בטח שמתם לב ש...גירסת ריאל מדריד

news

#333

image

דרבי בעשר שניות

השער המהיר של רונאלדו, הבישול המדהים של בקהאם לראול, השואו של הגלאקטיקוס לפני שנגמר הכוח. 15 שנה לניצחון בלתי-נשכח לדרבי בברנבאו מול אתלטיקו ב-2003/04, בימים שלדרבי באמת היו חוקים משלו - וריאל מדריד מנצחת

בדירוג הלא רשמי והבלתי-מחייב של משחקי הדרבי, ספק עד כמה יהללו את המשחק הזה. לא מדובר בגמר ליגת האלופות כמו הדסימה של ראמוס או הגמר שלא-נגמר בסאן-סירו ודו-קרב הפנדלים. זה לא דרבי הופעת הבכורה של ראול ב-1994/95, או אחד הדרבים האחרים בו פירק את אתלטיקו כמעט לבדו עם איזה גולאסו בלתי-נשכח, ובטח לא משחק אליפות. ועדיין, מדובר באחד ממשחקי הליגה הזכורים ביותר בעידן הגלאקטיקוס, לפני שתש כוחם. כמה קסם היה שם. נתחיל עם קצת רקע:

ריאל מדריד של קרלוס קיירוש הגיעה למשחק מהמקום השני בטבלה, בשיוויון נק’ עם ולנסיה, בעוד אתלטיקו של לואיס ארגוניס, בעונה השנייה אחרי ששבה לליגה הבכירה - התמקמה יפה במקום הרביעי. זו הייתה אתלטיקו עם מעט שחקנים גדולים בניגוד להיום. אתלטיקו שמפסידה דרבים ‘עוד במנהרה’. הקפטן היה ילד הפלא פרננדו טורס, בימים שלא הצליח לתת גול נגדינו, קצת צ’ולו סימאונה שנלחם והרביץ באמצע, ואם תרצו השוער הקריזיונר והכובע - בורגוס. קיירוש בחר לצוות את הלגרה במרכז המגרש יחד עם בקהאם שרץ ללא הפסקה - אבל בטח שלא היה מקאללה. את הרביעייה מקדימה אתם בטח זוכרים בעל-פה - פיגו, זידאן, ראול ורונאלדו, איזה ימים. כשמצרפים לכך את השדר הספרדי המרגש קרלוס מרטינז האגדי, ז"ל, שמות שגורמים לך רק להזיל ריר ולהתגעגע, וגול מהיר, סופר-מהיר - מבינים שהחגיגה נמשכת, ממש כמו באסקימו לימון.

פתיחת המשחק: ראול מוסר לבקהאם, שמעביר לזידאן, שמוצא בצד שמאל את רוברטו קרלוס. המגן מכדרר עם 2-3 נגיעות ומוסר לאמצע לרונאלדו. הברזילאי עושה הטעיית בעיטה מדהימה, ‘חותך’ את צ’ולו כלא היה, ראול מפנה את השטח והפנומן רונאלדו מקפיץ בעדינות וברכות - 1:0 לריאל מדריד , גולאסו ענק של רונאלדו, וכל זה כשהשעון נעצר על 10.6 שניות. מה נותר לקרלוס קיירוש חוץ מלמחוא כאפיים? הברנבאו יצא מהתרדמת ופשוט עבר למצב צבירה שואג. זה היה שערו ה-11 של רונאלדו בליגה, ב-14 מחזורים. שער כמעט בכל משחק. ריאל לא חיכתה יותר מדי כדי לכבוש שוב. בדקה ה-20 בקהאם שלח כדור ארוך ענק לראול שהבחין בשוער בורגוס יוצא מחוץ לשער - ונגח מעליו בגאונות - 2:0 לריאל מדריד , ובטח שאתם זוכרים בישול דומה כזה של בקהאם - זה היה לזינדין זידאן נגד ויאדוליד.

לא נפלו עוד שערים בדרבי הזה. התוצאה הסופית הייתה 2:0 אבל באותה מידה המשחק היה יכול להיגמר גם 7:3. אלה היו הימים עם הגנת הפאבון והראול בראבו, כשמצד שני ריאל מדריד יכולה לכבוש בכל התקפה. כולל כשהכדור אצל המגן השמאלי, רוברטו קרלוס, שככה בלי הודעה מוקדמת שולח פצצה מצד שמאל מאיזה 25-30 מטר - אבל בורגונס היה מוכן. כשהמכונה של קיירוש עדיין עבדה על אוטומט. ראול ורונאלדו הגיעו לעוד 2-3 מצבים של גול, לפחות, אבל ריחמו על הקבוצה מס’ 2 בעיר. זידאן ליהטט בכל רגע על כר הדשא, והכוכב שנראה תמיד רק ליד העניינים היה לואיס פיגו, להוציא את הפנדל שלא קיבל ברחבה, כשקופח ע"י השופט.

