בטח שמתם לב ש...גירסת ריאל מדריד

Raulito-7 · 3 בדצמבר,‏ 2018,‏ 8:23am

דרבי בעשר שניות

השער המהיר של רונאלדו, הבישול המדהים של בקהאם לראול, השואו של הגלאקטיקוס לפני שנגמר הכוח. 15 שנה לניצחון בלתי-נשכח לדרבי בברנבאו מול אתלטיקו ב-2003/04, בימים שלדרבי באמת היו חוקים משלו - וריאל מדריד מנצחת

בדירוג הלא רשמי והבלתי-מחייב של משחקי הדרבי, ספק עד כמה יהללו את המשחק הזה. לא מדובר בגמר ליגת האלופות כמו הדסימה של ראמוס או הגמר שלא-נגמר בסאן-סירו ודו-קרב הפנדלים. זה לא דרבי הופעת הבכורה של ראול ב-1994/95, או אחד הדרבים האחרים בו פירק את אתלטיקו כמעט לבדו עם איזה גולאסו בלתי-נשכח, ובטח לא משחק אליפות. ועדיין, מדובר באחד ממשחקי הליגה הזכורים ביותר בעידן הגלאקטיקוס, לפני שתש כוחם. כמה קסם היה שם. נתחיל עם קצת רקע:

ריאל מדריד של קרלוס קיירוש הגיעה למשחק מהמקום השני בטבלה, בשיוויון נק’ עם ולנסיה, בעוד אתלטיקו של לואיס ארגוניס, בעונה השנייה אחרי ששבה לליגה הבכירה - התמקמה יפה במקום הרביעי. זו הייתה אתלטיקו עם מעט שחקנים גדולים בניגוד להיום. אתלטיקו שמפסידה דרבים ‘עוד במנהרה’. הקפטן היה ילד הפלא פרננדו טורס, בימים שלא הצליח לתת גול נגדינו, קצת צ’ולו סימאונה שנלחם והרביץ באמצע, ואם תרצו השוער הקריזיונר והכובע - בורגוס. קיירוש בחר לצוות את הלגרה במרכז המגרש יחד עם בקהאם שרץ ללא הפסקה - אבל בטח שלא היה מקאללה. את הרביעייה מקדימה אתם בטח זוכרים בעל-פה - פיגו, זידאן, ראול ורונאלדו, איזה ימים. כשמצרפים לכך את השדר הספרדי המרגש קרלוס מרטינז האגדי, ז"ל, שמות שגורמים לך רק להזיל ריר ולהתגעגע, וגול מהיר, סופר-מהיר - מבינים שהחגיגה נמשכת, ממש כמו באסקימו לימון.

פתיחת המשחק: ראול מוסר לבקהאם, שמעביר לזידאן, שמוצא בצד שמאל את רוברטו קרלוס. המגן מכדרר עם 2-3 נגיעות ומוסר לאמצע לרונאלדו. הברזילאי עושה הטעיית בעיטה מדהימה, ‘חותך’ את צ’ולו כלא היה, ראול מפנה את השטח והפנומן רונאלדו מקפיץ בעדינות וברכות - 1:0 לריאל מדריד , גולאסו ענק של רונאלדו, וכל זה כשהשעון נעצר על 10.6 שניות. מה נותר לקרלוס קיירוש חוץ מלמחוא כאפיים? הברנבאו יצא מהתרדמת ופשוט עבר למצב צבירה שואג. זה היה שערו ה-11 של רונאלדו בליגה, ב-14 מחזורים. שער כמעט בכל משחק. ריאל לא חיכתה יותר מדי כדי לכבוש שוב. בדקה ה-20 בקהאם שלח כדור ארוך ענק לראול שהבחין בשוער בורגוס יוצא מחוץ לשער - ונגח מעליו בגאונות - 2:0 לריאל מדריד , ובטח שאתם זוכרים בישול דומה כזה של בקהאם - זה היה לזינדין זידאן נגד ויאדוליד.

לא נפלו עוד שערים בדרבי הזה. התוצאה הסופית הייתה 2:0 אבל באותה מידה המשחק היה יכול להיגמר גם 7:3. אלה היו הימים עם הגנת הפאבון והראול בראבו, כשמצד שני ריאל מדריד יכולה לכבוש בכל התקפה. כולל כשהכדור אצל המגן השמאלי, רוברטו קרלוס, שככה בלי הודעה מוקדמת שולח פצצה מצד שמאל מאיזה 25-30 מטר - אבל בורגונס היה מוכן. כשהמכונה של קיירוש עדיין עבדה על אוטומט. ראול ורונאלדו הגיעו לעוד 2-3 מצבים של גול, לפחות, אבל ריחמו על הקבוצה מס’ 2 בעיר. זידאן ליהטט בכל רגע על כר הדשא, והכוכב שנראה תמיד רק ליד העניינים היה לואיס פיגו, להוציא את הפנדל שלא קיבל ברחבה, כשקופח ע"י השופט.

