טיעון שקל מאוד לפרק,ריאל זכתה בתארים לפני הואר,אחרי הואר,לפני בוסמן,אחרי בוסמן,עם 2 נקודות לניצחון או כשהיה עדיין נהוג לשחק במערך 2-1-7 ,אין מהפכה בכדורגל שגרמה לריאל לרדת ממעמדה כמועדון הגדול בעולם מאז שנות ה 60.
2 לייקים
איך אומרים? “זהו יום הבוחר” לכבוד יום השבתון והבחירות לרשויות המקומיות - ספרו לנו מי הם שחקני ריאל מדריד האהובים עליכם איי פעם. משוכנע שזו לא הפעם הראשונה שאני מציג את הרשימה שלי. בכל מקרה, האמת שאת הרשימה הראשונה עשיתי כילד לפני גיל עשר, ורוב השמות שהיו - עדיין בעשירייה.
- ראול - ראול הוא ריאל מדריד…
- כריסטיאנו רונאלדו - זה ברור.
- סרחיו ראמוס - אדון הדסימה.
- איקר קסיאס - עצר הכל.
- לואיס פיגו - הגלאקטיקו הראשון
- זינדין זידאן - הקסם!
- רונאלדו פנומנו - אם לא הפציעות…
- רוברטו קרלוס - ניצח את חוקי הפיזיקה.
- פרננדו היירו - “הקפטן של הקפטנים”.
- מרסלו - היורש.
כפי ששמתם לב, מרסלו הוא היחיד שהוא לא בדרגת חצי אלוהים שנמצא כאן מ"הדור החדש" ולא השחקנים של הגלאקטיקוס. חשבתי ביני לבין עצמי על השורה השנייה ויש שם את קלוד מקאללה. אפילו את איבן הלגרה מאוד אהבתי. גם צ’אבי אלונסו שם, פרננדו רדונדו שאותו ראיתי בדיעבד. מהקבוצה הנוכחית הזו - רק תמשיך ככה ג’וד - אז ג’וד בלינגהאם אולי יגיע קרוב, ופדה ואלוורדה. כמובן לוקה מודריץ’.
ועכשיו אתם, לא להתעצל. מרשה לכם לא לנמק…
- רונאלדו נזריו
- מרסלו
- מודריץ’
- זידאן
- רדונדו
- אלונסו
- היירו
- רוברטו קרלוס
- קרוס
- כריסטיאנו
- פפה
איקר ומרסלו. בגלל איקר התחלתי לאהוד את הקבוצה. חבר מהשכונה הראה לי קליפ שלו ותהיתי איך בכלל אפשר להכניע אותו. ככה התחלתי לראות משחקים והשאר היסטוריה.
מרסלו בגלל סיפור החיים שלו, איך שהוא הגיע לריאל מדריד, איך שזה התפתח, אישיות מרגשת, שחקן מדהים, ובנאדם שפשוט כיף לאהוב.
מהקבוצה הנוכחית, ג’וד ופדה.
אגב, שחקנים שאני אמור כביכול לאהוב אבל תמיד גיליתי קושי בלפתח אליהם אמפתיה הם ראמוס ואפילו קצת רונאלדו. משהו באופי המוחצן שלהם מנע ממני להתחבר אליהם.
- קסיאס
- ראמוס
- ראול
- כריסטיאנו
- מודריץ
- אלונסו
- מרסלו
- קרבאחל
- פדה
- פפה
- קאקא - אמנם היה פציע אצלינו וכבר בירידה, אבל אחד השחקנים הראשונים שגרמו לי לאהוב כדורגל. גם אצלינו הרשיתי לעצמי להנות מכל רגע שלו על המגרש
מבחינתי שווים אזכור: היגוואין-נורא אהבתי אותו, רוד - אחד הטובים, גוטי, איסקו - היה לו קסם מיוחד, לולא זה שהיו לו מספר של עונות לא טובות גם יכל להיכנס לרשימה מבחינתי, אוזיל
ומילה על השלישיה הראשונה- כנראה שאת ראמוס שמתי מעל ראול כי ראיתי אותו הרבה יותר זמן, אבל גם ב2007 הייתי חולה עליו.
בכל מקרה, אני ככ מודה על זה שהיה לי את המזל לראות את ריאל מדריד עם שלושתם ובעיקר את ראול כי זה כבר היה בסוף יחסית, הם מייצגים את המועדון מבחינתי.