דיברנו על ראול ורונאלדו, ושניהם באו לעבוד, ואפילו שיחקו יחד. כך היה כשריאל מדריד טסה למתפרצת ורונאלדו קיבל את הכדור בכנף. הוא חתך בקלילות שלושה שחקני הגנה אבל נבלם בסופו של דבר. בכל פעם שהברזילאי קיבל את הכדור - הקהל ידע שהוא צריך לעמוד, שמשהו גדול עומד לקרות. כך היה גם במחצית השנייה, כשהלגרה מסר לראול שהעביר קטנה לרונאלדו. הפנומן עצר על החזה, העביר קדימה ומשך הצידה בזכות רגל ימין, ובתוך כמה שניות שיחרר בעיטה חדה ברגל שמאל אך הכדור פגע בקורה. ראול עט על הריבאונד אבל החליק ופגע בקורה גם הוא - אתלטיקו מדריד ניצלת. מה-זה ניצלת. בהמשך ראול קיבל כדור ארוך אבל נכשל מול השוער, ומהלך קבוצתי נוסף, במעורבות של פיגו-בקהאם-רונאלדו, הסתיים בכך שהברזילאי איחר בכדור הרוחב, אין דבר. קיירוש מצא זמן להחליף את ראול ולהעלות את גוטי.

‘עוד כמעט אחד’, אמרו בשידור על טורס, שהגיע לשני מצבים מעולים. במחצית הראשונה, קצת אחרי השער של ראול - הבלם נובו שלח כדור עומק נפלא, טורס פתח את המנוע, ורץ ורץ ורץ - אבל מול איקר בעט החוצה. בהמשך הוא ניסה את כוחו שוב מחוץ לרחבה בכדור שרק פספס מעט את המסגרת. רק נזכיר, שרק ב-2006/07, בדרבי האחרון שלו נגד ריאל מדריד, בסיבוב השני - הוא הצליח לשבור את המנחוס נגד ריאל. ובחזרה ל-2003 - זה היה מאותם משחקים בודדים בהם איקר שמר על שער נקי במהלך אותה עונה, וזו הייתה משימה קשה.

אחרון חביב היה בקהאם שבאמת עשה הכל כדי להסתגל לעמדה במרכז השדה. הוא פתח את עונת הבכורה בלבן בצורה טובה - שערים נגד סראגוסה בסופר-קופה ונגד בטיס בליגה ועוד המון בישולים, חידש ושינה את סגנון המשחק עם כדורים ארוכים ויותר גולים בהגבות. רץ בלי הפסקה, וברור שליד קשר אחורי אמיתי(ברוב העונה הלגרה שיחק כבלם, וקמביאסו זכה לייבוש) - זה היה נראה טוב יותר. בקהאם רצה לכבוש גם הוא. לפני הסיום האנגלי קיבל את הכדור באגף שמאל, התגבר על שחקן אחד, התקדם לעבר השער ובעט גבוה. אין דבר, הוא בכל-זאת זכה לתשואות. עד חודש מרץ, ריאל מדריד הובילה את הטבלה בספרד, העפילה לגמר גביע המלך ועברה את באיירן בדרך לרבע גמר ליגת האלופות. ומאז…

הרכבים:

ריאל מדריד : איקר קסיאס| סאלגדו, ראול בראבו, פאבון, רוברטו קרלוס(סולארי, 90’)| פיגו, הלגרה, בקהאם, זידאן| ראול(גוטי, 83’) ורונאלדו(פורטיו, 88’)

אתלטיקו מדריד : בורגוס| גאספר, לקי, לוס סאנטוס, סרג’ח| נובו, איבאגאזה, דייגו סימאונה, קיקי מוסאמפה(רודריגו, 60’)| ניקולאידיס(פאונוביץ’, 60’) ופרננדו טורס

תקציר המשחק


#334

יהיה VAR החל משמינית גמר הצ’מפיונס


#335

אין רונאלדו, ועכשיו גם זה? איך אנחנו בדיוק אמורים להגיע שוב לגמר?


#336

הדביל האהוב עליי


#337

ככה אתה מזלזל בפרז והמזוודות שלו ?


