אז בסופו של דבר כמו שזה נראה, הכובש האחרון בהיסטוריה של ריאל מדריד הוא כרים בנזמה, סימלי מאוד.
17 לייקים
אני שומר על אופטימיות. לוקח חודשיים דחייה בכיף וככה גם נקבל את הזאר ואסנסיו (וקורטואה ומרסלו לסיטי) לסיום העונה וגם יהיה כדורגל בקיץ השומם.
רק לשמור על הבריאות עד אז.
יהיה ראוי אם יחסלו את העונה הזאת כאן ועכשיו. ויקוו שאולי יוכלו לקיים את היורו.
גם ככה, בספרד לפחות, אף קבוצה לא ראויה להיות אלופה…
זה באמת יהיה out of this world אם הכדורגל יחזור לפעילות עוד חודשיים וכל קבוצה תרוויח את הסגל שלה מחדש.
מעולה . . הכדורסל מציל את הכדורגל. במצב הנוכחי של ריאל ביטול העונה זה כנראה הדבר הכי טוב שיכול להיות
2 לייקים
אם פסטיבל הקורונה יגרום לביטול הענף הזה שנקרא כדורסל אז אני לא בטוח שהסבל הזמני לא שווה את זה
8 לייקים
כשאמרנו שקרים עוד יקבור את כולנו לא חשבתי שנגיע לתסריט הזה מילולית
7 לייקים
זה שוב התחת…
לייק 1
המשחק שלכם מול סיטי נדחה רשמית.
של בארסה עדיין לא.
אף אחד לא באמת יודע איך, מתי ואם בכלל תסתיים עונת הכדורגל 2019/20 בספרד. בכל מקרה ב-AS העלו ארבעה תרחישים , שימו לב: האופצייה הראשונה והפחות ריאלית היא שנגיף הקורונה ייכחד או לפחות יצטמק במהרה, יש שני חלונות פתוחים בלו"ז - 18 באפריל ו-20 במאי, והליגה תימשך כרגיל כאשר שני המחזורים שנדחו - יושלמו; האופצייה השנייה היא שהעונה הזו תהיה “נטושה” - ללא אלופה וללא מחזיקת גביע. במקרה כזה אלה שיגיעו לאירופה בעונה הבאה הן אלה ששיחקו השנה, אחד-לאחד; אופצייה נוספת היא לסיים את הליגה במחזור ה-27 וברצלונה תהיה אלופה כמובן אם כי זה לא ממש הוגן כי לא כולן שיחקו נגד כולן; אופצייה רביעית ואחרונה היא להכריע את העונה על פי מה שקרה בסיבוב הראשון. ריאל מדריד וברצלונה היו בשוויון נקודות אך הקטלונים יוכרזו כאלופים בשל הפרש שערים עדיף. במצב כזה, סביליה וריאל סוסיאדד יגיעו לצ’מפיונס, חטאפה ואתלטיקו מדריד ישחקו בליגה האירופית ומאיורקה, לגאנס ואספניול יירדו ליגה.
מה עם להכריע על בסיס מפגשים ישירים בין הטוענות לכתר? 
סבלנו לא מעט העונה מכדורגל חלש, ומשעמם לנו מאוד בזמן הקורונה. כריסטיאנו אמנם כבר לא כאן אבל זידאן בהחלט כן. ובקיצור: זמן טוב להתרפק על העבר הנפלא - עשרת המשחקים הגדולים של ריאל מדריד של שושלת שלוש הזכיות הרצופות. וכמובן, כמיטב המסורת, כי קשה לבחור - גם כמה שנותרו בחוץ. שלושת הגמרים כמובן בפנים. בתקווה שיהיה לנו מה לעדכן (ברשימה) בעתיד הקרוב…
2 לייקים
משעמם לנו בזמן הקורונה - כתבה שנייה בסדרה: והפעם - האם דווקא מאזן הבית בברנבאו (בטח ביחס ליריבה הגדולה) הוא הסיבה למאזן האליפויות הדל של ריאל מדריד? דור רומנו צלל למעמקי הארכיון ובדק את כל המספרים מתקופת כריסטיאנו 2009/10 ועד 2017/18, עונה אחר עונה, עם זווית קלה עם על ליגת האלופות וגביע המלך - וחזר עם תשובות. כמה פעמים סיימה ריאל עונה ללא הפסד ביתי וכבשה בכל משחקיה? מה הפער בין השתיים? כנסו וגלו.
