אחלה תרומה לדיון, ואני אמשיך אותה, הסיפור של אותה העונה מדגים הרבה יותר טוב את ה-‘למה אנחנו לא יודעים לקחת אליפות’, יותר מעונות כמו 1997/98 או 1999/00 כי סגל שחקנים מרהיב זה לא מספיק. באותה עונה כמובן שהוצאנו רק נקודה מ-12 נגד אתלטיקו ובארסה…
לאחר ההפסד בקלאסיקו יצאנו לפיחואן והובלנו משער מצחיק של כריסטיאנו עאלק בכדור חופשי. איבן ראקיטיץ’ פירק אותנו אבל התגלגלתי לתקציר הזה לפני כמה ימים ופשוט שיחקנו נהדר והגענו להמון מצבים - בייל, בנזמה, רונאלדו, לא יודע מי, ואיכשהו הכדור לא נכנס. אחרי ה-0:4 ההוא על אוססונה הוצאנו שתי נקודות מתוך תשע. ולנסיה שדדו אותנו בברנבאו, נגד ויאדוליד שיחקנו רע מאוד ולא הגענו למצבים חוץ מהבעיטה של ראמוס ורונאלדו גם נפצע ולאחר המשחק צ’אבי אלונסו אמר את המשפט ההוא הידוע לשמצה, ובמשחק נגד סלטה ויגו בחוץ אנצ’לוטי כבר הרים ידיים, תגידו אתם אם זה מוצדק או לא. סבלנו מקצת פציעות בשלבי ההכרעה כמו פפה ובנזמה וגם חסה שהיה חסר ממרץ.
לא יודע כמה כאן אגב ראו את התקציר ששמתי על עונת מוריניו ב-2011-12, אבל אני תמיד אומר שיש לו מניות עצומות בדסימה כמו שלקאפלו יש מניות בלה ספטימה. אין הסבר לעונה השלישית, כנראה חודש רע ובארסה עם 100% הצלחה, חדר הלבשה שנשבר. אני זוכר אותו כאגדה אצלינו, במילה הזו.
אין ספק שמכל העונות שבהן לא לקחנו אליפות - זו העונה הכואבת ביותר כי היינו טובים יותר וצריכים לקחת את מה ששלנו (מה גם שזה היה הופך לטרבל). את המשחק ההוא נגד סביליה אני לא אשכח לעולם, בזמן אמת כתבתי בווטסאפ לחברים שאנחנו אשכרה נאבד אליפות. יש משחקים כאלה שהם נקודות מפנה.
הכי טובים עם 1/12 מבארסה ואתלטיקו ובלי נצחון בסאן מאמס, פיחואן והמדריגל? המשחק הגדול היחיד שניצחתם באותה עונה זה במסטאייה בדקות הסיום. קשה לי להסכים עם הטענה שהייתם הכי ראויים באותה עונה.
לא היינו מספיק קילרים במשחקים האלה, לחלוטין. שוב, אני לא רוצה לתרץ ולרדת לניתוח עמוק של כל משחק ומשחק, אבל זה הזוי שסיימנו עם 0 מ-6 מהקלאסיקו והפיחואן. מעבר לכך, זה נשמע כמו תקליט שבור - האקסטרה שהיה לנו בצ’מפיונס, לעתים “מזל” (ואיפה המזל הזה היה נגד דורטמונד או נגד באיירן עם מוריניו) - חמק מאיתנו בליגה. באותה עונה היו לנו 31 משחקים ללא הפסד בכל המסגרות, ה-BBC נראו טוב, חסה היה סופר-סאב, די מאריה באמצע התגלה כבינגו של אנצ’לוטי, היינו קבוצה טובה והאליפות הוכרעה בגדול בהפרש זעום…
הייתם בהחלט קבוצה טובה אבל ממש לא כזאת שראויה לטראבל או משהו כזה. לשם כך צריך להציג דומיננטיות הרבה יותר גבוהה במהלך העונה ולא לנצח משחק מאתגר אחד בקושי בליגה.
וגם ליגת האלופות באותה עונה בסוף זה שאלקה שזה לא הליגה שלכם, דורטמונד שהגיעה בלי שחקני סגל למשחק הראשון (תבדקו אותי) ואנחנו נשארים עם מפגש גדול נגד באיירן.
הגמר נגד אתלטיקו היה עץ או פלי קלאסי, לא מופע דומיננטיות בלבן.
