בראיון שלאחר המשחק הוא הבהיר להם גם מה הוא חושב עליהם, וגם את המראיין הוא העמיד במקום, כי המראיין ניסה לטאטא את העניין (“אלה אוהדי רונה בסך הכל”) אבל נובאק עבר המון בקריירה שלו ובמיוחד בתקופה שגם פדרר ונדאל היו בשיאם, ואז הקהל היה עויין במיוחד את נובאק. כאשר צועקים בוז או מוחאים כפיים באופן מתריס כששחקן עושה טעות וזה ממש לא לעניין. גם יוני ארליך שהיה הפרשן בשידור אמר שהוא צודק כי זו לא התנהגות מכבדת, בטח שלא בטורניר שכזה. מצד שני חייבים לציין שיוני ארליך הוא בוודאי אוהד של נובאק, כמו שראינו בעת שנובאק השתתף בטורניר ווטרגן בת"א לפני כשנתיים, מה גם שאת תואר הזוגות היחיד בקריירה הארוכה של נובאק הוא לקח בתחילת הקריירה שלו (2010) עם … יוני ארליך.
מצד שני “חבל” מבחינתם של המקניטים מהקהל שלא שמעו את אחד הראיונות של נובאק על קהל עויין שהוא אמר פעם שהוא עושה בראש שלו סוג של תרגיל דמיון, וכשהקהל צועק “רוג’ר” הוא שומע “נובאק”. בשבילו זה רק דלק כאילו שהוא צריך עוד מזה.
אגב היחס העויין לנובאק לאורך הקריירה מגיע מהרבה כיוונים לרבות התקשורת, כשבאחד ממסיבות העיתונאים שאלו אותו איך הוא מרגיש עם זה שהוא האיש הרע, שבא ומפריע לחגיגה של פדרר ונדאל כצמד הטוב בעולם, לא פחות.
האיש הרע? למה? פשוט סקרנות. לא עוקב אחרי טניס. לא מבין מה יש לא לאהוב בבחור, היה בארץ היה כל כך נחמד לאנשים.
אם הוא יותר טוב או פחות טוב בטניס מנדאל או פדרר אני ישאיר לכם לקבוע את זה. אבל בתור בנאדם הוא יותר טוב משתיהם ביחד.
זו הייתה צורת הדיבור של שואל השאלה. הוא כמובן התחיל להתנצל שלא לדעתו אלא כך רואים אותו אוהדי פדרר ונדאל, אבל די ברור שמי שחושב ושואל שאלה כזו מבטא הרבה דעות ששמע, לרבות הרהורי ליבו.
בתקופה שנובאק השתלט על צמרת הטניס עלו האשמות על ניצול ציני של הפסקות מותרות לרבות זימון פיזיוטרפיסטים כדי לעצור מומנטומים של יריבים.
כל מעריץ עשוי לחשוב באופן שונה אבל מעריצי פדרר ונדאל לטעמי מחפשים בכל דרך להוריד את הגדולה שלו.
לדעתי שניהם מחפשים לצאת נקיים וללא שערוריות בכל נושא אפשרי, ולכן דעתם לרוב לא תישמע בנושאים שבמחלוקת, בניגוד לגוקוביץ.
עניין הקורונה והחיסונים- שוב כל אחד יתמוך בגישה שונה, אבל מה שאוסטרליה עשתה לו, ועוד כאלוף מכהן עקב שלא הסכים להתחסן לקורונה (הגיע לתחרות וסולק מהמדינה כאחרון הפושעים ב- 2022)- ציפיתי מנדאל ופדרר שלפחות ידברו על הצדק אבל שקט. נדאל מתוך פוזיציה לטעמי אפילו האשים ואמר לו או שתקיים את ההוראות או שלא תגיע (מה שלא הקשה עליו לזכות שם בגראנד סלאם מספר 21). בדומה גם לארה"ב הוא לא הותר להגיע ואיש לא אמר כמה זה אינפנטילי (אזרחי ארה"ב לא מחוסנים יכולים להכנס ולהתחרות ללא בעיה). כך הוא פספס מספר תארים, בכדי לשמור על גופו בהתאם למה שהוא מאמין.