אני מעולם לא לקחתי חלק בביקורת על מאזן האליפויות הדל של ריאל מדריד מול ברצלונה בתקופת כריסטיאנו רונאלדו. כמובן שזה צרם לי אבל הסתפקתי בנימוק הבא: אותו מזל שהיה לנו בליגת האלופות – תמיד בגד בנו בליגה. אין ספק שמאזן של 2:6 הוא לבטח לא הוגן [העונה שעברה לטעמי לא רלוונטית לניתוח].
לטעמי אין ספק שריאל הייתה קבוצה טובה יותר בעונת הדסימה, גם מאתלטיקו האלופה, אבל היא כשלה במפגשים הישירים עם נקודה מ-12, מה לעשות. וישנן עוד דוגמאות. חלק דיברו על מנטאליות של מועדון שזורק את הליגה שנה אחר שנה לפח כמו בעבר, חלק דיברו על פערים בסגל – למרות שהיה לריאל מדריד את הסגל הטוב באירופה בחלק מהזמן ובין 4-5 הקבוצות הטובות באירופה ואולי ה-2-3 הטובות – כל הזמן – לברצלונה היה סגל טוב יותר. חלק דיברו על קארים בנזמה המחמיצן מול לואיס סוארס.
פניתי לכיוון אחר – הסנטיאגו ברנבאו. ריאל מדריד לא השיגה תוצאות מספיק טובות במשחקי הבית שלה. בעוד לגבי ברצלונה אתה יודע שיש עונות שהיא תסמן 19 מ-19 או קרוב לכך – ריאל איבדה יותר מדי נקודות. אני גדלתי על מיתוס, אולי הוא קצת שקרי – שריאל בלתי מנוצחת בברנבאו. ככה היה בתקופתו של ויסנטה דל בוסקה, בערך. אף הפסד בכל המסגרות ב-2001-02. הפסד ליגה בודד בשתי האליפויות ב-2000-01 ו-2002-03 – פעמיים למאיורקה…
כמו שנוכחתם לדעת, לעתים החיים חזקים מאיתנו והטבע מאפיל על הכדורגל, גם על ריאל מדריד. אז הפעם חזרנו אחורה בזמן לעונת 2004/05 משחק שבע הדקות נגד ריאל סוסיאדד בברנבאו לאחר ההתרעה על פצצה. המשחק המקורי ב-12.12.2004 הופסק, 70 אלף התפנו מייד ושופט המשחק אפילו לא אמר לשחקנים מהי הסיבה, וחודש בחמישה בינואר עם מאמן חדש על הקווים. “המשחק הקצר ביותר בעולם”. כך זה היה. “משבר הקורונה” - כתבה שלישית בסדרה . כך זה קרה
לייק 1
יש מצב שיצאת מבידוד קלאסיקו ונכנסת לבידוד שער חמש? אם כן בטוח שברת פה שיא כלשהו
3 לייקים
וככה נראה הקשר האחורי “האפור” של אותה קבוצה. אפילו טוב יותר ממה שזכרתי - מהיר, חד, שינוי כיוון פתאומי, יודע לצאת קדימה. נכון, שער אחד בלבד ב-140 משחקים זה לא מספיק ולא משנה מה היה בטור הבישולים (בדקתי סתם בשביל ‘הספורט’). קבוצה שלא ניצחה מספיק ולא הייתה מאוזנת ולא זכתה אולי במספיק תארים (למרות ששש תארים בשלוש שנים זה סבבה) אבל היה כיף לראות ולגדול עליה. איך זידאן אמר עליו: “הוא השחקן החשוב ביותר ב’גלאקטיקוס’”. בכתבות שעשיתי על שחקני הרכש הטובים ביותר של פלורנטינו פרס דירגתי אותו במקום השביעי, קלוד מקאללה.
