אלונסו וקסאמירו הם שני סוגים שונים של קשר אחורי. כדי להציג יכולת אופטימלית אלונסו צריך לידו עוד שחקן עם אוריינטציה הגנתית (או שחקן ש"מכסה שטחים" אם תרצו לקרוא לזה ככה) אבל הוא לגמרי שווה את זה.
גם פירלו היה צריך לידו את גאטוזו, זה לא מוריד ממנו כלום.
זה לב הטענה… הוא לא בלבל של פירלו. גם מספרית אין לזה שחר - מודריץ׳, קרוס, פירלו - לכולם יש מספרים טובים משל אלונסו. אבל עזוב מספרים, פירלו היה קוסם. הויכוח בעניינו היה בדרך כלל בהשוואה מול צ׳אבי של בארסה, זו הרמה.
אלונסו שחקן הרבה יותר טוב מפירלו, שהיה בורח סדרתי ממשימות הגנה ואת המספרים נתן ממצבים נייחים. לא שמספרים משחקים תפקיד מהותי בעמדה הזאת, להבדיל מעמדת ה50/50 של קרוס ומודריץ’; ההשוואה בינם לבין אלונסו לא במקומה בהיבט הזה.
לא חושב שהייתה לאלונסו בעיה לשחק בכל סוג של קישור, ודאי בקישור של שלושה. אם כבר הוא רב גוני יותר מכל השמות האחרים שהוזכרו כאן שחלקם לא עושה הגנה (קרוס, פירלו) וחלקם השני בגדול לא יודע לתת פס (חדירה, גאטוסו, קאסמירו). היחיד שיש לו סט יכולות מגוון כמו של אלונסו הוא מודריץ’, שלצערי שיחק כל הקריירה בעמדה קדמית יותר שעושה עמו פחות חסד. מן הסתם כי יש לו דריבל והוא קטן פיזית, אבל לטעמי הוא מפצה על כך באגרסיביות ויכל להיות deep-lying midfielder יוצא דופן. ע"ע ההופעה בקאמפ נואו בעונת 16/17.
בעיניי הקישור הטוב ביותר שהיה לנו בעשור האחרון הוא לא שלישיית המופלאים שצריכה חיזוק של איסקו כדי לתפקד, אלא ביי פאר השלישיה של הדסימה: אלונסו, מודריץ’ ודי מאריה.
ואם לסכם - צ’אבי אלונסו הוא טוני קרוס שמוכן להתלכלך.
לא יודע אם אתלט-על אבל כן - רדונדו היה אלונסו על עקבים עם רגליים ארוכות ודריבל. חבל שלא נהננו ממנו יותר כאוהדי ריאל ואוהדי כדורגל באופן כללי (ניינטיז, פחות שידורים, הרבה פציעות שלו, מעט מידיי זמן ברמות הגבוהות, ריב עם מאמן נבחרת ארגנטינה על תספורת וכו’)
https://twitter.com/_JesusRMCF/status/1223306764868890625?s=20
6 לייקים
קראתי את כל הדיון, תוך כדי קריאה כבר הייתה לי המחשבה הזאת, כבר ראיתי את המשפט. ואז גיא… 
כ’'כ נכון.
אם לגרמני היה באמת חשק לשחק כדורגל…אחחח
*אני לא ראיתי את רדונדו משחק, ואני מנסה לצייר אותו כשחקן ע’‘פ מה שאני קורא פה לפעמים, או בכל מני סרטונים כאלה או אחרים, אבל הוא נראה שחקן שכ’'כ אהב להחזיק בכדור או שאני טועה?
לייק 1
כמה חסר לריאל ‘9’ טהור כמוהו. לפני 30 שנה בדיוק הוגו סאנצ’ס הגדול כבש שלושער במחזור הסיום נגד אוביידו והשווה את שיאו של תלמו זארה - 38 שערי ליגה בעונה. זו הייתה אליפות חמישית ברציפות ל"קינטה דל בויטרה", העונה עם 107 שערי ליגה. כל 38 שעריו המגוונים - ימין, שמאל, נגיחה, מספרת, כדור חופשי - הגיעו בנגיעה אחת. “רוצח” ברחבה. “פניתי למאמן טושאק לפני מחזור הסיום וביקשתי רשות לדבר עם השחקנים. כבר היינו אלופים ואמרתי להם עד כמה חשוב לי להשוות את השיא הזה. מיצ’ל הענק בישל לי את הראשון, הוא היה השף הטוב ביותר בקריירה שלי”. עד היום הוא נזכר גם במספרת נגד לורגונייס.
