חד משמעית. אני מעריך אותו אפילו יותר מקנבארו ונסטה (את בארזי שנחשב על ידי רבים לגדול מכולם לא באמת ראיתי). לדעתי הוא פשוט נתפס כבלם.
https://twitter.com/realmadrid/status/1259875919038054400
שעה טובה ומוצלחת: שחקני ריאל מדריד חזרו להתאמן היום בולדבבאס. מדובר באימונים אישיים עם זידאן שלבש כפפות ומסכות - ועדיין, ההתרגשות ניכרה. “אימון נפלא”, כתב מרסלו, “אנחנו כבר כאן!”, התלהב נאצ’ו. קרבחאל כתב: “חוזרים לעבודה עם אחריות ואכפתיות מקסימלית”. הקפטן ראמוס אמר את המובן מאליו - המטרה היא להיות אלופים. וכמובן היה מרגש לראות את הזאר ואסנסיו הפצועים גם כן על כר הדשא. “כמה חיכיתי לזה”, כתב אסנסיו. הליגה עצמה אמורה להתחדש ב-12 ביוני במתכונת של שני משחקים בשבוע. באתר הרשמי העלו גלרייה של 30 תמונות מהאימון, דבר שלא קרה מעולם.
השוער טיבו קורטואה שהפך לאחד המנהיגים בחדר ההלבשה, חגג יום הולדת 28. השוער אמר: “לא אמרתי שצריך להכתיר את ריאל לאלופים אבל בטח לא את ברצלונה. הוכחנו שאנחנו טובים מהם. אני משוכנע כשהליגה תחודש - נזכה באליפות. הוכחנו שאנחנו טובים מברצלונה. יהיה חבל לא לשחק בברנבאו אבל לשחק באצטדיון על שם אגדת כדורגל כמו די סטפאנו יהיה מרגש”. על האימון אמר: “היו מסכות, כפפות, שמרנו מרחק, חיטו את הכל”.
אני לא יודע אם זה תקווה ריאלית אחרי כל כך הרבה זמן בחוץ ואחרי העונה הקודמת, אבל אם אנחנו זוכים באליפות בטוח מסתתר שם איזה שער מכריע של אסנסיו באיזה משחק חוץ מסריח שמסתבך. זה תסריט מושלם מידי בשביל לא לקרות במועדון כמו שלנו. אם זה קורה אני אישית אעשה כל מאמץ להפיץ תאוריות קונספירציה של “פרז אחראי לקורונה בשביל לדחות את העונה”.
2 לייקים
עוד משחק מעונת האליפות האלמותית של קאפלו. בדיוק לפני 13 שנה: ריאל אירחה את אספניול שבוע אחרי המהפך העצום נגד סביליה ויכלה להשתלט זמנית על הפסגה. לפנדיאני היו תוכניות אחרות והוא כבש שלושער בדרך לפיגור 3:1 במחצית. גוטי שזהר במשחק לפניכן וקיבל את חולצת ההרכב בהעדרו של בקהאם המושעה - איבד כדור וסופסל על ידי קאפלו.
ראול צימק בדקה ה-48 בשער גדול, חוסה אנטוניו רייס השווה בדקה ה-57, ובדקה ה-89 הילד היגואין ביצע גליץ’ נפלא, דאבל פס עם הספרדי וסיים עם כל הלב מול קאמני. 3:4 לריאל בסיום, והבשורות מבטיס בסיום המחזור היו נפלאות עם שער שוויון דרמטי של רפאל סוביס. ריאל של קאפלו השתלטה על הפסגה ולא ירדה ממנה. אלה היו ימים אחרים. בחצי הראשון של העונה כל גול היה כמו לידה. ואז ריאל מדריד פשוט ‘התפוצצה’. ככה זה
האם זו הרמונטדה הגדולה ביותר שאתם זוכרים?
ובנושא אחר:
מרסלו חגג אתמול יום הולדת 32. הגיע כשחקן הרכש הכי פחות “מבטיח” מבין השלושה באותו חלון ההעברות בחורף 2007 יחד עם גונסאלו היגוואין ופרננדו גאגו - והשאר היסטוריה. בדרך להיות השחקן הזר עם מספר ההופעות הגבוה ביותר. האם יכבוש את מקומו ב-11 מחדש ויחזור לסגל נבחרת ברזיל?
שמינית הגמר - שער בברנבאו נגד פ.ס.ז’.
