סרחיו ראמוס :: נפרדים מהקפטן המיתולוגי

[Daniel]

אני יודע שאולי זה לא מעניין הרבה ואולי מדובר באירוע/פרס חארטה (תשפטו בעצמכם), אבל לפני כמה ימים ראמוס, באותו אירוע שבנזמה זכה בשחקן השנה, זכה בתואר שחקן ההגנה הטוב בכל הזמנים.

איפה אתם הייתם מציבים את ראמוס? לדעתי הבלם הכי טוב בכל הזמנים זו הגזמה רצינית. לא כי ראמוס לא אדיר, אלא כי היו כל כך הרבה בלמים מדהימים לאורך השנים - מבקנבוואר למלדיני, מקנאברו לוידיץ’, מפויול לפפה - שקשה לקבוע מישהו אחד. מה שכן, כנראה אין עוררין על כך שהוא הבלם הכי הישגי בהיסטוריה, לפחות משליפה קצרצרה.

*נראה שכל שנה מארגני האירוע שולפים תארים שלא באופן עקבי (שנה לפני בונוצ’י זכה בשחקן ההגנה הכי טוב של השנה, לא של כל הזמנים), אז אני מאמין שמשנה הבאה לא יהיה יותר פרס שחקן ההגנה הטוב ביותר, אבל מי אני שידבר.

אגב, אחלה אנגלית יש לראמוס. האמת שאני מופתע.

https://twitter.com/SergioRamos/status/1593320855651729412?ref_src=twsrc^tfw|twcamp^tweetembed|twterm^1593320855651729412|twgr^44ab33c80200e3e72fc5f0735641154e5717d423|twcon^s1_c10&ref_url=https%3A%2F%2Fen.psg.fr%2Fteams%2Ffirst-team%2Fcontent%2Fsergio-ramos-named-best-defender-of-all-time-psg-paris-saint-germain-globe-soccer-awards

[mos56]

שאלה, זה לא הטקס שמנדש ממן וכריסטיאנו זוכה בו בצירוף מקרים כל שנה בתור שחקן השנה?

[Daniel]

זה באיחוד האמירויות. האם זה עונה על השאלה?

[Alex]

ה"הישגיות" (שבעיניי נובעת מווינריות) היא הסיבה בגללה רונאלדו לא נופל ממסי (לדעתי). היכולת שלך לבלוט בדקה ה94 כשהקבוצה שלך מפסידה בגמר המונדיאל… WELL, זה מגדיר שחקנים, זה מגדיר זוכות, זה מגדיר את ההיסטוריה. אני לא ראיתי את כל המועמדים ההיסטוריים אבל לשים את פפה באותו נשימה עם ראמוס, בהסתכלות על קריירה שלמה, זה מביך. ראמוס הבלם הכי גדול שלי, בכל אופן, יצא לראות. חד משמעית.

[Daniel]

לא הייתי אומר שלשים את פפה עם ראמוס זה מביך. לפחות לא מקצועית. אין ספק שאם הישגים ותארים הם בשיכלול אז ראמוס כנראה קל הבלם הכי טוב בכל הזמנים. מצד שני יש ברשימה של הבלמים כל כך הרבה שמות קלאסיים ומיתולוגיים שזה כמעט בלתי אפשרי (ולא הוגן לדעתי) לבחור שחקן. זה כמו שבהתקפה יש לך שמות אגדיים כמו רונאלדו הברזילאי או רונאלדיניו אבל בראייה היסטורית כריסטיאנו נחשב יותר גדול מהם = יעני יותר טוב. זה אמירה שקשה לי איתה. בגלל זה אני לא כל כך אוהב השוואות וחושב שכבודו של כל שחקן מונח במקומו.

אבל כן, ראמוס מהגדולים שידע המשחק באופן כללי. ללא ספק השאיר חותם ומדובר בשחקן חריג בנוף שייזכר להמון המון שנים.

[Alex]

מקובל לחלוטין. בעיני
א. ההסתכלות כוללת המשכיות ותארים, אחרת רונאלדיניו היה נחשב גדול אולי אפילו ממסי וכריסטיאנו.
ב. להשוות בין שחקנים מתקופות שונות זה בעיקר לא רלוונטי.

[Raulito-7]

אני חושב שהרבה מאוד בלמים של הדור הנוכחי הם שונים “מהישנים” כמו פאביו קנבארו, אלסנדרו נסטה, פאולו מאלדיני, כאלה שהגנתית היו יציבים ואף מושלמים. אני חד משמעית לא חושב שסרחיו ראמוס פחות טוב מריו פרדיננד משיאו וכן הלאה ועל הערך המוסף אי אפשר לדבר. אולי אני מדבר מאהדה ומצייר זווית כזו שנוחה לי - אבל ראיתי שחקני הגנה טובים מאיטליה - קנבארו עצמו, ליליאן טורהאם, ג’יאנלוקה זאמברוטה, גם וולטר סמואל שהיה ‘החומה’ ברומא - מאבדים את זה בספרד ונראים כמו עוד שחקנים לעתים. להיות בריאל מדריד וגם בברצלונה זו אנדרלמוסיה. זה לא הסדר והארגון והכיף ביובנטוס. אפשר לומר שזה לא רק השחקן סרחיו ראמוס זכה בפרס אלא המותג סרחיו ראמוס.

לגבי פפה או ראמוס - אז היה כאן את הדיון הזה ובעבר הצגתי את המספרים. אי אפשר לדבר על ראמוס כטיפש וחמום מוח ולשכוח לפפה את מה שעשה נגד קאסקרו גם אם התפלק לו. לבנדובסקי חגג עליו, הוא פישל נגד רומא ב-2008, עשה את הפנדל נגד באיירן ב-2012. והוא בלם אדיר, אבל אף אחד לא מושלם. ראמוס שיחק בצורה מדהימה עם כל פרטנר, התעלה במשחקים הגדולים תמיד, זה עוד לפני הבונוס ההתקפי. מעבר לכך, פפה היה שחקן פציע ברוב הזמן, ראמוס בכל עונה היה משחק איזה 10-12 משחקים יותר ממנו. גם בעונה הכי גרועה של ראמוס מבחינת הכשירות, זו עם הכתף הארורה ב-15/16 - הוא שיחק יותר מפפה (31 הופעות לפורטוגלי, 33 לספרדי).

[Raulito-7]

וואו! סרחיו ראמוס הודיע על פרישה מנבחרת ספרד בלב כבד כשהוא טוען שקיבל שיחת טלפון ממאמן הנבחרת הנכנס, לואיס דה לה פואנטה, “הוא אמר לי שהוא לא ייזמן אותי לסגל ושאני לא נחשב עבורו ולא חשוב איזו רמה אני אציג”. מי שהיה חלק מתור הזהב של הנבחרת עם הזכיות ביורו-מונדיאל-יורו ב-2008-2012 והוא כמובן שיאן ההופעות, פירסם הודעה רשמית באינסטגרם על רקע עשר תמונות מרגשות מהופעת הבכורה ודרך כל הרגעים הגדולים.

"הגיע הזמן, הזמן להיפרד מהנבחרת, האדום היקר והמרגש שלנו. הבוקר קיבלתי טלפון ממאמן הנבחרת הנוכחי שאמר לי שאני לא נחשב ושהוא לא יסמוך עליי, בלי קשר לרמה שאני יכול להראות או איך נמשכת קריירת הספורט שלי. בצער רב, זה סוף מסע שקיוויתי שיהיה ארוך יותר ושהוא יסתיים עם טעם טוב יותר בפה, בדומה לכל ההצלחות שהשגנו עם לה רוחה שלנו.

"אני מאמין בענווה שהמסלול הזה היה ראוי להסתיים בגלל החלטה אישית או בגלל שהביצועים שלי לא היו מתאימים למה שמגיע לנבחרת הלאומית שלנו, אבל לא בגלל גיל או סיבות אחרות שמבלי ששמעתי אותן הרגשתי. מכיוון שלהיות צעיר או צעיר פחות זה לא סגולה או פגם, זה רק מאפיין זמני שלא בהכרח קשור לביצועים או ליכולת. אני מסתכל בהערצה ובקנאה בלוקה מודריץ’, ליאו מסי, פפה… המהות, המסורת, הערכים, המריטוקרטיה והצדק בכדורגל. לצערי זה לא יהיה ככה בשבילי, כי כדורגל הוא לא תמיד הוגן וכדורגל הוא אף פעם לא רק כדורגל.

"על כל זה, אני מניח את זה בעצב, שאני רוצה לחלוק איתכם, אבל גם בראש מורם ואסיר תודה על כל השנים הללו ועל כל התמיכה שלכם. אני לוקח איתי זיכרונות בל יימחה, את כל התארים עליהם נלחמנו וחגגנו יחד, ואת הגאווה האדירה להיות השחקן הספרדי עם הכי הרבה משחקים. המגן הזה, החולצה הזו והמעריצים האלה, כולכם, שימחו אותי. אמשיך לעודד את המדינה שלי מהבית ברגש של האדם המיוחס שהצליח לייצג אותה בגאווה 180 פעמים. תודה מקרב לב לכולכם שתמיד האמנתם בי!

[Raulito-7]

נכתב במקור אתמול:

סרחיו ראמוס הגדול חוגג יום הולדת 37, מי היה מאמין. השחקן שהגיע אלינו כילד שאפתן לטרוף את העולם - והאפיל על פרננדו היירו. חצי שעה לסגירת חלון ההעברות, אחרי שסביליה עשתה שריר - פלורנטינו פרס ‘שם על השולחן’ את סעיף השחרור של הבלם - והשאר היסטוריה. אחד הווינרים הגדולים ביותר איי פעם, כנראה הקפטן הכי גדול שהיה לריאל מדריד, קפטן שלוש הזכיות הרצופות. היום בו עזב היה אחד הימים הכי קשים שלי כאוהד כדורגל. גיבור הדסימה, כמובן, השחקן הכי חשוב שלנו בכל זכייה וזכייה במפעל להוציא את כריסטיאנו רונאלדו. ראמוס מדורג רביעי במספר ההופעות בריאל מדריד עם 671 והוא כבש לא פחות מ-101 שערים! תמיד אמרתי שראמוס, השחקן השלישי שאני הכי אוהב בכל הזמנים, הוא שחקן אחד בתחילת העונה - ובערך במרץ הוא מעביר הילוך. המנייה הבטוחה, הכי גדולה שיש, במשחקים הגדולים. שחקן שסימן עידן. לא בטוח שבעוד 50 שנה יהיה עוד סרחיו ראמוס.

ועוד עשרה דברים נוספים על ראמוס:

-ראמוס כמובן השחקן השלישי האהוב עליי. במקום הראשון: ראול. במקום השני: כריסטיאנו רונאלדו
-לנצח נזכור את השער שלו בדסימה, שגרם לי, כאחד שהיה שם בגמר בליסבון - לבכות. הוא שם מאחור את מנחוס חצי הגמר, החזיר אותנו לשלוט באירופה, זה היה שער מושלם ברגע הכי חשוב שיש. זה הרגע הגדול ביותר בחיים שלי. אני עדיין עם עור ברווז כשאני צופה בשער הזה. הוא גם גרם לי להאמין שכל קרן היא חצי גול. העליתי סטורי באינסטגרם של הגול הזה וכמעט בכיתי באמצע יום העבודה. לאחר אותו גמר, בערך שבוע שהייתי מתעורר בבהלה באמצע הלילה כדי להבין האם זה אמיתי.
-תראו את התמונה למעלה, איך הוא נכנס לחגיגות בסנטיאגו ברנבאו עם כתר של מלך. שחצן, שאנן, חושב שהוא הכי טוב שיש ושם *** על כולם. וזה מה שאנחנו אוהבים בו.
-אוף טופיק לא ממש חשוב: התחפשתי לראמוס באחד מחגי פורים האחרונים. בגדי משחק כמובן יש - חולצה ומכנס, וגם מדלייה מגמר ליגת האלופות, סרט קפטן, גרביים, מגיני זיעה ו…מסכה.
-היו לנו קפטנים כל כך גדולים, כמו ראול, כמו היירו, יש גם את איקר קסיאס, מנואל סאנצ’יס לפני, אבל ראמוס לדעתי - הדמות, כוח ההרתעה שלו, העמידה בלחצים, עצם זה שהיה תותח עם כל בלם לידו וכבר מהרגע הראשון - הוא הקפטן הגדול ביותר.
-ראמוס הוא אחד שייבעט לעננים נגד באיירן מינכן בדו-קרב הפנדלים ב-2012 וכעבור חודשיים עם וובוס וקרח בוורידים - יעשה פאננקה בחצי גמר יורו 2012 בדו-קרב. באמת משהו שמתמצת אותו.
-בעונת השיא שלו, 13 שערים ב-2019/20, כשמבחינתו סוף סוף היה הפנדליסט - הוא היה הכובש השני שלנו אחרי קארים בנזמה.
-עונתו השנייה במועדון. פאביו קאפלו מסיט אותו בקלאסיקו לעמדת המגן הימני וראמוס מרים כדור מושלם לראול כבר אחרי שלוש דקות. באותה עונה חשבנו שאלוף העולם פאביו קנבארו ‘יילמד’ את ראמוס. אבל את ראמוס לא צריך ואי אפשר ללמד כלום. ראמוס היה הבלם הטוב משניהם ו’הציל’ את האיטלקי לעתים.
-ב-2011/12 נגמרו ‘המשחקים’. ז’וזה מוריניו החזיר אותו לעמדת הבלם ויחד עם פפה, כמו שהיה גם לפני - הם יצרו את הצמד הטוב ביותר שהיה לריאל איי פעם. גבוהים, חזקים, לא פראיירים, מלוכלכים כשצריך, גם מהירים (פפה עדיין כזה, ראמוס היה כך בשיאו), כאלה שמפחידים את היריבים.
-כנראה שמספר 16 הוא קללה. כמו ראול, כמו איקר, ראמוס, בעיקר בגללו - עזב את ריאל אחרי 16 שנה. בכיתי יחד איתו כשזה קרה. אבל אין דבר. אני ‘סולח’ לו על השטויות שעשה בחודשים האחרונים אצלנו. אני בטוח שסגירת המעגל תתרחש. לא כשחקן, אבל הוא עוד יחזור לריאל מדריד, הבית שלו, עם כל הכבוד לסביליה. אולי גם ריאל וגם ראמוס למדו ‘להעריך’ עוד יותר אחד את השני כשהם התרחקו. אני בטוח שהוא שמח כמדרידיסטה אחרי הזכייה אשתקד בליגת האלופות, וגם קצת התבאס - ‘למה עשיתי את זה?’. ובריאל הבינו שעם כל הכבוד לדויד אלאבה.

בונוס שלי: חוזרים לדף הראשי של אתר המארקה רגעים לאחר הזכייה בלה דסימה

[roy]

הקפטן הכי גדול שהיה לנו מאז שאני רואה כדורגל. כריזמה, ביטחון, כוח, לעיתים שחצנות, לעיתים אדישות. ריאל מדריד.

[Raulito-7]

בפברואר 2024 הוא מגיע לאל נואבו ברנבאו - כשחקן יריב. סרחיו ראמוס חזר הביתה לסגירת מעגל בסביליה 18 שנה אחרי שעזב. כמו שהוא אוהב - בדקה ה-NoventaYRamos, וחתם לעונה אחת כשחקן חופשי (חלון ההעברות הרי כבר נסגר) כשהאנדלוסים שינו את דעתם, אולי בשל פתיחת העונה הרעה, שכן קודם הם אמרו שהוא לא בתוכניות. הכסף הגדול של ערב הסעודית ייחכה…

“שלום אוהדי סביליה, היום הוא יום מאוד מיוחד עבורי, מאוד מרגש. אני סוף סוף חוזר הביתה ואני מצפה לרגע הזה של להרגיש שוב את החולצה של סביליה ולשים את המגן הזה על החזה שלי. עברו 18 שנים מאז שעזבתי וטוב, אני חושב שעשיתי טעויות ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להתנצל באופן אישי ולהתנצל בפני כל אוהד סביליה שהרגיש פגוע מדברים ומדברים שיכולתי לעשות באותו זמן (הוא כביכול עזב בלי להיפרד). אני חושב שאנחנו כולם באותו מצב, באותה ספינה, כולנו מאותה משפחה ויש לנו יותר מדי אנשים בחוץ כדי להילחם בנו”, פותח ראמוס באומרו.

“רק כדי לומר שאני עוד אחד, שאני בא לתת הכל, לחתור לאותו כיוון ואני מצפה ללבוש שוב את מגן סביליה, לעלות לראמון סאנצ’ז-פיחוואן ולפגוש שוב את כולכם. זה היה לא רק חוב שהיה לי עם עצמי אלא גם עם המשפחה שלי, עם סבא שלי, שהפך אותי לאוהד סביליה מאז שהייתי קטן, עם אבא שלי ובשביל אנטוניו פוארטה ז"ל. אני מקווה לראות אתכם בקרוב מאוד”.

---

הכסף הגדול של ערב הסעודית ייחכה עוד עונה, גאה בראמוס על העניין הזה למרות שאני לא תמים עד כדי כך, הליגה הספרדית חייבת דמויות כמוהו. הוא מנהיג, הוא ווינר והוא בלם טוב מאוד גם בגילו. אבל צר לי שהוא לא חוזר הביתה - והביתה זה ריאל מדריד (לא ציפית שיגיד אחרת כעת ואני מבין את החיבור לסביליה, ועדיין, הוא העביר כאן 16 שנה), שאף אחת מאגדות המועדון לא פורש כאן. ראמוס עשה המון טעויות, אין ספק בכך. גם היום הוא בלם טוב יותר מדויד אלאבה לצורך העניין ומעניין אותי מה היה קורה אם…האם ראמוס היה מוריד מהאגו שלו ומהשכר שלו ומגיע כדי להיות בלם מחליף נניח כשאדר מיליטאו נפצע…
בכל מקרה לנצח תישאר גיבור הדסימה בשבילי והאיש שאחראי לרגע הכי יפה בחיים שלי, תשע וחצי שנים כמעט עברו מאז ושום דבר לא היה דומה, אולי רק היום בו הוצאתי את הספר.

[Raulito-7]

באותו יום שחברו לימים ארוכים מרסלו מודיע על פרישה ויומיים לפני הדרבי - לאחר יותר מחצי שנה ללא קבוצה - סרחיו ראמוס חוזר לשחק - במונטריי המקסיקנית בה חתם לשנה. “שחקן הגנה היסטורי מצטרף”, נמסר חגיגית מהמקסיקנים". הבלם שאוטוטוטו יהיה הן 39 לקח את חולצה מספר 93 כמחווה לריאל מדריד - הגול בדסימה. במועדון שלנו מיהרו לפרגן ולהודות. “סרחיו ראמוס ישחק עבור מונטריי. המספר שנבחר על ידי אגדה של המועדון שלנו: מספר 93 - שווה ערך לדקה ה-93 שלנו. מחווה לכל אוהדי ריאל מדריד, זיכרון של רגע ששינה את ההיסטוריה שלנו. תמיד נהיה אסירי תודה, סרחיו ראמוס. מזל טוב והצלחה”.

[Raulito-7]

יום הולדת 39 לסרחיו ראמוס, איזה יום מרגש.

-גיבור הדסימה – לעד – אחראי גם לרגע הכי יפה בחיים שלי. הדמעות, אוי הדמעות. כבר התחלתי כאילו ללכת לכיוון המנהרה, אבל לא באמת, קרן של לוקה מודריץ’…אני רואה את הכדור ברווח הקטן הזה בין היד הענקית של טיבו קורטואה לבין החומה ואת ראמוס בריצת אמוק…

-הוא גרם לי להאמין שכל כדור קרן יהיה גול שלנו, כמו גם נגד דפורטיבו לה קורוניה בעוד שער זכור ב-2016-17, וגם בקלאסיקו הוא הבקיע אם כי ממצב נייח.

-הרכש הטוב בהיסטוריה של ריאל מדריד אולי, למעט כריסטיאנו רונאלדו. מבחינתי מעל לוקה מודריץ’, מעל ג’וד בלינגהאם, יתר הגלאקטיקוס

-השחקן השלישי הכי אהוב עליי אחרי ראול וכריסטיאנו

-מנייה בטוחה לכל משחק גדול, מהבלמים הגדולים בהיסטוריה של המשחק. ווינר, מנהיג. לא יכול לשים אותו לפני פאולו מאלדיני או.קיי אבל בהסתכל על כל מה שראמוס הביא איתו…

-הוא היה תותח כבר מהרגע הראשון, בגיל 19 וחצי, ראינו אחרי מחצית אחת שלו, כשקיבל את ספרה מספר 4.

-בלם עם נפש של חלוץ, משפט שנולד איי שם באליפות העולם למועדונים ב-2014, למרות שהיה פנדליסט בשנים האחרונות זה מכובד להבקיע מאה שערים.

-חשבתי שריאל מדריד וסרחיו ראמוס זה לכל החיים, אבל ראמוס טעה, עלה לו השתן לראש, התנהלותו הייתה לא מקובלת, ואני בכל זאת מתגעגע.

-הרגע בו עזב: קיבלתי על עצמי את המשימה “לתמלל” את מסיבת העיתונאים הזו כעובד במערכת בספורט1. רגע שפל לספרדית שלי – הכל היה מהיר ואמוציונאלי ולא הבנתי אף מילה. שאלו אותי אם אני מסתדר שם כי ראו שאני עם האוזניות ולא כותב עדיין ואמרתי ‘בטח, שקט’. תירגמתי מהטוויטר באנגלי. וגם אז ירדו לי דמעות, איכס.

-גם עוד 50 שנה לא יהיה עוד סרחיו ראמוס, שחקן היסטורי לכל דבר ועניין

-תחפושת נוספת שלי בפורים עם מסכה – כמו כריסטיאנו, והפעם סרט הקפטן במקום…

-תודה רבה על הכל. אני אוהב אותך, תמיד רציתי להיות כמוך

-ציטוטים זכורים: “סן לורנצו הקבוצה של האפיפיור? ריאל מדריד היא הקבוצה של אלוהים”| “אם הייתי יודע שננצח בעשרה שחקנים – הייתי מורחק קודם לכן” (קלאסיקו 2016)| שלחתי לג’רארד פיקה הזמנה – כרטיס מיוחד לגמר ליגת האלופות והוא לא ענה לי עדיין" (2017)| “אולי זינדין זידאן יחליט בעצמו שהוא לא רוצה להמשיך?” (2018)|

[Raulito-7]

עוד שער בנגיחה לראמוס - בלם עם אופי של חלוץ| לפנות בוקר בגביע העולם למועדונים: סרחיו ראמוס מקלקל את הבכורה של כריסטיאן קיבו באינטר כשהוא ומונטריי כפו תיקו 1:1. הבלם הוותיק, עם סרט הקפטן על הזרוע היה הבוס, כבש שער נגיחה כה אופייני בדקה ה-25 ונבחר ל-MVP. לאוטרו מרטינס השווה לנראזורי. “ראמוס הוא בן אל מוות. אם אתם צריכים בלם - תפנו אליו” (מארקה) ו-“ראמוס ממשיך וממשיך לפאר את האגדה הענקית שלו” (AS) אלו רק חלק מהכותרות. הוא ממש לא הגיע כדי לטייל בקליפורניה. ראמוס עם חמישה שערים במדי הקבוצה המקסיקנית בעשר הופעות עד היום, לא רע.

“הוא אחד מגדולי הנוגחים בכדורגל העולמי כמו שהוכיח שוב ושוב ושוב וגם הלילה”, נכתב ב-AS. שימו לב לזה. ראמוס מתקרב ל-150 שערים בקריירה (101 במדי ריאל מדריד) כבלם וזה אדיר. מעבר לכך, 74 מתוך ה-147 שלו - 50.3% - הגיעו בנגיחות.

[whykds]

מחר צפוי סרחיו ראמוס להוציא סינגל ששמו, איך לא, ׳סיבלס׳. נחכה.

[Raulito-7]

השיר החדש של סרחיו ראמוס - “הסיבלס” - הושק רשמית. “אני מדבר על העזיבה שלי, הקריירה שלי, כל מה שחווינו ב-16 השנים בהן הייתי שחקן ריאל מדריד”, אמר הבלם בלייב באינסטגרם. הוא מספר על השער האלמותי בדסימה, שמעולם לא רצה לעזוב (“אהבתי אותך ואהבת אותי, הייתי כאן אגדה”) וגם מותח ביקורת עקיפה על הנשיא.
ברגע אייקוני בקליפ המלווה בשער בגמר וכמובן עוד רגעים מהקריירה - כיכר הסיבלס החזקה מתחילה להתפורר ולהיסדק עד להתמוטטות והטבעת של ראמוס שהיא כמו כתר - נופלת לקרקע.

כאילו מצד אחד מאוד מרגש וגם המחווה הקטנה יותר של מספר 93 במונטריי ומצד שני אני יותר מרגיש שאני מתמלא עצב וכעס על זה שהוא עזב ובאשמתו. אוף. אבל תודה

[Raulito-7]

הנה חלק ממילות השיר החדש של סרחיו ראמוס:

"יש דברים שלא נתתי לך, שעדיין כואבים. אף פעם לא רציתי לעזוב, ביקשת ממני לעוף. וואו, וואו! ביקשת ממני לעוף. אוי! ביקשת ממני…

"אני מקווה שהדברים ילכו לך טוב, למרות שאני מרגישה רע בלעדיך
טוב שעזבתי, כי לא התייחסת אליי אותו דבר
אהבת אותי ואהבתי אותך, אבל מישהו תמיד נותן יותר
הכל היה בדיוק כמו שחלמתי, עד שהגיע הזמן להתעורר
נתתי לך כתר, נתת לי כנפיים
לא ידעתי שהן רק כדי שתדחוף אותי
ואני מסתכלת עליך עכשיו, את עדיין יפה באותה מידה
החיים מלמדים אותך שאף אחד לא הכרחי

"שכחת ממני, עזבת אותי
בלי להיות מסוגלת להחליט, זה מה שהכי כואב לי
ולמרות שהכל היה ככה, הייתי חוזרת בשמחה
פעם ואלף פעמים, אתה יודע את זה, סיבלס
אוי, אוי! ואתה יודע את זה, סיבלס
אוי! ואתה יודע את זה, סיבלס…

-אז קודם כל אחרי שהקדשתי לשיר עד קצת זמן - אני חייב להגיד שסרחיו ראמוס גאון, “מאלה שטובים בהכל” היו אומרים בבית הספר.
כמובן שהוא לא היה יכול להתבטא כך כשחקן פריז סן ז’רמן וגם לא כשחקן סביליה.

צריך לזכור שאני רציתי שיחזור הביתה בפתיחת 2023/24 לאחר הפציעה הקשה של דויד אלאבה למשל. אני מקווה שכן נראה אותו חוזר לשחק או עם מונטריי בקיץ נניח בגביע הברנבאו או במשחק האגדות, אבל בעצם שלא יפרוש לעולם.

אני מרגיש שצריך לכתוב ולפרוק כמה מילים לגבי ראמוס שוב. קראתי הרבה תגובות מהשיר שלו ביוטיוב וכמובן שלא מדברים שם על יכולת השירה שלו יותר מדי - למרות שהוא נתן הצגה, והרקע אדיר. האוהדים מטורפים עליו וכואבים עדיין את עזיבתו - וגם אני, כי ראמוס נצחי. כמו כריסטיאנו רונאלדו, כמעט כמו ראול. זה לא משנה שעשינו רמונטדות בלעדיו והרמנו את הגביע עם האזניים הגדולות.

אי אפשר לטעון שאני לא מעריץ את האדמה שראמוס דורך עליה. הוא השלישי הכי גדול בעיניי אחרי ראול וכריסטיאנו רונאלדו וזה חתיכת כבוד. עם או בלי קשר לגמר הדסימה שהייתי שם ותקשיבו עברו 11 שנה ושום דבר לא דומה בכלל לרגע הזה בחיים שלי, התגשמות כל החלומות, הוא תמיד יהיה אדון הדסימה. אני גם מבין שכל שחקן אולי עושה טעות אחת בקריירה ואף אחד לא יכול להיות נקי באמת במאה אחוז.

באותם הימים האשמתי את דון פלורנטינו פרס בעזיבתו, וכמובן שיש לו חלק אבל “האשם” העיקרי הוא ראמוס. השחקן שהערצנו ונעריץ לנצח - שהלך לנבחרת ספרד כשהוא פצוע, כדי לשבור שיא הופעות בזמן שריאל מדריד קרובה למשחקי המאני-טיים של העונה עם קלאסיקו, רבע גמר ליגת האלופות ועוד. הצעה לחוזה חדש הייתה מונחת בכיס הרבה זמן - לשנה אחת. לוקה מודריץ’ תמיד חתם מיד בכל שנה. ראמוס שיחק משחקי אגו, לא ממש שיתף פעולה בגלל אחיו וסוכנו רנה שלחש לו עצות לא טובות.
אני בטוח שהוא היה יכול להיכנס למשרד של פלורנטינו פרס ולגמור את זה גם אם פרס התעקש לא לחרוג עבורו מהסיסטם. ראמוס צודק - הוא שחקן היסטורי, הוא רצה יחס אחר, אי אפשר להשוות בינו לבן אחרים. אבל הוא לא התאמץ כדי להישאר בריאל. חבל שכך זה נגמר.

זה בתקופת הקורונה עדיין כשההכנסות לא קיימות וצריך לקחת את זה בחשבון. הוצעה לו גם שנה יחד עם אופציה - תלוי מספר משחקים.

אבל, ראיתי שאחד האוהדים כתב לו את המשפט הנכון: “אל תבכה כי זה נגמר - תשמח שזה קרה”. בהחלט!

[Raulito-7]

לא שמישהו באמת היה צריך הסברים אבל לא לקח הרבה זמן לסרחיו ראמוס להתראיין ו"לספר" על השיר החדש שלו - הסיבלס, בשיחה עם פאבלו מוטוס. ראמוס התחיל לכתוב את השיר מיד עם עזיבתו לפריז סן ז’רמן, מספר ששינה כמה דברים כמובן וטוען שזה שיר אהבה, ובכל אהבה יש קצת כאב לב.

בריאיון ראמוס מספר שאחרי הפרישה ממשחק הוא רואה את עצמו יותר קרוב למוסיקה ומשקיע בה מאשר הופך למאמן כדורגל, הוא ירצה להתנתק. "במוסיקה אני יכול להיות בבית, יש לי אולפן בסביליה וגם בבית השני במדריד. אז זה מאפשר לי ליצור מוזיקה, אבל גם להקדיש זמן למשפחה שלי, וזה מה שלקח אותי הרחק מ-22 השנים שאני בכדורגל. כמובן שאני לא פוסל אימון, יש לי את הרעב הזה, ואחרי שהוא ‘יוקפא’ לכמה שנים אולי זה יתפוצץ.

התגובות של מקורביו לשיר: “בכל פעם שאתה עושה משהו חדש, תמיד יש תגובות של הפתעה מצד המשפחה והחברים הקרובים ביותר. בסופו של דבר, הם אף פעם לא מזמינים אותך לעשות משהו חדש, למרות שנכון שמוזיקה מלווה אותי שנים רבות, ובמובן הזה, תמיד הרגשתי מאוד בנוח כי למוזיקה תמיד הייתה השפעה קרובה עליי, ועכשיו אני רוצה לשלב אותה עם כדורגל. אני רוצה לעשות מוזיקה בצורה טובה, עם הטוב ביותר ולנסות להעביר לאנשים חלק ממני, את הרגשות והחוויות שחוויתי”.

הסיבלס: "זה שיר שאני מקדיש לריאל מדריד. אנשים אומרים שזה שיר על שברון לב, אבל זה בדיוק ההפך; זה שיר על אהבה, כי בסופו של דבר, איזו מערכת יחסים של אהבה לא מכילה כאב וסבל? יש שם גם כאב וסבל. כשעזבתי לפריז סן ז’רמן, כתבתי בערך 60% מהשיר כי ככה הרגשתי. הרגשתי פגוע כי אף אחד לא אוהב לעזוב את הקבוצה הכי טובה בעולם, וזה מביא כאב וסבל, וזה מה שאני מבטא במילות השיר ‘Cibeles’. "נכון ששיניתי את המילים ועדכנו את זה כי שירים עוסקים ברגעים, וכשהשיר יצא, זה היה כמעט ארבע שנים אחרי שהתחלתי לכתוב אותו. אז, הוא עודכן קצת, אבל אין מערכת יחסים של אהבה בלי כאב וסבל. זה שיר על אהבה, על הדברים הטובים שחוויתי, ולכל דבר יש התחלה וסוף, והוא מוקדש לריאל מדריד ולכל האהבה שהם נתנו לי.

המנחה הקריא בית בו סרחיו ראמוס שר שמישהו שכח ממנו והשאיר אותו בצד בלי יכולת להחליט, והתעניין אם הוא שר אותו לפלורנטינו פרס. “לא, אני שר את זה לסיבלס. בסופו של דבר, כשאתה עוזב את ריאל מדריד, אתה מרגיש את הכאב הזה כי הכל נמוג ברקע, אתה הופך לחלק מהעבר ואתה נשכח”. המנחה מקשה ושוב שואל אותו אם אין לו ביקורת או אכזבה, רגש קשה לפלורנטינו: “אני תמיד חושב על פלורנטינו, כי אם אני חייב משהו לכדורגל, זה לפלורנטינו שהחתים אותי והביא אותי לריאל מדריד. כרגע יש לי איתו מערכת יחסים נפלאה. ריאל מדריד היא הבית שלי, ופלורנטינו ואני חולקים אהבה לריאל מדריד. וזה הדבר הנפלא בשיר הזה”.

האם יחזור לריאל מדריד אם תגיע ההזדמנות: “ברור. בשנים האחרונות, אם הייתה אפשרות כלשהי עקב פציעה, המועדון תמיד ידע ממקור ראשון שתמיד הייתי פתוח לחזרה, למרות שאני גם מבין את הנסיבות של ריאל מדריד, שפועלת להצערת הסגל. אבל כולם יודעים שאני אוהד של ריאל מדריד ושבדרך כזו או אחרת אחזור בסופו של דבר”.

[SantiagoBernabeu]

עשה פוזות של אני עוזב וניסה לסחוט יותר כסף. בסוף ריאל מדריד החתימה את אלאבה על המשבצת שלו וזה היה מאוחר מדיי.

ביחס להשפעה העצומה שהיה לו על הקבוצה, התקופה האדירה שהמועדון עבר איתו ומשך הזמן שבו הוא היה במועדון, הוא אחד השחקנים שהכי פחות התחברתי אליהם. הוא תמיד הרגיש לי יהיר וזחוח. השיר הזה לא מפתיע אותי. ואגב, חרא מוזיקה.

[Niro]

מדהים איך משיר אחד חוויתי תחושת קרינג’ כמו מעונה שלמה של חתונמי