ולדעתי כל מי שהתחיל לראות כדורגל ולאהוד את ריאל מהתקופה של אחרי ראול (ואם זה אחרי קסיאס אז בכלל) חוץ מזה שהפסיד שחקן ענק הוא גם הפסיד את ההבנה של הדנא של הקבוצה והמועדון הזה, גם אם היינו בשנים פחות מוצלחות וטובות מקצועית
לייק 1
- סאן איקר
- מרסלו
.
.
(בפער) - קרבאחל
- ואלוורדה
- ואסקס
.
.
(רגשות מעורבים) - כריסטיאנו
- ראמוס
- גוטי
.
. - מודריץ’
- קורטואה
- זידאן - התגלמות הכדורגל בעיניי. לא אכפת לי בכלל יעיל לא יעיל, מספרים לא מספרים, אוברייטד או לא. כל דבר אחר שאני רואה מאז שראיתי את זיזו נוגע בכדור בפעם הראשונה - מושווה למה שראיתי אז (ולכן גם תמיד מפסיד בפער).
.
.
. - קרבחאל - שחקן הנשמה המושלם. גם נותן 100% תמיד, גם גדל במועדון, אבל גם עם יכולת אדירה (בשיאו - אחד האנדרייטדים הגדולים, בעיקר מחוץ לאוהדי ריאל אבל לעיתים גם בקרבם). ובניגוד לסמלים רבים אחרים של המועדון - ללא כוכביות שחורות בכלל. אפילו את היכולת הרעה של השנים האחרונות הוא הצליח להשכיח, עם רנסנס מושלם.
- מודריץ’ - קשר ה-50-50 השלם, ואולי הקשר הגדול אי פעם. מתענג על כל דקה נוספת שאנחנו זוכים לצפות בפלא הזה.
- אלונסו - הקשר האחורי האמיתי הראשון אחרי כמעט עשור של חיפושים נואשים - ועוד איזה קשר אחורי. ויותר מזה - מאנטש וקלאס מדהים. נשאר יותר מידיי זמן בליברפול לפני שהגיע אלינו - מקווה מאוד שההיסטוריה לא תחזור על עצמה עכשיו כמאמן.
- ראול - הראשון שגרם לי לקפוץ משמחה כמו ילד מטומטם, וכנראה זה שגרם לי לעשות את זה הכי הרבה אי פעם. תקופה ארוכה מידיי של יכולת בינונית ומטה גרמו לכך שלא נמצא גבוה יותר בדירוג.
- קסיאס - כילד בשכונה אהבתי לשחק יותר כשוער מאשר כשחקן שדה (בשכונה משחקים אלף מול אלף, הסיכוי הכי גבוה לגעת בכדור כל התקפה היה כשוער). האיידול היה בלי צל של ספק סן איקר. מאז למדתי שאדם חכם יודע לצאת מבעיות שפיקח היה נמנע מהן מלכתחילה, ושאפשר להיות שוער גדול גם אם יש לך משחק רגל סביר וגם בלי לעשות דפיקות לב בכל כדור גובה. אבל עם אהבת נעורים אי אפשר להתווכח. חבל רק על כל הלכלוך בסוף, שקשור כמובן גם במוריניו, אבל גם איקר לא חף כאן מאשמה.
- בלינגהאם - הוא כאן רק חצי שנה, אבל לא אכפת לי. הדבר היחידי שאשכרה מזכיר לי את אותו אחד מהמקום הראשון, בלי שום אולי ואבל. וזה בא גם עם מספרים שזיזו היה יכול רק לחלום עליהם. אם משום מה משהו ישתבש כאן חלילה, בגלל פציעה, סכסוך או טמטום אחר - זה יהיה מבחינתי הפספוס הכי גדול בהיסטוריה שלי כאוהד. אם לא - הוא צפוי לעלות בקלות במעלה הדירוג.
- קרלוס - קשה לי לשים את האצבע. אבל המספר המצומצם של פעולות חוזרות, אותן הוא ביצע ברמה הגבוהה ביותר - הפריצות האדירות, כדורי החוץ העוצמתיים, הגליצ’ים, וכמובן הפצצות ברגל שמאל - היו כמו היפנוזה בשבילי, ויכולתי לצפות בהן שוב ושוב. ונקודה חזקה מאוד לזכותו - אני לא זוכר שום דבר רע או תקופה רעה שאני יכול לזקוף לחובתו.
