רגע רגע רגע, תן לי להבין, כי אולי פספסתי עם ההודעה הצינית שלי. אתה עשית את הניתוח הזה נטו על הזמן עד עכשיו? עד המחזור האחרון?
יש פה סטטיסטיקאים מחוננים שהצליחו להסביר למה במצב של 10-0 בפנדלים לכם זה מצב הגיוני. הם יסבירו לך בקלות את הנתון הזה אל תדאג.
עזוב השוואה לבארסה, תראה את היחס בקשר לשאר הליגה.
כמה עבירות צריך לספוג עד שהיריבה שלך מקבלת כרטיס צהוב
למרות שאנחנו רק במחזור החמישי עדיין זה לא נורמלי
אל תדאג, כמו עם הפנדלים, זה יתאזן. מפתיע אותי שאף אחד פה לא מסביר לך על סטטיסטיקה וכאלה כמו שעשו לנו כשקיבלתם 10 פנדלים ונשרקו נגדכם 0.
לא יודע איפה מתאים לשים את זה, אבל נראה שהשנה לא “מחפשים” את ריאל. דווקא בארסה ואתלטיקו יוצאות מעט מקופחות בין מחזור אמצע השבוע למחזור סוף שבוע ביחס לריאל: אתלטיקו מקבלת יום אחד פחות מריאל בהכנה לדרבי. אמנם הם משחקים הלילה בבית וכך גם בשבת אבל הרבה פחות מ 72 שעות מנוחה (מרביעי בלילה לשבת אחה"צ). גם בארסה תשחק מחר בלילה ואז בראשון בערב בפער של פחות מ 72 שעות, ואפילו צריכה להגיע חזרה מאוביידו (לפחות זה הכריח אותי לראות איפה היא במפת ספרד). לא ראיתי כתבות שמישהי משתיהן מקטרת או מאיימת. כמובן שזה גם מה שאני מצפה מריאל.
האמת שהסיטואציה הזאת מאוד מוזרה לי, שמתי לב לזה גם אני. מוזר לי לשחק לפני בארסה, מוזר לי שאנחנו מגיעים עם יותר ימי מנוחה. אני מניח ש"ככה יצא" כמו שמקודם “ככה יצא” ואף אחד לא באמת ניסה לדפוק אותנו בעונות האחרונות. פשוט התרגלנו שזה הולך הפוך ולכן זה נראה לנו מוזר.
אבל אני לא באמת מבין איך הדברים האלה עובדים, או האם ללחץ של ריאל מדריד בעונה שעברה יש קשר לזה. מקווה שכן וזה יימשך ככה.
זה רק אני או שזה היה משחק החוץ הראשון של ויני בלי שום אינטראקציה שלילית עם קהל היריבה?
הסיבה ששיחקנו לפני אתלטיקו ובארסה מאוד פשוטה. אופ"א שיבצה אותנו במחזור הראשון של ליגת האלופות ביום שלישי, את אתלטיקו ברביעי ואת בארסה בחמישי. מכאן שיבוץ המשחקים בליגה הספרדית בהתאמה.
החולצה הראשונה של העונה הנוכחית שהזמנתי (פוסט מרוכז על ‘הקניות’ שלי אצל אותו חבר אלוף - בהמשך) היא כחולה של פדה ואלוורדה. השחקן האהוב עליי בסגל יחד עם דני קרבחאל, עם כל הכבוד לכוכבים או לשחקני רכש שתמיד זוכים לחיבוק חם מהאוהדים.
ואלוורדה רשם כמות בלתי נתפסת של משחקים בעונה שעברה, ולדעתי זה מתחיל לתת את אותותיו, יחד עם זה שהוא לא מוצא את עצמו בשיטה של צ’אבי אלונסו - וחבל - כי בגביע העולם למועדונים בו שיחקנו קצת אחרת - זה בהחלט עבד. הופתעתי לשמוע שהוא ביקש לפתוח על הספסל נגד ריאל סוסיאדד אבל זה היה מעשה אחראי.
כעת לטעמי, ואין כאן שום רצון להפוך אותו לשעיר לעזאזל - הוא צריך לחזור לספסל. המשחק נגד קייראט ביום שלישי - אחרי “מסע” שיעבור אלינו - זו הזדמנות מצוינת לכך. משחק שמצד אחד אתה מצפה להסתדר בלעדיו, ומצד שני אנחנו מגיעים אחרי הבוקס לפנים בדרבי וזו עדיין ליגת האלופות.
הסטטיסטיקה שלו תראה לכם שלושה בישולים העונה, אבל זה לא איזה בישול ‘אמיתי’ כמו זה לרודריגו למשל בעונה שעברה נגד אתלטיקו מדריד. כן, הוא מסר לוויניסיוס את הכדור נגד לבאנטה לפני שהברזילאי כבש שער מכלום, וכנ"ל לאדר מיליטאו שהבקיע מקילומטר נגד אספניול. אז הסטט’ הזו משקרת. ואני כמעט ולא זוכר איום של פדה לשער העונה מרחוק וזה סימן ההיכר שלו, איזו הצטרפות מהכנף וכדור רוחב מבריק.