רבע הגמר - שער בטורינו נגד יובה.
חצי הגמר - שער במינכן ובישול בברנבאו.
הגמר - בישל את המספרת של בייל.
הפיניש של מרסלו בצ’מפיונס בעונת 2017/18. מה עוד אפשר להגיד?
הקורונה היא איזון סביר למזל העגום שהיה לנו עם הזאר העונה - שחקן שמחמיץ בממוצע 3 משחקים בעונה נפצע פעמיים לחודשים ארוכים.
למרות שהתרחיש עם הקורונה הרבה יותר כיפי - גלגל הצלה לליגה ולצ’מפיונס אחרי שהכל נראה אבוד 
בטח שמתם לב שהיום, ה-15 במאי, עברו 18 שנה מאז הוולה הבלתי נשכח של זידאן בגמר ליגת האלופות נגד לברקוזן ב-2002. בשנת המאה שלה ריאל מדריד זכתה בתואר שכה מזוהה איתה אחרי ניצחון 1:2 בגלאזגו, אותו מגרש בו הביסה 3:7 את פרנקפורט בזכייה החמישית ברציפות בגביע אירופה ב-1959/60. אותו מהלך קסום התרחש בדקה ה-44, רגע לפני ההפסקה, אחרי מסירה לשטח מצד סולארי לעברו של רוברטו קרלוס שהרים על עיוור (“רק הוא היה יכול להגיע למסירה הזו”, הסכימו השניים).
באותו הרגע היה זידאן לא רק השחקן היקר בעולם אלא גם אלוף העולם עם צרפת, אלוף אירופה עם הטריקולור וכן אלוף אירופה עם ריאל, זכייה ראשונה שלו בתואר אחרי שני הפסדים בגמר. השער נבחר על ידי הפראנס-פוטבול לשער הגדול בהיסטוריה של המפעל.
ועוד קצת היילייטים: הגול הגאוני של ראול אחרי הוצאת החוץ של RC והנשיקה לטבעת - לפני בואם של כריסטיאנו ומסי הוא היה המלך של המפעל| ההחלטה של דל בוסקה לשחק התקפי - בחר בסולארי, מקאללה נותר לבד באמצע ולברקוזן שלטה לחלוטין| וכמובן סדרת ההצלות (והדמעות בסיום) של ילד הפלא איקר קסיאס שפתח על הספסל והתערבות הגורל הביאה לכך שסזאר נפצע בכתפו. כל הקריירה של איקר הייתה יכולה להשתנות, כל ההיסטוריה אפילו (ובקיץ, למי שזוכר - הוא הרוויח מהפציעה ההזויה של קניזארס והיה השוער הבכיר של ספרד).
זהו-זה, חודש מאי כבר כאן, בימים כתקנם מדובר בימי ההכרה. ואיזה כיף שיש כל כך הרבה ציוני דרך להתרפק עליהם, כמעט כל יום בחצי השני של החודש הוא סיבה למסיבה. אז אעשה לכם רשימה מפורטת - רשמו ביומנים.
ה-11 במאי: הזכייה השישית בגביע אירופה אחרי 1:2 על פרטיזן בלגרד בגמר בהייזל.
ה-15 במאי: כבר אמרנו, הזכייה התשיעית בליגת האלופות אחרי 1:2 על לברקוזן בגמר 2002.
ה-18 במאי: הגמר הבלתי נשכח נגד פרנקפורט, ניצחון 3:7 בגלאזגו ב-1959/60. רביעייה לפושקאש, שלישייה לדי סטפאנו. כמות הצופים ביציע: 127 אלף.
ה-20 במאי: הזכייה השביעית בליגת האלופות - הסוף לבצורת! 0:1 קטן-גדול-ענק על יובנטוס בגמר 1997/98 באמסטרדם ארינה - ותודה לפדג’ה
ה-24 במאי: חגיגה כפולה ומכופלת - הזכייה השמינית בליגת האלופות אחרי 0:3 חד צדדי על ולנסיה בגמר בפריז| וכמובן “לה דסימה”, גביע אירופה העשירי, 1:4 על אתלטיקו מדריד בליסבון בהארכה, דמעות של אושר. ותודה לראמוס, וגם לבייל, מרסלו וכריסטיאנו.
ה-26 במאי - זכייה בליגת האלופות בפעם ה-13 (והשלישית ברציפות), אחרי 1:3 על ליברפול ב-2017/18. בייל והמספרת.
