אם היית זידאן ולא היה לך תקציב לרכש איכותי , מה היית עושה?
זידאן לדעתי מאמן על ואם עוזב בסוף העונה זה רק בגלל שהסלע, הגרעין החזק של הקבוצה, בו חוצב כמה עונות פשוט התפורר והתכלה ולא נשאר לו עם מה לעבוד וגם הצעירים לא פוגעים בלשון המעטה.
לצערי, סבירות לא נמוכה שזה מה שעומד לקרות.
בהתחשב באי רכש המבושש ובא עלינו לרעה , מאמן וקידום צעירים הם השינויים היחידים שיכולים להביא הנאה מהקבוצה.
אני לא חושב שיש כרגע מאמן זמין שמסוגל לספק כדורגל אטרקטיבי לאורך זמן עם סגל תלאים ,ספסל דל ושחקנים שנכנסים למוסך כל שני וחמישי.
ניסיתי לחשוב על כמה מאמנים בטופ אם היו נוחתים במדריד ומצליחים כמו זידאן-
קלופ, הידוע בבניית תשתית איכותית מאפס בדורטמונד וליברפול, לא מצליח העונה, גם עם חוד קטלני(לא במקרה שלנו), להוציא מים מהסלאח.
פפ חי על באר נפט תמיד מקבל מה שהוא רוצה וגם ככה לא רלוונטיי.
הנזי פליק של באיירן דיי איכזב במאני טיים עם קבוצה אימתנית ו’חכם על חלשות’ בבונדסליגה. קשה לי לגבש דעה לגביו.
ויריבינו טוכל שבמגמת שיפור אבל קיבל סגל איכותי בהרבה וגם לפי הטקטיקה מזכיר את זידאן עם שיטת משחק של הגנה יצוקה וקישור דומיננטי (ימיו בפסז רודפים אחריו כנראה).
לגבי קידום צעירים, האפשרות היחידה שאני חושב עליה היא נגלסמן. מאמן ‘הייטק’ (שזה די מגניב לכשלעצמו)בנה קבוצה נחמדה ואטרקטיבית בלייפציג אבל לא רלוונטי כי מסתבר שהוא מחליף את יוגי(אפשרות?) באימון נבחרת גרמניה.אני לא רואה אותו עושה מעשה לופטגי.
כדורגל אטרקטיבי במצבנו הוא מותרות.
מה יעלה בגורל הקבוצה פוסט עידן בנזמה, יותר מטריד אותי.
וזה טוב ? כל שבוע קבוצה אחרת הופכת להיות פיבוריטית ומיד בועטת בדלי.
במצב הנוכחי איך שאני רואה זאת תיקו וניצחון בשאר המשחקים עדיין שווה אליפות.
מזכיר לי מאוד את עונת הדסימה, אז היינו פיבוריטים אבל קרסנו לקראת סוף הליגה בגלל שאנצ’לוטי טחן את ההרכב הראשון, הפעם למרות על הרוטציות של זידאן עדיין קורסים כי אין שחקנים…
אם לא אנחנו אז שזה יהיה הם.
יש לי הרגשה שכבר עכשיו אוהדי ריאל וברצלונה יהיו מוכנים לחתום שזאת תהיה סביליה, רק לא היריבה המושבעת והשנואה תוך כדי שהקבוצה שלך בועטת בדלי.
ועוד הערה קטנה, בחודש הקרוב הזאר יכול להצדיק את הסכום שהושקע בו ולהחזיר בגדול על כל החרא שהאכיל אותנו, רק חודש אחד טוב כמו אז בלונדון.
איזה חכמים ברצלונה. הם עשו את הדבר היחיד שיכלו לעשות כדי להעיף אותנו מאירופה. אחרי ההפסד שלהם היום יש לנו סיכוי לזכות באליפות. עכשיו אין לנו אפשרות לזרוק את המשחק מול אוססונה ונצטרך לעלות עם הרכב חזק. במקום ששחקני מפתח יקבלו מנוחה ויגיעו רעננים לצ’לסי הם שוב יותשו ויגיעו בלי אוויר לגומלין. הלך הסיכוי היחיד שלנו לעבור את צ’לסי. גאונים בארסה.
ברור לי, אבל אם אנחנו מנצחים הכל אנחנו לוקחים אליפות, אין לי ספק בזה.
קשה לי מאד להאמין שאתלטיקו תנצח בקאמפ נואו ובלי קשר לא רואה את אתלטיקו לוקחת את כל הנקודות גם משאר המשחקים.
אני לא אופטימי כל כך. הקבוצה לא מסוגלת להתמודד בשתי חזיתות.
רואים כל משחק איך האויר נגמר בדקה 50 במקרה הטוב. נגד צ’לסי בכלל לא היה קיים משחק התקפה (חוץ מהגול).
אז אם חשבנו שנוותר על המשחק נגד אוססונה ונעלה עם הקבוצה של ראול כדי לבוא רעננים לגומלין מול צ’לסי, מה בדיוק נעשה עכשיו?
החזרה של וולוורדה ומנדי משמעותה תוספת כוח אדיר.
