זה לא מה שפורסם. קובו נרשם כשחקן Juvenil A כמו ויניסיוס והוא יוכל תיאורתית לשחק בכל שלוש הקבוצות (נוער, קסטיליה ובוגרים). הם ציינו שבשביל שהוא ישחק בבוגרים צריך לפנות מקום לזר:
si es necesario lo haga también con el primer equipo, aunque para esto primero tendría que darse espacio en el cupo de extracomunitarios.
מתוך ויקיפדיה, ערך חוק האזרחות הספרדי:
“Spanish nationality can be acquired by naturalisation, which is given only at the discretion of the government through a Royal Decree, and under exceptional circumstances, for example to notable individuals… two years if the individual is a citizen of a country of Ibero-America (including Portugal), Andorra, the Philippines, Equatorial Guinea, or if the individual can prove they are a Sephardi Jew with a connection to Spain”
הוא כן, קאסמירו לא נחשב כאחד מהזרים שלנו.
וזה בדיוק למה הוא ביקש את האזרחות. הוא גם יקבל אותה, פשוט באיחור.
זה נגיד, פשוט לא נכון, כי במועדון כל כך בטוחים בה שהם בנו את הסגל מסביבה. יש סיבה שהחליטו להשאיר את רודריגו וקובו. בנוסף, העיכובים מאוד הפתיעו את ריאל, שלפי הדיווחים מחפשת כל מני קומבינות כדי שכולם יוכלו לשחק.
אני לא בקיא ממש בחדשות ריאל מדריד מהתקופה הזו, אבל זה יכול לנבוע מכמה סיבות:
כמו שרשמתי, השהייה של השנתיים במדינה נותנת לדרום אמריקאים את האפשרות להגיש בקשה לאזרחות, לא לקבל אותה. אבל, בהתחשב בזה שחצי מהסגל שלנו דרום אמריקאי ומחזיק באזרחות ספרדית, אני מניח שהתהליך לא כזה קשה. אני מניח שהוא גם כולל מבחן אזרחות מסוג כלשהו, שכנראה לא לכל הדרום אמריקאים שמשחקים כדורגל יש זמן\חשק לעשות, גם אם הוא פשוט יחסית.
יש סיכוי לא רע שהממשלה עושה חיים קלים לקבוצות הגדולות, ולקאסמירו קל יותר לקבל אזרחות מפאולו דה בלסיס.
היגוואין וגאגו הגיעו עם דרכונים אירופאים (פיפיטה נולד בצרפת ואף זומן לנבחרת בזמנו, גאגו בן למהגרים איטלקים). רוביניו קיבל אזרחות במאי 2008.
כשמרסלו קיבל את האזרחות לא הייתה לנו בעית זרים, רק די מאריה היה עדיין זר, אולי בגלל זה המועדון לא שיחד אף אחד בשבילו…
אדן הזאר בכבודו ובעצמו הוא ‘הפרזנטור’ של Fifa 2020 כשהשתלט על כריכת המשחק [כריסטיאנו רונאלדו ויובנטוס מכרו את הזכויות רק ל-PES]. “זה המשחק הגדול ביותר שיש, הייתי משחק עם אחי עוד בילדות. אני בר מזל. אני מקווה שיוכלו ליהנות ממני ומריאל מדריד גם במשחק האמיתי וגם בפלטפורמה הזו”, אמר הזאר. הבלגי עצמו כבר הופיע על העטיפה של המשחק ב-2015 יחד עם ליאו מסי. כריסטיאנו רונאלדו הופיע לבדו במדי ריאל מדריד ב-2018, וקאקא הופיע עם ווין רוני ב-2011. רוברטו קרלוס קיבל את הכבוד ב-2003 יחד עם ראיין גיגס ואדגר דווידס, דווקא במדי ברזיל. עוד משלנו, דיוויד בקהאם הופיע על העטיפה ב-1998 ופרננדו מוריינטס, כשהיה שחקן ליברפול ב-2005, הופיע במדי ספרד לצד פטריק ויירה ואנדריי שבצ’נקו. מ-2003 ועד 2013 הופיעו יותר משחקן אחד על הכריכה. המשחק ייצא למכירה ב-27 בספטמבר.
