איזו הגזמה פרועה, די מאריה מתחרה ראוי על התואר אחד מ-15 שחקני הרכש הטובים ביותר של פלורנטינו פרס. הוא היה מגוון במשחק שלו, מבשל וכובש במספרים נפלאים (בעיקר מבשל), כלי מסוים גם לפיצוח בונקרים, עשה הרבה הגנה גם אם לא פעם הלחץ שלו היה מיותר. הויכוח של די מאריה VS בייל הוא ישן מאוד ואני לא אשתמש בבישול שלו בגמר כטיעון (הוא בנה את המהלך), אבל הוא גם היה כשיר והגיע במחיר מציאה.
אני לא חושב שאלונסו היה כל כך איטי, לא הרגשתי בכך. כמובן שהוא לא ירוץ מרחבה לרחבה אבל גם לא היה צורך. בעונת האליפות שלנו, האליפות הראשונה שלו - הוא גם תרם עשרה בישולים שזה יפה מאוד, והוא לא היה זה שתמיד בעט את הכדורים החופשיים (את הקרנות לעתים, בהחלט).
חולה על מירו, אבל אפשר להשוות אותו לראמוס יותר מאשר לאלונסו. אחד בלם קדמי שכל איכויותיו בלי הכדור, השני מנהל קבוצה. אחד מקללה השני רדונדו.
חדירה היה נגר טכנית אבל הוא שיחק 50/50, בוקס טו בוקס התקפי יותר ממודריץ וקרוס. אלונסו לגמרי ״החזיק את האמצע״, הוא שחקן הגנה מצויין וגאון עם הכדור. צריך גם לזכור שהייתה לו קריירה נפלאה ומגוונת לפני ואחרי שהגיע אלינו. אפילו לפני ליברפול.
נירו אתה מודה שאתה סובייקטיבי לגבי אלונסו ולכן אישית בחרתי שלא להמשיך ולהשתתף בדיון, אבל המשפט האחרון שלך הוא קביעת עובדה שפשוט אינה נכונה. קסמירו משחרר יותר שחקנים קדימה. החיפוי שלו הרבה יותר טוב, הוא הרבה יותר נייד וכובש יותר. הוא מגיע למשחקים גדולים בעקביות. כמות ההתקפות שהוא חיסל ליריבה שהפכו בסופו של דבר להתקפות שלנו היא פסיכית. הוא מביא מספרים הגנתיים שרק קשרים אחוריים אחרים מקבוצות קטנות שמשחקות סטנגה מול יריבות ברמתן מביאים.
הם שחקנים שונים לגמרי, אבל בקבוצה עאלק “אלגנטית” כמו ריאל מדריד, שזה רק מילה שנשמעת יותר טוב מאדישה או אפילו עצלנית, ההכרחיות שלו גדולה ביותר. שים את אלונסו ביחד עם קרוס ומודריץ’ וקיבלת קישור רך, ועם העליות התכופות של ראמוס והחורים שלו, גם לא נייד, שכדור עומק אחד מספיק כדי לחתוך אותו.
אפשר לאהוב שחקן אבל גם צריך להודות במגרעות שלו. ולצד מסירות באמת נקיות, אלונסו לא היה שחקן מושלם כמו שכאן בפורום נהגו לעשות ממנו. הוא לקה ביכולת ההתקפית והיה איטי מדיי בהגנה. בשביל לתת את המסירות על 30 מטר ולארגן את המשחק יש את קרוס.
בדיוק היום לפני שלוש שנים - אחד מרגעי השיא שלי כאוהד. חצי גמר ליגת האלופות בסנטיאגו ברנבאו. כריסטיאנו רונאלדו - 3, אתלטיקו מדריד - 0. הייתי שם. הפנומן הפורטוגלי שהתעלל בבאיירן מינכן עם שלושער - המשיך את הפיניש המדהים שלו בנוקאאוט ודייגו סימאונה שוב היה חסר אונים. רונאלדו גם סיפק חגיגה חדשה כשישב על אחד מהשלטים בשלווה וברוגע. שער אחד בנגיחה, השני בבעיטה חזקה מאוויר והשלישי אחרי בישול של לוקאס ואסקס המחליף. גם האופטימיים הגדולים ביותר לא האמינו לתוצאה כה חד צדדית ושהגומלין יהיה לפרוטוקול. אני לא יכול לתאר לכם את התחושה הזו כשאתה צועק “Hatrick De Cristiano Ronaldo” עם הכרוז והקהל ובהמשך שואג יחד עם 80 אלף איש את ה-“SSSUUII”. המגרש רעד.
אני מודה שאני סובייקטיבי לגבי אלונסו? איפה?