וגם לא פעולה הגנתית. אמנם ריאל פחות חשופה - למעט המשחק האחרון כמובן - כמו בעונה שעברה, אבל פדה היה מנצח המון מאבקים ועושה עבודה שקטה מאוד.
בשנה שעברה כשדור הופמן ביקש ממני לבחור מצטיין לעונת 2024-25 של ריאל מדריד - בחרתי בפדה. אמרתי שהוא אמנם לא היה מבריק, אבל הוא תמיד רמה מעל היתר. כשכולם גרועים ואנחנו מתבזים - הוא בינוני עד טוב. כשהקבוצה טובה - הוא טוב מאוד. כשכולם טובים מאוד - הוא מצוין.
איפה פדה המנוע? השחקן בן ה-20 או 21 שעשה גליץ’ על אלבארו מוראטה ברגע האחרון, עם סכין בין השיניים, רוח קרב, מראה ליריב: “אתם לא תנצחו את הקבוצה שלי”? רציתי לראות אותו אתמול עוד ב-2:2 עושה איזה פאול ושולח שחקן לשלט (בגליץ’, לא במטרה לפצוע). מהשחקנים הבודדים שהייתי מריע בבית לגליצ’ים שלו.
שחקנים גדולים - התלות שלהם בכושר של הקבוצה ובפרטנרים, אולי - היא נמוכה יותר. הם לא צריכים שכל הכוכבים תרתי משמע - יסתדרו בסדר הנכון. וכזה היה פדה. לכן האכזבה שלי ממנו בדרבי גדולה. כי הוא גם היה חלק מהכאוס. בעוד לגבי אורליאן טשואמני וארדה גולר אני עדיין חשדן - מבחינתי פדה הוא מנייה בטוחה. אני מאוד מקווה שיחזור לעצמו עד לקלאסיקו
התמונה על הפרצוף אבל התמקדתי בעיקר, אין דבר. בדיוק לפני 12 שנה: ריאל מדריד מביסה 0:4 את קופנהאגן בשלב הבתים בליגת האלופות, במחזור השני, בעונת הדסימה. זו הייתה הופעת הבכורה שלי במשחק שלנו בסנטיאגו ברנבאו בליגת האלופות. קצת שבוז וכועס עוד על ההפסד בדרבי - והמשחק הזה היה חביב וכמו פלסטר.
לשמוע את ההמנון של ליגת האלופות מהבית בתל אביב היה מבחינתי מצמרר ותמיד הייתי מגביר על פול-ווליום, אז לעשות את זה במיקום כל כך טוב על המגרש, ועם צעיף של המלך ראול (לא רואים בתמונה) - זה אחד הרגעים שאזכור. בטח כשבאותה עונה הגעתי לעוד משחק בליגת האלופות וסגרתי חשבון עם אתלטיקו מדריד - והמבין-יבין.
אגב הנטייה שלנו לצלם ולתעד כל דבר “הולכת ומתדרדרת”, אבל וואלה מהטיול הזה, שהיה אגב עם חבר יקר מאוד - יש לי שלל צנוע של תמונות ו-וידאו. העיקר החוויה. החבר שבא איתי הביא מצלמה מיוחדת וכדומה. כמובן שאני גם צילמתי לא מעט מהמוזיאון בברנבאו וכדומה אבל לא כמו שאתם חושבים. גם לא שמתי כלום באינסטגרם, רק כשחזרתי. עוד העליתי סרטון לערוץ היוטיוב שלי שר ומזייף את המנון ליגת האלופות.
ועכשיו למשחק. הגיבור היה אנחל די מאריה, עם צמד ובישול. שני גולים קלאסיים של החיתוך מימין למרכז ובומבה ברגל שמאל, בתחילת העונה שזה היה או הוא או גארת’ בייל. הוולשי לא היה כשיר, לא נכלל בסגל מטעמי מנוחה, וגם בדרבי אגב הוא עלה כמחליף.
די מאריה סיים את העונה כקשר מרכזי כשריאל מתגוננת וכקשר כנף שמאל כשאנחנו תוקפים, והיה מעולה. ככה היה אפשר לשלב אותו יחד עם כריסטיאנו רונאלדו וגארת’ בייל. עונת הדסימה הייתה העונה הטובה ביותר שלו, אולי גם בקריירה בהתחשב בכך שקשה להשוות לליגה הצרפתית. די מאריה רשם 11 שערים ו-26 בישולים ב-52 הופעות. תשאלו את שחקני אתלטיקו שקרסו מולו באותו המהלך..
