גם אני כבר שנים לוקח את הכדורגל כסוג של בידור ולא משהו מעבר, אבל ניצחון כמו אתמול מוציא את הילד שבתוכי ואני מוצא את עצמי דוהר בתוך הבית בצעקות שימחה 
זה לא רק שליברפול שלי עשתה הסטוריה וחזרה ה 3-0 ל 4-0 ענקי, זה לא רק שאנחנו בגמר ליגת האלופות שנייה ברציפות, זה גם מול ברצלונה ! ולא רק ברצלונה ! זאת ברצלונה שיש לה היום יותר אוהדי יונייטד מאשר אוהדים משל עצמה.
3 ציפורים ענקיים במכה אחת, ועוד של אוריגי !!!
oh happy days
השמחה מהפסד נקודות של היריבה באה באופן טבעי כשאנחנו תחרותיים יותר. גם אני השנה פחות “שנאתי” במובן הזה.
אני חושב שזו העונה הכי מטורפת של ליגת האלופות איי פעם אבל העובדה שברצלונה קיבלה את הגרזן הזה בהחלט שימחה אותי. לפעמים קשה לך להישאר אדיש להקנטות, בפייסבוק לדוגמא. מעבר לכך היא קבוצה די חלשה חוץ משחקן על אחד, לא מגיע לה טרבל, ואני מסתכל על זה מנקודה נוספת - הם נגסו באכזריות בפער האליפויות בליגה (פעם היה מצב כזה של 29:16 לריאל מדריד), אז לפחות גביע אירופה שמסמל את המועדון יותר מכל - יישאר הגביע הנצחי שלנו והפער גדול.
מעבר לכך אני די סולד מהמונח הזה “התחת של זידאן”. בשביל לזכות במפעל הזה פעם אחת אתה צריך מזל, אז על אחת כמה וכמה כדי לעשות זאת שלוש פעמים. אולי עכשיו האוהדים האלה מהצד השני, ולא אלה שאנחנו נהנים לדון איתם על כדורגל ומרשים לעצמינו להיכנס לפורום השכן ולהגיב והם באים אלינו, אלא יותר ‘טרולים’- יעריכו יותר את ריאל מדריד של זידאן.
צ׳אבי אלונסו, מאמן האינפנטיל א׳, נוטש אותנו לטובת הקאנטרה של סוסיאדד וחיים בסן סביסטיאן וזאת למרות שהוצע לו לאמן את החובניל א׳.
עוד הוכחה לגדולה של השחקן הזה צאבי אלונסו, כזאת קלאסה, לעזוב משרת אימון בריאל מדריד בשביל לאמן קבוצה שבה גדלת וכשחקן ובנאדם, מאחל לו רק הצלחה שתסלול את דרכו בתקווה חזרה למדריד אבל בפעם הבאה למשרת המאמן הבכיר.
בעולם מושלם שחקני כדורגל פורשים בסביבות גיל ה50 ואלונסו עדיין חורש לנו את הקישור…אבל את זה אשאיר לדיון הפנטזיות.
תראה, אפשר לייחס את זה לקלאס… אבל הוא באסקי, גם אשתו משם ויש לה אפילו חנות בגדים בעיר. כמו כן היחסים שלו עם הנשיא ידועים כטובים. זה לא רק שחקני כדורגל בארץ מתגעגעים הביתה כי חסר להם האוכל של אמא.
פאביו קאפלו הגדול שהגיע לריאל מדריד פעמיים למשך שנה אחת (1996/97, 2006/07), עשה סדר, לקח אליפות והלך - בחר את ה-11 הגדולים ביותר אותם אימן. המאמן האיטלקי בחר בארבעה שחקנים אותם אימן בריאל מדריד: רונאלדו (בחר בו על אף הביקורת שהעביר עליו ושחרורו למילאן, תמיד אמר שהוא המוכשר ביותר), ראול, פרננדו רדונדו ורוברטו קרלוס. חמישה נציגים תוכלו למצוא מגראנדה מילאן: ואן באסטן, סבאסביץ’, חוליט, מאלדיני ובארזי, את קאפו אותו אימן ברומא וכן את בופון (באינסטגרם הגיבו: “איפה איקר?”. על הספסל, כמחליף ראשון: פרנצ’סקו טוטי.
