בטח שמתם לב ש...גירסת ריאל מדריד

Raulito-7 · 4 באוקטובר,‏ 2018,‏ 3:56am

יצא לי לחשוב על זה לאחרונה ולהשוות בין ההרגשה שלי אחרי שראול עזב(עבורי הוא תמיד יהיה הגדול מכולם) לעומת המצב היום עם עזיבת כריסטיאנו(ללא ספק הוא מספר2 שלי כשחקן מועדף). ואחרי חודש ומשהו בעונה כשהכדורגל רץ ואין גולים וכמובן שמתגעגעים אליו.

במקרה של ראול כמובן שזו הייתה מכה רגשית שאין לה תרופה ומה גם שהייתי צעיר יותר. כמה רציתי שהוא יפרוש ויעביר קריירה שלמה בריאל, מה גם שלא הוגן שהוא סיים ככה כשהוא פצוע ולא יכלו להיפרד ממנו. מצד שני מה שריכך את הכאפה זו האמונה הברורה שלי במוריניו ובקבוצה שיש, גם כשקיבלנו חמישייה ארורה אז - כאילו על הקבוצה הזו היה כתוב “קבוצה מנצחת”.

לגבי כריסטיאנו אז גם יש מימד רגשי והתחברתי אליו, לגולים ולסגנון ולהכל, המון חולצות, וכמובן שיש כאן חיסרון מקצועי עצום. חסרים 50 גולים בעונה. ידעתי שיבוא היום והוא יילך אך לא הרגע, לא יחד עם זידאן. עוד לא. אמנם ראול עשה עונות יפות בשאלקה אבל ברור שההפסד המקצועי היה נמוך. וריאל מדריד מודל 2019 היא…קבוצה שברירית.

Raulito-7 · 5 באוקטובר,‏ 2018,‏ 6:44pm

https://www.instagram.com/p/Boj6I1BnR3b/?taken-by=sergioramos

סרחיו ראמוס ממשיך להתאמן על בעיטות חופשיות. לא שיש שאלה לגבי הבועט, אם אנחנו ולופטגי נרצה בכך או שלא, אבל הוא כן מנסה כנראה לשפר את הדעה הרווחת שלנו. וכשזה מצליח פעם ב…אז כמובן שיש וידאו. ראמוס סובב נהדר מעל החומה(דמה) וכמובן תייג גם את שוער טיבו קורטואה שחטף ממנו. ראמוס כתב - כשהכביש נהיה חזק וקשה - “צריך לדחוף חזק יותר. מוכן בגדול לקראת מחר”(ועקיצה לשוער שלנו - ‘טיבו, תעשה מה שאתה יכול’).
מה שיפה - זה לא נעצר שם. חאמס רודריגס הגיב - ‘אחי, זה יפה, אבל אני תמיד ניצחתי אותך, אתה חייב לי התערבות!’, וראמוס לא נשאר חייב - “אחי, כרגע אין לך הוכחות אז זו מילה שלי נגד מילה שלך…מקווה שנתראה בקרוב ותראה מה אתה מסוגל, פחות ‘בלה בלה בלה’. שמור על עצמך אחי ובהצלחה”.

whykds · 8 באוקטובר,‏ 2018,‏ 5:18pm

קרים בנזמה מועמד לכדור הזהב!

https://twitter.com/francefootball/status/1049182726551687169?s=09

כבר לא נשארה מספיק דעת לגנוב.

ys26 · 9 באוקטובר,‏ 2018,‏ 1:06am

בזמנו מוריניו כינה אותו ‘החתול’. אין הגדרה טובה מזו. איכשהו הוא תמיד נוחת עם הרגליים על הקרקע. השרלטן הגדול בהיסטוריה של המשחק.

KB9 · 22 באוקטובר,‏ 2018,‏ 8:31am

אוראל גרינפלד ישפוט מחר בברנבאו. גאווה ישראלית.

זה מעולה:

https://twitter.com/CoopSport/status/1054355629589041152

Raulito-7 · 22 באוקטובר,‏ 2018,‏ 10:48am

לפני 18 שנה ריאל מדריד יצאה לקלאסיקו הראשון של עונת 2000/01 והתארחה בקאמפ-נואו. זה היה המשחק בו לואיס פיגו חזר לראשונה לקאמפ-נואו אחרי המעבר הסנסציוני לריאל מדריד. להגיד שהוא התקבל בשנאה ענקית זה אנדרסטייטמנט. השלט של ברצלונה שבלט אז היה - “אנחנו שונאים אותך כל-כך כי אהבנו אותנו כל-כך”. במשחק עצמו ריאל לא הייתה במיטבה והפסידה 2:0 כשלברצלונה כובשים לואיס אנריקה וסימאו, שער בכל מחצית. לואיס פיגו קיבל שמירה צמודה מפויול הצעיר שעמד במשימה בהצלחה. הוידאו - למזכוסיטים.

שני דברים עיקריים יש לי להגיד על המשחק הזה:

אני לא זוכר שחקן שהתקבל בשנאה כל-כך גדולה וגם פיגו עצמו היה בהלם, בכל מיני ראיונות במרוצת השנים הוא אמר שהוא מצד אחד מבין את הצער של הקהל ומצד שני “פרופורציות, זה רק ספורט” ושזה היה אפילו מסוכן ברמה הבטחונית.
כמיטב קלאסיקו, קבוצת הבית היא הפייבוריטית, זוהי דעתי והמספרים ההיסטוריים מוכיחים זאת. ומצד שני אין ספק שריאל מדריד של אותה עונה, עם הפיצ’יצ’י ראול, פיגו קיצוני הסופי שהיה חצי התקפה, גוטי בעונת שיא של הבקעות, הרכש המצוין קלוד מקאללה, רוברטו קרלוס ועוד ועוד - הייתה קבוצה טובה יותר. ועדיין, גם ‘בגומלין’ בברנבאו זה נגמר ב-2:2 תוצרת ראול וריבאלדו.
השורה התחתונה שלי: אם ניקח בחשבון את 2000-2004, ברצלונה הייתה קבוצה פחות טובה מריאל אבל התמודדה איתנו נפלא בקלאסיקוס, כולל ב-2002/03 כששני המשחקים הסתיימו בתיקו. התחושה שלי היא תמיד שהם הגיעו למשחקים האלה יותר רעבים ומוכנים, ואנחנו לא הצלחנו לעשות את זה כשהיינו אנדרדוג.

