הגיע לו לחגוג יום הולדת במצב אחר לגמרי אבל אנחנו נמשיך להאמין שהוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה. המון מזל טוב לקפטן לשעבר ולאחד השחקנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד: סופר-סרחיו ראמוס כבר בן 36.
הרכש הכי גדול במועדון אולי פרט לכריסטיאנו רונאלדו, מי שהגיע כילד אבל כבר אחרי דקה הפך לגבר והיה הבוס בהגנה. כבלם, כמגן ימני, לצד כל שחקן הגנה אפשרי. היורש האמיתי של פרננדו היירו. כבר אחרי מחצית אחת נגד סלטה ויגו בסנטיאגו ברנבאו הגדרנו אותו כרכש העשור. כמה שחקנים הגיעו בגיל צעיר ועם תג מחיר והוכיחו שריאל מדריד גדולה עליהם – הלחץ מהאוהדים, הלחץ מהתקשורת, הלחץ מההנהלה והמאמנים, הסביבה, השאיפה למצוינת. אבל לא ראמוס.
ראמוס סימל את ריאל מדריד בצורה מושלמת – זו שלעולם אסור להספיד אותה ושרק טיפש מהמר נגדה. זו שתנצח תמיד, איכשהו, בווינריות מדהימה – ברגע האחרון ותזכה בתארים. זו שלעולם לא תסתפק במה שיש. וגם הקבוצה עם החזה הנפוח והאף למעלה, השחצנות הזו. “סן לורנצו הקבוצה של האפיפיור? - ריאל מדריד היא הקבוצה של אלוהים”, אמר בגמר אליפות העולם למועדונים ב-2014, באותו טורניר שגם אמר “אני בלם עם נפש של חלוץ”.
אם יום הולדתו הייתה ב-24 במאי זה היה יותר מגניב, אבל זה לא משנה. ראמוס היה אגדה עוד לפניכן אבל הוא לנצח ייזכר כ"אדון הדסימה", כשבדקה ה-92:48, בגמר ליגת האלופות, כשהיה נראה שהכל אבוד, הרחבה בצורה ומלאה בשחקני אתלטיקו – הוא הגיע בצורה מושלמת לכדור הקרן של לוקה מודריץ’ ונגח לרווח היחיד, הסנטימטר הפנוי בין הידיים הארוכות של קורטואה, אז בצד הלא נכון – לרשת. שער שגרם לפרס לתשואות ביציע ולנו לבכות – בין אם הייתם במגרשים כמוני, בין אם צפיתם בברנבאו, ובין אם סתם בבית או עם חברים. 12 שנה חיכינו לגביע הזה והאושר היה עילאי (כמובן שעם נוייר הוא סגר חשבון עוד בחצי הגמר).
בהמשך היה גם ראמוס הקפטן היחיד שזכה שלוש פעמים ברציפות בליגת האלופות, מסמל את ריאל ההיסטורית יחד עם זידאן-כריסטיאנו-מרסלו ואחרים. “אמרו שאי אפשר לזכות בגביע הזה פעמיים ברציפות והנה אנחנו חוגגים איתכם פה בפעם השלישית ברציפות”, אמר בחגיגות בברנבאו ב-2018. ראמוס גרם לי להאמין שכל כדור קרן יהפוך לשער כשהוא בסביבה, כפי שקרה נגד לה קורוניה לדוגמא בדקה ה-90 – NoventaYRamos.
כמה זה סמלי שהוא הגיע ברגע האחרון של חלון ההעברות כשפלורנטינו שם על השולחן את סעיף השחרור שלו, חצי שעה לסיום, וגרם למונצ’י המנהל המקצועי לבכות. עד הרגע האחרון. עד הרגע האחרון האמנתי שהוא יישאר והעזיבה שלו הייתה קשה ועצובה עבור כולם, בכינו יחד איתו במסיבת העיתונאים. אבל לא נרחיב על זה. אנחנו לנצח נזכור אותו כאגדה ונחכה לסגירת מעגל, כי אלה הם חוקי הטבע. כתבנו עליו כל כך הרבה לאורך השנים אבל זה מרגיש שזה לא מספיק.
סרחיו ראמוס וריאל מדריד היו שידוך משמיים, והוא עוד יחזור. בלי קשר אני בספק אם אוכל לחוות בחיים שלי רגע יותר עוצמתי מהשער שלו בגמר ההוא, בטח כשהייתי שם. זה הרבה מעבר לספורט. אני לא אחווה שום ריגוש שמתקרב לזה. אז תודה על הכל, ראמוס, אנחנו עוד ניפגש.
זה היה קצת מביך.
, יש הרבה אתגרים ויעדים שצריך לעמוד בהם.