התאריך הוא ה-21 באוקטובר 2000. בדיוק 20 שנה חלפו מאז שלואיס פיגו חזר לקאמפ נואו לראשונה מאז עזב את ברצלונה - כשחקן ריאל מדריד. זה היה “הר געש מתפרץ”. סיוט עבור אוהדי ברצלונה כשהשחקן האהוב הפך לסמל של הגלאקטיקוס של ריאל.
“פיגו שחקן גדול ומקצוען נהדר, הוא יצליח להתמודד עם הלחץ”, אמר ואלדאנו. ראול היה בטוח: “הוא ישתיק את קאמפ נואו” בראיון למונדו דפורטיבו. פיגו לא פחד משריקות הבוז ומה שנכתב בתקשורת אך חשש שהמשחק יהיה אלים. “ריחמתי עליו קצת במהלך המשחק הזה”, אמר אבלרדו שפתח בהרכב ברצלונה. היה לא קל. הוא היה אחד השחקנים האהובים עליי. עוד אמר כי “בדרך כלל האוהדים מגיעים למשחק ממש עם השריקה והפעם כבר בחימום היו הרבה אנשים”.
התקשורת חיממה את העניינים כשפניו של פיגו התנוססו בשער העיתון “ספורט” על רקע שטר של כסף. השחקנים בלבן זכו לאבטחה חסרת תקדים והתקבלו עם חפצים שהושלחו למגרש. בשתיים לפנות בוקר הגיעו ליד המלון של ריאל אוהדים מקומיים כדי להשמיע את ההמנון של בארסה בקולי קולות. השופט פרז בורול תיאר: “זו הייתה הפעם היחידה בחיי בה הגעתי למגרש בניידת”. עוד אמר: “שרקתי והשחקנים המשיכו לשחק, הם פשוט לא שמעו”. מדד הרעש היה 112 דציבלים.
לואיס אנריקה וסימאו כבשו לברצלונה שניצחה 0:2. ריאל שתזכה בסיום העונה באליפות - שיחקה לא טוב. פיגו התקשה מול קרלס פויול הצעיר. הוא איבד 13 כדורים, איים פעם אחת על השער, סחט עבירה אחת וקיבל כרטיס צהוב. פיגו לא בעט את הקרנות בניגוד לבדרך כלל כדי להימנע מעימותים. לואיס אנריקה אמר כי פיגו היה הטוב מבין שחקני ריאל. פיגו עצמו אמר: “אני מתנצל בפני חבריי לקבוצה שלא ניצחנו”. קרויף התסיס: “הקאמפ נואו אכל את פיגו ואת כל ריאל”.
זה פשוט מביך.
הבחור מקבל מיליונים, אני בטוח שמצמידים להם מאמני כושר, תזונאים, פסיכולגים וטראפיסטים והבחור נראה כמו שק של תפוחי אדמה. זה פשוט לזלזל בחולצה שאתה לובש.
אני משוכנע שכתבתי על המשחק הזה בסביבות החמש פעמים בגלגולים השונים של האתר [בפורמט של האתר החדש קשה למצוא] את זה.
קחו עשר דקות, שבו ותיהנו. שימו בצד את הצרות, ההפסדים והתסכול. לפני 17 שנה בדיוק: עונת 2003/04 שהחלה טוב על אף נוכחותו של קיירוש על הקווים. אתלטיקו מדריד מגיעה לברנבאו וחוטפת מרונאלדו פנומנו כבר 16 שניות. בהמשך בקהאם סיפק בישול גאוני לראול שבנגיחה כבש מעל השוער. לאחר מכן ניצחנו גם את דפורטיבו לה קורוניה בברנבאו ואת ברצלונה בקאמפ נואו לראשונה מאז 1981.
זה נגמר רק ב-0:2, נגד יריבה חלשה, לא כמו הקבוצה של צ’ולו היום (באותו משחק הארגנטינאי היה מתוסכל כשלא הצליח לעצור את הריקוד של רונאלדו), ועדיין - הלב שלך פעם. הגלאקטיקוס במלוא הדרם עשו כל מה שרצו על המגרש במשחק לפנתיאון כולל איזה 30 מסירות ברצף כשהקהל שואג ‘הולה, הולה’. רונאלדו היה…רונאלדו, ולא הסתפק בשער שלו. זידאן היה…זידאן ולא היה אפשר להוציא לו את הכדור מהרגל. גם בקהאם הלהיב ואיקר שמר על שער נקי, מה שלא קרה הרבה. וכמובן גם השדר האגדי ברקע. ריאל מדריד שגדלנו עליה. ואתם יכולים להמשיך לצחוק עליי…
ועדיין עד חודש מרץ וההפסד בגמר הגביע לסראגוסה (רונאלדו גם נפצע בהמשך) - הכל דפק כמו שעון ברמת התוצאות. מקום ראשון בליגה ובפער 8 נקודות מוולנסיה (59 נקודות לנו אחרי 26 מחזורים, 51 להם), העפלנו לרבע גמר ליגת האלופות על חשבון באיירן מינכן. רונאלדו תמיד הבקיע (עונה גדולה שלו), איקר חטף שניים אבל הדף שלושה. ארסנל הייתה נהדרת, קבוצת ה-‘בלתי מנוצחים’ וגם מילאן אלופת אירופה המכהנת חזקה מאוד אבל כן האמנתי שנביא את הדסימה. לא השתמשו מספיק בקמביאסו וכן זו חרפה שלא הגיע אף בלם. היו משחקים שהיינו עולים בקהאם-גוטי-פיגו-זידאן.
