זה נכון עד להיום בצהריים. יש 3 מאומתים שלא חשפו את שמם.
קצת יציאה מהשגרה: עדכון שווי השוק של השחקנים! שימו לב לוויניסיוס| בשעה טובה ומוצלחת שווי השוק באתר Transfermarkt התעדכן לקראת פתיחת 2022. ויניסיוס ג’וניור קפץ עד ל-100 מיליון יורו! השחקן בעל השווי הכי גבוה בספרד.
אחריו (בקבוצה שלנו) בצוותא במקום השני אצלנו בשווי השוק – טיבו קורטואה שרשם עליה קלה ופדה ואלוורדה שלא זז – 65 מיליון יורו. שווי השוק של אדר מיליטאו עלה ל-60 מיליון יורו (מדורג במקום הבא יחד עם קאסמירו) – יותר מהסכום בו נרכש על ידי ריאל. במקום הרביעי אדוארדו קמאבינגה עם שווי 55 מיליון יורו בצוותא עם דויד אלאבה; במקום החמישי פרלאן מנדי עם שווי 50 מיליון יורו.
מרקו אסנסיו ורודריגו במקום השישי עם שווי שוק שעלה ל-40 מיליון יורו. אחריהם קארים בנזמה, טוני קרוס שהשווי שלו צנח בגלל הגיל (25 מיליון יורו). עוד בדירוג: דני קרבחאל שהשווי שלו ירד ל-20 מיליון יורו, כמו לוקה יוביץ’, ושווי השוק החדש של אדן הזאר הוא 18 מיליון יורו. השחקן עם שווי השוק הכי נמוך אצלנו הוא שוב אנדריי לונין השוער השני שהשווי שלו ירד לשני מיליון יורו. קצת מעליו מרסלו וחסוס ואייחו (שלושה מיליון יורו) ואחריהם גארת’ בייל עם חמישה מיליון יורו. השווי של לוקה מודריץ’ נותר עשרה מיליון יורו ושל איסקו פחות – תשעה מיליון יורו.
אם תרצו, במארקה בנו הרכב לפי שווי השוק של השחקנים בליגה. לריאל שבעה נציגים! קורטואה, שלושה מארבעת שחקני ההגנה (קרבחאל, מיליטאו ומנדי), קאסמירו בקישור ואסנסיו ו-ויניסיוס בכנפיים.
בטח שמתם לב שבגיל 33 אחרי שהחליט לתלות את הנעליים פאביו קונטראו החליט להגשים חלום ולהפוך להיות… דייג.
לייק 1
שנה מאתגרת במיוחד עברה על מיגל גוטיירס, רבים לא יודעים. שנה שהיה בה הכל – מחלה לא פשוטה, ערך את הופעת הבכורה שלו בריאל ובנבחרת ספרד הצעירה וברור לכם שלא חסרות לו שאיפות ל-2022.
מעט מאוד יודעים מה קרה, בשל דיסקרטיות רפואית, אך במארקה מספרים – הכל התחיל במשחק ב-21 בנובמבר 2020 כשקסטיליה פגשה את נאבאלקרנרו. המגן לא יכל עוד, “הגאווה” נפגעה וביקש חילוף בדקה ה-69. עוד קודם לכן הוא ירד הרבה במשקלו והרגיש חולשה כללית, שאין לו אוויר. הוא לא שיחק עד ה-24 בינואר 2021. אלה היו ‘חודשים ארוכים מאוד’. אפילו המשך הקריירה שלו עמד בסיכון.
גוטיירס זכה לעזרה בבית החולים במדריד וכמובן גם מצד רופאי המועדון, המשפחה תמכה בו רבות. הוא סבל מקוליטיס כיבית חמורה (מתוך ויקיפדיה: מחלה אשר שייכת לקבוצת מחלות מעי דלקתיות הכוללת גם את מחלת קרוהן.
שכיחותה של קוליטיס כיבית נעה בין 2 ל-14 לכל 100,000 איש באוכלוסייה מדי שנה).
בסופו של דבר המסע הארוך והמייסר היה שווה את זה. זידאן נתן לו לשחק נגד קאדיס, שיחק בחמשת המשחקים האחרונים בליגה, בשיא מאבק התואר, לפני מרסלו, וזכה לחודש חדש עד 2024. העונה היו לו 327 דקות ובישול לבנזמה נגד סלטה. הוא הפסיד רק פעם אחת במדי ריאל – נגד שריף, במשחק בו הוחלף, והמאזן איתו היה שמונה ניצחונות ויחס שערים 9:27. יש לו דיאטה זהירה בה אסור לו בכלל ג’אנד פוד ותוספי מזון. הרבה קרה לו השנה, והוא הולך להסתער אל עבר 2022 ומתגעגע ללבוש שוב את החולצה של ריאל אחרי שלא שיחק זמן רב - מאז המשחק נגד שריף, למרות שראוליטו כן משתמש בו בקסטיליה כמובן. מרגש
לייק 1
מיגל ואנטוניו בלנקו לא בסגל למחר, פיטר ורפא מרין כן.
איזה סיפור מרגש ויפה, לא בטוח שהעין שלכם תישאר יבשה.
ארגנטינה, וכל מי ששמע – התרגשו לפני מספר שבועות מהסיפור של לוקה גרצ’י, ילד בן 11 מהעיר אזול בבואנוס איירס. אמו של לוקה נפטרה אך הוא מצא את הכוחות לשחק במשחק של קבוצתו בליגה. הוא שיחק, כבש ושלף חולצה עם הקדשה: “תודה על הכל, אמא, שולח לך לשמיים נשיקות, אני אוהב אותך”. חבריו לקבוצה, יריבים ואוהדים הגיעו לחבק את הילד והסיפור הפך וויראלי ברשתות החברתיות.
