חוץ מהתמונה האחרונה כל השאר אפשריים.
רק אצלי היא נתפסת כמישהי שמטפסת על הגב של בן הזוג כדי להשיג צומי ופרסום עצמי?
תמונה שהיא סיפורה של עונה. קודם כל עונה מוצלחת והישגית - חוגגים זכייה בתואר הכי חשוב שיש. מעבר לכך - אנצ’לוטי. אדיש אבל מתרגש כשצריך. רציני אבל גם לא רציני - סתלבטן. פה בתמונה הוא מזכיר לבנזמה - ‘לי יש שש זכיות בליגת האלופות - יותר טוב מהחמש שלך’. קרלו כמובן זכה ארבע פעמים כמאמן - שני גביעי עם ריאל ופעמיים עם מילאן וכן יש לו שתי זכיות עם הרוסונרי כשחקן. מי יכול להתפאר בהישג כזה…למעט חנטו שלא היה מאמן כמובן.
אגב, אותו אנצ’לוטי חזר רשמית בדיוק לפני שנה. “אדון הדסימה חזר” בישרו בשער המארקה, שש שנים אחרי שפוטר עונה אחת אחרי ההישג הנפלא. והנה יש לו עוד גביע אלופות ביד, כנגד כל הציפיות. בעונת 2013/14 כשעמד לזכותו סגל טוב בהרבה ומיותר להתחיל אפילו להשוות - ריאל הצליחה לזכות בצ’מפיונס ובגביע המלך - אבל אליפות ספרד חמקה ממנה.
קרלו הודה על ההזדמנות הבלתי צפויה והמרגשת שניצבה בפניו: “אני יודע מה זה אומר לאמן את ריאל מדריד ואני מתרגש מאוד”. הוא הבטיח להילחם על כל התארים. ואתם זוכרים מה עוד אמר: “בנזמה השתפר מאוד. למה שבנזמה לא יבקיע 50 שערים? למה שוויניסיוס לא יבקיע יותר? הוא צריך!”. העונה הוא הפך למאמן היחיד שזכה באליפות בחמש הליגות הבכירות ומעבר לכך ליחיד שזכה ארבע פעמים בליגת האלופות. 
לייק 1
חבל שנמשך עד עכשיו.
2 לייקים
הוא ללא ספק שחקן שתרם המון ומבחינת הכדורגל אפשר לומר ‘אגדה’ אבל לא מבחינת היחס וכל המסביב. הוא שחקן שהשיג המון והיה צריך להשיג יותר. אני חושב שממהרים להגיד על שחקנים טובים שהם ‘יכלו לסמן עידן’ ומיהרו להכריז שהוא יכול להיות היורש של כריסטיאנו. גם אם הוא עלה עם עצבים ותשוקה לגמר ודפק מספרת מהסרטים וכבש צמד וניצח משחקים גדולים - זה לא בהכרח נכון. בלי הפציעות היינו רואים יותר. יכולנו לקבל יותר והיינו צריכים לקבל יותר וחבל על השנתיים הדפוקות האחרונות ושהוא לא ניסה להסביר את עצמו אף פעם והיה אדיש למצב - אבל זה נגמר ואנשים נוטים לזכור את הטוב. כבר שעבר בהשאלה לטוטנהאם בקיץ 2020 הייתה לי צביטה קטנטנה בלב, עוד יש לי חולצה שלו מגמר 2018 וגם אחת מעונת הבכורה. אני לחלוטין כבר לא כועס או מאוכזב. לנצח אזכור את הרגעים שהותיר אותי עם פה פעור כמו אחרי המספרת ההיא ושעונת הבכורה עם ה-B-B-C הייתה כיפית מאוד. חבל שלא עזב ב-2018 וזהו. ובכל זאת - תודה רבה. באמת תודה
בייל נפצע אחרי כתיבת המכתב:
דור, עשית מה זה מגה-רומנטיזציה לכל הסיפור. לדעתי אתה אחד הבודדים פה בפורום שכואב לו (אפילו קצת), עכשיו שהוא עוזב.
אנשים לא נוטים לזכור את הטוב, הם נוטים לזכור את הסוף. רק שאצל בייל הסוף התחיל בערך מהשנה השנייה שלו פה.