דבר אחרון, אין ספק שזה הזוי שליאו מסי ‘מצרף’ לכריסטיאנו ויחמיץ את הקלאסיקו הנוכחי, זה יהיה מוזר לראות קלאסיקו בלעדיהם, לראשונה מאז 2007(ריאל ניצחה 1:0 בדצמבר, שער של ג’וליו בפטיסטה). אבל עם כל הכבוד, אני מתגעגע באותה המידה לשני שחקנים אחרים שסימלו את הצד היפה ביריבות הזו. הקפטנים, הסמלים, הקלאסיים, הג’נטלמנטים, ראול ופויול. תמונה גדולה ממשחק שחור.

Raulito-7 · 24 באוקטובר,‏ 2018,‏ 8:08am

זמן נוסטלגיה: היירו, ראול, איקר או ראמוס - מי הקפטן המועדף עליכם?

בדף האינסטגרם של ה-AS העלו שאלה מעניינת בניחוח העבר, ככה בלי הודעה מוקדמת: פרננדו היירו , ראול גונזאלס , איקר קסיאס או סרחיו ראמוס . מיהו הקפטן הגדול ביותר שראיתם בריאל מדריד? האמת, נעים להיזכר, ורק מקריאת השמות עוברת בנו צמרמורת. כמובן שמדובר בסקר סובייקטיב לחלוטין ומעבר להעדפה אישית או מספרים ונתונים, אפשר לציין שיש מעין שתי קבוצות: היירו וראמוס הם הקפטנים היותר ‘רעים’ במובן החיובי של המילה, הדורסניים, אלה שכביכול ‘יעיפו נעל בחדר ההלבשה’ לעומת ראול ואיקר המתונים יותר. באופן מדהים, אפשר לשרטט את אותו מסלול היירו-ראול-איקר-ראמוס גם בריאל מדריד וגם בנבחרת ספרד.

שיעור היסטוריה. לא פחות מ-29 שחקנים היו הקפטנים הרשמיים של ריאל מדריד לאורך השנים. הראשון היה ארתור ג’ונסון שענד את הסרט במשך שנה אחת, 1901-1902. סנטיאגו ברנבאו הגדול ענד את הסרט בין 1915 ועד 1921. חואן ראמון סאוטו, הקשר ממקסיקו, היה הקפטן ‘הזר’ הראשון בהיסטוריה של ריאל. הוא שיחק בקבוצה 11 שנה והיה קפטן במשך שנתיים, 1942-1944. לפני שנות ה-40 זהות הקפטן השתנתה בערך כל שנתיים. פאקו חנטו ענד את הסרט במשך תשע שנים, מ-1962 עד 1971 - פרק הזמן הארוך ביותר.

פרננדו היירו - עם פרישתו של מנולו סאנצ’יז הגדול הוא מונה לקפטן בקיץ 2001. זכה להניף בסיום אותה עונה את גביע ליגת האלופות בעונת המאה של המועדון. היירו היה קפטן מאיים עם כוח הרתעה, כלפי פנים וכלפי חוץ, ‘על פיו יישק דבר’ בחדר ההלבשה ויש האומרים שהיה מדבר יותר מדל-בוסקה ואף שחקן יריב לא רצה להסתבך איתו. העיניים המאיימות היו מפחידות גם את השופטים. תשאלו את אנלקה מה קורה אם אתה לא מוצא חן בעיני פרננדו היירו. הוא רשם 89 משחקים עם סרט הקפטן והניף גם את הסופר-קאפ האירופי והגביע הבן-יבשתי והסופר-קופה הספרדי. “הקפטן של הקפטנים” אמר עליו ראול, וזה מסביר הכל. וככה לא נפרדים מקפטן…מ-2001 עד 2003 רשם 89 משחקים כקפטן ריאל וכמובן היה גם קפטן נבחרת ספרד.

ראול גונזאלס - סרט הקפטן הועבר אליו רשמית בקיץ 2003 לאחר עזיבתו של פרננדו היירו. עוד מ-1998/99 היה הקפטן השני של הקבוצה. הוא היה הקפטן של הקבוצה במשך שבע שנים, עד סיום עונת 2009/10. זכה עם הקבוצה בשתי אליפויות ספרד וטיפס לפסל הסיבלס אך לא זכה להרים את הגביע עם האזניים הגדולות, כי הגביע האחרון היה בעונת 2001/02. הקבוצה עברה שינויים גדולים מאוד באותו הקיץ כשהיירו עזב ואיתו גם דל-בוסקה וכמובן מקאללה שנמכר לצ’לסי, וכוכבו של ראול דעך. היה לו חלק חשוב מאוד בפן המנטאלי ובגולים מכריעים באליפות של קאפלו, ואנחנו נזכור את המשפט לאחר ההפסד לסביליה עם המבט לקאמפ-נואו - “עם החולצה הזו אני תמיד עולה למגרש כדי לנצח”, וגם את הדירבון והטירוף באותו קלאסיקו כשאמר לאיקר לפני הפנדל של אטו - ‘אתה הודף את זה’.

אם בוטראגיניו אמר - “ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול” מה עוד אפשר לומר? הוא תמיד שמר על ג’נטלמניות ואצילות, פירגן ליריבים, לא היה חלק משערוריות או מהמלחמה המלוכלכת נגד ברצלונה. כמובן שראול היה גם קפטן נבחרת ספרד כבר מ-2002 לאחר פרישתו של היירו. היה הקפטן הבכיר במשך 305 משחקים מ-2003 ואילך ועוד קודם לכן ענד את הסרט בנסיבות אחרות. רגע לפני גומלין שמינית גמר הצ’מפיונס כשריאל המריאה למשחק נגד ארסנל, ראול הגיב לדבריו של רונאלדו שאמר שהוא לא מרגיש בנוח בברנבאו ושוקל לעזוב - “אנחנו נמצאים לפני משחק כל-כך חשוב ויש כאן שחקן אחד שחושב על עצמו. אנחנו צריכים את רונאלדו”.

