ז’אנר אהוב של שחקן אהוב
בינתיים איקר קסיאס חוזר ומתמנה לסמנכ"ל Fundación Real Madrid, הקרן שבבעלות המועדון.
ויסנטה דל בוסקה חוגג 70 | מדרידיסטה גדול האיש, 16 שנה כשחקן, קשר אחורי קשוח (1986-1984) בהן זכה בחמש אליפויות, וגולת הכותרת היא עבודתו כמאמן. “מכבה השריפות” קראו לו כפי שעשה פעמיים ב-1994 ו-1996 - תחשבו שוב! הגיע בנובמבר 1999 במקומו של ג’ון טושאק כשהמצב היה קשה (“לא רוצה לאמן, זה מקצוע כפוי טובה”, אמר בראיון, אך נקרא לדגל ולא יכל לסרב) והשאר היסטוריה: שתי זכיות בצ’מפיונס - 2000 ו-2002, שתי אליפויות ספרד - 2001 ו-2003 ושבעה תארים בסה"כ בשלוש וחצי שנים יחד עם כדורגל מהאגדות. כמובן שרשם את שמו באותיות זהב גם בספרד עם זכייה היסטורית במונדיאל 2010 עם איקר קסיאס וסרחיו ראמוס וביורו כעבור שנתיים(מחזיק בשיא המשחקים בספרד).
מה דעתכם על האיש? זוכרים אותו קצת כמושא ללעג משום שספרד הייתה משעממת במונדיאל אך זה לא משנה. הוא נתן לכוכבים לשחק הן בריאל והן בנבחרת, ואני יכול להצביע אפילו על כמה משחקים בהם הוא עשה התאמות טקטיות נהדרות (שלושה בלמים באולד טראפורד נגד מנצ’סטר יונייטד, מקמנמן כקשר מרכזי נגד ולנסיה בגמר באותה עונה, אפילו נגד ברצלונה בחצי הגמר ב-2002 כשבחר במערך נסוג). אני לא חושב שצריך להפגין שריר כלפי הכוכבים, הוא לא יכול ללמד את זידאן לתת פס או את רונאלדו לעשות הגנה. זו הקבוצה שגדלתי עליה ואני רואה אותה במשקפיים וורודות מאוד, נכון, אני יודע שכמעט החמצנו אליפות ב-2003 ועדיין. צריך לזכור שהקבוצה הייתה לא מאוזנת, בטח לא בגללו. ההדחה נגד יובנטוס חרצה את דינו.
לייק 1
Zidane always tell me: Fede, no nervous
https://twitter.com/fedeevalverde/status/1342137315418898432
7 לייקים
אנחנו רגילים לרדת על קבלת ההחלטות של ויני אבל לפי הסטטיסטיקה הוא דווקא בין יוצרי המצבים הטובים בליגה.
עזיבה של מסי הייתה אמורה למוטט את בארסה, אבל יש להם בסיס טוב לעידן שאחרי מסי עם פדרי ופאטי.
כבר לא זכוכית . שנים שרפאל ואראן סבל מפציעות וזכה לנוח לעתים תכופות. העונה שיחק 95% מהדקות - 1800 מתוך 1890. רק קורטואה שיחק יותר ממנו. רפא מדורג 11 מבין הליגות הגדולות ושביעי אם כוללים שחקני שדה בלבד. מספרד, למעשה, רק דייגו קרלוס מסביליה עולה עליו עם 20 דקות יותר. ההיעדרות היחידה: במהלך ה-1:4 על הואסקה. לכך יש להוסיף עוד 460 דקות במדי נבחרת צרפת בפגרות הנבחרות בחלק הזה של העונה. בנוסף, רפא נמצא בטופ עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה ב-2020 עם 4,304 דקות. רק לוקאקו, ברונו פאצ’קו, ברונו פרננדס, מסי, רובן דיאש והארי מגוויר הקדימו אותו.
אין כל קשר בין מה שקורה עכשיו לשנים הראשונות. בעונת הדסימה החמיץ לא פחות מ-24 משחקים בשל פציעה שגרר מסיום עונת 2012/13 (נפצע נגד אספניול ונעדר מגמר גביע המלך). ב-2015/16 נעדר מ-11 משחקים ובעונת הדאסבל החמיץ 17, בשל שש פציעות שונות. המספרים האלה נותנים תקווה גדולה לרפא שבגיל 27 אמור להיות בשיאו. כעת רפא צריך להשאיר מאחוריו את היכולת הבינונית שהפגין העונה, כשהכל החל במהלך ההפסד לסיטי. נגד גרנאדה הוא ביצע שגיאה קשה אחרי 20 שניות אך זה לא הסתיים בשער.