מבחינתי, בשום שלב לא הרגשתי שבייל זה שחקן שאני יכול לסמוך עליו. הייתה לו עונה ראשונה טובה, אבל שגם בה הרגשתי שיש פוטנציאל, אבל הוא מסוגל להביא יותר לשולחן - בצורה עקבית, ולא רק בגמרים נוצצים. דומה קצת לויניסיוס היום, רק שלבייל הייתה הרבה פחות אחריות על ההתקפה מלוויני, כי היו אלטרנטיבות. אחרי השנה הראשונה היפה, מהשנה השנייה והלאה זה פשוט נכנס לרצף של פציעות, שבכל פעם האשמנו אותן בזה שלבייל אין רציפות, ובגלל זה אנחנו לא מצליחים לראות את היכולות האמיתיות שלו באות לידי ביטוי. אבל מתישהו התחלנו להבין שאלה לא רק הפציעות, יש כאן משהו מעבר. “דלקת בקרום החשק” קראנו לזה. בייל פשוט לא הפך למפלצת ההתקפית שציפינו שיהיה - עם או בלי קשר לרונאלדו.
גם הצמד האגדי בגמר - קל להיזכר בו עכשיו, אבל לא נשכח שהצמד הגיע כאנטיתזה מוחלטת לעונה שבה זידאן לא ספר את בייל ושרף אותו על הספסל, ובצדק. לא הייתה פה התנגדות גדולה למהלכים של זידאן, כי כמעט בכל פעם שהוא קיבל הזדמנות, בייל פשוט לא סיפק את הסחורה.
בפן היותר עמוק של הדברים, אני חושב שבייל הוא הראשון שניפץ לי את אשליית ה"אם עליתי הרבה, אני אשתלם לכם". פעם אחר פעם שברנו שיאי עלויות בשחקנים, ופעם אחר פעם זה הצדיק את עצמו - בגרף עלייה חד-כיווני. מפיגו, לזידאן ועד השיא עם כריסטיאנו כמובן. אמנם היה את קאקה שאכזב ועלה לא מעט בכלל ביחס לזמנו, אבל זה נבלע בהצלחה הפנומנלית של רונאלדו.
בייל הוא השחקן הראשון שקנינו בהרבה מאוד כסף (יותר מרונאלדו למעשה), ופשוט לא הצליח לממש את הציפיות האמיתיות ממנו. זה קרה לפני כל הפוגבה, הקוטיניו, הגריזמן ואצלנו הזארד. הוא היה האכזבה המשמעותית הראשונה - קודם מקצועית, ואח"כ גם בהתנהלות המזעזעת - שנמרחה על-פני הרבה יותר מידיי זמן.
אזכור לו את הרגעים היפים, אבל לא אתגעגע בכלל.
8 לייקים
שכיר חרב, קיבל שכר וסיפק את הסחורה רוב הזמן. פצוע כרוני לאחרונה בעיקר בשריר החשק.
אין לי אליו טינה מיוחדת, לדעתי עזב שנתיים מאוחר מדי.
לייק 1
רבים חושבים שזה הגול הכי גדול איי פעם בכדור חופשי וזו גם הכותרת במארקה: 25 שנה לפלא של רוברטו קרלוס שבעט עם הפאלש כדור בלתי נשכח בגביע הקונפדרציות נגד צרפת. זה קרה שלושה ביוני 1997. “שער בלתי אפשרי שהיה אף נושא למחקרים מדעיים”. זה היה שנה לפני גמר המונדיאל ואמנם ההרכבים לא היו מלאים במאה אחוז אבל לא מעט כוכבים שיחקו באותו ערב. בברזיל היו אלה רומאריו ורונאלדו וגם קאפו, בצרפת היו שם זידאן, פירס, דסאי, קראמבו. המרחק? 35 מטרים.
השער נכבש בדקה ה-20. “ההיגיון הבריא לא הצביע על בעיטה ישירה, אבל רוברטו קרלוס נגד כל היגיון”. אין דבר יותר טוב כדי להסביר את מה שקרה, מעבר לשער עצמו – מאשר הפרצופים ההמומים.
רוברטו קרלוס הסביר: “אני זוכר את השער הזה כאחד החשובים בקריירה שלי. אנשים לא האמינו כי זה היה מרחוק, אבל הייתה לבעיטה מספיק כוח. בארטז לא הבין מה רציתי לעשות, ניסיתי לגרום לו לחשוב שאני עושה משהו אחר. כשראיתי שהוא לא זז והכדור נכנס – זה שינה את הקריירה שלי לדעתי. אני חושב שהרוח עזרה לכדור להיכנס, אחרת הוא היה עף מחוץ לאצטדיון. זה נס, זה משהו שקורה רק פעם אחת בחיים. מאז הרגשתי יותר חשוב לנבחרת. אני חושב שעשיתי משהו יוצא דופן. ככה חשבתי אז אבל לא הבנתי בדיוק מה ואיך”.
