אין קשר. יש מגיפה וכולם מודעים לה, אופתע אם יש מישהו שלא מודע אליה. לבעלי החיים הללו, שבכל יום עלולים להיכחד, לא כולם מודעים, בעוד טוני קרוס עם כל הכבוד לא יכול לעשות כלום כדי לעזור במאבק במגיפה, הוא כן יכול להעלות מודעות ואולי לדרבן גורמים רלוונטים להדק את האכיפה במאבק על בעלי החיים. וגם אם לא, זה שווה את הניסיון.
2 לייקים
אני כתבתי לגמרי בהומור. כל אחד שיצייץ מה שבא לו, כל עוד הוא לא פוגע באחרים
לייק 1
מה זה משנה כמה שערים הבקיע ? הוא היה ההגנה של ריאל מדריד ! שיחקנו עם שחקן עבר והלגרה שגם הוא היה בלם בינוני בהגנה, אם לא מקאללה לא היינו זוכים בכלום, ראינו בדיוק מה הוא שווה אחרי שעזב.
אי אפשר היה ללחוץ אותו, ידע לשמור מצויין על הכדור וגם לשחחר אותו מהר מתי שצריך, אחרי רונאלדו הוא היה השחקן שהכי אהבתי בגלאקטיקוס.
כילד הייתי שבור כששחררו את רדונדו(אם לא הפציעות עוד יותר גדול ממקלאללה, הקשר המושלם), הצרפתי היה מחליף מושלם.
בעונה בה מקאללה הגיע, קונססאו היה יקר ממנו והיה עם באז גדול יותר מהמעט שזכור לי. הלגרה החל את אותה עונה 2000/01 כקשר אחורי והיה לא רע בכלל בתפקיד - מתקל, יוצא קדימה, אפילו כבש כמה שערים קריטיים (את זה עשה גם מעמדת הבלם) וסיים את אותה עונה עם 11 כיבושים. אבל בהגנה לצד היירו שיחקו יצורים כמו איבן קאמפו ואייטור קראנקה ולכן הלגרה הוסט לאחור, חבל.
בתור ילד בן 10 שמתלהב משמות נוצצים בהתקפה אני זוכר שגם הבנתי שהקיץ הזה הולך לדרדר אותנו קשות, אבל המכונה עבדה עד מרץ, תמיד ניצחה, אף אחד לא התייחס להפסד בגמר הגביע והשבר האמיתי הגיע עם ההדחה נגד מונאקו…את המשפט על הגולים של מקאללה כתבתי “כעקיצה” למה שפלורנטינו חשב ואמר… מקאללה וכריסטיאנו, אלה שתי הטעויות של פרס (ואי הבאת מחליף להיירו. אם אני מדבר על מאמנים אז קיירוש).
במארקה יודעים שמשעממם מאוד בלי כדורגל והחלו בפינה של “סיפורי ריאל מדריד שמעולם לא סופרו”, והפרק הראשון עוסק בקיץ 2010 כשמוריניו הגיע לריאל כמאמן הטוב בעולם. נכתב שהנחיתה שלו לא הייתה קלה. הגרעין הקשה ושחקני הסגל המובילים הגיעו רק באוגוסט לאחר חופשה בשל גביע העולם, ומוריניו פגש בשחקנים זוטרים בסגל וכאלה שהיה ברור שהוא לא בונה עליהם. נכתב שמוריניו היה קשוח מהיום הראשון, עם הנחיות וכללים רבים ואמר בולדבבאס: “כבר ראיתי שיש מצלמות בחדר ההלבשה, אני אגלה היכן הן” והיה אובססיבי. מוריניו כעס מאוד על ההדלפות לתקשורת של ה-11 והמשפט הזכור ביותר שלו הוא “יש כאן חפרפרת”. הוא הזהיר את השחקנים שהטלפון מחוץ לתחום, שהפצועים צריכים להגיע לאימון שעה קודם כדי להיבדק ומי שלא מתאמן - לא ייכלל בסגל. עוד אמר: “אני לא מחכה לאף אחד”.
