זו שאלה מעניינת, ובזכות הפוסטים של Raulito-7 יוצא לנו לעשות קצת התבוננות מחדש על הקבוצה של מוריניו -
בכל מקרה, בארסה לא הייתה כזו בינונית, זו היה הסוף של השנה הקלנדרית שמסי כבש 90 שערים, הוא סגר את הליגה כבר אחרי שלושה חודשים. יכול להיות שעם קצת יותר איבודי נקודות שלהם הקבוצה לא הייתה נכנסת לסחרור מכל איבוד נקודות שלנו, והיינו רואים יכולת שמזכירה יותר את העונה הקודמת. זה קודם כל על השחקנים האובדן עשתונות הזה, אבל גם קצת על מוריניו, זה המחיר שמשלמים על אווירת ה"להיות או לחדול" שהוא משדר 24/7.
הדבר השני - זה שבכנות הקבוצה לא הייתה כזו טובה גם ב11/12. כלומר הכדורגל היה מצויין, אבל זו הייתה קבוצה קצת אובר אצ’יברית. מה שראינו ב12/13 זה פשוט יותר קרוב ליכולת האמיתית של מה שהשחקנים היו שווים בניקוי מוטביציית השיא מ11/12.
אנחנו מאשימים את זידאן שהוא נדבק לאנשים שלו בלי קשר ליכולת, אבל גם מוריניו חטא בזה לא מעט. חוץ מאוזיל-בייל, השדרוגים המשמעותים בדסימה היו קרבאחל במקום ארבלואה ומודריץ במקום ח’דירה. מורניו אוהב את האנשים שלו, שהולכים איתו באש ובמים, לרוב הקשוחים והפיזיים יותר, ואי ההחלפה של שני אלו ( פלוס ההגעה המיותרת של אסיין, עוד איש של מורניו) היא החטא הגדול שלו כמאמן, יותר מדברים קצת אמורפיים כמו “אווירת משבר תמידית”.
את מודריץ היה צריך לדחוף יותר חזק מהרגע הראשון שהוא הגיע ולא לשחק חם-קר עם הדקות שלו ושל ח’דירה, מודריץ פשוט שחקן הרבה יותר טוב ממנו. בזמנו הגנתי על ח’דירה כשקטלו אותו פה, טעיתי בדיעבד, אבל בכל מקרה זה תפקיד של מאמן, לזהות דברים כאלו. ואם ח’דירה זה קצת חכמה בדיעבד, אז ארבלואה ממש לא והצורך לשדרג את העמדה הזו היה ברור לרוב שנה לפני כן, ובקיץ של 12/13 כבר היה ברור לכולם. חוץ מזה הייתה גם את ההגעה של אסיין, עוד איש של מורניו, שהיה בשלב הזה של הקריירה גוש עץ ונייד כמו סבתא שלי בהסגר קורונה. לא עלה כסף (מושאל) אבל שתה דקות יקרות של שחקנים טובים יותר אולי.
אם אני מנסה לגרד מכל החפירה הזו פואנטה - אין מאמנים מושלמים. מתישהו נחזור לשחק כדורגל, ונראה את זידאן על הקווים, ועם כל חסרונתיו והעקשנות שלו, אין מה למהר לרעות בשדות זרים. הדרך קדימה עבור המועדון מתחילה בהישארות של זידאן לטווח ארוך.
