קלופ עוזב את ליברפול בסוף העונה וכנראה יפרוש מאימון לתקופה מסוימת.
אני אתבאס אם ליברפול ימנו את צ’אבי אלונסו ואנחנו נישאר עם אנצ’לוטי המיושן.
גם באיירן רוצים את אלונסו.
מה איתנו? לנו לא מגיע מאמן מודרני שיידע לנצל את הסגל הצעיר, כשרוני ואתלטי שנבנה פה?
ריאל בתגובה רישמית “יש לנו מאמן שבאמתחתו זכייה בליגת האלופות כשחקן וכמאמן, ובנוסף זכייה בכל אחת מ-5 הליגות הבכירות בעולם - כאשר אפילו העמיד קבוצה עם 11 שחקנים שהיו מועמדים לזכיה בכדור הזהב. לא נביא מאמן חדש”.
ז’וזה מוריניו חוגג יום הולדת 61. המאמן שפוטר זה עתה מרומא נמצא בדעיכה גדולה אבל לא נשכח את שלוש העונות שלו בריאל מדריד שהסתיימו עם אליפות היסטורית בעונה השנייה, אליפות השיאים 2011-12, קופה דל ריי אחד על חשבון ברצלונה שנה קודם לכן, וסופרקופה ספרדי. כן, הקבוצה הזו לא הביאה את הדסימה אבל הוא הניח את היסודות.
ב-178 משחקים על הקווים מוריניו רשם 128 ניצחונות, 28 תוצאות תיקו ו-22 הפסדים, עונה שלישית מחורבנת קצת קלקלה את המאזן. שימו לב לזה, 475 שערי זכות (2.67 למשחק), 168 שערי חובה, כמעט 72% ניצחונות.
עונת 2010-11
7 רביעיות: מלאגה, ויאריאל, ריאל סוסיאדד, חטאפה, אייאקס, אוקזר, טוטנהאם
3 חמישיות: אתלטיק בילבאו, מורסיה
4 שישיות: דפורטיבו לה קורוניה, ראסינג סנטאנדר, ולנסיה, סביליה
שביעייה אחת: מלאגה
2 שמיניות: אלמריה, לבאנטה
עונת 2011-12:
12 רביעיות: חטאפה, אספניול, בטיס, מלאגה, אתלטיקו מדריד-2, אתלטיק בילבאו, לבאנטה, ראסינג סנטאנדר, מאיורקה, ליון, צסק"א מוסקבה
6 חמישיות: אפואל ניקוסיה, פונפרדינה, ריאל סוסיאדד, אוססונה, אספניול, גרנאדה
3 שישיות: דינמו זאגרב, סביליה, ראיו וייקאנו, סראגוסה
שביעיות: אוססונה
עונת 2012-13:
10 רביעיות: אייאקסX2, סלטה ויגו, אלקויאנו, אוססונה, ויאדוליד, סביליה, חטאפה, ריאל סוסיאדד, סראגוסה
5 חמישיות: לבאנטה, ולנסיה, אתלטיק בילבאו, דפורטיבו לה קורוניה
שישייה אחת: מלאגה
חזרנו אחורה למשחק הפרידה שלו מריאל מדריד - 2:4 על אוססונה בסנטיאגו ברנבאו במחזור הסיום של 2012/13 המאכזבת. שימו לב מה אמר החייל הנאמן אלבארו ארבלואה שהיה מהשחקנים הכי קרובים לז’וזה מוריניו: “אני חושב שמוריניו שבר את הפנים שלו למועדון הזה, עבור ריאל מדריד. הוא היה מאמן שתמיד חשב על ריאל מדריד לפני עצמו. הרבה פעמים זה פגע בתדמית שלו וזה לא אני יודע אם מישהו אחר במועדון הזה, כולל שחקנים, יכול להגיד את אותו הדבר. אני מתחיל עם עצמי, אני מחפש קודם את עצמי, אני רוצה שדברים ילכו טוב עבורי ועבור המועדון. כמוני, כך גם אנשים רבים”.