איבן זאמורנו: 31 שערים ב-1994-95
ראול: 33 שערים בעונת 2000-01
רונאלדו: 31 שערים בעונת 2002-03
ואן ניסטלרוי: 33 שערים בעונת 2006-07
במשך 20 שנה אף אחד לא הגיע למספרים האלה. לא ראול, לא רונאלדו, לא ואן ניסטלרוי. עד שבא כריסטיאנו רונאלדו. הוגו, שזכה בתואר הפיצ’יצ’י ארבע פעמים בחמש שנים (פעם אחת במדי אתלטיקו), עד היום מדורג שביעי בטבלת הכובשים של המועדון בכל הזמנים עם 208 שערים ב-282 הופעות - 0.74 שערים למשחק. בראיון ל-AS הוא שחזר בכעס: “לא רצית לאסוף את נעל הזהב”, אמר. "לא הגיוני שהליגה הבולגרית (סטויצ’קוב) והספרדית בעלות אותו משקל. “Hugol”.
לייק 1
כבש את כל שערי הליגה שלו באותה עונה בנגיעה אחת. 38 שערים מ-38 נגיעות.
4 לייקים
סתם דוחק.
2 לייקים
משחק הפאסיו. כשמדברים על משחקים גדולים של ריאל מדריד תמיד מדמיינים את המון ליגת האלופות ברקע. הפעם זה שונה. בדיוק לפני 12 שנה, ריאל מדריד הביסה 1:4 את ברצלונה בקלאסיקו בסנטיאגו ברנבאו ב"משחק הפאסיו". בעוד ראול ואיקר קסיאס היו קצת מבוכים מכך ששחקני היריבה עומדים במסדרון ומוחאים כאפיים הרי שהיו כאלה כמו גאגו ופרננדו גוטי שלקחו את הזמן ונהנו מכל רגע.
שלושה ימים לאחר הבטחת האליפות נגד אוססונה בניצחון דרמטי, זו הייתה המסיבה הגדולה של ריאל. ברנד שוסטר התחכם ועלה במערך של ארבעה קשרים יחד עם אריאן רובן וראול מקדימה, בעוד אצל בארסה סמואל אטו ודקו ספגו כרטיסים צהובים מכוונים כדי להיעדר מהמשחק. ריאל כבר הובילה 0:4 בדרך למאניטה היסטורית אך הורידה רגל מהגז, תיירי הנרי צימק והמזכרת שנותרה היא צנועה. ראול כבש ראשון בבעיטה מסובבת לקורה ופנימה (שערו האחרון בקלאסיקו), רובן הכפיל בנגיחה מכדור חופשי אחרי בישול של גוטי והמחליפים גונסאלו היגואין (אחרי שעקף את קרלס פויול) ורוד ואן ניסטלרוי בפנדל - הוסיפו.
יותר מדי זמן שאנחנו מתרפקים על המשחק הזה. עם כל הכבוד לסופר-קופה או 1:3 של אנצ’לוטי. המשאלה הגדולה שלי כאוהד ריאל מדריד הוא שאזכה לראות בחיי מאניטה שלנו לקבוצה ההיא. כמו ה-0:5 של איבן זאמורנו. אני מתאר לעצמי מה שהלך שם בסנטיאגו ברנבאו…
לא רוצה - אל תאסוף. ואן באסטן עשה את זה כשהאג’י (נדמה לי) כבש 15 שערים ב 5 משחקים אחרונים בליגה של צ’אושסקו.