לי ברור שהוא לא האיש הרע בשום צורה, הוא תמיד יהיה ישר ויאמר מה שהוא חושב גם אם זה לא פופולארי. בהחלט ראוי להערכה.
ולגבי הדיון טוב יותר או פחות בטניס- זה אינדיבידואלי, ורק אומר שלפני שנים אוהדי פדרר התענגו על מכלול הישגיו הכמותיים, ומאז שנדאל וגוקו ניפצו את הרוב המוחלט של ההישגים הללו, אותם אוהדים עברו לתחום הבלתי מוחשי וכאן הוויכוח נהיה תיאוריה בלבד (מה כל אחד מעדיף).
בהמשך להודעה של גולדי, יש כאן כמה סיבות וגורמים שהפכו את דיוקוביץ’ ל"ילד הרע / הכבשה השחורה" של הטניס:
א. סגנון המשחק - בניגוד לפדרר האלגנטי בהגזמה (שלא תמיד בטובתו), או נדאל הלוחמני והמרגש, עם הזוויות הבלתי אפשריות וההגעות הווירטואוזיות לכדורים בלתי אפשריים (שגם כאן - כנראה פגעו לו בקריירה) - הסגנון של דיוקוביץ’ הרבה פחות מלהיב, מרגש או איך שלא תרצה לקרוא לזה. המשחק שלו די סולידי, והוא מבצע כל דבר ברמה הגבוהה ביותר ובלי כמעט טעויות, אבל בלי יותר מידיי סיכונים ושואו-טיים. הוא לא עולה הרבה לרשת, הוא לא נותן הרבה כדורים גבוליים ממש עד לקווים, הוא לא לוקח הרבה זוויות מוטרפות מידיי, וגם ההגעה שלו לכדורים קשים יותר מחושבת בד"כ ופחות אקרובטית (ולפני שמישהו יקפוץ לתת לי דוגמאות נגדיות על הדברים שאמרתי - ברור שעל-פני קריירה מפוארת אפשר למצוא דוגמאות להכול, אבל אני מדבר על הסגנון הכללי ועל המקרה הנפוץ). כששמים את זה לעומת שניים מהשחקנים הכי וירטואוזים בהיסטוריה של המשחק (שגם מבצעים את זה ברמה הגבוהה ביותר בהיסטוריה), בעיקר כשהם גם הגיעו לפניו - אז הגיוני שתהיה כאן העדפה, גם אם הסגנון של נולה יעיל והישגי לא פחות (ואף יותר).
ב. לא מתאים לנראטיב הדו-ראשי - אפילו אם הסגנון של נולה כן היה מלהיב יותר, העובדה שהוא הגיע כאמור אחרי שהתחרות של הצמד האגדי כבר התחילה - הייתה בעוכריו. בני-אדם זה יצורים שמרנים, לא נוח להם שמזיזים להם את הגבינה פתאום, ויש כאלה שגם מגיבים לזה בדרכים לא רציונאליות. תחשוב לדוגמה שפתאום לבנדובסקי היה נותן תחרות אמיתית לצמד מסי-רונאלדו בשיאם (כשברור שהתחרות פדרר-נדאל צמודה יותר, אבל נעזוב את זה רגע) - מן הסתם היו לא מעט אוהדים (ואנשי תקשורת) שהיה להם קשה לקבל את זה שיש שחקן חדש במשחק, והיו משחירים אותו מטעמים לא רלוונטיים.