אני אומר שאני מת עליו, אני מכיר במגבלות שלו ולא עושה ממנו משהו שהוא לא. אתה, לעומת זאת, תיארת שחקן מסוים, אין לי מושג מי, אבל לא אלונסו.
מסירות נקיות זה הדבר היחיד שציינת, בזה זה מסתכם מבחינתך.
מבחינתי אלונסו הוא שלושה דברים עיקריים - מיקום, קריאת משחק ויכולת מסירה. עד היום הייתי בטוח שכל אוהד ריאל שראה את שניהם משחקים לא יכול להשוות, מסתבר שטעיתי (ולא רק טעיתי אלא הפכתי לסובייקטיבי כי אמרתי שאלונסו טוב יותר). אז קאסמירו הפך רשמית לאוברייטד. לא נורא, עוד אחד לרשימה.
הגדולה של אלונסו הייתה בכך שהוא גם היה קשר אחורי הגנתי מעולה, וגם גאון כדורגל והאיש המרכזי בניהול המשחק שלנו. זה שילוב מאוד נדיר ולכן אלונסו בלט כל כך. כמעט תמיד מדובר ב-2 שחקנים שונים עבור התפקידים הללו. להשוואה אפשר להסתכל על טוני קרוס והנסיון לשים אותו בקישור האחורי תואם אלונסו, שכשל כישלון חרוץ.
לצד זאת, כשמתבוננים ביכולת ההגנתית בלבד, להשוות את אלונסו לקאסמירו זה מעליב, זה בכלל לא אותה ליגה. קאסמירו הקשר האחורי המגן הטוב בעולם ואולי גם הטוב ביותר שיצא לי לראות, אלונסו אף פעם לא היה שם בכלל. ברור שאין לברזליאי את אותו מח כדורגל שיש לאלונסו (וזו הסיבה גם שנאלצים “לבזבז” עמדה נוספת של קרוס), אבל בינינו, למי יש?
אגב, גם התקפית קאסמירו שחקן טוב יותר מאלונסו. הוא פשוט כמעט כמו כל קשר הגנתי אחר בעולם, לא מסוגל לנהל את המשחק שלך ואתה חייב לשים לידו 50/50 שיוביל התקפות. במובן הזה אלונסו היה גדול יותר. אבל זה עובד גם בכיוון ההפוך - החסרונות הברורים של אלונסו חייבו שחקן נמרץ לצידו (חדירה או די מאריה).
אם אני צריך לבחור אחד מהם להרכב שלי? זה מאוד תלוי מי נמצא בשאר ההרכב… הם שחקנים די משלימים והאמת היא שהייתי שמח לראות את שניהם אחד ליד השני.
עכשיו הגזמת, רדונדו בנוסף להיותו גאון כדורגל היה אתלט על, אם אני מרכיב הרכב של ה 11 הטובים ביותר שיצא לי לראות רדונדו יהיה אחד הבטוחים בהרכב.
בקשר לאלונסו, אני עדיין חוזר על הטענה שהוא מאוד מתקשה לשמור על הכדור תחת לחץ, אין לו יכולת להשתחרר מלחץ עם הכדור, המבירה בנגיעה אחת שלו מחפה אבל לא עד הסוף.
אי אפשר להגזים לרעה עם די מריה, קשה מאוד להסביר במילים כמה אני “לא אוהב אותו”, עשהיה מקבל כדור אלכסונית מהרחבה הלחץ דם שלי היה מרקיע, שלא לדבר על ה"לחץ" המפורסם שלו.
מישהו כתב כאן שהוא סובייקטיבי לגביו. אם זה לא אתה - מתנצל, טעות בזיהוי.
בכל מקרה, הם שחקנים שונים ולהשוות בינהם זה חסר טעם. אלונסו היה מאסטר בתחומו, קסמירו מאסטר בתחומו. יש כאלו שהיו מעדיפים את אלונסו, ואתה ביניהם, ויש כאלו שהיו מעדיפים את קסמירו ואני ביניהם. זה לא שאלה של איזה שחקן יותר טוב אלא איזה שחקן אתה מעדיף. אם הם היו משחקים באותו סגנון, היה אפשר להשוות ביניהם.
זה היופי בכדורגל, כל אחד רואה את זה אחרת (ובטוח שהוא צודק אחרת מה זה שווה )
זו ביקורת שיש לי על הקבוצה גם כן. ועל המועדון, כי לא רענן היכן שהיה צריך. עם זאת אני גם קצת מבין למה זה טבעי שאחרי שנים שטחנת את הליגה אתה קצת מוריד הילוך (ולכן הטענות הן בראש ובראשונה למנהל המקצועי של המועדון, מי שזה לא יהיה).
הטענה היא שהפיק של הקבוצה הזו היה איכותי יותר. זו לא הייתה סתם התעלות של ערב נתון במפעל גביע כלשהו, אלא יכולת שבאה לידיד ביטוי בעקביות. אנחנו מסכימים על הרוב אם לא על הכל, אני די בטוח.
