מוקדש ל @EHUD וכמובן ל- @mos56 שרצה לדעת עליו עוד.
לאור בורסת השמות שעולה לאחרונה בהקשר של ברצלונה, הייתי רוצה להציג טיפה יותר לעומק את אחד המאמנים שלדעתי לא זוכים למספיק הערכה באירופה. אומנם, נכון לחודשים האחרונים, אין הרבה לחשושים לכיוונו של מרסלו גז’ארדו בהקשר לברצלונה, אבל לכל הפחות, מגיע לו שיכירו קצת על מי מדובר, ועל מה ולמה הוא זכה למאמן השנה בדרום אמריקה ל2018-2020.
עוד בעודו שחקן, מרסלו דניאל גז’ארדו סיים את הקריירה המקצועית שלו ככדרוגלן בעונת 2010-2011 בנסיונל דה מונטווידאו האורוגוואית, “אל מונייקו” (הבובה) הכין את הקרקע ועבר את קורס המאמנים בבית הספר של חוסה פאריאס במטרה להיות מאמן של אותה נסיונאל. גז’ארדו בחר לעשות את אחד הדברים אותם מאמנים חוששים לעשות, ואימן את השחקנים איתם הוא שיחק במטרה לשמור את תואר האליפות של נסיונאל לשנה שנייה ברציפות. חשוב לציין שבמקביל, איי שם בקיץ 2011, ריבר פלייט, הקבוצה בה גז’ארדו גדל והתפתח כשחקן, ירדה ליגה לראשונה בתולדותיה, ועלתה חזרה בדיוק שנה לאחר מכן - בקיץ 2012.
ב-2014 אנזו פרנצ’סקולי, המנהל הטכני של ריבר פלייט, הכריז על מינויו של גז’ארדו כמאמן הקבוצה הראשונה, ולמעשה מאותה שנה ריבר התחילה ברצף איסוף תארים יוצא דופן:
בקופה סודאמריקנה ב-2014
ריקופה סודאמרקנה ב- 2015, 2016, 2019
קופה ליברטדורס (המקבילה הדרום אמריקאית לצ’מפיונס) ב- 2015, 2018
הגביע הארגנטינאי ב-2016,2017,2019
הסופרקופה הארגנטינאי ב-2017,2019
גז’ארדו זוכה להמון שבחים בדרום אמריקה וארגנטינה בפרט בשל סגנון המשחק של ריבר, ולא מעט בזכות העקביות שלה. השאלה היא, למה בכל זאת ההישג של גז’ארדו כל כך יוצא דופן, ולמה שווה להסתכל על הבנייה שלו במועדון מעבר לתארים הנ"ל?
- עקביות זו מילה שאני הולך לדבר עליה לא מעט בהקשר ל"אל מונייקו". למי שלא יודע, המציאות בארגנטינה כבר שנים מוגדת כ"קשה" ואפשר לומר שהמצב לא בדיוק משתפר שם. שחקנים בליגה הארגנטינאית עוזבים כמעט ברגע שהם יכולים כדי להשיג לעצמם חיים טובים יותר מחוץ לארגנטינה או יבשת אמריקה. רק כדי לסבר את האוזן, מהרגע שגז’ארדו נכנס לתפקיד ב2014 הקבוצה משנה את פנייה בסדר גודל שישמע כמעט מוזר לצופי הכדורגל האירופאי:
2014- הגיעו לריבר 13 שחקנים חדשים בסך של כ 150 אלף יורו ועזבו 28 שחקנים עליהם שולמו כ- 5.9 מיליון יורו
2015- הגיעו 9 שחקנים ב 13.2 מילון יורו, ועזבו 30 שחקנים עליהם שולמו כ- 18.7 מיליון יורו
2016- הגיעו 11 שחקנים ב13.9 מיליון יורו, ועזבו 39 שחקים עליהם שולמו כ- 29.3 מליון יורו
2017- הגיעו 15 שחקנים חדשים ב 16.7 מליון יורו ועזבו 20 שחקנים עליהם שולמו כ- 46.7 מיליון יורו
2018- הגיעו 8 שחקנים ב- 22.2 מיליון יורו ועזבו 23 שחקנים עליהם שולמו כ- 13.5 מיליון יורו (השנה היחידה בה ריבר רשמה הפסד באספקט זה).