בארטז אמר: “חשבתי שהבעיה נפתרה. הבעיטה הזו תעוף לירח”, והודה לאחר מכן בטעותו ואמר שהיה בהלם. דשאן היה מאלה שעמדו בחומה יחד עם דסאי וזידאן: “מעולם לא ראיתי דבר כזה”, אמר המאמן הנוכחי של צרפת. אסור לשכוח שהיה לו גם שער ‘לא הגיוני’ נגד טנריפה ממש ליד הקרן. איזו אגדה…
וכמובן אי אפשר בלי השער עצמו:
2 לייקים
אחרי הזכייה בליגת האלופות נפתח לי קצת התיאבון להשקיע:
עוד מישהו חושק בחולצת הפולו המרגשת הזו? המחיר שלה הוא 55 יורו וזה סבבה - אבל המשלוח, משום מה יש אופציה אחת בלבד - של אקספרס, והעלות היא 48 יורו. אז סה"כ 103 יורו על החולצה נראה לי די מוגזם. מה שחשבתי זה שנזמין כמה במכה אחת וככה המשלוח יתחלק בין כמה חבר’ה. יש עוד כל מיני פרטים די חביבים שהגיעו
מכתב הסליחה לבנזמה\דור רומנו| עם סיום עונה 2021/22 המטורפת, דור רומנו לא שכח להודות בטעות (זו מעלה גדולה) וגם להודות לגיבור - החלוץ הצרפתי. זה שהשמצנו בכל דרך אפשרית, זה שהעדפנו את מוראטה על פניו, זה שהתביישנו ורצינו להקיא כשענד את סרט הקפטן. ודווקא הוא אחראי אולי לעונה הגדולה ביותר שראינו משחקן ריאל מדריד (ועוד בתחילתה העזתי לעצמי לקנות חולצה שלו). מי היה מאמין: אני אוהב אותך, קארים בנזמה.
מעטים הם אלה שמודים בטעות אבל אומרים שזו מעלה גדולה לבקש סליחה. ועל כן, דור רומנו לא שכח את זה שגרם לו לכלכך הרבה רגעי אושר השנה וכותב את מכתב הסליחה לקארים בנזמה.
בקיץ 2009 רציתי את דויד ויאה כחיזוק לחוד. שחקן שתמיד אהבתי, היה בשיא הקריירה, התקיים מאבק מול ברצלונה, והוא גם שחקן ספרדי. אבל את קארים בנזמה קיבלתי דווקא בזרועות פתוחות. הוא היה שחקן מעניין עם שליטה טובה בכדור וזה חשוב. הוא הבקיע נגד חרז שער ענק – שערו הראשון, עם אותה פדלאדה כמו של רונאלדו-פנומנו אלילו. רציתי לראות את ראול משחק כמה שיותר במה שידעתי שתהיה אחת מהעונות האחרונות שלו, אבל לא היה לי שום ‘אנטי’ כלפי בנזמה. אוטומטית כל שחקן שמגיע לריאל מדריד מרגש אותי.
אבל ‘הצרות’ הגיעו אחר כך. תמכתי ללא צל של ספק בגונסאלו היגואין בעניין ה-‘שבוע-שבוע’ ביניהם והמשפט של ז’וזה מוריניו על לצוד עם חתול – תפס חזק בתודעה. פיפיטה כבש שערים מכריעים כבר בצעירותו ותמיד היה שחקן מרגש יותר בגלל המהירות, התשוקה, שפת הגוף, החיבור לקהל היה טבעי. טענתי שהוא לא מבקיע מספיק למעט עונת האליפות 2011-12.
אז בין ריאל מדריד ובנזמה, אלא אם כן מדובר בפלורנטינו פרס – זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. לא הבנתי איך מגינים עליו בחירוף נפש. בין אם זה פרס שהעז להגיד שהוא שילוב של הגולים של רונאלדו והטכניקה של זיזו. כן, תפסתי יותר אצ הצד של גארי ליניקר עם ‘מה יש בו?’. ובחזרה לימים אלה - הנסיקה של בנזמה מרגשת, מפוארת, מפתיעה, והיכולת הפנומנלית שלו עכשיו לא בהכרח אומרת שטעינו, הרי חלק מהביקורות מוצדקות, אבל למי אכפת.