איקר קסיאס - ירש את סרט הקפטן מראול הן בריאל מדריד(מקיץ 2010) והן בנבחרת ספרד(אוקטובר 2006), וזכה להניף את כל הגביעים של הנבחרת בתקופת הזהב שלה: יורו-מונדיאל-יורו ואחרי גמר המונדיאל ב-2010 פרץ בבכי, וכך היה גם עם גביע הדסימה, גביע אירופה העשירי, עוד לפני שריקת הסיום. איקר סבל מביקורות לא נעימות בזמן שכיהן כקפטן. ראשית משום שלמען נבחרת ספרד הוא שיפר משמעותית את היחסים עם שחקני ברצלונה ולעתים החלפת החולצות והמחמאות היו נראות כאובר-ריספקט, ושנית על כך שירד בכושרו ב-2012/13 וזכה למקלחת קרה ממוריניו כשסופסל ואז נפצע. בהמשך עבר חתול שחור ביניהם ויש המאשימים את איקר בכך שהדליף הרכבים ומידע נוסף מחדר ההלבשה לחברתו שהיום היא אם ילדיו, הכתבת ושדרית הקווים שרה קרבונרו.

קשה ולא הוגן לומר על שחקן שהיה תמיד היציב ביותר במדי ריאל מדריד - ‘סאן איקר’, לא? שהוא לא היה קפטן מתאים. הוא ווינר, ספורטאי אמיתי, מודל לחיקוי, אסור לפקפק במחוייבותו ואהבתו לריאל מדריד, והדמעות במסיבת העיתונאים בה הודיע על עזיבה - לא הפסיקו לזלוג, לא ממנו ולא ממכם. מצד שני, קיימת קצת אכזבה. איקר ענד את הסרט ב-207 משחקים מ-2010 ואילך וקודם לכן מיעט לקבל את הסרט היות והקפטן השני אחרי ראול היה גוטי.

סרחיו ראמוס - ירש את איקר הן בריאל מדריד והן בנבחרת. בקיץ 2015 ניהל משא ומתן ארוך, קשה ומכוער עם הקבוצה על הארכת חוזהו עד שחתם עד 2020 מה שהוריד קצת מנקודות הזכות שלו. אסור לשכוח שריאל מדריד ‘גידלה אותו’ במובן מסוים. איקר הבטיח לראמוס שייתן לו להניף את גביע האלופות הבא(בגמר הדסימה), אבל ראמוס לא היה זקוק לעזרתו. הקפטן הראשון בהיסטוריה שמניף שלוש פעמים ברציפות את גביע האלופות, ובסה"כ הניף תשעה תארים בתקופתו - ונקווה שהעשירי בדרך.

אין ספק שגם ראמוס מסמל את ריאל מדריד. הולך עם סרט הקפטן ועם חזה נפוח, ואנחנו זוכרים איך חגג את שער הניצחון על בארסה בקלאסיקו בברנבאו ב-2013 כשהוא פושט את הסרט מזרועו ומצביע על הסמל. לא פעם שאנן, מעצבן, חושב שהניצחון יגיע לבד, מאבד את הראש. ומנגד - ווינר אמיתי, מגיע אחרת למשחקי ליגת האלופות ואחד שעבר הכל בכדורגל והכל ‘עובר לידו’. הלך וצבר כוח עצום בחדר ההלבשה ולא חשש לצאת נגד כריסטיאנו בתקשורת פה ושם כשהרגיש שרונאלדו מגזים. יש לראמוס רזומה מדהים של גולים מכריעים ותארים וגם אמירות שנויות במחלוקת. אחד ממשפטיו החזקים ביותר - “הסמל הזה לא מנצח משחקים לבד אבל הוא גורם לנו תמיד לרצות לנצח”. ראמוס רשם 141 משחקים כקפטן מאז 2015. כמובן שענד את הסרט גם ב-2012/13 ועוד קודם במשחקים בהם איקר נעדר.

הבחירה שלי, בקצרה: קודם כל איקר במקום האחרון מבין הארבעה. גם כי אלה שמות ענק וגם משום שהוא איכזב. אני מכור לראול אבל בתקופתו הוא מאוד רצה ולא יכל ואולי אי-אפשר לנתק בין הסרט לבין היכולת המקצועית. הערצתי את היירו אבל הוא היה רק שנתיים, וקשה לבחור בראמוס. בקיצור, לא בוחר מבין השלושה, מקווה שכן יתעורר דיון.

ys26 · 24 באוקטובר,‏ 2018,‏ 8:38am

קשה לומר מי הטוב ביותר. מבחינת מנהיגות חיובית על המגרש ומחוצה לו,ראול לוקח בהליכה, בטח את ראמוס וקסיאס.
אבל מבחינתי,ואני בטוח שזו לא תהיה הדעה הכי פופולרית פה, ראמוס מסמל את ריאל מדריד יותר מכולם.
ריאל שרחוקה מלהיות מושלמת. לחוצה,עצבנית,לעיתים מאבדת את הראש לעיתים חסרת אחריות. כזו שבעשרה שחקנים תשווה מול ברצלונה תחפש את הניצחון ותקבל גול מיותר בצד השני.
אבל מאידך אף פעם לא מוותרת. תמיד מרגשת, גם כשהכל נראה אבוד, בדקה ה90 בקאמפ נואו או בזמן פציעות בליסבון. עם הלב,עם הנשמה,עם הסטופקס לרגל של מסי או כף היד לפנים של פויול - סרחיו ראמוס הוא ריאל מדריד.