ובנושא אחר: שנה בלי שער בברנבאו. בתמונה: גארת’ בייל חוגג את השער שלו נגד סלטה ויגו בסנטיאגו ברנבאו ב-2018/19… זה קרה במשחק הקאמבק של זידאן, בדיוק לפני שנה. איסקו הבקיע קודם וריאל ניצחה 0:2. הבעיה: מאז זה לא קרה. הוולשי רשם עשרה משחקים לעיני הקהל הביתי ולא הצליח למצוא את הרשת ב-531. נגד בארסה בתחילת מרץ כלל לא שותף ונגד סיטי עלה מהספסל ל-16 דקות. הוולשי הולך ודועך. בסך הכל, אגב, מאז, כבש שלושה שערים - צמד נגד ויאריאל בספטמבר השנה ושער בגביע.
כפי שאתם יודעים בספרד ובכל אירופה לא משחקים כדורגל וזה זמן טוב להשוואות. ב-AS בדקו את ההבדלים בין העונה הנוכחית 2019/20 לבין העונה שעברה .
אז ככה: ריאל מדריד השיגה העונה חמש נקודות יותר - 56 העונה, ששמות אותה במקום השני, לעומת 51 נקודות אשתקד, אז הייתה מדורגת שלישית גם אחרי אתלטיקו. העונה המאזן של ריאל מדרידהוא 16-8-3 לעומת 16-3-8 בשלב הזה אשתקד. ריאל מציגה את ההגנה הטובה בליגה ובפער עם 19 ספיגות בלבד כשבשלב המקביל אשתקד ספגה 32. כמובן שמדובר בעונה מהגיהנום. בהתקפה המצב היה ונשאר לא מזהיר: 49 שערים העונה, שניים יותר מאשתקד. בנזמה כבש העונה 14 שערים והיה המבקיע הבולט גם אשתקד עם 13 שערים. בכל המסגרות אגב היו לו שני שערים יותר - 21 לעומת 19 העונה. ההבדל המשמעותי באמת הוא המאזן בברנבאו. אשתקד ריאל רשמה ארבעה הפסדים עד השלב הזה: נגד לבאנטה עם לופטגי ונגד סוסיסאדד, ג’ירונה וברצלונה עם סולארי
וגם: הרגע של מרסלו . זוכרים את הגולאסו הזה? עונת 2010/11. ריאל מדריד של ז’וזה מוריניו שוברת שני נאחסים בעת ובעונה אחת - את נאחס שמינית הגמר אחרי שנים קשות - וכן את “נאחס ליון”. אחרי 1:1 בצרפת, ריאל הגיעה לברנבאו בטירוף וניצחה 0:3, לא מעט בזכות השער הנפלא של הברזילאי שהיה גם שער הבכורה שלו במפעל, ובסטייל כה אופייני. בהמשך בנזמה ודי מאריה השלימו את החגיגה. זה לא רק זה. מרסלו באותה עונה עשה התקדמות ענקית כמגן. היו לו חמישה שערים (אחד גם בחצי גמר הצ’מפיונס נגד בארסה) ועשרה בישולים, רשם 50 הופעות - הכי הרבה בקבוצה חוץ מאיקר וכריסטיאנו, והיה רביעי במספר ההופעות.
בימים טרופים אלה נראה שמנהל העבודה עסוק באוכלוסיית הג׳ירפות הלבנות באפריקה.
