צ׳לסי כמועדון זה ליטרלי אך ורק מה שמוריניו השאיר שם. אדי הדלק של הקבוצה שלו כמעט הביאו את הצ׳מפיונס הראשון עם פאקינג אברם, וגם שנה אחר כך היו קרובים מאד (שלום אוברבו וגם קצת אינייסטה). זה הישג כביר ומגדיר במידה רבה את הקריירה שלו. כל זה מול שתי קבוצות על בקנה מידה היסטורי. במידה רבה, בלעדיו לפרגי אין עוד זכיה בצ׳מפיונס כי מעולם לא בנה את יונייטד של 2006 ואילך כדי להתמודד.
כל זה מבלי להתייחס לעובדה שמדובר היה בקבוצת על באופן חד משמעי.
אני אטען גם שיש לו המון (המון) מניות בזכייה הראשונה של אנצ׳לוטי, ושהשבירה של רצף השמיניות היא אירוע דרמטי מאד בתולדות ריאל מדריד.
מלבד פורטו, ההצלחות הגדולות של מוריניו הגיעו עם הקבוצות העשירות ביותר באותה תקופה. את הקדנציה בריאל מדריד אפשר לתאר כהצלחה, אבל בסופו של דבר הוא לא זכה עם ריאל מדריד בליגת האלופות, ולא ניתן לייחס את רוב ההצלחה בעצירת ההגמוניה של ברצלונה למוריניו שהרי בסופו של דבר אוסף השחקנים הזה ברובו יצר את הקבוצה הפוריה ביותר בתקופה המודרנית. ואני כלל לא נכנס לכדורגל השלילי וה”אנדרדוגי” מטבעו.
קלופ לעומתו לקח קבוצות שאף אחד לא ספר והביא אותן לקדמת הבמה עם רכש מדויק ומחושב, ושיפר את הסגל הקייים. מלבד זאת הכדורגל שלו היה משוגע לגמרי.
אינטר הייתה אולי הקבוצה שנפגעה הכי מעט מהקלצ’יופולי, או לחילופין, הרוויחה הכי הרבה.
מסכים באופן כללי שכל הפרוייקטים של מוריניו קצרי טווח בכל מקרה, אבל אני עם אורי, צ’לסי של הקדנציה הראשונה הייתה מיתולוגית עבור המועדון, והבסיס שלה נשאר איתה עוד הרבה אחריו.
אני עדיין אעדיף את הטאץ’ של קלופ עליו. מוריניו בהמשך דרכו נאלץ לבקש רכש ספציפי בשביל לשחק כדורגל ציני, קלופ עם סגלים מינימליסטים נתן כדורגל נהדר והישגי.
אין ספק שמוריניו מאמן שהצליח, אבל גם אנצ׳לוטי מאמן שהצליח ועדיין אוהדי ריאל חושבים שהוא אוטיסט. כלומר הצלחה בלבד זה לא פרמטר.
כשאני מסתכל על מוריניו ועל הקבוצות שלו, אני רואה קבוצות ציניות שמבוססות על ניצול מצבים ומשחק מכוער שכולו פועל בלבטל את היריבה, לא ליצור משהו בעצמם. הוא לא הביא בעיני משהו חדש למשחק חוץ מלנסות לבטל את היריב. לא הייתה פה בשורה ובטח לא משהו ״מיוחד״ כמו שהוא אוהב להגדיר את עצמו.
לאינטר לא הייתה תחרות בליגה בכלל. בסופו של דבר מוריניו בעיניי הוא מאמן שמסוגל להתעלות ולהצליח בקבוצות ״קטנות״ יותר שלרוב לא מגיעות כפייבוריטיות, וזה למה בתאכלס כששמו עליו את הכסף והוא הגיע כפייבוריט יחסית-הוא לא הצליח. אפשר לסובב את זה כמה שבא לכם, הוא הגיע לצ׳לסי ולריאל להביא תואר אחד וזה ליגת האלופות. בריאל הוא לא הצליח, לקחת ב3 עונות אליפות אחת וגביע מלך אחד זאת לא הצלחה. וגם בצ׳לסי הוא לא הצליח לקחת ליגת האלופות. אפילו לא הגיע לגמר.
