פלורנטינו עם פרצוף של אב מאוכזב (פאק איך הוא הזדקן😱).
לייק 1
בריאל מדריד:שחקן דורך על לגו,נפצע לשלושה חודשים.
בברצלונה: שחקן מסיים משחק על קביים,פותח בהרכב במשחק הבא🤷🏻♂️
(פדרי)
4 לייקים
הכותרת באתר הייתה אז: " שבוע סוף" .
26 בפברואר 2013- ניצחון 1:3 על ברצלונה בגומלין חצי גמר גביע המלך בקאמפ נואו - V
2 במרץ 2013 - ניצחון 1:2 על ברצלונה בליגה בברנבאו במשחק על הכבוד ובהרכב שני לחלוטין - V
5 במרץ 2013 - ניצחון 1:2 על מנצ’סטר יונייטד באולד טראפורד בגומלין 1/8 הגמר - V
כן, ככה היה השבוע המטורף שלנו בעונת 2012/13 (כל יום “משחק עונה”, בגלל תקופות כאלה אנחנו כל כך אוהבים כדורגל), כשבחמישה במרץ, רגע לפני יום הולדתה ה-111 שחל למחרת כמובן - השלימה ריאל שבוע מהאגדות. מה שהראה עד כמה שהקבוצה של מוריניו הייתה מפלצתית על אף שהעונה הסתיימה בטעם מר מאוד - המאמן לא המשיך, מאבק האליפות נגמר עוד בחורף, הדחה בחצי הגמר על ידי דורטמונד במשחק אכזרי והפסד בגמר הגביע. הסופרקופה ודי, אבל בואו נתרכז בטוב, בחזרה לתיאטרון החלומות בבקשה:
אחרי 1:1 בברנבאו במשחק הראשון - הקבוצה של פרגוסון פתחה חזק והובילה באולד טראפורד משער עצמי של הקפטן ראמוס בדקה ה-48, אבל לא הרבה זמן לאחר מכן, נאני הורחק באדום ישיר מפוקפק אחרי הצגה של ארבלואה (בדקה ה-56) והכל השתנה. מודריץ’ השווה בבעיטה אדירה לקורה ופנימה, נקודת מפנה אולי בתקופתו במועדון אחרי עונת בכורה לא פשוטה ואז רונאלדו כבש את שער הניצחון כשדחק לרשת מבישול של היגואין בכדור רוחב אימתני מצד ימין, “התנצל” בפני הקהל המקומי אותו הוא אוהב ושלח אותנו לרבע הגמר. היו ימים
לייק 1
What the hell???
אדום מפוקפק? הצגה של ארבולאה? ממה שאני זוכר נאני קפץ מטר וחצי באויר ובעט עם הפקקים לארבלואה בבטן.
מה גם שאחרי הבעיטה של דה יונג(?) לחזה של אלונסו קיץ לפני יצאה הנחיה לשופטים להוציא אדום על כל כניסה עם הרגל מעל גובה המותניים
לייק 1
ריאל מדריד חוגגת 119 שנה להיווסדות המועדון. התאריך היום, ה-6.3, הוא היום החשוב ביותר בהיסטוריה של הכדורגל העולמי. היום בו נוסד המועדון המצליח בתבל - ריאל מדריד, בדיוק לפני 119 שנים. מלכת אירופה, שיאנית הזכיות בליגת האלופות - 13 גביעים, שלושה מהם ברציפות, אלופת ספרד 34 פעמים - יותר מכל אחת אחרת. המועדון שחרט על דגלו את השאיפה לניצחון, הכדורגל היפה ולקח חלק פעיל בהקמת מפעל גביע אירופה לאלופות.
https://twitter.com/realmadrid/status/1368116641280630785
ועכשיו: הסיפור שלי | לכל ילד יש אהבת נעורים, משהו שגורם לו לברק בעיניים, שמסקרן אותו, שהוא מפַתח אליה אובססיה. אהבת נעוריי הייתה כדורגל – מאז ומעולם. הסיפור שלי מתחיל אי שם בכיתה ב’. חבר הגיע עם חולצה של ראול ושאלתי אותו, “מי זה?” והוא סיפר לי שהוא אחד השחקנים הטובים בעולם ומשחק בריאל מדריד. השם הזה, “ריאל מדריד”, נשמע כה חזק, עוצמתי, מלכותי. אלה היו שיעורי הבית החדשים שלי. “ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול”, אמרבוטראגיניו, אגדה בפני עצמו, ובמשפט אחד תמצת את התורה כולה. ראול הוא השחקן שבגללו אני כל כך אוהב כדורגל ואת ריאל מדריד. לא מזמן העזתי להשתמש במשפט הזה ולהיתלות באילן גבוה: דור הוא ריאל מדריד. ככה אני מזוהה בכל מקום. מדבר על כדורגל, לובש את חולצת המשחק, מגיע עם תיק של הקבוצה. כילד, הכתבות בעיתון ובאינטרנט והמגזינים שהיו לי – לא הספיקו לי. הרגשתי שאני חייב עוד. וכך מצאתי בית שני – האתר של ריאל. שנים של כתיבה ודיונים מול אנשים שאת רובם לא ראיתי ולא אפגוש לעולם, כאלה שאפילו את שמם אני לא יודע (בפורום לכל אחד יש כינוי – אני ‘ראוליטו’) ולכולנו מכנה משותף עצום. המגרש הפרטי שלנו, כאלה שלוקחים ללב כמוני.