הסיפור הגיע גם לאוזניהם ועיניהם של פדה ואלוורדה ובת זוגו מינה בונינו, אם ילדיו. מינה, שהתרגשה מאוד, ניסתה להשתמש בטוויטר כדי לאתר את המשפחה וביקשה שיעזרו לה ליצור קשר עם לוקה ובריאיון ל"אולה" הארגנטינאי אמרה: “התרגשנו, הסיפור שבר אותנו, אני הרי אמא בעצמי, בכיתי”. השניים עשו כמיטב יכולתם להשיג את כתובתו של הילד הקטן ושלחו לו מתנות.
“שלחנו לו חולצת טריקו של ריאל חתומה על ידי ואלוורדה ועוד מתנות אחרות, גם לאביו ולאחותו. הילד היה מאוד שמח, חוץ מזה הם היו סופר אסירי תודה וצנועים”, סיפרה מינה. לוקה קיבל משלוח נדיב של ציוד ספורט, חולצות חתומות וחיבוק ענק מכוכב עולה. המשפחה של לוקה לא יכלה להישאר אדישה למחוה הזו. “האושר של לוקה עם המתנות הוא עצום. אין לי מילים של הכרת תודה. שלושתנו שמחים אמוד, אסירי תודה לנצח על כך שגרמתם לילד שלי לחייך”, תודה רבה, הם פרסמו בסטורי ברשתות החברתיות. אין כמו כדורגל
4 לייקים
השער הראשון שלו אתמול נגד ולנסיה היה ציון דרך עצום: קארים בנזמה הגיע ל-300 שערים במדי ריאל מדריד (ב-584 משחקים) ובהמשך ל-301 - רק אלפרדו די סטפאנו, ראול גונזאלס וכריסטיאנו רונאלדו מאפילים עליו - הנה הגרף| לבנזמה לקח רק שלושה שנים וחודשיים להבקיע את מאת השערים האחרונים (כלומר מ-200 ל-300) – פרק זמן נמוך משמעותית ממה שהיה צריך כדי להגיע למאה שערים בלבן או לשער ה-200 - והנה חלוקת השערים של בנזמה במועדון| העונה יש לו כבר 22 שערים (מקדים בשלושה חודשים את המספרים שלו מאשתקד, לשם השוואה) כשעונת השיא שלו הייתה 32 בעונת האליפות עם מוריניו - עונת 2011/12.
“בנזמה ליד השולחן של כריסטיאנו” ו"בנזמה מאתגר את כריסטיאנו" - סטטיסטיקה מלאה| אלה הן רק חלק מהכותרות האחרונות בתקשורת לנוכח כושר ההבקעה המרשים של הצרפתי בחצי העונה הראשון (שרק ימשיך כך). במסיבת העיתונאים בה הוצג כמאמן ריאל בפעם השנייה, אנצ’לוטי אמר: “בנזמה צריך להבקיע 50 שערים ולא 30”. אם ימשיך כך – אולי זה יגיע או לפחות קרוב לכך. בינתיים הצרפתי כובש 0.88 שערים למשחק בממוצע (הרקורד הטוב בקריירה שלו) וכובש כל 95.1 דקות – כאשר רק בעונת 2015-16 מציג מספרים טובים יותר – כבש כל 92.5 דקות (28 שערים ב-2,589 דקות).
בשלוש העונות הקודמות בנזמה כבש 87 שערים ב-147 משחקים – עלה לממוצע 0.59 שערים למשחק. העונה הוא הוסיף את סרט הקפטן כמעט לצמיתות לאור העובדה שמרסלו לא משחק, ומציג מספרים טובים. בתשע השנים עם רונאלדו (ושלא יתפרש חס וחלילה שמישהו ‘מאשים’ את כריסטיאנו בכך – אנחנו אסירי תודה ונהיה כך לנצח) – בנזמה החזיק רק שלוש פעמים בממוצע גבוה מ-0.5 (בעונת 2010-11 עם מוריניו הוא כבש 0.54 שערים בממוצע למשחק; בעונת האליפות כבש 0.62 שערים בממוצע למשחק; ובעונת 2015-16 כבש 0.78 שערים בממוצע למשחק); בנזמה זקוק ל-11 שערים בלבד כדי לקבוע שיא קריירה, שכרגע עומד על 32 שערים מ-2011-12. בליגה יש לו 17 והשיא עומד על 24 ב-2015-16, כשאשתקד היו לו 23. החלוץ חולם גם על הפיצ’יצ’י ונעל הזהב כשלבנדובסקי בינתיים הבקיע 20 שערי ליגה.
דני קרבחאל בן 30| “הילד בן 30, יש לו חום גבוה”. דני קרבחאל, מדרידיסטה מבטן ומלידה, שכולנו התאהבנו בו עוד מהספרינט הראשון (או אפילו קודם כשהיה ילד קטן וחמוד שהניח את האבן להקמת מתחם האימונים החדש לצד האגדה אלפרדו די סטפאנו) – הגשים את חלומו והפך לשחקן הרכב קבוע בקבוצה הטובה בעולם, המועדון של חייו, לא לפני שזכה להתעלמות מז’וזה מוריניו והיה צריך עונת השאלה (מצוינת) בבאייר לברקוזן. רבים לא חזרו מהסיבוב בתפוצות – אבל הוא כן, ובגדול.
כבר בעונת הבכורה הוא הראה לאלבארו ארבלואה שאין לו סיכוי מולו בתחרות, רשם 45 הופעות (שיא קריירה) וזכה בליגת האלופות כשהוא מפגין קור רוח אדיר בדקות הלחץ בדסימה, תוקף עד טיפת הזיעה האחרונה (ומטריף את הקהל בכל קרן) ועוד קודם בחצי הגמר מתמודד בקלאסה מול שני סילוני העל אריאן רובן ופרנק ריברי, כאילו הוא חורש את האגף בברנבאו כבר עשור. בהחלטה שערורייתית – ויסנטה דל בוסקה החליט שלא לזמן אותו ליורו וכך נפתח הנאחס שלו עם הנבחרת הלאומית כשהטורניר הגדול הראשון היה רק במונדיאל 2018 (26 הופעות בלבד בסה"כ).
