אם אני אעבוד בחברה מסוימת (כרגע סטודנט אז זה אם) ותהיה לי הצעה טובה יותר אז אולי אנטוש את המקום עבודה בשביל זה. לא חושב שזה רע.
ראמוס לא ימות מ2 מיליון פחות וריאל לא תמות מ2 מיליון יותר. למה ראמוס צריך להתפשר כדי ששאר העשירים לא?
בסופו של דבר אם הוא לא היה שווה את זה בוודאות אז לא היה כאן דיון.
קצת נוסטלגיה במיטבה: 15 שנה בדיוק לשער הבכורה של ראמוס במדי ריאל - בלם עם נפש של חלוץ, זוכרים שאנצ’לוטי אמר את זה עליו? זה קרה במשחק חסר חשיבות בצ’מפיונס נגד אולימפיאקוס במחזור הסיום בשלב הבתים (הבכורה של המאמן הזמני ראמון לופז קארו) בנגיחה מבישול של ראול בראבו. והשאר? היסטוריה…101 שערים ו-40 בישולים ב-660 משחקים בלבן. הנה הגרף המלא :
בכתבה מיוחדת ב-AS הציגו מספר ציוני דרך כמו השער הראשון שלו בקלאסיקוס - במהלך ה-3:3 נגד ברצלונה בקאמפ נואו כשנגח לאחור אחרי כדור חופשי של גוטי למרות שפויול ביצע עליו איזה שלוש עבירות. יש לו חמישה שערים נגד היריבה הזו| סביליה היא היריבה המועדפת עליו, עם שבעה שערים שכבש נגדה, הראשון שבהם בהפסד 5:3 בסופרקופה| את השער בגמר הדסימה לא נשכח מעולם, וכעבור שנתיים הוא עשה זאת שוב בגמר ליגת האלופות, שוב נגד אותה היריבה. יש לו שישה שערים בדרבי ב-42 משחקים| גם הצמד נגד באיירן מינכן בגומלין חצי הגמר בעונת הדסימה, שנתיים אחרי הפנדל ההוא ששבר לנו את הלב וספג לעג ממנואל נוייר - שווה אזכור.
חלוקת השערים: ראמוס כבש 15 שערים ברבע השעה הראשונה וגם 15 בדקות 16-30| יש לו 17 שערים בדקות 31-45, ושער אחד בתוספת הזמן של המחצית הראשונה| 14 שערים כבש בדקות 45-60| 16 שערים יש לו בדקות 61-75| לא פחות מ-19 שערים בדקות 76-90| וארבעה שערים בתוספת הזמן| 21
שערים מ-101 הגיעו בפנדל; 36 ברגל ימין, 57 בנגיחות, 7 ברגל שמאל, שער אחד בחזה, חמישה שערים מחוץ לרחבה| היריבות האהובות עליו: סביליה - 7 שערים| אתלטיקו מדריד ואתלטיק בילבאו - 6 שערים| ברצלונה, ולנסיה, לגאנס, מאלגה - 5 שערים| לבאנטה, חטאפה ובטיס - 4 שערים.
כבוד לקפטן | סרחיו ראמוס הוא הנציג שלנו, האחד והיחיד, בנבחרת השנה של פיפ"א - כבוד לקפטן שלנו שנכלל בהרכב בפעם ה-11 בקריירה והעשירית ברציפות. הוא זכה לכבוד לראשונה ב-2008 כשהניף את תואר לאליפות ספרד עם ריאל וזכה גם ביורו עם הנבחרת. ועוד: 2011, 2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017, 2018, 2019 ו-2020 - אגדה. גם האקס כריסטיאנו רונאלדו בפנים. זידאן כצפוי הפסיד ולא זכה בתואר מאמן השנה שהלך ליורגן קלופ.
סרחיו ראמוס קיים מסיבת עיתונאים ארוכה לכבוד השקת הדוקו שלו: “אגדת ראמוס”. לצערנו אין שום בשורה לגבי החוזה החדש שלו: “הייתי רוצה לומר משהו גדול אבל אין שום דבר חדשות, יש הרבה חוסר וודאות. חשבתי רק לחזור מהפציעה קודם כל ולסיים את העונה בצורה הכי טובה שיש. אני מבטיח שכאשר יהיה משהו אני אהיה הראשון לומר זאת. אני רגוע ומרוכז קודם כל בעונת 2020-21”.
