אולי לאפורטה מנסה לקנות עוד אוהדים רומנטיקה? לא יעבוד עלי…
#מוד_שנאה
לייק 1
ממש מוזר. הוא היה הזר הכי אהוב עליי עד שהגיע מסצ’ה, אבל הוא רק אימן לפני עונה באיזה מחלקת נוער בקבוצה קטנה במדריד. מה הקשר אני לא יודע.
זה בדיוק מה שהוא מנסה, בלי הכחשה גם או רמיזה.
הוא ציין “רוצה להחזיר כוכבים של הקבוצה ההיא למועדון”
אם יש לרפא משהו שקשור לאימון מעבר לאיך מעבירים סמים בשדה תעופה לא יודע…לא החלטה שהייתי רץ אליה מקצועית
מקווה להתבדות
בינתיים זה עבד עם אלבס…
ממש מבאס שהוא פיטר את פימי. לא מבין מה היה לו רע מאמן שאשכרה עושה את מה שמשלמים לו לעשות…
לייק 1
אחרי פתיחת עונה טובה עם רפא מארקז, בארסה אתלטיק נמצאת בכושר רע.
ב 5 המשחקים האחרונים, 4 הפסדים ותיקו. כרגע נקודה אחת מעל הקו האדום.
כל זה למרות שצ’אבי לא מזמן שחקנים למשחקים של הבוגרת, למעט המשחק מול פילזן.
פבלו טורה שותף עד עכשיו במשחק אחד בלבד, בספטמבר, בנצחון האחרון של הקבוצה. אומרים שהוא ישותף במהלך המונדיאל כשהבוגרת לא תשחק.
אני לא רואה את המשחקים, רק רואה את הנתונים היבשים וזה לא נראה טוב.
טוב, זה קצת קשור וקצת לא, אבל החלטתי להעיר את הדיון הזה, ובמקביל לקחת הפסקה מדיוני הפוליטיקה. בכנות קרו כל כך הרבה דברים בחצי שנה האחרונה שנראה לי לנכון להעלות הכל על הדיו והעט הוירטואליים פה כדי שלא אשכח מה חוויתי לכל הפחות בסטאז’ בתוך המועדון. אתם מצפים לחפירה מולטי דסיפלינרית פה, אז למי שמעוניין לקרוא קצת על החווייה הזאת עם רפרנס לאקדמיה, לחיי הפיזיותרפיסטיים בארץ, מסלול השיקום של ספורטאי, מה קורה בברצלונה באספקט הזה, וכל מה שביניהם מוזמן לקחת כוס קפה או ג’וינט ריטלין כדי להצליח לספוג את כל מסת המלל אותה אעלה. חשוב לציין שהסיבה בגללה אני כותב פה היא מהאנונימיות היחסית של הפורום. אין לי רצון לשתף את מה שאכתוב בשום פלטפורמה אחרת שם אהיה הרבה יותר מפולטר וPC.
סיימתי את התואר ב 2019 והחלטתי לקחת עליי משימה לא פשוטה: קבוצת כדורסל של בוגרים בישראל. לא האמנתי שיקבלו אותי, אבל הקבוצה הייתה קצרה בכסף והייתה מוכנה לקבל פיזיו בתחילת דרכו (לפני מבחן ממשלתי- כלומר בוגר תואר אבל עוד לא פיזיותרפיסט בהגדרה), הסטנדרט לא היה מטורף גם ככה כי לפני היה מעסה שידע איך לתת לשחקנים את מה שהם רוצים, לא התעסק בחיזוק ושיקום אבל ידע לחבוש משהו בן ז!נה. השחקנים עפו עליו בגלל זה והוא הציג את עצמו כפיזיו (עבירה פלילית). מזל שהקורונה חתכה הכל באמצע כי הבטחתי לעצמי שאחרי שנה אחת אני עוזב את המקום. להיות תחת קבוצה אומר להיות כפוף לכל השיקולים הפוליטיים הציניים של הקבוצה, תוך כדי שהם עושים את כל הטעויות האפשריות, חושבים בטווח קצר מאוד, וכמובן מפילים הכל עליי בשאיפה שאפתור את הכל כמו קסם כשאני כמובן לא קיבלתי כלום, שלא לדבר על כך שלא היה לי כמעט זמן לייצר תכנית כלשהי עבור השחקנים בגלל לחץ המשחקים (כולה אחד בשבוע רוב הזמן כן?).