במארקה ממשיכים עם המסורת של הימים האחרונים ומציגים לנו את הפעם הראשונה בה שחקן צעיר ומבטיח התגלגל עד לדפי העיתון. והפעם תורו של ראמוס . “מדפי המקומון של סביליה ועד להופעה בעיתון כמעט בכל יום”, נכתב.
ב-20 במרץ 2003 נותרה סביליה אתלטיקו, קבוצת המילואים של האנדלוסים בהדרכתו של מנולו חימנס - ללא מגנים טבעיים. שלושה התמודדו על המקום בהרכב (אנטוניו פוארטה ז"ל בין היתר, ששיחק בעיקר כקשר) ואחד מהם היה ראמוס. עשרה ימים לפני גיל 17 כבר הופיע במארקה. ב-2003/04 הקבוצה העפילה לליגת המשנה. ראמוס כבש בהופעת הבכורה בסביליה ב-17 בספטמבר 2004 נגד מדיירה. בינואר 2005 חוזהו בסביליה חודש.
ראמוס קיבל את הכבוד גם כשערך את הבכורה בנבחרת ספרד נגד סרביה, ביום הולדתו ה-19. עם חתימתו בריאל ב-1 בספטמבר 2005 נכתב עליו “היירו החדש”. מדויק.
לייק 1
טוב אז יש הרבה מאוד זמן לראות טלוויזיה, זמן טוב לזכרונות, ואם אתם זוכרים אמרתי כבר בהתחלה שאני מאחל גם לויניסיוס וגם לרודריגו - שיהיו “אפילו” רוביניו. בכוונה שמתי יוטיוב עם הגולים והבישולים שלו כי אם הייתי הולך על דריבלים עם הטכניקה העילאית שלו זה היה מרגיש כאילו הוא מתקרב למסי. ואפרופו מסי - ההשוואה למסי או קולות כמו “פלה החדש” עשו לו עוול. זה היה נראה ככה בהופעת הבכורה בקאדיס אבל מאז כמובן ממש לא.
רוביניו היה אחלה שחקן ובימים מסוימים ממש מהטופ. כמובן שיש לו פער של שנתיים בסנטוס על ויניסיוס והוא גם כבש הרבה יותר שערים כבר בברזיל. בכל מקרה, הוא כבש, הוא בישל, הוא כדרר, הוא גם עשה תנועה חכמה לעומק לאט לאט. בקבוצה ההיא כמובן שהיו יתרונות כמו שחקנים שיודעים למסור - המאסטרו גוטי, זידאן, אפילו בקהאם. מצד שני הייתה הגנה חרבנה וקישור אחורי - לא קיים. בעונה האחרונה שלו זוכרים את האכזבה נגד רומא כשכנראה גם לא היה כשיר (הרי לפניכן הוא כבש שער ענק נגד רקאטיבו) אבל באותה עונה הוא כן עשה קפיצת מדרגה מסוימת. טוב, נו, לא התאפקתי - הנה הסרטון של הדריבלים.
לייק 1
חדשות רעות: לורנזו סאנז, הנשיא של ה"ספטימה", נפטר הערב אחרי מאבק בנגיף הקורונה.
לדעתי גם של האוקטבה.
DEP
לאחר הזכייה בליגת האלופות בשנת 2000, הקדים סאנז את הבחירות. למרות ההצלחה הספורטיבית, המועדון עבר תקופה סוערת שהביאה בסופו של דבר להפסד הנשיאות. פרז זכה בבחירות שנערכו בחודש יולי בהפרש של 3,167 קולות. פלורנטינו אף ניצח בשנית ב-2004. למרות זאת, דווח שהשניים שמרו על מערכת יחסים טובה.
לייק 1
עם החדשות האלה שלורנצו סאנז נדבק במחלה היה לי קשה שהתאושש בשל גילו המופלג מה גם שלפני מה שפרננדו בנו (שחקן ריאל מדריד) אמר עוד לפני 48 שעות - היה נראה שסופו קרוב. וואלה עצוב לי מאוד ויש יגידו שזה מוזר, הרי הוא חס וחלילה לא קרוב משפחה שלנו והרוב כאן בקושי זוכרים ממנו משהו.
