תאכלס רוב הדיון זה על הטופ 3.
מבחינתי זה קודם כל רונלדו, הוא היה יצירת פאר של הכדורגל שהברכיים לקחו מאיתנו. גם בלי ברכיים הוא חזר לקחת גביע עולם ולחורר רשתות בריאל. סיפור מטורף.
לקח את הבאלון ד׳אור פעמיים, היה מלך השערים בספרד פעמיים, פעם עם רצועות ופעם בלי רצועות. הוא היה שילוב של מסי וכריסטיאנו ביחד. הוא היה השחקן המצטיין במונדיאל 98, קרס נפשית בגמר, ואז כמעט גמר את הקריירה. הוא היה בדרך להיות הסיפור הכי טראגי שיש.
ולא. הוא חזר, לקח מונדיאל כמעט לבד עם 8 שערים ב2002 ומשם חזר לסיבוב בריאל מדריד.
ללא ספק אגדה מטורפת ולדעתי הוא היה החלוץ המושלם ללא הפציעות. מבחינה מנטאלית הוא ניצח את כולם.
אחריו זה הנרי. הקלאסה, הסטייל, הטכניקה המטורפת בשילוב עם כח מתפרץ ואתלטיות. בארסנל הוא היה מחזה מטורף. הוא פשוט לקח את ארסנל לתקופה הכי טובה שלה בהיסטוריה, כשהשיא היה להוביל אותה לגמר ליגת האלופות. הוא שלט בליגה האנגלית עם 4 פעמים נעל הזהב של הליגה, פעמיים נבחר לשחקן הכי טוב בליגה, וגם פעמיים לקח נעל זהב אירופאית. הוא היה ראוי לכדור זהב, פעם אחת לקח מקום שני ופעם אחת מקום שלישי.
בברצלונה הוא לקח את הצ׳מפיונס שהיה חסר לו ובעצם את כל התארים.
אחרי שבחרתי בשניהם בגלל השילוב של היכולת בעין והמספרים, השלישי הוא בחירה קשה אבל מבחינתי לא קשה.
אני אבחר בסוארז.
אני חושב שהוא אנדרייטד מטורף של המשחק, ולדעתי הוא החלוץ הכי טוב שהיה לנו בעשור של מסי ורונאלדו. הכי טוב. המספרים שלו גם אומרים את זה.
ולמען הסר ספק שתחשבו שאני לא אובייקטיבי-אני טענתי בכל מקום שסוארז היה חייב לעוף מברצלונה שנתיים-שלוש לפני שהוא עזב. ועדיין, מבחינתי הוא השלישי ברשימה וייה אחרת.
לואיז סוארז לקח נעל זהב בהולנד, אנגליה וספרד. לקח גם באירופה פעמיים, הוא אשכרה השחקן היחיד שלקח את התואר הזה בעידן של מסי ורונאלדו. היחיד!
הוא לקח את אורוגוואי לזכייה בקופה ב2011 עם שערים גם בחצי גמר וגם בגמר.
הוא מלך שערי נבחרת אורוגוואי בכל הזמנים.
הוא הכובש הרביעי הכי גדול בתולדות ברצלונה.
הוא היה שחקן העונה גם באנגליה, גם בהולנד וגם בספרד.
לואיס סוארז הוא אנדרייטד ענק, מטורף, שלמרות שהיה בצל של מסי ורונאלדו חורר רשתות בלי סוף ועשה היסטוריה. בכל ליגה שהוא היה הוא הראה דומיננטיות ושליטה, אין פיסגה שהוא לא כבש. בין אם הוא נשך ובין אם לא, הוא אנדרייטד מטורף ואחד החלוצים הכי גדולים בהיסטוריה.
אני מסתכל על שאר השמות והם לא היו עקביים מספיק ולא הוכיחו את עצמם במספיק חזיתות בשביל להיות שם.
ולהלן השמות שלא בחרתי, למרות שיש לי כבוד לכולם והם שחקנים מטורפים-
בנזמה-היה עסוק בלהיות הצל של רונלדו כדור, רק אחרי שהבכיינית הלכה הוא הראה מה יש לו. מעט מדי ומאוחר מדי, נתן עונה אחת מטורפת שאמרה ״מה היה קורה אילו לא הייתה קוקסינל?״ וזהו. לא עשה כלום בנבחרת.
קוו אגוארו-הוא הפך לסקורר הכי ענק של סיטי. זהו. לא השאיר חותם באת׳, שלשל בנבחרת באופן קבוע בצורה הזויה, יש לו אשכרה שער אחד בכל המונדיאלים, והוא לא לקח עם סיטי גביע אירופה. לא השאיר חותם באירופה בכלל. לא הופיע לאף משחק ענק.
בטיסטוטה-מבחינת סקילר זאת חיה מטורפת, אבל חסר לי קבוצה גדולה. חסר לי תארים. חסר לי נוכחות בנבחרת. פשוט מעט מדי הכל. לקח אליפות בפיורנטינה וברומא, לקח פעם אחת נעל זהב באיטליה.
ברקאמפ-אוברייטד לטעמי. לא מבין למה הוא ברשימה. שעבדתי ברדווד והתווכחתי עם אנשים על גדולה ותמיד באו עם מספרים עם רונלדו כטיעון, שמתי להם מראה-טענתי שפדרו שחקן גדול מדניס ברקאמפ. זה חירפן את האנשים. אבל היי, מספרים ותארים לא משקרים 
לבה-היה תקוע בגרמניה יותר מדי זמן. זה לא מדד.
קיין-נו באמת, לא להטריל.
רומריו-נו באמת, לא להטריל.