דיברנו על ראול ורונאלדו, ושניהם באו לעבוד, ואפילו שיחקו יחד. כך היה כשריאל מדריד טסה למתפרצת ורונאלדו קיבל את הכדור בכנף. הוא חתך בקלילות שלושה שחקני הגנה אבל נבלם בסופו של דבר. בכל פעם שהברזילאי קיבל את הכדור - הקהל ידע שהוא צריך לעמוד, שמשהו גדול עומד לקרות. כך היה גם במחצית השנייה, כשהלגרה מסר לראול שהעביר קטנה לרונאלדו. הפנומן עצר על החזה, העביר קדימה ומשך הצידה בזכות רגל ימין, ובתוך כמה שניות שיחרר בעיטה חדה ברגל שמאל אך הכדור פגע בקורה. ראול עט על הריבאונד אבל החליק ופגע בקורה גם הוא - אתלטיקו מדריד ניצלת. מה-זה ניצלת. בהמשך ראול קיבל כדור ארוך אבל נכשל מול השוער, ומהלך קבוצתי נוסף, במעורבות של פיגו-בקהאם-רונאלדו, הסתיים בכך שהברזילאי איחר בכדור הרוחב, אין דבר. קיירוש מצא זמן להחליף את ראול ולהעלות את גוטי.

‘עוד כמעט אחד’, אמרו בשידור על טורס, שהגיע לשני מצבים מעולים. במחצית הראשונה, קצת אחרי השער של ראול - הבלם נובו שלח כדור עומק נפלא, טורס פתח את המנוע, ורץ ורץ ורץ - אבל מול איקר בעט החוצה. בהמשך הוא ניסה את כוחו שוב מחוץ לרחבה בכדור שרק פספס מעט את המסגרת. רק נזכיר, שרק ב-2006/07, בדרבי האחרון שלו נגד ריאל מדריד, בסיבוב השני - הוא הצליח לשבור את המנחוס נגד ריאל. ובחזרה ל-2003 - זה היה מאותם משחקים בודדים בהם איקר שמר על שער נקי במהלך אותה עונה, וזו הייתה משימה קשה.

אחרון חביב היה בקהאם שבאמת עשה הכל כדי להסתגל לעמדה במרכז השדה. הוא פתח את עונת הבכורה בלבן בצורה טובה - שערים נגד סראגוסה בסופר-קופה ונגד בטיס בליגה ועוד המון בישולים, חידש ושינה את סגנון המשחק עם כדורים ארוכים ויותר גולים בהגבות. רץ בלי הפסקה, וברור שליד קשר אחורי אמיתי(ברוב העונה הלגרה שיחק כבלם, וקמביאסו זכה לייבוש) - זה היה נראה טוב יותר. בקהאם רצה לכבוש גם הוא. לפני הסיום האנגלי קיבל את הכדור באגף שמאל, התגבר על שחקן אחד, התקדם לעבר השער ובעט גבוה. אין דבר, הוא בכל-זאת זכה לתשואות. עד חודש מרץ, ריאל מדריד הובילה את הטבלה בספרד, העפילה לגמר גביע המלך ועברה את באיירן בדרך לרבע גמר ליגת האלופות. ומאז…

הרכבים:

ריאל מדריד : איקר קסיאס| סאלגדו, ראול בראבו, פאבון, רוברטו קרלוס(סולארי, 90’)| פיגו, הלגרה, בקהאם, זידאן| ראול(גוטי, 83’) ורונאלדו(פורטיו, 88’)

אתלטיקו מדריד : בורגוס| גאספר, לקי, לוס סאנטוס, סרג’ח| נובו, איבאגאזה, דייגו סימאונה, קיקי מוסאמפה(רודריגו, 60’)| ניקולאידיס(פאונוביץ’, 60’) ופרננדו טורס

תקציר המשחק

KB9 · 3 בדצמבר,‏ 2018,‏ 12:36pm

יהיה VAR החל משמינית גמר הצ’מפיונס

El_Maestro · 3 בדצמבר,‏ 2018,‏ 2:10pm

אין רונאלדו, ועכשיו גם זה? איך אנחנו בדיוק אמורים להגיע שוב לגמר?

KB9 · 4 בדצמבר,‏ 2018,‏ 2:03pm

הדביל האהוב עליי

titi_camara · 4 בדצמבר,‏ 2018,‏ 2:53pm

ככה אתה מזלזל בפרז והמזוודות שלו ?