#338

כך נשבר הנאחס

לפני 15 שנה שברה ריאל את הרצף השחור משחור שלה בקאמפ-נואו והשיגה 2:1 על ברצלונה בניחוח ברזילאי - כשרוברטו קרלוס ורונאלדו כובשים. הקבוצה של קרלוס קיירוש, דווקא היא, שברה חוק בן 21 שנה. כך זה קרה…

image

נחסוך ממכם את המנטרה הרגילה עד כמה עונת הקיירוש החלה בצורה מבטיחה, למרות הכל, על קבוצה שמנצחת על אוטומט ורונאלדו זוהר בצד אחד ואיקר בצד השני, ואפילו בקהאם שהשתלב לא רע - הכל לעומת הסיום העלוב. נגיע לת’אכלס: הנה משהו ש הקבוצה של קיירוש הצליחה לעשות ואחרות לא: לנצח בקאמפ-נואו. לא הקינטה דל-בויטרה שהייתה אחת מהקבוצות החזקות בהיסטוריה של הליגה וזכתה בחמש אליפויות רצופות, עם האחרונה המרשימה ביותר; לא ריאל מדריד של קאפלו ולא ריאל מדריד של דל-בוסקה. דווקא הקבוצה של קרלוס קיירוש הייתה זו שקטעה את החוק הלא כתוב - ריאל מדריד מגיעה לקאמפ-נואו ותמיד מפסידה. הניצחון האחרון(בליגה! לא שכחנו את שתי ההקפצות של זיזו ומקמנמן בדרך לגלאזגו ב-01/02) לפניכן היה ב-1983/84 עם 2:1 בתחילת העונה משערים של חואניטו וסנטיאנה.

הקלאסיקו שוחק כהרגלו ביום שבת, ושתי הקבוצות הגיעו ממקומות שונים בטבלה ובמומנטום אחר לגמריי: בארסה נראתה איום ונורא והובסה, התפרקה 5:1 במאלגה בעוד ריאל מדריד סגרה עניין בדרבי מול אתלטיקו תוך 20 דקות עם שערים נפלאים של ראול ורונאלדו, החזיקה במקום הראשון ע"ח ולנסיה והובילה בעשר נקודות על ברצלונה. רונאלדו(11) וראול(6) כבשו רק שער אחד פחות מברצלונה עצמה. נהיה הוגנים ונספר לכם שרונאלדיניו נעדר מהמשחק בגלל פציעה מה שהקשה מאוד על הסיכויים של ברצלונה. אבל היא ניצחה מספיק קלאסיקוס, בטח בביתה, גם כשהייתה הקבוצה הפחות טובה.

אז ברצלונה חסרה את הכוכב הגדול שלה ולהפתעת רבים - גם לואיס אנריקה שתמיד התעלה נגד ריאל מדריד - סופסל. ואצל הקבוצה של קיירוש? כרגיל, הזידאנס והפאבונס. במרכז ההגנה - פאבון וראול בראבו הצעירים, כשהלגרה משחק במרכז השדה לצד בקהאם. באותה עונה כבר ראינו ימים עם קישור פיפה סטייל פיגו-זידאן-גוטי-בקהאם, אבל לא הפעם. המשחק נפתח באיומי סרק מרחוק מצד שתי הקבוצות שבהחלט היו צריכות את שלב הגישושים. ריאל ניסתה לשחק באחריות בעוד בארסה שיחקה עם אינסוף תשוקה אך ללא איכות.

האיום הרציני הראשון היה מצידה של בארסה כשצ’אבי סובב כדור חופשי נהדר אבל איקר הדף לקרן. ומנגד, ריאל מדריד כבשה - שוב צד שמאל החזק שלנו באותו ערב, זידאן מוסר לרוברטו קרלוס שבועט כדור חזק, שפוגע בשחקן הגנה וחודר לרשת של ואלדס הצעיר, 1:0 לריאל מדריד. כאמור, בארסה הייתה לא פחות טובה וריאל הציגה את המינימום. לואיס גארסיה החמיץ מצב לא רע מחוץ לרחבה ולחצי השני הוא כבר לא עלה. ריאל הייתה יכולה לסגור עניין די מהר, אבל לא עשתה את זה - בקהאם מצא את עצמו בצד שמאל ושלח מסירה מדהימה ברגלו החלשה, קוקו פספס וראול החמיץ ממצב שאסור לו להחמיץ.

