אחד הרגעים היותר קשים עבורי כאוהד היה לראות את זה. הוא חגג והוא ידע שזה הסוף. אגב הוא עלה כמחליף בעצמו במחצית הראשונה ולא פתח במשחק
ראול לא מדבר הרבה. איזה כיף לשמוע אותו מתראיין. הנה סיפור שכנראה לא ידעתם: ראול היה בספק גדול לקראת גמר ליגת האלופות ב-2002, הוא סבל ממכה חזקה באצבע אחרי תאקל עם איבן קאמפו באימון ולא היה מסוגל אפילו לשים נעליים. “אמרתי לרופא שיעשה כל מה שהוא יכול, הרדים לי את האצבע. בגלל זה בעטתי כל כך רע אבל הכדור נכנס” (אחרי הוצאת החוץ של רוברטו קרלוס).
“קשה מאוד להישאר עם רגע אחד מתקופתי במועדון. הבכורה שלי, בה הגשמתי חלום ילדות, הזכייה בגביע האלופות השביעי, השער בגביע הבן יבשתי מה שהביא לקפיצת דרך בקריירה שלי ברמה הבינלאומית”.
על הגמר נגד יובה ב-1998: “זה היה מרגש מאוד מכיוון שלא זכינו בגביע במשך 32 שנה, היינו קבוצה שעשתה עונה לא טובה בליגה, אבל ליגת האלופות הייתה שונה ולכן ניצחנו את יובה שהיו לה שחקנים נפלאים. סבלנו מתקופה קשה בליגה אבל היה לנו הרבה קסם בליגת האלופות. זה היה אירוע היסטורי ואני זוכר את קבלת הפנים במדריד. הקבוצה ההיא זכתה שלוש פעמים בליגת האלופות אבל זה היה משהו מאוד מיוחד”.
על התקופה כמאמן קסטיליה: “יש לי הזדמנות להיות מאמן וללמד את המשמעות של ריאל מדריד, להנחיל את הערכים שהעבירו לי כשאני הגעתי את ה-DNA המנצח. זה מה שעליי לעשות לצד שיפור השחקנים והכדורגל הטוב”.
לייק 1
"ראול הוא ריאל מדריד. וריאל מדריד היא ראול". כך, במשפט אחד תמצת אמיליו בוטראגיניו, אגדה בפני עצמה - את התורה כולה. האיש שנתן לנו כלכך הרבה רגעים יפים וסיבות להרים את הראש ולהיות גאים גם בתקופות פחות טובות. השחקן הנערץ עליי ביותר. סקורר ענק (עדיף בוואסילינה), הלב והנשמה, מיסטר-צ’מפיונס. השחקן שמזוהה עם הקבוצה יותר מכל אחד אחר ומבחינתי כך זה יישאר לנצח. השחקן שיש לי ארון שלם של חולצות שלו וכל פריט אפשרי חוץ מתחתונים. כן, אתם לא טועים, זה פוסט המזל טוב המסורתי - 43.
היום בו הוא עזב את ריאל מדריד היה היום הכי קשה שלי בכדורגל (כמובן שהמשכתי לעקוב בכל חור), זה היה לא פייר שלא יכל לקבל את הכבוד הראוי לו מן הסתם גם בגלל הפציעה. אפילו קצת כעסתי עליו אבל בסוף הבנתי: עם כמה שראול אוהב את ריאל מדריד ורציתי שהוא ישחק כאן כל הקריירה - ראול אהב יותר כדורגל ורצה להוכיח את עצמו והשנתיים בשאלקה היו טובות, “סניור ראול” קראו לו שם.
כמובן ששיא השערים שלו נשבר על ידי כריסטיאנו (אני זוכר את הצמרמורת בגוף כשהוא עקף את די סטפאנו עם הצמד נגד גיחון ודבר ראשון לאחר המשחק החמיא לקבוצה עלה ניצחון ובירך את הילד הצעיר דני פארחו שרשם הופעת בכורה), זו מטרה שסימנתי כבר שעקבתי אחרי בכיתה ד’ ונחשפתי לראשונה למספרים - אבל ראול היה המלך של הצ’מפיונס עד להופעה של שתי המפלצות, והוא בינתיים שיאן ההופעות וגם זה תואר בלתי נתפס. כבר הרבה זמן אבל אין כמו אהבה ראשונה, אין לכם מושג כמה אני מתגעגע לראות אותו משחק ולצרוח כמו פעם " Golazo De Raul" גם כשהוא היה דוחק ממטר.