ה-28 במאי - הזכייה ה-11 בליגת האלופות, “לה פרימרה” של זיזו אחרי דרמה עוצרת נשימה נגד אתלטיקו בפנדלים בסן סירו בעונת 2015/16| וגם: הזכייה השלישית בגביע אירופה, 2:3 דרמטי על מילאן בהארכה (פאקו חנטו) ב-1958 בגמר בהייזל.
ה-30 במאי: הזכייה השנייה בגביע אירופה, 0:2 ביתי על פיורנטינה בסנטיאגו ברנבאו ב-1957.
ה-3 ביוני - זכייה בליגת האלופות בפעם ה-12 (והשנייה ברציפות) אחרי 1:4 ענק על יובנטוס ב-2016/17| וגם: הזכייה הרביעית ברציפות בגביע אירופה אחרי 0:2 על ריימס בגמר ב-1959 בשטוטגארט.
ה-13 ביוני - הזכייה הראשונה בגביע אירופה, 3:4 על ריימס ב-1956 בגמר בפראק דה פראנס.
היום לפני עשור: משחק הפרידה של גוטי , הגאון הבלונדיני, מספר 14 האגדי - מריאל מדריד. “זו לא רמונטדה קלאסית אם גוטי לא עולה מהספסל ועושה סדר עם אחת ממסירות האומן שלו”, אמר לי חבר. ריאל נפרדה בתיקו 1:1 ממאלגה במחזור הסיום ב-2009/10, כאשר גם 96 נקודות לא הספיקו לפלגריני לאליפות. גוטי רשם 542 הופעות, זכה ב-15 תארים ב-15 שנה אבל הפספוס הגדול ביותר שלו - לא שיחק באף גמר של הצ’מפיונס מתוך השלושה.
מייד אנחנו מדמיינים את המשחק הענק נגד סביליה כשעלה מהספסל בעונת הקאפלו וסיפק שניים-וחצי בישולים (ובמשחק לאחר מכן פתח בהרכב, איבד כדור ונשלח לספסל - גוטי קלאסי), העקב המבריק לזידאן שנה קודם לכן - באותו המקום נגד אותה היריבה, וכמובן המסירה לבנזמה. שחקן עם ראיית משחק עילאית. הצליח לפלס שוב ושוב את מקומו ולא חשוב איזה גלאקטיקו הנחיתו לו על הראש. כולם נתנו לו ריספקט. היה הקפטן השני כבר ב-2003/04. הייתה לו תקופה קצרה גם כחלוץ שני ב-2000/01 כשמוריינטס נפצע, עם 14 שערי ליגה ושלושער עצום נגד ויאריאל. ב-2007/08 סיים כמלך הבישולים של הליגה בעונה גדולה. בקיץ 2005 שקל לעזוב, אבל בינינו, לא בטוח שהטירוף שלו היה עובד במקום אחר. אגדה שהייתה באמת.
אני זוכר איזה חלל ריק הרגשתי אחרי שהוא וראול עזבו למעשה תוך 24 שעות. נכון שהביאו את אוזיל ונפרדו ממנו בזמן אבל זה היה קשה. גאון, אחד האהובים עליי איי פעם.
2 לייקים
נראה שמנצלים יפה את הזמן לעבודות בברנבאו
למי שרוצה לעקוב:
https://www.instagram.com/nuevoestadiobernabeu/
לייק 1
ריאל מדריד וליגת האלופות הן מילים נרדפות. המועדון שמזוהה יותר מכל עם הגביע החשוב מכל. ביום כמו היום, ה-20 במאי 1998 ההמתנה שהרגישה כמו נצח - הסתיימה. גביע אירופה השביעי “לה ספטימה” נחת בארון אחרי 0:1 על יובה בגמר משער של פדג’ה מיאטוביץ’. כיבוש אירופה החל מחדש. בהמשך יגיעו עוד שני גביעים בשלוש שנים…פדג’ה עצמו אמר ששיחק רק שלוש שנים במדריד אבל זה הרגיש כמו חיים שלמים, הוא מזוהה יותר מכל עם ההישג הזה והוסיף: “התאריך הזה הוא כמו יום ההולדת שלי”.