עוד ציון דרך מרגש עם תאריך ה-7.5. מסיבות כאלה ואחרות, הרבה אגדות עבר של המועדון לא זכו לפרידה ראויה. לא היירו, לא ראול, לא קסיאס. יוצא דופן היה זידאן. בדיוק לפני 14 שנה הוא נפרד מהברנבאו עם משחקו הביתי האחרון (סיים רשמית במחזור הנעילה נגד סביליה בפיחואן) נגד ויאריאל. אפשר לקרוא לזה גם ‘משחק הדמעות’. ילדים, זקנים, נשים וטף, ללא יוצא מן הכלל - לבשו לבן עם דגלים וחולצות של זיזו ואף עין לא נותרה יבשה החל מהרגע בו הקוסם הצרפתי עלה לכר הדשא למופע אחרון. האוהדים התחחנו לשופט שלא ישרוק לסיום.
ריאל סיימה ב-3:3 נגד ויאריאל כשהיא מייצרת אינספור מצבים, מתגברת על הרחקה של אלברו מחייה ונחלצת פעמיים מפיגור. זיזו עצמו ליהטט כרגיל וכבש את ה-2:2 בנגיחה קלאסית אחרי בישול של בקהאם. ג’וליו בפטיסטה (זוכרים אותו?) בלט גם כן עם צמד. זידאן עצמו בדרך כלל ממעט להזכיר רגעים היסטורים או להשתמש באינסטגרם, והפעם הוא העלה פוסט קצר: " בלתי נשכח. 7 במאי 2006. הפעם האחרונה ששיחקתי כשחקן ריאל מדריד באצטדיון הטוב בעולם, הברנבאו". הצרפתי העלה גלרייה בת שמונה תמונות החל מדגל האוהדים הענק, מוחא כאפיים לברנבאו ונפרד עם איקר, ראמוס וראול. “זידאן וריאל מדריד - אהבה אמיתית”, הגיבו מ"לה ליגה". בהחלט. גם בקהאם פירסם פוסט: “היה לי מזל גדול שזיזו היה חבר שלי לקבוצה וראיתי אותו משחק כל הזמן. אחד הרגעים הגדולים בקריירה שלי היה הפרידה ממנו. הרגע הזה במשחק האחרון שלו בברנבאו היה מרגש לא רק עבורו או עבורנו אלא עבור עולם הכדורגל כולו”.
אז אחרי שסיימנו את הדיון של קסאמירו מול אלונסו אני אעלה שאלה אחרת לדיון שמאוד מעניין אותי לשמוע מה אנשים כאן חושבים עליה:
רוברטו קרלוס או מרסלו?
מרסלו. מאמין שהרומנטיקנים יבחרו ברוברטו קרלוס. כן דור אני מדבר עליך 
לייק 1
כמו שהם בחרו באלונסו אתה אומר…
הפעם אני איתך. מרסלו הוא כנראה המגן הכי גדול שיצא לי לראות ביחד עם אלבס וקאפו.
זה לא אותו דבר
אני אענה בפורמט של @titi_camara
אם אני רוצה לשבת ולצפות בקבוצה משחקת הייתי מרכיב את מרסלו הפנטזיונר
אם אני מאמן ורוצה לנצח הייתי מרכיב את רוברטו “המאוזן” (יחסית)
לייק 1
אני לא יכול שלא להסכים, לפנטזיונר יש חסרונות ויתרונות, לפעמים החסרון הוא משמעותי אך זה לא בהכרח שם אותו בעמדת נחיתות על פני השחקן שעושה עבודה ממוצעת (ושחס וחלילה לא ישמע שאני קורא לקרלוס ממוצע, מגן היסטורי ואחד מהטובים בהיסטוריה).
זה מזכיר לי את הטענות על צ’אבי ואינייסטה בתחילת דרכם עם טענות כמו חלשים מידי פיזית, סגנון משחק דומה ולא “משלים” אחד לשני…
צ’אבי אמר בריאיון שכל הדיבורים על זה שהוא ואינייסטה לא יוכלו להחזיק קישור ביחד רק דירבנו אותם, לדעתי הם הצליחו לא רע.
ולטיבו של עניין, לא ראיתי מספיק את קרלוס מעבר לסרטוני יוטיוב, אבל בימים העליזים של הקלאסיקו שהוכתר כקרב בין מסי לרונאלדו פחדתי יותר שהכדור יגיע למר מרשמלו מאשר אליו, שחקן יצירתי שאי אפשר להתכונן אליו מפחיד אותי הרבה יותר כשהוא עם הכדור
ברור לי שהפנטזיונר לא תמיד בעמדת נחיתות אבל המשפט שלך שהדגשתי מסביר למה פה הוא כן.