הנה כל העטיפות מ-1994 עד 2018| וגם כתבה מעניינת עם “הדירוג” של העטיפות
official
מריאנו עבר ל24 עד שיגורש, חאמס 16, לונין 25.
ויניסיוס (28) ורודריגו (27) נרשמו כשחקני קסטיליה.
לפני שנתיים זכתה ריאל מדריד בסופר קאפ האירופי אחרי ניצחון 1:2 על מנצ’סטר יונייטד בלי להתאמץ. קאסמירו ואיסקו כבשו, לוקאקו רק צימק.
זו הייתה יריית הפתיחה של עונת 2017/18, עונה אותה כיניתי: “עונת ששת התארים”. ואכן, היא הסתיימה עם ארבעה כאלה. על אף אכזבות רבות בליגה ומאבק אליפות שהסתיים כבר בשלהי 2017 - לפני כל משחק האמנתי שריאל מדריד תנצח ולא היה לי אפילו ספק קטן שהיא מסוגלת לזכות בליגת האלופות שוב, וכך היה. מתגעגע לימים שבהם תמיד האמנתי שהכל תלוי בנו. הכל תלוי בריאל מדריד
[ כן, יודע איזה תגובות יצוצו - נוסטלגי (הלוואי שלא הייתי), לא משחרר (נכון), חיי בעבר, לא התאושש (מהעזיבה שלו)].
בדיוק היום לפני שנתיים: ריאל מנצחת 1:3 את ברצלונה בקאמפ נואו במשחק הראשון של הסופרקופה הספרד על אף תצוגת שיפוט מזעזעת. אז נכון שהשופט גנב את ההצגה ואסנסיו דפק גול פסיכי לקראת תוספת הזמן שהביא ליתרון מבטיח ובעיקר גרם לכבוד הנשיא למחוא כפיים בטירוף ביציע, אבל אני רוצה לדבר על כריסטיאנו.
הוא כבש אינספור שערים במדי ריאל, גם בקלאסיקו, הבקיע בקלאסיקו האליפות ב-2012, בגמר הגביע שנה קודם לכן וגם גול ניצחון ב-2016, אבל הגול הזה היה אחד מאלה שאני זוכר. עלה מהספסל כמתוכנן, קיבל את הכדור באגף שתי דקות לפניכן והרים לא טוב לרחבה, אני אומר בפאב - “חבר’ה, הוא עוד חלוד”. ואז, זה הגיע:
בספרדית זה נשמע אפילו יותר טוב. איסקו מוסר לצד שמאל, כריסטיאנו מפעיל את המנוע ומולו עומד פיקה. כל העולם יודע מה עתיד לקרות. כריסטיאנו חותך לאמצע ושולח פצצה לחיבור מכל הלב, Que Golazo! ואם כל זה לא מספיק, החגיגה עם הורדת החולצה, הקוביות, הסימון לקהל העוין - “'אני כאן המלך”. איזה אושר של רגע. כשכתבתי על משחקי העשור לפני חודש, דירגתי את המשחק הזה גבוה יחסית והנה כתבה שעשיתי על המשחק לפני שנה. וכמובן שריאל השלימה את העבודה בגומלין ואז הגיע המשפט ההוא של פיקה: “אני מרגיש נחות מולם”…
אני מצטער אבל כשהוא בקבוצה הרגשתי שכל משחק אנחנו פייבוריטים לנצח, שיש שחקן שתמיד רוצה לנצח.
בצמד המשחקים האלו הרגשתי אחרי הרבה זמן שסוף סוף אנחנו באמת הקבוצה הטובה בספרד.