בעוד על הוירטואוזיות של מרסלו אין עוררין, מגן ששינה את הכדורגל בידיוק כפי זה שירש קודם לכן, האגדה רוברטו קרלוס, אבל לגבי משחק ההגנה דווקא יש – אצל דני זה אחרת לחלוטין. מגן מאוזן, ממש חומה, זריז, חכם, קר רוח כמעט תמיד – קשה מאוד לעבור אותו. הוא מסוגל להציל שער מהקו משום מקום. מנייה בטוחה בשני צידי המגרש. בעונת הדאבל הוא גם רשם שיא התקפי עם שער הניצחון האדיר נגד סביליה בסופר קאפ האירופי בהארכה וגם 12 בישולים – אחד מהם בגמר נגד יובנטוס. הוא בישל גם לרונאלדו נגד באיירן מינכן ואפילו את המספרת האגדית ההיא ב-2017/18. קרבחאל, בדומה למה שאמר אנצ’לוטי על נאצ’ו - נראה “לחוץ טבעית” - חושש מהנורא מכל בכל התקפה וכך הוא שומר על פוקוס וטירוף. הוא אפילו ‘איבד’ את זה פעם אחת עם אצבע משולשת לקהל בקאמפ נואו אחרי שער השוויון של ראמוס בדקה האחרונה ב-2017.
הגמר ההוא נגד יובנטוס היה מושלם, אבל היו גם כאלה שפחות. ככה זה שנטש ונאלץ לעזוב בדמעות בסאן סירו ב-2016 – ואדיוס לחלום היורו – וכעבור שנתיים נגד ליברפול כשנפצע כבר במחצית הראשונה בקייב – וליבנו נחמץ יחד איתו, אפילו הזלנו דמעה כשהסיוט חזר. הפציעות, אוי הפציעות – רק הן הצליחו לעצור את קרבחאל ששינה את התזונה, התחזק בקיץ ויקווה השנה להחזיק מעמד (יש לו 16 הופעות ברזומה - אחד יותר מהעונה שעברה, אך היעדרותו האחרונה הדליקה אצלנו שוב את תמרור האזהרה). חלק מזה נובע גם מסגנון המשחק הבלתי מתפשר שלו – דין אוססונה כדין באיירן מינכן. בתחילת 2017/18 הייתה גם איזו בעיה קלה בלב וסיכון כזה או אחר ומיד לאחר מכן החלטתי שהגיע הזמן לרכוש חולצה של המדרידיסטה הזה. קפטן בפוטנצייה. בפעמים המועטות שראיתי אותו עם הסרט - פייר - התרגשתי, זה נראה כל כך טבעי, כמו כל נשיקה שלו לסמל. בכל שיחה על הקאנטרה של ריאל מדריד אני ישר שולף את שמו ומתגאה. אני מניח שאין אף אוהד שלא מכליל אותו בטופ5 השחקנים האהובים בסגל הנוכחי כרגע.
בקיץ הוא זכה להבעת אמון מטורפת מהמועדון עם חוזה חדש עד 2025 על אף עונה מסויטת אשתקד (מצד שני בחייו האישיים הוא הפך לאבא!) בה בקושי שיחק ואנחנו נאחל לו רק בריאות. יש לו 310 הופעות בלבן ו-16 תארים, בדגש על ארבע הזכיות בליגת האלופות. נראה שאין עוררין על כך שהוא המגן הימני הגדול בהיסטוריה של המועדון. וזה עוד לא הסוף| בינתיים אל תחמיצו את הקליפ המיוחד של המועדון
3 לייקים
כן אה, לפני מרסלו לא היה מגן ברזילאי שתוקף ככה. ממש איאקס שנות ה70 מרסלו. שינה את התפקיד לגמריי. יש מגן לפני מרסלו ואחרי מרסלו.
אנדקוטה שלי לגבי קבראחל-שספרד הצעירה הגיע לפה, הוא היה מגן פותח. היה לי “מנוי” לכל המשחקים של ספרד, הייתה אופציה כזאת. כל משחק צרחתי לו על הקוו בספרדית כמו ששומעים במטרו “la proxima estacion getafe” בשביל להקניט אותו. יאמר לזכותו שכבר אז הוא היה מגן מעולה, והיום הוא השחקן השנוא עלי במדריד. הוא מדרידיסטה אמיתי, ומגן מדהים. יימח שמו. אני קצת מתגעגע לטראש שלו נגד סוארס, וכל משחק אני מקווה שהוא יתן סטירה לג’ורדי אלבה.
מונטויה היה המגן הפותח
2 לייקים
זה לא שמרסלו היה יוצא מן ההכלל בכך שהוא ידע לתקוף. הוא אבל היה יוצא מן הכלל בכך שלא ידע להגן.
כלומר לדעתי זה הסמל של הפיכת תפקיד המגן מקודם תהיה מגן לקודם תדע לתקוף
לייק 1
אני זכרתי אותו בכל משחק. מצחיק איך גלגל מסתובב, איפה הוא ואיפה מונטויה.
מרסלו היה יוצא מהכלל כך שמתפקיד המגן היה אולי השחקן הכי משפיע בקבוצה אגדית, היה יוצא מהכלל שהוא היה השחקן הכי מוכשר וטכני בקבוצה שלקחה 4 צ’מנפיונס והוא היה מגן, היה יוצא מהכלל בכך שהוא היה בונה משחק ולא מגן שמאלי, יוצא מהכלל בכך שמעמדת המגן השמאלי אפשר היה לטעון לפרקים שהוא השחקן הכי טוב בעולם באותו רגע, היה יוצא מהכלל בכך שלמרות שקשרים ענקיים כמו מודריץ’, אלונסו וקרוס שיחקו יחד איתו כשהיה לחץ, כשהקבוצה לא תיפקדה כשהיה צריך רוגע ולהחזיר את האיזון רצית שהכדור ילך דווקא למגן השמאלי !