לטעון שהגיע לכם יותר מהעונה הזאת בעיניי זו קצת חזירות לא מחוברת למציאות
ביטלת לנו את כל הזכייה בצ’מפיונס, בסופו של דבר ניצחנו 10 משחקים, סיימנו בתיקו נגד יובה והפסדנו בגומלין נגד דורטמונד שם כביכול הסתבכנו אבל היינו בסגל חסר גם כן ודי מאריה החמיץ פנדל. עשינו מהם צחוק בברנבאו, 0:3 קליל מאוד. לקבוצה ההיא היו יתרונות מסיומים על “הבלתי מנוצחים” של זידאן כי רונאלדו עוד היה שחקן יותר, פפה וראמוס מהירים וצעירים יותר, הדומיננטיות של די מאריה, זו קבוצה שכבשה גולים בקצב. בליגה כשלנו נגד בארסה ואתלטיקו אבל בגביע התמודדנו איתן יפה.
בדקתי את ההרכב של דורטמונד נגדנו, אני מניח שאתה מדבר על לבנדובסקי. כי אני רואה את רויס בהרכב, את אובמיאנג בימים לפני שהיה תותח, את פישצ’ק, ווידנפלר, מקטיריאן ונורי שאהין האגדי.
אם כבר הרכבים, עם מודריץ’ נגד יובה ב-2014-15 ולא ראמוס בקישור אולי היה לנו עוד צ’מפיונס, קח את זה בחשבון כשאתה מדבר על היעדרויות
וב-2002-03 עונה שאני תמיד מזכיר כי זה חזק ממני - ראול נעדר מהמשחק הראשון נגד יובה, רונאלדו נפצע בדקה ה-48 והחוד היה מוריינטס בעונת בלהות ופורטיו הצעיר. בגומלין ראול עלה ב-11 לא כשיר ורונאלדו נכנס רק בהמשך
ממש אכזבתי עם דורטמונד, הרכב חסר (בעיקר לבה גונדוגאן ושמלצר) אבל לא מה שחשבתי. חוזר בי על כך.
בכל מקרה לא מבטל שום זכייה, לרוב בליגת האלופות ככה זוכים זה לא רק מאפיין אתכם חלילה.
רק אומר שלא היה פה קמפיין צמפיונס חריג בעיניי ובטח שלא קמפיין ליגה כזה. לטראבל בשום צורה אני לא רואה מדוע הייתם ראויים. היו קבוצות באותה רמה פחות או יותר והתארים היו צריכים להתחלק וכך קרה פחות או יותר.
גביע המלך מקבל משמעות בעיניי רק כשברצלונה היא היריבה בגמר, מה לעשות, הוא בחיים לא היה אופי למדוד עונה. אני חושב חד וחלק שהיינו הקבוצה הכי טובה באירופה וזה מתכתב גם עם עונה לא ממש טובה במסי (במונחים שלו!!), עונת בכורה לא מי יודע מה של ניימאר וסימני שאלה מצד טאטה מארטינו. מנצ’סטר סיטי שלקחה אליפות באנגליה הרשימה אותך? יובנטוס שעפה בשלב הבתים בצ’מפיונס? אתה בלב שלם יכול להגיד שאתלטיקו מדריד הייתה הקבוצה הטובה באירופה לדוגמא?את באיירן מינכן קשה לי לשפוט אבל אין לי בעיה להיות ‘מספר 2’ אחריהם וזו הפעם הראשונה שהגעתי לנוקאאוט ממש חושש. הקמפיין שלנו בצ’מפיונס היה מעולה ברמה המספרית. אגב, שאלקה קבוצה פח עם קו הגנה גבוה אבל שים לב שזה היה הניצחון השני שלנו בלבד על אדמת גרמניה ב-24 משחקים, כלומר אנחנו מתקשים שם מסורתית. ובכל קמפיין יש איזה 2-3 משחקים בהם אתה מתעלה, אנחנו היינו טובים נגד באיירן וממה שזכור לי גם בלי לגעת בכדור בברנבאו הגענו למצבים כדי לצאת עם מקדמה של יותר מ-0:1.
חושב שהייתם ברמה של בארסה ואתלטיקו באותה עונה, המפגשים הישירים והקמפיין בליגה בסה"כ גם די מראים את זה. חד וחלק הכי טובים זה בטח לא היה בעיניי וכבר הסברתי מדוע.
מסי “בעונה לא טובה” אגב היה פצוע כמעט 3 חודשים, הספיק לדפוק שלושער במסטאייה, צמד ובישול בפיחואן ושלושער ובישול בברנבאו ולסיים עם מעל 40 שערים על הדרך.
בכל הכנות, אני חושב שזו עונה שהגיעה אחרי תקופה בה בארסה הייתה כמה שנים טובה מריאל באופן די מובהק ובעונה הזאת אכן זו לא היה המצב אלא היה פחות או יותר שיוויוני. את אתלטיקו אף אחד לא ספר מכורח ההרגל עד לנקודה מסוימת ומכאן התחושות שלכם בעיניי.