בהמשך הייתי פיזיו קופה למשך כמעט שנה וחצי, שם קיבלתי מהכל כולל זקנים אחרי החלפות ברך, עד ספורטאים (בעיקר חובבים) שרצו לחזור חזרה לשחק. מה הבעיה פה? במסגרת הקופה, בכל הנוגע ליכולת שלי להחזיר שחקנים למגרש, אני מוגבל ברמת: האמצעים, מספר מפגשים, הידע שלי שהוא מאוד מוגבל ביחס למה שקיבלתי בתואר וכמובן המטופל שמולי שלפעמים הוא מבין מה אני רוצה, לפעמים לא, ולפעמים גם לא ממש בא לו בגלל הרבה חסמים סביבתיים וחששות שזה לחלוטין לגיטימי.
העבודה האחרונה שלי (וסוג של נוכחית תלוי איך משסתכלים על זה) היא במכון פרטי שאומנם מקבל הרבה סוגי מטופלים, אבל מתעסק באופן פרטני בשיקום ספורטאיים. מכון שיקום עם אורטופדים כלליים והתמחויות בניתוחי ספורטאים, מאמני כושר במקום, והרבה פיזיותרפיסטים, רובם בעלי תואר ראשון, בוגרי קופות ומכונים פרטיים אחרים ורקע של קורסים כאלו או אחרים מהארץ ובחו"ל. חלק בדברים רחבים יותר (רצפת אגן), חלק היו בועדות תאורתיות של פיזיולוגיה של המאמץ וגישות ויישומים קליניים של חלק מהפתולוגיות הנפוצות בספורט. מקום שלחלוטין נהניתי להיכנס אליו בגלל הרצון לגדול ולהשתפר. גם שם, אם לומר את האמת, יש את הפער הניכר הזה- ההבדל בין שיקום רגיל לחזרה לספורט. Return to play (RTP) זה נושא שנטחן הרבה בשנים האחרונות. אחת הסיבות שזה מגלה כזאת מודעות בארץ כי דווקא הפציעה ההיא של מאור בוזגלו העלתה את המועדות בפערים בין סוגי השיקומים. המבחנים שעבר בוזגלו לכשירות (חצי שנה שיקום וכמה טסטים ליציבות הברך לאחר רצועה צולבת) מתאים לאנשים “רגילים” לא לספורטאים מקצוענים.
אחרי שהרגשתי איזה רמה מסויימת של מיצוי מהחומר אותו אני לומד ומיישם, וקיבלתי את הרושם ש"שם עושים את זה נכון" בברצלונה, עם לימודי מאסטר שכוללים סטאז’ במועדון עצמו למשך שלושה שבועות. החלטתי לעשות את הצעד הזה שכולל תוך שבוע יום הולדת לאשתי, החתונה שלנו, היום הולדת שלי וטיסה לספרד יום למחרת כדי להתחיל את השבוע הראשון של המאסטר, במסע שעד כה נעשה עם הרבה הלוך חזורים, נותר רק לשאול לאחר חצי שנה (ועוד שלושה וחצי חודשים באופק) האם זה היה שווה את זה? מה ההבדלים? האם אני למדתי משהו? איך היה בסטאז’?
מה ההבדלים?
אני לא חושב שאני יכול לדבר על ההבדלים בין התארים, שכן אין ממש תוכנית מקבילה למאסטר שמתעסק בספורט וקבוצות ספורט בפרט, מה שאני כן יכול להתחיל לדבר עליו זה המבנה של המועדון לעומת מועדונים אחרים בארץ.