ולכן המחווה.
זה שחקן שעל הנייר הכל אצלו מטורף. הוא גם היה מכסה שטחים מעולה. הייתה לו יכולת מיקום מצויינת ולא פעם קיבל את הכדור בעמדות מצויינות. הבעיה אצלו זה מה קרה מהרגע שהכדור אצלו. לדעתי עברו איתו את אותו התהליך ביובה, עד שהבינו שהוא לא מספיק טוב. כאוהד - שחקן מאד מתסכל. מקצועית אני יכול להבין למה הוא הגיע יותר רחוק ממה שעל פניו נראה שיש לו, אבל הוא לא שייך לקצפת בכל מקרה.
אלונסו הוא מוח כדורגל מצויין ושחקן מיוחד מאד כי בניגוד לקאסמירו קשה יותר להגדיר את העמדה שלו. הטענה הראשונה שלי היא מי אבסולוטית שחקן טוב יותר. את מי הייתי לוקח לקישור - זה כבר תלוי בציוות כמו שנאמר כאן וזאת שאלה בלי הרבה משמעות. מה שכן, אחד ליד השני לא בטוח שהייתי רוצה אותם, בטח ברוב המשחקים. אלונסו הוא לא בוקס טו בוקס כמו למפארד או מודריץ׳ ומצד שני לא מנוע כמו צ׳אבי ה.
אוברייטד או לא, מבחינתי טעות לייחס לאלונסו את האימפקט ההגנתי של קאסמירו.
הדברים בהם אלונסו היה הטופ של הטופ הם כדורים ארוכים, קריאת משחק וקלאס.
עוד “סרטון מוטיבצייה” סטייל: “נחזור חזקים יותר”, יש לנו צמרמורת. ולא צריך לראות את הגולים של ראמוס בדסימה או המספרת של בייל בקייב כדי להתרגש. אנחנו פשוט מתגעגעים אלייך ריאל מדריד.
“זה הרגע החשוב ביותר שלך - והכי אכזרי בחיים שלך”, נכתב על רקע הגול של ראמוס בקרן. “והשאלה היא אם יש לך תוכנית מאתימה - ואיתנה, ואמונה עמוקה - לכבוד שלך, באומץ שלך, בייחודיות שלך”. "אל תרגיש שאתה לא מועיל. תרגיש שאתה תמיד מוסיף, אמיץ ולחיים שלך יש משמעות גדולה מאוד.
“אם המשימה שלך היא לטאטא את הרחובות - עשה זאת כאילו אתה מיכאלנג’לו שמצייר. כמו שייקספיר שכותב מחזה. כמו בטהובן שמלחין. אם אתה לא יכול להיות עץ - תהיה שיח. אם אתה לא השמש - תהיה הכוכב. תהיה הכי טוב במה שאתה עושה. ולבסוף בחייך העקרונות הנצחיים הם יופי, אהבה וצדק”.
“עלינו להתקדם. אם אתה לא יכול לטוס - תרוץ. אם אתה לא יכול לרוץ - לך. אם אתה לא יכול ללכת - זחל. אבל בכל דרך אפשרית - תמשיך הלאה. תמשיך הלאה”.
סך הכל הגיוני, הם בני אדם. גם אם בתור אוהד אני רוצה להאמין אחרת, טבעי שמי שזכו בהכל לא יכולים ישחקו באותו להט במשחקי ליגה רגילים כפי ששיחקו שנים קודם לכן. הם כבר היו שם, חוו והשיגו. לכן מכניסים דם חדש, מה שאצלנו לא עשו מספיק.
זכיתם בשתי ליגות ב-11 שנה איפה זה ואיפה לטחון את הליגה שנים לא הבנתי.
ושוב, קבוצה מאוד מוכשרת בשבילי יודעת לנצח משחקי ליגה גם בהילוך שני ולסיים משחקים מהר, ברגע שאתה צריך לבוא לכל משחק ליגה בטירוף סטייל אתלטיקו בעונת האליפות אז אתה בבעיה ואתה צריך שחקנים שגם תוך כדי שנ"צ יודעים לסדר שערים (נניח דה בריינה שבצ’מפיונס עוד לא הותיר חותם), ולא רק שהם בשיא הריכוז עם המנון הצ’מפיונס ברקע.
אין ספק שהקבוצה הזאת ובעיקר הקישור הזה הוכיח את יכולתו במשחקי נוק אאוט וזה ראוי להערכה ללא ספק, אבל מן הצד השני אי אפשר להתעלם מהמגרעות שלו מול סגנונות משחק שונים שפוגשים במהלך השנה בליגה (בעיקר מול הגנות צפופות). זה לא שחור ולבן.