גם ב-2011/12 בארסה לא הייתה טובה יותר מריאל מדריד הרי עשינו אליפות עם 100 נקודות וגם אז היינו הקבוצה הטובה באירופה לדעתי אבל בעוד באיירן ‘וויתרה’ על משחק העונה נגד דורטמונד אנחנו פגשנו את בארסה בקלאסיקו כמה ימים לפניכן וההארכה לא הייתה בתוכניות. אגב, בעונה האחרונה של פפ בבארסה הוא היה בפיגור 10 נקודות מריאל בפברואר, אני זוכר את זה היטב. בארסה פישלה באוססונה וריאל הגיבה עם 2:4 נגד לבאנטה בברנבאו עם שלושער של CR.
2013-14 - אני לא יודע אם הסגל זו המילה המתאימה כי לא היה חלוץ מחליף כמו היגואין לדוגמא, אבל אני מוכן להתפשר על ה-11 הטובים ביותר.
השורה התחתונה שלי לגבי אותה עונה זה שאל תהפוך את ריאל ההיא לקבוצה של 2017/18 נניח שעשתה עונת ליגה מביכה באמת (ועדיין האמנתי שאף קבוצה לא רוצה לקבל אותנו בליגת האלופות)
האם זה אומר שהיא הייתה הטובה באירופה באופן כה ברור וראויה לטראבל בעיניי? אז לא.
דור, 11-12 עונה גדולה אבל אני מדבר על התקופה בכלליות בה בארסה זכתה ב5 שנים ב4 אליפויות ו2 גביעי אירופה ואתם עם אליפות אחת ובלי אף צ’מפיונס עדיין, מכאן התחושות הברורות של העליונות של בארסה.
ובעונה המדוברת באמת היה לכם סגל מצוין, צ’אבי ופויול ירדו משיאם סופית, טיטו מת ומסי היה קצת פצוע. ועדיין זה היה שיוויוני באופן כללי.
הברנבאו מצטרף למאבק ויוסב למרכז לוגיסטי עבור ציוד רפואי
אני באופן כללי עם דור בדיון הזה. 16/17 לדעתי היא הקבוצה החזקה ביותר שבאה לקחת ולקחה. אימת אירופה (אני לא נוטה להתבטא ככה בדרך כלל). הגמר נגד יובה הוא אולי המשחק הכי עוצמתי שראיתי מהקבוצה מעולם. תשאלו את אלגרי ותבדקו מה הוא אמר על התקופה הזו בדיעבד.
גיא, זידאן מאד דומה לאנצ׳לוטי באופן שבו הוא מנהל חדר הלבשה. עקשן, הולך עד המוות עם מי שהוא מאמין ומתחזק סגל עם הרבה רוגע ומעט בלאגן יחסית למועדון כמו ריאל מדריד.
לגבי העונה האגדית של מוריניו - קבוצת ליגה חזקה מאד אבל מבחינת הפיק - תעשו לי טובה. גונדוגאן עשה מאיתנו צחוק.
זה דיון שחזר על עצמו כבר לדעתי עם דירוג ריאל מדריד של העשור האחרון, אני חושב שלקבוצה האלופה של מוריניו היו הרבה פלוסים על הדסימה: מרסלו, פפה וראמוס. הראשון הרי פתח את גמר הצ’מפיונס על הספסל בכלל. היה לנו שחקן ברמה של קאקה על הספסל וזה לוקסוס בעונת האליפות, שבוע-שבוע בין בנזמה והיגואין ותורידו מרונאלדו עוד שנתיים, פעם היה עושה דברים גם מהכנף ויוצר מצבים לבד גם נגד הגנה צפופה ולא רק במתפרצות. ארבלואה שיחק הרבה בצד ימין אבל לא הרגשתי שאנחנו מוגבלים מדי. אולי קצת באמצע משום שקדירה היה הפרטרנר של צ’אבי אלונסו.
גונדוגאן היה היריב בעונה הפחות טובה 2012/13, הייתה לנו רבע שעה של אימים בדורטמונד. בברנבאו בגומלין בעשר דקות היו 3 מצבים של מאה אחוז - היגואין, כרגיל, אוזיל שפתאום בעט במקום למסור לכריסטיאנו, וגם הפורטוגלי החמיץ. לא יודע זה גם היה שובר לב. כמובן ש-4:1 זה קנס גדול מדי ובושה שהובסנו ככה, אבל אני האמנתי עד לרגע האחרון והאמת שהגולים של בנזמה וראמוס העצימו את הכאב, בכיתי יחד עם ראמוס בסוף. האמצע היה נקודת תורפה מסוימת, בהחלט, מילא נגד בארסה ואולי נגד באיירן אבל מול דורטמונד…
להיזכר בכמות השחקנים שלנו שידעו לתת גול ולהתגעגע זה מובן מאליו, אני נזכר גם בשחקנים שלנו שידעו לתת כדור לגול ובסגל הזה יש מעט מאוד.
