אמנם זה לקח כמה ימים עד שהעצב ישקע אבל דור רומנו הצליח להשתלט על הידיים הרועדות ולכתוב טור פרידה מסרחיו ראמוס, הגראן-קפיטאן ואחד הגדולים איי פעם ובעיקר: אדון הדסימה.
עד הרגע האחרון, עד לדקה ה-92:48 כמו שהוא לימד אותנו – האמנתי שהסוף יהיה טוב, שסרחיו ראמוס וריאל מדריד זה לכל החיים. גדלתי על הגלאקטיקוס אבל אני כמעט לא זוכר את הקבוצה בלעדיו. גם ראול ואיקר עזבו אחרי 16 שנה בטריקת דלת – אולי זו קללה. עצם זה שהמועדון “משך” את ההצעה זה בלתי נסלח.
זה הפוסט שמעולם לא רציתי לכתוב. העצב הכי גדול הוא להיפרד משחקנים שגדלת עליהם והערצת כמו עיוור – אגדה, מיתוס, אלמותי. ראמוס שחקן היסטורי, של פעם ב-50 שנה, הרכש הכי טוב פרט לכריסטיאנו. ועזיבתו כואבת פי כמה. הוא הגיע כילד שבא לטרוף את העולם ופשוט הזיז כל מה שבדרך עד לאולימפוס. “היורש של היירו” הבטיח וגם קיים, החזיר את ריאל להיות המלכה של אירופה. כשראמוס דיבר בגרון חנוק ומירר בבכי – הלב נצבט ובכה. וכמה שלא הגיע לו להיפרד ככה. הוא הבטיח שיעזוב מהדלת הראשית, לא?
כבר בעונה השנייה במועדון זכה באליפות והיה אחד מהמנהיגים של 2007 המיתולוגית, כשהסגל היה כבר עמוס בפיגורות – ראול, בקהאם, רוברטו קרלוס, ואן ניסטלרוי ואיקר.
ראמוס היה נחשב לאגדה בכל מקרה אבל מה עוד נגיד על ה-24 במאי 2014? השער המושלם הזה, החשוב בהיסטוריה של ריאל - גרם לאוהדים לצאת מגדרם ופתח את עידן ההצלחות. ואז באו שלוש זכיות ברציפות, ארבע בחמש שנים. “עבור מיליוני מדרידיסטאס שמעריצים אותך - תמיד תהיה אדון הדסימה”, אמר לו הנשיא ואני לעולם לא אשכח את השער הזה - הייתי שם. לפעמים הייתי מתעורר בבהלה ובודק שזה אמיתי ולא חלמתי. הוא שינה לנו את החיים, היה הקפטן הגדול בתולדות המועדון. כל הפעמים האלה בהן הבקיע בדקה ה-90 – זה לא מקרי. אני מקווה שיזכה לפרידה הולמת ובברנבאו החדש בכל דקה רביעית ישירו לכבודו. בחצי הגמר, אגב, הוא כבש צמד אימתני נגד באיירן, שנתיים אחרי שהלב שלנו נשבר עם הפנדל לעננים. היותו “בלם עם נפש של חלוץ” כנראה טשטשה את הזיכרון – איזה שחקן הגנה נפלא הוא היה. המהירות, הפיזיות, קריאת המשחק. ילד שהיה בוס מהרגע הראשון. ובחזרה למשחק – כל אחד היה מסתפק בשער וזהו. אבל ארבע דקות אחר כך הוא שוב הופיע מאחור והימם את מנואל נוייר. “אנחנו כאן ואנחנו ריאל מדריד ואנחנו לא סופרים אתכם”. 0:4 ויאללה לגמר.
מאז אותו יום קסום בדסימה, ראמוס פשוט גרם לי להאמין שכל מצב נייח יהפוך לגול. Noventa Y Ramos. תמיד הוכיח שאסור להספיד אותו. עונת הדאבל נפתחה עם 2:3 דרמטי על סביליה. אם היו משחקים עד הדקה ה-87 ראמוס היה נקטל בגלל הפנדל השטותי שגרם. והנה לוקאס מגביהה בקשת וראמוס אורב לטרף ומשווה.
בחגיגות הדאבל נכנס בסטייל עם כתר והצטלם עם הגביע הכה מזוהה עמו. הוא היה שחקן פורץ גבולות – 101 שערים, בקבוצה שלעגה להיסטוריה. “אנשים דיברו יותר מדי וטענו שאי אפשר לזכות פעמיים בליגת האלופות. והנה אנחנו כאן חוגגים איתכם בברנבאו את הזכייה השלישית ברציפות”.
