- סרחיו ראמוס
- כרסטיאנו רונאלדו
- רונאלדו
- אלונסו
- מודריץ’
- מרסלו
- ראול
- זידאן
- בקהאם
- קסיאס
אני אישית לא זוכר את השחקנים האלה בלייב, עדיין לא אהדתי את הקבוצה או שלא הייתי מעורה מספיק. חוץ מזה שכל הזמן אני שומע את השמות הללו וקצת קליפים ביוטיוב אינלי מושג מי הם.
דור, לראול היו כמה עונות טובות וגם כמה עונות לא כל כך. ראול הוא לא אלוהים, וריאל מדריד הייתה לפניו וגם מסתדרת לא רע כמו שאתה רואה גם אחריו. שחקן אהוב אין ספק אבל יש לי הרגשה שהוא קצת פחות קונצנזוס ממה שאתה חושב 
פחות טוב מבנזמה זה בטוח 
אפרופו זה, דור יש לי המלצה בשבילך, אל תפתח דיון ששואל מי הם השחקנים הטובים ביותר של המאה הנוכחית. יש לי הרגשה ששמו של ראול יתחלל.
בהמשך לדיון המרתק שלנו כאן לכבוד יום הבחירות – 11 אוהדים כולל עבדכם הנאמן דור רומנו - הנה תוצאות ביניים (לא נכללת ההצבעה של המשתמש Ramos שראיתי את התגובה שלו רק לאחר מכן). הנה התוצאות - תוצאות האמת! סתם
עלו לא פחות מ-30 שחקנים. ראול הוא זה שנבחר הכי הרבה פעמים כשחקן האהוב – ארבע בחירות, והוא נמצא ברשימה אצל שמונה אוהדים| איקר קסיאס שהופיע שבע פעמים – נבחר שלוש פעמים במקום הראשון| זינדין זידאן שנמצא בשבע רשימות – היה השחקן האהוב פעמיים. מי שעוד נבחרו, פעם אחת כל אחד, לשחקן האהוב, הם רונאלדו-פנומנו (שלוש פעמים הופיע בעשירייה) וצ’אבי אלונסו שהופיע שמונה פעמים בטופ10.
השחקנים שהיו בהכי הרבה רשימות הם – תנו כבוד – ללוקה מודריץ’ ולאגדה מרסלו שכבר לא כאן. שניהם הופיעו עשר פעמים. כריסטיאנו רונאלדו נוכח רק בשש רשימות, בדומה לדני קרבחאל למשל, וסרחיו ראמוס נוכח חמש פעמים – כמו פדה ואלוורדה שאהוב מאוד בסגל הנוכחי, וכמו רוברטו קרלוס. פפה נכלל בארבע רשימות שזה לא רע בכלל, וגם פרננדו היירו.
שחקנים שמפתיע שהופיעו – אוהד – חנן – בחר ברפאל ואן דר וארט. גם אלבארו ארבלואה, קאקה שלבטח לא בלט אצלינו, ובחירות מרגשות כמו נאצ’ו וקאסמירו. גם לקארים בנזמה וקלוד מקאללה קול אחד כמו לגלאקטיקו הראשון לואיס פיגו, וגם ג’וד בלינגהאם הרוויח קול ודורג שביעי אצל אלישע. גם לטוני קרוס קול אחד. אלו שנבחרו פעמיים הם טיבו קורטואה, פרננדו רדונדו, גוטי שחייב לעלות מהספסל, רוד ואן ניסטלרוי ולוקאס ואסקס
2 לייקים
יש מיליוני אוהדים שהתחילו לאהוב את הקבוצה בזכותו ואני מביניהם. כמובן שהוא לא אלוהים. אוי ואבוי מי שהוא לא קונצנזוס אצלו כדמות היסטורית במועדון הזה. ולא אמרתי שהוא היה החלוץ הכי טוב או שחקן ההתקפה הכי טוב. כן אני מודע לזה שהוא דעך משמעותית בגיל 26-27, באמצע עונת הקיירוש, הכל בגלל השיער הארוך. להרגשתי הוא היה שם במשחקים הגדולים בעונת קאפלו ולאחר מכן עם ברנד שוסטר וקצת חואנדה ראמוס - היו עונות לא רעות בכלל. הוא בטח צריך להופיע ולא רפאל ואן דר וארט! 
