אורי, אני ממש לא מסכים איתך. המיתוס סביב שחקנים כמו זיזו בהחלט קשור לאסתטיקה, אבל ההערכה העצומה שלי למודריץ ולשחקנים מסוגו לא נובעת משיקולים אסתטים - לוקה הוא קורא משחק בחסד, שחקן שהוא קישור שלם, כזה שברגע שאתה שם אותו על המגרש אתה עושה שלושה דברים שבעיני יש להם חשיבות עצומה -
מבטל כמעט לגמרי את היכולת של הקבוצה היריבה ללחוץ אותך. יש לך כספית בקישור שאפשר לבעוט עליו כדורים ולדעת שהוא יסתדר. ולא סתם יסתדר, ימשיך את המהלך.
מביא למצב שמאוד קשה לשחק נגדך - יש שחקן שקורא כל מהלך (אבל כל מהלך) ומתמקם בדיוק במקום הנכון כדי להקשות. זה דבר כ"כ קריטי בכדורגל שאני באמת לא יכול להסביר במילים (ובכלל בכל ספורט - אנטיסיפיישן זה אנדרייטד).
קבלת החלטות נכונה ובעיקר עקבית. כמעט 0 טעויות.
השילוב של שלושת הדברים האלה בעיני יוצר פלטפורמה להצלחה של קבוצה. זה ממאיס את החיים על היריבה ומקל מאוד על כל שחקן שלנו - החל מהבלמים שתמיד יכולים למצוא את מודריץ’ גם בין 4 שחקנים, ממשיך במגנים שיכולים לעשות איתו כמעט הכל, החל מדאבל פסים על הקו ועד ריצות לצורך קבלת כדור ארוך, כמובן שקשרים שמקבלים מלא ביטחון שתמיד יהיה מי שיחפה עליהם ותמיד תהיה אופציית מסירה, וגם חוליית התקפה שיודעת שמאחוריה יש שחקן שהוא תמיד אופציה ותמיד קורא כל טעות או איבוד פוטנציאלי שלהם (ואגב אני מסכים שהחסרון העקרי של מודריץ הוא משחק לעומק אבל הוא לא קוטל קנים בכלל ביכולת קידום המשחק).
-אני חושב שבשליש האחרון של המגרש לוקה מודריץ’ סובל מחיסרון מסוים, הוא תמיד יכול לבעוט ולא בועט, הוא גם ברוב התקופה בריאל מדריד שיחק בעמדה אחורית יותר מאשר בטוטנהאם, אבל אני לא יכול להגיד שפרנק למפארד שחקן טוב ממנו גם אם פרנקי כבש 20 שערים בכמה עונות והמספרים שלו הם של חלוץ לכל דבר. לוקה פרץ באמת בגיל אחר אבל התמודד במשך שנים עם הקישור הטוב בהיסטוריה, החזיק מעמד עד גיל מאוחר מאוד, גם הצליח בנבחרת בצורה בלתי רגילה גם אם ברור לי הפער הגדול מבחינת הלחץ באנגליה שחייבים להביא את היורו או מונדיאל בעוד קרואטיה צנועים.
-זינדין זידאן אמר בזמנו, דווקא כשנשאל על ויניסיוס ג’וניור ב-2021, וברור שהצרפתי גם שיחק לא ממש קרוב לשער כל הזמן - “גם אני כשחקן הייתי צריך להבקיע יותר שערים”. מבחינתי יש דימיון מסוים בין זינדין זידאן לאנדרס אינייסטה שאת שניהם לא שופטים ביחס למספרים ושניהם כבשו שערים אייקונים במעמדים הכי גדולים.
-סתם אוף-טופיק ודל"פ: בגלל ההבדל העצום בפרטנרים שהקיפו אותם כמעט לאורך כל הקריירה: סטיבן ג’רארד>פרנק למפארד. המנהיגות של סטיבי בגמר 2005 למשל, מול המפלצות של מילאן. ג’רארד נהנה מאואן עד 2004, אחר כך היו שם יצורים עד שפרננדו טורס הצטרף.
פלוס פיזיות, לא נראה עליו כי קטן פיזית אבל היה בנזונה של שחקן.
מסכים מאוד גם לזה ומצטרף, למרוץ שגם אם היה משחק קדמי לא היה מגיע למספרים של למפארד.
אבל כאן יש להדגיש שלמפארד ו ג’רארד בשיאם בעונות עם המספרים המפוצצים לא היו קשרים אלא שיחקו חלוץ שני לכל דבר ועניין, ליברפול לדוגמא שיחקה 442 כשג’רארד הוא החלוץ מתחת לטורס, כך גם למפארד, אז אי אפשר להביא אותם כקשרים שהבקיעו 20 שערים בעונה כי הם לא.