אוברמארס היה המסוכן בשורות ברצלונה ובחן את איקר בפצצה מרחוק, והשוער הדף כמובן. המצלמה עקבה בעיקר אחרי לואיס אנריקה שלעס מסטיק על הספסל והיה מאוד מתוסכל. קלייברט נכנס למשחק עם בעיטה חזקה אבל למרכז השער. רבע שעה לסיום, המשחק הוכרע: פיגו נלחם על כדור אבוד ובגלישה הצליח למסור לשטח לרוברטו קרלוס. המגן, שכבר כבש שער קודם לכן, שלח מסירת רוחב נהדרת שהפכה לבישול, כשראול מפנה את הדרך באלגנטיות במהלך דומה לשער נגד אתלטיקו שלושה ימים קודם לכן. רונאלדו בעט חד לפינה ועשה 2:0. ריאל מדריד ציפתה לנצח וחגגה די באדישות.

בדקה ה-83 קלייברט נגח פנימה אחרי כדור קרן ובעיקר הביא לסיום מרתק כשבארסה מצמקת ל-2:1. כשעל המגרש היו גם סביולה, שהחליף את מוטה במקומה התקפית מובהקת, וגם קווארסמה, עוד ילד צעיר ודריבליסט - זה היה מעניין. איקר עוד רשם הצלה גדולה לקראת הסיום וזהו-זה, ריאל מדריד מנצחת 2:1 בקאמפ-נואו. בגלגול הקודם של האתר קראנו לזה ‘אחרי עשרים שנה’. ריאל ההיא המשיכה לדהור, וניצחה גם את דפורטיבו לה-קורוניה בברנבאו במחזור שאחר-כך, עם שער דרמטי של ראול. עד שהכל התרסק לקראת הסיום. לפחות יש עוד משחק למזכרת - ויאדוליד, הדרבי והקאמפ-נואו. וכמובן שאנחנו מתגעגעים לשחקנים האלה…

הרכבים:

ריאל מדריד: איקר קסיאס| סאלגדו, פאבון, ראול בראבו, רוברטו קרלוס| פיגו, הלגרה, בקהאם, זידאן| ראול(סולארי, 86’) ורונאלדו(פורטיו, 77’)

ברצלונה: ויקטור ואלדס| גאברי(קווארסמה, 86’), פויול, רייזיכר, ואן ברונקוסט| קוקו, צ’אבי, מוטה(סביולה, 78’)| ג’רארד, לואיס גארסיה(אוברמארס, 46’) וקלייברט


#339

התחלתי לאהוד את ריאל פחות או יותר מתחילת עידן מסי. חוויתי 2 עונות מוצלחות ביותר בהיבט הקלאסיקו (תיקו 3-3 ושלושה נצחונות 2-0, 1-0, 4-1). מאז ועד היום המאזן שלנו מחריד. חשבתי שזה רק בזכות מסי, אבל יחד עם הנתון שלך, בדקתי את המאזנים ונראה שכבר 30 ומשהו שנים, קלאסיקו הוא לא עניין של 50 50 (לאורך כל ההיסטוריה, הוא כן.) אלא יותר כמו 60 40 (והמצב גרוע בהרבה אם מסתכלים רק על העשור האחרון).

כשמסתכלים על המאזן בויקיפדיה, הנתון הכי בולט הוא במשחקי הידידות. 20 נצחונות לברצלונה ורק 4 לריאל מדריד (ושוויון עם נטייה קלה לריאל בשאר המסגרות). די משקף לדעתי את רמת הלהיטות של כל מועדון. לא אשכח את מה שפיפיטה אמר אחרי ה4-1 בעונת האליפות של שוסטר: הורדנו את הרגל מהגז אחרי הרבעי, לא רצינו להשפיל אותם.


#340

זה כמו שאחרי ההפסד המחפיר העונה לברצלונה ראיתי תגובה יפה שקצת עודדה אותי: ג’ורדי אלבה אמר שבשביל ברצלונה לנצח את ריאל מדריד בקלאסיקו זה כמו לזכות בליגת האלופות. איזה קבוצה עלובה וקטנה עם מנטליות לוזרית, לא פלא שהם כל שנה עפים ברבע הגמר בבושת פנים. ויש בזה הרבה אמת.