עד לשער הראשון שלנו היה מצב וחצי לדנים, כמובן. ואני זוכר שממש התלהבתי מהקהל שלהם ששאג את השירים. בדקה ה-21 הגיע השער הראשון כשמרסלו הרים וכריסטיאנו רונאלדו נגח. הפאטנט כשכלום לא עובד. קצת אחר כך הדנים מצאו את המשקוף - צפיתי בתקציר שוב כדי להיזכר.
בדקה ה-65 די מאריה באגף ימין ביצע ראבונה מדהימה אחרי שקיבל עקב יפה מקארים בנזמה, כריסטיאנו דחף את הראש לפני הבלם והשוער ועשה 0:2. אל פידאו זכה לתשואות רמות.
בדקות 71 הגיע שער שלישי, די מאריה חתך לאמצע ובעט נהדר בחצי גובה בשער אופייני, ובדקה ה-90 נהנה משגיאה בהגנה וכבש בקלילות לפינה הקרובה הפעם. ולא היו לו הרבה צמדים אם בכלל. על המגרש היו כבר אלבארו מוראטה, חסה רודריגס ואיסקו, בגול האחרון. סרחיו ראמוס אגב נח לחלוטין, צ’אבי אלונסו היה פצוע עוד. הברנבאו - אני עוד אחזור.
בטח שמתם לב…
חבל שהוא לא אצלנו.
וואו איקר כבר 16 שנה. וזה רגע אייקוני בתולדות הליגה והוכחה שגם הצלה של שוער יכולה לרגש כמו גול של חלוץ ולהיות מהלך יוצא מן הכלל. עונת 2009/10, ריאל מדריד של מנואל פלגריני מגיעה עם מאזן מושלם בטבלה לקרב הקשה הראשון שלו - סביליה בפיחואן. כריסטיאנו רונאלדו פצוע לצערה ובלעדיו החיים קשים. ובכל זאת:
ריאל התקשתה מאוד להיכנס למשחק, סביליה שכבה על השער של איקר קסיאס כאשר פפה היה מבין הבודדים שתיפקדו, ואף כבש את שער השוויון בדקה ה-48 (חסוס נאבאס העלה את סביליה ליתרון). רנאטו כבש את שער הניצחון למארחת וקבע 2:1 בדקה ה-66.
בתוספת הזמן של המחצית הראשונה הייתה לאיקר הצלה פסיכית עם הרגל מול נגיחה מחצי מטר, אבל זה עוד כלום. בדקה ה-47, פתיחת המחצית השנייה, אלבארו נגרדו דהר בכנף והשאיר אבק לראול אלביול. הוא הוציא כדור רוחב ושחקן ההתקפה המקומי דייגו פרוטי היה חופשי ומאושר לדחוק לרשת כאשר סרחיו ראמוס ומהמאדו דיארה רואים את הגב שלו ומביטים בו. פרוטי שלח נגיעה קלה קרובה לקורה, אבל איקר האמין בלב שלם שיגיע לכדור - התחיל לרוץ בדיוק בזמן ולבסוף זרק את עצמו ועם הידיים הארוכות שלו הדף הצידה. טירוף מוחלט, מההצלות הגדולות לא רק של איקר בקריירה אלא בהיסטוריה של הליגה כנראה. סאן איקר!
בטח שמתם לב שהליגה הזאת כל כך חלשה שברצלונה במשחק חלש והאמת די מביש כמעט חזרה ואולי הייתה הופכת מול סביליה בחוץ.
ובטח שמתם לב גם שמתברר שפדרי כן יכול לתת משחק בינוני מינוס, מי היה מאמין…
שני משחקים של ברצלונה פספסתי מה50~ האחרונים שלה, היום ומול פסז, שני הפסדים. נראלי מצאנו את הנוסחה.
מה ציפית שיקרה שקורה בליגות אחרות? שתהיה פה שמינייה או 100% החזקה בכדור לסביליה?
הסיכוי לניצחון של הגדולות בליגה הספרדית גם במשחק חלש של ריאל או ברצלונה הרבה יותר גבוה מהליגה האנגלית.
מבלי להיכנס לדיון עצמו, משגע אותי איך שאתה קובע פעם אחר פעם עובדות מבלי לבסס אותן בשיט.
אבל בארסה ספגה פאקינג 4 שערים מסביליה, וזה לא מספיק לך, צריך לחפש בכח איך לרדת על הליגה הספרדית. עובדתית בשנים האחרונות האלופות בשתי הליגות מסיימות עם מספר דומה של נקודות. בעונה שעברה בארסה זכתה באליפות למרות שהפסידה בבית לשתי קבוצות שירדו ליגה בסופו של דבר. אני בספק אם היורדות בפרמיירליג הצליחו לגרד את ה-30 נקודות שלושתן.
