לא טענתי זאת מעולם, פשוט הפסקת את הציטוט שלי באמצע. תקרא עוד שורה ותקרא בבירור
נזאריו אולי היה כשרוני יותר, who gives a fuck? אני מעדיף שחקן פחות כשרוני שיתרום יותר לקבוצה. רוביניו אחד השחקנים היותר כשרוניים שדרכו כאן, לאן זה הביא אותו?
נכון שוב פעם זו הקצנה ונזאריו הוא ממש לא רוביניו, אך בסופו של דבר עם יותר/פחות כשרון כריסטיאנו תרם יותר שערים, בישולים, ומנהיגות (אף אחד לא מדבר על זה).
שוב אני שומע בעיקר תירוצים, כן פציעה או לא פציעה זה השחקן.
שאלה, האם בייל הוא אחד השחקנים הגדולים בדור הנוכחי? הרי בשיאו הוא חתיכת שחקן שהשוו אותו לכריסטיאנו אגב, האם מישהו יכניס אותו לאותה רשימה? כמובן שלא, כי פציעה זה לא תירוץ מתקבל
אני מבין שכשרון זה לרוץ ממש מהר עם הכדור צמוד לרגל וכל השאר לא נחשב. עם האמרה שסקולס הוא פחות מכשרון-על אין לי איך להמשיך. מנותק מהמציאות, ממה שרואות העיניים על המגרש וממה שהן קוראות שנאמר עליו בפי שחקנים ומאמנים כאחד.
יש שחקנים כישרוניים ויש שחקנים כישרוניים, יש שחקנים כישרוניים שנחשבים בין הכי טובים בדור שלהם, ויש שחקנים יותר כישרוניים שנחשבים בין הכי טובים בהסטוריה, במקרה הטוב כל דור מוציא 2 שחקנים מקסימום שאמורים להיכלל בקבוצה של הכי טובים בהיסטוריה, כ.רונאלדו ומסי הם השחקנים מהדור הזה זידאן ורונאלדו בדור הקודם.
סקולס היה שחקן נהדר, כישרון על ובין הכי טובים בדור שלו, אבל רונאלדו ורונאלדו הם כבר רמה אחד מעליו, רונאלדו הברזילאי זה לא רק לרוץ הכי מהר כשהכדור צמוד לרגל זה הרבה הרבה מעבר, ומבחינת ראיית משחק הוא לא נופל מסקולס.
איזה תירוצים ? אני טוען שלמרות הפציעות שרונאלדו הוא מספר 9 הכי טוב בהיסטוריה ויותר טוב מכריסטיאנו, בעניין הפציעות הן לא קשורות להשוואות לכ.רונאלדו אבל הן מנעו ממנו להיות הכי טוב בהיסטוריה של המשחק.
כתבתי שגם בשביל מסי עבדו, כל כוכב הקבוצה עובדת בשבילו, אבל לא היו שתי קבוצות בהיסטוריה שעבדו בשביל הכוכבים שלהם כמו שריאל וברצלונה עבדו בשביל כריסטיאנו ומסי, מדובר בשתי הקבוצות אולי הכי גדולות בעולם, ומדובר בתקופה ששתיהן העמידו את הסגלים הכי טובים שלהם מאז ומעולם.
כל אחד לפי התקופה שלו, אם פלה שיחק בתקופתו בקבוצה שנחשבת אז כפחות טובה ממה שריאל נחשבת היום יש לקחת זאת בחשבון.
השחקנים שצויינו כאן בהבט ההיסטורי של המשחק(רונאלדו, מסי, רונאלדיניו וזידאן) יש להם ראיית משחק יותר טובה מכל השאר וגם הקופסה בראש שלהם עבדה יותר טוב משאר השחקנים שצויינו.
הדיון הזה הפך מהר מאוד לתחרות טענות הזויות.
השלב הבא זה לטעון שרונאלדו רק שולח כדור ורץ, בועט הרבה וחלק נכנס וסיכמתם את הדו"ח סקאוטינג עליו.
אני מניח שלו היה לו אופי מופנם והיה מסיים את דרכו אחרי הדסימה הדברים היו נראים אחרת.