לייק 1
אם כבר הכל בגלל השיער הקצר, לא? השיער הארוך דווקא עזר.
והיי, בחרתי בראול הרבה לפני ואן דר וארט. היו לי כמה לבטים לגבי המקומות האחרונים. את קאקה עוד אהבתי במילאן ועל המקום האחרון היו כמה שחקנים שהתמודדו, אבל אני מרוצה מהבחירה בואן דר וארט, הייתי כנה עם עצמי.
- קסיאס - הבכי שלו כשלקחנו אליפות אחרי המהפך נגד מיורקה ב2007 גרם לי להתחיל לראות כדורגל ולאהוד את הקבוצה (הכלב שלי היה קרוי על שמו).
- ראמוס - בגלל הווינריות והאהבה שלו למועדון.
- כריסטיאנו - נתן לי המון רגעי אושר לאורך הרבה זמן.
- מרסלו
- היגואין - השחקן שהכי התבאסתי כשעזב.
- פדה
- קרבחאל
- קרוס
- ראול
- ואן ניסטלרוי - אחד החלוצים הגדולים בהיסטוריה.
משימה קשה:
- ראול
- קסיאס (עד ההדלפות והסכסוכים)
- רוברטו קרלוס
- פדה
- קרבאחל
- אלונסו
- כריסטיאנו
- גוטי
- זידאן
- רונאלדו פנומנו
שווים איזכור (מוזמנים להריץ דאחקות )
- קאקה, ראמוס, מודריץ׳, קרוס, נאצ׳ו, ארבלואה, סלגאדו
- פפה, חאמס, קנאברו, מרסלו, ג’וד, ואסקז, סולארי, רודריגו, פיגו, בקהאם, די מאריה
- גראנרו, קאייחון, חסה, באפטיסה
- סיסיניו, מיגל טורס, VDV.
לייק 1
בהחלט אחת המשימות הבלתי אפשריות אבל אצלי:
- קסיאס
- זידאן
- כריסטיאנו
- ראול
- רדונדו
- רונאלדו
- ראמוס
- מרסלו
9 בנזמה - מקאללה
פספסו במעט: קרבחאל, קסימירו, אלונסו, קרוס, פיגו
לייק 1
לכולם זה קשה אבל ננסה איכשהו לפגוע , הלכתי עם הלב בבחירה ואני מאמין שאני אפספס כמה גדולים ואהובים ובכל זאת , בסדר הזה …
1.ראול
2.איקר
3.ר.פנומנו - כי ממנו כל הטירוף הזה התחיל …
4.ראמוס
5.גוטי
6.כריסטיאנו
7.לוקה מודריץ
8.טוני קרוס
9.מרסלו
10.היגוואין - בזמנו היה אחד האהובים עליי
אציין את בקאהם וזיזו שלא נהניתי מהם מספיק
ואת הלגרה שהיה נותן הכל …
את קאסמירו ודני קרבאחל שאני מאוד אוהב
לייק 1
אקדים ואציין כי אמנם התחלתי לאהוד את הקבוצה בגיל 6-7, בתקופת הגלאקטיקוס פחות או יותר, אבל הזכרונות האמיתיים שלי התחילו בערך משנת 2008, לכן הדירוג שלי יהיה בהתאם למה שאני זוכר באמת:
- אלונסו - אמנם בזמן שהתחלתי לאהוד את הקבוצה הפייבוריט היה ראול, אבל שניים-שלושה משחקים במדים שלנו הבהירו לי מצוין שזו האהבה האמיתית שלי.
- ראול.
- סרחיו ראמוס
- לוקה מודריץ’
- מרסלו
- טוני קרוס
- פדה
- קאסמירו
- קרבחאל
- רק כי לא נעים לי ממנו - כריסטיאנו
לא באמת זוכר את זידאן ברמה כמו שאני זוכר והתחברתי לכל שאר הרשימה שלי.