Raulito-7 · 8 בדצמבר,‏ 2018,‏ 1:50pm

כך נשבר הנאחס

לפני 15 שנה שברה ריאל את הרצף השחור משחור שלה בקאמפ-נואו והשיגה 2:1 על ברצלונה בניחוח ברזילאי - כשרוברטו קרלוס ורונאלדו כובשים. הקבוצה של קרלוס קיירוש, דווקא היא, שברה חוק בן 21 שנה. כך זה קרה…

נחסוך ממכם את המנטרה הרגילה עד כמה עונת הקיירוש החלה בצורה מבטיחה, למרות הכל, על קבוצה שמנצחת על אוטומט ורונאלדו זוהר בצד אחד ואיקר בצד השני, ואפילו בקהאם שהשתלב לא רע - הכל לעומת הסיום העלוב. נגיע לת’אכלס: הנה משהו ש הקבוצה של קיירוש הצליחה לעשות ואחרות לא: לנצח בקאמפ-נואו. לא הקינטה דל-בויטרה שהייתה אחת מהקבוצות החזקות בהיסטוריה של הליגה וזכתה בחמש אליפויות רצופות, עם האחרונה המרשימה ביותר; לא ריאל מדריד של קאפלו ולא ריאל מדריד של דל-בוסקה. דווקא הקבוצה של קרלוס קיירוש הייתה זו שקטעה את החוק הלא כתוב - ריאל מדריד מגיעה לקאמפ-נואו ותמיד מפסידה. הניצחון האחרון(בליגה! לא שכחנו את שתי ההקפצות של זיזו ומקמנמן בדרך לגלאזגו ב-01/02) לפניכן היה ב-1983/84 עם 2:1 בתחילת העונה משערים של חואניטו וסנטיאנה.

הקלאסיקו שוחק כהרגלו ביום שבת, ושתי הקבוצות הגיעו ממקומות שונים בטבלה ובמומנטום אחר לגמריי: בארסה נראתה איום ונורא והובסה, התפרקה 5:1 במאלגה בעוד ריאל מדריד סגרה עניין בדרבי מול אתלטיקו תוך 20 דקות עם שערים נפלאים של ראול ורונאלדו, החזיקה במקום הראשון ע"ח ולנסיה והובילה בעשר נקודות על ברצלונה. רונאלדו(11) וראול(6) כבשו רק שער אחד פחות מברצלונה עצמה. נהיה הוגנים ונספר לכם שרונאלדיניו נעדר מהמשחק בגלל פציעה מה שהקשה מאוד על הסיכויים של ברצלונה. אבל היא ניצחה מספיק קלאסיקוס, בטח בביתה, גם כשהייתה הקבוצה הפחות טובה.

אז ברצלונה חסרה את הכוכב הגדול שלה ולהפתעת רבים - גם לואיס אנריקה שתמיד התעלה נגד ריאל מדריד - סופסל. ואצל הקבוצה של קיירוש? כרגיל, הזידאנס והפאבונס. במרכז ההגנה - פאבון וראול בראבו הצעירים, כשהלגרה משחק במרכז השדה לצד בקהאם. באותה עונה כבר ראינו ימים עם קישור פיפה סטייל פיגו-זידאן-גוטי-בקהאם, אבל לא הפעם. המשחק נפתח באיומי סרק מרחוק מצד שתי הקבוצות שבהחלט היו צריכות את שלב הגישושים. ריאל ניסתה לשחק באחריות בעוד בארסה שיחקה עם אינסוף תשוקה אך ללא איכות.

האיום הרציני הראשון היה מצידה של בארסה כשצ’אבי סובב כדור חופשי נהדר אבל איקר הדף לקרן. ומנגד, ריאל מדריד כבשה - שוב צד שמאל החזק שלנו באותו ערב, זידאן מוסר לרוברטו קרלוס שבועט כדור חזק, שפוגע בשחקן הגנה וחודר לרשת של ואלדס הצעיר, 1:0 לריאל מדריד. כאמור, בארסה הייתה לא פחות טובה וריאל הציגה את המינימום. לואיס גארסיה החמיץ מצב לא רע מחוץ לרחבה ולחצי השני הוא כבר לא עלה. ריאל הייתה יכולה לסגור עניין די מהר, אבל לא עשתה את זה - בקהאם מצא את עצמו בצד שמאל ושלח מסירה מדהימה ברגלו החלשה, קוקו פספס וראול החמיץ ממצב שאסור לו להחמיץ.

אוברמארס היה המסוכן בשורות ברצלונה ובחן את איקר בפצצה מרחוק, והשוער הדף כמובן. המצלמה עקבה בעיקר אחרי לואיס אנריקה שלעס מסטיק על הספסל והיה מאוד מתוסכל. קלייברט נכנס למשחק עם בעיטה חזקה אבל למרכז השער. רבע שעה לסיום, המשחק הוכרע: פיגו נלחם על כדור אבוד ובגלישה הצליח למסור לשטח לרוברטו קרלוס. המגן, שכבר כבש שער קודם לכן, שלח מסירת רוחב נהדרת שהפכה לבישול, כשראול מפנה את הדרך באלגנטיות במהלך דומה לשער נגד אתלטיקו שלושה ימים קודם לכן. רונאלדו בעט חד לפינה ועשה 2:0. ריאל מדריד ציפתה לנצח וחגגה די באדישות.

