אח של קיליאן ראשון לדבר על הבעיה שהטרידה את כולנו
בזמן האחרון הרבה כותבים פדה לא קרוס, אבל שוכחים שקרוס זה גם לא פדה ואף מאוד רחוק מזה.
פדה אחד הקשרים הכי טובים בעולם ואי אפשר למדוד אותו לפי כמה הוא עושה דברים שקרוס היה עושה, פדה הוא חומה, מפלצת, הוא הראשון לכל כדור וכל משחק מבטל בקלות 3-4 מתפרצות שהיו יכולות להתפתח להתקפות מסוכנות, שורף שטחים, לוחץ בחסד, בקיצור איש הרס.
התקפית למרות שהוא לא מנהל משחק מאחור כמו קרוס(בכדורגל המודרני אין מקום לשחקנים כאלה גם ככה) יש לו יתרונות שאין לקרוס, מוביל כדור הרבה יותר טוב, יכול לשבור קווי הגנה בכידרור העוצמתי שלו, מצטרף מאחורה הרבה יותר טוב, מאיים על השער הרבה יותר.
בקיצור הוא הלב של ריאל, אם הוא לא ישחק זה יורגש הרבה יותר מהחיסרון של קרוס, כדורגל זה לא רק סטטיסטיקות יבשות, 95% דיוק במסירות כבר לא אומר כלום בכדורגל של היום.
מסכים ואוסיף שהוא לעתים מבטל בדריבל - קצת פחות לאחרונה - שניים או שלושה שחקנים ורץ קדימה בקלות בזכות המהירות שלו והרווחנו 30 מטר. בקושי קיבל צהובים אשתקד ומנצח המון מאבקים. הפס שלו השתפר. הבעיטות מרחוק גם מסוכנות ובזה מאפיל על טוני שכמובן שההשוואה מיותרת בכל מצב. לתחושתי פשוט הוא עייף ובכושר מזעזע ותקוע שם בצד ימין יותר מאיי פעם.
בטח שמתם לב שאמבפה הוריד כמעט לחלוטין את החלודה, ג’וד לוהט ומזכיר את ג’וד של תחילת העונה שעברה והבכיין חזר מהפציעה ומיד הבקיע ובישל, סוף סוף זה מתחבר, כמובן לא מבחינה קבוצתית טקטית אלא כישרון ברמה פסיכית, אם שלושתם יהיו בכושר בו זמנית אז טקטיקה שמקטיקה.
הוא מבוגר מויני באיזה 30 שנה לפחות. משחק גדול אתמול של מי שמחזיק לנו את הקבוצה ביחד עם פדה
אולי זה רק אני אבל בהחלט מזדהה עם קרלו, שירד על ג’וד לפני שנה שהוא “חלש בספרדית”. אחרי ששומעים אותו כאן וגם בראיונות נוספים, הוא גם חלש בלדבר באנגלית (למרות שהוא כן מבין את מיקה אדוארדס שמדבר אפילו פחות ברור ממנו) כי המלים אף פעם לא שלמות.
מבחינתי שימשיך לדבר כדורגל ושלא ידבר שום שפה אחרת.
לגמרי. אני מהספה אצלי בבית מצליח להבין מה ג’וד רוצה מעצמו ומהחברים שלו לקבוצה, בלי לשמוע מילה שהוא אומר, אז אני בטוח שגם השחקנים שלידו מבינים. מה גם שבמבחן התוצאה, שהוא החשוב ביותר, רואים שזה עובד בענק.
דווקא אנצ’לוטי עצמו שתפס כאן תחת על ג’וד - לא נראה שהשחקנים מבינים בכלל מה הוא רוצה מהם (אם יש דבר כזה בכלל).
זה נכון ששחקנים דוברי אנגלית (ובכלל אנשים דוברי אנגלית) מתקשים יותר עם מעבר לשפה חדשה, כי לרוב הם אף-פעם בחייהם לא ממש נדרשו ללמוד שפה חדשה (גם אם למדו ספרדית או משהו בבית הספר, זה לא ברמה של שאר העולם, שחייב ללמוד אנגלית כדי להסתדר בחיים). זכורה לשמצה למשל הדוגמה המפורסמת של בייל. אבל דווקא במקרה של ג’וד, שעזב את אנגליה ושיחק (ופרח) במדינה אחרת מגיל מאוד צעיר - אני לא חושש בכלל.