לייק 1
בדובאי בונים פארק שעשועים Real Madrid World
בסוף הכתבה כתוב שפלורנטינו חולם על פארק דומה ליד העיר מדריד.
לייק 1
יש כל מיני עסקים מוזרים שפתחנו לאחרונה, כמו סוכנויות נדלן ואפילו מסעדת המבורגרים במקסיקו שמתכוונים להפוך אותה לרשת.
ראול- מספר 1 לעכשיו ולתמיד, האיש שבזכותו אני אוהד את ריאל מדריד, ולמען האמת אוהב כדורגל בכלל הכול התחיל ממנו. עקבתי אחריו בכל מקום שהלך אחרי ריאל. אחרי שעזב העניין שלי בקבוצה דעך לכמה שנים טובות עד שעלה בחזרה.
סופר סרחיו- האיש פשוט מיוחד אין מה להגיד, שחקן שאתה רוצה אצלך בקבוצה ללא ספק, אש ולהבה.
איקר הקדוש- שמעו היו ימים שבלעדיו ריאל הייתה מפלרטטת עם לסיים בחצי התחתון של הטבלה, לא ראיתי מעולם שוער מציל קבוצה פעם אחר פעם ברמות שלו.
לוקה מג׳ק- כספית בדמות אדם, משחרר הלחץ הטוב בהיסטוריה ושחקן נשמה אמיתי, שחקן שכיף לאהוב, גומע כל רגע שנשאר.
מרסלו- מהפך! השחקן שכל כל שנאתי בתחילת הדרך השתדרג להיות אחד מעושי המשחק הטובים בעולם, וכל זה מעמדת המגן השמאלי. תוסיפו מנה נכבדת של קסם ברזילאי וקיבלתם אגדה שהייתה באמת.
דני- הרנסנס העונה כל כך משמח, אין ראוי ממנו, לב מליבה של ריאל מדריד האיש.
רוברטו קרלוס- מכונה, חרש את האגף שנים ותמיד ידעת שאתה מכוסה מכל הכיוונים איתו.
זיזו- תמיד חשבתי שהיה צריך להוציא יותר מהכישרון שלו והייתה לו נטייה להיעלם לעיתים, אבל הוא תמצית הכדורגל, הדרך שבה הוא שיחק את המשחק היא שירה בתנועה.
פפה- טיטאן בהגנה ואנדרייטד ענק, מבחינת בלם נטו הוא הטוב שראיתי בריאל.
קאסמירו- שומר הראש האולטימטיבי, אחרי שנים שחונות בא לעשות לנו סדר בקישור ההגנתי ועשה זאת בצורה הכי טובה שיש.
אזכור של כבוד- אוזיל, בייל, פיגו, כריסטיאנו, אלונסו, פדה, ג׳וד , קרוס, בקהאם.
4 לייקים
אני די נגד דירוגים
וגם ראול ואז כל השאר וכו’
אבל
מפתיע אותי שהרבה יוזרים שאני די זוכר מה הם כתבו על קרוס פתאום כוללים אותו בעשירייה שלהם
לא ממש באותה הנשימה אבל אני יכול להגיד לך שאת רונאלדו-פנומנו למדתי להעריך יותר קצת בדיעבד. כילד התלהבתי שהגיע מלך המונדיאל וכמובן שעל היכולת האישית שלו אין על מה לדבר. אבל מבחינתי הוא גנב את הפוקוס לראול ואני לא רוצה להגיד באשמתו הישירה אבל ב-2004 ראול נעלם כלא היה. מעניין כמה זמן הפורום יחזיק מעמד ומי ימשיך פה לנצח כמוני ואם נדרג בעוד ארבע-חמש שנים איפה יהיה ג’וד בלינגהאם וכן הלאה. מאוד-מאוד-מאוד אוהב את דני קרבחאל וגם את גוטי ופפה אבל לא הצלחתי להכניס אותם בעשירייה. אומרים שגוטי טוב כשהוא עולה מהספסל, הוא יבין…
זוכרים למה האחד במרץ הוא מיוחד? אתם הייתם יודעים? - אז, לפני ארבע שנים - ריאל מדריד של זינדין זידאן ניצחה 0:2 את ברצלונה בקלאסיקו הגדול בסנטיאגו ברנבאו (רגע לפני שהעולם נעצר בגלל הקורונה) וחזרה למקום הראשון. זה היה ניצחון ראשון של ריאל בקלאסיקו אחרי שלוש וחצי שנים לצערינו (2016/17, 2017/18 ו-2018/19), והראשון בסנטיאגו ברנבאו מאז 2014/15 - יותר מדי זמן.
