מצחיק אתה שאתה חושב שרביע אוהד 2 קבוצות.
8 לייקים
אתלטיקו מדריד ונבחרת שוויץ נשים.
3 לייקים
יותר נכון ריאל מדריד ונבחרת הנשים בכדורעף חופים של ונצואלה.
תוסיף אתלטיקה:
זאת הייתה אתלטיקה מה שראיתי בסירטון ששלחת ? 
רציתי להזכיר מוט וזה, אבל העדפתי שלא.
2 לייקים
-קיליאן אמבפה - מספר 10
-ראול אסנסיו - מספר 17.
-מי יהיה מספר 9? אנדריק או גונסאלו גארסיה?
אף אחד לא יודע מה יהיה, גם בעיתונים הגדולים לא. אולי אוטוטו תתקבל החלטה.
לתת את המספר ‘9’ שמזוהה עם שחקנים גדולים זו אמירה, זו הבעת אמון גדולה ואפילו מחשבה שיווקית מסוימת - גם אם יש כאלה שיגידו שזה קורה מכורח הנסיבות וחוסלו הרי לבש מספר פחות יוקרתי. ומריאנו דיאס היה ‘7’ (סמיילי בוכה).
אנדריק שחקן עם פוטנציאל גדול, רעב להצליח. יש סיבה שהוא כאן וקבוצות אחרות רדפו אחריו. הוא הפגין ניצוצות. רונאלדו-פנומנו (בן ארצו וכאן נגמר הדימיון) שיחק עם מספר ‘9’.
גונסאלו גארסיה עשה עונה אדירה בקסטיליה והוכיח את עצמו בגביע העולם למועדונים. מגיע לו להמשיך בקבוצה הבכירה. הוא שחקן בית בסגנון שאין לנו בסגל וצעד כזה ירגש את האוהדים. כי זה צעד לא שגרתי יחסית. אני בעד הרומנטיקה.
שניהם לא. שהמספר יישאר פנוי לעונה הקרובה, לא יקרה כלום.
בואו נראה אותם קודם משלימים עונה אחת שלמה, עם מספרים סבירים, לפני שנותנים למישהו מהם מספר של הרכב ראשון.
6 לייקים
זה נראה לי הרבה פחות מזעזע מאשר מריאנו דיאס יורש את מספר 7 מכריסטיאנו רונאלדו אבל ניחא. אני בעד לתת לילד, זו דחיפה עצומה וזה מספר חשוב, זה לאו דווקא, “מוזיל את החולצה” ומעבר לכך זה ממש צעד ‘אנטי ריאל מדריד’ לתת את המספר היוקרתי לילד מהקאנטרה. בליגה הספרדית החוקים הם שונים וגם צריך לתת מספר לפרנקו כמובן.
לא נורא אגב יש לי עוד משהו עם מספרי החולצות:
אז בחשבון האינסטגרם של המארקה ממשיכים בהייפ סביב הפיכתו של קיליאן אמבפה למספר 10 החדש של ריאל מדריד - בצבע החולצה כמובן, ושואלים אותנו עם איזה מספר 10 מהקודמים אנחנו נשארים.
אני אציג כאן את הדירוג שלי - לאו דווקא מבחינת יכולת אלא חיבור אישי, מה שנקרא - דל"פ - דעה לא פופולארית.
ואלה שמות - לפי הסדר הכרונולוגי:
מיכאל לאודרופ 1994-96
קלארנס סיידורף 1999-2000
לואיס פיגו 2000-2005
רוביניו – 2005-2008
ווסלי סניידר 2008-09
לאס דיארה 2009-2011
מסוט אוזיל 2011-2013
חאמס רודריגס 2014-2017
לוקה מודריץ’ 2017-2025
הדירוג:
9.ווסלי סניידר – שחקן עם פוטנציאל גדול, עונת בכורה נהדרת, התלהבתי כשהגיע, היה דומה ל-50-50 שאנחנו צריכים וגם עשה הגנה. ההתבטאויות שלו אחרי הקריירה מאוד הפריעו לי. באינטר הוא אולי אגדה, לא בריאל מדריד. אבל תודה על הגולאסו נגד ויאריאל.
8.לאס דיארה – וואלה חיבבתי אותי. מבחינת היכולת הפיזית, התיקול והדריבל הוא בשורה הראשונה. אבל כנראה היה ‘חסר לו בורג’ כמו שאומרים. כשהצטרף בחורף 2009 היה הבולדוג שהיה חסר לנו באמצע.