המורשת בעת פרישתו: “אי אפשר למחוק את מה שעשית, אתה ‘מתחזק’ הגנה על בסיס יומי. מה שתמיד היה חשוב לי האם הייתי חרוץ וצנוע, האם השארתי את הנשמה שלי על המגרש. למרות גילי, עכשיו 35 עוד מעט - ברנבאו אמר שאין שחקנים צעירים או זקנים אלא שחקנים טובים או רעים. אני יכול להמשיך לשלוש-ארבע-חמש שנים נוספות אם הגוף יתמוך בי והפציעות לא יפריעו לי. אני יכול להמשיך ברמה הכי גבוהה. אני עובד קשה בשביל זה. המנטליות שלי חזקה. אני עושה טעויות אבל לומד, ותמיד כנה”.
קצת על הדוקו של ראמוס : שישה פרקים חביבים ובין היתר הקלאסיקוס הטעונים (הפרק הראשון בסדרה!), המאמנים, הנבחרת, היחיסים עם סביליה והחברים לחדר ההלבשה. חאבייר פריירה, המפיק של הדוקו: “אנחנו רוצים לספר היטב את אבני הדרך שחישלו. אנחנו לוקחים קפיצות בזמן, אנחנו סופרים את אבני הדרך המקצועיות וגם הפן האישי”. פריירה סיפר קצת על הקשיים לצלם ולערוך סדרה כזו בזמן תקופת הקורונה והוסיף: “אנחנו נראה לכם סיפורים על האליפות האחרונה במדי ריאל, התהילה בארבע הזכיות בליגת האלופות, הפרק שלו בנבחרת הלאומים וגם תלמדו על התחביבים שלו כמו סוסים, מוזיקה וציור”. הראשונים לדבר על ראמוס הם חורחה ולדאנו, רפא נדאל, ראול, לוקאס ואסקס ואלחנדו סאנס. ראמוס אמר: “אני לא רוצה להיות עוד אחד בעולם הכדורגל, אני חי בשביל זה ואת כל השאר אני מקדיש למשפחה שלי. האובססיה שלי לרצות להיות הכי טוב היא המפתח. המנטליות היא גם כן חשובה. אני מאפס את עצמי בכל שנה כדי לשמור על הטירוף והרצון לנצח שוב. אני רוצה להמשיך עוד ברמה הגבוהה ביותר”.
מסיבת העיתונים המלאה:
על הפציעה שלו: “זה לא היה משהו קשה מאוד אבל כשאתה בחוץ אז משהו לא תקין. לא היה לי משהו כזה הרבה זמן. סוף סוף חזרתי ואני מקווה שאצליח להתמודד עם שלבי ההכרעה, הזמן הכי חשוב כבר כאן. אני רוצה לעזור לקבוצה שלי לזכות בתארים שעל כף המאזניים”.
שנת הקורונה: “היה עלינו להתמודד עם דרמה חברתית ובריאותית, כדורגל זה לא הדבר החשוב ביותר. היה עלינו להפסיקו ואז לחדשו. אני שולח חיבוק גדול לכל אלה שעשו נהדר את העבודה שלהם והקלו לנו על החיים. לא ידענו כלום על הקורונה והיה קשה להתמודד איתה בהתחלה”. הוא אומר שיש “הרבה קסם” בכך שהצילומים נמשכו בזמן הקורונה. “התחלתי עם שיער קצר בכלל”.
החלק האהוב עליו בסדרה: “קשה להישאר עם רגע אחד. יש רגע שסיפרנו שם על העזיבה שלי מסביליה לריאל מדריד, הגיע הזמן להגיע ולהראות את האמת. גם איך חיינו בזמן הקורונה ואיך זה לזכות באליפות הזו”.
הפסקת הכדורגל עם פרוץ הקורונה: “זה היה מסובך, אנחנו אנשים כמובן ויש לנו רגשות. התגעגעתי לשחק כדורגל, לנסוע לוולדבבאס, לנהוג ברכב. ניצלתי את הזמן כדי ליהנות מהמשפחה שלי וביליתי זמן רב בחדר כושר. התאמנתי כדי לחזור בצורה הכי טובה כשהכדורגל יחודש, כולנו עשינו את זה בקבוצה, וניצלנו את ההזדמנות. אני מקווה שנחזור למצב נורמלי בקרוב. הצלחנו לעזור לאנשים להתנתק מהקשיים, האליפות האחרונה שלנו מוקדשת לכולם”.