את ה-2:7 על ויאדוליד כולם מכירים, כל גול בצבע, הוולה של זידאן והשלושער של ראול, זה ממש בתחילת העונה, הנה מה שקרה במשחק השני נגד ויאדוליד:
כל עוד רונאלדו שיחק והבקיע לא היו בעיות, כשרונאלדו נפצע ולא היה מי שיהפוך חצי הזדמנות לשער והיה צריך לבנות על הגנה שתביא נקודות הכל התמוטט, איקר עיקרונית היה כל ההגנה שלנו אז.
העיתון הצרפתי ‘פראנס פוטבול’, יוזם פרס כדור הזהב בין היתר, פרסם היום את ההרכב הטוב בהיסטוריה. אכזבה גדולה לאיקר קסיאס, סרחיו ראמוס וזינדין זידאן שנעדרים ממנו, אך לריאל מדריד יש שני נציגים - דאבל רונאלדו . גם כריסטיאנו רונאלדו שרשם במועדון תשע עונות מפלצתיות, וגם רונאלדו פנומנו ששיחק ארבע וחצי שנים במדריד. “בקבוצה השנייה” אפשר לראות את רוברטו קרלוס משתלט על עמדת המגן השמאלי וכן את אלפרדו די סטפאנו וזידאן. בקבוצה הרביעית ראמוס ישנו במרכז ההגנה. סאן איקר לא קיבל את הקרדיט לו הוא ראוי ואפשר להוסיף גם את פאקו חנטו, השחקן שזכה חמש פעמים ברציפות בגביע אירופה והיחיד שעשה זאת שש פעמים בסך הכל.
אל תדאג, כל איזה יומיים יוצא הרכב חדש של עשור, קבוצה לאורך ההיסטוריה, ליגה לאורך ההיסטוריה וכו.
וכנשגמרים הראיונוצ מבקשים מכל שחקן שכבש שער מתישהו לעשות את הרכב החלומות שלו.
בעקבות בחירת נבחרת כל הזמנים על ידי ‘פראנס פוטבול’, במארקה העלו סקר לגבי השחקנים הספרדיים הטובים ביותר איי פעם. לריאל מדריד יש נציגות יפה בנבחרת: איקר קסיאס בשער, סרחיו ראמוס בהגנה, צ’אבי אלונסו בקישור ו ראול ו פאקו חנטו בהתקפה.
סאן איקר זכה ליותר מ-45 אלף קולות והקדים את ריקרדו זאמורה ששיחק בספרד בשנות ה-30 ועל שמו מוענק הפרס בכל שנה, וגם את אנדוני זוביזארטה ואחרים| בהגנה נבחרו שלושת אלופי העולם, ראמוס דורג שני אחרי פויול (37 אלף קולות לעומת כמעט 43 וחצי אלף לקפטן ברצלונה) כאשר פרננדו היירו וחוסה אנטוניו קמאצ’ו נותרו בחוץ - מדורגים במקומות הרביעי והחמישי בהתאמה. מנולו סאנצ’יס שביעי וצ’נדו תשיעי| בקישור אלונסו עקף את דויד סילבה ודורג כצפוי אחרי צ’אבי ואינייסטה, יש לו כמעט 29 אלף קולות. אמאנסיו ופירי במקומות 7-8, מיצ’ל דורג 11.
ובהתקפה? ראול דורג שני אחרי דויד ויאה מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים. לשיאן ההופעות שלנו, סגן מלך השערים של המועדון הטוב בעולם וכן של נבחרת ספרד - 31 אלף קולות לעומת 39 אלף לאל גוואחה. חנטו, השחקן היחיד שזכה שש פעמים בגביע אירופה, וכמובן 12 אליפויות - קצת יותר מ-17 אלף קולות. בוטראגיניו חמישי, אחרי פרננדו טורס. סנטיאנה-חואניטו-מוריינטס מסיימים את הטופ 10.
צייצן: “אוברייטד מוחלט. נוגע 200 פעמים בכדור במשחק, מתוכן 190 מסירות אחורה או למרחק של שלוש עד חמש מטר לרוחב. למה הוא מרוויח 20 מיליון יורו בעונה? הוא לא מנהיג, הוא משעמם”.
קרוס (בתרגום חופשי): “אל תוריד לי במשכורת, ארתור. השאר נכון כמובן. חג שמח!”
חלום שלי שהוא יענה לי ככה, אני מתחיל להפציץ אותו במינשונים.