המועדון פירסם סרטון וידאו מרגש, הוא היה מעל הכל אוהב. איך הוא אמר בחגיגות ה-‘לה ספטימה’ - "הבאנו לכם את הגביע השביעי ועכשיו אנחנו כבר חושבים איך נחזור לכאן עם ‘לה אוקטובה’. לנצח ייזכר כנשיא שסתם את הבצורת הכי קשה בהיסטוריה של ריאל - 32 שנה בלי גביע אירופה. פלורנטינו כל יכול אבל גם סאנז עשה המון דברים טובים כמו מיוניו של קאפלו והחתמתם של שחקנים חשובים כמו רוברטו קרלוס, מוריינטס ("היה לך את האומץ להביא אותי לברנבאו בגיל 21 ועזרת לי להגשים חלום), מיאטוביץ’ ("לא הוגן שלא יכולתי להיפרד ממנו, הוא היה כמו אב עבורי) ואחרים. מרגש היה לראות את אגדות העבר בסרטונים - ראול, מנואל סאנצ’יס, איקר - וחלקם גם צייצו, גם גוטי הגיב.
אני חושב שהבן שלו פרננדו סיכם את זה יפה: “לאבא שלי היו שתי תשוקות - המשפחה שלו וריאל מדריד” וגם סאנז עצמו אמר את זה בסרטון עצמו.
מעתיק לכאן את הפוסט של מיצ’ל סאלגדו שכזכור נישא לבתו של סאנז: “אני לא יודע איך להתחיל כי זה קשה מאוד אבל היום הזה בו הוצגתי בברנבאו היה היום בו נפגשנו, התלוננת על כאבי ברכיים אבל בכל זאת הגעת ואמרת משפט שתמיד צחקנו ממנו: ‘אני חושב שהשחקן הזה הולך להישאר הרבה זמן בריאל מדריד’. אמרת וכך היה, נשארתי זמן רב, אבל חלק מהמשפחה שלך אהיה לנצח. מרגע שהוריי נפטרו - לקחתם אותי תחת חסותכם. היה לנו הרבה במשותף והסתדרנו מצוין כי היה לנו אולי סיפור דומה - משפחה צנועה, רצון לעזור לכולם ושאיפה להתקדם ולהגשים חלומות בזכות עבודה קשה. הייתם ‘אולד סקול’. המדרידיסטה לא ישכח אותך, איך ממוכר מים עם סבתך בברנבאו הפכת לנשיא שהביא את שתי הזכיות הראשונות בליגת האלופות. אני מאוד גאה שהייתי החתן שלך ושחקן שלך, אם כי באופן כרונולוגי זה היה הפוך”.
5 לייקים
הבן שלו סיפר שלפני שהגיע לבית חולים הוא היה עם חום במשך 8 ימים ולא רצה ללכת לבית החולים מכיוון שלא רצה להעמיס על המערכת. מסביר קצת איזה אדם הוא היה.
3 לייקים
מדויק. אני תרגמתי את זה לספורט1 בכתבת העדכונים שלנו לפני כמה ימים:
פרננדו , התראיין לתוכנית של רדיו “COPE” והודה לצוות הרפואי על הטיפול המסור. סאנז אמר: “אנחנו מודאגים ממה שקורה. הוא סבל מאוד במשך שמונה ימים. אתמול אמרו לו לקחת אקמול. הוא לא רצה לגרום לקריסה בבתי החולים בספרד וחשב שיוכל להתמודד עם זה לבד, עד שסבל מקוצר נשימה. אמא שלי נמצאת שם כי אני לא יכולתי להגיע, אנחנו בטוחים שהוא בידיים טובות. כל עוד לא התקשרו אלי - אלה חדשות טובות. הלוואי והצוות הרפואי יוכל לעזור לנו ולעוד רבים”.
אגב גם פלורנטינו פרס הוציא הודעה ומכתב אישי מטעמו והקבוצה שינתה את הלוגו שלה בפייסבוק עם סרט שחור. יימצאו דרך להנציחו בעתיד.