ההתעלות שלו במשחקים הגדולים הייתה עצומה. רק בדיעבד יעריכו את גדולתו. מתי יגיע שחקן שיהיה רק דומה לו? לא משנה כמה אכתוב - זה לא היה מספיק. הפעם באמת מתחיל עידן חדש בריאל מדריד. אני עדיין לא מעכל וכל כך מתגעגע. תודה על הכל ובעיקר על הדסימה. הלכתי לראות יוטיובים כמו משוגע ולרכוש עוד חולצה לאוסף. אין ולא יהיה כמוך, סרחיו ראמוס. Hasta Pronto. הטור המלא - לחצו כאן
עשרת הרגעים הגדולים של ראמוס במדי ריאל מדריד - בסדר כרונולוגי:
הרגע הראשון : היורש של היירו - אי אפשר לבחור אחרת. אחרי עונה אחת גדולה בלבד בליגה הספרדית, כהצטיין בסביליה ואפילו כבש גולאסו נגדנו - ריאל שילמה את סעיף השחרור של ילד הפלא של אנדלוסיה וגרמה למונצ’י לבכות. ההעברה נסגרה ממש “עם הבאזר”, בדקת הראמוס מה שנקרא. חולצה מספר 4 כבר הייתה מוכנה.
הרגע השני: אליפות בעונתו השנייה בקבוצה - ראמוס היה מהשחקנים החשובים בקבוצה. השלים 90 דקות ב-12 מ-13 המשחקים האחרונים וגם בימיו כילד פרוע הורחק רק פעם אחת. השתלט היטב על עמדת המגן הימני ובלט בקלאסיקוס. היה לו שער ניצחון חשוב נגד ולנסיה בישורת האחרונה של העונה, הוא כבש גם נגד דפורטיבו וכמובן הבישול לרוד נגד סראגוסה.
הרגע השלישי: ברגל שמאל נגד דורטמונד מכל הלב : השער בדקה ה-87 אמנם לא הספיק אבל הברנבאו רעד כשגילה את חואניטו של המאה ה-21, שער אחד נוסף וריאל עושה את זה ומוחקת את ה-4:1 העצוב. ראמוס, עם סרט הקפטן כמובן, הציג את אחד ממשחקיו הגדולים וסיםי על כר הדשא בבכי. הוא נאלץ להמתין רק עוד שנה אחת כדי שהסוף יהיה טוב. מי זוכר בכלל שמוריניו ספסל אותו בסדרת חינוך למשחק הפתיחה נגד מנצ’סטר סיטי בעונה ההיא 2012/13.
הרגע הרביעי: הצמד נגד באיירן מינכן : הנקמה הושלמה כעבור שנתיים, ראמוס לא רק הציג משחק הגנה מושלם אלא גם רעב וכוח התקפי מדהים. עד למשחק הזה היו לו שני שערים בלבד, הוא סיים את אותה עונה עם שבעה. בדקה ה-16 הוא נגח בעוצמה אחרי קרן של מודריץ’ וכעבור ארבע דקות הגיח משום מקום והשלים צמד אחרי הסטה של פפה מכדור חופשי של די מאריה. “אנחנו כאן, אנחנו ריאל מדריד ואנחנו לא סופרים אתכם”.
הרגע החמישי: השער בדסימה : דווקא הבלם היה זה שהציל את המולדת בדקה ה-92:48. לא רונאלדו, לא בייל, לא אף אחד אחר, כשנגח מכל הלב ובשביל כל המדרידיסטאס. השער החשוב ביותר בהיסטוריה של המועדון הזה. גם מיליון מילים לא יטיבו לתאר את התחושה שלנו ועוצמת הרגע הזה. “אדון הסימה” לנצח-נצחים.
הרגע השישי : כובש במספרת נגד סביליה - אולי השער היפה בקריירה שלו. ריאל של בניטס הגיעה לפיחואן עדיין ללא הפסד כשהיה נראה שהעסק דופק וההגנה עובדת. ראמוס, שאתם יודעים כמה חשוב לו לכבוש נגד האקסית ועוד בפיחואן - ביצע מספרת נפלאה בדקה ה-15. לצערנו הוא נפל על הכתף הארור שעוד תגרום לבעיות והוחלף.
הרגע השביעי: גמר 2016 בסן סירו - קסיאס הבטיח לראמוס בזמנו כי בפעם הבאה הוא יהיה זה שיניף את הגביע. כעבור שנתיים ראמוס כבר עשה זאת לראשונה כקפטן. הוא העלה את ריאל ליתרון במחצית הראשונה אחרי בישול של בייל וגם כבש בדו קרב הפנדלים המצמרר נגד אתלטיקו בסן סירו, שנתיים אחרי שהיה הגיבור באצטדיון האור והשיג את הראשון מבין השלושה.
הרגע השמיני: איש הדקה ה-90 : ריאל של הדאבל הייתה קבוצה עם סגל מפלצתי, זוכרים את מוראטה וחאמס וריאל מדריד ב’? בכל מקרה, היה לה גם את ראמוס לעת צרה, הנשק הכי טוב. חודש דצמבר היה מרהיב במיוחד. ב-3.12 הוא השווה ברגע האחרון בקאמפ נואו בנגיחה נהדרת וגרם לקיילור לדהור מהשער שלו עד הסוף, בריצה, ועם ה-1:1 הזה מנע הפסד שהיה מסבך את הטבלה| וכעבור שבוע בדיוק, בתוספת הזמן - כל העולם הרגיש וידע שהוא יבקיע בנגיחה אחרי הקרן של קרוס. היה לו גם, אגב, צמד נגד מאלגה ושער ניצחון נגד בטיס בנגיחה, איך לא. ובקיצור: Noventa Y Ramos.