#341

כמה פעמים ברצלונה ניצחה אותנו ובגדול ב-10 השנים האחרונות? היו אפילו עוד שתי תבוסות עם רונאלדיניו, שהן עוד נחשבות לסבירות. אני מתבייש להגיד. לנו היה את הפאסיו עם שוסטר, משחק שאפשר היה לתת בו חמישייה, וזהו-זה פחות או יותר. אם נסתכל על השנים שקדמו להן, אני תמיד נותן שתי דוגמאות - עונת 2002/03, ריאל קבוצה טובה הרבה-הרבה-הרבה יותר מבארסה שבמחזור האחרון רק מצליחה להשתחל לגביע אופ"א(מסיימת מקום שישי, כשבילבאו שהתמודדה איתה - הפסידה לנו במשחק האליפות), הפער היה 22 נקודות ליגה לטובתינו. ובמפגשים הישירים? 0:0 בקלאסיקו ראש החזיר בקאמפ-נואו ותיקו 1:1 בברנבאו כשלואיס אנריקה משווה אחרי יתרון של רונאלדו, ושיחקנו לא טוב. גם המשחק בקאמפ-נואו שנתיים קודם לכן זו דוגמא טובה, בה בארסה הייתה טובה יותר מול ריאל(אולי אפשר לייחס את זה ל-‘אנטי פיגו’ ולעוצמות שלא נראו אף-פעם במגרש הזה), אבל אם הקינטה דל-בויטרה הפסידה שם חמש שנים ברציפות למרות שזכתה באליפות, אז…
בשנים שבהן בארסה הייתה פחות טובה מאיתנו היא הצליחה להוציא תוצאות מדהימות, כאילו הרגישה אנדרדוג מה שאנחנו לא מסוגלים, כאילו הבינה את חשיבות המשחק, כאילו אולי עשתה התאמות שאנחנו לא. כמה פעמים זה קרה ההיפך?


#342

זה אכן מעיד על רגשי נחיתות, מה שלא משנה בפועל את העובדה שהם גם מנצחים אותנו יותר וגם זוכים בהרבה יותר תארים. הלוואי עלינו תשוקה כזו בקלאסיקו.

ואגב, בסופר קאפ בעונה שעברה היה לנו צ’אנס להביס אותם. בנס המחצית הראשונה נגמרה רק ב2-0, ועוד עם הרכב מחליפים שלנו, ללא רונאלדו. כמובן שנרגענו בחצי השני, בארסה אמרה תודה על האזהרה וגמרה את הליגה לפני ינואר עם הסגל הכי חלש שהיה לה בעשור האחרון.


#343

לא פלא שהם מראים עליונות שנים ורק הסטטיסטיקה או ההיסטוריה מעוורים אותנו. אה, גם זה הולך להשתנות בקרוב.

אבל העיקר אנחנו המועדון הכי גדול בהיסטוריה עם שלל אליפויות מעידן הקרח, 3 זכויות רצופות בצמפיונס עם רונאלדו שלא כאן ובנזמה שהוא אחד המועמדים לכדור הזהב. ובסוף, לא לשכוח שהאינסטגרם תמיד מלא בתמונות גאווה אחרי הפסדים צורמים. אה וכמובן לקנות שחקנים צעירים אחרי שזרקנו את שלנו לקבוצות אחרות כי חשבנו שהדשא של השכן ירוק יותר. אבל בסדר, אנחנו מתחילים לטפח את הצעירים שלנו, אז תשכחו מכל מה שרשמתי. :wink:


#344

אם לא שלוש הזכיות שלנו בצ’מפיונס ברציפות, שזה חסר תקדים ופסיכי בכל קנדה מידה, בטח כשרוב שחקני הסגל כבר מעבר לשיאם, ובכלל 4 זכיות ב-5 שנים - המצב באמת היה מחורבן. במועדון שלנו יש שני דברים שמעניינים, לצערי: ליגת האלופות, ואח"כ הפודיום האלה של כדור הזהב וערבי השקר. אין ספק שההרגשה שלי שהם מבינים את המהות של הקלאסיקו ומתאמצים יותר מאיתנו. מה שכתבתי היה כדי ‘לחפש סיבות’ או אולי ‘נחמה’ ובטח שלא כדי לנגח את ברצלונה.

יש מספרים שאני לא רוצה לרשום, והמהפך החל אפילו בשנות ה-90, עם שתי אליפויות בלבד של ריאל מדריד, כשהיא מאבדת שתיים אגב במחזור האחרון בטנריפה. רובינו בקושי ראינו את ריאל מדריד אז. אני מקווה שביום שמסי יפרוש מצב האליפויות כבר יתאזן, אבל הם בהחלט עולים עלינו. ב-2003, נקודת קיצון למשל - לריאל היו 29 אליפויות ולברצלונה 16 בלבד - פער של 13. היום, לנו יש 33 ולברצלונה 25, עם אופצייה ל-26. הכנסתם אותי לדיכאון.