הקלאסיקוס: “הגדלת האגדה היא סימן טוב (הוא שיאן הקלאסיקוס איי פעם כמובן), זה אומר שאתה בדרך הנכונה. עבורי זה אתגר גדול. להסתכל על העבר זה עניין של גאווה בזמן שבכדורגל הזמן עובר מהר. אבל כשאתה חושב על הקלאסיקוס שהצלחת ליהנות מהם…זה מרגש. אני מקווה שאוכל להמשיך ולהראות את היכולת שלי עוד הרבה שנים ולשחק עוד הרבה קלאסיקוס”. “אני מקווה שאוכל להמשיך ליהנות מהקלאסיקוס, זה משחק קסום. הרגשתי הכל - לטוב ולרע, אתה יכול לראות איך המשחק הזה משליך עליך כשאתה מנצח למשל עם שביעות רצון וכיף אדיר כשהתגברת עלל היריבה הנצחית. גם אם אלו רק שלוש נקודות, זה אושר שנמשך שנה שלמה. גם שמחנו וגם סבלנו”.
ענפי ספורט אחרים: “כמובן שאני לא טוב בהכל, אף אחד לא מושלם אבל עולם הספורט הוא חלק ממני. בבית הספר שיחקתי גם כדורעף, כדורסל, טניס. זה תלוי ברצון של האדם לממש את היכולת שלו וללמוד ותמיד הייתי עקשן”.
הקרבות עם איברהימוביץ’: “יש לי הערכה מיוחדת לזלאטן. מעריכים אנשים בזכות הקריירה שלהם, הוא תמיד היה שחקן נהדר, ‘רוצח’, שונה. בגלל מה שעשה על המגרש ומחוצה לו. הוא התנתק, נסע לארה"ב וחזר בגילו וממשיך להוות דוגמא. זלאטן הוא אחד השחקנים הכי טובים, הגיל לא משנה”.
דברים חדשים שנגלה עליו: “איך חיינו את המצב המיוחד הזה, הקורונה, בתוך הבית. יש הקלטות שלי ושל פילאר (אשתו). הכדורגל מקרין תמונה מסוימת שלך אבל היא לא התמונה המלאה. לאנשים יהיו יותר תוכן ויוכלו להעריך אותי בצורה הוגנת יותר”.
עצה למי שרוצה להצליח בכדורגל: “שאף אחד לא יגנוב לכם את החלום, הכל אפשרי ולא משנה כמה החלום גדול. מי שמנסה ומשקיע בסופו של דבר מצליח”.
הזיכרון האהוב עליו: “הרגשתי מאוד אהוב כשיצאתי לדרך עם הדוקו. יש לך הרבה חברים ומערכות יחסים בכדורגל אבל נדיר שיש לך סרטון שאנשים מדברים עליך. זה מעניין לעשות חשבון נפש. הרגעים עם פילאר והילדים הם קסומים”.
החבר הכי מוכשר ששיחק איתו בקבוצה: “הייתי בר מזל לחלוק חדר הלבשה עם הטובים ביותר - שני הרונאלדואים כמובן, בקהאם, ראול, רוברטו קרלוס, כולם מהטובים ביותר. גם בנבחרת הלאומית - צ’אבי, אינייסטה, פויול. ניסיתי ללמוד מכל אחד משהו. בקבוצה, כקבוצה, סימנה עידן עם פפ גווארדיולה והייתה היריבה שהכי הקשתה עלינו”.
תפקיד הבלם: “בשנים האחרונות הכדורגל השתנה, רוב המאמנים היום היו שחקנים בעבר, הם מבינים את המשחק בצורה אחרת. ספרד איחדה פילוסופיה, בלמים כמוני וכמו פיקה למשל חשובים יותר. מוצקות הגנתית טובה זה חשוב אבל צריך לדעת גם לצאת עם הכדור קדימה. כמובן שיש עם זה סיכון לעתים וזה לא תמיד מסתדר. גם זידאן ולואיס אנריקה מחפשים את זה תמיד. אנחנו ברי מזל. אם יש לך את הכדור - ליריבה אין אותו”.
המנטאליות: “זה תהליך, תמיד הייתי עקשן מאוד, מאז שהייתי ילד היה לי קשה לשחרר. לאבי ולאחי יש אשמה מסוימת. הם מעולם לא נתנו לי להיות מסופק. הם היו קפדניים, לקחו את המשחקים הלא טובים שלי, והעירו גם אם שיחקתי טוב. אם מחנכים אותך ככה - אתה גדל עם מנטאליות כזו. אני אוהב את הקביעות. אני אוהב גם את השעות בחדר כושר, במלון, בטיסות, זה נותן לך רגעים כמו הזכייה בליגת האלופות, פגישה עם אנשים מהעולם. המנטאליות שלי הייתה ההבדל, אני תמיד שומר על הרעב לנצח שוב. אני עושה את זה שנה אחר שנה ומקווה שזה יימשך זמן רב”.