לייק 1
הנשיא ואני. מותו הטראגי של לורנצו סאנז ממשיך להעסיק את ספרד. פדג’ה מיאטוביץ’, החלוץ שכבש את השער החשוב מכל והביא את “לה ספטימה” מספר על יחסיו הקרובים עם האיש שהגשים לו חלום והביא אותו לברנבאו. ואם כבר חלום - פדג’ה מספר שסאנז חלם לאחד את כל “גיבורי ספטימה” לארוחת ערב מיוחדת, והוא מקווה לעשות זאת בשבילו, לאחר שהווירוס הארור ייגמר.
“באביב 1996 הוא שלח את אחד מסגני הנשיא שלו, איגנסיו סילבה, לביתי בוולנסיה. הוא שכנע אותי בחמש דקות כי מה שרציתי מרגע שהגעתי לספרד זה לשחק במועדון המצליח בעולם. איגנסיו הושיט לי את הטלפון, זה היה סאנז. הוא אמר לי ‘פדג’ה, ברוך הבא לריאל מדריד. אני יודע שאיתך אנחנו הולכים לזכות בתארים חשובים’. הדבר הכי חשוב היה איך שהוא טיפל בהחתמה שלי”.
“למרות העובדה שריאל שילמה סכום עתק עבורי דאז, כמעט 1,500 מליון פזטות ישנות, מעולם לא הפעילו עליי לחץ בשל המחיר. להיפך, הוא תמיד דיבר איתי על האתגרים, על זכייה בגביע השביעי אחרי 32 שנה, על זכייה בגביע הבן יבשתי. הוא מעולם לא הזכיר לי מה המחיר שלי גם כשהיה לי רצף רע מאוד בלי שערים. הוא היה קרוב ללב שלי”.
“כמובן. כמה ימים לפני הקלאסיקו נגד ברצלונה בדצמבר 1996. בני אנדראה נאלץ לעבור ניתוח חירום לטיפול במחלה שהוא נולד חווה מאז נולד. זה השפיע עליי מאוד. הוא העמיד לרשותי את כל המועדון, עזר לי בטיפול בילד שלי עם משפחה מוולנסיה ובאותו שבוע אמר לי שאני אחליט מה שיקרה, ואם אני לא מסוגל אז שלא אתאמן. לורנצו, כשהייתי צריך משהו אישי - הוא היה מזיז הרים. החלטתי לשחק, כבשתי את שער וניצחנו 0:2 ובאותו הרגע גיליתי לנצח את הגדולה של חבריי לקבוצה, הנשיא והמועדון הזה”.
לייק 1
בעידן כריסטיאנו תמיד דיברן על מאזן האליפויות המאכזב, והנה דוגמא חייה. לפני שש שנים בדיוק אירחה ריאל את ברצלונה בברנבאו ב-2013/14. מחזור 28 בספרד, 31 משחקים ללא הפסד בכל המסגרות, מקום ראשון ופער של ארבע נקודות על בארסה ושלוש על אתלטיקו. ניצחון היה עושה צעד משמעותי. וריאל הפסידה 4:3 ולאחר מכן הפסידה גם בפיחואן במחזור אמצע השבוע ואמרה שלום לליגה.