אני חושב שבעבר אם הטלנו ספק קל ברפא זה היה אך ורק בגלל הפציעות והוא הצליח להשאיר את זה מאחוריו, לטעמי זה מוגזם שהוא בקושי נח אגב. לא יודע אם הוא שינה משהו בתזונה\אימונים ועל הצוות הרפואי שלנו אני בטח לא סומך. אבל עכשיו הבעיה היא אחרת: לכל שחקן מותר שיהיו לו חודשיים גרועים, נניח העונה הנוכחית, אבל היכולת שלו ללא ראמוס מדאיגה, וזה לא רק מנצ’סטר סיטי או שחטאר. אתם חושבים שהזיכרון שלי מעונת 2012/13 כשרפא לקח פיקוד בהעדרם של ראמוס ופפה נגד ברצלונה בחצי הגמר והמשחקים נגד מנצ’סטר יונייטד וכו’ - קור רוח מדהים לשחקן צעיר, שקט עם הכדור - הוא פשוט לא נכון?
לייק 1
אני חושב שווראן הוא למלם רציני. למעשה, הייתה לו התחלה דיי משוגעת אצלינו והוא ממש הרשים. סה"כ מדובר בבלם עם ראש על הכתפיים, דיי אתלט, ולא פראייר. הנקודה היא שהוא קצת חנון ולא מספיק ‘אלים’. אני אגב אוהב בלמים שהם אלגנטיים ולא חיות פרא, ככה שווראן אמור להיות מסוג הבלמים שאני סבבה איתם. אבל הוא פשוט נהיה סיסי לפעמים שקשה לסמוך עליו ביום של אחרי ראמוס/בלי ראמוס.
זיכרונך אינו מטעה אותך, הוא היה מרשים מאוד בהתחלה שלו ונראה כמו החבילה השלמה ממש בלם שעשו במעבדה. משהו קרה לו בשנים האחרונות. אולי זאת ההצלחה בגיל צעיר כל כך ואולי הזכייה במונדיאל שעלתה לראש.
אגב לאחרונה גם שמתי לב שגם המהירות שהייתה הנשק מספר 1 שלו קצת פחתה וזה מקשה עליו. פעם היה יכול להיות לשחקן התקפה פער של 10 מטרים עליו והוא היה משיג אותו בקלילות היום כבר פחות.
לייק 1
אני גם הייתי רוצה לראות ‘קצת ראמוס’ או ‘קצת פפה’ אצל ואראן, הוא דיבר על זה “לכל אחד יש את הסגנון שלו, אני רפא ולא מישהו אחר” וכאלה. אבל כאן אין שינוי, הוא מעולם לא היה ממש אגרסיבי וחסר את הלכלוך הזה. הובלת הכדור שלו מאוד-מאוד לא שקטה והוא מוסר לפעמים לקורטואה או לשחקנים אחרים במצבים מאוד לא נוחים. כמובן שאיני בוחן בלם בריאל על הובלת כדור (סתם דוגמא: הלגרה, שהוסט מעמדת הקשר האחורי - היה מעולה, אז מה?). בגיל כזה הוא אמור להיות בשיא הקריירה כשזכה בכל תואר אפשרי וגם בנבחרת, כאילו כל הניסיון לא בא לידי ביטוי מספיק.
לא יודע אם המהירות היא הבעייה, הוא היה כל כך מהר וגם אם דעכה מעט…או.קיי. זה יותר הססנות כפי שאני רואה את זה. לצאת ללחוץ או לא, ללכת לכדור בצורה נכונה. השער העצמי במאסטייה כשל או הגול שלאוטרו כבש נגדו. הרי תיאורטית אמור להיות ללאוטרו קל הרבה יותר מול ראמוס.
ההתחלה שלו הייתה מטורפת, לא פחות מזה. לא טריוויאלי שילד לפני בן 20 נראה ככה במעמדים האלה. הוא עצר את מסי ופדרו כל כך בקלילות, ראמוס דווקא היה זה שכבש שער עצמי באולד טראפורד והיה קצת אחוז פאניקה ו-ואראן תמיד ניצח את היריבות שלו. התכוונתי לומר שאולי אותן הופעות יצרו ציפיות בלתי הגיוניות. בהשוואה לימינו-אנו - הוא היה כמעט כמו ואן דייק.