זה אף פעם לא “רק כדורגל”. כדורגל הוא עולם ומלואו. כדורגל הוא דת. כדורגל הוא החיים שלך. אם אתה לא חלק מזה – אתה לעולם לא תבין. הכדורגל מחזיר אותנו לילדות. “יש אנשים שחושבים שכדורגל זה עניין של חיים ומוות. אני מאוד מאוכזב מהגישה הזאת. אני מבטיח שזה הרבה יותר מזה”. מאז 2009 אני מנהל את האתר הזה שממש טבע בי סדר יום חדש. השחקנים מתכוננים לכל משחק – וגם אנחנו. אני כאוהד לא יכול לרדת לגליץ’ כמו ראמוס, לחלק הוראות כמו זידאן או לכבוש כמו כריסטיאנו – אבל אנחנו חיים את זה. יום שבו ריאל משחקת הוא יום חג, הקבוצה אומנם נמצאת בספרד הרחוקה, אבל זה מרגיש כה קרוב. במרוצת הזמן קמה לה קהילת אוהדים שהייתה צופה יחד במשחקים על בסיס קבוע, כשב-2007 אפילו הגיע צוות מיוחד מהאתר הרשמי בספרד כדי לסקר את “מפגש האליפות” בת"א.
בהמשך זכיתי להגשים חלום וראיתי לראשונה את ריאל מקרוב בברנבאו. מאז נסעתי עוד ועוד. את אותה עונה סיימנו על האולימפוס עם השער של ראמוס בדסימה ואני הייתי שם. חשבתי שמשהו ישתנה, אבל הטירוף לכדורגל לא פסק לרגע, להפך. הוא גדל והתעצם ונמצא 24/7. והכתיבה היא ממכרת. בטוב וברע. גם מאגר הפריטים גדל משנה לשנה עם התחדשות קבועה בחולצת המשחק של אותה העונה. בעונת 2017-18, אחרי משחק מטלטל רגשית, הבטחתי שאקח חופשה קצת ואתנתק. חבר שאל אותי כמה זמן החזקתי מעמד ואמרתי לו - לא החזקתי, מייד נשברתי. זה חלק ממני. גם העבודה בתחום לא הספיקה לי והגשמתי את החלום עם כתיבת הספר על ריאל מדריד.
בלתי אפשרי לסכם “חיים שלמים” של מועדון על כזה, גם לא באלף דפים. זה היה אתגר גדול ובעיקר חוויה – גם להיזכר שוב בכל השנים הבלתי נשכחות האלה עם שלוש זכיות ברציפות בליגת האלופות וארבע בחמש שנים. במוחי ובדמיוני אני עדיין רואה את ראול מנשק את הטבעת, ראמוס נוגח לרשת ואת כריסטיאנו מבקיע - ומחייך כפי לאורך הכתיבה. כי כאלה אנחנו, יותר מכול – אוהדים.
(הפרק לקוח מתוך הספר “המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד” – זמין לרכישה אצלנו)
4 לייקים
בימים כאלה, בין אם אתה רוצה או לא - אתה מביט בערגה לעבר כדי לשאוב אופטימיות. מנצ’סטר סיטי הפסידה אתמול 2:0 למנצ’סטר יונייטד בדרבי ורצף הניצחונות של פפ נעצר על 21. ואתם יודעים מה זה אומר.בכך, הקבוצה לא הצליחה להשוות את השיא המטורף של ריאל מדריד של אנצ’לוטי בעונת 2014/15 שניצחה 22 פעמים ברציפות (רק באיירן של פליק ניצחה יותר) בכל המסגרות מספטמבר ועד ינואר. באמת קשה לדעת ובלתי נתפס איך העונה הזו לא הסתיימה עם תואר משמעותי.
הנה זה בא, כל הניצחונות הרצופים מאז המפלה בדרבי נגד אתלטיקו מדריד:
1:5 על באזל בבית
2:8 על דפורטיבו לה קורוניה בחוץ.
1:5 על אלצ’ה בבית
0:2 על ויאריאל בחוץ
1:2 על לודוגורץ בחוץ
0:5 על אתלטיק בילבאו בבית
0:5 על לבאנטה בחוץ
0:3 על ליברפול באנפילד
1:3 על ברצלונה בברנבאו
1:4 על קורנייה בגביע (חוץ)
0:4 על גרנאדה בחוץ
0:1 על ליברפול בברנבאו
1:5 על ראיו וייקאנו בבית
0:4 על אייבר בחוץ
0:1 על באזל בחוץ
1:2 על מאלגה בחוץ
0:5 על קורנייה בגומלין הגביע
0:3 על סלטה ויגו בבית
0:4 על לודוגרץ בבית
1:4 על אלמריה בחוץ
0:4 על קרוז אזול - אליפות העולם למועדונים
0:2 על סן לורנצו בגמר.
המסע המטופש הזה לדובאי פירק אותנו פיזית והקבוצה מעולם לא הצליחה לחזור לעצמה (זוכרים שבייל היה אגואיסט ולא פרגן לרונאלדו והפסדנו לוולנסיה?), בהמשך הגיע הדרבי העצוב נגד אתלטיקו מדריד וכמעט גם הודחנו מליגת האלופות עם ה-4:3 השערורייתי נגד שאלקה. רונאלדו באותה עונה כבש את שיא השערים בקריירה (61), היו משחקים מצוינים כמו ה-0:3 באנפילד עם ארבעה קשרים והבישול של חאמס, 1:3 בקלאסיקו בו ביצענו מהפך, הגולים יצאו כמו קשטופ זה היה מטורך. ברגע האמת הקבוצה אכזבה אותי - לא נגד ולנסיה וה-2:2 השקרי בברנבאו אלא נגד יובנטוס, ה-B-B-C לא היו מסוגלים להבקיע שער שדה (בניגוד ל-M-S-N). נסיים בטעם טוב: “סן לורנצו היא הקבוצה של האפיפיור? ריאל מדריד היא הקבוצה של אלוהים”. מי אמר?