זו הפעם האחרונה שלי בסנטיאגו ברנבאו, לא ארחיב יותר מדי, מעבר לכך שאני מתחרט שלא הייתי ביותר משחקים בשנים הגדולות של כריסטיאנו רונאלדו וכדומה וכמובן במסע המטורף לגביע ה-14. אני מאוד כועס על עצמי על כך. התחננתי לחבר טוב שיצטרף אליי לגמר נגד ליברפול והחבר הכי טוב הצבתי לו תנאי למסיבת רווקים ברומניה - לא סמוך לגמר. הטיול למדריד כלל גם רגע פחות נעים עם ההפסד 2:1 למנצ’סטר סיטי בשמינית הגמר אבל למזלנו הבאסה לא השתלטה על הקבוצה. מקווה לחזור בשנה הבאה, אולי עם קיליאן אמבפה. צרחתי SSUUII בדקה האחרונה בגול של מריאנו דיאס והורדתי חולצה כמו דביל והספרדים ממש צחקו - הרי ירד גשם והיה קר.
כמו כל דבר בחיים גם בכדורגל ‘הולך לי קשה’. בקלאסיקו הראשון הביתי, עוד עם כריסטיאנו רונאלדו שהפעם היה רק ביציע - ראיתי תבוסה בטיול של יום הולדת 25, אבל הפעם סגרתי חשבון.
בחזרה למשחק עצמו, כמה נקודות:
-זו הייתה עונה עם כדורגל אפל, כמובן גם שאדן הזאר היה פצוע - אבל אותו משחק היה ברמה גבוהה מהצד שלנו.
-שני שחקנים שכבר שלחו לפנסיה ובאמת הפסיקו לשחק - מרסלו היה מצוין אפילו בהגנה ואני זוכר אותו חוגג אחרי חילוץ מעולה מול ליאו מסי, וגם איסקו שהיה אחראי על הברק.
-הכובשים: ויניסיוס ג’וניור אחרי שטוני קרוס סימן לו לנוע לעומק וג’רארד פיקה ככה נגע בו הכדור והתערב - וכמובן מריאנו דיאס שעלה מהספסל כדי להרביץ ולמשוך זמן ואשכרה לקח את סמואל אומטיטי לטיול וסיים כמו גדול - שמחתי בשבילו.
-משחק שמציין את הכוח של ריאל מדריד בבית באותה עונה עם מאזן מעולה של 15-4-0, וכמובן הגנת הברזל. טיבו קורטואה לא ספג בקלאסיקוס וגם לא במשחקי הדרבי. האליפות האחרונה של זינדין זידאן.
-גם אז פדה ואלוורדה שיחק חצי כנף ימין-חצי באמצע ולוקה מודריץ’ פתח על הספסל.
נשיונל ג’יאוגרפיק יעלו סרט בקרוב על הברנבאו המחודש, בו יציגו את האיצטדיון כהשראה מהקוליסאום כמרכז תרבות רב תחומי.
בינתיים נסגרו הופעות לא מעטות באיצטדיון שלחלקן כבר אזלו הכרטיסים, משחקי NFL ועוד.
אני עדיין לא הבנתי כמה יכנס לריאל מדריד מכל זה, נחכה לדוחות הרשמיים.
2 לייקים