המגן הכי טוב בהיסטוריה של המשחק ובפער ענק, אחד השחקנים הכי טובים ששיחקו את המשחק, היה מספר 10 המגן השמאלי הראשון והאחרון, אגדה !
7 לייקים
פספסת את הכוונה שלי לגמרי.
הגבתי לגבי הנושא שמרסלו שינה את עולם הכדורגל.
דור כתב שמרסלו שינה את הכדורגל.
שביט ענה לו בכך שהוא לא היה המגן הראשון שידע לתקוף.
אני בתגובה הסברתי שהסיבה שהוא שינה את עולם הכדורגל היא לא מכיוון שהוא פשוט ידע לתקוף או בגלל שהוא ידע לתקוף קצת יותר טוב מאחרים.
אין שום שינוי בהסתכלות על המשחק בכך ששחקן אחד יהיה טוב מאחרים. השינוי שהוא יצר היה הסתכלות שונה לגמרי על תפקיד המגן. תפקיד המגן הפך בדור הנוכחי לתפקיד שקודם כל צריך לדעת לתקוף ולא להגן, מרסלו הוא הדוגמה הכי קיצונית לנושא, וגם פורץ הדרך בכך שהוא המגן התוקף הטוב בהיסטוריה, ואת כל זה עשה בלי באמת לדעת להגן (לוקאס ואסקז גרזן לידו).
לפני מרסלו מגן נבחר לפי יכולת ההגנה כאשר יכולת התקפית היא בונוס.
היום בוחרים מגן לפי יכולת התקפית כאשר יכולת הגנתית לרוב היא הבונוס.
מרסלו הפך את תפקיד המגן לחלק אינטגרלי לגמרי במשחק ההתקפה, הוא לא רק עשה תנועה של מגן אלא שיחק לעתים כמו קשר ונכנס למרכז ולרחבה ולכל מקום בו היה שטח. הוא חשב התקפה לפני שחשב הגנה.
אין פה אלמנט של הקטנתו של מרסלו, ההפך. הוא לא היה יכול לעשות הגנה כמו שעשה ולהזכר כאחד הגדולים בהיסטוריה (אם לא הגדול ביותר) בלי להיות משהו שלא נראה כמותו מבחינה התקפית.
לא פיספסתי, רק השלמתי את מה שהתחלת 
לייק 1
הכי מדוייק שיצא לי לקרוא. מרסלו בשיאו היה אחד מעושי המשחק הטובים בכל הזמנים וכל זה מעמדת המגן השמאלי. נגמר לנו מוקדם מדי אם היה שומר על פיזיות סבירה הכישרון הטבעי שלו היה מחזיק אותו עוד כמה שנים ברמות הגבוהות.
לייק 1
בטח שמתם לב שהניצחון ברביעי היה הניצחון המאה של ריאל מדריד בקלאסיקו וזה קרה במפגש ה-248 ביניהן. 52 משחקים הסתיימו בתיקו ו-96 פעמים ניצחה ברצלונה. ריאל כבשה 415 שערים עד היום בקלאסיקו והרי חלוקת הניצחונות: 76 בליגה (לעומת 72 של ברצלונה), 12 בגביע המלך (לעומת 15 של היריבה), תשעה במשחקי הסופרקופה הספרדי (לעומת ארבעה שלהם) ושלושה בליגת האלופות (שניים לברצלונה).
מי שרוצה לצלול לעומק מספרי הקלאסיקו והניצחונות וכן הלאה: כמעט 120 שנה חלפו מאז המשחק הראשון בין הקבוצות שנערך איי שם ב-1902, מעין העתק של גביע המלך בימינו אנו. בארסה דווקא ניצחה 1:3 וארתור ג’ונסון כבש לזכות ריאל. רק בקלאסיקו ה-17 במספר ריאל עלתה ליתרון נגד בארסה עם ניצחון 1:2 במרץ 1933.
הפער הגדול ביותר שלנו בניצחונות היה ב-1965, ברצף שבעת הניצחונות הרצופים. ריאל ניצחה 1:2 בקאמפ נואו במשחק ה-90 ביניהן והגיעה ל-48 ניצחונות מול 32 של ברצלונה. מאז הפערים נחתכו שוב ושוב ושוב. לבארסה היה יתרון בניצחונות בקלאסיקו בשנות ה-70 (7:9 לבארסה), בשנות ה-80 (10:14 לבארסה) וגם בשנות ה-90 (10:14 לבארסה), לא מעט מזה נובע מהרצף הארור של ריאל בלי ניצחון בקאמפ נואו – 21 שנה בליגה. בעשור בין 2010-11 ועד 2018-19, הפעם האחרונה בה בארסה ניצחה את ריאל – המאזן היה 10:17 לטובתם בניצחונות ואז בארסה גם הובילה 95:96 בניצחונות. מאז הסדר שב על כנו. כשזינדין זידאן חזר לקווים המצב היה בשפל ובארסה אף הובילה 95:96.