"נותרה לי התחושה שהשחקנים יכלו לעשות יותר ולהקל על צוות האימון. האחריות היא של כולם. שחקנים לא ידעו להיות ביחד כשדברים לא הלכו ולא הלכו לדבר בפני התקשורת. לא הייתה לנו את הבגרות בזמנים מסוימים.
“חבל שלא יכולנו לזכות בעוד תארים. המאמן הזה זכה בהכל בכל מקום שהוא היה ונראה מוזר שאולי דווקא עם הסגל הכי טוב שהיה לו - זה היה המקום בו הוא הצליח הכי פחות. ממש ציפיתי לסוף השנה, בה לא השגנו את היעדים שהיו לנו. אני מאוד מצפה להתחיל את השנה הבאה. כשלא משיגים את היעדים שהיו מוגדר בהתחלה, כאשר אתה רואה שלא נתת את כל מה שאתה צריך לתת, אתה רוצה שזה יסתיים כדי שתוכל להתחיל כמה שיותר מהר”, הוסיף.
“אני חושב שהכישלונות של החודש הראשון גרמו לנו לאבד תקווה לתפוס את ברצלונה. מעולם לא האמנו באמת שנוכל לזכות בליגה, אפילו בספטמבר או אוקטובר והיינו במרחק של הרבה נקודות. חבל שלא יכולנו להילחם עד הסוף”, ציין.
“אני חושב שזו הייתה עונה סוערת, במיוחד בסופה. יש אנשים שלא הסכימו עם החלטות המאמן וזה מכובד, אבל אני חושב שבמהלך שלוש השנים האלה האוהדים והמאמן רצו לשים את האוהדים בטופ האפשרי. חבל שלא יכולנו להיפרד כולנו בדרך אחרת”, סיכם
שחכת גם לציין איזה חמישייה שהיא קיבלה.
עד שלא ננקום עליה אני לא אשכח אותה, פיקה עוד לפעמים מופיע לי בסיוטים עם החיוך הזה שלו, (הכל בצחוק בשביל להעצים את האירוע).
לצערי זה האירוע שהכי זכור לי מהתקופה של מוריניו (יותר מהריב עם המאמן או העוזר בברצלונה או הגביע שלקח) וקצת הזזת את האירוע הצידה בשביל להרים למוריניו.
לא שכחתי, אי אפשר לברוח מהמשחק הזה. הוא טעה כשעלה בהרכב הרגיל, היה צריך לשחק יותר סגור, בכל-זאת ברצלונה הגדולה איי פעם ובפריים שלה. אני זוכר מה אמר לאחר המשחק לשחקנים - “אני מבטל את האימון מחר אבל אל תהיו בבית סגורים. אין לכם במה להתבייש. צאו החוצה לנשום אוויר עם המשפחות”. אפשר לומר גם שהוא לא הצליח להביא את ליגת האלופות או עונה שלישית עם חדר הלבשה מפורק, לא מעט באשמתו. כן המטרה הייתה להרים למוריניו אני מודה. שלוש העונות שלו היו טובות לדעתי. לא יכול להגיד מצוינות, לא אגיד כישלון. לדעתי אליפות 2011/12 זו האליפות הגדולה בתולדות הליגה ולא רק המספרים. ריאל שדרסה שבוע אחר שבוע.
זה הדבר שהכי עיצבן אותי, המשפט הזה, הגישה הזאת וזאת גם הסיבה שיותר מעשור אחרי ועדין לא נקמנו על אותו משחק. (וכבר חמש שנים שהם בתקופה חרבנה) וגם שהיו הזדמנויות הורדנו את הרגל מהגז ועצרנו בגלל אותה גישה מחורבנת.
מצידי שיסתגרו בבית ויחשבו כל היום איך הם נוקמים על אותו משחק 
אבל חוץ מזה אתה די צודק, הייתה לו תקופה די טובה בריאל והוא הצליח לעצור את ההגמוניה של ברצלונה.
ריאל מדריד עם 85.71% הצלחה עד כה (54/63). קצב של 97.7 נקודות. הקצב הזה צפוי להיחלש. אנחנו מכירים את הסטטיסטיקה הקבועה של אנצ’לוטי בסיבוב השני (דור צרף לא מזמן). השאלה רק כמה.