מ2009 עד 2015 בערך הבחור הזה היה יצירתי בטירוף, משתלט על כדורים בכל חלק עם הגוף, מבקיע בימין שמאל ובראש בשלל צורות, גם בדריבלים וגם מהאוויר.
זה נראה שבאופן מסורתי אוהדי כדורגל נוטים להעריך כדרורים מבוססי שיווי משקל והטיות גוף יותר מכל דבר אחר כדי לקבוע טכניקה.
מה שלמדתי אחרי עשור של כריסטיאנו בקבוצה זה שטכניקה באה בשלל צורות. שינויי כיוון פתאומיים וחדים לצורך העניין עושים את אותה עבודה ולא חסרים שחקנים שראו את הגב של כריסטיאנו גם בלי שהוא לחץ על הגז.
נכון, מסי ונזאריו יותר כשרוניים מכריסטיאנו, במיוחד בפן היצירתי, אבל להפוך אותו למכונה רובוטית חסרת מעוף וכשרון כלשהו זה מביך.
ואם כריסטיאנו נגר ביחס למסי אז אלונסו שחקן ברמה טכנית של הפועל חדרה לעומתו. ואפילו לא זו של ליגת העל.
אם אמבפה מאריך חוזה בפריז אז גם החלום להחתים אותו בעתיד יורד מהפרק. אין שום מצב שפ.ס.ז’ ימכרו אותו. רק במידה ותישאר לו שנה אחת בחוזה והם ירצו לעשות עליו קופה, וגם זה לא בטוח. כנראה הדרך היחידה להשיג אותו תהיה בהעברה חופשית. בשביל שזה יקרה צריך רצון של אמבפה לעזוב את פ.ס.ז’ מתישהו בעתיד (ספק אם הוא רוצה בזה בכלל) ושריאל תיצור איתו קשר כבר עכשיו ותבטיח לו את החוזה הכי גדול בעולם אם לא יאריך שם חוזה. עקרונית זה לא חוקי לפנות לשחקן תחת חוזה ולהציע לו אפשרות כזאת, אבל תמיד יש דרכים להעביר מסר. משום מה נראה לי שהחברות של פלורנטינו עם נאסר יותר חשובה לו מלהשיג את אמבפה. למי שיש עסק בנייה חובק עולם לא כדאי להסתכסך עם משפחת מלוכה מהעשירות בעולם.
האגדה איקר קסיאס חוגג היום 38 אביבים. זמן טוב לכתוב שוב למה אנחנו כל כך אוהבים אותו.
יותר מכל כדור מדהים שהדף, בין אם זה מול פרוטי או דל מוראל, מול מסי או אטו - יותר קשה לתאר את איקר קסיאס במלים ספורות. הכינוי “סאן איקר” קלע בול.
זה לא סתם שזו התמונה שנבחרה לפוסט הזה. כי יותר מכל הצלה פסיכית, יותר מכל גביע שהניף - האיש הניף את הדסימה, ולא היו חסרים לו כאלה, יותר מכל שיא ששבר - שני רק לראול במספר ההופעות בהיסטוריה של ריאל מדריד(725), כי יותר מהכל:
איקר קסיאס היה מדרידיסטה ענק. ותמיד לקח ללב. הדמעות ב-‘לה אוקטובה’ אחרי הגמר נגד ולנסיה כשהוא בסה"כ בן 19; הדמעות בגמר ליגת האלופות בגלאזגו כשרשם סדרת הצלות בגמר אותו בכלל התחיל רק מהספסל!; הדמעות באליפות 2007 כפי שאתם רואים כאן, נגד מאיורקה; וגם הדמעות בדסימה.
הפרידה מאיקר הייתה לא ראויה אבל אין ספק שהוא יחזור למועדון. יש דברים שחייבים לקרות. אנחנו בינתיים עוקבים אחריו ומחכים…
ועוד בפינת ההיסטוריה: היום לפני 12 שנה: ‘מתנת הפרידה’ של רוברטו קרלוס.