2019- הגיעו 6 שחקנים ב 9.9 מיליון יורו, ועזבו 21 שחקנים עליהם שולמו כ- 15.7 מיליון יורו.
2020- הגיעו 5 שחקנים ללא תשלום דמי העברה כלל, ועזבו 14 שחקנים בכ- 21 מיליון.
2021 (נכון ל- 24.9.2021)- הגיעו 9 שחקנים בכ- 8.8 מיליון יורו, ועזבו 20 שחקנים בכ- 15.9 מיליון יורו.
יש לציין שחלק מהעזיבות הן פשוט מעברים של שחקנים שחזרו מהשאלות ועברו להשאלות אחרות, ועדיין המועדון של ריבר פלייט, על כל גדולתו, לא חף מהבעיות הכלכליות שפוקדות את ארגנטינה כולה. המועדון מתעסק המון בלשמור את הראש מעל המים ברמה הכלכלית, ומנגד מצליח להעמיד מ-2014 בזכות “אל מונייקו” קבוצה תחרותית שנה אחרי שנה, שמצליחה לגרוף תארים, בעוד היא משחררת כמעט כל שנה שחקנים מרכזיים עבור הקבוצה, מביאה פנים חדשות, ומעלה ממחלקת הנוער שלה. אותה עקביות מדוברת מצד ריבר לא מגיעה מבניית סגל יוצא דופן או כוכבים גדולים, אלא ממאמן עם שיטה ברורה שמצליח להתאים את עצמו לסגל אותו הוא מקבל.
- השיטה הברורה עליה אני מדבר זכתה לתשבוחות רבות לא רק בגלל התארים אותם ריבר השיגה, אלא בזכות הסגנון היצירתי וההתקפי של ריבר. ב- 395 משחקים בהם גז’ארדו אימן בריבר פלייט הם ניצחו 210 מתוכם, יצאו תיקו 105, והפסידו 80. מאזן הפרש השערים תחתיו עומד על +333 (!) כשהם כובשים 688 שערים. ממוצע של כ- 1.74 שערים למשחק וממוצע ספיגה של כ- 0.9 שערים למשחק. נכון לעונה הנוכחית בה היא במקום השני בהפרש של שתי נקודות מהמובילה קורדובה טאז’רס, ריבר לאחר 12 משחקים כבשה 23 שערים ש- 18 מתוכם הם ב"משחק פתוח", וספגה רק 9 שערים (נכון לבית המתקדם ולא כולל את הבית המוקדם).
הסגנון של גז’ארדו הוא התקפי ומושתת על הנעת כדור ומשחק בנגיעה בדרך אל השער, עד כה העונה, בכל המשחקים המסירות של ריבר הסתכמו ב-507 מסירות קצרות (85%), 62 כדורים ארוכים (10%) ו- 24 הרמות אלכסוניות (4%). אילוסטרציה לסגנון מעבר למספרים היבשים (במהלך העונות האחרונות):
הגנתית, אחד העקרונות החזקים אצל גז’ארדו הוא משחק הלחץ, בדגש על לחץ גבוה, וסגירת האופציות אצל שחקני היריבה כשהם עוד מובילים כדור בחלק שלהם. בדומה לכל מי שמשחק כדורגל התקפי, כדי לשמר את האיזון ולמנוע מהכדורגל ההתקפי להפוך ל"מופקר". סרטון מצויין שמציג מספר דוגמאות למשחק הלחץ של ריבר תחת גז’ארדו:
ההתנגדות אותה אני צופה לגז’ארדו היא העובדה שקיים פער משמעותי באיכות בין דרום אמריקה לאירופה (והוא אכן קיים לטעמי). מנגד, המאמנים הארגנטינאים כן מצליחים לבנות לעצמם שם עולמי מידי שנה. עם שמות כמו סימאונה, פוצ’טינו, ביילסה, קודט ועוד כשחלק גדול מהמאמנים שהצליחו באירופה, בתקופתם בארגנטינה לא הצליחו להשיג את מה שמרסלו גז’ארדו בנה בריבר בשנים האחרונות. לפחות לעניות דעתי, בברצלונה שנתונה בגירעון כלכלי, ובאובדן שיטה, אחד כמו מרסלו גז’ארדו יכול להעניק לה חיים חדשים.
