סליחה שאני קוטע את הדיון, קצת דרמה
אזהרה: פוסט ארוך מאוד אבל מעדכן מראש שהכל בסדר ולא צריך להילחץ:
היי כולם, אוהדי ריאל מדריד ואלה שעוקבים, עבר שבוע והדף לא חזר. והאמת שאני מופתע לרעה. והאמינו לי - שהפכתי עולמות. מיילים, טלפונים, וואטספים לשתי הדוברות שקיבלתי את הטלפון שלהן במרמה. גם שי היקר מבארסה מאניה ניסה לעזור. לאט לאט זה מחלחל והבאסה שוקעת. רציתי שזה יהיה קצר אבל לא הצלחתי. Realmadrid.co.il
למי שלא מכיר (האתר עדיין קיים ועובד ונדבר על כך), פרויקט חיי, לא אני הקמתי - זה דון גיא קליין, אבל אני עם המושכות חצי מהחיים שלי בערך. האתר הראשון של ריאל מדריד בארץ וזה שלנצח יהיה האיכותי ביותר.
כן, אתה לא יכול להישאר כל החיים בן 17, אבל אם אתה לא חלק מזה אתה לעולם לא תבין. הכדורגל מחזיר אותך לילדות. כל כך הרבה אנשים שלחו לי הודעות, רק חיכו לפוסטים ולחדשות. תמיד שהתאכזבתי מדברים בחיים האישיים שלי - הייתי לוקח רגע והצבע היה חוזר ללחיים. “הם אף פעם לא איכזבו”.
יום אחד פייסבוק החליטו לסגור את הדף שלי על ריאל מדריד והפגינו רוע. כמה קשה לבנות אימפריה - גם את רומא לא בנו ביום אחד - וכמה קל להרוס, לרסק.
ב-2017 זה קרה ואיבדנו דף עם 30 אלף עוקבים (בזמנו היו עוד מנהלים, ואחד מהם שם סרטון מיותר ואכלתי אותה). כעת מספר העוקבים הוא חצי ומספר הפוסטים - בלתי נגמר. יש ימים של מעל 30 פוסטים ביום. הפעם כנראה שלא יהיו לי את הכוחות לבנות מאפס ולהתחיל מהתחלה. על הירידה באלגוריתם הבנתי ושפוסטים מדהימים לא הגיעו לקהל יעד מספיק גדול - יכולתי להתגבר, פחות על זה.
אז מה היה לנו? עדכונים 24/7 על ריאל מדריד. באמת שהיה שם הכל. אנשים היו בהלם ששמעו שזה רק דור רומנו על כל האימפריה. לא רק תרגומים מהטוויטר, תמונות מפוצצות ואינסטגרם. פוסטים ‘שלנו’. בשעות הבוקר המוקדמות - לעתים לפני 5 בבוקר - ובשעות הלילה המאוחרות. בניצחונות ובצ’מפיונס וגם בשיט ובהפסדים וקלאסיקוס שחורים. והכל מיד וזמין. כשהגיעו כוכבים ובמשחקי הגביע הזניחים. כל מסיבות העיתונאים במלואן מאז 2018. חדשות, טורים, היסטוריה, וידאו, דירוגים, ריאיונות ואפילו קסטיליה (ראול!) וכדורסל. וכמובן גם פוסטים עם הרמה להנחתה לקהל שלנו. ה-כ-ל. הכל בשבילי ובשבילכם. לא האמנתי שאני מסוגל להקליד כל כך הרבה וכל כך מהר מהטלפון וגם לתרגם.
הגיעה לדף יותר חשיפה. ויותר קרדיט. וגם לי - לא מתבייש לומר. פרסמתי המון. כמובן שפה ושם הזכרתי את הספר שלי - המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד - אבל זו לא הייתה המטרה – לשווק אותו. זה היה שולי. אומרים שאנחנו יודעים להעריך רק בדיעבד. המתאמן שלי אמר לי “הכל לטובה”. ושאבין זאת יותר מאוחר. אבל חבל שזה נעצר ככה.
עלו לי לא מעט תהיות האם זה עדיין רלוונטי. האם יש מקום לתוכן באמת איכותי כאן. בפלטפורמה. האם יש קהל כזה. האם זה כבר עבר מן העולם. הרי הכי קל להטריל את ברצלונה ולטנף וזה יביא לי טראפיק - והמבין יבין. העדפתי שלא. העדפתי להיות הדף שעושה פוסט פרידה מרגש מקאסמירו, “מדווח” את היום האחרון של מרסלו כשחקן המועדון. הדף שכותב על עשרת רגעי השיא של נאצ’ו.
אני כבר מתגעגע ל-‘דור רומנו עם כמה מילים על המשחק נגד חטאפה’ (כתבתי את השם שלי בכוונה ככה כדי שיהיה עוד תוכן בגוגל על השם שלי), משחק שלא שווה הרבה אחרי שתקענו יתד ב…ועדיין בלי לשים לב - 350 מילה.
כמובן שאני נשאר פה במשחק, כמו שקורה מאז 2009. זה חזק ממני. אני ריאל מדריד וכתיבה על כדורגל. אבל במתכונת קצת שונה כשאני לפני השנה המאתגרת בחיי. האתר ממשיך לעבוד עם כתבות לפני ואחרי משחקים והרבה הפתעות. יהיו עדכוני חדשות מרוכזים ולא בתדירות של הפייס. כמובן שיהיו גם שינויים. שווה לעקוב וגם להצטרף לפורום שלנו (אלה כאן שרק קוראים). תוכלו לשמוע אותי גם בפודקאסט קלאסיקו ופה ושם מניח שאכתוב ל-וואלה! ספורט. לפני אירועים מיוחדים נמשיך עם הסרטונים.
וואלה וחייב לומר, כמה מהחברים הכי טובים בחיים שלי - הכרתי אותם בזכות האהבה לריאל. זה לא היה קורה בשום דרך אחרת. אנחנו לא מאותה העיר ולא באותו הגיל. וגם אתם חברי פייסבוק יקרים ואוהדים - מרגיש שאתם חברים שלי. 90% מכם לא ראיתי וכנראה לא אראה למרות שאני חולה על הודעות ה-“אחי, אני קורא את מה שאתה כותב מ-2009, זה ניר מהפייסבוק” או “מודריץ’ מהפורום”. תודה על כל אהבת החינם גם כשהעליתי תוכן בפרופיל של דור רומנו, תמונות ושטויות מהחיים האישיים שלי. האללה מדריד! שלכם, דור.