2 לייקים
בקצב שבו מחסנים באירופה בכלל, ובספרד בפרט, לא בטוח שהקהל יחזור למגרשים גם בספטמבר…
רק 3.6% מהאוכלוסיה בספרד קיבלה חיסון שני, לעומת 49.6% בישראל.
חיסון ראשון 60% בישראל, לעומת 8.4% בספרד.
אם לא מחזירים את הקהל למגרשים אני לא רואה את פלורנטינו מנחית פה את הולאנד. צריך הכנסות מהקהל כדי לממן העברת עתק שכזאת.
לפני שבע שנים - הפסד ביתי בקלאסיקו בברנבאו ודוגמא חיה למאזן האליפויות המאכזב| אחת הטענות העיקריות נגד ריאל מדריד היא שבעידן כריסטיאנו רונאלדו כשהקבוצה הייתה מפוצצת גם בקראקים אחרים בכל עמדה - היא זכתה רק בשתי אליפויות, מאזן עגום לכל הדעות. בדיוק לפני שבע שנים נערך משחק שתימצת אולי בצורה המושלמת אל הרקורד של ריאל בליגה. עונת הדסימה, מחזור 29. ריאל, שהפסידה 2:1 בקלאסיקו הראשון בקאמפ נואו, במערך המוזר של אנצ’לוטי (ללא בנזמה, עם בייל כחלוץ וראמוס כקשר), מארחת את ברצלונה כשהיא בתקופה נהדרת - במקום הראשון בטבלה ביתרון ארבע נקודות על פני הקטלאנים ושלוש על פני אתלטיקו, ועם רצף של 31 משחקים ללא הפסד בכל המסגרות. הזדמנות לברוח מה שנקרא.
שתי הקבוצות הגיעו בהרכבים כמעט מלאים ובמלוא הדרן. דייגו לופס פתח בשער, כרגיל לפי החלטה של קרלו. די מאריה שובץ כקשר מרכזי נוסף לצד מודריץ’ ואלונסו ונתן משחק ענק - הוא למעשה בישל מצד שמאל באותה הצורה בדיוק את שני השערים של בנזמה. המשחק נפתח ביתרון של ברצלונה שכבשה שער נפלא של אינייסטה מבישול של מסי. קארים, כאמור, במשחק בו כבש צמד אבל החמיץ איזה שלושה-ארבעה מצבים של מאה אחוז - קבע מהפך תוך ארבע דקות. רגע לפני ההפסקה מסי תסכל את הברנבאו כשהשווה ל-2:2.
בדקה ה-55 כריסטיאנו, בערב פושר מאוד, העלה את ריאל ליתרון 2:3, אלא שכעבור שמונה דקות ניימאר נשלח בכדור עומק, ראמוס נאלץ לגעת בו והיות והיה האחרון בדרך לשער - השופט שלך לעברו כרטיס אדום והעניק פנדל לבארסה. מסי השלים צמד ובדקה ה-66 אנצ’לוטי נאלץ להכניס את רפא ואראן במקום בנזמה. ריאל עשתה מה שיכלה אבל התקשתה. בדקה ה-84 מסי השלים שלושער וקבע את תוצאת המשחק - 3:4 לבארסה. במחזור אמצע השבוע התארחה ריאל בפיחואן של סביליה, הובילה אבל נכנעה לצמד של ראקיטיץ’ (2:1). הפסד שני ברציפות ואדיוס ליגה.
“מסי נצץ ותשעה מחזורים שיהיו התקף לב אחד גדול, יכריעו את הליגה”, נכתב במארקה שם נטען כי ריאל הובילה פעמיים אך לא ידעה כיצד לשחק ולנצל זאת. אנצ’לוטי אמר שהליגה פתוחה עבור כל השלוש. באפריל ריאל סגרה חשבון בגמר הגביע עם הגולאסו של בייל בזמן שרונאלדו פצוע, וב-24 במאי אתם יודעים היטב מה קרה - לה דסימה. ועדיין: טרבל היסטורי הוחמץ. קרלו, עם כל האהבה אליו, השיג באותה עונה רק נקודה מ-12 בדרבי ובקלאסיקוס. שנה לאחר מכן המצב לא השתפר עם ניצחון ביתי בקלאסיקו (1:3), הפסד בחוץ ושני הפסדים בדרבי. בלתי נסלח.
הוא לא היה צריך את הטייטל הזה כדי להיות הקרואטי הגדול בכל הזמנים, ובכל זאת: לוקה מודריץ’ הפך לשיאן ההופעות בנבחרת קרואטיה! ציון דרך מדהים לקשר הוותיר שרשם אתמול ב-0:1 על קפריסין את משחקו ה-135 בקרואטיה והשאיר מאחור את דריו סרנה. ראוי ביותר כשהוא ציין החודש 15 שנה להופעת הבכורה בנבחרת, איי שם במרץ 2006. ראמוס צייץ בסטורי, ראקיטיץ’ החמיא גם בצורה יצירתית. לוקה אמנם לא התראיין אך זכתה לו הפתעה גדולה. לאחר המשחק הוא ישב עם חבריו לנבחרת, זכה למחיאות כאפיים, עוגה, סרטון מרגש וגם עוגה עם הכיתוב 135. מודריץ’ לא היה יכול לעצור את הדמעות . אחרי שהשלים 180 דקות בשני משחקי הפתיחה של מוקדמות המונדיאל, הוא ינוח ולא ישותף נגד מלטה. “הסיפור שאינו נגמר” כפי שכתבו במארקה ו"האגדה ממשיכה". אין ספק. חשוב מאין כמוהו גם בנבחרת וגם בריאל מדריד של זידאן.