אני מבקש סליחה על הזלזול הגדול בכך. שהשם שלך היה עולה בגיחוך בכל דיון עם אוהד ברצלונה על מספר האליפויות הנמוך שלנו; אני מבקש סליחה על כך שעשיתי לייק לדף ‘כרית בנזמה’ (סגרו?); אני מבקש סליחה על כך שאמרתי שאני נגעל לראות אותך עונד את סרט הקפטן של הקבוצה שלי; אני מבקש סליחה על כך שאמרתי שאתה המשרת של כריסטיאנו; אני מבקש סליחה על כך שדרשתי אפילו את אלברו מוראטה בהרכב לפניך.
אף פעם לא היה לאף אחד ספק בכדורגל של בנזמה, עוד הרבה לפני הדריבל ההוא על הקו נגד אתלטיקו. אבל הוא קצת ‘ויתר’ לעצמו. הוא לא ניצח מספיק משחקים כשהיינו צריכים. היה נראה שגארת’ בייל יהיה הכוכב ביום שאחרי קייב 2018 וכשכריסטיאנו הלך. איפה.
בנזמה היה טוב כבר ב-2018-19 אבל היינו סקפטיים – כי עם כל הכבוד ל-30 גולים שזה יפה – רובם היו נגד היריבות החלשות| הוא היה טוב מאוד בעונת האליפות עם זידאן ואפילו בתמונת הפיצ’יצ’י, ראש בראש עם מסי– אבל גם שם היה לו איזה משברון ארוך מאוד| הוא המשיך להשתפר עוד יותר בעונה שעברה ועשה גולים מכלום, בישל וכבש. אבל קשה היה להגדיר את זה כ’התפוצצות’.
ואז הגיעה העונה הזו, בה בכל משחק מצאנו עוד שיא חדש ומרגש. עונה בה היה אפשר באמת לקרוא ‘פיצ’יצ’י קארים’ ולא לצחוק מזה. אני מודה שתמיד חשבתי שזה ייעצר מתישהו. אמרתי לעצמי שהשלושער נגד פ.ס.ז’ זו ההצגה האחרונה שלו – רעב לטרף, ניצול מקסימלי. ואז הגיע השלושער נגד צ’לסי – משחק הראש הפנומנלי הכה שוב וגם איך הוא מהפנט ככה וגורם לפאניקה אצל השוערים; ואז הקלאסה נגד מנצ’סטר סיטי – גול ממצב קשה מאוד אחרי הבישול של מנדי וכמובן הפנדל עם ביצים של שור, ארבעה ימים אחרי שהחמיץ בליגה. לאורך כל שלבי הנוקאאוט הסתכלתי על הבעות הפנים שלו. סוף סוף יצא ממנו משהו. בין אם זה במשחק נגד פ.ס.ז’ כשהוא הביט למעלה או כשדפק ספרינט לברך את רודריגו אחרי הוולה נגד צ’לסי.
אם בנזמה היה מבקיע את שער הניצחון בגמר ליגת האלופות זה היה מושלם, אבל בעולם אין מושלם. בעצם הייתה לו בכל מקרה עונה מושלמת. עונה של ציון 10. עונה בה לקח מנהיגות והסתכלו אליו בהערצה. עונה בה היה בשיא האמונה. למשל השער השלישי נגד פ.ס.ז’ - איך הוא האיץ ורץ הכי מהר שהוא יכול לרחבה, הריח את הטעות וסיים עם הפאלש. עם כל אחד אחר – ויניסיוס לא היה מתקדם ככה, תהיו בטוחים. כנ"ל רודריגו. הוא – ויני - תמיד היה צריך את המבט של בנזמה, הצ’אפחה, הפרגון בתקשורת, הדיבור במתחם האימונים. כן, אותו שחקן ש"אל תמסור לו – הוא משחק נגדנו".