הביקורות על כריסטיאנו: “הוא ספינת הדגל של יובנטוס. אתה חושב על יובה וישר חושב על כריס. כריס עושה את ההבדל, אבל זה לא מבטיח לך הצלחה כי כל קבוצה יכולה לנצח אותך בליגת האלופות. ברצלונה כבר הודחה גם כן, אני מקווה שזה לא יקרה לנו”.
במארקה החליטו לכבוד יום הולדתו להתעסק בשיאים של ראמוס בנבחרת ספרד (חוגג יום הולדת 35). “ראמוס מציג - חצי מהחיים בנבחרת”, צעקה הכותרת. הופעת הבכורה שלו הייתה נגד סין במשחק ידידות במרץ 2005 כשהמאמן היה לואיס ארגוניס כמובן. הוא החליף את פויול במחצית. לאחר מכן הוא פתח לראשונה במשחק החוץ נגד סרביה בבלגרד ושיחק מגן ימני. “זו הייתה חוויה מדהימה. האווירה בקבוצה נפלאה ואני יכול להבטיח שנעשה משהו חשוב. יש לנו שחקנים באיכות גבוהה”. ההבטחה התגשמה כמובן בין 2008 ל-2012 עם זלילת התארים: יורו-מונדיאל-יורו. במשחק נגד יוון הוא ציין 17 שני קלנדריות בנבחרת, בדומה לאיקר קסיאס וריקרדו זאמורה. זה היה משחקו ה-179. ראמוס חולם על משחקו ה-180 נגד קוסובו ורחוק חמישה משחקים מלהיות שיאן ההופעות בכדורגל הנבחרות. הנה כל השיאים .
אולם “ראמוס מסתכל אל עבר העתיד ולא מסופק מהעבר” כפי שנכתב במארקה. הוא רוצה לשחק ביורו הרביעי, בקיץ. בשלושת הקודמים יש לו רק 15 משחקים מכיוון שנעדר נגד יוון ב-2008 (לואיס ארגוניס נתן למחליפים לשחק). ססק ואינייסטה כן שיחקו והם השיאנים של הנבחרת במשחקי היורו עם 16. במונדיאל ברוסיה, ההפסד הטראגי בפנדלים למארחת הותיר את ראמוס בלי להפוך לשיאן ההופעות במונדיאל. הוא רק השתווה לאיקר באותו ערב עם 17.
כמה מילים על סרחיו ראמוס לכבוד יום הולדתו ה-35 [דאבל-פוסט] , ובגדול: שלא ייגמר לעולם. כמה היינו רוצים לקבל הפתעה בדמות חוזה חדש לעוד שנתיים, גם עוד שנה זה בסדר, כיאה לאגדה, שחקן היסטורי, לא רק אחד הגדולים בהיסטוריה של ריאל מדריד אלא בכדורגל בכלל. הפוסט שאני הכי חושש ממנו הוא ‘פוסט הפרידה’ האפשרי ממנו בקיץ. את כל השיאים והתארים והרגעים הגדולים אתם מכירים היטב. איך אפשר שלא.
כבר אחרי המחצית הראשונה שלו במדי הקבוצה, איי שם נגד סלטה ויגו בספטמבר 2005, כשעלה מהספסל במקומו של פאקו פאבון - ידענו להגדיר אותו בפורום הישן כ"רכש העשור". ראול הגדול בכבודו ובעצמו אמר שהוא כנראה שחקן הרכש הגדול בהיסטוריה של המועדון הזה (לצד כריסטיאנו רונאלדו). הוא הגיע בגיל 19 כשריאל שמה את השולחן של סביליה את סעיף השחרור וגרמה למנהל המקצועי מונצ’י לבכות. ראמוס, עם שיער ארוך וחיוך מתלהב, לא חשש מהאתגר כמו גם קבלת מספר 4 של פרננדו היירו - היורש, באיחור של כמה שנים. כל כך הרבה שחקנים היו נופלים באתגר הזה. בעונה השנייה חשבנו שהוא יילמד מפאביו קנבארו אלוף העולם, ובפועל - הוא תיקן את הטעויות של האיטלקי.