אם נסתכל על האחראיים במועדונים בסדר גדול הזה יש חלוקה והיררכיה דיי ברורות בנוגע למי אחראי על מה שם. יש להם גישה קבועה לרופאים (בעיקר טראומטולוגים) עבור כל המחלקות בברצלונה בין אם מדובר על ספורט מקצועני שמקבל הרבה חשיבות (מחלקות הכדורגל, הכדורסל, הכדוריד והקטרגל) לענפי ספורט שלא מוגדרים כמקצועיים במועדון (כדורעף, אתלטיקה וכ’ו). חוץ מהרופאים של את הפיזיותרפיסטים של המרכזים הרפואיים (מי שמקבל מטופלים אחרי ניתוחים או מקבוצות שלא מקצועניות במועדון), או הפיזיו של הקבוצות עצמן שאחראיים על אבחון, טיפול מקומי ותכנון תרגול במסגרת שיקומית לאותו ספורטאי, יש משקם (Readaptador, תפקיד מרתק של פיזיו ברמות גבוהות שמתמקד ב RTP) ו Preparador או PREPA בקיצור (מדריך ספורטיבי עם תואר כפול שחוץ מכשרת מאמן ספורט עם תואר נוסף בפיזיולוגיה של המאמץ).
אני כמובן לא מזכיר תפקידים נוספים כמו פסיכולוגים, תזונאים, אפסנאים, תכנית חונכות שיש בתוך המועדון בין שחקנים ותיקים באקדמיה לצעירים וכ’ו. התפקיד שלחלוטין הוא הבולט ביותר בהיעדרו בקבוצות ספורט הוא של ה"משקם". פיזיותרפיסט בהכשרתו עם תואר מאסטר בספורט יחד עם תואר נוסף של פיזיולוגיה של המאמץ. אדם לחלוטין ברמה גבוהה, שנמצא בעיקר בכדורגל (גברים ונשים בכל הגילאים) ונמצא בשביל לעבוד עם השחקן על כל היכולות אותן הוא צריך כדי לעמוד בעומסים שצפויים לו במגרש. מלחזור לדרגות כוח, מהירות כיווץ וסנכרון בכמה קבוצות שרירים, לטכניקה, שינויי כיוון, זמן תגובה, קבלת החלטות מצבים כאוטיים וכ’'ו. זה תפקיד שמעולם לא ניתקלתי בו עד הגעתי לספרד, ולרוב החזרה למגרש נופלת על הפיזיותרפיסט שנמצא בקבוצה שבערך יודע מה צריך לקרות תוך כדי שהוא עובד עם כמה שחקנים במקביל שמבקשים ממנו דיקור, חבישה, חשמל קרח ועוד שיט.
האם למדתי משהו?
תיאורטית ופרקטית למדתי משמעותית יותר בשיקום ספורטאים. אומנם אני לא יכול להגיד שכל ההרצאות חידשו לי משהו (אבל הריענון היה גם סבבה מבחינתי, בטח ברמת האנאטומיה והפיזיולוגיה), אבל יש נושאים שאף אחד לא קרוב ללהבין בארצינו הקטנה (או לפחות אף אחד שניתקלתי בו). חלק גדול מהתכנים החדשים אותם שמעתי לא קיבלתי בהכרח מפיוזתרפיסטים, אלא דווקא מ Preparador fisico מהמועדון.
אותם “מאמנים” הם ברמה כל כך גבוהה, שהם לחלוטין יכולים לגרום למבוכה בקרב הרוב המוחלט של יוצאי קורסי המאמנים מכל הסוגים שפגשתי בחיי (ויסלחו לי המאמנים שקוראים את מה שאני כותב). השליטה שלהם באנאטומיה, פיזיולוגיה ונוירופיזיולוגיה אצלם היא מעולה ולמדתי כל כך הרבה בכל הנוגע ליכולת והצרכים ברמת סוגי הגיוס השרירי והכוח, איך בכלל עובדים בצורה מדורגת כדי להחזיר ספורטאי חזרה למגרש ואיך בונים תכנית עבור RTP, איפה הפער עומד משלב השיקום ה"סטנדרטי" לחזרה למגרש מדברים פשוטים כמו עליית מהירויות ושינויי קצבים בקו ישר, לשינויי כיוון, למשימות מורכבות, ללקיחת החלטות למצבים כאוטיים ועוד. שום קורס או מטפל כלשהו, צעיר או ותיק מעולם לא נתן לי הסבר כל כך נהיר לגביי בניית העומסים בתהליך כזה, וזה לחלוטין פתח לי את העיניים בכל הנוגע לפערים שיש לנו כמטפלים בספורטאים.