מצד אחד נפטרנו מהשחקן עם היכולת הגופנית הכי נמוכה וקיבלנו במקומו את השחקן עם היכולת הגופנית אולי הכי גבוהה, בנוסף, קיבלנו שחקן מהיר וחזק שיכול לתת מנוחה לקשרים וגם מגן יותר טוב משחקני ההצקפה וגם תוקף טוב מהם. מאמין שבגומלין נראה 442 בו אנחנו מדנים טוב יותר ותוקפים טוב יותר, ונוכל סוף סוף
להתמודד עם המהירות של צ׳לסי
לא צריך להגן טוב יותר ולא צריך לתקוף טוב יותר, ולבטח לא לנסות להתמודד עם המהירות של צ’לסי עם מהירות, יש לעשות מה שעשינו מהדקה ה-30 במשחק האחרון, לשלוט בכדור לשחק לאט ולהוריד את קצב המשחק.
בקצב שלנו, בשיטה שלנו כמעט ואף אחד לא יכול עלינו.
מה שהיה בחצי השעה הראשונה זה לא באמת הבדלי הרמות, עשינו טעויות טקטיות וצ’לסי נראו הרבה יותר טוב ממה שהם באמת, מאמין שזידאן ישחק נכון כבר מתחילת המשחק , אנחנו קבוצה יותר טובה מהם, רק לבוא עם ידיעה שאנחנו בשנת 2021, אין לנו את צמד המגינים הטוב בעולם, בכנפיים אין לנו שני סילונים בדמות רונאלדו ובייל, יש לנו שחקנים מנוסים עם IQ כדורגל מהגבוהים שבנמצא, יש לשחק בהתאם ליתרונות שלנו, ויש לנו המון יתרונות, נכון שברוב הזמן היתרונות האלה לא נראים יפה לעיניים של אוהד ניטרלי(או בכלל) אבל מדובר ביתרונות שמביאים תוצאות, ובהחלט יתרונות שאמורים לנצח את היתרונות של צ’לסי.
כידוע לכם ב"אליפות הפציעות" כבר זכינו - 54 כאלה, יותר מפי שניים מאתלטיקו (24) וסביליה (25) וכמעט כפול מברצלונה (32). בשבעה מתוך שמונת החודשים של העונה הזו סבלה ריאל מיותר פציעות. רק בפברואר ברצלונה סבלה מיותר פציעות: 8 לעומת 7 שלנו. גם לישורת האחרונה של העונה ריאל מגיעה עם יותר פצועים (ארבעה) מאשר ברצלונה (שלושה), סביליה (אחד) ואתלטיקו (ללא); במארקה ניתחו את מצב השחקנים בכל אחת מהגדולות, הנה מה שקורה אצלנו. קורטואה שיחק ב-45 מ-46 המשחקים שלנו, 97.8%, נח רק בגביע נגד אלקויאנו. מודריץ’ שני במספר המשחקים עם 43 וחמישי במספר הדקות. יש לנו שבעה שחקנים שחצו את רף ה-3,000 - טיבו ועוד שישה שחקני שדה: קאסמירו, רפא ואראן, בנזמה, מודריץ’, מנדי וקרוס. מלכי הפציעות? ראמוס ספג שש העונה אך נעדר פחות ימים (128) מאשר הזאר (חמש פציעות, 157 ימי חר"פ) וקרבחאל (חמש פציעות גם כן, 167 ימים בחוץ).
השני במאי 2017. לא מדובר אמנם בגמר, אבל לא רחוק מזה, ובהחלט יום היסטורי אותו אני מזכיר בכל שנה. משחק לפנתיאון מעונת הדאבל האגדית. נתחיל מהסוף: ריאל מדריד מפרקת 0:3 את אתלטיקו מדריד בחצי גמר הצ’מפיונס בסנטאיגו ברנבאו. מי היה יכול לחלום על מקדמה כזו לגומלין? המשחק בקאלדרון? לפרוטוקול. תביאו את הכרטיס לקארדיף. רונאלדו כמובן, האחד והיחיד, זה שלא יודע שובע – התעלל בעוד קורבן אחרי באיירן מינכן עם שלושער. בלי מאמץ.
הייתי שם בברנבאו. כל תמונה או אפילו סרטון עוצמתי שהעלתי לדף בשנה שעברה (חפשו, אל תהיו עצלנים) – לא יוכל להסביר את התחושה הזו, השניות האלה כשהכרוז צועק “Hatrick De Cristiano Ronaldo” ואתה יחד עם הקהל , 80 אלף איש מטורפים מרעידים את המגרש – שואג בחזרה ומקנח ב-“SSUUII” אימתני. רגעים למזכרת לכל החיים. צפיתי בזה שוב עשר פעמים בטלפון והצטמררתי כמו בפעם הראשונה. גם אם אני נראה מטומטם שם.
באותו רגע הבנתי מה חוויתי אבל כנראה לא מספיק. זה נראה לך מובן מאליו – אנחנו ריאל מדריד, זה הברנבאו. ליגת האלופות היא המפעל שלנו. יש לנו את זידאן ואת כריסטיאנו רונאלדו הכל יכול. ברור שננצח, ברור שנזכה בצ’מפיונס.רק בדיעבד אתה מעריך, בנקודת זמן אחרת. כמה קבוצות על לא הצליחו לעשות את ההישג שעשינו. כמה שחקני על לא נתנו הצגה כזו. וזה מעבר לכך – אני, אחד שחיי את הקבוצה הזו 24-7 – האתר, הפורומים, העבודה, הספר שהוצאתי, המשחקים הגדולים שהייתי בהם – מרגיש שלא עשיתי מספיק, שלא נהניתי מספיק, לא מיסגרתי מספיק, לא נשמתי מספיק את אותם הרגעים הגדולים ולא הייתי במספיק משחקים. תודה לך, אלוהי הכדורגל (יום רביעי, חצי גמר, London Calling).