אני רושם בכל פעם בהתלהבות על סגירת מעגל, זה יהיה רגע עוצר נשימה ללא ספק אבל האמת שאני מאוד-מאוד מפחד גם לגבי זה במובן מסוים, שחלילה זה לא יצליח. אלוהים צריך להישאר אלוהים. המלך ראול כבר בן 43. מה הרגע הזכור ביותר שלכם?
לייק 1
עשור לפרידה מראול | בדיוק עשור. ב-25/7/2010 ראול, מס’ 7 הנצחי, השחקן הנערץ עליי ביותר, האיש שהוא ריאל מדריד יותר מכל אחד אחר- עזב את ריאל מדריד במסיבת עיתונאים מרגשת כשדמעות בעיניו - ואף עין לא נותרה יבשה, גם לא אצלי. יותר משאהב את ריאל מדריד - ראול אהב לשחק כדורגל ורצה להוכיח לכולם שהוא עדיין שם. וכך היה. בתור אוהד ריאל מדריד היה לי קשה לקבל את זה אך עם הזמן הבנתי. לא מזמן כשהחליף קידומת ל-40, סיפרתי שבדיוק באותו היום כשעזב, באופן קוסמי - חולצת הכדורגל הראשונה שליוותה אותי בתור ילד - זו של ראול - כבר הייתה קטנה ולא יכולתי להשתמש בה…
יותר מעוד הפסד בקלאסיקו, יותר מעוד עונה ארורה עם הדחה מביכה בשמינית הגמר - זה היה היום הכי עצוב שלי בכדורגל. זה היה נראה לי כה טבעי שיפרוש במדי קבוצה. השחקן שגדלת עליו הרי לא יכול לדעוך לעולם. הוא שוב יבקיע שער מדהים, ינשק את הטבעת וירוץ לעיני הקהל שכל כך אוהב אותו. השחקן שבגללו אני אוהב כדורגל. לאחר מכן, הרגש והרומנטיקה והאמוציות נעלמו מהמשחק המרגש והילדותי ששובה את כולנו. לא הכרתי את ריאל מדריד בלי ראול ופחדתי להכיר אותה בלעדיו. לא ידעתי איך לעכל את המצב. משהו באהבה לכדורגל מעט דעך. גם “הפיצוי”, כשהגיע לגביע הברנבאו בקיץ 2013 וכבש אחרי מסירה של די מאריה - וזה היה כה טבעי - לא מילא את החסר.
החלום שראול יחזור לשחק בריאל מדריד לפני הפרישה לא התגשם וחבל. אבל היי, הוא היה איתנו בדסימה, גם בגמר בסאן-סירו וגם בקארדיף, ועכשיו הוא בקסטיליה. זה מתקרב. ויש דברים שחייבים לקרות. הוא עוד יעמוד על הקווים בברנבאו. יש דברים בטבע שחייבים לקרות. עם מסיבת עיתונאים מאולתרת וחגיגית או שלא, וראול לא באמת צריך את זה - ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול.
בדיוק לפני עשור ראול הצטרף לשאלקה של פליקס מאגאת:
כפי שכבר אמרתי, כעסתי על הבחירה שלו בהתחלה אבל בהמשך הבנתי שהאהבה לכדורגל חזקה מהאהבה שלו לריאל מדריד. התקבל כמו מלך, “סניור ראול” קראו לו, אהבה אינסופית מהקהל, חולצה מספר 7 כמובן (שאף הופרשה למעט זמן לאחר שעזב). 19 שערים בעונת הבכורה, 21 בעונה השנייה, סה"כ 40 שערים ב-98 הופעות. הרזומה? זכייה בגביע הגרמני בעונת הבכורה (מעולם לא זכה הכי בגביע המקומי עם ריאל מדריד), כשכבש בחצי הגמר נגד באיירן, והן בסופר קאפ הגרמני, וגולת הכותרת: לקח את שאלקה לראשונה בתולדותיה לחצי גמר ליגת האלופות, מסע שהחל עם צמד נגד הפועל תל אביב בגרמניה ונמשך עם שערים נגד ולנסיה ואלופת אירופה אינטר בסן סירו (2:5). בעונה השנייה רשם קמפיין יפה בליגה האירופית והגיע גם ל-400 גולים בקריירה [אחרי התספורת המתבקשת!]. באפריל 2012 הודיע “העתיד שלי לא בכדורגל האירופי” ובכה. וגם אני, באמצע יום בצבא…
2 לייקים
הרבה פעמים קיבלנו בראש מבאיירן מינכן. בעונת 99/00 הפסדנו לבאיירן שלוש פעמים כולל שתי רביעיות, במינכן ובברנבאו במשחק בלהות של איקר הצעיר. ועדיין הדחנו אותם בחצי הגמר בדרך לאוקטבה.