האלופה בעונות האחרונות:
22/23 - 88 (בארסה)
21/22 - 86
20/21 - 86 (אתלטי)
19/20 - 87
18/19 - 87 (בארסה)
17/18 - 93 (בארסה)
16/17 - 93
ע"מ להגיע ל- 93 צריך להמשיך באחוז הצלחה של 76.4%. בשביל 86 נאט עד ל 64.7%. כנראה שזה יהיה איפשהו באמצע. בשביל 90 נזדקק לעוד 33 נקודות מתוך 51 אפשריות, שהם 70.5%. בשתי העונות האחרונות קרלו עשה סיבוב שני של 33 נק’ (57.8%) ו-40 נק’ (77%).
אני חושב שעדיין קשה מאוד לדעת ולהתייחס לזה כי יש אלמנטים של אירופה וכמה מהר האליפות הוכרעה. ברצלונה אם באמת הייתה רוצה בכך גם הייתה יכולה להשיג איזה מאה נקודות אשתקד, לא כי היא ‘וואו’ אלא כי הכל הצליח לה והליגה הייתה קצת חלשה. ריאל מדריד ב-2021/22 לא התמודדה עם אף יריבה רצינית וכמובן ליגת האלופות הביאה לעייפות. ברצלונה ב-2018-19 הייתה קרובה לזכות בטרבל עד להתפרקות באנפילד. ריאל נתנה גז בעונת הקורונה מאז שהכדורגל חזר עם עשרה ניצחונות רצופים, לפניכן קצב צבירת נקודות בינוני.
אנחנו מדברים כאן על הקצב שלנו, אבל מה עם ג’ירונה. כאילו כמה פעמים נכתוב שזה לא הגיוני שהיא ממשיכה ככה. אגב הלכתי מסקרנות לבדוק לגבי ריאל סוסיאדד 2002-03, אז סוסיאדד לא הפסידה אף משחק בסיבוב הראשון אבל כבשה הרבה פחות שערים. אחרי 22 מחזורים המאזן שלה היה 12-8-2 לדוגמא.
הנה המספרים על קרלו אנצ’לוטי: השיג 231 נקודות ב-95 משחקי ליגה בסיבוב הראשון - ממוצע של 2.43 נקודות למשחק; בסיבוב השני, המספרים הללו יורדים ל-160 נקודות ב-76 משחקים, עם ממוצע של 2.1 למשחק
קודם כל השתדלתי לכתוב עובדות ולא לנתח. לגבי ג’ירונה, אנחנו בערך בנקודה וחצי יתרון עליה, כך שאם אנחנו עושים 90 נקודות הם יצטרכו להעמיד עונה של 92 נקודות, לא דבר של מה בכך.
בדיוק 14 שנה עברו וזה אומר שאנחנו כבר זקנים. לפני 14 שנה הגיע עקב האלוהים של גוטי - El Tacon de Dios כשהיה מול השוער אחרי מסירה נהדרת של קאקה, ולתדהמת כל כעולם בערך העדיף למסור אחורה לקארים בנזמה שדחק לרשת. מהלך לא הגיוני, של גאון. בערב ללא כריסטיאנו רונאלדו הצליחה ריאל לשבור את נאחס הריאזור/קללת הריאזור שלה (1:3) ולנצח את דפורטיבו לה קורוניה בגליסיה לראשונה מאז 1992/93. זה קרה במחזור ה-20 ממש בפתיחת הסיבוב השני. האמת שהפעם ריאל לא התמהמה, אסטבן גראנרו שפתח בהרכב כבש ראשון בדקה ה-12. בנזמה כבש צמד. ריקי צימק בדקה ה-87. חייב לינק
איפה אתם מדרגים את הבישול הזה של גוטי מבחינת הבישולים הגדולים שלו? (עקב ענק לזידאן עוד ב-2006 נגד אותה סביליה ובכלל לא חסר) ובכלל ביחס לבישולים הגדולים שראיתם משחקני ריאל מדריד?
לכבוד האזכור של הבישול הגאוני של גוטי בעקב האלוהים ב-2009-10 – לקחתי על עצמי משימה קשה לדרג את עשרת הבישולים הגדולים בקריירה שלו.