מחזור 35 בספרד, ריאל של קאפלו שכבשה שבוע קודם לכן את הפיסגה - מתארחת ברקראטיבו. ריאל מובילה 0:2 בקלות אך היריבה משווה משום מקום. בדקה ה-89 עוד היה לה כדור חופשי, ואז ריאל מדריד יצאה למתפרצת…
היגואין דהר ונבלם, בקהאם ניסה ולא הצליח, אבל הכדור הגיע לגאגו ורוברטו קרלוס הכל יכול הצטרף בראבאק, בטירוף, בספרינט של החיים, וכולם ידעתם שהוא הולך לכבוש את ה-2:3 הכה מרגש. ריאל מדריד של קאפלו, אליפות מס’ 30. הגיע כאלוף ועזב כאלוף.
ואף מילה על ה-“לה-ספטימה”, גמר ליגת האלופות באמסטרדם ארינה נגד יובנטוס ב-1998. השער של פדג’ה מיאטוביץ שלח את המדרידיסטאס לחגוג. אחרי 32 שנה - המתנה שהרגישה כמו נצח - חזר הביתה הגביע עם האזניים הגדולות.
סקולס הוא אחד האלילים שלי. אין פה שום כוונה לזלזל בו.
אפשר לקחת את המושג כישרון ולשחק איתו סמנטית במליון דרכים. בשורה התחתונה רונאלדו הוא כנראה הפנטזיסט הכי גדול בתולדות יונייטד. אומר הרבה על יונייטד ומעט על כריסטיאנו לטעמי.
ואם כבר ביונייטד עסקינן, אני מוקף באוהדים שלכם כל חיי. אני ממש מנסה אבל לא מצליח לשכוח את כל התלונות על כריסטיאנו שלא מגיע למשחקים גדולים בפרמיירליג, גמרי אלופות וכד. אני גם לא שוכח את התלונות בתחילת הדרך אצלינו על חוסר ההצלחה בקלאסיקוס. דיברו על זה שרונאלדו נחנק מול בארסה. אלה בדיוק אותן שטויות שאומרים היום על מסי.
איך אמרתם פה? זוכרים לו רק את התקופה כסקורר בסוף הקריירה ולא את השחקן הטכני שהוא היה בהתחלה? רוב האגדה שלו נבנתה בתקופה הזו. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - כדריבליסט הוא לא היה נזכר בחיים באותה נשימה עם הגדולים, רק המספרים שלו שמים אותו שם, והם, מה לעשות, הגיעו בעיקר אחרי שהוא שכח איך לעצור כדור צמוד לרגל.
נירו, לא זכור לי שיש לך דרך מעניינת לכתוב רהוט ולעשות סלט מדברים שנאמרו לכיוונך.
כריסטיאנו הגיע למספרים מפלצתיים עוד לפני שחלה התדרדרות בדריבל שלו.
הדוגמא שלך לקושי שלו ביונייטד נעוצה אני מניח בצעירותו.
הקושי שלו בתחילת דרכו בריאל נגד בארסה היה עניין של זמן עד שהעמידו לו קבוצה שמצליחה לדגדג את בארסה הזו. כשזה קרה גם בארסה אכלה ממנו מרורים. את זה אני כבר לא מנחש אלא קובע. כשהעיפו את כל הגרוטאות עובדתית הלך לו הרבה יותר טוב נגדם ובכלל.
סתם מהראש, ואפילו לא עקבתי אחריו יותר מדי ביונייטד כי הייתי עסוק בלסכל פח"ע - זכור לי שער שלו בגמר נגד צ’לסי, הופעה טובה מול בארסה שגדולה על יונייטד ועוד הרבה גולים נגד הגדולות באנגליה. אז גם הטענה הזו לא נשמעת לי יותר מאשר התמרמרות שגרתית של אוהדים כלפי הקבוצה שלהם.
לא זוכרים לו רק את התקופה כסקורר, אבל התקופה הזו בהחלט משפיעה על חלק מהאוהדים ומטשטשת את זכרונם. כמו שהזכרון שלי עם ראול בשלהי הקריירה הוא לא פחות מנוראי, שלעתים אני שוכח איזה גדול הוא היה בתחילת שנות האלפיים. הדברים האלה משפיעים על כולנו ואנחנו זוכים לראות גרסאות שונות של אותו שחקן.