- מקללה - הקשר האחורי השלם ביותר שראיתי בחיי, למרות גודלו הקטן יחסית ולמרות ששיחק בתקופה פחות מתקדמת של כדורגל. אני מנסה שלא לחשוב יותר מידיי מה היה קורה לארון התארים שלנו אילולא פרז היה נפטר ממנו מהר כל-כך.
- מרסלו - למרות הלוק והסגנון המעט גרוטסקי, היה לו טאץ’ אלוהי, כמעט ברמה של הגדול מכולם. הוא כמובן הוסיף לזה אפקטיביות אדירה, והוא היה לפחות 70% מהמכונה שהזינה את החייזר הפורטוגלי שמקדימה. התקופה הארוכה מידיי של סבל עד שהפך למפלצת שהיה, מונעת דירוג גבוה יותר.
- קמאבינגה - לא פטאנזיסטה במובן הפשוט של המילה, אבל מצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש - מה שקשה מאוד לעשות אחרי צפייה אדוקה בכדורגל במשך למעלה מ-20 שנה. אם הדברים יילכו כצפוי, אני צופה לו עתיד מזהיר במיוחד.
- פדה - ע"ע קרבחאל. צפוי לעלות במעלה הדירוג.
מספר תובנות:
- מסתבר שמבחינתי אין משמעות רבה לאורך הפזם במועדון. הרבה מאוד שחקנים ששיחקו כאן ים זמן לא מופיעים ברשימה, ולצידם שחקנים ששיחקו רק 4-5 שנים (זידאן, אלונסו) השאירו עליי חותם משמעותי במיוחד ונמצאים גבוה מאוד בדירוג.
- הרבה מאוד קשרים. לא מפתיע.
- אין לי בלמים ברשימה. אכן תפקיד כפוי טובה, אבל בפועל מה ש"הפיל" את אלה שהיו צריכים להיות ברשימה זה בכלל האופי ולא היכולת המקצועית.
- כמעט ללא חלוצים. סוג של מלכוד 22 - חלוץ טוב חייב להיות חד וישיר במיוחד, מצד שני זה בדיוק מה שהופך אותו למעט משמים בעיניי. הכי קרוב להיכנס (מלבד ראול כמובן) היה רוד.
6 לייקים
אלונסו
מודריץ’
ראול
זיזו
רוד
פפה
מרסלו
ראמוס
רדונדו
היירו
לייק 1
במסיבת עיתונאים לפני רבע גמר ליגת האלופות נגד ליברפול ב-2021, כשאף אחד לא האמין שוויניסיוס ג’וניור יבקיע צמד - אז זינדין זידאן הגן עליו. “גם עליי אמרו שלא כבשתי מספיק שערים - הוא צעיר והוא ישתפר”. זידאן בריאל כבש 12 שערים בכל עונה מהשתיים הראשונות, עשרה בעונה השלישית, שישה בעונה החלשה ב-2004-05 ותשעה בעונה האחרונה בה גם בעט פנדלים פה ושם. על פניו 49 שערים זה לא הרבה. כמובן שהשחקן הטוב בעולם באותם הימים היה מסוגל ליותר, אבל:
-זה לא רק מספר השערים אלא מ-ת-י:
גמר ליגת האלופות - V
חצי גמר ליגת האלופות V - גם ב-2002 וגם ב-2003
-רבע גמר ליגת האלופות V - ב-2004.
-מעבר לכך, אני חושב שהוא שיחק כמו אומן, כל נגיעה בכדור. אני כל כך מתגעגע. כדורגל זה לא רק מתמטיקה.
-אולי גם הכדורגל עובר פה שינוי, פעם גולים היו מלאכתם של החלוצים פחות או יותר. לא חושב גם שהיה שכיח מקרים כמו של גארת’ בייל לדוגמא שהוא לא באמת קשר אלא חצי חלוץ. זו לא אותה עמדה אבל אני לא בוחר בוויניסיוס או רודריגו לעולם לפני זידאן וגם לא לפני לואיס פיגו (הוא התראיין לא מזמן ושאל אם היה לו מקום בריאל הזו ואמר: "אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל וודאי שכן - הייתי השחקן הטוב בעולם אז).