ועוד קצת מהקלאסיקו והפעם זווית אחרת ומרגשת: התמונה הכי חמודה שתיראו - הילד הקטן של פדה צופה בטלוויזיה באביו הגיבור מתראיין לאחר שניצח את המשחק. “עד הסוף, תמיד. האללה מדריד”, כתב פדה. מינה בונינו, אשתו של פדה, התרגשה מהשער ועל רקע תמונה של הקשר חוגג את השער (הציוץ של ריאל מדריד), כתבה בטוויטר: " רק אלוהים יודע כמה קשה אתה עובד כדי לגרום לדברים לקרות. סבלנות, עבודה ומעל הכל אהבה למועדון. ביצים אף פעם לא חסרות. אנחנו אוהבים אותך, לעזאזל אתה הגאווה שלנו". מי שלא מסתפק בזה ורוצה עוד קצת מהגברת - תראו את החגיגה שלה בזמן השער וגם מה כתבה לו לפני המשחק, מרגש.
“ריאל מדריד לא מקבלת הרבה פנדלים - אבל היא לא סולחת ולא מוותרת”, נכתב במארקה. מחקר של CIES Football Observatory בדק מה שקרה ב-31 הליגות האירופיות הבכירות בארבע העונות האחרונות (שלוש וחצי, כלומר מאז תחילת 2018/19). ריאל במקום העשירי מבחינת קבלת הפנדלים - זוכה לפנדל כל 503 דקות. סוסיאדד ראשונה עם פנדל כל 374 דקות וגם לברצלונה יש יותר פנדלים מריאל.
מה שכן, ריאל מדריד יעילה מאוד. היא לא החטיאה אף אחד מ-24 הפנדלים האחרונים שלה, טפו-טפו-טפו. ראמוס היה עם 100% הצלחה - 13 מ-13, בנזמה גם הוא כבש את כל העשרה ובייל הוסיף פנדל נוסף.
באירופה, ריאל אפילו לא בטופ30 מבין הקבוצות שמקבלות פנדלים בתדירות הגבוהה ביותר, היא במקום ה-42 בלבד. מנצ’סטר יונייטד ופ.ס.ז’ מוליכות – האנגלים נהנים מפנדל כל 299 דקות והצרפתים כל 305. אינטר שלישית יחד עם לאציו עם פנדל כל 315 דקות ויובנטוס עם פנדל כל 324 דקות.
הנה הגרפים: משמאל - כל כמה דקות מקבלת פנדל| מימין - אחוזי הצלחה בפנדלים
וקצת ריקושטים מגמר הסופרקופה (כל התגובות, המספרים והכותרות - כרגיל באתר ובפייסבוק) - שימו לב:
ככה חגגה הפמילייה של רודריגו את הבישול של ללוקה מודריץ’ - לחצו כאן
וגם - דקות החרדה של אדר מיליטאו אחרי הכרטיס האדום שספג והפנדל שגרם שהיה עלול לשבש הכל - לחצו כאן
אז בואו שוב נעשה לכם סדר, שיאני התארים בהיסטוריה של ריאל מדריד:
במקום הראשון: פאקו חנטו| תקופה במועדון: 1953-1971| 23 תארים
השחקן היחיד שזכה בשישה גביעי אירופה. ברזומה שלו גם 12 אליפויות ספרד. אף שחקן לא רשם יותר מ-18 שנה במועדון, אם כי הוא לא היחיד. נאחל לו בריאות, הכי חשוב.
במקום השני: מרסלו| תקופה במועדון: 2006-?| 23 תארים
החתמתו בחורף 2006 “נרקמה בין לילה” ומי זוכר ששקלו להשאיל אותו לקבוצה אחרת. יש לו ארבע זכיות בליגת האלופות וחמש אליפויות ספרד בין היתר. הוא יכול לקבוע שיא חדש העונה…
במקום השלישי: סרחיו ראמוס| תקופה במועדון: 2005-2021| 22 תארים
“המפסיד הגדול”, נקרא לזה ככה. הרכש הספרדי הראשון של פרס, שזכה באליפות כבר בעונה השנייה, אדון הדסימה והקפטן היחיד שהניף שלוש פעמים ברציפות את ליגת האלופות. יש לו ארבעה גביעים כאלה וגם חמש אליפויות ספרד. קרוב ל-700 משחקים (671) ו-101 שערים.
במקום הרביעי: מנואל סאנצ’יס| תקופה במועדון: 1983-2001| 21 תארים
חלק מהקינטה דל בויטרה והאחרון מביניהם שנפרד. הניף את הגביע היקר באמסטרדם כשריאל זכתה ב-1998 אחרי 32 שנות גלות. היה שיאן ההופעות עד שבאו ראול ואיקר, עם 710 משחקים. זכה פעמיים בצ’מפיונס ובשמונה אליפויות.
במקום החמישי: קארים בנזמה| תקופה במועדון: 2009-?| 20 תארים
שחקן השעה בריאל מדריד. מאז עזיבתו של כריסטיאנו הוא שחקן אחר, ואפילו חזר לסגל נבחרת צרפת. כבש בגמר ב-2018 נגד ליברפול וזכה בעוד שלושה גביעים. הוא ישמח להוסיף לארון השנה את אליפות ספרד הרביעית.