בדקה ה-83 קלייברט נגח פנימה אחרי כדור קרן ובעיקר הביא לסיום מרתק כשבארסה מצמקת ל-2:1. כשעל המגרש היו גם סביולה, שהחליף את מוטה במקומה התקפית מובהקת, וגם קווארסמה, עוד ילד צעיר ודריבליסט - זה היה מעניין. איקר עוד רשם הצלה גדולה לקראת הסיום וזהו-זה, ריאל מדריד מנצחת 2:1 בקאמפ-נואו. בגלגול הקודם של האתר קראנו לזה ‘אחרי עשרים שנה’. ריאל ההיא המשיכה לדהור, וניצחה גם את דפורטיבו לה-קורוניה בברנבאו במחזור שאחר-כך, עם שער דרמטי של ראול. עד שהכל התרסק לקראת הסיום. לפחות יש עוד משחק למזכרת - ויאדוליד, הדרבי והקאמפ-נואו. וכמובן שאנחנו מתגעגעים לשחקנים האלה…

הרכבים:

ריאל מדריד: איקר קסיאס| סאלגדו, פאבון, ראול בראבו, רוברטו קרלוס| פיגו, הלגרה, בקהאם, זידאן| ראול(סולארי, 86’) ורונאלדו(פורטיו, 77’)

ברצלונה: ויקטור ואלדס| גאברי(קווארסמה, 86’), פויול, רייזיכר, ואן ברונקוסט| קוקו, צ’אבי, מוטה(סביולה, 78’)| ג’רארד, לואיס גארסיה(אוברמארס, 46’) וקלייברט

Yoni · 8 בדצמבר,‏ 2018,‏ 4:06pm

התחלתי לאהוד את ריאל פחות או יותר מתחילת עידן מסי. חוויתי 2 עונות מוצלחות ביותר בהיבט הקלאסיקו (תיקו 3-3 ושלושה נצחונות 2-0, 1-0, 4-1). מאז ועד היום המאזן שלנו מחריד. חשבתי שזה רק בזכות מסי, אבל יחד עם הנתון שלך, בדקתי את המאזנים ונראה שכבר 30 ומשהו שנים, קלאסיקו הוא לא עניין של 50 50 (לאורך כל ההיסטוריה, הוא כן.) אלא יותר כמו 60 40 (והמצב גרוע בהרבה אם מסתכלים רק על העשור האחרון).

כשמסתכלים על המאזן בויקיפדיה, הנתון הכי בולט הוא במשחקי הידידות. 20 נצחונות לברצלונה ורק 4 לריאל מדריד (ושוויון עם נטייה קלה לריאל בשאר המסגרות). די משקף לדעתי את רמת הלהיטות של כל מועדון. לא אשכח את מה שפיפיטה אמר אחרי ה4-1 בעונת האליפות של שוסטר: הורדנו את הרגל מהגז אחרי הרבעי, לא רצינו להשפיל אותם.

Master_M · 8 בדצמבר,‏ 2018,‏ 4:51pm

זה כמו שאחרי ההפסד המחפיר העונה לברצלונה ראיתי תגובה יפה שקצת עודדה אותי: ג’ורדי אלבה אמר שבשביל ברצלונה לנצח את ריאל מדריד בקלאסיקו זה כמו לזכות בליגת האלופות. איזה קבוצה עלובה וקטנה עם מנטליות לוזרית, לא פלא שהם כל שנה עפים ברבע הגמר בבושת פנים. ויש בזה הרבה אמת.

Raulito-7 · 8 בדצמבר,‏ 2018,‏ 5:02pm

כמה פעמים ברצלונה ניצחה אותנו ובגדול ב-10 השנים האחרונות? היו אפילו עוד שתי תבוסות עם רונאלדיניו, שהן עוד נחשבות לסבירות. אני מתבייש להגיד. לנו היה את הפאסיו עם שוסטר, משחק שאפשר היה לתת בו חמישייה, וזהו-זה פחות או יותר. אם נסתכל על השנים שקדמו להן, אני תמיד נותן שתי דוגמאות - עונת 2002/03, ריאל קבוצה טובה הרבה-הרבה-הרבה יותר מבארסה שבמחזור האחרון רק מצליחה להשתחל לגביע אופ"א(מסיימת מקום שישי, כשבילבאו שהתמודדה איתה - הפסידה לנו במשחק האליפות), הפער היה 22 נקודות ליגה לטובתינו. ובמפגשים הישירים? 0:0 בקלאסיקו ראש החזיר בקאמפ-נואו ותיקו 1:1 בברנבאו כשלואיס אנריקה משווה אחרי יתרון של רונאלדו, ושיחקנו לא טוב. גם המשחק בקאמפ-נואו שנתיים קודם לכן זו דוגמא טובה, בה בארסה הייתה טובה יותר מול ריאל(אולי אפשר לייחס את זה ל-‘אנטי פיגו’ ולעוצמות שלא נראו אף-פעם במגרש הזה), אבל אם הקינטה דל-בויטרה הפסידה שם חמש שנים ברציפות למרות שזכתה באליפות, אז…
בשנים שבהן בארסה הייתה פחות טובה מאיתנו היא הצליחה להוציא תוצאות מדהימות, כאילו הרגישה אנדרדוג מה שאנחנו לא מסוגלים, כאילו הבינה את חשיבות המשחק, כאילו אולי עשתה התאמות שאנחנו לא. כמה פעמים זה קרה ההיפך?