"מה היה בסטאז’?
למי שחושב שחילקתי כיפים לפדרי וגאבי או הורדתי כאפה לדמבלה, אתחיל ואומר שמהשבוע הראשון של הלימודים אני נמצא לפחות פעמיים בשבוע לימודים ב Ciutat esportiva, שנמצא באיזור מקולל מחוץ לברצלונה שנקרא San Joan Despi, אליו לוקח לי להגיע מעל לשעה להגיע מאיפה שאני מתגורר. מהיום הראשון דאגו להסביר לנו בסגנון הנאום של דמבלדור בהארי פוטר “מצד שמאל זה הפאביליון של של הכדור יד והקטרגל, פה מאחורי זה המרכז הרפואי ומימיני זה מתחם השלם של הקבוצה הראשונה בכדורגל וכדורסל. אסור לכם בתכלית האיסור להיכנס לשם. אם נתפסתם בטעות כשאתם מדברים עם השחקנים, לא יגיע לפה מאבטח להעיף אתכם בכוח, אבל צפו להשלכות”. אז בשום שלב בסטאז’ לא הייתה לי גישה לאיפה שהשחקנים מהקבוצה הראשונה עשויים להגיע אליו כי יש להם מרכזים משלהם, ואם בטעות אמרתי לאחד שלום, אני אצטרך להצדיק את זה אחר כך.
בשבוע הראשון הייתי במרכזכ הרפואי וטיפלתי כמו שאני מכיר במטופלים אחרי ניתוחים או בעיות כרוניות באשר הן של חבר’ה צעירים. ראיתי מה התהליך שנעשה שם כשרוצים לרכוש שחקן (טסטים של SCREENING), מכשור שעושים איתו טסטים (רוב הדברים בעיקר לברך- ירך), בשבוע השני הייתי עם הצוות פיזיו של הקבוצת כדוריד וראיתי עבודה שהזכירה לי את ימי בכדורסל, ובשבוע השלישי במחלקות הכדורגל מהגילאים המאוד צעירים עד הקאדטים (בלי בארסה אתלטיק). מה אני יכול להגיד על הסטאז’?
-
בניגוד למרכזי יעוץ פרטיים, גם פה אתה כפוף לפוליטיקה של המועדון ולצרכים שלו. עדיין אם יש משחק חשוב עושים ערימה של שטויות כדי להכשיר שחקן כי בסוף זה מה שמעניין את כולם כולל השחקן עצמו. מין הסתם לא משהו מוגזם כמו להעלות שחקן לאחר צולבת לפני הזמן או עם רגל שבורה לשחק, אבל כן בכל הנוגע לרגעים בהם החזרה למגרש הינה באיזור ה “אפור” בסוף הולכים עם רצון השחקן והקבוצה.
-
בכל הנוגע לחשיבה והאבחון של הפיזיותרפיסטים זה קצת הזכיר לי את המצב בקופה. כבר ניתקלתי במקרה בו הפיזיו חשב משהו אחר לגמרי (ובצדק) מהרופא אליו הוא הפנה את אחד מילדי הלה מאסייה, ולמרות שגם הדו"ח והבדיקות של הרופא לא היו משכנעות, הפיזיו נאלץ לא “למרוד בהיררכיה” ובמקסימום ביקש חוו"ד של רופא אחר במועדון.
-
תמיד היה נראה לי שהמודל של הלה מאסיה והאקדמיות הוא הטוב ביותר, ועכשיו אני קצת עם ספקות. הילדים לא מצליחים לעמוד בקוצב של המבחנים, האימונים, הלימודים, הדרישות שעולות וכ’ו. סיפרו לי לא מעט על מצבי סטרס קיצוניים, בהם הצעירים נמצאים, כשלפעמים הלו"ז לא מתואם עם בית הספר בו הם לומדים, ככה שהם ממש רודפים אחרי עמם להשיג הכל. פתאום המודל של הכדורסל תיכונים והמכללות נראה לי יותר הגיוני, אבל אני מניח שלכל מבנה הייתרונות והחסרונות שלו.