תשמע קשה לי להגדיר אותם כחלוץ שני, אבל בהחלט שיחקו בעמדה קדמית וכשבצ’לסי היו לפרנק למפארד את מיקאל אסיין לפני הפציעה הקשה ואת קלוד מקאללה (אם רק היה נשאר אצלינו) אז בהחלט היה צריך לעשות פחות הגנה, גם פלורן מאלודה שלא התלהבתי ממנו אף פעם, כששיחק - עזר המון. סטיבן ג’רארד גם שיחק כקיצוני ימני פה ושם כי לרפא בניטס לא הייתה ברירה או שהוא חשב וצדק שג’רארד שחקן כל כך טוב עד שזה בכל עמדה יהיה מדהים. הוא יכול לרוץ בקו, גם לסגור, ולהרים כדורים לרחבה.
הבעיטה שלהם הרבה-הרבה-הרבה-הרבה יותר טובה משל מודריץ’ גם אם לוקה חתום על גולים אייקונים פה ושם ואין לו כל כך הרבה ביחס לכך שהוא 13 שנה בקבוצת על, וכמובן חוש ההצטרפות שלהם.
מסכים כמעט עם הכל. אנד יט, כמה משחקים אתה יכול להגיד ברצינות שהוא ״ניצח לבד״ באחד מקצוות המגרש (או בשניהם)? למה רק לקשרים צריך לתת את הפס הזה שאף עמדה אחרת (כולל שוער, בלם ואפילו מגן או שניים) לא מקבלים?
הוא כנראה אחד השחקנים הלא-מכריעים הטובים בהיסטוריה.
אני לא, אבל ההסתכלות שלי אחרת לחלוטין, אני לא תוקף את הטיעון הזה מהצד של “הוא כן הכריע משחקים לבד”, אלא טוען שכשאומרים את זה על חלוצים, בלמים או שוערים זו דמגוגיה מופרעת. גם משחק שנגמר ב1-0 הוא לרוב לא משחק שהחלוץ שנתן את הגול הכריע לבד. למה לא מתייחסים לכל הפעמים ששחקנים כמו מודריץ מנעו מצבים שיכלו להכניס את הקבוצה לפיגור עוד לפני הגול? כי זה לא על קו השער או באיזו הצלה הירואית? בסוף כדורגל זה משחק קבוצתי (ואני אפילו לא מדבר על ה"פס" שמקבלים חלוצים שהחמיצו מצבים ברשלנות והפסד הנקודות הוא לא עליהם כי אין מה לעשות החמצות זה משהו שקורה בכדורגל).
אבל עזוב, זה דיון מעייף שכבר נטחן פה 10 פעמים לפחות. סתם סיקרנה אותי דעתך כי שכחתי באיזה צד היית בדיונים בזמנו.
אורי השני - סעיף 1 לא מתקיים אצל קרוס בשום צורה ברמה של מודריץ’, מודריץ’ הוא חצי מסי מבחינת שיווי המשקל שלו והיכולת על שטח קטן. מה גם שהיכולת הדפנסיבית של לוקה טובה משמעותית. קרוס לא כוס התה שלי בכלל ואני “אמור” להתחבר מאוד לשחקנים מסוגו. אבל גם זה כבר דיון ישן ומטרחן. לא נשתכנע.
@Niro הנ״ל למשל טוב ממודריץ׳ במובהק בעיני. וגם קשה להתווכח שהכריע יותר משחקים. שמתי את זה במרכאות בכוונה מקודם. מסכים איתך שזו אנלוגיה ״שקרית״ טרמינולוגית, אבל היא שימושית במובן שדי ברור לשנינו, ושלפיו למסי יש יותר משחקים מסוג מסוים מאשר לניימאר, למרות שמדובר במשחק קבוצתי. זה לא רק ״העבודה הזו פחות מוערכת״ - קורטואה למשל הביא לנו שני גמרים, למרות שהיו עוד כאלה ששיחקו, תרמו וכמובן הבקיעו.
תשמע הבעיה עם מה שהצגת כאן מעבר לכך שעת הרוב על “הפרסים האישיים” ידועה - השיקולים בדרך בבחירה של שחקן היא העונה של הקבוצה. כמה עונות למשל לסטיבן ג’רארד היה בצמרת הגבוהה עם ליברפול? קח את 2005-06. הם לקחו גביע אנגלי אחרי צמד ענק שלו בגמר אבל בליגת האלופות הודחו בשמינית ובליגה היו קילומטר אחרי צ’לסי הנפלאה. ג’רארד כבש 23 שערים שזה אחד פחות מעונת השיא שלו.
לקחתי כאן רנדומלית את ההרכב משני משחקים מכריעים - גמר הגביע (1) ובנפיקה (2)
באותה עונה למשל הקדימו אותו בנבחרת זינדין זידאן ואנדראה פירלו בזכות המונדיאל שלהם.