רונאלדו הצעיר והבריא(של ברצלונה ואינטר) הוא שחקן הכדורגל הכי טוב שאני ראיתי, רק בגלל הפציעות הקשות(מאוד) הוא רק החלוץ הכי טוב ששיחק את המשחק.
והפעם בפינת ההיסטוריה שלנו: מעשה הגבורה של פיפטה.
עונת 2006/07, ריאל מדריד של פאבי קאפלו מגיעה לישורת האחרונה של העונה כקבוצה אחרת לגמרי. אחרי רמונטדה גדולה נגד סביליה, היא מארחת את אספניול בברנבאו כשניצחון יעלה אותה למקום הראשון לפחות זמנית.
גוטי שפתח בהרכב אחרי המופע ההוא, איכזב, איבד כדור והוחלף במחצית כשאספניול הוליכה 1:3, איך יוצאים מזה?
ראול צימק בשער נהדר אחרי בפתיחת המחצית השנייה, חוסה אנטוניו רייס קבע 3:3 ובדקה ה-89 גונזלו היגואין גרם לכם לצמרמורת. חילוץ כדור ליד הרחבה, מסירה לרייס, תנועה לעומק וסיומת גדולה מול קאמני. ריאל מדריד מנצחת 3:4 ותודות לרפאל סוביס האגדי מבטיס - תסיים את המחזור במקום הראשון ואת העונה כאלופת ספרד, כשנכונו לה בדרך עוד כמה דרמות.
עד היום השידור בספרדית של השער הזה מתנגן לי בראש. Higuain, Reyes, higuaiiiin, gooooool. Gol de higuain de real madrid
לפי קצב צבירת הנקודות, עם סולארי היינו במרוץ לאליפות בעוד שעם לופטגי לא היינו משיגים את הכרטיס לצ׳מפיונס. זידאן איפשהו באמצע, לא שזה אומר הרבה.
https://twitter.com/2010MisterChip/status/1127667830105812994?s=19
זידאן בניגוד לקודמיו ויתר על התחרותיות מזמן לטובת אודישנים ותכנון לעונה הבאה.
סולארי התחיל בצורה מצויינת אבל המדיניות שלו, של ספסול הבכירים, זעזעה את הקבוצה ובחודש חודשיים האחרונים הקבוצה היתה קבוצת הכדורגל הכי עצובה שראיתי בחיים. ככה שאולי סולאדי בהתחלה היה הברקה, אבל בהמשך זה היה זוועה.
סולארי בשום שלב לא היה הברקה ולתת לו חוזה לשנתיים זו החלטה מפגרת שהיה ברורה שלא תחזיק זמן. גם כשניצחנו נראנו זוועה וזה היה בשיניים.
אמנם אני מאוד מסכים עם המדיניות שלו(לייבש את הרקובים והעייפים, לתת הזדמנויות לשחקנים שמראים מוטיבציה) אבל ההחתמה שלו הייתה שוות ערך ללתת לי את המשרה. שום שיטת משחק, שום פילוסופיה, סתם ״אנחנו ריאל מדריד אז תתקפו״. גם בקסטילייה הוא היה על סף פיטורים כבר כמה פעמים, ולפי השמועות, נשאר, איך לא, בהמלצת זידאן. אחד המאמנים הגרועים שראיתי.
אפשר להגיד את אותו הדבר על זידאן. הכדורגל איתו היה חרבנא אבל היה לו את רונאלדו וזה היתרון גדול. סולארי לפחות הראה שהוא יודע לקבל החלטות ולא מפחד להושיב שחקנים שהיו untouchables. זידאן נראה עסוק יותר בלהתחבב על השחקנים הבכירים. אין שום אובייקטיביות בבחירות שלו.