Raulito-7 · 25 באוקטובר,‏ 2018,‏ 2:11pm

ברוח הקלאסיקו הממשמש ובא:
בדיוק לפני 4 שנים:: ריאל מדריד של אנצ’לוטי מארחת את בארסה לקלאסיקו הגדול הראשון באותה העונה(מחזור תשיעי), אליו הגיעה במרחק 4 נקודות מהקבוצה של לואיס אנריקה אצלה רשם לואיס סוארס את הבכורה. ריאל, נקלעת לפיגור מוקדם מרגלי ניימאר ומבצעת מהפך גדול בדרך לניצחון 3:1 מרשים, בתקופת רצף הנצחונות הבלתי-נגמר. כריסטיאנו השווה בפנדל, בנזמה היה חתום על ה-3:1 אחרי בישול של חאמס ומתפרצת לתפארת, אבל הרגע המרגש היה השער השני:
פפה המדרידיסימו הלוחם נוגח לרשת עם כל הלב, עם כל הנשמה(אחרי כדור קרן), וחוגג בטירוף עם הקהל ומסמן ‘10’ עם האצבעות - לה-דסימה, עשרה גביעי אירופה. זה גם היה הניצחון האחרון של ריאל מדריד על בארסה בברנבאו - אחר-כך הגיעו הפסדים ברצף. זה גם היה הניצחון היחיד של אנצ’לוטי בליגה על קבוצה גדולה. “זאת אלופת אירופה”, כתבו במארקה על ריאל שלראשונה מזה 20 שנה מחקה פיגור בקלאסיקו בדרך לניצחון. ב-AS סיכמו: ¡Así, así, así gana el Madrid!

הרכבים:

ריאל מדריד: איקר קסיאס(C); דני קרבחאל, סרחיו ראמוס, פפה, מרסלו; חאמס רודריגס, טוני קרוס, לוקה מודריץ’(אלבארו ארבלואה, 89), איסקו(יירמאנדי, 83’) כריסטיאנו רונאלדו וקארים בנזמה(סמי קדירה, 86’)

ברצלונה: קלאודיו בראבו; דניאל אלבס, ג’רארד פיקה, חאבייר מסצ’ראנו, ז’רמי מאתייה; בוסקטס, צ’אבי(איבן רקיטיץ, 72’), אינייסטה(סרחיו רוברטו, 72’); מסי, ניימאר ולואיס סוארז(פדרו, 69)

הסיקור המלא באתר| תקציר המשחק| כותרות העיתונים לאחר המשחק|

Raulito-7 · 1 בנובמבר,‏ 2018,‏ 4:01pm

את טור הדיעה לקלאסיקו הנוכחי פתחתי עם המשפט של ראול - “עם החולצה הזו אני תמיד עולה למגרש כדי לנצח”, ומצאתי מעט קווים מקבילים בין הקלאסיקו הנוכחי לבין הקלאסיקו לפני עשור בו ריאל התייצבה בהרכב חסר ועם מאמן חדש על הקווים מול האימפריה של פפ גוארדיולה. כמובן שזה נכתב לפני הביזיון. זה שלח אותי לראות את התקציר ולהיזכר. קודם כל הקבוצה ההיא עשתה כמיטב יכולתה ובטח לא התבזתה גם אם בארסה שכבה לנו על השער, ובכל-זאת, כמה דברים:

המשולש ראול-איקר-גוטי, אני חושב שכל מילה מיותרת. אבל בגדול: הם עלו לקלאסיקו באמונה שלמה שאפשר לנצח. ואני מפרט:
ראול: רוב המשחק הוא התרוצץ, ונגע בכדור אולי פעמיים בחצי של ברצלונה. בשתיהן הוא השאיר שני שחקנים מול שוער - דרנטה וגם מיגל פאלנקה הקאנטרו, זוכרים(?). ושלא נדבר על התורה שהרביץ באיקר - ‘אתה הודף את הפנדל!’. סמיילי משתחווה.
איקר קסיאס: השוער הטוב בעולם, מה עוד אפשר להגיד. הודף הכל. מכל זווית, לא משנה מי השחקן. אפס טעויות. חומה בצורה.
מיצ’ל סאלגדו: כבר היה ‘בא בימים’, את המהירות איבד לפני איזה 4-5 שנים, אבל כמה לב ונשמה, השאיר את הדם על המגרש. הלוואי וראמוס ו-ואראן היו משחקים עם חלק מהתשוקה שלו. וברור שהוא השתחל להרכב הזה בטעות.
רשימת הנעדרים שלנו למשחק הזה: אריאן רובן(מורחק), מרסלו(מושעה), מיגל טורס(פצוע), פצועים ארוכי טווח: רוד ואן-ניסטלרוי ומהמאדו דיארה. וכל זה לא היווה תירוץ.
הפסדנו במשחק אבל נלחמנו, לא התבזינו. אחרי הפסד כזה אתה מתוסכל ומבואס אבל גאה ועצוב עם השחקנים האלה שאתה כל-כך אוהב. והקבוצה החלה רצף מדהים עם חואנדה ראמוס ולא הפסידה בסיבוב שלם עד לקלאסיקו הבא. בואו נראה את השחקנים שיש היום עושים משהו דומה…

אני מצרף כאן משפט שאמר מוריניו על קלאסיקו אחר - אחרי המאניטה הקשה בקאמפ-נואו ב-2010/11 הוא נכנס לחדר ההלבשה וראה שחקנים שבורים. הוא אמר להם שלמחרת הוא מבטל את אימון הבוקר שתוכנן אבל מבקש מהשחקנים לא להישאר בבית. “תצאו החוצה, תבלו עם המשפחות, אל תסתגרו ותתכנסו בתוך עצמכם. תהיו גאים. אנחנו עוד נצליח”.

Santi_Yago · 2 בנובמבר,‏ 2018,‏ 7:45pm

football leaks מוציאים מידע חדש ובין היתר מפורסם ששחקן שזכה בכמה גביעי ליגת אלופות נכשל בבדיקת סמים. השחקן מוגדר ככוכב עולמי אבל עוד לא פרסמו את השם. כולם בטוחים שמדובר בשחקן שלנו כי זכינו 4 פעמים בשנים האחרונות. נחכה שהשם ייצא ונקווה שלא מדובר בשחקן שלנו.

whykds · 2 בנובמבר,‏ 2018,‏ 8:06pm

זה ההסבר הכי טוב עד כה ליכולת של נאצ׳ו

Raulito-7 · 5 בנובמבר,‏ 2018,‏ 8:49am

כמה דברים על קצה המזלג:

https://twitter.com/ToniKroos/status/1059077917265850369

@KB9 תברר לנו את העניין.
טוני קרוס עם ציוץ הזוי בטוויטר לאחר המשחק נגד ויאדוליד - ניצחנו משחק ליגה אתמול. לא ברור אם לצחוק או לבכות[ובספרדית זה נשמע יותר טוב].

