הדירוג סובייקטיבי, זה ברור, יש כאלה שישאלו איך לעזאזל פיגו תופס את המקום השני ולא זידאן? גם בקהאם לפני בייל. פשוט קאקה כן היה משאלת לב, שחקן שרציתי לראות אצלנו אם כי הגיע אולי טיפה מאוחר מדי וזה גרם לי לחשש, מעבר לכך שבהרכב שלנו לא הייתה עמדה של פליימקר (הכל תירוצים כמובן). חוץ מהעונה שעברה, אני מוכן לעבור עונה-עונה, ונוותר על השנתיים הראשונות בהן בנזמה עוד התאקלם וזכור הציטוט האגדי של מוריניו על החתול - הוא מעולם לא היה יותר מהשחקן החמישי בחשיבותו.
אם היינו מבטלים את הרגש ותרומה נטו זו שאלה קשה לדעתי, הרי בייל תרם יותר גולים ובישולים מאשר זידאן וגם זכה בהרבה יותר תארים, כלומר “חייב” לתפוס את המקום השני. הוא שיחק בקבוצה הרבה יותר מאוזנת וטובה.
13 שנה ל"טאמודאזו"| “ועכשיו…אספניול משווה ל-2:2 בדקה ה-90. אספניול משווה ל-2:2 בדקה ה-90. באותה דקה, באותה שנייה, ריאל מדריד חוזרת למקום הראשון, אני לא מאמין שאני אומר את זה. זה כבר היה נראה גמור, האליפות הייתה כבר של ברצלונה. זה פשוט לא יאומן. דברים כאלה לא קורים” 13 שנה לטירוף ה-“טאמודזו”. סיום העונה המטורף עם קאפלו בעונת הרמונטדות. כשנדב יעקובי צרח וארץ שלמה יצאה מדעתה.
ואן ניסטלרוי משווה ל-2:2 בלה רואמרדה נגד סראגוסה, וטאמודו (ראוליטו שלהם) עשה את אותו הדבר בדרבי. האליפות האל מותית. איזו מאניה דיפרסיה, איזה אושר של רגע. ראול ואמרסון השתוללו על הספסל בדקות האחרונות. קאפלו הודה שלא נרדם כל הלילה. בקהאם בכה וגם איקר והלגרה. גוטי שחזר: “זה היה גמר ליגת האלופות בלה רומארדה”. ראול חייך ואמר: “לסתום את הפה עכשיו ולנצח את הליגה בשבוע הבא”. אני לא נרדמתי בלילה, גם אני, צרחתי והערתי את כל הרחוב. למחרת הגעתי לכיתה עם חולצה של ואן ניסטלרוי. ימי מנחוס שמינית הגמר, כשאליפות הייתה הפרס הטוב ביותר. האליפות המרגשת ביותר.
7 לייקים
https://twitter.com/realmadrid/status/1273163471459401729
ניסיתי להפסיק עם ההתעסקות בעבר, מישהו כאן כתב לי לא מזמן “הזיכרון שלך מטריד”, אבל לא הצלחתי. ואפשר שוב לוותר לי:
13 שנה לאליפות מספר 30 , האליפות המרגשת מכולן, עונת הרמונטדות. אחרי דרמה עוצרת נשימה בלה-רומרדה ובקיצור “הטאמודזו”, ריאל אירחה את מאיורקה בברנבאו במחזור הסיום של 2006/07 כשניצחון=אליפות כשבמקביל בארסה מפרקת את חימנאסטיק. כולם זוכרים איך העונה הזו החלה… עם דיארה ואמרסון הנגרים במרכז השדה, עם ציפייה לחזרתו של רונאלדו ועם קאסנו בהרכב.
ובחזרה למשחק הקריטי: מלך השערים הבלתי נלאה, פיצ’יצ’י רוד ואן ניסטלרוי - נפצע ונאלץ לנטוש בשלב מוקדם. מאיורקה אפילו הוליכה במחצית אחרי שער של וארלה בדקה ה-17. זה היה משחק הפרידה של בקהאם ורוברטו קרלוס אבל את ההצגה גנב דווקא המחליף חוסה אנטוניו רייס (ז"ל) שעלה מהספסל וכבש צמד - אחד אחרי בישול של מחליף אחר, היגוואין, והשני בבעיטה מסובבת. בין לבין דיארה (80) כבש בנגיחה אחרי כדור קרן והביא לדמעות המטורפות של סאן איקר. וגם שלנו. שלוש עונות בלי תואר (אמיתי) הסתיימו להן. אליפות ראשונה של ראול כקפטן.