כאוף-טופיק - אני יכול להגיד שכישראלי ממוצע שרוב האנגלים ש"פגש" בחייו הם דרך הטלוויזיה, זה אכן היה לי די שוק בפעם הראשונה לפגוש אנגלים “אמיתיים” - אם בטיול באנגליה, ואפילו גם דרך הטלוויזיה, לדוגמה בריאיונות עם זמרים שלא גדלו בלב לונדון. מבטאים וחיתוכי דיבור נוראיים*. האנגלית הבריטית שרואים לרוב בטלוויזיה, היא באופן מכוון במבטא שנקרא ‘פוש’ - המבטא שנחשב למבטא ה"נכון" וה"נחשב" ביותר, שבו מדברים אנשי המלוכה ועוד.
*הסקוטים אגב הכי גרועים. אי אפשר להבין מילה שהם אומרים.
לגמרי.
וגם בסקוטלנד ככל שתעלה צפונה זה רק נהיה גרוע יותר.
אני לא יכול לחשוף פה מה בדיוק קרה אבל אני יכול להמליץ לכם אף פעם לא להגיד פשוט “yes” כי אתם לא מבינים מה שואלים אתכם וכבר לא נעים לכם לשאול " sorry what" בפעם השביעית ברצף.
ברור, ובטוח שזה גם מבחינת כלל האוהדים. פשוט הצחיקה אותי אותה אמירה אז של קרלו, כי זה הכי פחות חשוב ביכולותיו של שחקן (המקבילה של השאלה המקובלת בראיון עבודה- מהי החולשה העיקרית שלך).
Fok ye זאת התשובה ההולמת לכל שאלה לא ברורה.
מבטא סקוטי הכי גרוע שיש. אפילו אירים אני מבין, סקוטים לא
ומה עם אוהד ליברפול מסויים מהארץ שכל פעם שהוא טס לחו’'ל ורואה אוהדי ליברפול ואז מתלהב ומנסה לפתח שיחה ואז הסקאוזר פותח את הפה וזה נשמע כאילו מישהו שחטף שבץ ומנסה לתקשר.
נאום הבלה-בלה-בלה| “אחד הרגעים הגדולים של השנה”, הגדירו זאת ב-AS. קרלו אנצ’לוטי מגיב לביקורת על כך שהוא לא עושה רוטציות ואנדריק והצעירים לא משחקים. הוא מתחיל לפרט “אתה אומר שאנדריק לא משחק הרבה, שלא נתתי לו דקות משחק ובלה בלה בלה… אבל אתה צריך לחשוב שהוא צעיר, הוא צריך להסתגל, אני לא עוזר לו אם אני אשתמש בו כשהקבוצה נמצאת ברגע קשה. הוא מצליח מאוד, מאוד מרוכז. הוא הגיע לריאל מדריד כשיש את הטובים בעולם, אנחנו צריכים להיות סבלניים איתו”. הוא נשאל האם הוא מתעצבן כשאומרים שהוא לא משתמש בצעירים ולא עושה חילופים ואמר: “לא. אני לא מתעצבן כי זה לא נכון”, החל מ-0:42 בסרטון.
מה דעתכם?
שקרן. הדקות הכמעט יחידות שלו בחודשים האחרונים היו בתוספת הזמן כשהיינו בפיגור וכדי להציל את המולדת.
זה נכון שיש לפניו את החלוצים הטובים בעולם, אבל כבר תקופה ארוכה רובם פצועים.
זה אותו מאמן שלפני שנה ייבש לברהים את החיים כל תחילת העונה ורק בזכות אינסוף פציעות הוא אולץ לגלות אותו. כנ"ל לגבי בלם שלישי מהקאנטרה, רק אחרי ששניים גמרו את העונה. אין לי שום אמון לגביו בנושא הזה.
אני גם כן מאוד כועס כבר מסיבת עיתונאים שנייה ברציפות וקרלו אנצ’לוטי שכח משהו ברור - התקשורת לא “תשחט” את אנדריק אם ייכשל בניגוד לקיליאן אמבפה למשל, הוא לא יהיה סמל חוסר ההצלחה. ושחקן כמוהו עם אנרגיות או בכלל פוטנציאל הוא שחקן שיכול לשנות מומנטום לקבוצה וזה הדבר הכי חשוב, ריאל מדריד גדולה מכל שחקן. הנה לפי הערצתו העיוורת לאורליאן טשואמני - ראול אסנסיו גמר את הסיפור כשחקן הרכב. אבל מה שחשוב לי זה שטשואמני לא “יזיז” את אדוארדו קמאבינגה מהקישור.