קרלוס נתן תפוקה התקפית מספקת לגמרי ממגן באחת הקבוצות ההתקפיות הטובות שראיתי… מבחינה הגנתית מרסלו (ואני לרב במיעוט שחושב שהוא לא שחקן הגנה נוראי כמו שעושים ממנו) לא מתקרב לאיכויות של רוברטו קרלוס.
לא כל כך הבנתי איך זה מזכיר לך את זה ומה הקישור שעשית פה…
מרסלו עשה דברים בהתקפה שלא ראיתי גם מקיצונים מאוד מוכשרים…
תפוקה התקפית יחסית למגן זה אחלה, מרסלו היה נשק שובר שיוויון בתקופה שבה האתלטיות, הפיזיות והבנת המשחק והטקטיקה רק ממשיכים לשגשג, בנוסף להבקעת שערים חשובים בליגת האלופות (כל השלבים עד הגמר לא?).
אגדיל ואומר שהשחקן היחיד שאני חושב שביצע את תפקיד המגן בשיאו בצורה זהה ואף אולי טובה יותר (דעה אישית וכו’ לא ניכנס להשוואות) זה דני אלבס ושניהם היו מגנים שהם יותר קשרים/קיצוניים והוסיפו עוד שלב באבולוציה של התפקיד.
הקישור לא מובהק אני מסכים, פשוט הזכיר לי שאמרו על שניהם שהם לא יוכלו לשחק ביחד כי הקישור יקרוס (אין פיזיות, הגנה מספיקה וכו’) כמו שמרסלו “לא מגן”, אם מבצעים תפקיד בצורה נכונה ובמיוחד כשיש טונות של כישרון, אפשר לגרום ליתרונות שלך להסתיר גם את החסרונות… ושוב, לטעמי האישי הייתי לוקח את מרסלו אני מבין גם את הצד שלוקח את קרלוס וזה באופן ישיר גם קשור ל10 הנוספים בקבוצה איתם 
2 לייקים
אני יכול להסכים בדברים מסויימים, אחרי הכל גם לי זה לא ברור במליון אחוז את מי ברגע האמת הייתי מעדיף, אבל מרסלו לא הסתיר את החסרונות שלו רק ע"י היתרונות שלו. שחקנים כמו קרוס/די מאריה/ראמוס הוקרבו כדי לאפשר לקבוצה לנצל את היתרונות של הברזילאי.
הכל פה זה משחק של give and take אף שחקן לא לא משחק בתוך ואקום. רוברטו קרלוס שיחק בקבוצה שבה הוא לא צריך להיות נשק התקפי עיקרי.
לייק 1
אני חושב שרוברטו קרלוס מוערך פה קצת בחסר.
מבחינה התקפית הוא נופל ממרסלו זה נכון, אך מבחינה הגנתית ומבחינה פיזית הוא עולה עליו. המצבים הנייחים הם גם בונוס נחמד.
בריאל מדריד ההיא היו הרבה משחקים בהם זידאן היה הקשר השמאלי “על הנייר”. בפועל כמובן שהוא בילה רוב המשחק באמצע ומי שעשה את עבודת ההתקפה מצד שמאל היה קרלוס.
היו גם שתיים- שלוש עונות בהן שיחקנו עם סוג של “דאבל פיבוט” (שני נגרים) בדמות מקאללה וקונססאו (או איך שלא כותבים את שמו 
) וגם שם חלק גדול מההתקפה למעשה נפל על קרלוס.
האמת היא שקרלוס הוא אחד מהשחקנים האהובים עליי כך שאני כנראה לא אובייקטיבי. מרסלו הוא באמת פנומן התקפי אבל חשוב לזכור שגם קרלוס היה נשק התקפי לא רע בכלל.
נ.ב : זה די אוף טופיק אבל אנשים כאן מזכירים מגנים גדולים ומוזר לי לראות שאף אחד לא מזכיר את פאולו מלדיני. לגמרי שחקן שעומד באותה שורה עם אלבס, מרסלו, קרלוס, קאפו ושאר הברזילאים…