7.קלארנס סיידורף – אם הייתי חווה אותו ‘בלייב’ כאוהד סביר להניח שהדירוג היה גבוה יותר. חלק חשוב בקבוצה שזכתה באליפות מרשימה עם פאביו קאפלו ב-1996-97 וגם אחרי כך בלה-ספטימה. קשר מרכזי שהיה לו הכל. שחקן טוב בריאל, אגדה במילאן.
6.חאמס רודריגס – איזה רגל שמאל קטלנית הייתה לו, התחושה הייתה שבעונת הבכורה אין לו אף שער שהוא לא גולאסו או לפחות ציון 7 ומעלה. חאמס זו אהבה קולומביאנית. ההמשך היה פחות טובה וכנראה לא עפתי עליו משום שהוא כביכול הגיע ‘במקום’ אנחל די מאריה שיותר התאים. מספר 10 אמיתי אבל אין כאלה ממש כבר בכדורגל המודרני.
5.מיכאל לאודרופ – בחירה בדיעבד. קצת מה שאמרתי לגבי סיידורף אבל כשאתה גדל וקורא ומשלים פערים על ריאל מדריד וכותב ספר גם – אתה מבין כמה לאודרופ היה גדול, השחקן שהגיע מברצלונה והיה חלק מה-0:5 המדהים בקלאסיקו והאליפות הנהדרת ההיא.
4.רוביניו – בחירה ילדותית אבל בקיץ 2005 כמה רדפנו אחריו, היו זמנים. הופעת הבכורה שלו הייתה קסם, כמעט כמו ‘התשובה לרונאלדיניו’. עם יום וחצי במדריד הוא עשה קרקס להגנה של קאדיס. כמובן שההמשך היה לא משהו ודווקא אחרי עונה שלישית טובה הוא עזב ולא המריא. בעבר ב-2020 איחלתי לוויניסיוס ‘שיהיה חצי רוביניו’. מזל שטעיתי.
3.מסוט אוזיל – השף המדופלם, הפרטנר הכי טוב בקריירה לכריסטיאנו רונאלדו יחד עם קארים בנזמה. שחקן שהרגיל אותנו ל-25 בישולים בעונה. אדיר-אדיר-אדיר. חבל שהיה קצת “מנותק” בשפת הגוף, כמובן לא גולר מספיק טוב. מסוגל לשים שחקן מול שוער בכל עמדה. מוסר ברמה של גוטי וזידאן וזה אומר הרבה [אל תערבו פוליטיקה – פליז].
2.לוקה מודריץ’ – על פניו חייב להיות במקום הראשון, בוודאי. הוא מרגיש לנו מדרידיסטה יותר מכל אחד אחר ברשימה. הגאון הקרואטי, 13 עונות מפוארות ואינסוף תארים. הרעב, ניהול המשחק, המסירות עם הפאלש, הדוגמא והפאסון, והבישול נגד צ’לסי. בז לכל מי שהעז להעביר עליו ביקורת לא מוצדקת אחרי קושי בעונת הבכורה. זו הייתה זכות.
1.לואיס פיגו במקום הראשון ברשימה. האיש שפתח את עידן הגלאקטיקוס, האיש שהעז לעשות את המעשה שלא ייעשה – לעבור מברצלונה לריאל מדריד. בתור ילד הוא היה מספר 2 שלי אחרי ראול. הדריבלים הפנטסטיים על הקו, הבעיטות החופשיות, הפוקר-פייס, מרים בשתי רגליים, שיתוף הפעולה האדיר עם ראול, עונות מעולות ב-2001, 2003, חצי ב-2004. “אנחנו שונאים אותך כל כך כי אהבנו אותך כל-כך” כמו שכתבו אוהדי ברצלונה בשלט. אגדה
לייק 1
בזמן שהליגה הספרדית סירבה “רשמית” לדחות את המשחק בין ריאל מדריד לאוססונה (הערעור שהמועדון הגיש בוטל) והוא יתקיים כמתוכנן ב-19/08 - הפתעה.
ריאל מדריד תקיים משחק קדם עונה אחד (פרה-טמפורדה) על אדמת אוסטריה נגד קבוצת טירול WSG ביום שלישי ה-12/08, שבוע לפני שהליגה יוצאת לדרך. המשחק יתקיים באצטדיון טיבולי באינסברוק - קיבולת של 17 אלף צופים מצד קבוצת התחתית באוסטריה שסיימה אשתקד במקום העשירי מתוך 12. נזכיר כי הקבוצה חוזרת לאימונים בעוד שלושה ימים.
לעולם לא אבין את ההתעסקות בנושא הזה. מספרי חולצה זה הדבר האחרון שמעניין אותי בקבוצה (שני אולי רק לעיצוב שלה).