נספר עוד אנקדוטה קטנה. פרננדו היירו ששיתק בגמר את דל פיירו ואינזאגי (יחד עם סאנצ’יס) אמר שזה היה המשחק הגדול בקריירה שלו. היירו סיפר עוד על הגמר ההוא. סיפור שמתמצת מהי ריאל מדריד. סיפור שמספר את התורה כולה "היה לחץ לפני המשחק. הוותיקים ביו באים לאימונים ושואלים אותי ‘בכמה גביעי אירופה זכית?’ ועניתי להם שעדיין אין לי. אז הם ענו לי - “עד שאין לך גביע אירופה, אתה לא באמת שחקן ריאל מדריד”. הדבר העצוב הוא שהשנה ריאל מציינת את האירוע ללא לורנצו סאנס ז"ל, נשיא המועדון באותו העת.
לייק 1
איקר קסיאס הגדול חוגג 39 היום. זמן טוב לכמה מילים. קודם כל, אין שמח ממני שזה לא פוסט פרישה, למרות שברור שזה עניין של זמן. הכינוי “סאן איקר” שהוצמד לו כבר בגיל צעיר אומר הכל. אין תמונה מהעבר של ריאל מדריד שאתה לא רואה בה את איקר קסיאס. 725 הופעות - מעל כולם חוץ מראול. שלושה גביעי אירופה, חמש אליפויות.
תמיד כשדיברו על בופון כשוער הטוב בהיסטוריה אני מייד צעקתי “קסיאס”. אני מלא ריספקט לאגדה של יובה ואיטליה. הוא שוער ללא חסרונות וכזה שבאמת הפחיד את החלוצים ורשם הדיפות לא הגיוניות. שמירה על שער נקי הייתה דבר שבשגרה עבורו. אבל הסיפור של קסיאס כל כך שונה, ומעבר להיותי אוהד ריאל מדריד - אי אפשר להתחמק מזה. במחצית מהדרך של קסיאס בריאל הוא סבל מהגנה של ליצנים. עד שבאו פפה וראמוס היו פאבון וראול בראבו וגם הלגרה לא היה בלם גדול. הגנה כזו שהפקירה אותו שוב ושוב ושוב. הוא היה הסיבה היחידה שלנו להרים את הראש בימים ועונות קשות כמו 2008/09. הוא היה יכול לספוג שער בכל משחק אבל הוא מנע חמישה אחרים. התפקיד הזה, להיות “שוער ריאל מדריד” - הוא הקשה בעולם. ראיתם כמה זמן לקח לקורטואה, שוער ענק בפני עצמו - להסתגל לתפקיד. וכמובן - זה עניין של גורל. הפציעה של סזאר והאפטרשייב של קניזארס.
קסיאס היה השילוב המושלם של שחקן בית – בשר מבשרה של ריאל מדריד, יכולת עילאית – כשחשבת שראית ממנו הכל – הגיעה ההצלה מקו השער בפיחואן, ספורטאי למופת שהקריב למען הנבחרת. וכשלכל זה מתחבר כל כך הרבה רגש ותשוקה – אי אפשר לעמוד בפניו. הוא בכה אחרי הגמר נגד ולנסיה כשהיה אלוף אירופה בגיל 19 (השנה היא שנת 2000) הוא בכה שנתיים אחר כך בגמר נגד לברקוזן(2002) אחרי סדרת הצלות שלו שהביאה את הגביע. הוא בכה באליפות של קאפלו, ועוד שבוע קודם לכן בסראגוסה, וגם בדסימה. הדרך בה נפרדו ממנו גרמה לי לבחילה (ובעיקר להרבה-הרבה-הרבה דמעות בזמנו, לראות אותו קורא מדף עלוב, בלי אף נציג של המועדון, בחדר סגור, כשדמעות בעיניו) - ואני מחכה שיגיע למשחק הוותיקים ויקבל את הכבוד לו הוא ראוי. מה שווים החיים האלה בלי רגש. איקר קסיאס – אגדות לעולם נשארות.
"לה דסימה ואני" . “הייתי שם”. אני, דור רומנו, הייתי בגמר ליגת האלופות בליסבון. אני הייתי ב"לה דסימה". המילה שאמרתי הכי הרבה פעמים חוץ מ-ריאל מדריד, ראול, כריסטיאנו רונאלדו וליגת האלופות. כמה פעמים בחיים שלכם אמרתם “הגשמי חלום” ופשוט המעטתם בערכו של המושג הקסום הזה. כמה פעמים המציאות עלתה על כל דמיון? הפעם זה באמת קרה. אני זכיתי להיות במשחק שידברו עליו גם עוד מאה שנה. המשחק שפתח את הדרך להשתלטות המחודשת על אירופה. שש שנים עברו מאז, ואני זוכר כל שנייה. שום דבר שעברתי בחיים האלה אפילו לא דומה לזה. כן, סליחה, מותר לי לגעת בקודש-הקודשים ולכתוב - דור הוא ריאל מדריד (וריאל מדריד היא דור, קצת).