עונה בה כבש 44 שערים וסיפק 15 בישולים והתעלה שוב ושוב ושוב במאני טיים; עונה בלבל של כריסטיאנו רונאלדו, לחלוטין, וביחס לכך שלא היה מוקף בקבוצת על – זו אולי העונה הכי טובה שראיתי משחקן ריאל מדריד. וכמה זה מגיע לו להניף את הגביע ולזכות בהכרה הזו – הפיצ’יצ’י, מלך השערים, הבלון ד’אור שבדרך. רק העונה היה לי אומץ לקנות חולצה שלו, חולצה שהפכה לקמע. חולצה שיחד איתה צפיתי בגמר ו’הנפתי את הגביע’. אז אם אפשר שישאיר את התחבושת על היד ושיישאר בריא ושלא יגמר לעולם.
והשער הבא שלו, אתם יודעים – הוא יתנתק מראול, גיבור הילדות שלי ושל עוד מיליונים – ויטפס למקום השני בטבלת הכובשים של ריאל מדריד. מי היה מאמין. אני אוהב אותך, קארים בנזמה.
לייק 1
אמנם כלפי מסי אני לא מסוגל להיות אובייקטיבי, אבל אני חושב שהעונה של בנזמה היתה הגדולה ביותר שראיתי משחקן כדורגל, בכלל.
קצת קשה לי להאמין שאני כותב את זה, אבל בהתחשב בנתונים, בתארים, ביכולת, ובבדרך (10 שערי נוקאאוט במאני טיים מול 4 הקבוצות הטובות בעולם) שעשה בנזמה העונה, פשוט לא זכור לי כזה דבר בעבר.
אני בטוח שיהיו וויכוחים למען מסי וכריסטיאנו, או אולי רונאלדיניו, רונאלדו פנומנו. מישהו כאן אבל טוען שזו לא היתה לפחות אחת מ5 העונות הגדולות ביותר של שחקן כדורגל בתקופתנו?
לייק 1
בסימן טוב ומזל טוב
https://twitter.com/madridxtra/status/1533089650562191360?s=21&t=66jvPpDXMkCnDYNBiAnj2g
טוב מאוד. עכשיו הקטע שבו יורם ארבל מציע, 739 פעמים במשחק, לאזרח שחקן ולתת לו לשחק בנבחרת ישראל, יקרה גם במשחקים של ריאל. כבר משהו.
4 לייקים
את זה שמודריץ’ נשכב על קרוס אחרי השריקה כולנו ראינו. מסתבר שהוא נשכב גם על קאסמירו אחרי השער של ויני.
https://twitter.com/DrNacho_RM/status/1533031399564926979?s=20&t=oTkN8yAvEDoGjXxvLFvNhA
ואלה שתי דקות שאף פעם לא יימאס לצפות שוב ושוב
https://twitter.com/J7Patrick/status/1532884739400650754?s=20&t=PQf1VgSpp_xqUd4G_gbNIg
הדקות האחרונות מול סיטי היו הכי מטורפות שראיתי אי פעם מהקבוצה שלנו. שני מצבים של 100% לסיטי, עם הצלות לא נורמליות של קורטואה ומנדי, ואז שני שערים שלנו כדי לכפות הארכה.
כמות האוהדים החדשים שהרווחנו העונה היא אסטרונומית. זה לא רק התואר. בעיקר בזכות הדרמה והרגש שהקבוצה ייצרה העונה עם קאמבקים לא מהעולם הזה.
לייק 1
11 לייקים
לכבוד הזכייה המרגשת בגביע ה-14 לפי קצת פחות משבועיים - יצאתי למשימה לא פשוטה בכלל. קבלו את הדירוג העדכני: 20 המשחקים הגדולים ביותר של ריאל מדריד בליגת האלופות| איזה גמרים נותרו בחוץ? האם יש משחק שמאפיל על חלום הדסימה? ואיפה רונאלדו והמספרת נגד יובנטוס?
באווירה החגיגית של הזכייה ה-14 שלנו בליגת האלופות, הנה דירוג עדכני של המשחקים הגדולים שלנו בליגת האלופות לפי דעתי – “ממוצע” של המעמד כמובן, היכולת עצמה, החוזק של היריבה והסיפור מסביב. כמובן שמשחקים גדולים נותרו בחוץ, כמו למשל הרמונטדה והבליץ על פ.ס.ז’ העונה בברנבאו, למשל. כמו גם הגמר העונה נגד ליברפול.