אחרי העונה המצוינת בליגה ובליגת האלופות, ואחרי שבארסה מכרה את ניימאר, היה נראה כאילו העונה הזו תהיה שלנו. הרגשתי שסוף סוף נוכל להחזיר לבארסה על כל המכות בשנים האחרונות, לצערי זה נגמר בצורה פחות טובה (למרות הזכייה בליגת האלופות פעם נוספת).
צמד מפגשים בלתי נשכח, היינו צריכים לסיים אותו בתוצאה גבוהה הרבה יותר.
מניח שהרבה יחלקו עליי אבל מבחינתי עונה בה זכינו בצ’מפיונס=עונה טובה. בקיץ ההוא אפילו קראתי לה “עונת ששת התארים”. בליגה היינו קטסטרופה אבל באמת שבכל משחק האמנתי שננצח ולא חשוב אם זו באיירן, ליברפול או יובה מנגד. ומדבר אחד שבקלאסיקו הראשון שלו בחיים מהיציע בברנבאו חזר עם 3:0 רע ויומן מסע עצוב ל-‘וואלה ספורט’.
הסופרקופה היה אחד מהקלאסיקוס הטובים שזכורים לי עם כמה שזה עצוב. הדבר היחיד שלא ראיתי מהקבוצה הזו - מאניטה שלנו בקלאסיקו. היינו קרובים עם שוסטר. לצערי בלילה האלוהי ההוא ב-1994/95 הייתי בן שנתיים.
העיקר שבונים לטווח ארוך ומשקיעים בשחקנים הצעירים. עוד שנתיים יכתב פוסט כזה על קובו,ויניסיוס ורודריגו?
על פניו נראה סיכוי אפסי וכישלון גדול שכל ההחתמות האלו לא שרדו אצלנו. תכלס, אשרף יחזור מהדלת הראשית, יורנטה ברמה להתחרות עם קאסמחרו והיה נשאר אלמלא זידאן, וסבאיוס וואייחו יחזרו אם הראשון יראה מספרים והשני ירגע עם הפציעות.
ולא, אף אחד לא בא עם רבע מהכישרון והציפיות מקובו/רודריגו. בורחה מיוראלים עברו אצלנו בכמויות וזה מהסוג שפג תוקף אחרי שנה. כשחושבים על זה, פעם ראשונה מאז נדמה לי רוביניו שיש לנו כישרונות צעירים אמיתיים להתקפה. עד כה היו לנו קאייחונים ובורחאיים לסתימת חורים.
ותיאו טמבל גמור.
הכישרון הכי גדול לדעתי היה חסה והוא גם מימש אותו עד הפציעה. יותר סטאר קואליטי אפילו מאסנסיו.
לגבי הצעירים הנוכחיים, גם אם כולם כוכבים אמיתיים צריך לזכור שכולם פחות או יותר באותו תפקיד (כולל אודגור וברהים). גם אם רק אחד ייצא כוכב בריאל מדריד זאת תהיה הצלחה גדולה.
מסכים במאה אחוז עם שניכם. זו הייתה אמירה צינית שבאה להביע תסכול על המצב הנוכחי, שעל אף השקעה כלכלית אך ורק בצעירים מוכשרים, אלה לא משתלבים ודווקא הזקנים העייפים מקבלים את הקרדיט.
אני מסכים שיש ירידה גדולה וכל החימוש הספרדי הצעיר ב-2017 היה קצת מיותר (ואייחו בקצב הזה יותר קרוב לפרוש). אבל זה די טבעי אחרי הרבה הצלחות: מרסלו - מי האמין, היגואין - סקורר, רפאל ואראן בעיקר - הגיע אחרי 20 משחקים בערך והרווחנו בלם על שהשאיר את הפציעות מאחוריו. וגם מרקו אסנסיו. הבעיה שלאחרונה המגמה הפכה ממש לדרך חיים וזה מוגזם - אין שילוב. כל הצעירים פרחו כשלצדם שחקנים שהיו בשיאם.