Yoni · 8 בדצמבר,‏ 2018,‏ 5:44pm

זה אכן מעיד על רגשי נחיתות, מה שלא משנה בפועל את העובדה שהם גם מנצחים אותנו יותר וגם זוכים בהרבה יותר תארים. הלוואי עלינו תשוקה כזו בקלאסיקו.

ואגב, בסופר קאפ בעונה שעברה היה לנו צ’אנס להביס אותם. בנס המחצית הראשונה נגמרה רק ב2-0, ועוד עם הרכב מחליפים שלנו, ללא רונאלדו. כמובן שנרגענו בחצי השני, בארסה אמרה תודה על האזהרה וגמרה את הליגה לפני ינואר עם הסגל הכי חלש שהיה לה בעשור האחרון.

Daniel · 8 בדצמבר,‏ 2018,‏ 5:50pm

לא פלא שהם מראים עליונות שנים ורק הסטטיסטיקה או ההיסטוריה מעוורים אותנו. אה, גם זה הולך להשתנות בקרוב.

אבל העיקר אנחנו המועדון הכי גדול בהיסטוריה עם שלל אליפויות מעידן הקרח, 3 זכויות רצופות בצמפיונס עם רונאלדו שלא כאן ובנזמה שהוא אחד המועמדים לכדור הזהב. ובסוף, לא לשכוח שהאינסטגרם תמיד מלא בתמונות גאווה אחרי הפסדים צורמים. אה וכמובן לקנות שחקנים צעירים אחרי שזרקנו את שלנו לקבוצות אחרות כי חשבנו שהדשא של השכן ירוק יותר. אבל בסדר, אנחנו מתחילים לטפח את הצעירים שלנו, אז תשכחו מכל מה שרשמתי.

Raulito-7 · 8 בדצמבר,‏ 2018,‏ 5:56pm

אם לא שלוש הזכיות שלנו בצ’מפיונס ברציפות, שזה חסר תקדים ופסיכי בכל קנדה מידה, בטח כשרוב שחקני הסגל כבר מעבר לשיאם, ובכלל 4 זכיות ב-5 שנים - המצב באמת היה מחורבן. במועדון שלנו יש שני דברים שמעניינים, לצערי: ליגת האלופות, ואח"כ הפודיום האלה של כדור הזהב וערבי השקר. אין ספק שההרגשה שלי שהם מבינים את המהות של הקלאסיקו ומתאמצים יותר מאיתנו. מה שכתבתי היה כדי ‘לחפש סיבות’ או אולי ‘נחמה’ ובטח שלא כדי לנגח את ברצלונה.

יש מספרים שאני לא רוצה לרשום, והמהפך החל אפילו בשנות ה-90, עם שתי אליפויות בלבד של ריאל מדריד, כשהיא מאבדת שתיים אגב במחזור האחרון בטנריפה. רובינו בקושי ראינו את ריאל מדריד אז. אני מקווה שביום שמסי יפרוש מצב האליפויות כבר יתאזן, אבל הם בהחלט עולים עלינו. ב-2003, נקודת קיצון למשל - לריאל היו 29 אליפויות ולברצלונה 16 בלבד - פער של 13. היום, לנו יש 33 ולברצלונה 25, עם אופצייה ל-26. הכנסתם אותי לדיכאון.

Santi_Yago · 13 בדצמבר,‏ 2018,‏ 7:13pm

אחרי 15 משחקי ליגה:
עם מרסלו 8 משחקים - 3 נצחונות, תיקו אחד, 4 הפסדים. 16 ספיגות.
בלי מרסלו 7 משחקים - 5 נצחונות, תיקו אחד, הפסד אחד. 3 ספיגות.

עדיף לשחק עם רגילון…

Raulito-7 · 16 בדצמבר,‏ 2018,‏ 7:38pm

קצת נוסטלגיה מרגשת, אנחנו זקוקים לזה: לפני שנתיים ושבוע ימים - אתם מכירים בעל-פה את התמונה הזו. שוב פעם סרחיו ראמוס, שוב בדקה ה-90 בנגיחה, דרמה אדירה(מחזור אחד אחרי הקלאסיקו) והברנבאו עף באוויר עם ה-3:2 נגד דפורטיבו לה-קורוניה. עד הדקה ה-60 זה היה משחק מנומנם, הרכב משני בחלקו, מוראטה כבש בגולאסו בבעיטה מסובבת מחוץ לרחבה.