סוגרים את העשירייה:
חוסה אנטוניו קמאצ’ו (6) עם 19 תארים| איקר קסיאס (7) עם 19 תארים| לוקה מודריץ’ עם 18 תארים| מיגל צ’נדו (9) עם 18 תארים| וגם רפאל ואראן, ונאצ’ו עם 18 תארים
לייק 1
אבל כבד בריאל מדריד ובעולם הכדורגל: פאקו חנטו נפטר היום בגיל 88. אגדת המועדון והשחקן היחיד איי פעם שזכה שש פעמים בגביע אירופה - הלך לעולמו. המועדון מיהר להוציא הודעה רשמית: “ריאל מדריד נשיאה פלורנטינו פרס ומועצת המנהלים שלה מצטערים מאוד על מותו של פרנסיסקו חנטו, נשיא הכבוד של ריאל מדריד ואחת האגדות הגדולות של המועדון שלנו ושל הכדורגל העולמי. ריאל מדריד רוצה להביע את תנחומיה ואת אהבתה וחיבתה לאשתו מרי לוז, לבניו פרנסיסקו וחוליו, לנכדותיו איטנה וקנדלה ולכל קרוביו, עמיתיו ויקיריו”. עוד נכתב: “דמותו של פאקו חנטטו מייצגת נאמנה את כל הערכים של ריאל מדריד, והייתה ותמשיך להיות אמת מידה עבור ריאל מדריד ועבור עולם הספורט. אוהדי מדריד וכל אוהדי הכדורגל תמיד יזכרו אותו כאחת האגדות הגדולות שלהם”. הנה הביוגרפיה המאלה שלו מהאתר שלנו - לחצו כאן
מי שהיה שיאן התארים של המועדון עד שמרסלו השווה את שיאו ביום ראשון, שיחק במועדון 18 שנה, מ-1953 ועד 1971, ובמהלך פרק הזמן הזה, בנוסף לשישה גביעי אירופה הוא זכה גם ב-12 אליפויות ספרד, שני גביעים ספרדיים, גביע בן יבשתי אחד, גביע עולם קטן ושני גביעים לטיניים. הוא שיחק 600 משחקים בריאל וכבש 182 שערים. במדי ספרד רשם 43 הופעות. חנטו היה חלק משלישיית החוד המדהימה יחד עם אלפרדו די סטפאנו ופרנץ פושקאש אך הוא החל את דרכו לפניהם ועזב אחריהם. דווקא הזכייה הכי מרגשת כנראה, עבורו, הייתה בגמר 1966 עם קבוצת ה-“יא-יא” בה היה המנהיג שלה ולא היו בה כוכבים גדולים. בגמר 1958 נגד מילאן בהארכה הוא היה זה שכבש את שער הניצחון בדרך ל-2:3. תודה על הכל חנטו, לא מעט בזכותך הפכנו למועדון הגדול בעולם כפי שאנחנו היום.
אלברו ארבלואה, שחקן העבר, מיהר לספוד לחנטו ברשתות החברתיות: “זה היה כבוד גדול להיות מסוגל לחלוק רגעים וחוויות עם מיתוס ואגדה של ריאל מדריד והכדורגל העולמי. אבל מעל הכל היית אדם שתמיד היה קרוב מאוד לליבנו וכולם חיבבו אותך. נוח על משכבך בשלום, חנטו”.
תראו זה קצת מוזר לדבר בהערצה על שחקן שלא ראית מעולם וכמובן שצפית בו במקרה הטוב בכמה וכמה משחקים בשחור-לבן נוראי, ועדיין. כל ילד שמתחיל להתעניין בכדורגל שואל תמיד ככה שאלת טריווית ויקיפדיה - ‘מי השחקן שזכה הכי הרבה פעמים בליגת האלופות’. עד היום, התשובה: פאקו חנטו תמיד קופצת. הוא בטח לא היה היהלום שבכתר כמו די סטפאנו או פושקאש אף פעם, אבל הגיע לפניהם (בערך) ונשאר אחריהם. הוא גם זכה בגביע השישי גם בקבוצה צעירה יותר ובלי כוכבים גדולים. גם לו יש חלק בכך שהפכה ריאל מדריד למועדון הגדול בעולם.
5 לייקים
כותרות העיתונים הבוקר במדריד כמובן עם מותו של האגדה פאקו חנטו ז"ל:
שער המארקה יותר ‘בלבוש’ של אבל עם שחור-לבן ותמונה יפה עם ששת גביעי אירופה בהם זכה: “פאקו חנטו, 21 באוקטובר 1933 - 18 בינואר 2022, השחקן היחיד עם שישה גביעי אירופה”.
שער ה-AS עם תמונה של חנטו אוחז בגביע השישי ולמעלה מימין התמונה המיתולוגית - “חנטו 1933-2022 - המלך של אירופה”| הסופה מקאנטאבריה נפטר בגיל 88. עוד נכתב כי הוא עדיין שיאן התארים בהיסטוריה של ריאל מדריד עם 24 תארים (“המחלוקת” היא סביב גביע העולם הקטן שלא ממש נחשב כתואר רשמי.
האגדה פלה ספד לו גם כן אתמול: “פאקו חנטו הוא עוד גאון כדורגל שעוזב אותנו. אלוף אירופה הגדול ביותר. הייתי עוד צעיר כשהתמודדנו מולו ועם אגדות אחרות של ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו בסיבוב הופעות באירופה (משחק הוקרה נגד סאנטוס). יש לנו זכרונות רבים עם נוסטלגיה גדולה ותשוקה לכדורגל שאנחנו חיים עד היום. אני רוצה להשאיר כאן את כל ההערכה אליו ורגשות החיבה ותנחומיי למשפחה”.