המשחק האלף של פלורנטינו פרס | יום חג היום כאשר הנשיא שמחק את חובות העבר, המשיך את האובססיה לליגת האלופות והגשים לנו את כל החלומות - יציין את משחקו האלף כנשיא ריאל מדריד (משחקו ה-900 היה משחק החזרה של זידאן ב-2019). רק סנטיאגו ברנבאו האגדי ז"ל, עם 1,402 משחקים - מאפיל עליו. ב-16 ביולי הוא הפך רשמית לנשיא המועדון על חשבון לורנצו סאנז והחתים את לואיס פיגו כפי שהבטיח, פרויקט הגלאקטיקוס יצא לדרך. ב-25 באוגוסט ריאל דווקא הפסידה בקרב על התואר הראשון בכהונתו כשנכנעה לגלאטסראיי בסופר קאפ האירופי במונאקו. משחק הליגה הראשון, מנגד, הסתיים במהפך דרמטי נגד ולנסיה בברנבאו משער של פיגו. גם הגביע הבן יבשתי אבד וריאל אכזבה כשהפסידה בקלאסיקו בקאמפ נואו, אך ריאל זכתה באליפות ספרד לראשונה מאז 1997 אחרי 0:5 על אלאבס.
הכוכבים נחתו בזה אחר זה - זידאן (2001), רונאלדו (2002) ובקהאם (2003) אך לאחר זכייה בלה נובנה ואליפות נוספת - הכל התפרק עד לשלב בו הנשיא התפטר באופן בלתי צפוי לאחר ההפסד למאיורקה בפברואר 2006. עד לנקודה זו הוא כיהן כנשיא ל-334 משחקים בהם הקבוצה רשמה 194 ניצחונות, 66 תוצאות תיקו ו-74 הפסדים. שישה מאמנים הוחלפו וההרגשה היא שהוא פינק את שחקניו יתר על המידה. מאזן התארים עמד על שבעה. בקיץ 2009 החליט לשוב אחרי הטרבל של ברצלונה ויצא לפרויקט רבע מיליארד היורו עם כריסטיאנו רונאלדו כפנים לעידן ההצלחות. זה התחיל עם גביע של מוריניו אחרי ניצחון על בארסה ונמשך עם אליפות השיאים אך בצ’מפיונס ריאל נעצרה שלוש פעמים ברצף בחצי הגמר עד ללה דסימה שהושגה במשחקו ה-620!
במארקה הציגו את כל המספרים שלו ב-999 המשחקים: 656 ניצחונות, 172 תוצאות תיקו ו-171 הפסדים, יחס שערים 1027:2316 חיובי כמובן. הכי הרבה משחקים בליגה כמובן - 661, 208 בליגת האלופות, 99 בגביע המלך, 15 בסופרקופה הספרדי, שמונה באליפות העולם למועדונים ושישה בסופר קאפ האירופי. בעונה האחרונה המועדון לא הוציא יורו מכיסו - הכי נמוך כמובן. עונת 2001-02 הייתה העונה עם הכי הרבה משחקים - 66. ומה עם התארים? 5 אליפויות, 5 צ’מפיונס,5 סופרקופה ספרדי, 4 סופרקופה ספרדי, 4 אליפות העולם למועדונים, 2 גביעי המלך וגביע בן יבשתי אחד.
זידאן הוא המאמן שרשם הכי הרבה משחקים בכהונתו עם 249 ואחריו דל בוסקה עם 185. עוד בתור: מוריניו (178 משחקים), אנצ’לוטי (119 משחקים)| לגבי השחקנים, בנזמה שיאן ההופעות עם 545 משחקים, קסיאס עם 528 וראמוס עם 527. מרסלו (448 משחקים) וכריסטיאנו רונאלדו (438 משחקים) סוגרים את הטופ. אחריהם: מודריץ’ - 380, ואראן - 355, איסקו - 326, קרוס - 313 וראול - 306| ראמוס הוא שיאן המשחקים כקפטן עם 282, אחריו קסיאס עם 233, ראול עם 162, היירו עם 123 משחקים ומרסלו עם 57 משחקים.
היריבה מולה פרס ראה את ריאל משחק כנשיא הכי הרבה פעמים היא ברצלונה - 52 משחקים והמאזן שלילי: 16 ניצחונות לעומת 21 הפסדים. מול אתלטיקו, השנייה בדירוג, המאזן עומד על 24 ניצחונות ותשעה הפסדים ב-48 משחקים. לגבי המאזן באירופה - באיירן היריבה אותה פגש הכי הרבה עם 14 משחקים - שמונה ניצחונות מול ארבעה הפסדים, דורטמונד שנייה עם 12 משחקים ויובנטוס שלישית עם 11 משחקים ומאזן חיובי 5-2-4.
האמת שאם לא הייתי קצר בזמן הייתי שוקל לפתוח ת’רד נרחב לדון פלורנטינו, מגיע לו. בספר המחזור בתיכון שאלו אותי מה אני רוצה להיות בעוד עשרים שנה וכתבתי: “היורש של פלורנטינו”. צר לי שהוא לא שובר שתיקה בתקשורת באיזה ריאיון לאל צ’ירינגיטו ב-2 בלילה כמו בימים היפים ומרגיע קצת עם ה-“אנחנו ריאל מדריד”, הפתעות לקיץ, שזידאן ימשיך וגם ראמוס וכן הלאה.
מוזמנים לשאלון קצר:
- מהו התואר המרגש ביותר של פרס?
- כיצד אתם מסכמים את תקופתו כנשיא והאם תרצו שימשיך?
- המשחק הכי גדול שזכור לכם מהקדנציות שלו
- מי השחקן שהכי התרגשם לראות: כריסטיאנו? זידאן? ראמוס?
- מהי הטעות הכי גדולה של פרס כנשיא?