הופעה מס’ 150 ללוקאס ואסקס הוא כבר ידע תקופות הרבה יותר טובות בעבר, העונה יש לו רק בישול אחד בלבד ב-14 משחקים(בליגת האלופות נגד פלזן) ועדיין: ציון דרך מרגש ל לוקאס ואסקס (“מגן על החולצה. החלום מקבוצת הילדים, כשהצטרפתי לריאל מדרידC - הפך למציאות”). עם משחקו ה-150 במדי ריאל מדריד כשעלה כמחליף מול ויאדוליד. לאחר המשחק, כמיטב המסורת, כשנכנס לחדר ההלבשה חיכתה לו הפתעה כשהנשיא פרס והקפטן ראמוס העניקו לו חולצה מיוחדת.

אפשר להגיד הרבה דברים על לוקאס ואסקס, שחזר הביתה בזכותו של רפא בניטס שצירף אותו מאספניול והעדיף אותו בהיררכיה ע"ח דניס צ’רישב, ופרח במיוחד תחת זינדין זידאן. הוא היה מעין ‘השחקן ה-12’ ולא לחינם היה בסגל נבחרת ספרד ביורו 2016 ובמונדיאל האחרון. חלוקת ההופעות לפי מפעלים: 101 משחקי ליגה, 29 בליגת האלופות, 11 בגביע המלך, 4 במונדיאליטו, 3 בסופר-קאפ האירופי ועוד 2 הופעות בסופר-קופה הספרדי. בעונה שעברה רשם מספר שיא של 53 הופעות, יותר מכל שחקן אחר בריאל מדריד. עד היום הוא כבש 16 שערים(מחציתם בעונה שעברה, הטובה בקריירה שלו), ובישל עוד 36. אנחנו נזכור את הבישול לאסנסיו בחצי גמר הצ’מפיונס אשתקד, וגם את הפנדל המרגש בגמר נגד אתלטיקו ב-2015/16. החוזה שלו מסתיים רק ב-2021 ולוקאס מקווה להמשיך לייצר עוד רגעים.

נפרדים עד חודש דצמבר: ריאל מדריד יוצאת לארבעה משחקי חוץ רצופים ותחזור למקדש רק בחודש הבא: פלזן מחכה לנו ביום רביעי ואחר-כך נתארח בבלאידוס של סלטה לפני פגרת הנבחרות(יום ראשון). ב-24 בנובמבר, יום שבת, ריאל תתארח אצל אייבר, וביום שלישי ה-27 בנובמבר היא מגיעה לאולימפיקו של רומא.

סולארי מספר מה אמר לויניסיוס לפני החילוף - “תעשה מה שאתה יודע, תעז, וגם אמרתי לו ‘תעשה הגנה’ כי את זה צריך להזכיר לו”. ויניסיוס עצמו העלה פוסט ברשתות החברתיות עם תמונה שלו בחגיגות והוא משנן את המשפט הידוע - Hasta El Final - Vamos Real.
את כל התגובות מהמשחק נגד ויאדוליד תוכלו לקרוא כאן אבל מי שסחט את מרבית תשומת הלב חוץ מ-‘נאום הגאווה’ המטופש של ראמוס, הוא המגן השמאלי רגילון שבמארקה כתבו על היכולת הנהדרת שלו. “שלוש נקודות בברנבאו זה חייב להיות טבעי”, וגילה עוד משהו - “התרגשתי מהופעת הבכורה שלי בליגת האלופות עם ריאל מדריד אבל העובדה שהפסדנו בצסק"א זה הרגיש לי כמו קוץ בתחת, זה ישב עלי”.

ימי הולדת השבוע - גוטי חגג 42 ביום רביעי. חמום מוח, מעצבן, עצלן, לא יציב, אבל מדרידיסטה גאה, גאון, ושחקן שמסוגל להעמיד את החלוץ מול השער מכל בלטה במגרש; וגם לואיס פיגו שחגג 46. אחד מגדולי הקשרים ששיחקו את המשחק והאיש שפתח את עידן הגלאקטיקוס.

ודבר אחרון: ‘ריאל מדריד של ה-La Novena’ - שימו לב כמה מהשחקנים ששיחקו בגמר ליגת האלופות נגד באייר לברקוזן מצאו את מקומם על הספסל. כמובן שזידאן בחוד החנית של הרשימה, גוטי גם כן אימן את קבוצת הילדים, ראול עושה את צעדיו הראשונים באימון, סולארי הוא המאמן הנוכחי שלנו אחרי תקופה בקסטיליה…וכמובן שיש כאלה שמחפשים את עצמם ‘בשדות זרים’, כמו היירו שאימן את נבחרת ספרד, אלברט סלאדס שאימן את הצעירה והיה עוזרו של לופטגי, אפילו מקאללה, מוניטיס, אייטור קראנקה ואחרים.

KB9 · 5 בנובמבר,‏ 2018,‏ 12:30pm

קרוס בדרך כלל לא שם לב לזוטות כמו ניצחונות במשחקים, אתמול במקרה סיפרו לו והוא רצה לשתף את כולנו.

ys26 · 5 בנובמבר,‏ 2018,‏ 8:07pm

לא יודע אם הציוץ הזה מצחיק אותי או מעצבן אותי. במיוחד שזה בא מאחד השחקנים הכי “זרקנים” בסגל…

Raulito-7 · 9 בנובמבר,‏ 2018,‏ 4:54pm

איזה מרגש: שבועיים אחרי יום הולדתו ה-26, פירסם אלבארו מוראטה הגאה את המתנה המיוחדת ביותר עבורו - חולצה של האליל שלו ראול גונזאלס מעונתו האחרונה בלבן, עם הקדשה אישית כמובן - “לידידי הטוב אלבארו מוראטה, אני מאחל לך הרבה מזל טוב והצלחה בקריירה וכמובן בריאות ואושר לך ולמשפחה”. החלוץ הנרגש תייג את אשתו בפוסט והודה לראול.