-
הקטע עם הרופא הצמוד בכמעט כל מחלקה, או היכולת להפנות מהרגע להרגע הדהים אותי. הייתי מת גם במכון הפרטי להצליח למצוא תורים כל כך בקלות למטופלים שלי. לא סתם שחקנים מעדיפים גם להישאר במועדון בלי משכורת, זו רשת טיפולים שאין שני לה (הם מחזיקים גם MRI במועדון, מה יותר מזה).
-
עם כל הנאמר, כוח האדם הטיפולי בברצלונה מאוד דל. לחשוב שיש לכם 2 פיזיו (במשמרות) עבור כל המחלקות של הכדוריד (חוץ מהראשונה), 3 פיזיו במשמרות עבור כל מטופלים של המרכז הרפואי, פיזיו אחת לכל הכדורגל נשים (חוץ מהראשונה וב’), שני פיזיו עבור כל הילדים שצריכים טיפול בכדורגל בנים (עד בארסה אתלטיק) ושני “משקמים” עבור גם הבנים וגם הבנות יחד זה טירוף. חלק גדול מהשאלות הפרקטיות שלי על “למה לא עושים דברים מסויימים” קיבלתי תשובה בסגנון של “אנחנו לא מגיעים לזה”. בקבוצות הראשונות המציאות שונה, ועדיין הופתעתי מזה מאוד.
-
יש להם רק יחידת אימון אחת ביום. הסיבה: “עומס בגלל המשחקים” סיבה לגיטימית. רוב השבועות כולל 3 משחקים בשבוע. אי אפשר לבנות תכנית מסודרת בלי להיכנס לסכנת פציעות OVER USE. מנגד, לא פעם אני שומע על איך שחקנים לוקחים בנוסף מאמנים פרטיים כדי לקדם את עצמם בהפסקות מהעונה וכשאפשר במהלך העונה. זה כל כך נפוץ, אך מנגד כל כך מסוכן כי מדובר על אנשים שלא נמצאים בקשר ישיר עם מה שקורה במועדון. דיברתי עם אחד הפיזיו הבכירים במועדון, ושאלתי אותו על סיטואציית דמבלה ואיך הוא מסביר את מה שהיה, ואת מה שקורה עכשיו. הוא הסביר לי בפשטות: “הגיע הזמן שנקדם מודל אישי יותר של חיזוק ותרגול על פני קבוצתי, כמו ב NBA”. כן זה כזה מובן מאליו, האימון הקבוצתי הוא כמובן טוב ויפה, אבל אימוני הכושר לא יכולים להיות כלליים. בטח כשהכל מדוד בצורות שקשה לתאר (ברמת רמות הסטרס בדם אצל שחקנים), הרעיון של לשאוף לאימונים יותר אינדיבידואליים הוא יותר ויותר רלוונטי.
-
הדגש העיקרי במחלקות הצעירות הוא בהכרח על טכניקה ולא על כוח. אם יש גורם עליון שמונע פציעות הוא כוח (לא היפרטרופיה או להיות נפוח כמו באדי בילדרים, אלא כוח ועוצמה שנעזרים בהם כדי לחזק את הגוף כדי להתמודד בתחרויות). לדעתי טעות, ואני תוהה אם יתקדמו משם.
-
פגשתי את אוריין- הילד הישראלי שחתם בבארסה. ילד חמוד ממש, הוא עוד מנסה להיכנס לעיניינים.
-
חינוך חינוך חינוך. מדברים מאוד “אירופאיים” כמו שכולם אומרים שלום ומחלקים כיפים אחד לשני, מעודדים אחד את השני להיות חיוביים, מקשיבים להוראות של המטפלים (פאקינג בני עשרה שאני לא צריך לריב איתם לעשות תרגילים- וואו), הם אפילו מנקים אחריהם (!!!) זה פשוט עולם אחר. אני רואה את החברות שיש בין הילדים בכל הגילאים, איך הם מכירים אחד את השני, ללא תלות של מאיפה הם זה מסכים בעיניי. זה בערך כל מהשטוב בספורט בהקשר הזה נמצא בחינוך של הלה מאסיה ומי שגדל במועדון.