2 לייקים
זיכרונות מוולפסבורג: השלושער של כריסטיאנו| בידיוק חמש שנים עברו מגומלין רבע הגמר נגד היריבה הגרמנית. ריאל שהייתה שקועה באופוריית הקלאסיקו (1:2 בקאמפ נואו) שיחקה רע ונכנעה 2:0 בגרמניה. היא הייתה זקוקה לרמונטדה, מה שלא קרה לה בליגת האלופות כבר 14 שנה - מאז עונת הבכורה של זידאן כשחקן (נגד באיירן מינכן). “מי שלא מאמין ברמונטדה מתבקש לעזוב את המקום” - הייתה הכותרת הלוחמנית של המארקה על רקע הסמל של ריאל ובלי אף תמונה מהמשחק. הגומלין הגיע כעבור שישה ימים מורטי עצבים והברנבאו היה בטירוף. וזה היה היום של הפורטוגלי הפנומן, איך לא. בשעה טובה אחרי שמונה הדחות כשריאל הפסידה במשחק הראשון - תם הרצף השלילי.
ריאל שיחקה ב-4:3:3 הידוע עם קאסמירו-קרוס-מודריץ’, עלתה בהרכב מלא וגם ה-BBC היו שם. בדקה ה-15 הגיע איתות ראשון. קרבחאל סיפק כדור רוחב, הגנת הגרמנים נרדמה ורונאלדו אמר תודה ועשה 0:1. כעבור שתי דקות הברנבאו כבר היה בטירוף מוחלט כשרונאלדו השלים צמד בנגיחה אחרי הרמה של טוני בכדור קרן. הלחץ הלך וגבר כששער שלישי לא הגיע. בדקה ה-77, כמה סמלי, הכל הסתדר. רונאלדו בעט כדור חופשי שטוח ומתוחכם, הערים על החומה והשלים שלושער עצום - שלושער ראשון של שחקן ריאל מאז עשה זאת רונאלדו הברזילאי באולד טראפורד ב-2003. זה היה שערו ה-16 במפעל באותה העונה, רחוק רק אחד מהשוואת השיא מעונת הדסימה (מה שלא הצליח - אין דבר).
“כמה אתה גדול” הייתה הכותרת בשער המארקה. זידאן נפעם: “הוא הוכיח שהוא השחקן הטוב בעולם”. רונאלדו עצמו כרגיל לא שמר על צניעות, ובצדק: “המספרים שלי לא משקרים, הם מדברים בעד עצמם. אני רוצה את בארסה בשלב הבא. זה היה ערב מיוחד, השערים הגיעו בטבעיות”. אז בארסה לא הגיעה, היא הודחה נגד אתלטיקו מדריד, אבל מנצ’סטר סיטי הייתה היריבה הבאה. בסן סירו המשימה הושלמה.
באופן מדהים, בידיוק באותו התאריך היו עוד שני משחקים נוספים: רבע גמר הצ’מפיונס נגד באיירן מינכן בחוץ ב-2016/17 - פיגור מוקדם מנגיחה של ארתורו וידאל שהיה יכול להכפיל את התוצאה אחרי שהשופט עשה לנו עוול כששרק לפנדל כשדני קרבחאל הדף בחזה בעיטה של פרנק ריברי. למזלנו נעשה צדק והוא בעט לשמיים. כריסטיאנו שבר את הבצורת הארוכה שלו בצ’מפיונס ולא רק השווה אחרי בישול של קרבחאל אלא גם קבע 1:2 אחרי מסירה של אסנסיו. בגומלין אתם יודעים היטב מה הוא עשה.
ומה נאמר ומה נגיד על מה שקרה ב-2017/18: הגומלין נגד יובנטוס בברנבאו. אמנם בלי ראמוס אבל מי האמין שככה זה יהיה. שמונה ימים אחרי שיכרון החושים מהמספרת ההיא וה-0:3, למרות המגרש המפוצץ, למרות הרכב חזק - הכל הלך הפוך. זה היה בערב יום הזיכרון, רואים את המשחק בלינק. דקה שנייה - מנדז’וקיץ’ כובש על הפרצוף של קרבחאל - 0:1 ליובנטוס. בהמשך אותו התרגיל. בדקה ה-61 קיילור כבש שגה ומטווידי עשה 0:3. מזל ששכנעתי חבר טוב שלי לא לטוס למשחק. אני זוכר את עצמי קפוא, מתוסכל, אובד עצות, כמעט מאבד את זה. היו לנו מצבים אבל בכל התקפה שלהם (חסוס ואייחו) - פשוט התקף לב. רונאלדו עוד דחף ודירבן ורק בדקה ה-90+8, אחרי הפנדל ההוא - זה נגמר. רונאלדו לקח נשימה ארוכה, לקח לו הרבה מאוד זמן לבעוט והוא כבש מכל הלב בפצצה לחיבורים מול שצ’סני כשבופון כבר הורחק אחרי תלונות לשופט.
אני זוכר שזה היה גדול עליי, ככה חשבתי, כתבתי פוסט שאני צריך חופש כמה ימים מכדורגל. אני מאמן כושר, מתאמן שש פעמים בשבוע ואוכל בריא אבל זהו - ירדו לי כמה שנים מהחיים. אני זוכר שחבר מהחד"כ קרא את הפוסט ולמחרת ראה אותי במשמרת בשש בבוקר ושאל: “נו, איך עם הגמילה מכדורגל, הצלחת?”, אמרתי לו: “איפה, עשר דקות אחרי מה שכתבתי כבר נכנסתי למארקה לקרוא ולפרשן”.
2 לייקים
שגם השנה לא תצטרף אל ריאל קבוצה נוספת במועדון הback-to-back האקסקלוסיבי 
6 לייקים
האמת שהופעתי מבאיירן. הם שיחקו כאילו הם לא רוצים לעלות. היה צריך להיגמר 3-4 לפריז אתמול.