ג. התבטאויות בריאיונות ושפת גוף במשחקים - טניס הוא משחק מאוד אירופאי, שלא לומר אנגלי, וככזה הוא חובב רובוטים, לא בני-אדם. דיוקוביץ’ הוא שחקן (ואדם) מוחצן, בטח ביחס לשני הקרטיבים פדרר ונדאל. הוא חוגג נצחונות באופן קצת ראוותני, רואים על הפנים שלו בקלות כשהוא לא מרוצה (למרות שזה לא מפריע לו להתרכז בכל זאת בנקודה הבאה), ואפילו יש לו חוש הומור, אז הוא מעז לעשות לפעמים שטיקים (על ומחוץ למגרש), רחמנא ליצלן. כפי שכתב גולדי - זה בא לידי ביטוי גם בריאיונות, שבניגוד למכונות הקלישאות המשומנות שרואים בתחום בד"כ, דיוקוביץ’ יחרוג לא פעם מכללי הטקס המקובלים, ויעז לומר בחוצפתו הרבה את דעתו בנושאים שונים - מהשיוויון הלא הוגן של הפרסים הכספיים בתחרויות בין גברים לנשים (אפילו אם ננקה את הפערים ברמת המשחק - הן ליטרלי משחקות 40% פחות זמן משחק מאשר הגברים, ומקבלות את אותה “משכורת”), ועד מקרה הקורונה המפורסם.
אוהדי הטניס לרוב לא אוהבים שיש לשחקני טניס אופי בכלל (שורקים בוז כששחקן מעז להפגין עצבים אחרי שהפסיד נקודה), אז בפרט לא אופי כמו זה דיוקוביץ’.
ד. מדינת המוצא של נולה - פה אנחנו נכנסים קצת לדקויות שפחות מוכרות אולי לאוהד הישראלי הממוצע, אבל קיים מדרג פנימי בתוך המדינות האירופאיות, גם בקרב האירופים עצמם. בניגוד לשווייץ הנייטראלית והמסודרת, או לספרד שהיא חלק עמוק מהמסורת האירופאית המפוארת - סרביה היא מדינה מזרח-אירופית, סובייטית לשעבר, עם שפה לא לטינית/גרמאנית.
אפילו הדת משחקת כאן תפקיד חשוב, על-אף שאירופה חילונית ברובה, לכאורה. ספרד היא מדינה קתולית באופן מסורתי, וכך גם שווייץ ברובה (או לפחות סוג של פרוטסטנטיים לפחות). סרביה, לעומת זאת, היא מדינה נוצרית-אורתודכסית-מזרחית, לא עלינו (הזרם בנצרות שנפוץ ברוסיה, יוון וכדומה, והתפתח בצד המזרחי של האימפריה הרומית אחרי התפצלותה, בביזנטיון, לעומת האפיפיור הקתולי ששלט הלכה למעשה בצד המערבי שלה). זה בא לידי ביטוי בין היתר גם בצידוד של אירופה בקרואטיה הקתולית כשנלחמה נגד סרביה, וההשחרה של סרביה כרשעה המבצעת פשעי מלחמה, למרות שקרואטיה ביצעה לא פחות פשעים וזוועות (נשמע מוכר?).
אני בטוח שיש כאן גם לא מעט גזענות והתנשאות סמויות של חלק מאוהדי הטניס האירופאים הממוצעים, כלפי “המזרחי” הזה שבא והשתלט להם על המשחק.
למען הסר ספק, אני אישית כמובן לא מסכים עם אף-אחת מהסיבות האלה, וגם אם אישית יש לי העדפות של סגנון משחק וכדו’ (של פדרר, לדוגמה, שאגב אני מעדיף אותו גם על זה של נדאל), זה לא מונע ממני להכיר בגדולה של דיוקוביץ’ כשחקן טניס (כנראה השחקן הגדול אי פעם, לפי כל פרמטר מדיד בערך), או לצבוע אותו בצבעים שליליים כלשהם.
אמנם עברה שנה בדיוק מאז שהתיישבתי לראות משחק טניס מההתחלה כך שאני לא מאד מעודכן, אבל לא ציפיתי שאלקרס יפרק ככה את דיוקוביץ׳. נראה כמו העברת מקל רשמית.
דגוקוביץ חוזר מניתוח לא פשוט של קרע במיניסקוס. בטוח שהוא לא מאה אחוז כשירות, ועדיין זה היה, מאסטרפיס מול שיקן כל כך עיקש כמו נובאק.