-
לצערי, יש הבדל ביחס בין טיפול במישהו בולט מהלה מאסיה לילד אחר שמשחק בספורט פחות פופולארי. אני מבין הנסיבות, אבל מבחינתי מדובר בחבר’ה צעירים וחבל לי שזה ככה. קצת כמו ההרגשה שליוותה אותי שנאלצתי ליצר הבדל בין שחקן חמישה, לילד צעיר שנמצע בקצה הספסל. לחלוטין אחת הסיבות שעזבתי את הטיפול בקבוצות.
-
עם הכל ולמרות הכל, אני לא יכול להגיד שכל הפיזיו במועדון הם יוצאי דופן, והרבה פיזיו שפגשתי בחיי בישראל לא נופלים. ההבדל העיקרי בעיניי הוא בארגון וההיררכיה במועדון, והעובדה שמאפשרים להם להמשיך לגדול וללמוד בתוך המועדון. יש חבר’ה מצויינים, אבל אני בטוח שהישראלים יכולים להגיע לרמה הזאת, להבדיל מה"משקמים" שם רמה אחרת. זה נאמר כמובן בניגוד מוחלט לרמת המאמנים.
“האם זה שווה את זה?”
בכנות, סביר להניח שהייתי נהנה מזה יותר בשלב אחר בחיים שלי עם פחות אחראיות, בלי אישה וילד בדרך, טיפה יותר צעיר, כשכל חברי לתואר קטנים ממני בממוצע ב 10 שנים, וכמובן עם קטאלנית (כי ספרדית כבר לא ממש השפה הרשמית פה). למרות הכל, באספקט המקצועי, אני לחלוטין מרגיש שאני מקבל פה משהו שהוא מעבר לעוד שורה בקו"ח. אני למדתי, ולומד פה דברים שפשוט לא זוכים כמעט להתייחסות אצל פיזיותרפיסטים בארץ, ונראה שבאספקט הזה אנחנו טיפה מפגרים מאחור. זה לא איזו טכניקה מיוחדת או שיטת טיפול כזו או אחרת, אלא ידע אותו נאלצתי ליישם במהלך התואר שלחלוטין נותן לי כלים לשפר את המטופלים שלי לקראת חזרה למגרש.
מתנצל אם זה היה ארוך ולא קוהרנטי. מוזמנים כמובן לשאול מה שתרצו.
18 לייקים
אני מלשין
למה לא נותנים גישה מסודרת לדבר עם שחקנים ? כמובן בצורה מתואמת ומסודרת…
הכוונה היא מבחינת שפה, ולהכיר איך הדברים עובדים במועדון 
. לא נותנים גישה מסודרת כי בכנות לא רוצים להעסיק את השחקנים בזה. באסה, אבל רוצים להימנע מבעיות כלשהן שיכולות לעלות יותר מידי כסף מכל סיבה. כולנו פיזיותרפיסטים שם, אבל לפעמים אני נזכר כמה צעירים החבר’ה שם, כך שאולי עדיף שיתנהלו במשנה זהירות.
עוד שאלה
אחת הביקורות שמשמעים נגד אקדמיות כמו ברצלונה שלרוב מדובר רק במנגון שנועד לתת אשליות לרוב הילדים שלומדים שם בשביל יחסי ציבור (ילדים ממדינות נכשלות). נגיד ילד שנכשל, אתה חושב שהוא מקבל כלים בשביל להצליח במועדונים אחרים?
לכל הפחות ברמת הלימודים הוא מסיים עם בגרות, שפה, ואשרת שהייה אירופאית. זה לא בהכרח אומר שיש לו עבודה מובטחת, ומין הסתם שלא כל הספורטאים שם זוכים להיות שחקנים בקבוצה (או בכלל בסוף), אבל לעומת ילד שהגיע מאוקראינה? או ממאלי? אחלה נקודת פתיחה לעומת מה שיכל להיות לו.