עוד נותרו בחוץ: 0:3 קל על ליברפול באנפילד בשלב הבתים (2015)| ניצחון 1:2 על באיירן בחוץ ברבע גמר 2017| 0:3 על בורוסיה דורטמונד ברבע הגמר בעונת הדסימה (2014)| 0:3 על רומא באולימפיקו בשלב הבתים מצמד של גוטי (2002-03)| גמר 2016 המותח נגד אתלטיקו מדריד – הכרעה בפנדלים| 2:3 מותח על לאציו בשלב הבתים ב-2000-01. ועכשיו לדירוג::
במקום ה-20: הניצחון 1:6 על שאלקה בשמינית הגמר 2014| ה-B-B-C כבשו לבדם את כל ששת השערים, ועד לאותו ערב ריאל ניצחה רק פעם אחת על אדמת גרמניה – ריספקט. נכון שהגרמנים היו סופר-נאיבי עשו טעות קטלנית עם ההגנה הגבוהה, אבל למי אכפת. אחד השערים של כריסטיאנו היה בונבון אמיתי ודומה לשער נגד גלאטסראיי במחזור הפתיחה.
במקום ה-19: ה-0:2 על בורוסיה דורטמונד בחצי הגמר ב-1998| המשחק בו השערים בסנטיאגו ברנבאו קרסו ושריקת הפתיחה התעכבה-התעכבה והאמת אף היה חשש מסוים לקיום המשחק. אבל משחק היה גם היה. ריאל ניצחה את אלופת אירופה המכהנת במשחק גדול! קראמבו ומוריינטס הבקיעו והיה ממש כיף.
במקום ה-18: הניצחון 1:3 על צ’לסי העונה ברבע הגמר בלונדון| זה היה הניצחון הראשון שלנו אי פעם על הבלוז, נקמה גדולה על ההדחה אשתקד (תמיד אמרתי שמה שהיה לא משקף את יחסי הכוחות) המופע של בנזמה, פעמיים בנגיחה ועוד אחד אחרי טעות נוראית של השוער מנדי (וגם קצת מודריץ’ ו-ויניסיוס).
במקום ה-17: הניצחון 1:3 על פ.ס.ז’ ב-2018| “ברור שהעתיד שלי תלוי במשחקים האלה”, אמר זידאן במסיבת העיתונאים כשגם המצב בליגה היה רע. והצרפתים, שבאו נפוחים ואופטימיים מי עם אמבפה וניימאר - אף הובילו. ואז צמד של כריסטיאנו ואחד מרגש של מרסלו שגלש בחיוך אל עבר מאמנו. אל תשכחו מי אלופת אירופה, ולא רק של העונה הזו.
במקום ה-16: הניצחון 2:4 על באיירן מינכן בברנבאו ב-2017| רבע גמר מחשמל עם דרמה גדולה, משחק שנקלע להארכה וניצחון חמישי ברציפות על הבווארים – חסר תקדים. שלושער של כריסטיאנו כמובן, עם קצת עזרה מחברים כמו מרסלו עם בישול גדול (אולי במשחקו הגדול בקריירה, הערב בו שיתק את אריאן רובן) ופאשלה של השופט.
במקום ה-15: ה-0:2 על באיירן מינכן בברנבאו בחצי הגמר בשנת 2000| בשלב הבתים הגרמנים כבשו נגדנו שתי רביעיות וזה לא היה כוחות, ממש היינו חסרי אונים. אבל ראול סיפק שני בישולים יפים בכדורי עומק – אחד לאנלקה שיבקיע גם בגומלין ואחד למיצ’ל סאלגדו שגרם לשחקן הגנה לכבוש שער עצמי – ועשינו את זה.
במקום ה-14: הניצחון 0:2 על ברצלונה בקאמפ נואו בחצי גמר 2002| זה היה ניצחון ראשון של ריאל במגרש הארור הזה מאז 1984. הגיע הזמן מה שנקרא. אחרי שסזאר השוער עבד קצת קשה - הגיע שתי הקפצות – ואסילינה של זידאן מעל רובו בונאנו מבישול של ראול ואחת של מקמנמן ממש בתוספת הזמן – ויאללה לגלאזגו!
במקום ה-13: הניצחון 0:2 על באיירן מינכן ב-2002| ריאל התגברה על הפסד 2:1 לא צודק בחוץ ועל בונקר מפוארת של אלופת אירופה שבאה להאט את הקצב וביזבזה זמן דל בוסקה פתח גם עם סולארי כדי להוסיף יצירתיות מקדימה אבל עד קרוב לדקה ה-70 השער המיוחל לא בא. הלגרה גאל אותנו מייסורינו וראול בישל לגוטי בדרך לחצי הגמר.