העקב לזינדין זידאן נגד סביליה ב-2005-06 – ההגנה הרחיקה כדור, ערבובייה, ורק גוטי בשלוף ממציא מהלך ושולח עקב מדהים מבלי להסתכל בכלל, לא היה נבדל, והצרפתי הלא מכוסה הבקיע.
הערב לקארים בנזמה נגד דפורטיבו לה קורוניה ב-2009-10 – אף שחקן אחר לא היה חושב על זה. אפילו בנזמה היה בהלם. ניצחון היסטורי ששבר מנחוס וגוטי עם הברקה ענקית היה חשוב גם בעונת הפרידה שלו מהמועדון. מהלך שמסמל אותו.
הבישולים נגד סביליה בעונת 2006-07. עלה מהספסל ושינה את המשחק. הסתובב על שחקן במחצית המגרש שלנו עוד, דהר והכניס כדור גאוני לרוד ואן ניסטלרוי, כשכולם ציפו אולי לצד מסוים הוא בחר בצד השני. בהמשך הגיעה גם מסירה אחרת, מול כל ההגנה של סביליה, בטיימינג מושלם לרוביניו שהשלים את הרמונטדה. מהמשחקים הגדולים שלו בקריירה.
הבישול לרוביניו נגד ויאריאל בעונת 2007-08 – עונת השיא של הגוטיירס מבחינת בישולים. במשחק הצמרת הזה נגד השנייה בטבלה גוטי היה זקוק רק לשנייה שיהיה פנוי, רוביניו עשה תנועה מאחורי הבלם וקיבל כדור מושלם, רק לגלגל פנימה בפס.
הבישול נגד אלאבס בעונת 2000-01 – משחק האליפות בסנטיאגו ברנבאו, הצגה ספרדית מה שנקרא. גוטי מקבל את הכדור מפיגו ומכניס קטנה בין הרגליים של הבלם לראול שהקפיץ מעל השוער. ברור שהיה חייב לבוא כאן שיתוף פעולה כזה גוטי-ראול.
הבישול לרונאלדו-פנומנו נגד ולנסיה ב-2004-05 – גוטי מקבל את הכדור באמצע, מסתובב מהר על דויד אלבלדה ומכניס כדור גאוני לחלוץ נגד התנועה של ההגנה. משם זה כבר היה רונאלדו.
הבישול נגד ברצלונה בקלאסיקו בעונת 2006-07 – גוטי פרח בסנטיאגו ברנבאו וגם “בגומלין”. ברוב העונות הוא לא היה אמון על הכדורים החופשיים ובאותו ערב הרים כדור נפלא לסרחיו ראמוס שנגח לרשת שער עצום, 2:3 שלא הספיק לצערנו. סתם כדי לכלול קלאסיקו בקיצור.
גוטי מבשל לרונאלדו נגד ריאל סוסיאדד ב-2004-05 – הוא קיבל את הכדור בכנף שמאל, מה יעשה שם? עבר בין שני שחקנים, התקדם ושלח כדור רוחב נהדר. לא בישול קלאסי שלו ועדיין גאון.
גוטי מבשל למייקל אואן נגד לבאנטה ב-2004-05 – משחק די סתמי שלא קבע דבר, הצגת כדורגל גם ככה. גוטי דהר בין שני שחקנים, “זרק” שחקן הגנה נוסף והעביר עם הפאלש בין הרגליים.
הבישול לרונאלדו נגד מנצ’סטר יונייטד ב-2002-03 – גומלין רבע הגמר, ריאל השיגה שער מהיר. האנגלים רצו להתנפל וללחוץ גבוה. גוטי ניצל את מרכז השדה הרופף ושלח לרונאלדו כדור מסוכן מאוד.