12 שנה חלפו מאז הוולה המדהים של זינדין זידאן והזכייה התשיעית בגביע אירופה, “לה נובנה” ועד להתגלות האלוהית של ראמוס. ההמתנה הזו הרגישה כמו נצח. ראינו אמנם את מיטב כוכבי תבל משחקים אצלנו - מרונאלדו ועד רונאלדו (ובקהאם וקאקה על הדרך). היו שתי תצוגות ענק נגד מנצ’סטר יונייטד, “שירה בתנועה”. 2:7 על ויאדוליד. אליפות הרמונטדות, פאסיו, ראול עקף את די סטפאנו, פרויקט גלאקטיקוס2 ברבע מיליארד יורו, אליפות של מאה נקודות. אבל התחושה הייתה שזה לא מספיק. שזה לא באמת אנחנו. כי ריאל מדריד היא ליגת האלופות - וליגת האלופות היא ריאל מדריד.
אני זוכר את עצמי חסר מנוחה, הזמן הולך ואוזל, 92:48. כבר כמעט יצאתי החוצה (אבל ‘מוריניו-סטייל’ – לא באמת), ואז עוד קרן. אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות. אני לא יכול לחזור ככה, זה ייזכר לדיראון עולם. מודריץ’ מזדרז, אבל למה שהקרן הזו תהיה שונה מעשר הקודמות? ואז…ראיתי את הידיים הארוכות של קורטואה מפספסות במעט את הכדור שנכנס בדיוק בסנטימטר הנכון ליד הקורה. ואת אלוהים מתגלה אלינו עם החולצה של ראמוס שרץ לעבר המדרידיסטאס ביציע. אני, שהייתי הבן אדם הראשון שהגיע למגרש כבר ארבע שעות לפני, עם החולצה הקדושה והטהורה של ראול (חולצת ליגת האלופות מעונת 2002/03) ודפק תמונה סטייל אולטראסור – הרגשתי איך כל החיים עוברים לי מול העיניים ופשוט ירדו לי דמעות, איזו צמרמורת. אוהדים שראו אותי אחר כך ביקשו ממני תמונה, גם הפרטנר למסע תיעד את הרגע. אני לא יכול להסביר את התחושה הזו ש"אתה" אלוף אירופה. שהקבוצה עשתה את זה. אתה על האולימפוס, אתה מרחף.
יומן מסע של 10,000 מילה שכתבתי בגלגול הקודם של האתר (ומאז, ביוזמתי, כמה שאני גאה - נולדה המסורת המרגשת של הטור לפני גמר ליגת האלופות) וגם מאות תמונות שצילמתי לא יוכלו לספר באמת את החוויה שעברה עלי ב-24 במאי 2014, היום הולדת השני שלי. קיבלתם את הגרסה ה-מה-זה מצומצמת, כששנה אחר שנה אני שוב כותב על המשחק המדהים הזה, גם בחשבון הפייסבוק האישי, ומתרגש כל פעם מחדש. חשבתי שאחרי הגמר הזה משהו בי יירגע, הטירוף הזה של 7\24 יידעך ולו במעט. רחוק מזה. להיפך. תודה לך, אלוהי הכדורגל. תודה לך ריאל מדריד. תודה
עוד ברשימה: הגביע עם האזניים הגדולות, רמונטדה בעונת הקאפלו, שוסטר 
3 לייקים
תביאו את הקלאסיקו, אנחנו ריאל מדריד, בלי הכדורגל הייתי אדם עצוב וריק
6 לייקים
היום לפני שנתיים: זכייה שלישית ברציפות בצ’מפיונס . שושלת. אגדה. ריאל מדריד הנצחית. תחליטו אתם. שנתיים בדיוק מאז ה-26 במאי 2018, היום בו ריאל מדריד זכתה שוב בתואר (בפעם-13 בתולדותיה) בליגת האלופות אחרי 1:3 על ליברפול בגמר בקייב. רצף שאף קבוצה לא עשתה ואנחנו נהמר – שגם לא תעשה. “אמרו שאי אפשר לזכות בליגת האלופות פעמיים, פקפקו בנו, אנשים דיברו יותר מדי. אז אמרו. הנה אנחנו חוגגים אתכם כאן בברנבאו זכייה שלישית ברציפות”, אמר הקפטן ראמוס בחגיגות. תחושה שאי אפשר לתאר במילים. תחושה שאנחנו בלתי מנוצחים. אנחנו ריאל מדריד. את המשחק הבלתי נשכח אתם זוכרים היטב: השער הפוקסי של בנזמה, הדמעות של קרבחאל שנפצע והוחלף, השוויון של ליברפול, ובעיקר:
המספרת המטורפת של בייל המחליף. הוולשי שהיה חתום על רצף כיבושים נפלא בסיום העונה, התקשה לקבל את העובדה שפתח על הספסל. הוא נכנס בדקה ה-61 במקום איסקו וכעבור שלוש דקות “עשה מה שעשה”, כפי שהגדיר זאת זיזן. בדקה ה-64 הגיעה… “La Chilena Del Bale” – המספרת האגדית… זיזו, פעם בכובע זה שכבש שער בלתי נשכח בגמר ואז על הקווים - תפס את הראש כמונו. כמו עוד מיליונים ברחבי העולם. בייל שתמיד היה ידוע במהירותו – רץ מהר כפי שלא רץ מעולם וגלש על הדשא. איזה מחזה מטורף. עד לסיום הוא נהנה משגיאה של קאריוס והשלים צמד. כמה כעסנו על הפציעות שלו ועל אלף ואחד דברים. חלק קיוו שזה יהיה משחקו האחרון. זה בכלל לא משנה. אפשר להתווכח על תרומתו למועדון. את הלילה ההוא אנחנו לא נשכח. תודה, גארת’.
לייק 1
הנה משהו שיטלטל אתכם:
איך נשמע לכם חוד של כריסטיאנו ולבנדובסקי ביחד? אז זהו, שבקיץ 2014 ריאל הייתה קרובה מאוד לרכוש את הפולני (שלוש פעמים הוא היה על הקו) כפי שחשפו היום ב-AS. ריאל רצתה לצרף את החלוץ בחינם אחרי שסיים את חוזהו בדורטמונד, אבל הוא סגר בבאיירן עוד קודם. סוכנו הציע שריאל תשלם קנס בגובה 20 מיליון יורו אך פרס לא רצה להיכנס למלחמת עולם עם הבווארים.
בנזמה שהיה טאבו בהרכב - היה פרטנר טוב לרונאלדו, זה נכון. שימו לב לזה: מאותה נקודות זמן, לבנדובסקי הבקיע 232 שערים ב-277 משחקים. רונאלדו לשם השוואה כבש 251 שערים ב-267 משחקים ומסי הבקיע 273 שערים ב-293 משחקים בבארסה. בנזמה, אגב, כבש 130 שערים באותה נקודת זמן. עוד נכתב כי בגומלין חצי הגמר בברנבאו ב-2013 שוחח פרס ארוכות עם החלוץ ביציאה מחדר ההלבשה (במשחק בגרמניה הוא פירק אותנו עם רביעייה), ולבנדובסקי אישר את הפרסום ההוא בבילד הגרמני: “אכן שוחחנו”.
![[IMG]](https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1590511688328.jpg)
מעניין איך שיתוף הפעולה הזה היה יכול לעבוד מכל הבחינות. רונאלדו לאט לאט הפך להיות חלוץ רחבה אמיתי וצריך לזכור שאין מה לעשות בנזמה היה פרטנר טוב עבורו.
לייק 1
היום לפני 39 שנה הפסידה ריאל מדריד לליברפול בגמר גביע אירופה לאלופות, 1-0 בפארק דה פראנס. המגן השמאלי אלן קנדי הבקיע כמה דקות לסוף אחרי טעות קשה של רפאל גארסיה קורטס. גארסיה קורטס הוא אחד מחמשת השחקנים באותה קבוצה שנשאו את שם המשפחה גארסיה, מה שהוביל לכינוי המתבקש Madrid de los Garcia לקבוצה של אותה תקופה למרות שהכוכבים היו חואניטו וסנטיאנה (ודל בוסקה, קמאצ’ו, שטיליקה, קאנינגהאם…). הגארסיה הבכיר היה השוער מריאנו גארסיה רמון, לימים מאמן זמני משופם בין הפיטורים של קמאצ’ו למינוי לושמבורגו איי שם ב04/05. גארסיה קורטס עובד היום במועדון בתפקיד לוגיסטי בקאנטרה.