לגבי חסה - היה מהיר כמו שד עם כוח מתפרץ, סיומת, קלאסה, וובוס. עצוב מה שקרה איתו
תראו שוב את הסרטון של לוקאס מסובב את הכדור על האצבע לפני הפנדלים בגמר בסאן סירו וככה תירגעו.
אפרופו לוקאס, הוא ההצלחה היחסית הגדולה ביותר. שחקן שהכישרון הטבעי שלו מספיק לבטיס במקרה הטוב, אך הצליח במקום שמוכשרים ממנו נכשלו. ממצה 200 אחוז מהפוטנציאל שלו, מה לעשות שכרגע זה לא מספיק.
כשהיה ילד, פגש מרקו אסנסיו את פלורנטינו פרס והצטלם עם הנשיא. ‘יום אחד הבן שלנו ישחק אצלך’, אמרו לו ההורים שלו. בדיוק לפני שלוש שנים מרקו אסנסיו הגשים חלום והוצג רשמית בריאל מדריד. במסיבת עיתונאים מרגשת הוא דיבר על הרגע הגדול בחייו ואז- נחנק מדמעות - כשסיפר על אימו ז"ל שנפטרה כשהיה ילד בן 15. אחרי כל שער הוא תופס בקצוות החולצה ונושא מבט אל-על, מקדיש את השער לאימו. מה שווים החיים בלי רגש. כבר בנגיעה השנייה שלו, בערך, שלח בעיטה לחיבורים של סביליה בסופר קאפ האירופי, סיים את העונה כאלוף אירופה כשהוא כובש שער בגמר ולאחר מכן אסור לשכוח את שתי הבומבות בסופרקופה מול ברצלונה, כשהגול בקאמפ נואו גורם גם לפלורנטינו פרס לצאת משלוותו עם מחיאות כאפיים סוערות.
שתי עונות ראשונות מדהימות עם גולים גדולים במאני טיים. איזה רגע מיוחד תיקחו ממנו? והאם הוא עוד ישוב? מחכים שתשוב, ילד!
קפץ לי זיכרון בפייסבוק, כתבתי על ילד הפלא לפני שנתיים, והאמת שנהיה לי עצוב. רק שלא יגמור חס וחלילה כמו חסה. אמנם הוא לא ייפול בפח של הפיתויים, אבל אחרי שנה איומה אשתקד עם שער ליגה בודד - הוא מפסיד עוד עונה שלמה וחבל, אני האמנתי בו. לא התחייבתי אמנם שהוא יהיה קיליאן אמבפה הבא אני לחלוטין לא מזלזל בקור הרוח הנפלא שלו וחוכמת המשחק והעובדה שהוא כבש תוך שנתיים בכל כך הרבה משחקים גדולים, שחקנים מעבירים חצי קריירה בספרד עד שיש להם גולים כאלה נגד ברצלונה, רבע גמר צ’מפיונס ושות’.
חסה זה אחד האכזבות הכי גדולות שלי כאוהד ריאל מדריד, היה לו הכל חוץ מקצת מזל.
מקווה שאסנסיו בניגוד לחסה יתגבר על הפציעה, ויש לזכור שאסנסיו בניגוד לחסה לא מבסס את המשחק שלו בעיקר על מהירות, כוח מתפרץ וצער ראשון קטלני.
היו לי תקוות שאסנסיו תוך כמה שנים יתחרה על כדור הזהב, עונה שעברה חלשה עם פציעות ועכשיו זה, מחזיק אצבעות שיחזור חזק מתמיד.
אמזון פריים עשו סרט על חייו האישיים של סרחיו ראמוס. רגע השיא היה שאשתו של ראמוס שאלה את הבן הבכור מי השחקן שהוא הכי אוהב בריאל מדריד…והילד ענה לוקה מודריץ’ 