וברמה האישית: סיום כיתה ט’, התחננתי מהמחנכת שלא תעשה את “מסיבת הסיום” בספורטק ביום ראשון הזה ה-17.6, הסברתי לה מה הלו"ז שלי. הגענו לבאז סטופ בטיילת אותו גרעין קשה שצפה ב-0:1 על דינמו בוקרשט באותה עונה משער עצמי של ניקוליצה - אני, גיא, ארתור, נירו, עמיר (אלביס) והפעם עוד איזה 300 איש. מפגש אליפות בראבאק. אנשים עלו על שולחנות, שברו כוסות, שרו “קמפאונס, קמפאונס”. הלחץ של החיים מה שנקרא. אפילו צוות מהאתר הרישמי של ריאל מדריד הגיע לצלם אותנו בארץ וכתבו עלינו “הם שמחו לא פחות מאשר בברנבאו”. במעמקי הארכיון וגם בפייסבוק יש תמונה שלי נדחף ומניף את הגביע, ילד בן 14 וחצי חמוד עם ג’ל בשיער והחולצה הקדושה של ראול. כעבור יומיים אגב, ריאל הגיעה כאן לישראל למשחק נגד נבחרת השלום. זהו, אני הייתי דור.
לייק 1
https://www.instagram.com/p/CBka9zVonlm/
את הדמעות של קסיאס במחזור הסיום נגד מאיורקה ב-2007 קשה לשכוח. השוער שלא מרבה להעלות פוסטים על ריאל מדריד, חרג ממנהגו ו כתב על אותה אליפות : “לפני 13 שנה זכינו באליפות הכי מרגשת איי פעם. קאמבק שרק מעטים האמינו איי שם בחודש מרץ שזה יכול לקרות. אספניול, סביליה, רקראטיבו, סראגוסה, מאיורקה - בכל משחק היה משהו שהפך אותו לכלכך מרגש וייחודי. המשחק האחרון היה פשוט ענק, רגע בלתי נשכח. אי אפשר לשכוח”. ותראו את התמונה. קסיאס בטירוף עם המאמן קאפלו ועם שר ההגנה קנבארו. היו ימים.
גם קאפלו שיחזר: “ההפסקה נגד מאיורקה הייתה חשובה מאוד. אמרתי לשחקנים העצובים 'עשינו דברים חשובים וגדולים מאוד, מחקנו פיגור של 8-9 נקודות מברצלונה. אנחנו לא יכולים לתת להם מתנה עכשיו. נחזור למגרש ונשחק כמו באימונים, לא יותר”. ואז רייס המחליף הבקיע, דיארה הפך והספרדי השלים צמד בדרך ל-1:3.
עוד אמר: “בפברואר שיחקנו נגד ברצלונה, אם הייתי מפסיד היו מפטרים אותי ולא קרו דברים טובים. היינו בתקופה לא טובה. דיברתי עם השחקנים שכל משחק הוא כמו גמר ליגת האלופות וכך היה. שיחקנו ככה נגד כל יריבה. משחק אחר משחק התאוששנו ובהמשך זכינו בתואר. אני זוכר שהובלנו 0:2 נגד רקראטיבו, הם השוו ואז ניסו לנצח אבל אנחנו במתפרצת טסנו למעלה ורוברטו קרלוס כבש. זה היה המשחק הכי קשה לדעתי”.
ומה לגבי היום? הוא דיבר על חלון ההעברות: “קיליאן אמבפה הוא השחקן שצריך להגיע, כולם יודעים את זה אני חושב”.