למה זה בת’רד הנוכחי? כי נזכרתי במשחקים במקרה, חיפשתי ביוטיוב ונזכרתי בשתי מסירות העומק של אלוהינו בניצחון האחד בברנבאו שהעלה אותנו לגמר.
אנלקה עם אחת משתי פעולות טובות שלו במועדון - השניה הייתה בגומלין כשנגח את שער החוץ מבישול של סאביו המרגש (אגב שווה לשמוע את אנלקה מדבר על התקופה במדריד, נותן את התחושה כמה ריאל מדריד שונה מכל מועדון אחר).
2 לייקים
לראול הייתה אחלה יכולת מסירה, אני זוכר שני בישולים מטורפים שלו בליגת האלופות: לזידאן בקאמפ נואו ב-2001/02, הסתובב בתנועה מהירה ושלח אותו לשטח| ובחצי גמר ליגת האלופות נגד יובה בטורינו, כדור מעל ההגנה.
אם כבר ראול ובאיירן, אני הייתי מזכיר את ההדחה שוברת הלב ב-2006/07, אני חושב שהוא נתן הצגה בשני המשחקים גם אם כבש גולים ממש מכוערים. זה לא היה רק הניסיון והדירבון ומה שמדברים עליו כשאין כדורגל ורוצים לטאטא, הוא באמת זהר כמעט כמו פעם מינוס המהירות.
לגבי אנלקה, קראתי חלק מהדברים, אני פחות התחברתי כשהגיע כל העניין של “הספרדים ללא ממש קיבלו אותי, היירו ואחרים, ראול היה חבר של מוריינטס אז זה טבעי שלא…”. הוא כן אמר שהיה שחקן צעיר שלא קיבל הכוונה ושהוא מודה על הזכות להיות חלק מהמועדון. אגב אני כנראה מאלה שלא ממש מחזיקים ממנו גם ברמת ה’-מוכשר’, שחקן שהיה צב, אבל טוב שכבש במשחקים האלה. הוא גם הבקיע ב-0:3 על ברצלונה, שער הליגה הראשון שלו. לפניכן הבקיע באליפות העולם למועדונים או משהו כזה.
אגב, אם כבר ראוליטו, ריאל הצעירה מוליכה 1:3 על יובנטוס כרגע בליגת האלופות, מחקה פיגור מוקדם (דקה שנייה כבר ספגנו) ובעשרה שחקנים. זידאן צריך לחשוש 
אחרי הניצחון המרשים על יובנטוס, Juvenil A של ראול תפגוש מחר את אינטר ברבע גמר ליגת האלופות לנוער. “אנו מצפים למשחק, זו הזדמנות ייחודית. היריבה קשה, אך הגבנו טוב נגד יובה. אנחנו רוצים לזכות בתואר הזה לראשונה. החבר’ה האלה כל כך צעירים והם יכולים לחוות משחק כה מיוחד. הטורניר הזה חדש גם להם וגם לי. עלינו להיות נאמנים למה שריאל מדריד מייצגת”.
על החוויה כמאמן: “מבחינתי זו הפתעה נעימה להיות כאן, זו קבוצה כמעט חדשה. אנחנו עובדים כבר שישה שבועות. יש לנו את הרצון לזכות בתואר אך אנחנו הולכים לאט לאט. אנחנו פוגשים יריבה קשה שלא הפסידה. נעשה הכל כדי לנצח והכי חשוב שנהיה מרוצים מההשקעה שלנו כשהמשחק נגמר. בהרבה רגעים אנחנו משחקים כדורגל טוב. נסתכל אל העתיד באופטימיות. גדלנו וצמחנו עם הניצחון על יובה”.
ריאל וראול עושים את זה, מנצחים 3-0 מרשים את אינטר ועולים לחצי הגמר ליגת האלופות לנוער.
הכובשים: מארבין, מיגל גוטיירז ואיבן מורנטה.
ריאל כבשה את כל השערים במחצית השניה וגם הספיקה להחמיץ פנדל.