בכלל, גם הוא, כמו לברון, כמו רונאלדו, כבר לא יכולים להסתיר ולמתוח את הגוף יותר. הגוף מזדקן בפאתי גיל 40. בסוף, בסוף נגמרים.
לא ראיתי את הגמר, אבל לאורך הטורניר אלקרס שיחק בצורה די משונה, לא תמיד בשיאו אבל יודע להתעלות על עצמו כשצריך, ומהביקורות על המשחק היום נראה שהוא הביא את הגרסה הטובה ביותר שלו.
זה מראה על התבגרות של שחקן, הוא היום יודע הרבה יותר (גם בעזרת הצוות שלו) לתכנן את המשחקים שלו, מתי לדחוף יותר ומתי פחות ולבוא מוכן בשיא לגמר. תענוג לעיניים, אתלט מדהים.
אני מניח שגם השונאים הגדולים של דג’וקוביץ’, לא ציפו שהוא יובס ככה. זה ככל הנראה המשחק שימתג מחדש את אלקרס.
שתי מערכות ראשונות היו לפרוטוקול בלבד, ללא תחרות אמיתית. בשלישית גוקו כבר היה מאוד שקול לקרלוס.
הייתי ממתין עוד קצת עם העברת השרביט כי גוקו הוכיח שהוא לחלוטין חומר לחצי גמר לפחות גם בגילו ועם רגל וחצי מתפקדות בלבד.
חוץ מזה בהמשך השבוע נדאל פוגש את בורג, בשיא הרצינות (כמעט), כך שהגדולים טרם נשמו את נשימתם התחרותית האחרונה.
כל הסופרלטיבים לאלקראס, אבל בואו נראה כמה הוא יצליח להשאר לא פצוע. מנטלית הוא פשוט הרבה מעבר לדור שלו. לתומי חשבתי שאחרי שהיה עם 3 נקודות טורניר על הסרב ואיבד הכל עד שבירה כולל הנקודה הבאה, שהנה תבוא הנפילה והמערכה עם המומנטים יהיו של גוקו, אבל הוא עצר את הנפילה כמו גדול.
מהצד נראה שהעליונות שלו היא בעיקר פיזית מה שאומר שבשלב כזה או אחר ימצאו המתחרים שישתוו לפיזיות שלו ואז יהיה לו קשה מאוד להתקרב למספרי השלישייה.
בכל מקרה הוא מהצעירים להגיע לארבע גראנד סלאמים בגיל 21, ורק שיהיה לנו בריא! להשוואה - פדרר זכה לראשונה טיפה לפני 22 (ווימבלדון 2003) אבל תוך שנה היה לו כבר 4, נדאל זכה ברביעי לפני יומולדת 22 (הכל רולאן גארוס 2005-8), גוקו זכה בראשון ב 2008 בערך בגיל 21 אבל חיכה עוד 3 שנים לשני.
איתו ועם סינר הטניס בידיים טובות.
נראה לי שמתאים יותר לכאן- אולי המשחק האחרון שהוא בין שניים משלושת הגדולים, אחד פרש (פדרר) והשני כנראה יפרוש בקרוב (נדאל). לכן המשחק הזה, שמעלה את כמות המשחקים ביניהם ל-60 (הרחק הרחק מכל יריבות אחרת) כל כך נחשב. נדאל לאחר מנוחה (חזר רק לפני שבועיים לטורניר בשבדיה, שהיווה חימום לאולימפיאדה, אחרי שהפסיד בסיבוב הראשון ברולאן גארוס). נובאק אחרי הפסד בגמר ווימבלדון, שם נראה רחוק מיכולתו במיוחד על רקע אלקראז המעולה. סך הכל לא משחק גדול, וג’וקו לא היה בסכנה אמיתית לאורך המשחק כולו. נדאל ואלקראז עוד יתמודדו על התואר בזוגות, נובאק ינסה לזכות בתואר הגדול היחיד שחסר לו (זהב אולימפי) ואנחנו הצופים/אוהדים כנראה שלא נזכה להתפתחות נוספת בדו קרב המדהים הזה. (31:29 לטובת נובאק), אשמח לטעות. לסבר את האוזן הקרוב ביותר זה הדו קרב בין נובאק לפדרר (עם 51 קרבות). אגב הצמד סינר אלקראז כבר עם 9, משחקי ראש בראש, נראה איך זה יתפתח.