חולקים כבוד אחרון לפאקו חנטו| אתמול בערב, החל מהשעה 20:00, המועדון הציג את ארונו בסנטיאגו ברנבאו וקרא לאוהדים לבוא ולחלוק כבוד אחרון כאשר ששת גביעי אירופה בהם זכה עיטרו את הפינה המרגשת כמובן. הנשיא פלורנטינו פרס, המאמן קרלו אנצ’לוטי, הקפטן מרסלו, מאות אוהדים וגם שחקני עבר רבים הגיעו כדי לחלוק לו כבוד. אנצ’לוטי אמר: ,לכל האוהדים יש זכרונות אדירים ממה שעשה על המגרש ואיך שהתנהג מחוצה לו". מרסלו: “זה יום קשה לנו, למשפחתו, לאוהדי ריאל מדריד ולכל חובבי הכדורגל. יש לנו זכרונות נהדרים מהאגדה פאקו חנטו”. גם ראש עיריית מדריד וראש עיריית סנטאנדר הגיעו כמו גם לואיס רוביאלס, נשיא ההתאחדות הספרדית: “זה שחקן שלא יהיה עוד אבל גם אדם חביב, צנוע ופשוט מאוד. הוא היה דמות בלתי ניתנת לערעור בריאל מדריד ובנבחרת הלאומית”. גם נשיא אתלטיקו מדריד, אנריקה סרסו, כיבד בנוכחותו. הנה גלריית תמונות
חדי העין שביניכם יכלו לראות בגלריית התמונות גם את השוער איקר קסיאס, כאשר ראול, מאמן קסטיליה, טרם נצפה שם אך ספד ברשתות החברתיות. מנואל סאנצ’יס אמר: “הוא היה מיתוס, מישהו שכל השחקנים העריצו בעצמם. אם היית צריך לדבר על ריאל מדריד, היית מזכיר את חנטו”. ארבלואה: “הוא אחד מאותם שחקנים שאיפשר לריאל להיות הקבוצה הטובה בעולם”. אמנסיו אמר: “הוא חלק עצום מריאל מדריד, הוא סימן עידן, יש לו היסטוריה שאי אפשר להשתוות אליה, הוא היה שחקן מדהים”. סנטיאנה: “זה הפסד גדול לריאל מדריד ולכל מי שאוהב כדורגל, הוא אחד הגדולים איי פעם”. פירי אמר: ,הוא היה השחקן הספרדי הטוב בהיסטוריה ואדם סנסציוני".
פרננדו היירו: “הוא זכה ביותר תארים מכל אחד אחר בריאל מדריד ושידר ענווה ורוגע. הוא תמיד היה ותמיד יהיה דוגמא לכולם”. שוער העבר פאקו בויו: “לא יהיו עוד שחקנים כמוהו, לא בריאל, לא בספרד ולא בכלל”. חורחה ואלדאנו: “הוא אגדה חיה. הוא בנה בעבודה קשה את המיתוס של ריאל מדריד”. מרטין ואסקס: “הוא הראה על המגרש ומחוצה לו איך צריך להיות ספורטאי. הדוגמא המושלמת”. פדג’ה מיאטוביץ’: “אחד הגדולים עזב, האיש שסימן עידן וזכה ביותר תארים מכל אחד אחר במועדון הנפלא הזה”. הוגו סאנצ’ס אמר: “אנו אסירי תודה על המורשת שחנטו הותיר אחריו. הוא היה אחד מהמודלים לחיקוי שלנו”.
הריאיון האחרון של חנטו מארקה ב-2016| לרגל מותו של אגדת המועדון, תרגמנו עבורכם את דבריו של חנטו איי שם באפריל כשייחל שקבוצתו האהבה תגיע לגמר בסן סירו. הוא מספר את ‘הסוד’ של הקבוצה הגדולה ההיא של חמש הזכיות הרצופות, בוחר את הגביע הפייבוריט שלי, נזכר בדי סטפאנו ומדבר גם על כריסטיאנו. אל תחמיצו.
הנשיא פלורנטינו פרס בהצהרה רשמית לאחר מותו של פאקו חנטו: “בגלל שחקנים כמוהו התאהבתי בריאל מדריד וכך עוד מיליונים. מאז שהייתי ילד כשהייתי רק בן ארבע כשאבי לקח אותי לאצטדיון סנטיאגו ברנבאו התאהבתי בקבוצה. היום הוא יום של עצב גדול לא רק עבור ריאל מדריד אלא עבור הכדורגל העולמי. אני רוצה להביע קודם כל את תנחומיי למשפחה”.
"כאן חנטו הפך לאחת האגדות הגדולות של המועדון שלנו ולאחד המיתוסים של הכדורגל העולמי. הוא היה חלק מדור של שחקנים אגדיים ששינו את ההיסטוריה של ריאל מדריד עד שהפכה למועדון היוקרתי והנערץ ביותר בעולם. בראשותו של סנטיאגו ברנבאו ולצד די סטפאנו, פושקאש, קופה, ריאל, סנטאמריה, סאנטיסטבן, אמנסיו, פירי ועוד שאר האגדות, חנטו היה חלק מקבוצה מיתית ובלתי נשכחת עבור כולנו, האוהדים שאוהבים כדורגל.
“חנטו השיג שיא שכיום כמעט ואי אפשר לחזור עליו. הוא השחקן היחיד שזכה ב-6 גביעי אירופה בכל ההיסטוריה של הכדורגל. שישה גביעי אירופה עם מועדון בודד: ריאל מדריד. המועדון של חייו. זה שייצג ונשא בליבו עד הרגע האחרון.
פאקו חנטו הוא אחת האגדות הגדולות שלנו וכולנו נזכור אותו כאחד השחקנים הטובים ביותר בהיסטוריה בת 119 השנים שלנו. הוא מייצג את כל הערכים של ריאל מדריד: ענווה, כבוד, אחווה, כישרון, עבודה והקרבה. תודה לך פאקו היקר. תודה לך, פאקו חנטו היקר. תודה לך, נשיא כבוד של ריאל מדריד, על כל מה שעשית למען המועדון שלנו. לעולם לא נשכח אותך ותמיד נזכור אותך”.
גם הקפטן מרסלו התיייחס למותו של האגדה חנטו, ימים ספורים אחרי שהשווה את שיא התארים שלו: “זה יום עצוב מאוד לכל אוהבי הכדורגל ולכל המדרידיסטאז. דון פאקו חנטו שזזכה ב-6 גביעי אירופה, 12 אליפויות ושיחק 18 עונות בריאל מדריד. זה יום מאוד קשה לנו ולמשפחתו. הסיפור שלו והתמונות שלו תמיד יישארו בראש שלנו”. “נודע לנו על החדשות העצובות האלה ברגע שהגענו לאימון הבוקר. תמיד אזכור אותו בשמחה גדולה. הוא תמיד בא לכאן בשביל התמונה הקבוצתית הרשמית וסיפר לנו הרבה בדיחות והצחיק את כולנו. חנטו הוא אנציקלופדיה של כדורגל, אגדה, ולעולם לא נשכח אותו”.