מה שהוא עשה בפורטו מדהים. מה שאני לא יכול לקחת לו זה את הכבוד שרכשו אליו השחקנים בצ׳לסי ובאינטר. הם היו מאוהבים בו.
ההגנה שז’וזה מוריניו בנה בצ’לסי הייתה בלתי חדירה, אני זוכר את אלכס פרגוסון וארסן ונגר מתוסכלים שבוע אחר שבוע שצריך לסגור את הפריימרליג, קבוצות איבדו את האמונה שאפשר לעשות משהו. צ’לסי הייתה קבוצה שבועטים לה לשער פעם אחת במשחק. ג’ון טרי היה בלם טוב ואז הגיע מוריניו והפך אותו לבלם-על, כנ”ל פרנק למפארד לדעתי ועוד ועוד.
מוריניו לא הביא לריאל מדריד את ליגת האלופות והעונה האחרונה שלו אצלינו הייתה חרא. אבל האליפות הייתה מאוד מרשימה ונגד יריבה חזקה מאוד. לא היה מאמן אחר שהיה יכול לעזור לנו בזה. בעונה האחרונה שכאמור הייתה חרא ולא שופטים אותו לפי קלאסיקוס בלבד - אפילו ניצחנו בשלושה משישה והיה נראה שעלינו על השיטה איך לעצור אתכם.
ברור שיורגן קלופ מנצח במבחן העין ובחיבור לדעתי למועדונים ואפילו לשחקנים. מוריניו השאיר אדמה חרוכה בריאל ברמת חדר ההלבשה ובצ’לסי מקצועית וכמובן מ-2016 הוא בתהום. אף אחד לא משבח את מוריניו על ההישגים באיטליה כלומר בליגה עצמה אלא רק על ליגת האלופות..
עלינו על השיטה - איך אנחנו עולים לקלאסיקו בלי רגשי נחיתות ומצליחים להסתדר עם ברצלונה במשחק הספציפי. וגם בלי פפה שירביץ בקישור האחורי. בעונה האחרונה ריאל ניצחה את ברצלונה בליגה למרות שפתחה בהרכב די משני ללא כריסטיאנו רונאלדו, ללא מסוט אוזיל וללא שחקנים מובילים אחרים, בסופרקופה בתחילת העונה (1:2 שהיה אמור להתסיים בתוצאות שאתם מנצחים אותנו) ובחצי גמר הגביע דווקא בקאמפ נואו.
אני לא יודע מה כל כך מפריע לך. אני אפילו לא נקטתי עמדה לב י מי גדול יותר, הייתי משוכנע שיהיה כאן רוב ליורגן קלופ ואני שמח כאחד שמחבב את ז’וזה מוריניו - ש”בסקר” הוא מוביל. אני כן חושב שמעטים בערך העבודה של מוריניו בריאל מדריד אז הצגתי את עיקרי הפעולות המוצלחות שלו. אפשר גם להמשיך עם השילוב המהיר של רפאל ואראן, הרכש של אנחל די מאריה היה בינגו.. אגב התמונה..קצת אירוני ששמת אותה, בטח על התקופה המדוברת אבל אחלה מוריניו
שום דבר לא מפריע לי, אני פשוט חושב שמנפחים את התקופה של מוריניו בריאל מדריד ומבססים את ההצלחה שלו לפי ההתמודדות נגד ברצלונה. אני חושב שעושים לו הנחה מסוימת ולדעתי בשורה התחתונה הוא נכשל בריאל מדריד-ריאל מדריד זה לא מועדון שיכול להחשיב אליפות אחת וגביע מלך אחד ב3 שנים כהצלחה. לא משנה איזה ברצלונה מתמודדת מולם. זה לא הDNA של המועדון.
לא בא להשתחצן אבל אני זוכר שכל דקה של ראמוס כמגן הייתה טעות מבחינתי וכך גם כל דקה של מודריץ’ על הספסל. אז תסלח לי שאם אני ראיתי את זה מהספה בבית בזמן אמת לא אפול מהכיסא מההחלטות האלה.