אני בדעה שהוא לא מתאים להנהיג את המהפך. יותר מידי פוליטיקאי…
תגיד מה שתגיד, זידאן בקדנציה הקודמת ידע מה הוא רצה. ההגבהות היו קשות לצפייה אבל אפקטיביות, נגד ברצלונה בדרך כלל שיחקנו על מתפרצות(כמו שצריך), והיו המון תצוגות חד צדדיות-יובנטוס בגמר ובחצי, אתלטיקו כמה פעמים, הסופר קופה נגד בארסה ועוד.
זידאן הפסיד איזה 5 פעמים בבית לאורך שנתיים וחצי, סולארי בשלושה חודשים הצליח לחטוף 3-0 מצסקא בברנבאו. אל תשווה.
בנוגע לשאר התגובה, כמו שרשמתי, אני מסכים. הייתי מאוד שמח לראות את פוטצ׳ עושה כאן מהפך, זה כנראה כבר לא יקרה. נקווה שזיזו יציל את המצב שוב
14 נקודות ב10 משחקים. מביך.
ההשוואה פשוט לא הוגנת, ריאל העונה וריאל של 3 השנים שעברו זו קבוצה שונה לחלוטין.
אני אישית אהבתי את סולארי, אך הוא היה קיצוני מידי פשוט. אהבתי שבא מאמן שלא פחד להושיב כוכבים, אך אתה מושיב כוכב כדי להחזירו לקרקע ולכושר, לא כדי לייבש אותו סתם בשביל להראות למי יש גדול יותר
“משהו שלא נראה מעולם”. לפני שבע שנים ריאל מדריד זכתה באליפות 32 בתולדותיה בעונת 2011/12. ריאל החזיקה בפסגה 31 מחזורים במצטבר ובמחזור הסיום הביסה 1:4 את מאיורקה בדרך לקבוע שיא היסטורי של 100 נקודות ו-121 שערי זכות. האליפות הגדולה בהיסטוריה של הליגה.
מוריניו אמר אז:“יזכרו את השחקנים האלה שעשו עונה יוצאת דופן. חשבתי שנזכה באליפות אם נגיע ל-90 נקודות אבל הצלחנו אפילו מעבר. אני כבר חושב על העונה הבאה כשהשחקנים מתפזרים ליורו. אני בטוח שבלי אובססייה גם הגביע העשירי יגיע, עוד שנה, עוד שנתיים”…וכך היה…
דקה 44 באצטדיון האמפדן פארק בגלאזגו. סולארי שולח את רוברטו קרלוס לשטח, הברזילאי מרים לאחור מבלי להסתכל, ושם ממתין זינדין זידאן שהכין את הגוף בצורה מושלמת. כמה שניות בהן העולם עצר מלכת, ואתם יודעים איך זה נגמר: הצרפתי שלח וולה מדהים לרשת, ריאל מדריד מנצחת 1:2 את באייר לברקוזן וזוכה ב"לה-נובנה", גביע אירופה התשיעי, בעונת המאה להיווסדות המועדון. באותו רגע היה זידאן אלוף אירופה ואלוף העולם עם נבחרת צרפת וגם אלוף אירופה עם ריאל מדריד והשחקן היקר בהיסטוריה. 15 במאי 2002, כבר 17 שנה עברו, וואו! - עוד על הלה-נובנה - לחצו כאן
אבל זידאן לא היה הגיבור היחיד. הילד איקר קסיאס עלה מהספסל במקומו של סזאר סאנצ’ס ורשם מספר הצלות אדירות, כולל זו עם הרגל. בסיום, אתם יודעים - שוב דמעות, כמו בזכייה ב"לה-אוקטובה".
התמונה של ראול עם הדגל היא אחת הזכורות ביותר במפעל. בגיל 25 בלבד לחלוץ היו כבר שלוש זכיות בליגת האלופות כשהוא כובש בשני גמרים - בגמר ב-2000 וגם בגמר 2002, כבר בדקה התשיעית. באותם הימים, בעידן שלפני כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי - ראול היה המלך הבלתי מעורער של המפעל.