5 לייקים
זהו-זה, חברים. היום מסתיים לו העשור המטורף שלנו בו ריאל זכתה ארבע פעמים בליגת האלופות ושלוש מהן ברציפות. העשור של כיבוש אירופה ושלטון אלף הימים. העשור בו הגשימה לנו את כל החלומות - דבר שלא יחזור.
עשור כמו שהיה לנו לא שוכחים, זה פשוט מטורף, משהו שנעכל רק עוד כמה שנים. כששוב תהיה לנו קבוצה טובה אבל נראה עד כמה ליגת האלופות היא “אכזרית”. אבל אותו מפעל פשוט הפך למגרש המשחקים שלנו. ואנחנו לא בשנות ה-50. וזה היה אפילו מטורף יותר מהקבוצה של ראול ודל-בוסקה. יש קבוצות ענק שבכל ההיסטוריה שלהן לא הניפו את הגביע עם האזניים הגדולות שלוש פעמים – ואנחנו זכינו שלוש פעמים ברציפות וארבע בתוך חמש שנים. כן, זה עושה לי את זה לחזור על המספרים שאתם מכירים היטב. אני חושב שלא משנה כמה אכתוב, וכמה כתבות צבע כבר היו לי - יומני מסע, דירוג המשחקים הגדולים, לתרגם כל פיפס של ראיון, כל שורה במארקה - זה לא יספיק. (הכדורגל תמיד היה שם בשבילי: “בלי כדורגל הייתי אדם עצוב וריק”). אני גם שוקל לפנק אתכם בידיעת מספרים מלאה, בינתיים פשוט אין צורך בכך.
זה לא רק הספר שהוצאתי כדי להגשים חלום ולאכסן זיכרון – פשוט “חייתי” את העשור הזה בכל רגע, בכל שנייה. מהצבא, עד הגמר בליסבון שהייתי בו, חצי הגמר ב-2017, הכתיבה באתר יום-יום – בשבילי ובשבילכם. הימים הגדולים שלמרות שהייתי קם למחרת בחמש למשמרת בעבודה – לא הייתי מוותר על השידור החוזר של המשחקים שלנו בליגת האלופות – הניצחונות על באיירן, יובנטוס ומה לא. אני אפילו כועס על עצמי שלא הייתי ביותר משחקים.
התחלנו את העשור הזה עם יותר תשוקה מאיי פעם לתת פייט לברצלונה הנהדרת, מהקבוצות הגדולות בתולדות המשחק. הכוכבים כבר היו, הגיעו בקיץ 2009, זה הלך לא פשוט, הגיעה תבוסה קשה בנובמבר בקלאסיקו ההוא. זכינו בגביע אבל ראינו שיש עוד עבודה לפנינו, ובעונה השנייה עם מוריניו התהליך ‘הושלם’. אבל בליגת האלופות זה היה שברון לב, הגרוש ללירה – בין אם האדום הגבולי של פפה, הפנדלים נגד באיירן ביום העצמאות – חשבנו שהקבוצה ההיא שדרסה את כל אירופה תחזיר את הגביע עם האזניים הגדולות (אולי ריאל הגדולה שראינו איי פעם), ואז חצי שעה שחורה בדורטמונד וכמעט קאמבק בברנבאו.
ואז באה הדסימה. מאז, אם נאמר את האמת – לא באמת חזרתי לחיים אמיתיים, אין רגע שאני לא נזכר בזה. את הכרטיס לגמר סגרנו כמה חבר’ה כבר במחצית נגד באיירן, 0:3 שהפך ל-0:4 בחוץ הטרבליסטית. כל החיים עברו לי בגול של ראמוס.
וזה המשיך. דרמה עוצרת נשימה בסן סירו – כאוהד ריאל מעולם לא חוויתי פנדלים לפני זה – קצצנו ציפורניים כמו קאסמירו, בכינו כמו פפה ושאגנו כמו רונאלדו. ה-1:4 על יובנטוס בכלל היה יוצא דופן. מי אמר שאי אפשר לזכות בליגת האלופות פעמיים? היה לי העונג להיות בחצי הגמר ולשאוג יחד עם עוד 80 אלף ‘פסיכיים’ את ה-" Hatrick de Cristiano Ronaldo" – בפיניש הכי מדהים של שחקן במפעל איי פעם, כמה זה היה הוא, כמה הוא גדול, כמה זכינו.