שים לב שלא אמרתי הצלחה מסחררת כמובן כי הוא אכן קיבל סגל טוב מאוד (שאמנם השתין במכנסיים נגד ברצלונה) והעונה האחרונה פח אשפה אבל כן הצלחה. היו מאבקים קשים מאוד ולדעתי חוץ מה-5:0 ההיסטורי היו קלאסיקוס צמודים שתמיד הפסדנו בהם בעונה השנייה עד ל…
טיקי טאקה - מודריץ’ התקשה להשתלב לקח לו זמן, זוכר את השטות של המארקה? הוא בעצמו אומר כמה מוריניו היה חשוב בקריירה שלו. סיים את העונה כשחקן הרכב
קשה להשתלב כשאתה יושב הרבה על הספסל, לי היה ברור שהוא יותר טוב מאוזיל (שדיי מהר הבנתי שהוא בלוף).
לגבי מוריניו אני חושב שאי אפשר להתעלם מהעשור האחרון שלו שהוא רחוק מלהיות מאמן טופ. קלופ שומר על רלוונטיות עד היום, המניה שלו עדיין בשיא, הקבוצה הבאה שלו לא תהיה רומא תהיו בטוחים.
אתה מערבב. אני התמקדתי בתקופה שלו בריאל מדריד ודיברתי קצת על צ’לסי. היו לנו שחקנע וורלד-קלאס בכל עמדה ומודריץ’ לא היה חייב לשחק במקום אוזיל אלא בעמדה אחורית יותר. הוא לא שיחק בריאל מאוד קרוב לשער. הוא הגיע לקבוצה שרצה מדהים עונה קודם ואז נקלעה למומנטום שלילי ומשבר. אתה מצייר תמונה כאילו מוריניו שהתעקש עליו וביקש מכולם זמן - תקע לו מקל בגלגלים אז לא.
העשור האחרון של מוריניו כמאמן? חבל שקרה, באמת. אולי שהיה הולך לנבחרת אחרי עונת הבלהות בצ’לסי.
להגיד שלצ׳לסי הוא הגיע כדי לזכות רק בצ׳מפיונס, כשמדובר במועדון שלא זכה באליפות 50 שנה לפניו, זה חוטא לאמת מאד מאד. הוא ליטרלי ייסד מ-0 מועדון צמרת, כאמור. כן, עם הרבה כסף, אבל גם במהירות משוגעת (הגיע לאליפות ראשונה מהר יותר מסיטי של השייחים, לשלבים המתקדמים של הצ׳מפיונס מהר יותר מפריז). כל זה מול ארסנל שלא הפסידה עונה שלמה רק שנה לפני כן, ומול יונייטד השניה הכי חזקה שהיתה לפרגי. לשפוט לפי זכיות צ׳מפיונס או גמרים זה קצת מצחיק, כמו שנוהגים לעשות עם פפ (או לפחות היו נוהגים לפני הזכיה עם סיטי). הוא הגיע באופן עקבי לחצאי גמר ותמיד היה כפסע. לפעמים לא זוכים, קורה.
מה שמוביל אותי לריאל - אתה מסתכל על הזירה המקומית בעיקר, ושוגה פעמיים בעיני:
אף אחד לא היה מתמודד טוב יותר מול הקבוצה הזו, ואי אפשר להתעלם מזה.
ליגת האלופות - לקח קבוצה שהיתה מושפלת מול יוסי בניון ורומא, שנה אחרי שנה אחרי שנה, והחזיר אותה להיות קבוצת טופ שמגיעה לחצאי גמר שנה אחרי שנה אחרי שנה. החזיר אותה להיות ריאל מדריד.
אתה בד״כ אוהב, כולל בדיון הזה ממש, לציין ששורה תחתונה של תארים זה לא הכל. אצל מוריניו במדריד זה נכון במיוחד. הוא הוציא אותה מאחד המשברים העמוקים בתולדותיה (והכי עמוק במאה הזאת), גם אם לא הגיע לארץ המובטחת (וגם השאיר אדמה חרוכה בעונה השלישית בחדר ההלבשה). כמו שקלופ לקח רק אליפות אחת, אבל סלוט זכה על העונה הראשונה.