הסיקור המלא - ‘אחד בדורו’ - לחצו כאן| התגובות - לחצו כאן| הכותרות לאחר המשחק| תקציר המשחק - בואו להתרגש מחדש - לחצו כאן

כמה דברים:

מריאנו עם המהלך הכי טוב בחיים שלו - הגול המטורף בכתף! נכנס ברבאק, התנפל על הכדור הזה.
ראמוס המלך, והגולים במצבים הנייחים - כמה זה חסר לנו העונה.
החואניטו, הרמונטדות, הברנבאו - איך כתבו הגולשים בפייסבוק על הפוסט הזה - ‘איזה תקופה, כל משחק האמנת עד הרגע האחרון שריאל תעשה הכל כדי לנצח את המשחק, כל מצב נייח היה חצי גול’. [העונה ריאל עשתה רק רמונטדה אחת - נגד ג’ירונה]
ההרכב - איסקו, חאמס, אסנסיו ומוראטה בחלק הקדמי - זה היה ‘ההרכב המשני’. כריסטיאנו ובייל קיבלו חופש.

אני לא רוצה להרוס את החגיגה אבל מי שסקרן לקרוא את הנתונים הקשים על משחק ההתקפה(כמה גולים היו לנו אחרי 16 מחזורים בשנות ה-2000 ומי הכובש הבכיר) - באתר.

Raulito-7 · 17 בדצמבר,‏ 2018,‏ 10:44am

200 ימים עברו מעזיבת זידאן

הגעתו המוזרה של לופטגי והסיפור עם ההתאחדות| עזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו שייתכן שהייתה נמנעת| מפסידים בסופר-קאפ האירופי לאתלטיקו מדריד| ‘משבר השעון’ - ריאל משווה שיא שלילי מ-1984 ולא כובשת במשך 485 דקות| תבוסה קשה בקאמפ-נואו כשברצלונה ללא מסי| פיטורי לופטגי כתוצאה מכך והגעתו של סולארי| קיילור, איסקו ואסנסיו נדחקים לפינה, בעוד סבאיוס, רגילון וצעירים אחרים מקבלים דקות| מרקוס יורנטה הוא המחליף של קאסמירו הפצוע| ו…אליפות העולם למועדונים. במארקה אמנם ניסו לתמצת לנו מה שקרה בריאל מדריד מאז רעידת האדמה ב-31 במאי כשזינדין זידאן התפטר מאימון ריאל מדריד, אבל נראה שבלתי-אפשרי להסביר. אני לא יודע מאיפה להתחיל, כפי שכתבתי בפייסבוק.

תראו את הפנים של פלורנטינו פרס, אנחנו זוכרים את הקול הכמעט חנוק במסיבת העיתונאים, העצב, האכזבה וההפתעה על פניו. אף אחד לא ציפה לזה, זידאן הטיל סוג של ‘פצצה’, הרגיש שמיצה את עצמו והקבוצה חייבת משהו חדש. רבים אמרו כבר אז שהוא גאון, יודע לעזוב בזמן אחרי שהותיר מורשת שלא יהיה אפשר להכתים לעולם - תשעה תארים בשנתיים וחצי ושלוש זכיות רצופות בליגת האלופות. ועכשיו גם מעט מתנגדיו מבינים, בזמן שהמועדון? מתדרדר מרגע לרגע.

כתבתי בזמנו שההישג הכי גדול של זידאן כמאמן הוא שיזכרו אותו באותה נשימה כמו זידאן השחקן, שהיה שחקן יוצא דופן ואחד הגדולים בהיסטוריה, ואפילו כיניתי אותו, ייתכן ברגע של פזיזות - כמאמן הגדול בהיסטוריה של ריאל מדריד. לא במקרה, כך זה נראה, היום תיערך הגרלת 1/8 גמר ליגת האלופות, וכמו שכתבנו לכם אתמול, לפני שנתיים ושבוע ריאל ביצעה קאמבק גדול נגד דפורטיבו לה-קורוניה בברנבאו - שוב ראמוס, שוב בנגיחה בדקה ה-90 והברנבאו עף באוויר.

כי כזו הייתה ריאל מדריד של זידאן. המשחק ההוא לא היה סתם משחק ליגה איזה שיקוף מדהים. הכדורגל לא היה גדול, רחוק מזה, בליגה לא תמיד הצגנו עניין, והכוכבים הראשיים לא תמיד תפקדו(אם ניכנס לעובי הקורה: באותו משחק, כריסטיאנו ובייל קיבלו חופש וגם בנזמה הפצוע נעדר). זה היה שילוב מדהים בין וותיקים לצעירים ושחקנים מרגשים, בין ניצוצות של כדורגל לבין אופי עצום ומלחמה עד הדקה ה-90 וכמובן סגל ארוך ורחב שהיה בעיקר בשנה השנייה של זידאן בתפקיד(מוראטה הסופר-סאב כבש בגולאסו מחוץ לרחבה). זו הייתה ריאל מדריד עוצמתית, חזקה ומפחידה שכבשה בכל משחק(השוותה את הרצף של סאנטוס ופלה) וידעת שבכל רגע הגול יגיע, זה שלנו.

זו הייתה ריאל מדריד שתנצח בכל משחק גדול. גם את יובנטוס הגדולה בגמר במחצית שנייה מחשמלת, למשל. גם את פאריס סן-ז’רמן בשמינית הגמר בפברואר, כששתי הקבוצות הגיעו במגמות הפוכות לחלוטין. זו הייתה ריאל מדריד שידעה לסבך את עצמה בכל משחק גדול בצ’מפיונס, ותמיד לצאת מהברוך, ראו ערך באיירן. קבוצה שניצחה בכל משחקי החוץ הקשים בעונה שעברה - פאריס-טורינו-מינכן, וברבע וחצי הגמר סיבכה לעצמה את החיים, הרגישה משועממת. גם את בארסה בסופר-קופה הספרדי בעשרה שחקנים, עם הבונבון של כריסטיאנו והגולאסו של אסנסיו. קבוצה שידעת שבליגת האלופות הכל יסתדר לה, גם אם בעיקר בזכות כריסטיאנו רונאלדו. קבוצה של ווינריות ורמונטדות. קבוצה, שמותר היה לתהות בשקט ואולי בקול רם, אם היא הגדולה ביותר בתולדות המועדון, כי מה לעשות - היא זו שהביאה את הגביע עם האזניים הגדולות שלוש פעמים ברציפות(בניגוד לקינטה דל-בויטרה), והיא עכשווית(בניגוד לקבוצה של שנות ה-50).

אתמול ראינו את ליברפול מנצחת 3:1 את מנצ’סטר יונייטד בליגה האנגלית. נשים בצד את הקצב, המהירות, התשוקה, לעתים הייתה ביקורת על הכדורגל של ריאל מדריד תחת זידאן למרות שגם איתה אני לא שלם(צריך מזל כדי לזכות פעם אחת בליגת האלופות, אז כדי לזכות שלוש פעמים במפעל? צריך ים וטונות של מזל. ורק בצמד המשחקים נגד באיירן זו הייתה הפעם הראשונה שריאל עברה ‘שלא בצדק’). בסיום המשחק קלופ התחבק ארוכות ונתן צ’אפחה לכל שחקני הסגל, ראו את האידיליה במועדון. אז בריאל מדריד לא כך היה המצב, אבל קשה לשכוח את כריסטיאנו וראמוס קופצים על זידאן בגול באולימפיקו, את מרסלו כורע ברך וחוגג איתו באהבה נגד פאריס, ועוד ועוד ועוד.

זה הזמן להביט שוב בקטעי הוידאו - והנה הקליפ שפירסמתי לא אחת, להצטמרר ולהתרגש מחדש, כי רגעי השיא שהקבוצה הזו הביאה לנו בשנים האחרונות היו יוצאי דופן. זה הזמן לשים בצד את הבאסה העכשווית ולהגיד תודה, גם לכבוד הנשיא פלורנטינו פרס. זה שקשר את ההיסטוריה של ריאל מדריד עם זידאן. תחילה בתור שחקן - השחקן הטוב ביותר בעולם והיקר מכולם, ובהמשך כמאמן צעיר וחסר ניסיון אבל גאון. תודה, זיזו.

Raulito-7 · 23 בדצמבר,‏ 2018,‏ 7:51pm

מיצ’ל סאלגדו התרגש מהמחווה של ראמוס שהעניק לו חולצה לאחר הגמר, ומרגש בעצמו. “אני הייתי אחד הקפטנים של הקבוצה כשראמוס הגיע כילד צעיר עם אישיות גדולה. והיום הוא הקפטן שממשיך לעשות היסטוריה עם ריאל מדריד כל יום”.

דבר נוסף: במארקה עפו על הסרטון בו רואים את חברתו של יורנטה ממררת בבכי ברגע שהבקיע, דמעות של אושר - הנה הרגע המרגש .

Raulito-7 · 24 בדצמבר,‏ 2018,‏ 8:51am

אתמול היה ה-23 בדצמבר, כלומר חלפה שנה מאז הקלאסיקו בברנבאו נגד בארסה. אני דור רומנו, מדרידיסיטה מלידה ואחד האוהדים הכי שרופים לדעתי(לא התכוונתי לידע\חולצות\לפגוש שחקנים - פשוט אוהד שלוקח ללב וחיי את הקבוצה, כזה שמתעסק בזה וזה חשוב לו), אחד שהיה שם בדסימה - הגשמתי חלום וטסתי לקלאסיקו, המשחק הגדול בעולם(חוץ מגמר ליגת האלופות) לראות את ריאל מדריד נגד ברצלונה בברנבאו, סוג של מתנת יום-הולדת 25[כן, הקלאסיקו בשעה ההזויה - 13:00 בצהריים].