אם לזה התכוון קימיך שאמר שהם רוצים להתחקות אחרי ריאל…
השנה באיירן רחוקים מאוד מיכולת שיא, לא מעט משחקים בליגה הם סופגים ראשונים וצריכים לעשות מהפכים, בנוסף התלות בלבנדובסקי כנראה גבוהה משמעותית ממה שחשבו שם. מסכים שאם פסז׳ לא פראריים הם כובשים בקלות 3 שערים אתמול.
ארבעה קלאסיקוס ב-18 ימים | בדיוק לפני עשור לא רק בכל ספרד אלא בכל עולם הכדורגל החסירו פעימה - ארבעה קלאסיקוס מטורפים בין ריאל ובארסה על כל התארים, אליפות (נו טוב, למרות הפער הגדול), גמר הגביע וחצי גמר הצ’מפיונס. הדם הרע בין המאמנים, היריבות, פפה בקישור, השיפוט העוין, התואר הראשון של כריסטיאנו. חזרנו אחורה בזמן בדיוק עשור. איך הגדירו זאת בספרד? "הסערה המושלמת.
“התוכחות והאיבה, היריבות התדרדרה לגבולות שלא נראו מעולם, האווירה הורעלה”, נכתב. “זה היה נראה כמו שני שבטים שנלחמים על החיים, שתי דרכים להבנת הכדורגל. לעמוד במגרש ולהביט זה בעיני זה בשנאה”. “כל סנטימטר בדשא הפך לקרב, כל הצהרה במסיבת העיתונאים עיטרה את הכותרות בעיתונים. אלה פרקים נצחיים ביריבות”. לוח השנה השטני ההוא, היה ברכה עבור הכדורגל - ארבעה קלאסיקוס בפרק זמן קצר. ריאל חיפשה במוריניו את הגנרל שיעצור את המכונה המושלמת של ברצלונה, כפי שעשה בטרבל עם אינטר. הכתבה המלאה - באתר שלנו
משחק מספר 1 - תאריך 16.4: ריאל מדריד - ברצלונה 1:1| ליגה ספרדית
משחק מספר 2 - תאריך 20.4: ריאל מדריד - ברצלונה 0:1| גמר גביע המלך
משחק מספר 3 - תאריך 27.4: ריאל מדריד - ברצלונה 2:0| חצי גמר ליגת האלופות
משחק מספר 4 - תאריך 3.5: ברצלונה - ריאל מדריד 1:1| גומלין חצי הגמר
לייק 1
לפני עשר שנים בידיוק: הגביע של רונאלדו | ריאל מדריד פגשה את ברצלונה במאסטייה לגמר גביע המלך לעונת 2020/11. קרב בין שתי קבוצות על, קלאסיקו שני מתוך ארבעה בטירוף של 18 ימים. אתם זוכרים את זה היטב: פפה עלה בקישור כמו במשחק הליגה ודרס כל מה שזז ונגח לקורה מהרמה של אוזיל רגע לפני ההפסקה (ריאל שיחקה בלי חלוץ טבעי),ריאל פתחה נפלאה אך דעכה בהמשך. איקר רשם הצלות גדולות במחצית השנייה מול ויאה ואינייסטה והמשחק נקלע להארכה מורטת עצבים. אדבאיור כבר היה על המגרש לדוגמא (פיפיטה התקשה לחזור מהפציעה בגבו וחגג כמה ימים לאחר מכן על ולנסיה ובנזמה לא שותף)
ואז בדקה ה-103, הגיע האות לשאגות שמחה שלנו אחרי הרבה מאוד זמן: די מאריה שנתן תמיד את כל מה שיש לו, ביצע דאבל פס עם מרסלו בצד שמאל והרים לרחבה. כריסטיאנו הכל יכול עלה לגובה אדיר ונגח מכל הלב לרשת של פינטו (פפ נתן לשוער השני לפתוח כמיטב המסורת במשחקי הגביע). 0:1 לריאל מדריד, תוצאה שנשמרה עד לסיום כשדי מאריה בין לבין הורחק. תואר ראשון למוריניו וגם לכריסטיאנו. גביע ראשון של איקר כקפטן. ראמוס הפיל את הגביע בחגיגות בסיבלס כפי שאתם זוכרים אבל באמת היה כיף והכי חשוב - המחסום הפסיכולוגי מולם נשבר. האללה מדריד.
מוריניו, שאמש פוטר מטוטנהאם אחרי רצף תוצאות רעות, משחזר: “אני זוכר היטב את האווירה בגמר ההוא. הייתה אווירה נהדרת בוולנסיה. היה מתח גדול כי זה היה משחק הרבה יותר מגמר גביע. זה היה אינטנסיבי והאינטנסיביות הייתה המפתח לניצחון. השחקנים הראו את השאיפה שלהם ברוח נהדרת. זו קבוצה שבאמת רצתה לזכותב תואר הזה ובתארים אחרים”. “עמדנו מול בארסה נהדרת שהייתה קבוצה פנומנלית. זה לא היה סתם עוד גביע, או תואר בו הקבוצה לא זכתה זמן רב - אלא לנצח את בארסה הזו ולפתוח דף חדש. זה היה משחק של הפרטים הקטנים והתוצאה הסבירה את זה - 0:1 בהארכה”.
עונה לאחר מכן אתם זוכרים היטב מה קרה - “הפיק” של מוריניו בעונה השנייה - אליפות השיאים - 121 שערי זכות ומאה נקודות. מוריניו מקשר בין המשחק הזה למה שהיה הלאה. “זו הייתה ההקדמה לאליפות ההיא. לכן אמרתי ‘עידן חדש’. האליפות הייתה מדהימה, בדיוק כמו שהגמר היה עימות בין שתי קבוצות על עם סגונות ואיכות שונים. יש עונות בהן האלופה זוכה בתואר כי היא פחות גרועה, אבל לפעמים לא. זכינו בליגה כי היינו הקבוצה הכי טובה”.
