מדריד מחזירה אותי לילדות, משאירה אותי ילד נצחי. האוהד הכי גדול שחיי את הקבוצה כל הזמן. אם אתה לא חלק מזה אתה לעולם לא תבין. אין כמו כדורגל. אין כמו ריאל מדריד. תודה אלוהים. תודה. ומאז נוספו עוד שני גביעי אירופה (הגביע ה-14 היקר מכל), ספר שהוצרתי בעצמי!! “המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד”, וקלאסיקו לבן שראיתי במו עיניי. תהיו בטוחים שהמועדון הגדול בעולם יחזור להסתער על הכל. הוא לא יסתפק בפחות מהטוב ביותר.