לפני 17 שנה: אחרי האכזבה עם ההדחה בחצי גמר ליגת האלופות נגד יובנטוס, ריאל מתאוששת וזוכה באליפות ספרד 29 בתולדותיה (2002/03). במילים אחרות: האליפות של רונאלדו! הברזילאי כובש צמד במחזור הסיום נגד אתלטיק בילבאו (1:3) וזוכה באליפות ראשונה בקריירה. גם רוברטו קרלוס הבקיע, בכדור חופשי, רגע לפני ההפסקה, ואף בישל את השער הראשון של חברו לנבחרת (בהמשך בישל זידאן). משחקם האחרון של ויסנטה דל בוסקה על הקווים ושל פרננדו היירו.
https://twitter.com/realmadrid/status/1274975409881432067
- כדורגל מהאגדות עם “ארבעת המופלאים”, מנסים להיכנס עם הכדור לתוך השער.
- קבוצה שגם מפיגור 2:0 יכולה לקום, זוכר שני משחקים כאלה בשלוף
- הניצחון הענק על ולנסיה בברנבאו (1:4) והבישול של זידאן לפרוטיו| וה-0:4 על אתלטיקו בקאלדרון רגע לפני הסיום
- הבכורה של הפנומן נגד אלאבס והצמד שכבש
- ראול בשיאו - 25 שערים בכל המסגרות, כבר היו לו עונות גדולות יותר, אבל המשחקים נגד מנצ’סטר יונייטד ומילאן בלתי נשכחים
- השירה בתנועה נגד מנצ’סטר יונייטד, הגומלין של רונאלדו| והאכזבה העצומה נגד יובה.
- ובעיקר ההתפרקות של המועדון לאחר אותו קיץ - הקפטן שנזרק, המאמן שהוחלף בעוזר, הוויתור המטופש על מקאללה.
אלה הזכרונות שלי. ושלכם?
אני רק תוהה לעתים מה היה קורה עם בלם אחד נורמלי בהגנה (סליחה קפיטן היירו, הזדקנת, וגם את הלגרה מאוד אהבתי), קבוצה קצת יותר מאוזנת, וכמובן אם המגלומניה לא הייתה עולה על השפניות באותו הקיץ. הקבוצה הזו לא ניצחה מספיק ולא זכתה במספיק תארים אבל מעבר לכך שיש אידיאליזציה של העבר וכמובן זו הקבוצה שגדלתי עליה - אני חושב שהיא הייתה קבוצה מרגשת ומיוחדת ששיחקה כדורגל נדיר כמו שהמדרידיסימו רוצה, ורק מלציין את השמות - צמרמורת. גלאקטיקוס במלוא מובן המילה ולא החיקוי של היום 
לייק 1
4 לייקים
קצת היסטוריה: בדיוק לפני מאה שנה, 29.6.1920, המועדון קיבל מהמלך אלפונסו את התואר המלכותי “ריאל” וכך שונה שם הקבוצה. הנשיא פדרו פרגאס זכה לכבוד עם מכתב רשמי: “אלוהים יברך אתכם”. בהמשך (1941) ריאל קיבלה גם את הזכות להשתמש בכתר בכתר גם המועדון. הנה המכתב והאישור (ארכיון המארקה)| בפעם הראשונה ששמעתי את השם הזה “ריאל מדריד” - הייתה לי צמרמורת. מאז עמדנו בציפיות…
לייק 1
חברים יקרים כל מי שעדיין לא עשה לנו לייק - זה הזמן - מבקש ממכם להצטרף. מעודכן סביב השעון כמובן, לא כולנו כל היום במארקה וב-AS. הרוב נמצא באתר כמובן אבל לא הכל. מספר הלייקים מאוד מפריע לי, המשימה הראשונה שלי היא להגיע ל-10,000 וגם השקעתי קצת מכספי הדל. צר לי על הדף הקודם (בסביבות 30 אלף לייקים) שהושמד - זה לא צודק. כמובן שגם פייסבוק קצת מתעלמים מאיתנו כי בדרך כלל אני לא מקדם בתשלום. בעזרת השם בקרוב אוכל לספר לכם על פרויקט ענק שלי.
19 לייקים
יישר כח, צריך אותכם בשביל לאזן קצת את הדביקות והלקקנות של ‘מדרידיסטה’ בפייסבוק.
רק עניין קטן - כשאתם מפרסמים התחלה של כתבה ומפנים לאתר, יהיה נוח אם תוסיפו קישור בפוסט/בתגובות.
לייק 1
רוד ואן ניסטלרוי הגדול חוגג היום 44. זמן טוב כדי להיזכר בשער העונה נגד ולנסיה ב-2006/07.