את התמונה שפירסם איקר קסיאס השבוע כבר ראיתם? תמונה מעונת 2003/04, פורטו נגד ריאל מדריד, איקר קולט כדור ורואים את סולארי ברקע. המבין יבין…

ועוד: למרות ששיחק בסה"כ שלושה משחקים - נגד לבאנטה, נגד פלזן ובקלאסיקו, אך הצליח לכבוש בכולם - מרסלו נבחר ע"י האוהדים לשחקן המצטיין של חודש אוקטובר - Jugador Cinco Estrellas Mahou. כמובן שההצבעה קורית באמצעות הרשתות החברתיות.

ונסיים עם הקפטן סרחיו ראמוס. עם ה-5:0 שהשיגה ריאל מדריד בפלזן, ראמוס רשם ציון דרך נאה והפך למדרידיסטה עם מספר הנצחונות השלישי הכי גבוה באירופה - עם 72 נצחונות, כשהוא עקף את כריסטיאנו רונאלדו(71). את ראול שמדורג במקום השני עם 74 נצחונות הוא יכול לעקוף אוטוטו, ובמקום הראשון ניצב איקר קסיאס עם 90 נצחונות. מבחינת הסגל הנוכחי - מרסלו הוא השני עם 62 נצחונות ובנזמה עם 61. הקפטן חוטף האשמות על המרפק המכוער שביצע נגד פלזן, בלי ספק, ומצד שני הוא זכה למילה טובה מאנטוניו פאננקה, האיש שהמציא את הסגנון המיוחד בבעיטות הפנדל. הקשר ההתקפי הצ’כי ‘המציא’ את סגנון הבעיטה לקראת יורו 1976 כשהרגיש שהשוערים עלולים לנחש את הפינה אליה הוא בועט. ‘ראמוס מבצע את הבעיטה בצורה הטובה ביותר. אני זוכר שראיתי אותו עושה את זה לראשונה בחצי גמר יורו 2012 נגד איטליה[כמה חודשים אחרי שבעט לעננים נגד באיירן בחצי גמר הצ’מפיונס]. הוא החקיין הטוב ביותר שלי. שוערים כבר מכירים ביכולת הזו שלו וזה עדיין מצליח לו’. גם במארקה כתבו השבוע על ראמוס והפאננקות.

Raulito-7 · 16 בנובמבר,‏ 2018,‏ 5:37pm

אלופת אירופה הנצחית. כבר 900 ימים שריאל מדריד היא אלופת אירופה. מאז ה-28 במאי 2016, הגמר המרגש בסאן-סירו נגד אתלטיקו, הגמר שלא-נגמר, 1:1 ב-120 דקות ודו-קרב פנדלים עוצר נשימה. והמספר הזה יצמח עד אלף ימים בוודאות. ריספקט.

ועוד: מרסלו ערך את הופעת הבכורה שלו בריאל מדריד אמנם רק בינואר 2007 בריאזור, במשחק הפרידה של רונאלדו בריאל מדריד, צירוף מקרים, אבל ת’אכלס הוא הצטרף רשמית עוד קודם. כלומר הברזילאי סגר כבר 12 שנה בלבן של ריאל מדריד והמגן שמתאושש מפציעה ויחזור אחרי פגרת הנבחרות, קיבל חולצה מיוחדת לכבוד האירוע. את המספרים שלו אתם פחות או יותר יודעים - 462 הופעות בהם כבש 36 שערים, 19 תארים והרבה מאוד רגעים יפים. חפשו גם את הוידאו המיוחד שהכינו עבורו באתר הרישמי.

במארקה כתבו על לופטגי לעומת סולארי - כעת ריאל מדריד מניעה את הכדור הרבה פחות אבל כמובן אבל כובשת יותר שערים. בכתבה ראינו את המספרים מכל המשחקים. ריאל החזיקה בכדור במשחק האחרון, נגד סלטה בבלאידוס - 48% מהזמן, שווה ערך לקלאסיקו עם לופטגי, המספר הגרוע ביותר שלה. עם לופטגי ריאל ירדה מ-60% רק בסופר-קאפ נגד אתלטיקו ובפיחואן נגד סביליה וגם זה על הקשקש. אחזקת הכדור עמדה על 65.7%, ועם סולארי המצב הוא 57.2%, ירידה של 8.5%. את מספר השערים פחות נוח לשפוט אחרי פרק זמן קצר מדי. עם סולארי ריאל כובשת 3.75 שערים בממוצע למשחק[נגד יריבות בינוניות מאוד], ועם לופטגי כבשה שער וחצי למשחק.

Raulito-7 · 27 בנובמבר,‏ 2018,‏ 12:24pm

פרנצ’סקו טוטי מדבר על ריאל מדריד

אמנם טוטי כבר פרש מזמן ממשחק אך הוא יישאר לנצח האליל ברומא. ותמיד כשריאל מדריד מתקרבת - שוב מעניין בגזרה שלו. הוא שיחק לא פעם נגד ריאל מדריד, כבש נגדה וב-2007/08 גם הדיח אותה ב-1/8 גמר ליגת האלופות. כפי שכתבנו בפריויו, טוטי יזכה למחווה גדולה מרומא לפני המשחק נגד ריאל מדריד. פרנצ’סקו טוטי הוא אחד השחקנים הכי מחוזרים מצד פלורנטינו פרס. באוטוביוגרפיה שלו, ''Un Capitano" - קפטן, שפורסמה בספטמבר ונכתבה ע"י עיתונאי איטלקי, טוטי התייחס גם לריאל מדריד.

הניסיון הראשון לצרף את טוטי היה בספטמבר 2001 לפני המשחק בין הקבוצות בשלב הבתים. נשיא רומא חייך ולא היה מוכן להקשיב. ב-2004/05 נעשה ניסיון נוסף. “בקהאם וזידאן ניגשו אליי ואמרו לי ‘ייתכן ונהיה חברים לקבוצה בקרוב’”, מספר טוטי שאומר - “פלורנטינו היה מוכן למכור את פיגו כדי להביא לי את חולצה מס’ 10 כמו שהבטיח”. ברומא, טוטי הרוויח 5.8 מיליון יורו ‘בלבד’, בשנה אחרונה לחוזהו, ופרס הציע לו 12 מיליון יורו ואף 15 מיליון.