אף אחד לא טען שמבחינת טכניקה הוא בשורה אחת עם מסי דיניו או נזאריו וזידאן, אתה פשוט טענת שביחס אליהם הוא נגר - אז אל תתפלא שאנשים אומרים לך שאתה טועה. הוא לא נגר ביחס לאף שחקן בהיסטוריה. ואם הוא הפנטזיסט הכי גדול בהיסטוריה של יונייטד כמו שאתה מוכן לקבל - זה בהחלט מעיד עליו הרבה לדעתי.
עושה רושם באופן כללי שאתה לא מתחבר לאדם ולסגנון משחק שלו וזה גורם לך להעריך אותו כשחקן ענק אבל פשוט לזלזל בדרך שהוא עשה ועושה את זה.
לא יודע לעצור כדור אך עדיין כובש יותר מנזאריו, תסבירו את זה…
ליכולת יש שלל צורות. נכון שדריבל ושליטה בכדור הן יכולות סקסיות יותר, אך למה הן עדיפות על מיקום או פיזיות או אנא עארף?
בסופו של דבר שחקו טוב יותר הוא מי שמשיג אץ המטרה טוב יותר, ולא משנה באיזה דרך וכמה אתה מתחבר לסגנון או לא.
אגב ברסה שרונאלדו התמודד מולה חזקה בהרבה מכל קבוצה שנזאריו התמודד עימה.
אנחנו מדברים על אותו רונאלדו? איך אפשר להגיד עליו שהוא נכשל נגדה פעם אחר פעם. כמעט כל משחק נגדה הוא כבש.
כדורגל זה לא טניס שחקן אחד טוב לא יכול לנצח קבוצה, בטח כשבצד השני ישנו שחקן טוב ממנו.
לנזאריו לא היה מסי להתמודד נגדו, ויסלח לי רונאלדיניו שלא קרוב לרמה.
כל מה שטענתי לגבי החנק מול בארסה ומול הגדולות לא נטען כי אני מסכים עם זה אלא דווקא כי אני לא מסכים.
רונאלדו נחנק בתחילת הדרך מול בארסה כי הוא לא היה רגיל לשחק בכזו צפיפות - לקח זמן לו ולקבוצה להתרגל והיה ברור שהגולים יגיעו בצרורות. באותה תקופה הוא לא היה ווינר כמו שמסי לא ווינר היום. קשקוש בלבוש.
לא להתפלא שאומרים לי שאני טועה? אני נראה כמו אחד שמתפלא? אני רגיל לזה. אני מדבר על כדןרגל גם בעולם האמיתי ותמיד אומר את דעתי.
בערך 30 פעם במהלך התקופה של כריסטיאנו אצלינו אמרתי לעצמי שאולי אני זה שטועה ומפספס פה משהו, בערך 30 פעם השתכנעתי שלא. אתה מבין איך עובד ראש של שחקן כדורגל בכל מהלך שהוא עושה, ואם רונאלדו בגיל 28 בשיא הקררירה מקבל כדור על הקו ומעדיף לעשות עין עקומה מטופשת, להעביר רגל מעל הכדור ובסוף למסור אחורה למרסלו (וגם זה לא מדויק) אז זה אומר עליו משהו. אם הוא מעדיף ליפול באלף מקרים שהוא יכול היה להמשיך זה אומר עליו משהו. יש כמובן עוד המון דוגמאות, אבל הנקודה היא שאני לא חוסך מעצמי ביקורת. ניסיתי בכל הכוח להשתכנע שיש משהו שאני מפספס, לא מצאתי.
לטיעון של “אבל המספרים” הגבתי פה באינספור הזדמנויות.
לגבי המספרים המפלצתיים - לא מסכים שהם הגיעו עוד בתקופה הדריבליסטית שלו. אפילו בעונת פלגריני הוא כבר היה נראה כבד הרבה יותר מהילד של יונייטד. הוא עבר פה מטמורפוזה שהתחילה ממש ממש בהתחלה.