אנצ’לוטי כהרגלו בחר ב-4:3:3 עם ה-B-B-C כשדי מאריה הנפלא באמצע וכשמתקיפים הוא בצד שמאל, וככה הוא בישל פעמיים לבנזמה. אלא שהחלוץ כבש צמד אבל החמיץ אינסוף הזדמנויות. בארסה הובילה משער ענק של אינייסטה אחרי בישול של מסי (7), קארים השווה והפך ומסי השווה רגע לפני ההפסקה. ריאל כבר הובילה 2:3 בזכות פנדל של רונאלדו, ואמנם לא שיחקה בצורה מדהימה אבל כבר הובילה. ואז כדור ארוך לניימאר, ראמוס הכשיל אותו קלות - אדום, פנדל, בארסה משווה ותנצח בסוף את המשחק. כריסטיאנו כעס: “היו אנשים שלא רצו שננצח ונסגור עניין מול בארסה”, אבל זה לא משנה. אפילו תיקו ריאל לא הוציאה…
בסוף השבוע האחרון נפטר לורנצו סאנז ז"ל. בספרד סקרו באריכות את תקופתו כנשיא המועדון. והפעם: האליפות המיוחדת של קאפלו (הראשונה) ששינה את הקבוצה מקצה לקצה והניח את היסודות ללה ספטימה. ההתקדמות של ראול, הכוכבים הסוררים, היחסים השנויים במחלוקת והבומבה: “אני עוזב”. עונת 1996/97 - שלב אחר שלב
“את הקהל מעניין לראות קבוצה מנצחת בשלב הראשון, הכל יעבור לאחר מכן”
“אומרים שיש כאן קבוצה חזקה אבל יש לי בסך הכל 14 שחקנים ועוד ילדים, ככה זה לא יכול להימשך”.
“לא יכול להיות שאני מדבר עם הנשיא בשיחה של שני אנשים ולמחרת הכל כתוב בעיתונים”
עוד קול מן העבר והפעם - ראיון מרתק של פרננדו היירו שמשחזר בשיחה עם ה-AS את ימי לורנצו סאנז וכיוצא בזה הספטימה, האוקטובה ומגלה את סוד הקסם של ריאל מדריד ההיא. וגם: הסיבוב השני של זידאן על הקווים. לחצו כאן
“ובכן, הצלחנו להביא שחקנים גדולים במחירים שנראים מגוחכים. אני זוכר שבגביע הברנבאו פגשנו את אינטר והבנו שרוברטו קרלוס יהיה מכונה. הוא החתים אותו במחיר מצחיק אז. כולם הגיעו במחירים נמוכים - שוקר מסביליה, פאנוצ’י ממילאן, סיידורף מאייקס, רק על מיאטוביץ’ נאלצו לשלם את סעיף השחרור. גם זה רוברטו היה חשוב”.
נכון, כמעט פספסתי את הגמר. חודשיים וחצי לפניכן נפצעתי במשחק נגד בטיס. דיברתי עם הרופאים והם אמרו לי שאם נעבור את רבע וחצי הגמר אז אוכל להיות זמין. הכנתי את עצמי בחירוף נפש רק למטרה הזו. חבריי לקבוצה ידעו לכבד את החלום שלי כשהצליחו להדיח את באיירן מינכן ומנצ’סטר יונייטד, דל בוסקה טיפל בקבוצה בצורה מרשימה. המשחק באולד טראפורד הוא משהו שאני עדיין זוכר. אני גם זוכר שחמישה ימים לפני הגמר בפריז שיחקנו נגד ויאדוליד נגד ויאדוליד, הוא נתן לי 20 דקות והרגשתי שאני לא במיטבי, הייתי כנה וערב הגמר אמרתי לו שעדיף שלא אפתח בהרכב".
נוסטלגיה והפעם מימים קרובים יותר:
שלוש שנים לאחר מותו של אריק איינשטיין ז"ל וכשאין כדורגל כרגע שידרו בספורט1 קלאסיקו בגביע נגד ברצלונה. הם כתבו שם שזה מעונת 2010-11 וציפיתי לגמר של כריסטיאנו, ובסוף, הם טעו - גומלין רבע הגמר בעונת 2011-12, עונת האליפות עם מאה נקודות ו-121 שערי זכות. ריאל הגיעה אחרי הפסד 2:1 בברנבאו (רונאלדו כבש אבל פויול ואבידל הפכו), כמעט חסרת סיכוי…
זכרתי שהיינו טובים אז, אבל לא זכרתי עד כמה. בארסה ההיא הייתה חתיכת מפלצת ופשוט הגענו לשם ונתנו מחצית מהאגדות בקאמפ נואו. הגנה חזקה ובלתי שטויות, השתחררות ממשחק הלחץ, טובים אינדיבידואלית וכקבוצה, מתפרצות מסוכנות, והתוצאה? אה, כן, בארסה הובילה 0:2
די מאריה לא היה בסגל מה שהקפיץ את קאקא ל-11. הוא היה לא רע בכלל ובעיקר אוזיל זז ימין והיא פשוט מטורף. הוא שלח בעיטה למשקוף מאיזה 30 מטר וחילק מסירות מדהימות, לא איבד אף כדור, אולי המשחק הטוב ביותר שלו בלבן. היגואין היה זה שפתח בחוד והחמיץ אחד על אחד אחרי דקה, החמיץ מצב נוסף וגם כריסטיאנו היה קרוב פעמיים. אינייסטה נפצע בשורות בארסה מה שהביא לכך שפדרו עלה מהספסל והיא עברה ל-4:3:3 אמיתי, עם אלכסיס ומסי מקדימה וססק בקישור.