למי קראתם ‘דוחק’? קדמו למהלך איזה 20 מסירות מרגל לרגל, שימו לב שאפילו מיגל טורס בישל. איזו עונה הייתה לו: 33 שערים ב-47 משחקים. הוא כבש בשבעת משחקי ליגה רצופים בישורת האחרונה (עשרה שערים!) עד שהוחלף במשחק האליפות בשל פציעה. שלושער במשחקו השני בליגה, רביעייה בלתי נשכחת נגד אוססונה, צמד בקאמפ נואו. בליגה, כך הוא עשה את זה: 25 שערים - רביעייה, שלושער, ארבעה צמדים, 10 שערים בבודדת. בימין, בשמאל, בראש, באוויר וביבשה - תנו לו כדור ורוד כובש.
רונאלדו שיחק עם גלאקטיקוס כמו פיגו וזידאן ובקבוצה שרצה כמו מכונה, ראול אלוהים אבל הוא היה פחות מפלצתי, כריסטיאנו רונאלדו הוא לא רף הגיוני. לגבי כל המוריינטסים, בנזמה, היגואין, כאלה שכבודם במקומם מונח - אין מה להשוות. רוד עשה את זה עם קצת גוטי, עם רוביניו, עם בקהאם באדים האחרונים ועם אנטוניו קאסנו. העונה של רוד ב-2006/07 לטעמי עולה בקנה אחד עם העונות הפסיכיות של הוגו סאנצ’ס וקודמיו בקינטה דל בויטרה. געגועים.
2 לייקים
שימו לב: שבע שנים בידיוק הוא כאן . איסקו, הקוסם ממאלגה, זה עם סגנון המשחק השובה עין, שהגיע בקיץ 2013 בתמורה ל-30 מיליון יורו אחרי שהרשים גם ביורו הצעירות שנערך כאן בישראל. שבע שנים שנכתבו עליו לא מעט דברים, ‘נפל וקם’, והוא עדיין חלק מאחת הקבוצות הגדולות של ריאל, תמיד מצא את מקומו מחדש וגם העונה שיחק במשחקים הגדולים. 51 שערים ב-303 משחקים, פתח בהרכב בשני גמרים של ליגת האלופות - 2017 ו-2018. בשנתיים הראשונות שלו רשם 53 הופעות - שיא אישי, והכי הרבה שערים כבש הן ב-2013/14 והן ב-2016/17 - 11 כיבושים. האם ילד הפלא של הכדורגל הספרדי כפי שהגדיר אותו איקר קסיאס - עמד בציפיות? מה הרגע הגדול ביותר שלו? צריך להשאירו או שזה הזמן ללכת? טקבקו!
אחת האכזבות הכי גדולות בעשור האחרון בכדורגל העולמי.
שחקן כל כך מוכשר עם כל כך מעט יכולות פיזיות,כבר מעל שנתיים בעודף משקל ונראה כמו שחקן עבר,לדעתי היום הוא השחקן שהכי פחות תורם למשחק שלנו בסגל,אולי חוץ מאראולה.
הוא,חאמס ובייל חייבים לעזוב בקיץ,in that order.
4 לייקים
אני לא חושב שקיים שחקן עם יכולת דלה כמו שלו בסגל. אפילו בנזמה בימיו החשוכים לא היה כזה גרוע. הוא יורד לאחור יותר מדי, מזמין את היריבה ללחוץ אותנו וגורם לאיבודי כדור. למעט משחק פה ומשחק שם שבהם הוא מצליח לשחק טוב, הוא נראה חושך כבר שנים. תוקע את המשחק ונראה בבועה משלו. תליתי בו תקוות גדולות ואני מאוד מאוכזב ממנו.
מי שאומר שהוא הכי גרוע בעולם זה לא מי שאומר שאולי כן יצא ממנו משהו בתקופות שהוא מציג יכולת טובה?
חשבתי שכבר הבנו מי זה איסקו… אם הוא מסכים להיות שחקן סגל אני לא רואה שום בעיה. לא שומע שהוא ממורמר על מעמדו, בניגוד לבייל או חאמס למשל
לייק 1
הבעיה שלפעמים הוא פותח בהרכב ולפעמים נכנס מחליף,כל זה על חשבון שחקן שיכל באמת לתרום משהו למשחק שלנו.