לייק 1
במארקה יצאו לפרויקט נרחב על שחקני הרכש בעידן פלורנטינו פרס כנשיא ריאל מדריד, והשוני בין הקדנציה הקצרה בין 2000 ל-2006 וכן לפרק ב’. החלוקה היא לא של גלאקטיקוס מול ילדי פלא מברזיל וחלוצים מול שחקני הגנה אלא לפי לאום.
בפרק א’, סרחיו ראמוס שנרכש ברגע האחרון מסביליה בקיץ 2005 - היה השחקן הספרדי היחיד שהצטרף לריאל מדריד. המגמה השתנתה בקיץ 2009 אז הצטרפו ראול אלביול, אלבארו ארבלואה, אסטבן גראנרו וצ’אבי אלונסו וכן אלברו נגרדו ששב מהשאלה ונמכר לסביליה.
אם מסתכלים גם על שחקנים שנעלמו מיד ולא שיחקו אפילו משחק בודד הרי שקיץ 2019 הוא השיא מבחינת ‘מהפכה’ בסגל עם צירופם של תשעה שחקנים. היו כמה קיצים עם שמונה.
בכל מקרה, אם נשים את הספרדים בצד, הרי שהברזילאים שולטים. פלאביו קונססאו שהגיע בקיץ 2000 בתמורה ל-24 מיליון יורו ועם ‘הייפ’ גבוה משל קלוד מקאללה ולא הצליח מעולם - היה הראשון. אנדריק האחרון, ולצד רונאלדו-פנומנו, ויניסיוס ג’וניור, רודריגו ואדר מיליטאו, היו גם רינייר ולוקאס סילבה. ב-2005-06 הגיעו ג’וליו בפטיסטה ורוביניו בקיץ וסיסיניו בחורף. מנגד, “בצד השני”, פרנקו מאסטאנטואונו הוא הארגנטינאי השלישי בלבד שמחתים פלורנטינו (גונסאלו היגואין ופרננדו גאגו למשל וכן גבריאל היינצה - הגיעו תחת ראמון קאלדרון כנשיא) - אחרי וולטר סמואל הבלם בקיץ 2004 ואנחל די מאריה ב-2010.
עוד מדינה ששולטת היא צרפת עם תשעה נציגים, חוץ ממקאללה כמובן זינדין זידאן, קארים בנזמה, רפאל ואראן, קיליאן אמבפה הוא האחרון ואלפונס אראולה אפילו כמושאל.
ועוד: פורטוגלים? - ארבעה: לואיס פיגו, כריסטיאנו רונאלדו, ריקארדו קרבאליו, פאביו קונטראו| אנגלים? חמישה: דיוויד בקהאם ב-2003, ג’ונתן וודגייט ומייקל אואן ב-2004, וכמובן ג’וד בלינגהאם וכעת טרנט אלכסנדר-ארנולד. גרמנים? ארבעה: אוזיל, קדירה, קרוס ורודיגר. אפס שחקנים הולנדים הצטרפו בתקופת פלורנטינו, ואיטלקי אחד: אנטוניו קסאנו הסורר.
מחווה לחואניטו| שמתם לב למחווה המדהימה הזו - על הצווארון של התלבושת השלישית של ריאל מדריד - זו הכחולה?
“90 דקות בסנטיאגו ברנבאו הן הרבה מאוד זמן”, נכתב שם - מחווה ברורה לחואניטו כשב-2026 נציין 40 שנה למשפט המיתולוגי של מר הרמונטדות. הספרדי אמר זאת בסן סירו מיד לאחר שריאל מדריד הפסידה 2-0 לאינטר בחצי גמר גביע אופ"א ב-1985. וזה המוטו שלה כל פעם שמדריד נאלצה להתמודד עם קאמבק, בין אם באירופה ובין אם בבית. משפט שחיי ונושם עד היום - תשאלו את פריז סן ז’רמן, את מנצ’סטר סיטי, את באיירן מינכן..
יהיה יפה לראות למשל אוהדים של ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו בדקה השביעית ממשיכים בקריאת המסורתית ‘חואניטו הנפלא’, ועומדים עם החולצה הכחולה הזו.
מאוד קל לנו להגיד שעכשיו יש אלונסו והכל יסתדר, אבל אם גם אלונסו לא מרוצה מהסגל אז אנחנו בבעיה, וכבר ראינו שהוא מתקשה למצוא פתרונות בגביע העולם.
בעבר היינו קבוצה שיכולה לשחק כל סגנון משחק. ידענו לשבת על היריבות, ידענו לעקוץ, ידענו להיות אגרסיביים ואלגנטיים בו זמנית. היינו זיקית. היום מביאים לנו מאמן מבריק והוא מתקשה למצוא דרך להעמיד את חבורת השחקנים הזאת כדי שיתפקדו כקבוצה. אפילו לא אחת.