האמת שאני אפילו לא יודע אם הוא סרקסטי או לא
לייק 1
לא מבין מה הבעיה עם הטוויט הזה . באמת מטריד שיש אנשים שהורגים חיות בשביל העור והפרוות שלהן, ובמיוחד שאלו חיות שנמצאות בסכנת הכחדה חמורה.
כל הכבוד לו שזה מה שהוא מעלה מודעות לעניין, וזה מה שמעניין אותו במקום רכבים, בחורות, או שאר השטויות שכדורגלן ממוצע מתעניין בהם.
7 לייקים
טוב חבר’ה, נו, אני משתגע. מתגעגע לכדורגל ולריאל מדריד. לפני שנתיים כתבתי איזה טקסט קצר ומרגע של עצב עברתי לרגע של שמחה. הנחות יסוד: כבר שמעתם מאה פעם שהייתי בדסימה וירדו לי דמעות בגול של ראמוס ו"הגשמתי חלום", וגם שמעתם על “דור הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא דור”, העזתי לגעת במשפט האלמותי של בוטראגיניו על ריאל וראול.
אחרי המשחק נגד פ.ס.ז’ ב-2017-18 בו המשכנו את המסורת והרמנו את הליאו בלומס באוויר כמעט כמו בברנבאו, שלחתי הודעה למישהי מהמפגשים: “משחק כזה גדול, לא שומע ממך, לא רואים אותך”. היא אמרה: “אתה צודק – אין תירוצים” ובהמשך לא הפסיקה לתרץ. עניתי לה שאני מבין, אצל כל אחד זה אחרת, כנראה שאנחנו במקומות שונים בחיים, תרתי משמע".
ואז הייתה לי הארה, הבנתי שזה בכלל לא משנה. זה מדהים כמה שהם תמיד שם, לא עוזבים לעולם. בגשם ובקיץ, באושר ובעוני, כששמח וכשעצוב. וזה יהיה ככה גם בגיל 30 בעוד חמש שנים (אז הייתי בן 25), עם אישה ואהבה גדולה בבית וגם תינוק או תינוקת, עם עבודה שאני אוהב, חלום שהגשמתי ומשכורת מכובדת, כשכל החלקים בפאזל יתחברו. גם אם אני אגור איכשהו בהונלולו, עם הפרות והעיזים ברקע – ביום של משחק יהיה טירוף, תהיה תשוקה, יהיו פרפרים בבטן. אמשיך לכתוב לכם פה את ה-2,000 מילים לקראת המשחק. בפורום, בפייסבוק, בוואטספ, בכל מקום.
ב-2016-17 ניסיתי להחזיר עטרה ליושנה ופתחתי קבוצה עם חלק מהחבר’ה הוותיקים, ארתור הגיב – “דור אתה האדם הכי מרגש בעולם, אסור לאליפות קאפלו המיתולוגית. איזה כיף שאתה כל החיים בן 17”. אז לא, כבר גדלתי, אבל אני תמיד “נותן הכל” כאילו אני בן 17, זה לא נרגע. ריאל מדריד מחזירה אותנו לילדות וזה לא הולך ונרגע, להיפך. וזה לא משנה כמה הכדורגל אפל כמו העונה או שהקבוצה חרא כמו אשתקד. ואתה רואה את אותם 11 שאיכזבו אותו כבר שנה ועדיין בפס הראשון שהולך למקום הנכון אתה בטוח שננצח. וזה תמיד הטרנינג לחדר כושר, והתיק, והקפיצה בגול השולי, והגופייה והקעקוע שאין לי – היא מקועקעת אצלי גם ככה…חזרי מהר כי בלעדייך עולמי שומם…בלי כדורגל הייתי אדם עצוב וריק.
לייק 1
כמובן שאין בעיה בטוויט עצמו אלא בעיתוי
יש מגפה ואנשים נופלים כמו זבובים בספרד ואיטליה והוא עכשיו על הג׳ירפות.
אולי צפה בנשיאונל גאוגרפיק בבידוד