שימו לב לשמות האלה שהיו קפטנים לפניו - היירו-ראול-איקר - רק לציין את שמם ויש לנו צמרמורת. ועדיין, הוא (ראמוס) כנראה היה המנהיג הגדול ביותר. זה עם החזה הנפוח, השחצן, השאנן וחמום המוח - אנחנו אוהבים כל דבר. על פיו יישק דבר. מתעלה בכל משחק גדול. אל תשפטו אותו נגד אוססונה או חטאפה, חכו לחצי גמר ליגת האלופות, חודש אפריל. כל הריצה המדהימה בעונת הדסימה. כמו החשבון שסגר עם מנואל נוייר שהעז ללעוג לו אחרי החמצת הפנדל ב-2012. חודשיים אחרכך, אגב, הוא הראה ביצים של שור ובעט פנדל פאננקה נגד פורטוגל בחצי גמר היורו.
בלם עם נפש של חלוץ, זוכרים? הוא אחראי לרגע הכי גדול של רבים מאיתנו כאוהדים, לא נשכח לעולם את 92:48 בגמר הדסימה בליסבון נגד אתלטיקו מדריד. ואני הייתי שם. רואה את הידיים הארוכות של קורטואה לא מגיעות לנגיחה (מסובכת מאוד, אגב - בסיבוב, כשכולם מפריעים) שנכנסה בדיוק לרווח שהיה. מאז, ראמוס גרם לי להאמין בלב שלם בכל מצב נייח או כדור קרן - כשהוא ברחבה הוא מסוגל להבקיע. ועדיף שזה יהיה בגמרים או לפחות “NoventaYRamos”. במשחק נגד אייבר אשתקד הוא דפק ספרינט מהרחבה שלנו כדי לכבוש ונהנה מבישול של הזאר. חבל שאין לעוד שחקנים כזה טירוף.
המועדון גדול מכל שחקן אומרת הקלישאה הנכונה, אבל האגדות האלה הם אלה שהופכים את ריאל מדריד לקבוצה הטובה בהיסטוריה. ראמוס, יחד עם כריסטיאנו ובניגוד לסמלים שסיימו בטעם מר ובדלת החוצה - נמצא בכושר מצוין על אף החשש בשל הפציעות (העונה זה הולך קשה בניגוד לאשתקד אז הצליח לשמור על עצמו). הוא נראה מצוין על אף הזקן הזה, הוא באמת רעב ועושה רושם שפחות לוקח סיכונים, הוא יודע שהמהיר אבדה. הסוף הזה חייב להיות טוב והגיע הזמן ששחקן שכה מזוהה עם המועדון - יתלה את הנעליים. שכל צד יתגמש במעט. “קר שם בחוץ” בקבוצה אחרת, מה שנקרא, יש מגיפה עולמית והוא לא יקבל חוזה מדהים כפי שחלם עליו
וקצת מספרים, אתם יודעים אותם אבל איזה כיף זה: 670 הופעות בלבן (רביעי אחרי ראול, קסיאס ומנואל סאנצ’יס), 101 שערים, כמות מטורפת לשחקן הגנה על אף שהפך לפנדליסט עם הזמן. 16 עונות בסנטיאגו ברנבאו ונקווה שזו לא האחרונה. הקפטן היחיד שהניף שלוש פעמים ברציפות את הגביע עם האזניים הגדולות וארבע פעמים בסה"כ בחמש שנים. כנראה השחקן הכי משמעותי בזכיות ההן אחרי רונאלדו ויחד עם מרסלו. מספר התארים שלו עומד על 22, אחד פחות מהשיאו פאקו חנטו. ראמוס זקוק לתואר אחד כדי להשתוות אליו ושניים כדי להאפיל עליו. האם זה יקרה השנה?
ראמוס יחמיץ את המשחקים נגד ליברפול וברצלונה| הלוואי והיה מדובר במתיחה של האחד באפריל. וירוס פיפ"א הידוע לשמצה חוזר ובגדול, בתזמון הכי מחורבן שיש. הקפטן ששותף אתמול לדקות ספורות בניצחון ספרד 1:3 על קוסובו, סובל מפגיעת שריר ויחמיץ את השבוע המטורף שמחכה לנו אוטוטו: ליברפול-ברצלונה-ליברפול. הספרדי נותח, כזכור, רק בתחילת פברואר ורשם העונה 20 משחקים בלבד.