מסי נשמר היטב רוב המשחק אבל הצליח פעם אחת להשתחרר, מסר לפדרו ו-0:1. רגע לפני ההפסקה לאס ביצע עבירה על מסי והיה צריך לקבל צהוב שני, איקר דפק ספרינט מהשער כדי להסיט את האש אליו, דחף את פויול ושאר שחקני בארסה בתמונה מרגשת, והשופט חס. אבל אז אלבס הגיע לכדור שנהדף מההגנה ושלח פצצה לחיבור, גולאסו ענק, ריקוד גדול ו-0:2 בארסה. “חצי מלא חצי חיצון” אם אתם רוצים בשפתו של הסופר-פרשן אבי נמני.
גם את המחצית השנייה ריאל פתחה טוב. גראנרו החליף את לאס, קאייחון עלה במקום קאקה, וארבלואה דווקא הוא הכין מצב מצוין אבל קאייחון בעט רע. כריסטיאנו היה מתוסכל, עד שאוזיל שלח מסירת סרגל נפלאה, כריסטיאנו השיג את פויול, עקף את פינטו ובעט לרשת, 1:2. ארבע דקות אחר כך הגיע השער השני ואפילו מוריניו, בימי החרם על התקשורת, הרשה לעצמו לחייך. שגיאה גדולה של פיקה, הכדור הגיע לבנזמה שזרק את פויול וכבש – 2:2, ריאל חסרה רק עוד שער אחד.
זה היה עוד אחד מאותם הקלאסיקוס הנהדרים של אותה עונה, בין שתי הקבוצות הטובות בעולם ובפער (ויסלחו לנו צ’לסי ובאיירן מינכן ששיחקו בגמר הצ’מפיונס) כמו הסופר קופה בקיץ כשאחרי 2:2 לא הוגן בברנבאו – במשחק הגומלין בקאמפ נואו היינו כפסע מהארכה אבל אז פברגאס בישל למסי שכבש את ה-2:3. בקיצור, ריאל לא הצליחה להעפיל לחצי גמר גביע המלך אבל תחזור לקאמפ נואו ותיקח אליפות. התקציר: לחצו כאן. [ריאל מדריד של מוריניו - מתגעגע]
2 לייקים
משבר הקורונה ייפגע גם בריאל מדריד, שלא יהיה לכם ספק, אז למה במועדון הגדול בתבל, בניגוד לבאיירן ודורטמונד (20%), לתוהו ובוהו בברצלונה או להסכמה של אתלטיקו, עדיין לא החלו בקיצוצים? ב-AS מצאו את התשובה.
דייב הופקינסון, מנהל החסויות העולמי של המועדון אמר: “המשחקים לא מבוטלים אלא נדחים, אנחנו מקווים שיחזרו לשחק. אם העונה תסתיים, וזה יובהר באפריל, הרי שהפגיעה הכלכלית תהיה מופחתת”. עוד נאמר כי המועדון צבר בעשור האחרון רווח נקי של 324 מיליון יורו, ושכר השחקנים הוא 283 מיליון יורו, בניגוד לבארסה שם שכר השחקנים הוא 427 מיליון. אצל ריאל השכר הוא 52% מהתקציב בעוד אצל בארסה זה 68%. בריאל ראמוס ובייל הם המשתכרים הכבדים עם 14.5 מיליון יורו. בבארסה, מסי, סוארס וגריזמן מרוויחים יותר ובמידה ניכרת. “אם המאזן העונה יהיה שלילי זה יהיה קשה, כמובן שריאל לא שונה”. לפרס יש רזרבה של 75 מיליון יורו ששם בצד עוד מהבחירות ב-2009 וישתמשו בו אם לא תהיה ברירה.