אגב, הוא נוטה להחזיר שחקנים מוקדם מאוד מפציעות וזה מקשה עלינו. גם אם יש את ה-OK מאנטוניו פינטוס אני מצפה לשיקול דעת. כמובן גם שזה שאנדריק לא שיחק נגד אטאלנטה כשרודריגו פצוע ומדוכא זה אסון.
מעבר לכך לדעתי כלי התקשורת מאוד-מאוד הוגנים כלפיו, כמובן שיש טורים כמו ניהול המשחק הלקוי שלו ושלא מוצאים פתרונות, “ריאל מדריד לא משחקת כבר שלושה חודשים” אבל זה עדיין בווליום נמוך מאוד.
אוהדים יקרים אתמול הייתה לי יום הולדת. הילדים בכיתה כתבו לי ברכות וגם הבנות ממש ציירו את הסמל של ריאל מדריד, זה גרם לי שוב לחשוב כמה אני מזוהה איתה. חבר שלא מבין כלום בכדורגל הקליט לי הודעה “אתה הכי ריאל מדריד שיש”.
הגעתי ליום חג הזה - כבכל יום שאני מאמן כדורגל ילדים - עם חולצה של ריאל מדריד. חולצה טרייה של סרחיו ראמוס בגמר הדסימה בליסבון - וואו, נקייה וטהורה. נזהרתי מאוד לא ללכלך. ילד משך לי בחולצה כאילו בצחוק - לעתים אני רץ אחריהם, משתולל איתם קצת בגבול הטעם הטוב. אמרתי לו בפרצוף קשוח: “עד כאן. החולצה הזו מיליון יורו”. השאלה שהכי אהבתי: “דור אבל למה כתוב להם ‘9’ על החולצה בצד השרוול, הם זכו בליגת האלופות 15 פעמים נכון?”. העיניים שלי קרנו. כאילו כבשתי בחורה בדייט עכשיו.
רק באימון אחד השנה לא לבשתי חולצה של ריאל מדריד, מסורת זו מסורת. ממש כמו הילדים שמתרגשים לשחק ולבעוט בכדור ואוהבים ללבוש חולצה של הכוכב שלהם. בדרך כלל זה ויניסיוס ג’וניור או ג’וד בלינגהאם ויש גם קיליאן אמבפה. כשילד קטן וחמוד מגיע עם חולצת ברצלונה אני אומר לו ישר “לך תגיד לאמא שהמאמן דור אמר לה לקנות לך חולצה של ריאל” ושנינו צוחקים. הכדורגל מחזיר אותך לילדות.
יצא לי לחשוב על זה ואני גאה שכמעט כל החלומות שהגשמתי קשורים לריאל מדריד:
-הייתי שם בגמר הדסימה - הרגע היפה בחיים שלי.
-הספר שלי על ריאל מדריד יחיד מסוגו בישראל: “המלכים של אירופה” - זמין לרכישה. “אחי אתה מטורף, בגיל 27 הוצאת ספר אל תשכח את זה לעולם”, חבר אמר לי.
-הדף הזה פה וקודם לכן אתר האוהדים שהוקם ב-2004 וניהלתי אותו מ-2009 ועד לדצמבר 2023.
-הפודיום מבחינתי זו מתנה גדולה - לדבר שעה על הדבר שאתה הכי אוהב ולהיות נציג ריאל מדריד.
-ואפילו הופעתי פעם באתר הרשמי Realmadrid.com שבאו לארץ לסקר מפגש אוהדים שלנו בבר בטיילת באליפות קאפלו המיתולוגית 2007. רואים אותי נירגש ילד בכיתה ט’ עם צעיף סגול, ג’ל בשיער וללא מסת שריר עדיין.
אוהב אתכם, שנמשיך ליהנות מכדורגל אמן ואמן. אין כמו כדורגל ואין כמו ריאל מדריד
בטח שמים לב שמוטב לאוהדי ברצלונה להקשיב לי ולהבין שהם לא רצים לאליפות וזאת כדי למנוע מעצמם מפח נפש.
אם עדיין ישארו רלוונטים אחרי המחזור ה 32 זה הישג מבחינתם.
אני יודע שיריבות עירונית זה ממך והלאה, אבל השנה צריך להסתכל על אתלטי
אני כותב כבר מזמן שהמירוץ לאליפות זה בין ריאל ואתלטיקו ושברצלונה מחוץ למירוץ, אבל מאמין שהסיכויים הם 70-30 לטובת ריאל.