מי שרשם משחק נהדר הוא סרחיו אריבאס, קשר מרכזי בן 18 שרשם 2 בישולים וסחיטת פנדל, גם בלנקו (הקשר האחורי) רשם משחק טוב.
מי שרשם דקות ראשונות בחובניל א’ הוא ישראל סלזאר, אחד הכשרונות הגדולים באקדמיה שקיבל זימון מראול ובגיל 17 רשם 5 דקות ראשונות בקבוצה והראה הרבה ניצוצות.
אין ספק שראול עושה שם עבודה יפה למדי, כיף לראות ונקווה שזה ימשיך ככה.
בשלב הבא תפגוש ריאל את רד-בול זלצבורג.
הביצועים של אנטוניו בלאנקו, מי שהוזכר כמועמד לעלות לסגל הבוגר כגיבוי לקסאמירו:
הנגיעות בכדור של ישראל, ב-5 הדקות בהן שיחק:
לייק 1
היריבה הבאה: זלצבורג בחצי הגמר. לפי מה שהבנתי ריאל מעולם לא זכתה בתואר הזה - גביע אירופה לנוער. אני לא באמת יודע כמה זה מצביע על איכויות כמאמן ואני הכי לא אובייקטיבי לגביו (גם קיים החשש שהברנבאו יפנה עורף לאלוהים אם לא יצליח כמאמן, זה סיכון!) אבל אין מישהו טוב ממנו להעביר לילדודס האלה את ערכי המדרידיסימו. אני מתרגש זה אנדרסטייטמנט. לא עוקב אחרי אף שחקן, רק אחריו.
אגב, הנה מה שגרם גם לאיטליה להתאהב: ראול מנחם את אחד משחקני אינטר שלקח קשה את ההפסד.
5 לייקים
הטורניר קיים רק מ2013.
הילדודס של ראול גברו 1:2 על זלצבורג בחצי גמר ליגת האלופות לנוער משערים של לטאסה ומיגל גוטיירס. המטרה הבאה: הגמר נגד בנפיקה ביום שלישי.
מעבר לכך, לא פחות חשוב: שבע שנים עברו מאז מספר 7 האלמותי נפרד כמו שצריך מריאל מדריד. קבוצתו אל סעד הקטארית הגיעה לטורניר גביע הברנבאו המסורתי והמגרש היה מפוצץ עד אפס מקום. 80 אלף אוהדים היו חייבים להגיע כדי להיפרד מהאגדה. ראול שיחק מחצית בכל קבוצה, ובתחילת המשחק לבש את החולצה הלבנה והקדושה וענד את סרט הקפטן. כל גביעי אירופה בהם זכה הונחו במגרש והאוהדים פרגנו עם שלט ענק “Gracias Raul” על רקע התמונה האגדית מ-2002. בדקה ה-23 אנחל די מאריה הרים לרחבה. ראול עצר על החזה, נתן לכדור לקפוץ ובעט לרשת. העולם עצר מלכת. הוא נישק את הטבעת ורץ לחגוג עם הקהל שכה אוהב אותו כפי שעשה 323 פעמים במשחק רשמי. יש דברים שחייבים לקרות. ככה הם חוקי הטבע. כמובן שרכשתי את החולצה המיוחדת של המשחק הזה. ואם תרצו: המסע ללה-דסימה החל
| הנה התקציר לכל אלה (כמוני) שמתגעגעים.
הפרמיירה של ראול!| ריאל מדריד זוכה בגביע האלופות לנוער בפעם הראשונה בתולדותיה! אחרי ניצחון 2:3 על בנפיקה במשחק סוער - הפורטוגלים החמיצו פנדל ובעטו למשקוף בתוספת הזמן (שבע דקות, כמה סמלי). אפשר לומר שהאיש שלנו בין הקורות היה המצטיין במשחק. כמובן שרגע אחרי שאגת הניצחון והחיבוק לשחקניו - ראול עבר לשחקני המפסידה וניחם אותם. בכל מקרה את החיוך שלו היה קשה לפספס. כמובן שהוא הונף למעלה על ידי הילדודס. פאבלו רודריגס כבש בדקה ה-26 ורגע לפני ההפסקה ריאל נהנתה משער עצמי. בנפיקה צימקה בפתיחת המחצית השנייה אבל אז כבש מיגל גוטיירס. גונסאלו ראמוס צימק בדקה ה-58 וכעבור עשר דקות כמעט היה 3:3 אבל לואיס לופס הדף את הפנדל.