כמו תמיד, כמו כל מה אתה כותב, תענוג לקרוא וללמוד ממך. פוסט נהדר! מעבר לידע שאתה מוסיף לנו אתה גם בעל הכתיבה הזורמת ביותר בפורום. מלך העולם!
3 לייקים
נדבוס תודה על השיתוף המרתק!
שאלה, האם יש שוני בגישות טיפול ובעבודה בין סוגי הספורט? לדוגמא: הטיפול בגיד קרוע/טיפול ברך תהיה שונה לשחקן כדורגל ולשחקן כדוריד?
לייק 1
מרגש 
תזכיר לי מאיפה הספרדית שלך? אני בימים אלה לומד ספרדית בדואולינגו כי הקורס קטלונית שלהם הוא רק לדוברי ספרדית…
באופן כללי כיף ממש לקרוא. אני לא יודע אם אתה מתכנן להיות פיזיותרפיסט במועדון כדורגל ישראלי כשתהיה גדול (אל…), אבל נשמע לי כמו חוויה מדהימה ולו כאוהד שזכה לעשות את מה שהוא אוהב במקום שהוא אוהב. סחטיין.
מעבר לזה מאוד מאוד מעניין, ותודה על השיתוף. אני לפעמים נדהם כמה מועדוני כדורגל יכולים להיות “קמצנים”. איך מצד אחד מעסיקים שחקנים במשכורות מטורפות ביחס לשוק הרגיל, ואיך באותה נשימה בכל שאר התחומים (יהיה כמות הפיזיותרפיסטים, יהיה המשכורת שלהם, יהיה אותו דבר בתפקידים אחרים, יהיה המחשבים הישנים ובמועדונים מסוימים בישראל יהיה היעדר חדר האוכל) הם חוסכמים שקל לשקל, למרות שבסופו של דבר התקציב הכללי של המועדון הוא אותו תקציב, והדברים הקטנים לא משפיעים על סדר הגודל של ההוצאות שאתה גם ככה מוציא. במובן הזה, שמיים וארץ לעומת ההייטק בארץ, שהבינו שההוצאות האלה הן כסף קטן ביחס להכנסות הצפויות.
אמנם לא פגשת את גאבי אבל הלוואי ופגשת את גאבי הבא (אוריין אנחנו סומכים עליך אבל בלי לחץ) 
2 לייקים
זה בא לידי ביטוי בעיקר בשלב ה return to play. כי יש חלק שהוא ספציפי בפורום, בעיטה וקבלת כדור שהוא שונה בין ענפי הספורט. זו לא שאלה בהכרח של אם השריר חזק, אלא התגובה לגירויים. לצד השני יש גם דוגמאות. נקעי קרסול נפוצים בכל אחד מענפי הספורט הקבוצתי ולרוב הגישה תהיה זהה, כי ההבדל בין הפונקציות בהקשר של הקרסול הוא בגדול זהה.
סבתא שלי היא מהפולנים שעברו בדרום אמריקה, ואבא שלי יליד ארגנטינה. למדתי מהם ספרדית, ויצא לי לתרגל על מקסיקנים בעגלות ובטיולים. משם פשוט המשכתי לתרגל לבד עם קריאה וחשיפה למדיה. בכל מקרה זה לא שאני עם ספרדית מדהימה, אבל למזלי המבחנים אמריקאים ונותנים לי להגיש עבודות גם באנגלית :).
תודה רבה! ורק בתנאים ובקונסטלציה מאוד ספציפית אכנס למועדון כדורגל, ולאו דווקא לקבוצה הראשונה. שם מאוד קשה לשנות.
הסתכלות של מה רווחי ומה לא. שחקנים טובים מביאים תוצאות לטווח קצר, וההנחה היא שזה יתן לך תוצאות מהר יותר מלהשקיע בעוד פיזיו או בחדר אוכל. שלא לדבר על מכירת חולצות. לא כל המועדונים הם באיירן מינכן.