ההרכבים היו:
ריאל מדריד : איקר קסיאס| אלברו ארבלואה, סרחיו ראמוס, ריקרדו קרבאליו (אזקייל גאראי, 119), מרסלו| פפה, סמי קדירה (אסטבן גראנרו), צ’אבי אלונסו| אנחל די מאריה, מסוט אוזיל (עמנואל אדבאיור, 69) וכריסטיאנו רונאלדו
ברצלונה : חוסה מנואל פינטו| דניאל אלבס (מאקסוול, 115), חאבייר מסצ’ראנו, ג’רארד פיקה, אדראינו| סרחיו בוסקטס (107), צ’אבי, אנדרס אינייסטה| פדרו, ליאו מסי ודויד ויאה (איברהים אפלאי, 104)
3 לייקים
עשור עם נאצ’ו| כן, בדיוק לפני עשור זה קרה. שלושה ימים אחרי גמר הגביע, ריאל שוב הגיעה למאסטייה, התקבלה בפאסיו וריסקה את ולנסיה 3:6. ילד צעיר בשם נאצ’ו, בלם מקבוצת המילואים, פתח בהרכב וערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה. בהחלט אפשר לומר: “והשאר היסטוריה”. מי האמין שסיפור האהבה הזה יימשך כל כך הרבה זמן. 225 הופעות יש לו לנאצ’ו, במועדון הגדול בעולם. אשתקד הוא רשם רק עשרה משחקים והעונה? 25 הופעות. שחקן שתמיד אפשר לסמוך עליו. בעונת האליפות הוא כלל לא שותף, רשם 13 הופעות ב-2013, 19 בעונת הדסימה ובעונת הדאבל הגיעה קפיצת המדרגה עם 39 משחקים. כעבור שנה הגיע שיא הקריירה עם 42 הופעות.
לפני כמה שנים הגדרתי אותו " הבלם הרביעי בטוב באירופה ", הכוונה הייתה מבחינת ההיררכיה בסגל. אני באמת חושב שלאף קבוצה לא היה שחקן ברמה שלו. הוא מדרידיסטה בכל רמ"ח איבריו, הוא שחקן מרגש, אבל הכל טוב ויפה, מעטפת, בונוס ואקסטרה. אני מדבר נטו על היכולת. כמה פעמים היו לו הזדמנויות לעזוב, נניח להיות שר ההגנה ברומא (קיץ 2016) - והוא נשאר. הוא לא עוד שחקן ספסל ועוד שחקן מחליף מעבר אפילו לוורסטיליות המדהימה - מגן ימני, מגן שמאלי ובעיקר בלם כפי שהתעקשו עליו בקסטיליה. מספר משחקים כזה לא הולך ברגל. הוא אף פעם לא היה הבלם השני בההיררכיה. היו שם ראמוס ו-ואראן וגם פפה עד 2017 כולל אבל הוא עקף אותו בסיבוב בעונת הדאבל. ברזומה של נאצ’ו יש כבר הופעה כמחליף בגמר ליגת האלופות נגד ליברפול - יותר ממחצית; הוא שיחק מחצית בחצי גמר הצ’מפיונס בעונת הדאבל; הוא שיחק בשני משחקי רבע הגמר נגד באיירן מינכן ב-2017 וגם השנה נגד ליברפול. יש לו ברזומה גם קלאסיקוס, משחקי דרבי. שלא יגמר לעולם, בקיצור.
לייק 1
יש מצב שכתבתי על המשחק הזה בכל שנה שוב ושוב, ועדיין, זה מתבקש. ה-29 באפריל, מה אומר לכם התאריך הבא?
בדיוק היום לפני שבע שנים - ריאל מדריד מפרקת 0:4 את באיירן מינכן בגומלין בגרמניה עם צמדים של סרחיו ראמוס וכריסטיאנו רונאלדו, משלימה 0:5 בסיכום על הפרצוף של פפ גווארדיולה (התבוסה הגדולה בקריירה של פפ) ומעפילה לגמר צ’מפיונס ראשון מאז 2002. עונת הדסימה האגדית, בקיצור.
איך כלכך הרבה זמן עבר מאז אותן 90 דק’ פסיכיות במינכן. ראיתי את ריאל מדריד שלי במלוא הדרה בתקופת הגלאקטיקוס עושה משולשים למנצ’סטר יונייטד בברנבאו(1:3), ראיתי אותה כובשת שביעייה נגד ויאדוליד כשכל גול בצבע, מתעללת בלה-קורוניה, מביסה את בארסה במאניטה של זאמורנו(הייתי תינוק) וגם כובשת טריליון גולים בערך מאז שכריסטיאנו רונאלדו הגיע. אבל אותו משחק היה ללא ספק הגדול ביותר שראיתי בתור אוהד (הטקסט המקורי נכתב ב-2016, ואני עדיין חושב שהמשחק הזה אפילו גדול יותר מהגמר נגד יובנטוס ב-2017). אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. ישבנו כמה חבר’ה במקלארנס בהרצליה ופשוט היינו כחולמים. במחצית החלום קרם עור וגידים והתחלנו לברר בכל הכוח על דילים לגמר בליסבון ב-24 במאי. A Por La Decima.