“El ‘Raúl Madrid’ conquista La Primera” - ראול מדריד כבשה את התואר הראשון, נכתב במארקה. תחילתה של קריירת אימון מבטיחה? 18 שנה אחרי שזכה עם ריאל בגביע עם האזניים האחרונות בפעם האחרונה שלו, בגלאזגו - ראול משתפשף על הקווים וזוכה בתואר כמאמן ראשי. פלורנטינו גם כן הגיע למשחק ובירך את השחקנים עוד קודם, וגם רוברטו קרלוס נצפה ביציע.
3 לייקים
כמובן שמוקדם עדיין לשפוט, אבל עושה רושם שלפחות התחת של ראול כמאמן קורץ מאותו החומר של התחת של זידאן - החלטות שיפוט 50-50 שהלכו איתנו, שער עצמי של היריבה, משחק ענק של השוער שלנו שעוצר פנדל ומשקוף של בנפיקה עמוק בתוספת הזמן. עוד שנה-שנתיים בעזרת השם נראה אותו ככה גם מול באיירן 
12 לייקים
ה-29 באוקטובר. יום קדוש בהיסטוריה של ריאל מדריד. לפני 26 שנה (ויום) ילד פלא בשם ראול ערך הופעת בכורה, במשחק החוץ נגד סראגוסה בלה רומארדה. רפא בניטס רצה אותו בקסטיליה אך ואלדאנו התעקש שהוא מוכן לקבוצה הבוגרת. ראוליטו היה מצוין אך קצת התבלבל מול השער והחמיץ מספר הזדמנויות (אם כי בישל בהרמה מצד שמאל) וריאל הפסידה 3:2. כעבור שבוע הוא “תקע את הכדור ברשת כמו שעושים שחקנים גדולים” כפי שתיאר המאמן ואלדאנו. דווקא בדרבי נגד אתלטיקו מדריד בסנטיאגו בברנבאו. והשאר? היסטוריה. “אני לא גיליתי את ראול. הוא גילה את עצמו”), אמר המאמן דאז שעל שמו נקרא בנו הבכור של ראול| אגב, בלי קשר, עם קצת עזרה מ-TransferMarkt - ראול כבש שמונה שערים בעשרת משחקיו הראשונים בליגת האלופות מה שמדרג אותו בטופ עשר. רק רק סימונה אינזאגי וסאדיו מאנה, הארי קיין (כולם תשעה) וארלינג הולאנד השיאן (12) כבשו יותר. ראול כבש שלושער נגד פרנצווארוש, סיים את עונת הבכורה שלו בצ’מפיונס עם שישה שערים בשמונה משחקים כולל אחד נגד יובנטוס ברבע הגמר שלא הספיק. “ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול”. השחקן שבגללו אנחנו אוהבים כדורגל
כבר שמעתם כל כך הרבה פעמים את הסיפור שלי. בכל מקרה, זה היה יכול להיות מרתק ‘לחיות’ ממש את הפריצה והעלייה המטאורית שלו, כמו שחווינו עם ראמוס למשל, אלף-אלפי הבדלות בין שחקן הגנה להתקפה. הרי ברור שהייתי רק בן שנתיים, אפילו פחות. זה מעניין. כל עניין שידורי המשחקים בארץ, אם בכלל, התקשורת שהייתה אחרת ובכלל ילד שניבאו לו גדולות ופשוט עמד בציפיות ובגדול כשכל כך הרבה התרסקו בדרך. ראול הצעיר, אני מתגעגע. והלוואי שלא היה שופך לאגר בגיל 27.
2 לייקים
לא תהיה עוד אהבה כזאת עבורי בכדורגל שוב. יש משהו בשחקן הראשון שגורם לך להתאהב במשחק שלא יכול לחזור על עצמו. בתור ילד לא אהבתי כדורגל בכלל הייתי הרבה יותר בקטע של כדורסל עד שראיתי את ראול משחק במדי נבחרת ספרד מול ישראל. מהרגע הזה ראיתי כל משחק שלו ומשם כמובן שהאהבה עברה גם לריאל.