מישהו מהלימודים שלי כבר ניסה לשכנע אותו מראש שישחק עם נבחרת ספרד ולא הסכמתי לו 
נכון, אבל אתה נמצא במועדון שהוא יותר מבאיירן מינכן
בכל מקרה אני לא משוכנע שזה באמת יותר רווחי להתקמצן. מרגיש לי שתוספת העלות כדי לתת מעטפת טובה יותר היא לא יקרה ביחס למה שהמועדון כבר ממילא מוציא, ואפילו אם היא משפרת באחוזים בודדים את הביצועים - זה יוצא משתלם כלכלית. אם כי כנראה שרואי החשבון של כל המועדונים בעולם בערך צודקים, ולא אני…
בקורס מאמנים שאלתי את המרצה למה ילדים בקבוצת ליגה צריכים לשלם.
להבדיל מבית הספר לכדורגל, ששם זה באופן מוצהר משהו שמועדונים עושים נטו כדי להעשיר את הקופה שלהם, קבוצות הליגה הן הבסיס של מה שאח"כ יהיה קבוצת הנוער. וזה שיש ילדים מוכשרים שנמנע מהם להיכנס אליהן מסיבות כלכליות, או ילדים שאתה מרגיש שאתה “חייב להם משהו” כי הם משלמים על הזכות להיות בקבוצה - זה בעיניי מחיר כבד מדי, ביחס לרווח.
הוא לא הסכים איתי, אבל אשקר אם אגיד שהוא הצליח לשכנע אותי.
לאנשים אין זמן להשקיע, וצריך להחזיר חובות ולעמוד במאזן מסויים. כמובן שזה תלוי השאיפות של הקבוצה והמועדון. הרבה יותר לייצר פרוייקט כזה בבילבאו מאשר בברצלונה לצורך העיניין.
זה העתקה של המודל האמריקאי בעיקר. בדרום אמריקה, נורווגיה, ספרד ועוד הילדים לא משלמים שקל. הסיבה היא ככל הנראה היעדר כספים למסגרות הללו. אין מי שישקיע במוצר הזה בארץ.
אני אהיה חצוף ואגנוב לנדב את הפוקוס
https://scontent.ftlv1-1.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/261700947_435875681262893_2336629804737583831_n.jpg?_nc_cat=105&ccb=1-7&_nc_sid=730e14&_nc_ohc=9cpq9F3jWKYAX9yfqAr&_nc_ht=scontent.ftlv1-1.fna&oh=00_AfBBpEWdHR8RR_8s46vsvtxlGSmwNzbcsjHv5i5D5yfj5Q&oe=63F85055
גם לנגלה הושיט יד.
10 לייקים
נשאלת השאלה, האם הוא יודע לעשות משהו אחר?
9 לייקים
אוליגר היה בטוח שהוא בא לפה וחוטף את הפוקוס מנדב כמו קינג ואז הגיע גיא…
תגובת השבוע בשבילי 
לייק 1
אני לא מנסה לגנוב את הפוקוס, אבל בכל זאת.
יצא דו"ח סטטיסטי של שווי שחקני האקדמיות ברחבי העולם. לפי הדו"ח, הלה מסיה במקום השלישי בעולם, אחרי האקדמיות של בנפיקה ושל צ’לסי.
התנאי ששחקן נחשב לשחקן האקדמיה הוא שיהיה שם לפחות 3 שנים בין גילאים 15-21. נראה לי הנחה סבירה.
לא ברור ממתי התחילו לספור,
אחרינו ברשימה אייקס, סיטי, PSG וקבוצות מברזיל.
שווי השחקים שיצאו מהלה מסיה הוא 581M, מתוכם שחקנים ששווים 281M עדיין משחקים בקבוצה.
בפורום השכן היה דיון לא מזמן על טיב האקדמיה שלהם. אז לפי הדו"ח הם הרחק מאחור עם 359M, מתוכם רק 31M עדיין משחקים בקבוצה.
במקום השלישי בספרד הייתי מצפה לראות את בילבאו, אבל לא, דווקא ויאריאל נמצאת שם.
4 לייקים