זו הפעם הראשונה כמובן שנובאק היה פיבוריט על נדאל במגרש הזה, ולהזכיר- נדאל עד היום ניצח 8 מתוך 10 המפגשים ביניהם במגרש הזה, בו התחילה היריבות ב- 2006 וגם שני הקרבות הקודמים ביניהם. אני אשמח אם יהיו פרקים נוספים לסיפור
למי שבטעות פספס את הודעת הפרישה האפית של מארי, שסיים רשמית את הקריירה הבאמת מרשימה שלו:
ראו והרגישו את זה על המגרש… הכי אפור ever
מי שמכיר את מארי וההתנהלות שלו יודע שהטניס היה מרכז החיים שלו המון שנים. ההודעה הזו היא חלק מההומור הבריטי שלו
שנאתי את השחקן הזה בכל רגע, האיש שידע לשמור על הקו האחורי הכי טוב. עקשן שלא מת.
דווקא אותו שנאת? שחקן עם קריירה מעולה, נפל בזמן “לא מתאים” עם שלושת הגדולים, ומעניין שדווקא מול פדרר הצליח הכי הרבה יחסית (30% הצלחה מול נדאל ונובאק, 45% מול פדרר).
דווקא גמר ווימבלדון 2012 זכור כי הפסיד לפדרר, אמר שהוא מרגיש שהוא מתקרב, ואכן תוך בערך חודש הוא ניצח באותו מגרש את פדרר בגמר (האולימפי), והנצרה די השתחררה לכמה שנים מעולות כולל שלושה ג"ס ומקום ראשון בדירוג העולמי מסוף 2016 למשך 41 שבועות. ומזל שהתחבר עם לנדל שעזר בעיקר בקטע המנטאלי (אפשר לשאול את ג’ון מקנרו על הפן הלוחמני ווינרי של לנדל).
הפציעות מאוד פגעו בחלק השני של הקריירה, חלקן נבע מהתקופה המאוד מאומצת שלו בשנים 2016/7 בהן השתוקק לעלות לראש הדירוג ושיחק כמעט ללא הפסקה. בדיעבד נראה לי שאם היה מסנן טוב יותר את הטורנירים בהם השתתף- הקריירה הייתה ארוכה ואיכותית יותר.
ולבעלי הזכרון- לפני כמה שנים פרש דוד פרר, טניסאי מוכשר מאוד, אבל חסר כח אש בהגשה, מה שלדעתי פגע מאוד בקריירה שלו, והוא היה גם כן בשיפולי הצמרת לאורך שנים (כשדורג הרבה זמן רביעי או באיזור הזה). הוא הגיע לגמר אחד בג"ס בו הפסיד לנדאל ברולאן גארוס (אובייס), ולקח רק מאסטרס אחד בכל הקריירה. האם הוא בכלל באיזור החיוג של מארי, למרות שמבחינת דירוג עולמי הם היו מאוד קרובים זה לזה? אני לא מאמין שיהיו רבים שיאמרו שהיה טוב ממארי, גם בשיאו.
ראשית, שנאתי אותו כי הוא הקשה על פדרר וחשף את החולשות שלו.
שנית, שנאתי אותו כי הוא כמעט אף פעם לא עלה לרשת, שחקן בונקר המקדש את תורתו של מוריניו. בשבילי זה אנטי פדרר ואנטי היופי והריגוש שטניס יכול להציע.