במקום ה-12: גמר 1998 נגד יובנטוס| היום בו ריאל מדריד חזרה להיות מלכת אירופה, 32 שנה אחרי. החלום הפך למציאות. פדג’ה השתלט על הבעיטה של רוברטו קרלוס, עשה 0:1 והוציא אותנו לחגוג מול האיטלקים החזקים (דל פיירו, זידאן, אינזאגי, דוידס) שהיו בגמר שלישי ברציפות. היירו בלט גם כן במשחק חייו.
במקום ה-11: הניצחון 2:3 באולד טראפורד בשנת 2000| צמד של ראול ולא פחות ממנו, משחק מושלם של פרננדו רדונדו ובישול אלוהי בעקב – הובילו את ריאל של דל בוסקה לחצי הגמר על חשבון הטרבליסטית הגאה. בדקה ה-52 לוח התוצאות הראה כבר 0:3. היינו כחולמים בהמשך יונייטד ניסתה להחזיר את הכבוד וזהו.
במקום העשירי: ה-0:3 על אתלטיקו מדריד בחצי גמר 2017| הייתי בברנבאו אז ולכן הדירוג הגבוה. כריסטיאנו עם שלושער עצום – כמו בקאלדרון בליגה, כמו ברבע הגמר נגד באיירן. לא היה טעם לגומלין. כל הקהל שאג יחד עם הכרוז: " hattrick de cristiano ronaldo". ריאל של הדאבל. מרגש
במקום התשיעי: גמר 2002 נגד באייר לברקוזן| עונת המאה הסתיימה בצורה הטובה ביותר עבור המועדון הגדול בתבל – עם הזכייה התשיעית. זה סיפור על הוולה המדהים של זידאן ששבר את המנחוס בגמר, וגם הגורל שעמד לצד איקר שהחליף את סזאר וסיפק סדרת הצלות מטורפת.
במקום השמיני: גמר 2000 נגד ולנסיה| זכייה שנייה בשלוש שנים וכל ההיסטוריה הייתה יכולה להשתנות. מוריינטס, מקה בוולה וראול בשער יפה – גרמו לכך שהגמר הראשון בין שתי קבוצות מאותה מדינה היה גם אחד החד-צדדיים במפעל – 0:3 ענק. לילה לבן לריאל ששיחקה בשחור.
במקום השביעי: ה-0:3 על יובנטוס בטורינו ב-2018| אותו ניצחון קודם כל היה אחד הגדולים של ריאל מדריד בחוץ איי פעם, בעונה בה היא ניצחה בחוץ גם בשמינית הגמר, גם ברבע הגמר כאמור וגם בחצי הגמר. מרסלו עשה ברחבה ככל העולה על רוחו בשער השלישי, ומה נאמר ומה נגיד על השני של כריסטיאנו שהיה במספרת מדהימה? העולם עצר מלכת.
במקום השישי: הניצחון 1:3 על מנצ’סטר יונייטד ב-2003| זה לא משחק גמר אבל מדורג גבוה בגלל הקלאסה (גם של יונייטד), התחושה שהייתה מדובר בגמר לכל דבר (המורבו בתקשורת) ואיכות הכדורגל. מבחינה אסתטית, פרויקט הגלאקטיקוס הגיע לשיאו. גם בלי רונאלדו ששמר את שלו לגומלין. ראול עם צמד, אולי במשחקו הגדול בקריירה, וזידאן עם שני בישולים (אחד לפיגו שבעט לחיבור) – ניצחו על התזמורת. “יונייטד עמדה על המגרש כמו ניצבים והייתה חסרת אונים”, ניתח אבי מלר. מאז לא התקרבנו לכדורגל כזה. ספק אם קבוצה אחרת התקרבה.
במקום החמישי: גמר 2017 נגד יובנטוס| מי אמר שאי אפשר לזכות פעמיים בליגת האלופות? אין משהו שריאל מדריד לא מסוגלת לו. הגמר שהיה אמור להיות אולי הכי קשה – הפך להכי קל, עם חצי שעה של גארבץ טיים. רונאלדו פתח, מנדז’וקיץ’ השווה בשער אדיר ואז בא קאסמירו בבעיטה מרחוק. מודריץ’ הערמומי בישל את השני של הפורטוגלי שהגיע לעשרה שערים בנוקאאוט ואסנסיו המחליף קינח עם 1:4 מדהים. ריאל של זידאן, הנצחית. בייל שמר את שלו לגמר 2018.