וכמובן הזכייה השלישית, הפעם עם כוכב אחר – בייל. מי זוכר שהיו ספקות לפני פריז – וניצחנו גם בגומלין. 0:3 בטורינו ומספרת של רונאלדו – היינו כחולמים. הגומלין? ירדנו לנו כמה שנים מהחיים, שקלתי להתנתק מכדורגל, ואז ניצחנו גם במינכן. והמספרת…אפילו זידאן תפס את הראש. “שער מארץ השערים”. זה עשור עם שמונה חצאי גמר! שחוץ מהשנתיים האחרונות היינו, ללא עוררין – הקבוצה הטובה בעולם או לפחות בין השלוש. זה עשור עם 78 ניצחונות מול 18 הפסדים בלבד (שבעה מהם מאז שרונאלדו עזב). ההרגשה הזו שאתה מלך העולם. בגלל רגעים כאלה אנחנו אוהבים כדורגל. החלום הפך למציאות. תודה לך ריאל מדריד. תודה לך כריסטיאנו רונאלדו. תודה לך סרחיו ראמוס. תודה לך זינדין זידאן. תודה לך מרסלו, תודה לך לוקה מודריץ’, תודה לך פלורנטינו פרס. ואפשר להמשיך. תודה לך, אלוהי הכדורגל.
את זה לא ידעתי: לריאל מדריד יש ערוץ twitch רשמי. עכשיו משודר שם המשחק של קסטייה בלייב.
אגב אם מדברים על twitch, טיבו קורטואה משדר שם בקביעות (אם כי לא לאחרונה), וגם ראיתי שם פעם את קסמירו.
14 שנה מהופעת הבכורה של מרסלו במועדון. משחק חוץ בריאזור בעונת הקאפלו (ההפסד המסורתי, והפעם 2:0) שהיה גם משחק הפרידה של רונאלדו. כמה רגעים קסומים הוא נתן לנו, ההפתעה הכי גדולה של רובנו כאוהדים איי פעם. הפרטנר המושלם לכריסטיאנו, מגן שמאלי שהוא פליימקר. מהגדולים איי פעם. האיש שהיה מושא ללעג ועומד באותה הנשימה עם רוברטו קרלוס. איזה פיניש היה לו ב-2017/18 עם שערים בשמינית-רבע-חצי הגמר וגם בישול במספרת של בייל. ולאט לאט הסוף מתקרב. גם אם הוא לא בכושר כבר איזה שנתיים, היום בו יעזוב יהיה עצוב וקשה.
לייק 1
סטטיסטיקה מעניינת. מעורבות בשערים בליגת האלופות משלב רבע הגמר ומעלה.
לייק 1
כל המשחקים של קבוצות ממחוז מדריד (בית וחוץ) נדחו בסוף השבוע בגלל השלגים. בין אם נדחו ביום-יומיים לבין שנדחו למועד מאוחר יותר. מדובר על אתלטיקו וחטאפה מהליגה הראשונה, ועל לגאנס, ראיו ויאקנו, אלקורקון ופואנלברדה מהליגה השנייה. כמובן שבליגות הנמוכות יותר גם בוטלו כל המשחקים של קבוצות ממדריד כמו גם המשחק של ריאל מדריד קסטיליה.
למעשה המשחק היחיד של קבוצה ממדריד ששוחק הוא של ריאל מדריד… הכישלון פה הוא בעיקר של ההנהלה שלנו שלא הגישה בקשת דחייה למשחק. כנראה שלא רק בכל מה שקשור לרכש ההנהלה שלנו לא מתפקדת. מה הפלא שהם נתקעו כמה ימים בפמפלונה עם ניהול עלוב שכזה.
חשבת אולי שהיו עוד סיבות?
בוא לא נדבר על ליגות נמוכות. לריאל יהיו במהלך השנה הרבה יותר משחקים מהן. מתי יכניסו את המשחקים החסרים?
הרי אנחנו נצא על ההנהלה והליגה גם אם נצטרך לשחק פתאום 100 משחקים בשבוע.
מצי אתה חושב שאתלטיקו תשלים את המשחקים החסרים שלה? אחרי שהעונה תגמר? בזמן שריאל ינוחו. יש יתרונות וחסרונות.