ראמוס כתב פוסט ברשתות החברתיות ואמר: “האמת היא שהיו שבועות קשים. אני מרגיש טוב יותר אבל בהכדורגל, כמו בחיים, גם המזל הרע משחק תפקיד. לאחר המשחק התאמנתי על המגרש ושמתי לב לפגיעה בשוק השמאלי. היום נבדקתי ויש לי פציעת שריר. אם יש משהו שכואב לי זה לא להיות מסוגל לקבוצה במשחקים התובעניים המצפים לנו, משחקים על עונה שלמה, וגם לא להיות מסוגל להחזיר לכם על האהבה והאנרגיות שאתם נותנים לי. אני לא יכול לעשות דבר מלבד לדבר בכנות, לעבוד קשה ולעודד את הקבוצה עד עמקי נשמתי”. לאור הדיווחים החוזרים ונשנים על כך שלא יאריך את חוזהו, נותר רק לקוות שלא יהיה סוף עצוב לתקופה המדהימה של ראמוס בריאל מדריד.
אם חלילה הוא גמר את העונה ויעזוב אותנו ככה באמת שזה יהיה טראגי וירדו לי דמעות.
אולי זה יגרום לו להבין שההצעה של פלורנטינו היא יותר מנדיבה לשחקן בגילו.
מקווה שיחלים מהר, אפילו שוראן ונאצ׳ו נראים טוב יחד עדיין לראמוס יש השפעה עצומה על הקבוצה ובטח שבליגת האלופות.
מה שראמוס עשה פה זה ביזיון אחד גדול, ורק על זה אולי עדיף לוותר על המשך שירותיו במועדון.
הוא החמיץ את המשחק מול סלטה לפני פגרת הנבחרות בגלל רגישות בשריר. למרות זאת הוא הצטרף כרגיל לנבחרת, פתח במשחק הראשון מול יוון והוחלף במחצית(!). לא שותף במשחק השני, ונכנס לכמה דקות במשחק השלישי במטרה להוסיף עוד הופעה בדרך לשבור את שיא ההופעות העולמי לשחקן נבחרת. הרי ברור לאורך כל התקופה שמשהו לא בסדר איתו, ובכל זאת הוא לא טרח לחזור למועדון שמשלם לו את השכר הגבוה בעולם עבור שחקן הגנה. כל זה מתרחש לפני שבוע גורלי שבו משחקים מול ליברפול ובארסה. מסתבר שהשיא יותר חשוב. ועכשיו הוא החמיר את הפציעה…
ראמוס הוא אגדה, אף אחד לא ייקח ממנו את ההישגים וכל מה שנתן לנו לאורך שנים. אין ספק שהוא אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה. אייקון. רק שאף אחד לא מעל המועדון. ופה ברור שראמוס שם את עצמו והשיאים האישיים לפני טובת המועדון.
אולי באמת עדיף להיפרד. ראמוס בן 35, ומן הסתם הוא רק יילך ויהיה יותר פציע. גם המהירות נעלמת עם הגיל ובלם איטי זאת בעיה בכדורגל המהיר של היום.
אם הולכים בקיץ לתהליך של בנייה מחדש, פרידה מראמוס זה לא סוף העולם בהתחשב בגילו ושכרו.
דז׳ה וו לאמירות על רונאלדו שהיו כאן בפורום בשעתו. ראמוס עדיין אחד מ-5 הבלמים הטובים בעולם ועם טונות של ניסיון וערך של מנהיגות שבאמת אין לו אח ורע בקבוצה שלנו. הייתי עושה הכול להשאיר אותו. מה גם שהדרישה שלו באמת לא מוגזמת בעיניי בסך הכול חוזה לשנתיים בלי שדרוג בשכר לאחד מנפילי הכדורגל בכל הזמנים שעדיין משחק מצויין.
ראמוס בן 35 ותראה כמה משחקים הוא החמיץ העונה. זה לא הולך להשתפר. לפעמים עדיף לחתוך בזמן במקום לראות אגדה דועכת מול העיניים. כמובן שמבחינה רומנטית עדיף שכל הסמלים שלנו יפרשו פה אבל זה בעייתי במועדון ששואף להיות כל הזמן בטופ. הגיל לא תמיד חס על אגדות.
רונאלדו נותן מספרים יפים אבל ראינו שבגילו הוא לא מצליח לסחוב את יובה רחוק בליגת האלופות, והעונה הם מאכזבים אפילו בליגה. הבעיה לא הייתה בעזיבה של רונאלדו אלא בזה שהחלפנו אותו במריאנו, ואחר כך בהזאר שרק נפצע.
מסכים איתך שהעונה הוא פציע מה שהוא לא היה לאורך הקריירה. אני לא רופא אבל נראה לי שזה סתם מזל רע מאשר התחלה של הדרדרות ברמת הכשירות שלו, הוא מקצוען על. במחיר המבוקש, חוזה לשנתיים באותה רמת שכר, אני הייתי משאיר אותו.