“ביקום מקביל הייתי יכול להיות הקפטן של ראמוס”, מספר טוטי, הרי ראמוס הגיע בקיץ 2005. הם התחבקו ארוכות וטוטי נהנה מסטנדינג אוביישן נהדר מהברנבאו ב-2015/16. הוא מספר על הכבוד העצום שקיבל מהמועדון, מרסלו קד קידה לעברו, אבל אומר - “לא הייתי יכול לבגוד. לא הייתי יכול לנסות הרפתקאה במדריד טוטי זה רומא”. הקשר מספר - “פלורנטינו אמר לי - ‘הנה השחקן היחיד שהיה מסוגל להגיד לי לא. ואני עדיין אוהב אותך’”. בעבר אמר טוטי שיצא לו לחשוב מדי פעם מה היה קורה אם בכל-זאת היה אומר ‘כן’, ושאולי הוא אפילו מתחרט על כך בדיעבד.

כמוכן, בינתיים, רוסלה סנסי שהייתה נשיאת רומא מ-2008 לאחר מות אביה ועד שרומא נמכרה, מדברת בראיון ב-AS על פרנצ’סקו טוטי.

מהו הזיכרון הראשון שלך של טוטי? - “אני לא יודעת, אבל הרגשתי שאני מכירה אותו מאז מתמיד, מאז הקיץ הראשון בו אבי פרנקו, היה הנשיא. אני זוכר שלא הפסיקו לדבר על הילד הצעיר הזה מרומא”.

מתי הבנת שהוא יעשה היסטוריה ברומא? - “יותר מכל דבר אחר היו אלה דבריו של אבי. הוא היה להוט לראות אותו משחק והבטיח לו שהוא יהיה שחקן גדול”.

הפיתוי מצד ריאל מדריד - “היינו בארוחה משותפת בארגון אופ"א לפני המשחק בספטמבר 2001. היחסים בין אבי לפלורנטינו היו טובים מאוד, וגם אשתו של פרס הייתה. ואז הוא התעניין ברכישת טוטי, אבל אבי חשב שמדובר בבדיחה. לא חשבנו למכור אותו לרגע - טוטי הוא ברומה, נקודה. הוא הדבר שמעולם לא היה לנו, ופלורנטינו הבין”. היא מספרת שטוטי מעולם לא הגיב על הרצונות של ריאל מדריד כי כלל לא היה עם מי לדבר. על הניסיון השני ב-2004 - “נכון, היה עוד ניסיון של ריאל מדריד אבל היה ברור לכולם שזה לא יקרה, גם לא במחיר של 60-70 מיליון יורו שעבור המועדון זה היה יכול להיות הרבה - זה היה עניין של הלב, הכסף לא עניין. טוטי הוא הסמל, הדגל, הפנים”.

אם היה מבקש לעזוב? - “הוא לא היה מקבל את ברכת הדרך לעולם, היה משתכנע להישאר. שום דבר לא היה משתנה, לפחות מהצד שלי”. לאחר-מכן היא נשאלת על סיטואציה לפיה טוטי היה יכול לעזוב בחינם בחלוף שנה - “כן, כן, יש מלחמות אחים לעתים”, צוחקת.

כמה הייתה משתנה הקריירה של טוטי אם היה לובש לבן? - “אני לא יכולה לדמיין את זה אפילו ולמרות שזה לא קרה - אני לא אענה על השאלה הזו. טוטי הוא טוטי. טוטי הוא שלנו והוא משלנו”.

אפשר לומר שבסופו של דבר עם כמה שטוטי היה שחקן ענק, וברור שהיה משתלב בריאל מדריד עמוסת הכוכבים, ולגאון כדורגל כזה לא אומרים ‘לא’ - אולי טוב שהוא לא הגיע לריאל מדריד. טוטי הוא רומא, וטוב שיש רומנטיקה בכדורגל.

Raulito-7 · 27 בנובמבר,‏ 2018,‏ 12:39pm

הכל התחיל ברומא

משחקו הראשון של זינדין זידאן בליגת האלופות בריאל מדריד היה נגד רומא. הן כשחקן, איי-שם ב-2001/02 בברנבאו, והן כמאמן, ב-1/8 הגמר ב-2015/16, הפעם באולימפיקו. ‘הכל התחיל ברומא’ , שם תקעה ריאל מדריד את היסודות הראשונים שלה בדרך להשתלטות על העולם, בדרך להפיכתה להיות קבוצה בלתי-ניתנת לעצירה באירופה. הכל התחיל באולימפיקו, ב-17 בפברואר 2016. זידאן לא ידע ואף אחד לא היה יכול לדמיין ואפילו לחלום על כך שהוא יעזוב כעבור שנתיים, שלושה חודשים ותשעה ימים כשהוא מוביל את ריאל מדריד לשלוש זכיות בליגת האלופות: ה-11, ה-12 וה-13. רק מלכתוב את המילים האלה יש לנו צמרמורת.

זיזו לקח את המושכות חודש קודם לכן, וב-9 בינואר עמד על הקווים נגד דפור, וריאל מדריד פתחה עם 5:0 ענק. ריאל של זידאן פתחה מעולה עם 5 נצ’ ותיקו וניסתה לצמצם את הפער מברצלונה. הפסד לאתלטיקו בדרבי בברנבאו בסוף החודש קילקל הכל והרחיק את ריאל ממירוץ האליפות, אבל ריאל הכינה פיניש דרמטי שכמעט הספיק לה. באירופה, זה הספיק לה ועוד איך. ריאל ניצחה 2:0 באולימפיקו במשחק קשה אחרי מחצית מאופסת. גולאסו של כריסטיאנו בכדור שפגע בפלורנצי ועלה מעל ידי השוער, וחסה בשער יפה עם ריצה מחצי מגרש - כבשו את השערים, זידאן התחיל בצורה מפוארת. בתקשורת חגגו על התמונות. זידאן לא רק ניצח במשחק הבכורה שלו בצ’מפיונס אלא ממש ‘זכה בחדר ההלבשה’. החיבוק הארוך והחם שלו עם כריסטיאנו שרץ אליו לאחר שכבש את השער, וכן עם הקפטן ראמוס - היה מרגש. כל שחקני הספסל הצטרפו.