באתר הצרפתי “פראנס-פוטבול” שכמובן במסגרת העיתון מחלק את כדור הזהב - בחרו את 50 השערים הגדולים בהיסטוריה של ליגת האלופות . כיאה לקבוצה הטובה במפעל, לריאל מדריד יש נציגות יפה בטופ. לא נמתח אתכם: השער של זידאן בוולה נגד לברקוזן בגמר 2002, בעונת המאה, שער הניצחון - נבחר ובצדק למקום הראשון. במקום השלישי, כמה סמלי, המספרת של בייל בקייב בדרך לגביע אירופה שלישי ברציפות - לא היה כדבר הזה. המספרת של כריסטיאנו נגד יובה הגיעה למקום השישי. במקום ה-35 נמצא השער של ראול נגד יונייטד ב-1999/00 אחרי העקב המושלם של רדונדו. וזהו-זה. שני שערים של רונאלדו במדי יונייטד (הפצצה נגד פורטו ב-2008 והכדור החופשי נגד ארסנל ב-2009) גם כן בדירוג.
הבעיה מול הגנות צפופות קשורה הרבה פחות לקישור:
א. אני לא חושב שהמצב היה שונה עם אלונסו וחדירה או עם אלונסו-מודריץ׳-די מאריה
ב. בשביל לשחק מול הגנה צפופה שמראש באה להתבנקר אתה צריך בעיקר יצירתיות וכישרון. זה חסר לנו קודם כל בהתקפה. לקבוצות שכובשות הרבה יש התקפה חזקה משלנו. כשרונאלדו כבש כמו משוגע זה רק הסתיר את הבעיה, לא העלים אותה
ג. מספרית הקישור הזה לא רע. אכן אין מפלצת בישולים כמו דה בריינה (בחישוב מהיר אפילו צ׳אבי, אולי פרט לעונה-שתיים, לא התקרב לקצב של דה בריינה בשנים האחרונות. והוא שיחק עם מסי). בוא נניח לרגע שיש, אז אתה מקבל עוד 10 בישולים בעונה מהקישור. זה כמובן יעזור, לא אמרתי שאתנגד, אבל הזארד אמור בכיף לתת מעל עשר גם בשערים וגם בבישולים, כך שזה משמעותי יותר. נוסף לכך שדה בריינה יש אחד וכמו הזארד יש כמה וכמה, ברור לכל שאנחנו זקוקים לפחות לעוד שחקן ברמה גבוהה למעלה
חשוב רק לא לשכוח את אוזיל שלא כל כך מוערך בעיניי ובכל זאת תרם מספרים מאוד יפים התקפית (לדעתי סיים מלך הבישולים האירופאי אם דיברנו על מספרים של דה בריינה) ושער באליאנז, בישול מצוין בגומלין ואת בישול האליפות שלכם לכריסטיאנו. כל זה בטח יותר מכל אחד מהקישור הנוכחי מבחינה התקפית וכמובן כריסטיאנו שהיה מייצר לעצמו הרבה יותר.
כמו כן גם עוד שחקן בקאדר ההתקפי בסדר גודל של היגוואין שהוא גם אנדרייטד זה בטח מוסיף.
היום לפני 12 שנה: ריאל זוכה באליפות שנייה ברציפות עם ניצחון סופר-דרמטי במגרש הבוצי של אוססונה. ילד המאני-טיים הוא לא אחר מאשר גונסאלו היגואין. ריאל נותרה בעשרה שחקנים, פיגרה, רובן השווה בנגיחה, היינצה שטפטף דם התגלגל לכר הדשא כדי לשחק, והחלוץ בעט בהמשך מכל הלב פנימה בדקה ה-90 אחרי בישול של סרחיו ראמוס. “אליפות של קבוצה”, סיכם ראול לאחר מכן. וחשוב לא פחות - הבטחת התואר הכינה את הקרקע לפאסיו ההיסטורי של בארסה בברנבאו כעבור שבוע.
אלה היו ימים אחרים. עונות בהן היה לגיטימי לפתוח סקר על “שחקן העונה”. גוטי סיים כמלך הבישולים של הליגה (17 בישולים), איקר זכה לראשונה בקריירה שלו בתואר הזאמורה (32 ספיגות ב-36 משחקים), ראמוס הצטיין בהגנה וראול כבש 18 שערי ליגה ומילא את החסר לא פעם בזמן שרוד נפצע. ריאל ניצחה פעמיים את בארסה בליגה והוליכה את הטבלה מהמחזור השני עד לתום העונה… על הקווים היה ברנד שוסטר, שקיבל ירושה נאה מפאביו קאפלו. אגב, זו הייתה אליפות שנייה ברציפות בפעם היחידה בלבד מאז שנות ה-90).
)