היום לפני שנתיים: ריאל מדריד של זידאן זוכה באליפות ספרד בעונת 2016/17 עם הניצחון 0:2 במאלגה במחזור הסיום. תואר אליפות ראשון לזידאן, שיגיד שזה היה התואר הכי קשה ושהוא הכי גאה בו במהלך קריירת האימון שלו, תואר ראשון מזה חמש שנים ו-33 בסה"כ.
דרמה לא ממש הייתה כשאיסקו בישל לכריסטיאנו את השער הראשון אחרי חצי דקה, ובנזמה כבש את השני במחצית השנייה. כמובן שזה לא הכל, וריאל סיימה את העונה המדהימה ההיא, אולי הגדולה בהיסטוריה שלה, עם הגביע והאזניים הגדולות…
זוכר את עצמי אדיש באליפות הזו כי חיכינו לדבר הגדול באמת - הצ’מפיונס, וההפסד בקלאסיקו כאב. עונה גדולה עם סגל מפלצתי וזה בדיוק מה שצריך להיות - ספסל חזק והרבה מאוד שיטות משחק מגוונות. אם לא חאמס ומוראטה יחד אז אחד מהם. האליפות הכי עוצמתית זו 2012 ובפער, הצגות ושיאים שבוע אחר שבוע וגם הניצחון בקלאסיקו. והכי מרגשת? אליפות הרמונטדות, אליפות מס’ 30, האליפות של קאפלו. כנגד כל הסיכויים. ואחרכך אליפות הפאסיו.
כבר ב2007/08 רונאלדו שבר שיא פריימר ליג של 50 שנה, שלא זוכר כמה הבקיע בליגה והבקיע בסה"כ 42 שערים באותה עונה.
החנק מול בארסה - שלושה משחקים שהוא לא כבש נגדה. לא מגיע למשחקים גדולים ביונייטד? לי זכור שער ברבע מול פורטו, צמד מול ארסנל בחצי, שער מול צ’לסי בגמר, עוד שער מול מילאן בחצי, שני שערים מול אינטר של מוריניו ועוד ועוד (שער מדהים נגד רומא, מלך השערים של המפעל ב-07/08)… מנגד, החמיץ פנדל מול בארסה והחמיץ פנדל מול צ’לסי בגמר האלופות.
רונאלדו אכן סבל מחוסר מזל, בעונות הכי טובות שלו בריאל הוא בקושי זכה בקושי בתארים - ב2012 הוא עף בחצי גמר היורו נגד ספרד בפנדלים, עף נגד באיירן בחצי בפנדלים, הפסיד את האליפות למרות שעשה עונות של 96 ו-92 נק’ עם קבוצה שהחלוץ הפותח שלה היגוואין, מגן ימני ארבלואה, הקשר האחורי חדירה ואוזיל הוא באנקר בהרכב. אז בסוף הקריירה המזל התאזן לטובתו - הפעם ניצחנו את אתלטיקו בפנדלים, הפעם פורטוגל ניצחה את צרפת בהארכה בלעדיו - זו סיבה להחליט ש"האגדה" שלו נבנתה בעונות האלו? אני עוד ב-2012 חשבתי שרונאלדו הוא השחקן הטוב בכל זמנים.
לפרוטוקול, לרונאלדו היו 0 בישולים, שעד שדה אחד ועוד פנדל בעשרת משחקיו הראשונים מול בארסה (כולל שלושה ביונייטד, שני חצאי גמר כשבאחד מהם החמיץ פנדל ועוד גמר אלופות).
יש הבדל בין בארסה לסתם קבוצה טובה מאוד כשהוא היה ביונייטד? מה זה משנה כמה שערים היו לו?
אני זוכר לרונאלדו לרעה את שני המשחקים הראשונים נגד בארסה במדי ריאל כשהוא החמיץ לא מעט (במיוחד בראשון), ב5-0 הוא לא יכל לעשות כלום וגם לא ב2-0 בחצי גמר ליגת האלופות - ורק אציין גם שבכל ארבעת המשחקים האלו לריאל כקבוצה היו 0 שערים נגד בארסה. ומאז הוא במאזן שהוא יותר מסתם טוב מולה - אני אנחש שזה המאזן הכי טוב של שחקן כלשהו אי פעם.