במקום הרביעי: גמר 2018 נגד ליברפול| בייל עלה מהספסל שוב, הפעם בדקה ה-62 ו"עשה את מה שעשה, מה אתה רוצה שאגיד לך?. בדיוק כמו שאמר זידאן. זכייה שלישית ברציפות של ריאל מדריד במפעל (הגביע ה-13) ורביעית בחמש שנים, היינו כחולמים. מרסלו, שחטף התקף חרדה לפני המשחק – היה זה שהרים את הכדור לוולשי שדפק מספרת מהסרטים וגם נעזר אחר כך בקאריוס, שחילק מתנה גם לבנזמה. ואז המסיבה התפזרה. עד שבא אנצ’לוטי…
במקום השלישי: ה-1:3 על מנצ’סטר סיטי בגומלין חצי הגמר| התלבטתי האם ‘נס רודריגו’ והרמונטדה הגדולה שלנו בכל הזמנים שווה את המקום השני. באמת שאין מילים לתאר את מה שקרה. היינו כל כך רחוקים, סיטי הייתה קולות של להגדיל את היתרון ולנצל את מיליון שחקני ההתקפה שלנו על המגרש. בכל שלב היה נראה שזהו-זה, הוצאנו את המקסימום ואין עוד קאמבק או נס בשרוול. רודריגו המחליף עם שני שערים ב-89 שניות, וואו. “הנה זה בא”. הלכתם לראות שידור חוזר?
במקום השני: הניצחון 0:4 על באיירן מינכן בחצי הגמר| הרבה חבר’ה סגרו דיל לליסבון כבר במחצית של המשחק הזה. הלב שלך פשוט פעם חזק. תצוגת תכלית על הפרצוף של פפ והטרבליסטית הגאה (כשכל ההרכב שלהם בשיא הקריירה – רובן, ריברי, להאם, שוונשטיינגר, לא חסר), משחק היסטורי. פעמיים ראמוס שסגר את החוב (שתי נגיחות תוך ארבע דקות!) וגם צמד לכריסטיאנו ששבר שיא. משחק הגנה מושלם הפעם ודי קל לסאן איקר.
במקום הראשון: גמר 2014 נגד אתלטיקו מדריד| הבחירה המובנת מאליה, בלי קשר לכך שהייתי במשחק הזה. ההמתנה בת 12 השנים הרגישה כמו נצח. זה היה נראה אבוד נגד הבונקר המפואר של אתלטיקו והזמן הלך ואזל. ואז בא ראמוס עם שער אלמותי בדקה ה-92:48 בנגיחה אדירה שעברה בסנטימטר היחיד שהיה פנוי בין הקורה לידו הארוכה של קורטואה (אז בצד הלא נכון של ההיסטוריה). בהמשך בייל, מרסלו (והדמעות) וכריסטיאנו חגגו בדרך ל-1:4. לה דסימה!
2 לייקים
אני מבין שאמבפה עדיין בפריס, כן? 
2 לייקים
להלן המספרים של כל הקשרים שלנו בעונה החולפת, כולל דני סבאיוס שככל הנראה יעזוב וכן גם של הרכש החדש והקטלני שלנו למרכז השדה.
כבר כתבנו בהערות, אבל שימו לב בכל זאת:
-מודריץׁ’ בלט העונה עם הרבה בישולים ורובם סופר-חשובים - בשלבי ההכרעה בליגת האלופות.
-זאת בניגוד לקאסמירו שתמיד היה תורם יותר שערים - מיעט לכבוש, ופדה ואלוורדה גם כן עם שער אחד בלבד בעוד בנבחרת הוא תורם יותר.
-ואם כבר פדה, הוא שיחק נגד צ’לסי פעמיים, נגד סיטי בגומלין וגם בגמר - בכנף ימין, לא בטוח שזה ימשיך בעונה הבאה ועליו ‘להרוויח’ מחדש את העמדה שלו באמצע.
-טוני קרוס היה החוליה החלשה ברוב המשחקים נגד הגדולות, למעט אולי צ’לסי בסטמפורד ברידג’ ובגמר. בדרך כלל הוא הוחלף באדוראדו קמאבינגה שלא פתח באף משחק גדול - והגיע המפנה
3 לייקים