גם כשהוא עזב את ריאל בשנתיים בשאלקה צפיתי בכל משחק ומשחק שלו. האמת צרם לי הכבוד הבלתי נתפס שהוא קיבל שם בשנתיים האלה לעומת איך שסיים בריאל. סניור ראול הם קראו לו ואפילו הפרישו את המספר שלו לעונה שתיים אחרי שעזב, זה כבוד שראוי למלך של הכדורגל. לא יודע כמה פה עקבו אחריו בשנתיים האלה שם אבל הוא שיחק פשוט כדורגל מופלא כאילו כל הניסיון והבגרות שלו הדביקו את הפער ליכולת הפיזית שדעכה. שערים עוצרי נשימה ביופיים, שערי ניצחון חשובים, ניהול משחק, בישולים וחניכה של צעירים. גם הגיע לארץ בליגה האירופית אז זכיתי לראות אותו בלייב כמה שזה היה מצמרר.
4 לייקים
הראשון של ראול!| ה-5 בנובמבר תמיד יהיה יום היסטורי. לפני 26 שנה ילד צעיר בשם ראול, במשחקו השני בקבוצה הבוגרת - כבש שער ראשון דווקא בדרבי נגד אתלטיקו מדריד, לעיני 80 אלף איש. “במצב הראשון אליו הגיע הוא תקע את הכדור ברשת כמו כוכב אמיתי. אין ספק שזכינו בכוכב גדול”, אמר חורחה ואלדאנו שהתעקש: “לא אני גיליתי את ראול - ראול גילה את עצמו”. כן, שבוע קודם לכן ראוליטו ערך בכורה נגד סראגוסה והיה נפלא אך הכדור לא נכנס בלה-רומארדה. אין דבר, מאז אותו יום בברנבאו הוא עשה זאת עוד 322 פעמים. “ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול”. לכבוד המאורע בחרתי את 7 השערים האהובים עליי של מספר 7 האל-מותי:
העקב נגד ויאדוליד ב-2003-04 – הרמה של פיגו מימין, הראשון מתוך שלושה של ראול באותו ערב, אולי במשחקו המפלצתי האחרון באמת בקריירה לפני שכוכבו דעך.
הגולאסו נגד ברצלונה בחצי הגמר ב-2002- “מעולם לא בעטתי כל כך חזק”, אמר ראול, שבישל לזידאן באומנות במשחק הראשון. באותו ערב הוא תקע את הכדור בחיבור של בונאנו. “גולאסו לגלאזגו”, נכתב בכלי התקשורת.
השער נגד ואסקו דה גמא ב-1999 – אליפות העולם למועדונים, ראול מקבל כדור ארוך מסיידורף, משגע את הבלם, מגלגל הצידה מהשוער ובועט לרשת. גולאסו, מה נאמר ומה נגיד.
ראול משתיק את הקאמפ נואו – עונת 1999-00, בארסה מובילה 1:2, ראול כבש כבש באותו ערב ואז הוא מקבל כדור מסאביו, מקפיץ באלגנטיות כמו שכל כך אהב – איש הוואסילינית ומשתיק את הקאמפ נואו. איזה גול, איזה אושר של רגע.
על הפרצוף של פרדיננד – רבע גמר ליגת האלופות ב-2003, אולי משחקו הגדול בקריירה, שירה בתנועה. ראול כובש צמד, הראשון אחרי שהסתובב על הבלם האנגלי ובעט לרשת של בארטז. אחרי אותו ערב פרגוסון, שלא אוהב לפרגן במיוחד – הגדיר אותו כשחקן הטוב בעולם.
כל הדרך אל השער – גמר ליגת האלופות בשנת 2000, ראול מקבל את הכדור בחצי המגרש שלו, דוהר ודוהר, עוקף את קניזארס וכובש. 0:3 לריאל מדריד על ולנסיה, ראול מגיע לעשרה שערים בעונת השיא שלו במפעל. גביע אירופה שני בגיל 22 בלבד. המלך של המפעל.
נגד כל העולם – הדרבי בעונת 1996-97 בקאלדרון, ראול מקבל את הכדור בצד שמאל, מושך וגובר על שחקן הגנה, מתגבר על עוד אחד ומזווית קשה בועט לרשת. באותו משחק כבש צמד. לראול היה הכל אבל שער שלו בדריבל עוצר נשימה זה היה מחזה מדהים.
לא נכנסו: ההקפצה נגד אנדרלכט ב-2001/02 - הטאץ’ האלוהי| השער נגד יונייטד ב-1999/00 באולד טראפורד| השער נגד ראיו וייקאנו ב-2000/01 - לכו חפשו ביוטיוב!| השער נגד דפורטיבו לה קורוניה ב-2001/02| השער נגד ברצלונה בעונת הקאפלו כבר בדקה השנייה!
זה גולאסו. אני מתגעגע לריאל מדריד הזאת. היה כיף.