לייק 1
ממשיכים על הסקירה ההיסטורית והפעם - הזכייה המרגשת ב" לה אוקטובה" בפריז 2000 , שלב אחר שלב. המרד של חברי ההנהלה, המלחמה הפנימית עם טושאק, הקשיים של דל בוסקה בתחילת הדרך, הכישלון של אנלקה (עד שבאה באיירן) וכן רגע המפנה עם הניצחון הענק באולד טראפורד ומעשה הגבורה נגד באיירן. כך זה קרה… קרא עוד
סקירה נוספת:
הזכייה בגביע אירופה ב-1997/98 לאחר הניצחון על יובנטוס, הסוף לבצורת 32 השנים - לה ספטימה
עונת 1998/99 - עונת השיא של ראול והשער בגביע הבן יבשתי לצד הכישלון הקבוצתי - לחצו כאן
כל הסקירות של @Raulito-7 עשו לי חשק לנוסטלגיה, גם כן, אז בא לי לפרוק את התאוריה הכי שגיא כהן שיש לי, הכי הזויה, הכי צירוף נסיבות קלוש, וזו שאני מאמין בה במאה אחוז ובלב שלם. איך גול סתמי אחד משנה היסטוריה של מועדון:
עונת 13/14, מחזור 35, כל משחק חשוב. עם זאת בדקה ה60 וביתרון 2-0 לריאל (שערים גדולים של רונאלדו) המשחק כבר מנומנם.
ראמוס חוטף כדור באזור הרחבה שלנו, ומתחיל לצאת קדימה, נותן לאיסקו, בתקופה שאיסקו עוד היה נראה קליל ברגליים, לרונאלדו ומשם בחזרה לראמוס. ראמוס נותן לדי מאריה, אומר לעצמו בלב, אבל איכשהו בצורה שברורה לכולם - “פאק איט!” ורץ לרחבה. אני חושב שכבר אז בסיום המשחק אנשים כתבו בפורום כאן שראמוס יודע לתת כדור לאגף ולהיכנס לרחבה מה שהחלוצים שלנו לא יודעים לעשות (מוראטה והחלוץ הנצחי שלנו).
למה השער הזה כל כך חשוב? כי ראמוס אמנם תמיד היה שחקן שכבש הרבה יחסית לשחקן הגנה, אבל הוא קצת נעצר כבלם. ובעונה הזאת ספציפית, עד למשחק הזה, חודש לסיום העונה, היה לו רק שער אחד.
…שלושה ימים אח"כ מול באיירן בחוץ הוא לקח מוקש ופירק אותו עם שתי נגיחות והפך את המשחק ל60 דקות של גארבג’ טיים.
אח"כ בא רצף משחקים נוראי בליגה שסגר לנו את סיכויי האליפות, אבל ראמוס הצליח לשמור על המומנטום עם עוד שער נגיחה מול ולנסיה בתיקו מיותר, ועוד אחד נגד ויאדוליד.
זהו. אף אחד לא יצליח לשכנע אותי אחרת. בלי השער גארבג’ טיים הזה בדקה ה60, לא בטוח שעוברים את באיירן, ובטח שאין 92:48. ועם הפסד טראומטי כזה בגמר לאחות הקטנה, מי יודע לכמה רסיסים הסגל הזה מתפרק, ואין שלושה צ’מפיונס ברצף. ועם כל הכדורגל חרא שאנחנו חויים, אני עדיין קונה את העסקה הזאת בלי לחשוב פעמיים.
(מה בידוד ביתי עושה לבן אדם)
13 לייקים