לגבי רונאלדו אין ספק שהוא לא מה שהיה אבל הוא גם משחק ביובה חלשה מאוד. אני מאמין שכאן עם חממת השחקנים שמכירים אותו כל כך טוב ומשחקים איתו מעל עשור היה ממשיך להבקיע 40 בעונה בקלות ועושה אותנו תחרותיים יותר בהרבה בליגת האלופות.
חייב להודות שהשעה שלי על עניין החוזה של ראמוס השתנתה בשבועות האחרונים בגלל 2 סיבות:
לכן אם בעבר טענתי שראמוס שווה את הכסף, כעת אני כלל לא בטוח בכך, ואולי הגיע הזמן לפנות מקום למנהיג חדש לצמוח. אולי מיליטאו שהפוטנציאל שלו הוא עצום יצליח להכנס לכושר וישתלט על העמדה.
בסופו של דבר מיליטאו בלם גבוה, חזק, ומהיר. כמו וראן מצד אחד ויותר ״ילד רע״ מהצד השני. מקווה שיצליח גם להיות יציב, אולי התכונה הכי חשובה לבלם, כי על הנייר גם דויד לואיז בלם מטורף…
אני מתחיל לחשוב שגם 10% קיצוץ לא מצדיק חוזה לשנתיים, אך עדיין מקווה שראמוס ייקח את זה. אין מה לעשות, קשה להשאר אדישים ומקצועיים נטו כשמדובר באגדה כמוהו. אבל הוא חייב לעשות צעד גם לכיוון המועדון, בטח עם הפציעות וירידת התלות שלנו בו.
גם יוצא יותר זול להחתים את אלאבה שיהיה בן 29 בתחילת העונה הבאה מאשר ראמוס שיהיה בן 35 וחצי.
צריך לחשוב קדימה.
השאלה אם זה או ראמוס או אלאבה. כי לא אתנגד לשניהם יחד.
אלאבה לטעמי יתרום לנו יותר כמגן שמאלי.
בספרד מתחו לא מעט ביקורת על ראמוס בעת האחרונה, הן תומאס רונסרו והן הכתבים השונים במארקה. טור דעה נוסף במארקה נגד הקפטן: “מי מייעץ לך, ראמוס?” . פיליפ דל קאמפו טוען כי עוד משחק בו ריאל לא סופגת בלעדיו ונאצ’ו מגשים את חלומו - גורם לכך שמתחילים לחשוב שריאל יכולה להסתדר בלי הקפטן. מה שלפני חג המולד לא היה עולה בכלל על הדעת. הנשיא פרס היה ברור כשנפגש עם ראמוס במלון לפני המשחק נגד אלצ’ה. הוא הציע לו שנתיים, כולל קיצוץ בשכר (בשנה הראשונה) ודרש סולידריות בימי המגפה. ההצעה לא נענתה. נכתב כי הקהל קצת מאבד סבלנות וזידאן מגן עליו בחירוף נפש. ראמוס ממשיך לצבור נקודות רעות אחרי מה שקרה בנבחרת. נראה שבראש סדר העדיפויות של המועדון החתמת שחקני התקפה גדולים כמו אמבפה והולאנד והמומנטום של ראמוס אבד. “הזמן והבריאות הם נגדו”, נכתב. “אם ההצעה האחרונה עדיין בתוקף - ראמוס חייב לקבל אותה תחילה ואז לזכות באמון האוהדים מחדש. האוהדים שתמיד הראו לו הערצה. בסוף זה יהיה מאוחר מדי”. הקפטן כבר החסיר העונה 18 משחקים בשל פציעות כמובן. זו תהיה העונה עם הכי מעט משחקים שלו בלבן, כשב-2015/16 רשם 33 הופעות.
סרחיו ראמוס מספר בסרט התיעודי עליו: “הטעות הכי גדולה שלי הייתה שלא נתתי הסברים אחרי שעזבתי את סביליה לריאל מדריד. נתתי לאחרים ‘לדבר’ בשמי. שני המועדונים סגרו עסקה באמצעות הנשיאים. אני חושב ששיקרו לאוהדים ולכן לא קיבלתי את החיבה שמגיעה לי. לעולם לא אסלח על הכאב שחוו סבי וסבתי שלא יכולים לדרוך יותר בפיחואן. הייתי עוזב לריאל אלף פעמים אבל לא בצורה כזו. עד המוות אהיה שחקן סביליה אבל אני יכול לומר בגאווה שאני הקפטן של ריאל מדריד ונבחרת ספרד”.