הדרך היחידה שהקבוצה הזאת תעמוד בציפיות היא אם אלונסו ימצא את הדרך האולטימטיבית לקבוצה, שחקנים כמו טשאומני והאוסן יעשו את קפיצת המדרגה ובאמת יצליחו לשלוט במשחק גם מול יריבות קשות, ושבעיות האגו ע"ש ויניסיוס יפתרו. הסיכויים כנראה לא לצידנו אבל נקווה לטוב.
פרשנות מחמירה מאד… יש תהום בין ״מקום לשיפור״ לבין ״אלונסו לא מרוצה מהסגל״.
מוקדם מדי עכשיו, בין אם יהיה עוד רכש ובין אם לא. אין מה לקפוץ למסקנות על כלום. תסתכל על התחזיות פה משני צידי הפורום בקיץ שעבר. בדיעבד כולם חכמים.
משחק רשמי אחד לא שיחקנו (ויסלח לי גביע השוקו למועדונים) וכבר צ׳אבי אלונסו ״לא מסוגל״ לכל מיני דברים… אפילו להתחיל את העונה לא נתת לו.
7 לייקים
אם הוא רוצה שתי החתמות זה אומר שהוא לא מרוצה ממה שיש לו. אם הוא היה מרוצה ממה שיש לו הוא לא רוצה שתי החתמות.
ברור שמוקדם לקפוץ למסקנות, וברור שמוקדם ובלתי אפשרי לקבוע מה יקרה, אבל על פי הניסיונות בגביע העולם אפשר לראות שעדיין הוא בעצמו לא יודע מה הוא רוצה לעשות, ולפטור את הכל ב’אלונסו כבר ימצא פתרונות’ פשוט לא מספק אותי.
ייתכן ואם הייתי במצב רוח טוב יותר הייתי יותר אופטימי.
לא, זה אומר שהוא חושב שהסגל שלו לא מושלם. לא כולם קרלו עם גישת ״נסתדר עם מה שיש״, על יתרונותיה וחסרונותיה.
המתח הזה בין ההנהלה למאמן הוא אינדיקציה טובה. האחרון שאני זוכר עם דינמיקה דומה הוא זיזו, פעמיים (ובצדק גמור). למען הסר ספק - אלונסו קיבל המון לקיץ ראשון ובהינתן הסגל הממש לא גרוע שהיה לפני, ואין לו תירוצים.
אני בעיקר סקרן לראות את מסטואוטואואטואטו הזה.
מעבר אליו, אפילו לא רעננו את הקישור וההתקפה.
כל הדיבורים על גולר לא מרשימים אותי כי השחקן עצמו לא הרשים אותי יותר מדי בינתיים.
אלונסו הוא כנראה שדרוג ממה שהיה לנו עד עכשיו אבל זה ממש לא מספיק.
כי יש פרופילים נדרשים שלא באמת שם. האם גונסאלו הוא החלוץ 9 שרציתם? האם יש קשר אחורי אמיתי? מנהל משחק טוב שיודע לשחק בקצב גבוה? ריאל תחת אלונסו תוכל להשיג הרבה ממשחק אינטנסיבי ולחץ גבוה, השאלה אם תהיה לה תקרת זכוכית. אם הסגל לא יקבל את התוספות הקטנות הללו אולי נראה קבוצה בסגנון של השנה הראשונה של קלופ בליברפול. שום דבר לא רע, אבל המגבלות ברורות.
אני חושב שגם תהיה לנו יותר ‘בהירות’ עם הכדור גם בלי לנהל משחק, השחקנים יידעו מה עושים, יהיה משחק קבוצתי ולא להסתמך רק על כישרון. אני לא שיא האופטימיות, אבל גם לא פסימי. ברצלונה הוציאה מעצמה לדעתי אלף אחוז בשנה שעברה. מעבר לכך, דווקא לגבי ה-‘9’ - גם ככה מדובר בחלוץ מחליף. אני חלילה לא מזלזל בזה, אבל לא יהיו לו המון דקות. 20 דקות פה בפיגור נגד מאיורקה המנחוסית בחוץ וחצי שעה שם לדעתי. קיליאן אמבפה בדרך כלל כשיר, סיים את העונה נהדר עד לגביע העולם למועדונים ואני לפחות ראיתי בחלק מהמשחקים גם גולים ותנועה של ‘9’, הלזרוק את עצמך לכדורי רוחב ולהקדים את הבלם בשנייה ולא רק גולים בדריבל של אחד על אחד כשיש שטח. הוא לא רע.