ויתרתי על שעות השינה בחודש ההוא. צמרמורת, אין מילים. ריאל הגיעה לגומלין עם יתרון שברירי מהמשחק הראשון(0:1) ומול באיירן מינכן של גוארדיולה שהייתה חתיכת מפלצת. עם מאזן האימים בגרמניה בכלל ונגד באיירן בחוץ בפרט - תיקו אחד ועוד תשעה הפסדים. בתקשורת הגרמנית כתבו ‘הגיהנום של ריאל’, אבל זה היה אחרת. צוחק מי שצוחק אחרון. ניצחנו אותם, פירקנו אותכם, שחטנו אותם, וכמו שאמר אחד החברים - כתשנו אותם. כמו שבאיירן עשתה לבארסה בעונת הטרבל - רק הפוך. באיירן מינכן - 0| ריאל מדריד - 4. תוצאה שאפילו בפלייסטיישן נשמעת לא הגיונית. עידכנתי באתר כמיטב המסורת את הבלוק ‘המשחק הבא והקודם’. במשחק שהיה קודם ריאל ניצחה 0:4 את אוססונה…יחי ההבדל הקטן.
הצמד של ראמוס היה מטורף. גול אחד בקרן, חגיגה סולידית ואח"כ טפיחה על הסמל של המדרידיסימו. וכעבור ארבע דקות - עוד אחד. כמה עוצמה, כמה עוצמה. אחר-כך הוא סימן להם - ‘זה המגרש שלכם אולי, אבל ליגת האלופות היא הבית שלנו’. בלם עם נפש של חלוץ. וכמובן הנקמה בנוייר, שנתיים אחרי שברון הלב בפנדלים בברנבאו. ה-0:3 כבר הגיע אחרי מתפרצת כמו שכתוב בספר, בהשראת מוריניו. די-מאריה לבנזמה; בנזמה לבייל; בייל לכריסטיאנו והנה השער. כריסטיאנו הפעם יצא מגדרו. הוא חגג בטירוף עם הידיים - שער מס’ 15 בליגת האלופות, שיא עונתי במפעל (שיא שהוא עוד ישבור).
פפ הבין שפתח עם קישור רך מדי וניסה לתקן עם חאבי מארטינס במקומו של החלוץ שלו מנדז’וקיץ’ אך ללא הועיל. איקר היה כמעט מחוסר עבודה, משחק הגנה מושלם של הבחורים בלבן. רגע לפני שקיפלנו את הבאסטה הגיע עוד אחד, בבעיטה חופשית של כריסטיאנו מתחת לחומה. ביי ביי באיירן, השחקנים בטירוף גולשים אל עבר מעט האוהדים ביציע, אלה שניתנה להם הזכות. 90 דק’ מהגמר בליסבון, שאתם זוכרים היטב איך הוא נגמר, אבל את הזיכרון ההוא נשאיר לפעם אחרת - 24.5. “ריאל מדריד הבלתי נלאית מסיימת את השלטון של באיירן עם הצגת ענק” (אופ"א). בשער ה-AS לא שכחו לעקוץ: “שריפה במינכן” והציגו תמונות של כל השערים והחגיגה בסיום. “עם עבודה, מנטאליות ושיתוף פעולה עשינו משחק מושלם”. רומינגה התלונן: “זו הייתה בושה”, גם פפ נכנע. ראמוס הבהיר כי זכייה בצ’מפיונס היא החלום.
מה שתמיד אפיין את ריאל מדריד מבחינתי לא היה רק ראול, לא רק הגלאקטיקוס, לא רק התשוקה לניצחון או המורשת וההיסטוריה - אלא התחושה הזו שאנחנו הכי טובים, המלכים של אירופה. ובאותו ערב המילה הזו חזרה שוב ושוב - כמה עוצמה. אנחנו ריאל מדריד. איזה ימים, איזה ימים. ואז טסתי לגמר הדסימה והבאתי את הגביע. תודה לאמא ואבא שהביאונו עד הלום, תודה לגיא ותודה לראמוס.
הרכבים:
ריאל מדריד: איקר קסיאס| דני קרבחאל, סרחיו ראמוס (רפאל ואראן, 75’), פפה, פאביו קונטראו| צ’אבי אלונסו, לוקה מודריץ’, אנחל די מאריה (קאסמירו, 84’)| גארת’ בייל, כריסטיאנו רונאלדו וקארים בנזמה (איסקו, 80’)
באיירן מינכן: מנואל נוייר| פיליפ לאם, ג’רום בואטנג, דאנטה, דויד אלאבה| אריאן רובן, טוני קרוס, בסטיאן שוונשטייגר, פרנק ריברי (מריו גצה, 72’) תומאס מולר (קלואדיו פיזארו, 72’)| מריו מנדז’וקיץ’ (חאבי מארטינס 46’)
2 לייקים
לא להאמין שפעם שיחקנו עם 4 שחקנים סופר התקפיים בהרכב בחצי גמר הצ’מפיונס. היום אנחנו עולים בקושי עם 2 שחקני התקפה. מתגעגע לתקופה שניסינו לשחק כדורגל מהנה לעין. אף אחד לא ייקח מזידאן את ההצלחות והתארים, אבל הכדורגל שלו לא מלהיב.
לייק 1
במשחקים מסוימים גם היה את מרסלו בצד שמאל ולא קונטראו וזו תרומה משמעותית. זו הייתה הברקה של קרלו כי די מאריה היה כל כך טוב ובייל כמובן מעבר לזה שהבריק בעונת הבכורה - הוא שחקן של מאה מיליון יורו. בקלאסיקו הראשון הוא עוד התחכם ועלה בלי חלוץ טבעי כשבנזמה סופסל. די מאריה היה כביכול כקשר מרכזי שלישי כשאנחנו מתגוננים ובצד שמאל כשאנחנו בהתקפה (נניח הקלאסיקו שהפסדנו 4:3 והוא בישל פעמיים) היה אדיר. ההתקפה הייתה מאוד-מאוד מגוונת ורונאלדו עוד היה בשלב שהוא עובר שחקנים ומסוגל לעשות משהו בכנף ולא על אוטומט רץ לרחבה. מתגעגע
לייק 1