על עתידו: “הרווחתי את הזכות לקבל כל החלטה שארצה. זה לא מקרי שאני משחק טוב ביחס לגיל שלי, אני עובד בשביל זה כבר שנים עד למילימטר האחרון, אני שחקן שתלוי הרבה בגוף שלו ורוצה לשמור על המהירות שלי. אני עושה פיזיותרפיה, חדר כושר, אימון עם כדור, בריכה ומים קרים, התאוששות. אם לא אופיע ברמה הכי גבוהה בשנים הבאות - אשאר בבית”.
“אני חושב על ליגת האלופות החמישית, המונדיאל, המשחקים האולימפיים. להמשיך להיות חלק מהמועדון הגדול בעולם. הנסיגה רחוקה מאוד. הגוף שלי יבחין בזה, מתי שיהיה הסוף”.
זידאן אמר עליו: “אחרי התקופה שלי כשחקן רציתי לא לעשות כלום, במשך שנה-שנתיים-שלוש ואז התגעגעתי, היה חסר לי משהו. סרחיו, אתה מרגיש בפנים שאתה מסוגל להמשיך. אתה תעזוב בעוד שלוש-ארבע שנים אני מקווה כי אתה יכול לשחק ברמות הכי גבוהות. ובגיל 36 או 37 תחשוב על משהו אחר, אולי אימון”.
מכתב קצר לקפטן ראמוס: תישאר! כפי ששמתם לב, הקפטן אובחן כחיובי לקורונה. זו בטח לא שנה שהוא יירצה לזכור: אינסוף פציעות, שגורמות לו לפספס את רגעי ההכרעה וזו תהיה העונה עם הכי מעט משחקים שלו איי פעם; הביקורות שספג בתקשורת על כך שהלך לשחק עם נבחרת ספרד כשאינו כשיר במאת האחוזים - ובצדק!; וגם כמובן עניין החוזה החדש, כשהוא מרגיש שהמועדון לא עושה מאמץ מספק, אולי, כדי להמשיך את האידיליה עם אגדה כמוהו. התמונה הזו צופה בקלאסיקו מהורהר מהיציע מספרת את העונה שלו.
אין עוררין על כל מה שנתן - הוא שחקן הרכש הכי גדול בהיסטוריה של המועדון הזה, כנראה, אחרי כריסטיאנו רונאלדו. הוא מהקפטנים הגדולים איי פעם וראוי לפסל ב-“אל נואבו ברנבאו”. ולא צריך להרחיק לכת “אפשר להסתדר בלעדיו” אחרי שני משחקים טובים של מיליטאו ויכולת גבוהה של נאצ’ו בנוהל. ועדיין, נראה שלראמוס עלה קצת השתן לראש. הוא לא יותר גדול מהמועדון וקצת סולידריות לא תזיק כל הפציעות לא משחקות לטובתו - העונה הזו אינה השנה שעברה. גם השתיקה לגבי עתידו די רועמת ומרגיזה. זה בדיוק הזמן להצהיר שהוא נשאר ובכל מחיר במועדון של חייו (סביליה? אל תצחיקו אותי) שנתן לו הכל (שם את סעיף השחרור שלו על השולחן כשהיה בן 19 ונתן לו את החולצה של היירו) ולחתום על חוזה חדש . קר שם בחוץ. מנצ’סטר יונייטד? פריז סן ז’רמן? ראמוס וריאל מדריד זה השילוב המושלם. להעביר כמעט קריירה שלמה בריאל מדריד זה לא עניין של מה בכך. הוא לא רוצה להיות כאן אחרי “ההשתוללות” האפשרית בקיץ והמגרש החדש? לא מאוחר להודות בטעות מחכים לך, קפטן
הלילה צצו כמה שמועות ברחבי הטוויטר,לפיהם שחקנים בסגל הדליפו לעיתונות שסרחיו ראמוס ביקש מהם לא להסכים לקיצוצים בשכר בטענה שזה נעשה רק כדי להחתים את אמבפה,המועדון כבר ממזמן לא מעוניין שהוא ימשיך וזו הסיבה האמיתית לכך שהוא לא מאריך חוזה.
מאוד מקווה שזה שקר,הולך להיות לנו קיץ ארוך ומעייף.
האמת שקצת נמאס לי מראמוס.
כל פעם אותם סיפורים איתו על הארכות חוזה.
איזה הבדל מההתנהלות של מודריץ.
אולי הגיע הזמן שיעזוב.