מה יש לו להיות ממורמר ממעמדו? הוא שייך למועדון הגדול בעולם,מקבל שכר של כמה מילוני יורו בשנה,חי בעיר כמו מדריד ,מתאמן כל יום עם החברים הכי טובים שלו וכל זה כשאין שום הצדקה מצידו כבר כמה שנים,בוא נגיד שעדיף לו לשתוק ולא להעיר את המתים כי יכול להיות שאם הוא יבקש יותר דקות יבדקו ויגלו שהוא לא תרם לנו שום דבר כבר מעל שנתיים,ואז הוא ימצא את עצמו חזרה במלאגה.
לייק 1
אני כן רואה בעיה, כמו שטל אמר, הוא נוגס בדקות של שחקנים שכן תורמים לקבוצה. עדיף שהוא לא ישחק בכלל.
לייק 1
אם מודריץ’ וקרוס באנקרים בהרכב, איסקו וייתכן שגם אייל גולסה יכולים בהחלט להיות שחקני רוטציה.
לייק 1
שבע שנים עם סופר-דני קרבחאל . יצא לעונת השאלה בלברקוזן ולכולם היה ברור שהוא יחזור בסערה. כבר בעונת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת זכה בדסימה ושיתק את אריאן רובן ופרנק ריברי בשיא הקריירה. הלב והמלחמה, גם במשחקי הליגה שלאף אחד אין כוח אליהם, המהירות, היציבות, ההגנה, הבישולים במעמדים המכריעים (גמר הצ’מפיונס ב-2017 לדוגמא). מדרידיסטה מבטן ולידה ולתמיד. מאז הניח את האבן ההיא במגרש האימונים עם די סטפאנו ועד היום. האיש שניצח את כולם והתגבר על הפציעות (העונה, טפו טפו טפו). קפטן גם בלי סרט. רק בשביל הפרוטוקול נציין שוב את שער הניצחון בסופר קאפ האירופי ואת הרקורד - 15 תארים מתוכם ארבע זכיות בצ’מפיונס, 274 משחקים. כמה שאני אוהב את השחקן הזה, מבחינתי הוא המגן המושלם, לא פחות, ואני גאה לומר שיש לי חולצה שלו מעונת הדאבל האגדית. ועכשיו אתם…
2 לייקים
לא סתם בחרתי לקרוא למשתמש שלי על שמו.
כנראה השחקן האהוב עליי בסגל, תמיד נותן את הנשמה ולמרות 2 עונות לא להיט נראה שהוא די חוזר לעצמו השנה.
מבחינתי מדובר במגן ימני מושלם, שבראשונה יודע להגן, אך תורם כל כך הרבה בהתקפה.
חבל שגם בשנה הבאה ככל הנראה לא יהיה לו מתחרה על העמדה ונאלץ להסתפק באורדיוסולה/ חלטורים של נאצ’ו.
ויניסיוס חגג אתמול יום הולדת 20 כמובן. יש לו כבר 67 הופעות בריאל מדריד. הראשונה, כמה מוזר - הייתה בדרבי נגד אתלטיקו בברנבאו עוד עם לופטגי על הקווים כשהברזילאי עלה לדקות ספורות מהספסל. סולארי כמובן היה זה שקידם אותו. רק שתי אגדות ענק של המועדון שיחקו יותר ממנו בגיל הזה - ראול וקסיאס. לראול היו כבר 129 הופעות, 58 הופעות ושתי אליפויות ספרד. איקר רשם 93 הופעות (עונת הבכורה הייתה ב-ספטמבר 1999 בסאן ממס) ונכלל בסגל ספרד ליורו 2000. ויני משאיר מאחור שמות כמו קרלוס סנטיאנה, חוסה אנטוניו קמאצ’ו ומנואל סאנצ’יס. חלק חושבים שהכושר הטוב ביותר שלו היה בעונה שעברה עד לפציעה ההיא נגד אייקס אבל גם תחת זידאן הוא מצא את מקומו, כשאדן הזאר עדיין לא התחבר. ויני כבש חמישה שערים העונה - לעומת ארבעה אשתקד, ואחד הוא בלתי נשכח - נגד ברצלונה בקלאסיקו…