מסתבר שזה המשחק הראשון שבו ריאל מדריד לבשה אדידס, מאיזשהי סיבה שלא מצאתי לה תשובה הסמל שמו פאץ’ על הלוגו של אדידס כפי שמדגמן שטיליקה הגרמני:
לייק 1
שכחת את הפרט הכי חשוב - מאז ריאל מדריד לא הפסידה גמר צ’מפיונס\גביע אירופה. 7 גמרים. אמנם קצת רימינו ולא הגענו לגמר במשך 17 שנה אבל עדיין.
2 לייקים
אתה מכיר אותי מספיק זמן - אני לא פה בשביל לכתוב על הישגים.
9 לייקים
אפילו בעמוד הרשמי של הליגה הספרדית שאלו מי הגלאקטיקו המועדף (בתקווה שהשחקן העשירי יהיה מיוחד מאוד), הנה הדירוג שלי:
- כריסטיאנו רונאלדו - אני לא חושב שיש אפשרות אחרת. הגולים (האמנתם שיהיה מלך השערים בכל הזמנים?), הטירוף, התשוקה, הזכיות בצ’מפיונס, הוא מספר 2 שלי באופן כללי אחרי ראול. אהבתי גם את ‘החרא’ שלו.
- לואיס פיגו - הגלאקטיקו הראשון, האיש שעשה מעשה שלא ייעשה. עצם זה שעזב את ברצלונה כמובן. אהבתי את סגנון המשחק שלו, הדריבלים והריצות על הקו.
- זינדין זידאן - האלגנטיות, הקלאסה, הגול נגד לברקוזן בוולה ובכלל כל שער בצבע, הוא לא שיחק כדורגל בהכרח, הוא רקד על המגרש כמו אומן. המשחקים נגד יונייטד ועוד.
- רונאלדו נזאריו - אני יודע שקיבלנו את הגרסה הקצת-פחות טובה, ועדיין. הרבה מאוד רגעים קסומים, בעיקר בשנתיים הראשונות. המשפט שזידאן סיפר עליו ועל פלורנטינו חקוק לי בזיכרון. אם לא הפציעות…
- דיוויד בקהאם - בחירה לא אובייקטיבית מבחינת התרומה לכר הדשא, אבל יש לו נסיבות מקלות - החיוך והתסרוקות, העובדה ששיחק עם ליצנים במרכז השדה ותמיד השקיע. היו לו בישולים יוצאי דופן. בגדול נתן איזה חצי עונה טוב פה וחצי עונה טובה שם עד לפיניש המדהים עם קאפלו.
- גארת’ בייל - במוחי אני עדיין רואה אותו דוהר ומשאיר את מארק בארטרה או דופק מספרת מהסרטים נגד ליברפול.
- קאקה - לא אשכח לו את המשחק הענק בקאמפ נואו כשהפסדנו 1:0, הריקוד במאסטייה, השער בדרבי. מרגיש שנהנינו ממנו מעט מדי, בעיקר בגלל הפציעות, ועוד סיבה: אוזיל.
- קארים בנזמה - המשרת של כריסטיאנו זה לא מספיק. מעט מאוד עונות עם כמות מכובדת של שערים, אין לו את האופי והרעב הזה. בשנה וחצי האחרונות באמת התחלתי לחבב אותו, חבל…
- אדן הזאר - אין ברירה, חובת ההוכחה עליו אחרי עונת בכורה כושלת. היו דקות של קסם (פ.ס.ז’), אך המספרים לא מספיק טובים ובעיקר הפציעות. מניח שזה יתעדכן בדירוג.
3 לייקים
סליחה, אבל עם כל השנאה לבנזמה, לשים אותו מתחת קאקה בדירוג הזה זה מביך.
לא כי הקריירה של בנזמה גדולה מהקריירה של קאקה, פשוט כי הקריירה של קאקה בריאל הסתכמה בלהיות מחליף של מסוט אוזיל בעוד בנזמה הוא החלוץ הפותח מזה עשור וזכה ב4 גביעי אלופות