הקפטן הקודם, סרחיו ראמוס, לא שכח לחלוק כבוד לאגדה וכתב בטוויטר כך: "“למרבה הצער אנו נפרדים מנשיאת הכבוד של ריאל מדריד ומדמות חשובה עבור כל המדרידיסטאס. הוא השיג את ההישגים הגדולים ביותר וכתב את שם המועדון באירופה לנצח נצחים. היום אנו נפרדים ממך ואני שמח שפגשתי אותך ונהנתי ממך. RIP, פאקו חנטו”.
אלפי מילים נכתבו על פאקו חנטו בתקשורת הספרדית היום. איך אתר שלא כינה אותו כמלך של גביעי אירופה, אגדה, מיתוס וכדומה. בסופו של דבר, פאקו חנטו הוא גם התשובה לכל שאלת טריוויה או ויקיפדיה: מי השחקן שזכה הכי הרבה פעמים בליגת האלופות. אז הנה כל המספרים שלו: הגרפים המלאים - 1| 2| 3
חלוקת ההופעות: 600 בסה"כ – 427 בליגה, 88 בגביע אירופה ו-73 בגביע המלך בין היתר.
חלוקת השערים: 126 בליגה, 31 בגביע אירופה ו-21 בגביע המלך בין היתר.
בנבחרת ספרד: 43 הופעות, לקח חלק בשני מונדיאלים – בצ’ילה 1962 ובאנגליה 1966. בכל משחקיו פתח בהרכב.
שש הזכיות בגביע אירופה: 1955-56, 1956-57, 1957-58, 1958-59, 1959-60, 1965-66.
12 הזכיות באליפות ספרד: 1954, 1955, 1957, 1958, 1960-1965 (הקבוצה הראשונה בספרד שזוכה בתואר חמש פעמים ברציפות), 1967,1968, 1969
שני גביעים ספרדיים: 1962 ו-1970| שני גביעים לטיניים: 1955 ו-1957
גביע בן יבשתי אחד: 1960| זכה ביורו עם נבחרת ספרד ב-1964
עונת הבכורה בריאל: 21 משחקים בלי אף שער. בעונה השנייה הוא כבש כבש שישה.
עונת השיא: 20 שערים ב-38 הופעות ב-1959-60| הכי הרבה הופעות בעונה – 43 משחקים ב-1962.
נסיים עם שני טורי דעה גדולים על פאקו חנטו ז"ל:
חסוס בנגואצ’ה כותב כי חנטו היה הכדורגלן הספרדי הגדול בהיסטוריה: “יש שני מועמדים נוספים שיכולים לאתגר אותו בקרב על התואר הלא רשמי הזה אך לא נתעסק בכך. ראשית – אנחנו עצובים מדי. שנית – כי חנטו לא מתחרה מול שחקנים אלא מול מועדונים. ריאל מדריד – 13 גביעי אירופה, מילאן – 7, באיירן, ליברפול וחנטו עם 6. חנטו הוא מדריד ומדריד היא חנטו. בבוקר העצוב הזה, ריאל איבדה חלק מדמותה. אמנם מיתוסים כמו אמנסיו וסנטמריה עדיין בחיים ברוך השם, אבל כואב לראות את חנטו עולה לשמיימה יחד עם די סטפאנו, פושקאש, קופה ואחרים. העדפנו אותם בשר ודם, שישתה את הבירה במרפסת כמו תמיד, ליד ביתו בברנבאו, שם פגשתי אותו לראשונה ורגלי רעדו מהתרגשות. חבל שאנשים לא יכולים להעיד על גדולתו. אבל האוהדים, המדרידיסטאס, לא היו צריכים לראותו משחק בלייב כדי להסיק שהוא הכי טוב או שהיה בחבורה. המדרידיסטאס נולדו לתוך המציאות של חמש הזכיות בגביעי אירופה, ושנים לאחר מכן כשכולם התפזרו – חנטו עדיין היה שם כדי לזכות בתואר השישי”. הוא מספר על הקשר האישי עם חנטו ומשפחתו וכותב שמצד אחד איבד כמו חבר ומצד שני – “הגיבורים לעולם לא אבודים, אי אפשר להתאבל על אבן דרך ופסל”.
תומאס רונסרו כתב: “פרידה בכבוד מנשיא הכבוד” – הוא כותב כי “הבוקר התחיל קר ועצוב. הסילון, זה שטס באגף בברנבאו כאילו יש לו מנוע טורבו בנעליו – הכדורגלן היחיד עלי אדמות שיכול להתפאר בכך שזה בשישה גביעי אירופה – איננו. הוא שחקן גדול שצמח מהענווה שלו. אבי, שהיה עד לקבוצה של שנות ה-50 שזכתה חמש פעמים ברציפות בגביע – סיפר לי על הקשיים שלו בעונת הבכורה, בשל המהירות המופרזת. הוא היה צריך כמו לוחמי שוורים טובים – ללמוד לעצור ולהתכוונן. די סטפאנו והקטור ריאל הצליחו לשכנע את ברנבאו להשאירו – והוא נשאר לנצח. מה שעשה זו אבן דרך בלתי ניתנת להשגה. חנטו לא ייחס לגדולתו ולכוכבו חשיבות, הוא שמר על פרופיל נמוך ולא עשה רעש. הוא הגיע ללב של אנשים כי היה אדם עם דרך ארץ, אדם נורמלי שלא השתחצן עם קורות החיים שלו. לחנטו יש חלק גדול בכך שהמועדון הזה, מועדון חייו – נבחר על ידי פיפ"א והוכרז כמועדון הטוב ביותר של המאה ה-20. נוח על משכבך בשלום, המאסטרו”.
לייק 1