לא יודע מה היה קורה אם זידאן היה מגיע חצי שנה לפניכן ובטח שהוא לא היה מוכן אחרי מוריניו שהגיע בעצמו בזמן בדיוק כמו קאפלו. בכלל פלורנטינו למד ויישם המון מהיום בו התחיל לרכוש שחקני הגנה. אין כבר אפסים כמו קיירוש על הקווים, כשפלגריני מונה היה ברור שמחכים למוריניו ושהשוק קשה מאוד.
איזהו קבוצה הייתה מנצחת? ריאל מדריד של הגלאקטיקוס(סוף שנות ה-90-תחילת שנות האלפיים) או ריאל מדריד של כריסטיאנו רונאלדו שהייתה מאוזנת יותר ועם איכות בחלק האחורי? [“תלונה” די מובנת של האוהדים - איפה גוטי - אולי במקום רדונדו, ואיפה רונאלדו נזאריו ולמה מוריינטס"].
ועוד נוסטלגיה:
איקר קסיאס ו פאביו קנבארו ממשיכים לנהל שיחות מרתקות בלייב באינסטגרם בזמן משבר. זמן טוב לנוסטלגיה. בסיום השיחה אמר הבלם: “אתה השוער הטוב ביותר שראיתי בחיי”, ואיקר ענה לו: “למה אתה משקר, אמרת אז שזה בופון”, והוסיף "הביאו לך על עיוור את כדור הזהב (ב-2006).
עוד כמה הגיגים: קנבארו הפציר באיקר: “אתה תהיה נשיא ההתאחדות הספרדית, אתה אוהב דברים מסובכים, ואני אהיה מאמן ריאל מדריד”. שניהם הזכירו את קסאנו וגוטי כשחקנים עם כישרון על שהתפספסו. איקר אמר: “גוטי? הוא היה גאון. אני עד היום זוכר את שני הבישולים המטורפים שלו לרוד ולרוביניו נגד סביליה (עונת האליפות ב-2007)”.
קצת חדשות: אתמול בערב דווח ב-AS שמרסלו רוצה להמשיך בריאל מדריד על אף המרדף של יובה ופ.ס.ז והמועדון לא יכפה את עזיבתו. יש לו חוזה עד 2022 כמובן ומערכת היחסים שלו עם זידאן היא המפתח| דברים ברוח דומה נכתבו על לוקה מודריץ’ שמסיים את חוזהו בקיץ הבא. היו לו חודשים של כדורגל טוב העונה והוא די מקבל את מעמדו החדש - כבר לא שחקן הרכב מובהק. בזמנו צ’אבי הסכים לשבת שנה על הספסל ב-2014/15 ובארסה זכתה בטרבל וזה היה משמעותי, ומצד שני זה מאוד מעכב את הבנייה מחדש - אודגור ואחרים.
אפשר להירגע, רונאלדו שהיה כאן ב2003 זה אחלה חלוץ, אין הרבה כמוהו אבל זה גם לא תופעה מיוחדת כמו הגירסא שלו לפני 98. ראול של עד 2002 זה שחקן שראוי להשוואה, וסיכוי סביר שאני לוקח אותו לפני רונאלדו גם בניתוק רגש.
לגבי מוריינטס… כאן אני מניח שהוא נכנס על הגב של ראול כי רגילים לראות אותם ביחד. עדות לגדולה של ראול אם תרצה (נו וגם כי as ומארקה מעדיפים שחקנים ספרדיים בכל הסקרי שקר האלו)
רונאלדו של 2003 זה החלוץ הכי טוב בעולם. ראול בשום שלב בקריירה שלו לא היה ראוי להשוואה מול רונאלדו, ואין סיכוי שמישהו יעדיף אותו על פני רונאלדו כשהשיקול היחיד הוא לא רגש.
ואן ניסטלרוי שהחליף את רונאלדו היה טוב ממנו רק עם פחות הייפ. גם הנרי.
ראול אף פעם לא היה חלוץ 9 כמו רונאלדו אז ההשוואה קצת בעייתית. כשחקן קבוצתי, בשיאו, ממש לא בקונצנזוס שהוא פחות טוב מרונאלדו של סוף הקריירה. פרגוסון לא מעורב רגשית בעניין ובחר בראול ב2003
(נו וגם כי as ומארקה מעדיפים שחקנים ספרדיים בכל הסקרי שקר האלו)