לקנות את המארקה בבוקר ולשמוע קצת אנשים בספרד מקשקשים על המשחק, הסיור שוב במוזיאון(למרות שהכל מוכר), וללבוש את החולצה של ריאל מדריד בברנבאו, להגיע מוקדם-מוקדם לפני השריקה כדי לחוות קצת את האולטראס ברחובות מדריד ולקנות עוד כמה צעיפים, לצלם וידאו שלי מזייף בספרדית ולהעלות סטורי כמו ילד מפגר לאינסטגרם - התוצאה הייתה כואבת, לא המשחק שייחלתי לו - אבל הקלאסיקו זו חוויה עצומה שקשה לי להסביר במילים, אבל…

נולד יומן מסע לקלאסיקו(הכותרת שלי הייתה: ‘לב שבור הוא לב שלם’ - והם החליטו על ‘לבן בחלום שחור’), והעובדה שב-‘וואלה ספורט’ אהבו ופירסמו - בהחלט הקלה עליי את הכאפה מהתבוסה המהדהדת בברנבאו. כמה ימים לפני המשחק דיברתי עם סגן העורך וסיפרתי לו שאני טס לשחק והצעתי להם כתבה שוברת שיגרה - לא עוד ניתוח טקטי או היסטוריה אלא יומן של אוהד שרוף. יצאתי לשדה עם לפ-טופ. כמובן שלא חשבתי על תסריט אימים שכזה, אבל הייתי חייב לכתוב, בחדר עם עוד חבר נודניק שלא נותן לך רגע של שקט(קוראים לו בן מייזל).

מי שתוהה קצת לגביי, אין כמו האתר, אבל אני רוצה להתקדם. סיימתי כבר את התואר בתקשורת במכללה למנהל(מוזמנים לטקס באפריל), ולא שהתפקיד מחייב, ואני מחכה להיכנס לתעשייה, בודק אופציות, באמת נמצא ‘על זה’ כמו שאומרים בהייטק. ולמרות שזה עדיין לא קרה, אין לי ספק שאני מתאים וראוי ומאמין שזה יקרה. ובכל-זאת, גם במצב הנוכחי המתסכל, אני רוצה לומר: אין כמו כדורגל(גם לשחק! ברור!!) - תודה אלוהים, תודה. בלי כדורגל הייתי אדם עצוב וריק. לכל אחד יש משהו שמחזיר אותו לילדות. כן, תודה שאתם קיימים גם. אלה שאוהבים אותי פה ואלה שפחות. תמיד מעניין.

Santi_Yago · 24 בדצמבר,‏ 2018,‏ 6:55pm

כל פעם ממציאים לנו סטטיסטיקות חדשות. הצעקה האחרונה היא xG שמשמעותה expected goals.

אם שחקן כובש יותר ממה שמצופה ממנו ביחס למצב שהגיע אליו, אז מדובר בשחקן עם יכולת כיבוש מעולה. שחקן עם ערך מוסף שעושה את ההבדל.

האתר הזה בדק מי הם השחקנים שכבשו הכי הרבה מעבר לגולים המצופים מהם, ומי הכי פחות. לא תתפלאו לדעת שאין לנו נציג בקטגוריה הטובה (לברצלונה יש שלושה ולאתלטיקו אחד) אבל יש לנו נציג בקטגוריה של המאכזבים.

Raulito-7 · 28 בדצמבר,‏ 2018,‏ 11:06am

[IMG]

המחווה היפה של ואראן ללופטגי : במארקה כתבו שהבלם הצרפתי המתין כמה ימים לאחר הפיטורים ואז התקשר למאמן. ואראן התנצל על היכולת הלא טובה שלו מפתיחת העונה ואמר שהיה לו קשה לעשות את הסוויץ’ אחרי המונדיאל - פיזית ומנטאלית, כשבעיקר זכורות הטעויות שלו נגד לבאנטה בברנבאו וגם הפנדל המטופש על סוארס בקלאסיקו. כאמור, הבלם התנצל והבטיח למאמן שנתן הכל על המגרש בכל רגע אבל פשוט לא הצליח להיות במיטבו. ז’ולן העריך את המחווה והשניים עדיין בקשר פה ושם.

עוד נתון בעונה חשוכה: ריאל מדריד לא כבשה כל-כך מעט שערי ליגה מאז עונת 1990/91| מנגד, במארקה עפו על נתוני הדיוק של טוני קרוס, השחקן המדויק של השנה ב-2018 - קצת יותר מ-94%.
מאמן הכושר פינטוס שתמיד היה ידוע בחשיבותו לריאל מדריד, ממשיך בתוכנית העבודה כדי שהשחקנים יגיעו לשיאם ברמה הפיזית בחודשיים הקרובים. ב-30 בדצמבר פינטוס נפגש עם השחקנים למדדים ועוד.
לפני עשר שנים, על כך הרחיבו במארקה, ריאל מדריד הייתה פעילה בחלון ההעברות בחורף וצירפה את הקשר האחורי לאס דיארה והחלוץ קלאס יאן-הונטלאר, כשהיא במרחק עצום מברצלונה בטבלה, במטרה להציל את העונה. רק שחקן אחד היה יכול לשחק בליגת האלופות, אחרי ששניהם כבר שיחקוב אירופה בקבוצותיהן השונות - וריאל מדריד בחרה בלאס שהשתלב טוב ונשאר עד 2011/12 למען האמת, בעוד הונטלאר נמכר למילאן אחרי 20 הופעות ו-8 שערים. מעניין מה ריאל מדריד מתכננת לינואר, אם בכלל.

KB9 · 1 בינואר,‏ 2019,‏ 7:57am

שנה טובה

https://twitter.com/ToniKroos/status/1079889518541635584