אציין פה שמצד אחד לא נעים לי שלא הזכרתי את דני קרבחאל כי אני מאוד אוהב אותו, וכנ"ל פפה, אבל לא הייתי ‘מוותר’ על אף אחד מאלה שציינתי. כל מי שלא מציין את ראול ברשימה שלו צריך לעשות בדק בית 
משום מה חשבתי שמדובר בשני שחקנים, הנה הרשימה שלי:
- איקר קסיאס
- מרסלו
- מודריץ’
- ראול
- זיזו
- פנומנו
- פפה
- פדה
- קאקה
- ואן דר וארט
עברו פה שחקנים שאני מעריך יותר ופחות, אבל את אלה הכי אהבתי. זיזו ירד בדירוג שלי בגלל קריירת האימון שלו שפגעה לי בהנאה מהכדורגל. קרבחאל לא נכנס כי כמה עונות הוא שיטט על המגרש וירד לי ממנו, לפיגו ובקהאם מעולם לא התחברתי, גם לא לראמוס. עם כריסטיאנו היו לי יחסים מורכבים, הערכתי מאוד את די מריה כשחקן אבל מעולם לא התחברתי לבנאדם.
- ראול
- איקר
- אלונסו
- מודריץ׳
- מרסלו
- זידאן
- פפה
- לוקאס
- קרבחאל
- ארבלואה
לוקאס זה שחקן שלפני כמה שנים לא סבלתי, עם הזמן התאהבתי. ארבלואה תמיד תפסתי כאכבר גבר ואני מתחבר, למרות שמעולם לא התעלה לרמה שתפסתי הגבוהה.
עזוב שחקנים אחרים עכשיו, מעניין אותי דווקא המצ׳אפ מול השניים הבאים (נו…הולנדים) - ואן דר וארט ולא סניידר? ולא רוד?
מפתיע, מה ההסבר?
לא משהו מיוחד, פשוט מאוד אהבתי אותו, ובראייה לאחור גם הערכתי אותו יתר על המידה.
אפילו לא ציינת את ההולנדי הכי טוב מאותה תקופה…
דרנטה?
לייק 1
רובן… לא הבנתי למה מכרו אותו בקיץ 2009. היה יכול להרכיב התקפה אדירה עם קאקה ורונאלדו, והיגוואין חלוץ.
לייק 1
כי כסף, וכי גם ראול עוד היה בקבוצה.
הוא הכניס סכום לא גדול.
בדיעבד זו הייתה טעות למכור אותו. את סניידר עוד הבנתי, הביאו על המשבצת שלו את קאקה.
ראול חלוץ וגם ככה היה שחקן ספסל שנמצא בדמדומי הקריירה, לא מבין את הקשר.
זה בעיקר בעיקר היה עניין של פציעות.
היה ברור לכולם שרובן בריא זה שחקן שאפשר לבנות עליו וסביבו קבוצת על (כפי שאכן עשו בהמשך בבאיירן*), אבל פשוט לא היה אפשר לסמוך עליו שיהיה בריא במשחקים החשובים - וזה הוכח גם בצ’לסי לפנינו, וגם אצלנו. לטעמי עשו החלטה בריאה ונכונה בסה"כ שלא להסתכן ולבנות את הפרויקט שלנו סביב רגלי הזכוכית שלו, הבעיה העיקרית הייתה שלא הביאו תחליף ראוי.
[עריכה: משום מה זכרתי שהיה הפרש גדול יותר בין המכירה של רובן להגעה של רונאלדו בקיץ 2009. בכל מקרה זה לא משנה את שאר הניתוח שלי].
*בבאיירן, אגב, היה שילוב של מזל מבחינת פציעות (או צוות מקצועי ורפואי מוצלח יותר, אם תרצו), והעובדה שהיה להם בצד השני את ריברי הכמעט שקול, שיישא מעט מהנטל ומתשומת הלב.
החתימו את רונאלדו, לא היה צריך לבנות את המשחק סביב רובן. אני מתקשה להיזכר עם מי חילטרנו באגף ימין באותה עונה אבל בטוח שזה לא היה טוב יותר מרובן גם אם היה משחק 50 אחוז מהדקות.
בכל מקרה מדובר בחכמה בדיעבד. לא זוכר שבכיתי על זה יותר מדיי באותו הקיץ.
לייק 1