נותרו בחוץ: גוטי עם הפאלש להיגואין בעונת 2007-08| גוטי לאריאן רובן בכדור ארוך-ארוך בשבייעיה ב-2007-08| הבישול לאלבארו מחייה ב-0:2 הקשה על בטיס ב-2005-06| הבישול לרונאלדו-פנומנו נגד אתלטיקו מדריד בעונת 2005-06
לקחתי כמה דקות הפסקה, בכל מקרה גיבשתי לעצמי גם את רשימת המוסרים הכי טובים שאני ראיתי בריאל מדריד, עוד מעט מעלה
בפוסט על גוטי אוהד אחד כתב לי: “די - תעצרו את הזמן - לא רוצה לגדול” ואחר אמר: “בתור אחד שלא היה בעניינים לפני 14 שנה - אין על הפוסטים הנוסטלגיים שלך”…אז אני ממשיך, אולי קצת שובר שגרה יותר מלדבר על הבעיות הידועות של ריאל מדריד וגם ענייני השיפוט:
החלטתי לאתגר את עצמי עוד יותר ולדרג את המוסרים הטובים ביותר שראיתי בריאל מדריד משנת 2000. הערה מראש: מדובר גם בטעם אישי, זה לא אמור להיות הכי אובייקטיבי שיש. מעבר לכך, חיפשתי להתייחס ל"מסירה לעומק", מסירה שמסכנת את השער – בישול\ייצור מצב הבקעה\משהו מסוכן. למשל טוני קרוס מוסר נפלא ומדייק ב-95% למעלה מהיום שבו הוא נולד, אבל בדירוג הזה הוא לא יכול להיות לפני זינדין זידאן למשל.
גוטי – יעמיד שחקן מול שוער מכל נקודה במגרש, קונצנזוס.
זינדין זידאן – גאון כדורגל, לחלוטין ברשימת המוסרים הגדולים איי פעם. הוא היה ה-מוח.
מסוט אוזיל – הדף מידר אותו לאחרונה מהכותרות אחרי מה שקרה אבל על יכולת המסירה שלו אין עוררין.
לוקה מודריץ’ – הבישול לרודריגו נגד צ’לסי למשל, כמשל. יכולת המסירה תמיד שם, הוא היה צריך להשתמש בה קצת יותר. ולא רק עם הפאלש.
פרננדו רדונדו - לא חושב שצריך להסביר, קלאסה במיטבה (ראיתי אותו קצת יותר ‘בדיעבד’ ולא בלייב).
חאמס רודריגס - איזו רגל שמאל מדהימה הייתה לו. בעיקר הגבהות אבל עדיין, אין לו במה להתבייש.
לואיס פיגו – מזוהה בעיקר עם קרוסים מהכנף אבל זה לא נכון, זה לא רק זה.
אנחל די מאריה - כן, לצד הרבה מאוד החלטות לא נכונות שקיבל.
טוני קרוס - בין אם זו עמדה אחורית ובין אם זה ‘הוא’ - חבל שהוא לא ניצל את הקסם שלו יותר ו-‘ויתר לעצמו’ בשליש האחרון של המגרש.
ראול – יכולת מסירה לא רעה בכלל, שחקן קבוצתי, קריאת משחק וכמה בישולים גדולים עמוק בארכיון מעבר לכך שהוא השחקן האהוב עליי (ואולי הגזמתי, באהבה).
נותרו בחוץ: צ’אבי אלונסו (שחקן מאוד אהוב אבל עם הבאזר הוא בחוץ) - ושוב, מדבר על מסירות לעומק)| קארים בנזמה (תמיד ידע למסור)| קאקה (מתייחס לתקופתו בריאל – לא לאולימפוס במילאן)| סאביו הברזילאי מסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000| דיוויד בקהאם (כדורים ארוכים מדהימים, הטאץ’ שלו נפלא – מזכיר כי מדברים על מסירות לעומק).
מוזמנים לקטול.
איך אני ? אני בכלל תרמתי לחרא הזה ! 
מאיפה אני משיג חולצה של בלינגהאם לפני שהספונסר הזה עולה?
אגב, חולצה ראשונה שאני הולך לקנות מאז ראול 2007.
אגב 2. 70 מיליון יורו בעונה על השטות הזאת. ייס פליז.
יש לך מקור?
קרוב ל-10% מההכנסות עבור הפאצ׳ הזה. הזוי
הידעתם שחוסלו וקרבחאל נשואים לאחיות תאומות?
כן.
תארו לכם שמרימים לנו את הקבוצה הכי יפה שיכולה להיות בשנים הקרובות.
ואנחנו נאלצים לצפות בה לקולו של אבי נמני. 