“האחדות של הקבוצה חשובה מכל, היא מהותית. כמובן שיש אחד שעושה את ההבדל, קוראים לו כריסטיאנו רונאלדו, אבל כשאני רואה שחקנים שלא משחקים בהרכב ועדיין מאושרים איתנו - אני מתרגש. זה מדהים לראות את כולם שמחים וחוגגים יחד”, אמר זידאן לאחר המשחק. הקפטן ראמוס שיניף את הגביע בסיום העונה, במה שיהפוך לשגרה, הכריז חד משמעית שזוהי תחילתו של סיפור יפהפה. “כל השחקנים מאושרים”. זה היה הדימוי של ריאל מדריד החדשה. ‘את רומא לא בנו ביום אחד אבל פירקו ב-90 דק’, כתבתי להנאתי בסטטוס משעשע בפייסבוק על רקע תמונה שלי ושל חבר מבסוטים עם הצעיף.

רומא הייתה ההתחלה של תור הזהב של ריאל מדריד, תור הזהב מספר שתיים אחרי הקבוצה של די-סטפאנו ופושקאש בסוף שנות ה-50. המסע הראשון הסתיים במילאנו אחרי הגמר שלא נגמר נגד אתלטיקו מדריד, 1:1 בתום 120 דקות ודו-קרב פנדלים מצמרר(חואנפראן…לקורה!). התחנה הבאה הייתה קארדיף בגמר עם מחצית שנייה מדהימה ו-4:1 על יובה, ושיא השיאים היה בקייב ב-26 במאי 2018 עם זכייה שלישית ברציפות בליגת האלופות. לא היה כדבר הזה.

ריאל מדריד עברה בשנה האחרונה את המסלול הקשה ביותר - ניצחון כפול עם פאריס סן-ז’רמן אלופת צרפת(3:1 בברנבאו - מהפך, ו-2:1 בחוץ), את יובה אלופת איטליה(3:0 ענק בטורינו והפסד 3:1 קשה בברנבאו) ואת אלופת גרמניה באיירן מינכן(ניצחון 2:1 בגרמניה - מהפך, ותיקו 2:2 בברנבאו), וקינחה עם ה-3:1 על ליברפול באדיבות בייל המחליף, בנזמה וקאריוס. ריאל באותן שנים ניצחה בכל משחק חוץ קשה. אשתקד היא רשמה ניצחון היסטורי בדורטמונד בביקור מס’ 7. היא ניצחה את באיירן מינכן ונאפולי ב-2016/17 כמוכן.

רק 33 משחקים בליגת האלופות יש לזידאן ברזומה כמאמן, וזה מספיק לו ל-3 זכיות - רקורד בלתי-נתפס. וזאת על אף שריאל מדריד סיימה פעמיים במקום השני בבית. המאזן של ריאל עומד על 23 נצחונות, 6 תוצאות תיקו ו-4 הפסדים בלבד(נגד וולפסבורב בגרמניה, נגד אתלטיקו בגומלין אחרי 3:0 גדול בברנבאו, נגד טוטנהאם 3:1 בוומבלי בשלב הבתים, וכמובן נגד יובה). וכעת, ריאל מדריד ‘חוזרת לנקודת ההתחלה’. הכל התחיל ברומא…

Raulito-7 · 27 בנובמבר,‏ 2018,‏ 5:55pm

בעקבות הדברים של פרנצ’סקו טוטי באוטוביוגרפיה שלו, יצא לי לחשוב רגע. אם היו אומרים לכם בשנת 2000 שפלורנטינו פרס ייבחר לנשיאות ויביא בזה אחר זה את לואיס פיגו, זינדין זידאן, רונאלדו ובקהאם, כוכב גדול אחד בכל שנה - לא הייתם מאמינים, זה מרגיש כמו פלייסטיישן. ואח"כ ב-2009 יצא פרויקט נוסף לדרך, עם מישהו בשם כריסטיאנו רונאלדו. אני זוכר במעומעם כילד שראיתי קטע קצר בטלויזיה בספרד בה מראיינים אוהדים של ריאל מדריד ושאלו אותם איזה שחקנים הייתם רוצים לראות(ב-2003). חלק הלכו על שחקני הגנה כמו נסטה וקנבארו(יגיע), אחת הזכירה את מייקל אואן(עוד יגיע), ועוד ועוד.

[IMG]

אז מי השחקן שהכי רציתי לראות במדי ריאל מדריד וזה לא קרה? כמובן שאני שם בצד את מסי, רונאלדיניו ועוד שחקנים מברצלונה, ואני חושב שזה מוקדם מדי לצרף את אמבפה לקטגוריה. ‘לא שווה לי’ לבזבז את הבחירה על האזרד ואפילו על דויד ויאה, וגם לא על פרנק ריברי - אני מאוד אוהב את סגנון המשחק שלו. מהשחקנים של פעם אני אבחר בחלוץ ענק כמו תיירי הנרי - אולי שיתוף פעולה בינו לבין ראול היה מצליח יותר כי רונאלדו הנפלא היה מעט אגואיסט, הנרי זה שחקן שהיה לו הכל. שחקן נוסף הוא פטריק ויירה שפשוט היה הדבר שהיינו זקוקים בתקופה שאחרי מקאללה, ואחרון חביב הוא נסטה. אוליבר קאן ובופון לא רלוונטים כי מאוד אהבתי את קסיאס.
מהעידן הנוכחי, פחות או יותר, כבר עשור שאנחנו עם קארים בנזמה, מנסה לא לכתוב את המילה ‘תקועים’ עם בנזמה, כמה חלוצים אחרים היו יכולים להגיע. אז אני אבחר בקון אגווארו. הדריבל על שטח קטן, קור הרוח שהשתפר באנגליה, ממש רוצח ברחבה. יש לו את העונות שהוא כשיר ל-70% מהזמן במקרה הטוב ועדיין שווה גול בכל משחק.