זה מוזר בעיני. גדולה של ספורטאי נמדדת הרבה פעמים ביכולת לאלתר ולשנות, לצאת מהתבנית, כאשר דברים לא הולכים כמצופה. אתה טוען שלפדרר לא הייתה תוכנית ב’ בקרבות עם מארי? בעיני זה מקטין אותו מאוד- כשהלך טוב ובעיקר כשלא הייתה תחרות איכותית- פדרר הפציץ וניצח ללא הכרה (כולל 237 שבועות ברצף מדורג 1), וכשבאה תחרות משמעותית פדרר היה חסר אונים? אני לא רואה את זה כך, ועובדה שבשנים האחרונות לקריירה הוא ניצח את נדאל באחוזים משמעותית גבוהים מתחילת הקריירה.
כאן אתה מתאר בערך את הרוב המוחלט של הטניסאים כיום ובכלל בשנים האחרונות. בעיני גם חבטות מהקו האחורי יכולות להיחשב כהתקפיות
אתה לא יורד לסוף דעתי.
ראשית, טניסאי גדול (כמו כדורסלן - לדעתי) צריך לדעת גם להגן וגם לתקוף. אין דבר כזה רק משהו אחד. פדרר לא ידע רק לתקוף, ופדרר לא היה חסר מענה למארי ולא שינה משחקים מול דוגוביץ או נדאל.
אבל בעיקר מה שרציתי להגיד על מארי שהוא אפילו לא היה מנסה לתזז את היריב עם כדורים קשים או ווינרים מהביס ליין, הוא פשוט החזיר כל כדור אבל כך כדור עד שטעית. כל ראלי מולו היה מתיש והוא ידע לשבור שחקנים במלחמת עצבים. הוא לא חיפש ווינרים מהביסליין, לא טופ-ספינים על הקו, כלום, רק שהיריב יטעה ושהוא יטעה פחות. בעיניי זה לא טניס, יותר כמו כדורגל-מונדיאלי-נבחרות שרק רוצים חא לספוג ואולי באופן מזליקי לגנוב גול.
דג’וקוביץ היה התקפי מהקו האחורי, זה טניס אחר ושונה.
אני רואה את מארי אחרת ממך. קיר אמיתי זה מדבדב. מארי להבנתי אף פעם לא היה בכושר פיזי מתאים לעשות מה שתיארת מתחילת משחק עד הסוף, ולכן קשה לי להסכים שהוא היה קיר אולטימטיבי.
לגבי היתר נראה לי שיש יותר הסכמה בינינו, ובפרט לייחודיות ולגיוון של פדרר. שבזכותן כל כך הרבה אהבו אותו, ואין ספק שהיא הגורם המשמעותי ביותר במילניום הנוכחי לגידול בפופולריות של הטניס
זהו זה!!!
כנגד כל הסיכויים - כשהוא בכושר הכי גרוע שלו מזה שנים, מול אלקרס שמשחק את הטניס הכי טוב בקריירה שלו, ועל המשטח המועדף של אלקרס והחלש ביותר של הסרבי - דיוקוביץ’ זוכה בתואר היחיד שעוד היה חסר לו, מדליית זהב אולימפית!! במה שעוד עשויה להתברר כשירת הברבור של הקריירה הכי גדולה בתולדות הטניס!
ואתם יודעים מה? קצת כמו שלנו הישראלים יש את תחושת הדווקא הזאת של לשמוע את התקווה על אדמת צרפת האנטישמית ורוויית המוסלמים, ככה גם יש צדק פואטי בזה שההישג הזה, הדובדבן על הקצפת של הקריירה המפוארת של השחקן אולי הגדול בתולדות הענף - מתבצע דווקא על אדמת צרפת, שמייצגת אולי יותר מכל מדינה אחרת את הצביעות המערבית האירופאית, שלא הסכימה לקבל לתוכה שחקן צבעוני יחסית כמו דיוקוביץ’, שהערימה קשיים פוליטיים ולא ענייניים על הסרבי בדרך לשבירת שיאי הגרנד-סלאם, ושאפילו בטורניר הזה בערוב הקריירה שלו - המשיכה לשרוק בוז לדיוקוביץ’ ולא נתנה לטניסאי הדגול הזה את הכבוד המגיע לו.
רגע מרגש ביותר, ואחד משיאי האולימפיאדה הזאת מבחינתי.