הרגע התשיעי: גמר 2018 - אוהדי ליברפול כנראה לא יסלחו לעולם ויטענו שראמוס פצע את סלאח בכוונה. בכל מקרה, הקפטן הציג משחק הירואי יחד עם ואראן וחבריהם והוביל את ריאל לזכייה שלישית ברציפות בליגת האלופות וה-13 בתולדותיה. הישג חסר תקדים. שוב התואר שלנו. ראמוס היה גם היה שם במשחקים הקשים נגד פ.ס.ז’, יובנטוס (0:3 יחד איתו וקטסטרופה בלעדיו) ובאיירן. תראו איזה דרך ריאל עשתה.
הרגע העשירי: אליפות 2020 - זו הייתה האליפות שלו וגם התואר האחרון שלו. דווקא לעת זקנה, בגיל 34, רשם ראמוס את שיא ההופעות בליגה בעונה אחת - 35. הוא נעדר ממשחק אחד בשל פציעונת ומשניים נוספים בגלל השעיית צהובים - אפס כרטיסים אדומים, ניחשתם נכון. ריאל התבססה על הגנת ברזל וראמוס נראה במיטבו. הוא כבש שמונה שערים מהמחזור -ה-24 ואילך, רובם בפנדלים כמובן ואחד בכדור חופשי נגד מאיורקה. בקלאסיקו הראשון בקאמפ נואו הוא הציל שער מהקו.
המספרים. זה רק לפרוטוקול בלבד כי ראמוס גדול יותר מכל שיא כזה או אחר, ועדיין:
-
671 משחקים במדי ריאל מדריד – רביעי אחרי מנואל סאנצ’יס (710), איקר (725) וראול (741), והוא מדורג רביעי גם במשחקי הליגה; בליגת האלופות ראמוס מדורג שלישי אחרי איקר וראול אם כי בכל 129 המשחקים שלו הוא פתח בהרכב ומעולם לא הוחלף, ואם כבר צ’מפיונס, הוא כבש פעמיים בגמר ויש לו 15 שערים – שחקן ההגנה המוצלח ביותר יחד עם ג’רארד פיקה; עונת השיא של ראמוס הייתה עונת האליפות האחרונה 2019-20 עם 13 שערים.
-
101 שערים כאמור (וגם 40 בישולים), מדורג במקום ה-12 עם איבן זאמורנו. יש לו 72 שערים בליגה, 15 בליגת האלופות, שבעה בגביע המלך, שלושה באליפות העולם למועדונים, שניים בסופרקופה הספרדי ושניים בסופר קאפ האירופי.
-
איך הוא כובש? 55 שערים הגיעו בנגיחה (54.4%), איך לא, 38 ברגל ימין, שבעה ברגל שמאל ושער אחד נוסף. 22 שערים כבש ראמוס מפנדל ושניים בכדור חופשי – נגד ויאדוליד ב-2014 ונגד מאיורקה בעונת האליפות האחרונה.
-
הוא היה רחוק רק תואר אחד מהשוואת שיאו של פאקו חנטו. ראמוס, בדומה למרסלו, מדורג שני במספר התארים במועדון – 22. ארבע זכיות בליגת האלופות, שלוש מהן ברציפות (הקפטן היחיד שהניף את הגביע שלוש פעמים ברציפות), חמש אליפויות ספרד, שתי זכיות בגביע המלך ועוד ועוד.
-
הכי הרבה משחקים רשם ראמוס בעונת האליפות עם מוריניו ב-2012 וכעבור שנתיים עם אנצ’לוטי בדסימה – 51 הופעות.
-
שחקן ההגנה הזה נהג לא פעם לאבד את הראש ולראייה הוא ספג לא פחות מ-26 כרטיסים אדומים – שיא כל הזמנים במועדון.
-
השחקנים ששיחקו איתו הכי הרבה: קארים בנזמה – 416 משחקים, מרסלו – 405, קסיאס – 373, כריסטיאנו רונאלדו – 340 ולוקה מודריץ’ – 282.
-
המאמנים תחתם שיחק הכי הרבה – זינדין זידאן – 174 משחקים, ז’וזה מוריניו – 137 משחקים, קרלו אנצ’לוטי – 93 משחקים.
-
ראמוס נפרד כשיאן ההופעות של ריאל בקלאסיקו מאז ומעולם – 45 משחקים, הוא חולק את השיא הכללי לצד מסי שיעבור אותו בעונה הבאה. עוד שיא שייחודי לשניהם – כבשו בכל 17 העונות האחרונות של הליגה הספרדית.
-
היריבה שסבלה ממנו הכי הרבה היא דווקא האקסית סביליה נגד כבשה שבעה שערים. מול אתלטיקו מדריד הוא כבש שש פעמים, כולל פעמיים בגמר ליגת האלופות, וכן כמות זהה נגד אתלטיק בילבאו. במשחקי הקלאסיקו יש לו חמישה שערים וגם ולנסיה, מלאגה ולגאנס ספגו ממנו חמש פעמים.
לינקים:
