ריאל מדריד השתתפה בחלק גדול מאוד משכרו של ראול בשאלקה כדי שהוא יסכים ללכת, מן הסתם כי הוא לא היה מוכן לוותר על אף יורו כדי לעזוב באצילות וג’נטלמניות. אותו דבר איקר לפורטו. השחקנים שאתה אוהב הם בני אדם עם אינטרסים שחשובים להם יותר מהאינטרסים של המועדון, כמעט ללא יוצאים מהכלל, וזה לגיטימי ואמור להיות מובן לכל אדם בוגר.
צריך גם לזכור שמדובר באנשים שהתרגלו לרמת חיים מאוד מאוד גבוהה, עבורם ועבור המשפחה שלהם. רבים לא מבינים “מה זה כבר משנה לו עוד כמה מליונים הוא מולטי מליונר”, אבל זה משנה ועוד איך. רמת החיים של סרחיו ראמוס אינה ממומנת כמו זו שלנו בהוצאות של 3-5 אלף יורו בחודש. מי שרוצה להיות הוגן צריך לשאול את עצמו האם הוא היה מוכן לוותר על 20%-30%-40% מהשכר שלו רק כדי להראות נאמנות למקום העבודה? התשובה ברורה מאליה.
בסה"כ יש כאן 2 צדדים שמושכים לכיוון שלהם, ובאמת מה שלא ברור זה מדוע כמעט תמיד אוהדי מועדון נוטים לצדד בצד של השחקנים בויכוחים כאלה.
בקיץ 2005 הגיע ראמוס הצעיר וחתם על חוזה מטורף של שמונה שנים, כאשר לאחר שתי עונות נהדרות ועם ראמון קאלדרון כנשיא, הוא שדרג את שכרו לשני מיליון יורו (לפי אל מונדו). הנשיא רצה להחתימו כבר אז על חוזה “לכל החיים” כפי שהיה לראול ואיקר קסיאס, אך הדבר התעכב. “אני שמח מהדרך בה הדברים התפתחו. סמכתי על המילה שנתנו לי”, אמר.
ביולי 2011 ראמוס זכה לחוזה חדש יחד עם פפה, זה קרה במחנה האימונים של הקבוצה לקראת 2011/12, איי שם בלוס אנג’לס. שכרו שודרג לחמישה מיליון יורו והסיכום הראשוני היה כבר חצי שנה לאחר מכן. “התרכזתי רק בכדורגל”, אמר ראמוס, שב-2014 כבש את השער הבלתי נשכח בדסימה.
לראמוס הובטח חוזה משודרג לאחר השער הבלתי נשכח ההוא, אך הוא נאלץ לחכות שנה. בקיץ 2015 הוא היה על סף פיצוץ עם המועדון ואיים לעזוב למנצ’סטר יונייטד. העסקה לבסוף ננעלה ונסגרה אל מול אחיו וסוכנו רנה, כשסרט הקפטן לאחר עזיבתו של איקר - קרץ לו, מעבר לשדרוג בשכר. ראמוס זכה למסיבת עיתונאים מיוחדת דבר שזכה לו קודם רק כריסטיאנו רונאלדו. “אנחנו זקוקים לך כעת יותר מתמיד”, אמר הנשיא. הקפטן הודה: “הלב שלי תמיד היה כאן”. ראמוס חתם עד 2020.
בקיץ 2017, קצת אחרי קארדיף והזכייה בגביע אירופה השני ברציפות (1:4 על יובנטוס), ראמוס קיבל חוזה לשנה מעבר לחוזהו המקורי - 2021. ראמוס היה אז בן 31.
לפני כשנה וחצי נזכיר כי ראמוס רצה להשתחרר לסין כפי שאישר פלורנטינו פרס. לאחר יומיים ראמוס קיים מסיבת עיתונאים ואמר: “הייתי מאריך את החוזה לכל החיים, אני לא רוצה לעזוב, החלום שלי הוא לפרוש כאן והייתי משחק כאן בחינם”. לאחר הזכייה באליפות האחרונה פרס הרגיע: “ראמוס הולך להיות כאן כל החיים, אנשים - תהיו רגועים. הוא הקפטן שלנו”.
קל לנו לחשוב שהמצב שלנו הוא המצב הבסיסי. בהנחה שאנחנו מעמד ביניים אז אנחנו מסתכלים על המעמד הגבוה בדיוק כמו שהמעמד הנמוך מסתכל עלינו. (סורי על החוסר בפוליטיקלי קורקט).
אנחנו מתרגלים לאורח חיים מסוים, יש אנשים שיסתכלו על זה שיש לך רכב כמותרות ויש כאלה שיסתכלו על זה כמובן מאליו.
אתה שוכח משהו חשוב מהמשוואה. הסתכלות על המטרה.
מבחינה כלכלית אם יש לך שחקן שערכו יורד עדיף להפטר, אך בפועל אתה משקיע בשביל הצלחה. ראמוס אולי כבר לא משתלם לנו, אבל כדי להיות תחרותיים בשנה הבאה אנחנו צריכים להביא את אמבפה ולא בלם. להביא בלם טוב במקום ראמוס יחסוך לנו כסף, וככה טיפ טיפה יעזור בטווח הרחוק, אך יגרום לכך שעונה הבאה נהיה שוב ריאל פאתטית. וכל זה כדי לחסוך 40 מיליון בטווח הארוך תוך כדי וויתור על הצלחה של עונה.
מבחינה כלכלית כל הבאה של שחקן שנמצא בשיאו היא שגויה, מבחינה מקצועית לא.
כל זה מבלי להכנס לכך שהצלחה מקצועית תביא להצלחה כלכלית (בחישובים שנהיים מאוד מסובכים כי צריכים להתחשב בגורמים רבים).
אני חושב שקיץ שמביא לנו את אמבפה יהיה מוצלח יותר מעוד עונה פיננסית, למרות שכלכלית ולטווח הארוך עונה פיננסית תהיה משתלמת בהרבה. זה נכון תמיד כשמתעלמים מהעניין המקצועי.
כל הזמן נותנים פה דוגמאות שמתבססות על ההנחה השחורה ביותר. הנחה יכולה להיות שחורה גם לכיוון השני.
מי אמר שהבלם שנשים עליו 10 מיליון משכורת (כמו מיליטאו) יהיה שחקן טופ? תשאלו את ברסה מה נסגר עם אומטיטי, או אותנו מה נסגר עם מיליטאו (שאני אישית תופס ממנו אגב, אבל הוא עוד לא שם).
זו חשיבה שגויה. ההוצאות לא עולות באותו היחס שמהמשכורת עולה. שלא לדבר על העשרות מיליונים שהם צברו במהלך השנים, היעדר משכנתא, עתיד מובטח לילדים וכו’. זכותו של כל שחקן לדרוש מה שהוא רוצה אבל אי אפשר להשליך מסיטואציה כזאת על “פשוטי העם”.
בן אדם שמרוויח 20 אלף מרוויח יפה מאוד וחולם על לקנות דירה. ואולי גם אחת לילדיו
בן אדם שמרוויח 200 אלף חולם על לסדר עתיד לילדים שלו וגם על לחיות חיים פזרנים.
בסופו של דבר כסף ואושר (כן כן, בא׳) זה יחסי וכשאתה מרוויח המון אתה גם צריך המון כדי שמשהו יספק אותך. לא רואה את ראמוס מתלהב ממסעדת שף כמו שאני מתלהב ממנה. אני לא חושב שראמוס יתלהב מטויוטה קורולה כמו שאני אתלהב ממנה.
רף הגירוי שלו הרבה יותר גבוה כרגע. אם זה טוב או רע זה כבר עניין אחר אבל זה עובדה.
אגב, גם חשוב לזכור שככדורגלן המשכורת נכנסת עד הפרישה, לך אולי יש עבודה מכניסה פחות אבל לכל החיים. המשכורות שלו עוד שנתיים-שלוש יפסיקו להכנס.
ראמוס עשה בשנים הראשונות שלו בקושי 1-2 מליון יורו לעונה, לאחר מכן גדל ל-5 ואז למספרים של היום. כשזוכרים שיש לו הוצאות עתק, ויש מסים והכל, אני אהיה מופתע אם יש לו בצד יותר מ-30-40 מיליון וגם כאן אני מפרגן לו.
הבחור רוצה לשמור על רמת החיים שלו עבורו ועבור המשפחה שלו, לעוד שנתיים עם המשכורת הנוכחית שלו יש משמעות עצומה על איך יראה העתיד הכלכלי של משפחת ראמוס, זה לא סתם כסף שיישב בבנק.
אני באמת לא רואה את ההבדל המשמעותי בין זה לבין איש הייטק שיידרש לוותר על חצי משכורת שנתית כדי לעזור לארגון בעת צרה. אין סיכוי שהוא יסכים.
שווי מותג, שים לב. רק מפרסומות וחסויות הוא שווה כמה מיליונים בודדים בשנה. זה לא כדורגלן רגיל, הוא אייקון רציני, כנראה הספרדי הגדול ביותר במובן הזה.
בנוסף, הוא ספציפית גם עושה עסקים ומשקיע את הכסף…
אם אני צריך להמר אז השווי שלו באזור המאה מיליון, והוא יעשה עוד 40 בכיף רק מכדורגל (וזה בלי טוויסט כמו הצעה מאיזה קאטר). יש לו מספיק בשביל לשלם על המורשת שלו אם הוא רוצה, הפגיעה תיהיה שולית וההשוואה לאדם רגיל שמאבד שליש ממשכורתו היא לא קשורה
אפשר לחשוב שפילאר רוביו עובדת בקיוסק והייתה מוכרת לי את המארקה וה-AS בשקל ביורו. משוטט בגראן ויאה כל יום בביקורי במדריד. אני בטוח שגם לראול היה בית עם בריכה הוא פרנס יפה משפחה של ארבעה-חמישה ילדים והמשכורת הכי גבוהה בספרד פעם הייתה חמישה מיליון יורו. לגבי לפתח שרירים אני לא יודע כמה זה עניין אותו. ראמוס יכול לשמר את רמת החיים שלו גם אם ירוויח חצי ממה שהרוויח. לא הבנתי לאן גלשנו מהדיון. ראמוס הוא מהשחקנים שיש להם הכי הרבה עוקבים באינסטגרם ואני בטוח שהוא משחק על זה, משקיע, הוא עושה כסף מהצד והרבה.
“למה האוהדים תמיד נוטים לצדד בצד השחקנים?” כי עם ראמוס ריאל מדריד טובה יותר, יש קשר ישיר, חזרתי על הטיעונים שלי כמה וכמה פעמים והם הגיוניים. חוזה לשנתיים כשהוא עדיין לא אמור להתפרק פיזית, באותו השכר שישנו היום (או עם קיצוץ קל בהתאם למה שכל הקבוצה תסכם, אני מניח). ראמוס זה טיעון מקצועי נטו, זה לא רומנטיקה כמו עם ראול, איקר וגוטי. אגב, לגבי השלושה אני מניח שהמאמן באותו זמן לא רצה בהם - מוריניו לא היה צריך את הלחץ של העיתונים מדוע ראוליטו על הספסל כשבנזמה לא היה מבקיע כבר חודש או את הקריאות מהברנבאו שיכניס את גוטי רבע שעה לסיום. גם בניטס ידע שאיקר בירידה וקיילור טוב ממנו. כעת:. זידאן מאוד רוצה שראמוס ימשיך. כמובן שהוא לא משלם לו את המשכורת אבל גם לזה יש משקל מסוים.
פה נכנסים לעלות מול תועלת. הם התמורה שנקבל ממנו לא שווה את השכר הנוכחי שלו?
בעיני מדובר בבלם הטוב בסגל וחשוב לי שהקיץ ישקיעו בהתקפה ולא בהגנה. בהגנה אפשר לטפל עונה הבאה או בזו שאחריה. גם מי יודע אולי מיליטאו יראה יכולת מנהיגות ויתפוס את מקומו של ראמוס
התיאוריה הזאת מחזיקה מים רק בתנאי אחד: אם יחס ההוצאות מהשכר תמיד נשמר. אם בנאדם שמרוויח 10 אלף מוציא 8 אלף אז בהכרח מי שמרוויח 10 מיליון מוציא 8 מיליון. לדעתי, ברוב המוחלט של המקרים זה לא המצב (אלא אם כן קוראים לך רונאלדיניו). כדורגלן לא פורש בגיל 35 ומתחיל לאכול את כל ההון שלו עד שהוא נגמר. לא צריך להיות גאון פיננסי כדי להימנע מזה, ובנוסף יש גם אפיקי הכנסה אחרים אחרי פרישה.
לדעתי זה מאוד פשוט, כל בנאדם ממוצע אם יקבל 40 מיליון יורו ידע להגדיל את ההון עם השקעות פשוטות ובטוחות, או לפחות להשאיר את ההון בסביבות ה-40 מיליון, מי שלא יצליח אז גם אם תתן לו 80 מיליון ישאר בלי כלום בסופו של דבר.