אם הם לא היו נתקעים בפמפלונה והיינו יוצאים עם ניצחון, זה גם היה מפריע לנו?
באיזשהו מקום נהניתי לראות משחק בשלג, מעניין ושונה. הרמה הייתה נוראית אבל כמו שכבר נאמר להאשים את השלה זה סתם תירוץ.
אף אחד לא מאשים את השלג. הקבוצה נראית רע ומשחקת באותה צורה גם במזג אוויר אידיאלי.
העניין הוא שההנהלה לא תיפקדה ודי הפקירה את הקבוצה. בזמן שכל הטיסות האחרות בנמל התעופה של מדריד בוטלו רק המטוס של ריאל עלה לאוויר. סיכון מיותר. שר התחבורה הספרדי אמר שזאת הייתה החלטה של הטייס לטוס במזג אוויר הזה… רק שתבינו את האבסורד. מעניין ששאר הטייסים לא חשבו שנחוץ לסכן את עצמם ואת חיי הנוסעים שלהם.
בקשר למתי היו משלימים את המשחק אם היה נדחה אז אין מה לדאוג. לא נגיע רחוק באירופה, יהיה מספיק זמן להשלים אותו. אטאלנטה כובשת במשחק אחד יותר ממה שאנחנו כובשים בחודש. וגם אם נעבור אותם נודח ברבע גמר. מציאת מועד חדש זה הדבר הכי פחות בעייתי בכל הפיאסקו הזה.
שוב, איך אתה יודע שההנהלה לא ניסתה כלום?
לרוב כשאתה מבקש בקשה אתה צריך שיהיה חוק שיעמוד מאחוריה אולי לריאל לא היה?
אין לי את כל הפרטים, אבל אולי היו הבדלים בדגמי המטוס? במזג האוויר ביעד הנחיתה? במרחק? (אולי יש מרחקים שיגידו למועדון שהם מחויבים להחליף לאוטובוס אם מזג האוויר לא מאפשר טיסה כי זה מספיק קרוב ואין סיבה לביטול בגלל זה).
אולי המועדון לא רצה לספוג את ההפסדים הכספיים הנלווים לביטול המשחק?
יש מספיק סיבות נוספות שלא חשבתי עליהן ב2 דקות התעסקות שלי בנושא
הליגה הספרדית לא חייבה את ריאל מדריד להמריא לילה לפני לפמפלונה אלא יותר “המליצה” לה לעשות כן ומעבר לכך לפחות לפי מה שקראתי במארקה - לא היה אף ניסיון מצד הקבוצה לדחות את המשחק. אין לי בעיה עם זידאן שבדרך כלל לא מתלונן - שברח לו, אבל לשמוע את השחקנים זה קצת פאתטי. הנשים והילדים יחכו בבית. אז שני לילות מהבית הלכו לפח, אז מה. אפשר היה לשחק כדורגל על המגרש הזה, ראיתי דברים הרבה-הרבה יותר גרועים. לאתלטיק בילבאו לא היה איך להגיע למדריד, זה עניין אחר בכלל.
לייק 1
זמן מספרים: אין התקפה | קצת מזוכיסטי אבל בדקתי עבורכם מה היה מצב החלק הקדמי שלנו בעונות פחות טובות בעידן הנוכחי. כמובן שלא היה טעם אפילו לבדוק את עידן כריסטיאנו ולא רצינו לזרוע עוד מלח על הפצעים (ההתקפה הכי חלשה: 35 בעונה האחרונה שלו, והכי טובה? 65 שערים בעונת האליפות 2011-12). זו בטח לא ריאל מדריד הגרועה ביותר בשנות ה-2000 אך לטעמנו האפורה ביותר. אני קונה בשתי ידיים מכונת שערים כמו ואן ניסטלרוי שהאליפות ב-2007 רשומה על שמו (ואפילו דריבליסט כמו רוביניו). גם את שאריות עידן הגלאקטיקוס כשרונאלדו היה מתעורר לפתע לחודשיים כשלא היה נפצע, בתקופת זידאן השחקן. אפילו היגואין שהחל את עונת הפריצה שלו ב-2008/09 וסחב אותנו על הגב (קצת אריאן רובן כשהואיל בטובו לא להיפצע וקצת ראול) וכמובן גוטי שהיה עולה מהספסל ועושה סדר. בימי קדם, גם כשלא הייתה קבוצה טובה - היא הייתה כובשת רביעיות בקלות נגד כל האספניולות למיניהן